סיפור בהמשכים עתניאל- המשך ממלכה במבחן

אוקי מתקבל על הדעת. וטוב שגם בצבא הוא לא שוכח לחנך את העולם. אני אוהבת אותו ככה...
תודה.
אני מאוד משתדלת להכניס בסיפור הזה קצת היגיון.
אם אתם מוצאים חוסר היגיון בזה. אשמח לתגובות.
 
@רוח פרצים דגתי את האשכול עכשיו ממעמקי העמוד השלישי,
יהיה המשך בקרוב?
מחכה ממש!
 
לכל המבקשים\ת הקדמתי את הפרסום של הפרק הבא, מקווה שזה לא בא על חשבון האיכות...



פרק 11
"בסטיאן." גטאלי נכנסה לחדר העבודה שלו. זה כשלעצמו, היה משונה, ובנוסף למבע פניה, בסטיאן נדרך. מסמן למשרתו למלא כוסות ולהגיש להם, ולחייליו להשאיר אותם לבד.
"מה אירע, גטאלי?" היא הביטה בו במבט ארוך, ובלעה את רוקה.
"כשנישאנו, הבטחנו אחד לשניה לשכוח את העבר, להתחיל בדף חדש ונקי את העתיד." הוא מהנהן, רציני.
היא המשיכה, מקבלת בתודה את הכוס הגבוהה. "אני השתדלתי לשכוח, באמת. השארתי מאחוריי הכל ופתחתי בחיים חדשים, טובים, אני לא מתלוננת. אבל לפעמים, הגורל מושך אותך בכח אחורה. מכריח להיות. לזכור. היא לקחה נשימה עמוקה. "הוא שלח מכתב."
בסטיאן נעמד בסערה. ממשש את ניצב חרבו. "מי?"
"עתניאל, הבן שלי."
לסתו של בסטיאן מתרפה. ידו שומטת את אחיזתו בחרב. הוא מתיישב בשקט. המום.
"הוא גדל, הילד שלי." היא מתחילה לדמוע. זה מביך את בסטיאן. ומבלבל. גטאלי אישה חזקה בדרך כלל. עוצמתית. הוא אינו רגיל לראות אותה כך.
"הוא הסכים?" הוא יודע שהמשפט מטופש. אסור היה לו להעלות את הנושא הזה. שניהם הכירו את פרטי הסיפור שלה, אבל היא אף פעם לא דיברה. אף פעם. זה נושא רגיש. מדוע העלה אותו?
אבל לגטאלי כבר נמאס לשתוק. נמאס להסתיר, להדחיק, לכאוב. "מי, באניל?" הבעת כעס עלתה על פניה. "הוא אינו יכול לומר מאום, בנו הגיע לבגרות, הוא כבר יכול להחליט לבדו. באניל אינו יכול יותר לקחת אותו ממני בכח. היא נשכה את שפתיה. עיניה בורקות מדמעות. " הוא רוצה לפגוש אותי." בטנו התכווצה במיאון. אך למראה אושרה, הרחיב את חיוכו. "בטח, הוא מוזמן בכבוד, הוא בנך, זהו ביתו."
אולם עוד הרבה אחרי שהיא יצאה, הבזיקה אזהרה במוחו. עתניאל הוא אולי בנה של גטאלי, אולם הוא גם בנו של באניל, הוא חונך על ידו.
ובאניל... ובכן, באניל הוא אולי אציל רב נכסים, אולם מי כמוהו יודע שרק משום העובדה שאין להם מספיק הוכחות, הוא לא נרקב עמוק בתאי הטרייר.
האם בנו של באניל שארט הוא הבחור איתו הוא רוצה שיתרועע בנו רעואל?
הוא אינו יכול לומר זאת לגטאלי, אולם התשובה היא לא.
מוחלט.


אשמח לתגובות ולביקורת!
 
נערך לאחרונה ב:
א. מהמם כמו כל הפרקים!
ב. את סגורה על זה שבממלכה במבחן לא היה כתוב שאין לה ילדים?
כלומר, את בטוחה שאפשר להבין שיש לה ילדים, אבל לא משותפים?
(אני פשוט ממש לא זוכרת את הניסוח, אבל זה הוזכר.)
 
א. מהמם כמו כל הפרקים!
ב. את סגורה על זה שבממלכה במבחן לא היה כתוב שאין לה ילדים?
כלומר, את בטוחה שאפשר להבין שיש לה ילדים, אבל לא משותפים?
(אני פשוט ממש לא זוכרת את הניסוח, אבל זה הוזכר.)
תודה.
לא היה כתוב שום דבר על ילדים שהיו לה.
כן היה כתוב שהם החליטו לא לתת לחיים הקודמים שלהם להשפיע.
הסקתי מכך שיש לה גם כן סיפור.
אם אתם זוכרים דברים אחרים או פרטים שיוכלו לעזור לי בפרטים האלה... אשמח שתעירו.
 
רוח!!!!!!!!!!
עזבתי את כל עיסוקי הרבים כשקיבלתי הודעה שיש המשך!
מושלם!!!!! אהבתי את הדו שיח, מאוד מיוחד. אוי גאטלי, מסכנה... ובסטיאן לא פחות.
באניל שארט באמת לא היה נשמע כמו דמות חינוכית כשפגשנו אותו באיסתרק, אבל עתניאל לא נשמע כמו נבל, בכלל לא.
 
א. מהמם כמו כל הפרקים!
ב. את סגורה על זה שבממלכה במבחן לא היה כתוב שאין לה ילדים?
כלומר, את בטוחה שאפשר להבין שיש לה ילדים, אבל לא משותפים?
(אני פשוט ממש לא זוכרת את הניסוח, אבל זה הוזכר.)
למיטב זכרוני הוזכר שיש לה סיפור כל שהוא, אך לא הוזכר שאין לה ילדים. כתוב גם שבסטיאן חושב שאם היא הייתה יודעת שאלוקים עוד עתיד לחוננה היא לא הייתה נישאת לו, אבל זה לא אומר שהוא לא חננה כבר בעבר.
 
וואו איך חשבת על זה? גאוני!
והכתיבה בכלל! מהמם!!
ורק לדמיין את העדכון החדש למשפחת מקאן, כאילו היא הייתה משעממת עד עכשיו...

באניל שארט באמת לא היה נשמע כמו דמות חינוכית כשפגשנו אותו באיסתרק
מי זה הבאניל הזה? פספסתי משהו?
 
מי זה הבאניל הזה? פספסתי משהו?
זוכרת את שלושת הקצינים מתחילת איסתרק, שהפרו פקודה והלשינו על בסטיאן כי רצו לרשת את מקומו ובגללם הוא נחשד ונעצר? באניל היה אחד מהם.
 
באניל שארט באמת לא היה נשמע כמו דמות חינוכית כשפגשנו אותו באיסתרק, אבל עתניאל לא נשמע כמו נבל, בכלל לא.
זה הקונפליקט בסיפור.
באניל אכן דמות שההגדרה לא חינוכי מחמיאה לו מאד.
אבל עתניאל לא נבל. נכון. זו ההתמודדות שלו.
לבחור בין אב שהוא רגיל להעריץ, וערכים עליהם הוא גדל ואותם למד להעריך, לבין אמת אמיתית(למה אני מגלה? לא יודעת...)
וואו איך חשבת על זה? גאוני!
והכתיבה בכלל! מהמם!!
תודה!
ורק לדמיין את העדכון החדש למשפחת מקאן, כאילו היא הייתה משעממת עד עכשיו...
חה חה. נכון.
זה הדבר האחרון שהם צריכים עכשיו...
מי זה באניל הזה? פספסתי משהו?
באניל הוא אחד מהקצינים שהביאו את בסטיאן למשפט באתיל באיסתרק. כשחשדו בבסטיאן בשיתוף פעולה עם הבולגרים... נבל לא קטן...
אבל ההוא גדל מאז... השיטות שלו יותר מתוחכמות עכשיו...
 
זה הדבר האחרון שהם צריכים עכשיו...
ולפי איך שאני מכירה את המשפחה הזאת... כל הדברים האחרונים שהם צריכים הם הדבברים הראשונים שקורים להם, ומה שקורה להם אף פעם לא האחרון, ותמיד יש עוד בדרך...
ולכן בסטיאן הוא בסטיאן, ולכן מהללאל הוא מהללאל, ולכן אולה הוא אולה. אין על משפחת מקאן, אין!
 
ולפי איך שאני מכירה את המשפחה הזאת... כל הדברים האחרונים שהם צריכים הם הדבברים הראשונים שקורים להם, ומה שקורה להם אף פעם לא האחרון, ותמיד יש עוד בדרך...
ולכן בסטיאן הוא בסטיאן, ולכן מהללאל הוא מהללאל, ולכן אולה הוא אולה. אין על משפחת מקאן, אין!
מה עם רעואל הנחמד שלהם?
מהללאל ואולה מזמן לא בבית...
עפו לקינם הפרטי מזמן...
רק רעואל עוד בשידוכים...
 
זה הקונפליקט בסיפור.
באניל אכן דמות שההגדרה לא חינוכי מחמיאה לו מאד.
אבל עתניאל לא נבל. נכון. זו ההתמודדות שלו.
לבחור בין אב שהוא רגיל להעריץ, וערכים עליהם הוא גדל ואותם למד להעריך, לבין אמת אמיתית(למה אני מגלה? לא יודעת...)

תודה!

חה חה. נכון.
זה הדבר האחרון שהם צריכים עכשיו...

באניל הוא אחד מהקצינים שהביאו את בסטיאן למשפט באתיל באיסתרק. כשחשדו בבסטיאן בשיתוף פעולה עם הבולגרים... נבל לא קטן...
אבל ההוא גדל מאז... השיטות שלו יותר מתוחכמות עכשיו...
וואו אז זה הולך להיות אפילו יותר מרתק ממה שחשבתי, כיף!
אבל ההוא גדל מאז... השיטות שלו יותר מתוחכמות עכשיו...
יששש! מכינה פופקורן כבר מעכשיו!
מה עם רעואל הנחמד שלהם?
מהללאל ואולה מזמן לא בבית...
עפו לקינם הפרטי מזמן...
רק רעואל עוד בשידוכים...
אז כולה החלטת להעסיק קצת את בסטיאן ;)
 
מה עם רעואל הנחמד שלהם?
מהללאל ואולה מזמן לא בבית...
עפו לקינם הפרטי מזמן...
רק רעואל עוד בשידוכים...
אני לא ממש מכירה את רעואל, ואולה ומהללאל הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה ולא משנה איפה שוכן לו קינם הפרטי.
 
מה עם שלוואן? אני רוצה זירה מעניינת גם לו.
אבל נראה לי שיש יותר מדי זירות, ואני מתחילה לאבד את הקוראים. הם מאבדים את הראש עם כל הזירות האלו...
 
מה עם שלוואן? אני רוצה זירה מעניינת גם לו.
אבל נראה לי שיש יותר מדי זירות, ואני מתחילה לאבד את הקוראים. הם מאבדים את הראש עם כל הזירות האלו...
אצל מיה לא מאבדים ראש עם כל הזירות והאנשים (אבל יש מפתח שמות בסוף...)
 
א. מהמם כמו כל הפרקים!
ב. את סגורה על זה שבממלכה במבחן לא היה כתוב שאין לה ילדים?
כלומר, את בטוחה שאפשר להבין שיש לה ילדים, אבל לא משותפים?
(אני פשוט ממש לא זוכרת את הניסוח, אבל זה הוזכר.)
היה כתוב משהו בסגנון שאם הוא או היא היו יודעים שיש סיכוי לילד הם לא היו מתחתנים. (נראה לי שמהניסוח ניתן היה להבין שלא היו ילדים קודמים. אולי מהכרכור וההתרגשות של המשפחה של גאטלי סביבה)
בקשר לבאניל, הייתי מצפה שבסטיאן ידבר עם המלך על זה שהבן של אשתו רוצה להגיע ויקבל הוראות מלמעלה בדבר משמעותי כ"כ אחרי הבלאגן שהיה אז כשלא דיווח בזמן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".
אני מצטט את הפוסט של מפתח האתר:

רציתי לשתף פלטפורמה שפיתחתי לאחרונה, שהתחילה כצורך להנגיש לימוד אנגלית והפכה למערכת לימודית שלמה (SaaS) שכבר מעוררת עניין לשיתופי פעולה ברמה גבוהה.

המטרה הייתה לייצר חוויית למידה חכמה שמשלבת מורה AI אישי עם תכנים שמותאמים דינמית לרמת המשתמש.

מה יש במערכת (Features מרכזיים):
- מורה AI אישי: צ'אט אינטראקטיבי לתרגול שיחה חופשית שמתקן טעויות בזמן אמת.

- שליטה במהירות הקראה: אינטגרציית TTS כולל "Slow Mode" לשיפור ההגייה.

- מחולל מבחנים אוטומטי: המערכת מייצרת מבחנים (אמריקאי + פתוח) מבוססי AI לפי נושא השיעור והרמה.

- מנגנון Retention: מערכת XP, ניהול Streaks ואתגרים יומיים.

- דשבורד ניהול (Admin): מעקב אחרי התקדמות תלמידים ושליחת הודעות מערכת גלובליות.

הצד הטכני ב-Lovable:
- אינטגרציה מלאה ל-Supabase לניהול משתמשים ושמירת דאטה.

- שימוש ב-Edge Functions לייצור תוכן מותאם רמה (יסודי עד תיכון) – שליטה באורך הטקסט ובמורכבות השפה.

- UI/UX מותאם מובייל: בנייה כ-PWA עם דגש על רספונסיביות גבוהה ושימוש ב-Safe Areas.

- חיבור ל-Google Calendar לתזמון למידה.

בניתי את זה מתוך אמונה שבינה מלאכותית היא העתיד של סגירת פערים לימודיים, במיוחד בתקופה כזו.

כרגע המערכת פתוחה לשימוש בחינם לגמרי.
לכניסה למערכת:
https://deep-dive-lingo.lovable.app/
  • תודה
Reactions: אלצ'י1 //
7 תגובות

אשכולות דומים

"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן


סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים.

מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה, ומתוך הערכה לסדרה עצמה — בחרתי לבחון אותה מחדש, ללוות כל ספר בניתוח מעמיק, להדגיש את הראוי הדגשה ואת המיוחד בה שניתן ללמוד ממנו (ויש כל כל הרבה) ולהציב מראה גם מול המקומות שבהם לדעתי היא חוטאת למה שהיא בעצמה ניסתה להיות: מדויקת, עמוקה, מוסרית.

הביקורות נכתבות בגובה עיניים, מתוך ניסיון להרחיב את הדיון הספרותי החרדי בלי להקטין או לבטל. הן כוללות הערות סגנוניות, ניתוחים תמאטיים, דמויות, עלילה, וגם קצת סרקזם עצמי. נשמח לשמוע גם אתכם — האם הרגשתם כמוני? האם דווקא הפוך?

(הביקורות מופיעות בתגובות לפי סדר הקריאה: איסתרק, מהללאל, יוזבד (שני החלקים יחד), פדהאל. ולבסוף – סיכום על הסדרה כולה.)

חשוב לי לציין, ולו רק למען תפארת הקריאה :)
אף שבכל ביקורת אני מתייחסת לספר מסוים, הקריאה שלי אינה "נקייה" או מנותקת. כבר בכתיבה על איסתרק, אני קוראת אותו לא כקוראת תמימה, אלא כמי שכבר מכירה את הסדרה כולה. זו בחירה מודעת — שמביאה איתה גם סיכון וגם רווח. מצד אחד, היא עלולה לטשטש את חוויית הקריאה הראשונית והבתולית. מצד שני, היא מאפשרת לי לחרוש את הסדרה לרוחבה ולעומקה: לזהות קשתות תמטיות, מבנים חוזרים, הדהודים פנימיים ורעיונות שמתפתחים לאורך זמן. כך הביקורת לא רק עוקבת אחר כל פרק בפני עצמו — אלא גם משרטטת את הדי.אן.איי של הסדרה כשלם.

הערה: מדובר בפנטזיה ריאלית על רקע היסטורי, כל השמות והמקומות הם בדיוניים.


--חמש שעות מאיינה הקטנה, הכפר המרכזי במחוז אורין--

"המפקד?", ממרום גובהו על גב הסוס, הייתה האדמה הסדוקה שלרגליהם רחוקה למדי מעיניו החדות של טֶארוֹן וסימני העקבות שעליה קלושים. אבל על אף זוהר השמש שהקשה עליו לעקוב אחר סימני הפרסות כל אותו הבוקר, את עיגולי הדם הכהים שעל האדמה לא הצליח לפספס.

אִיסְקוֹ מפנה אליו את פניו הצידה, ידו אוחזת במושכות בחוזקה. "מה לא בסדר?"

הוא שותק, מפנה במקום תשובה את ידו לאדמה. לאט מניע איסקו את סוסו, בוחן מקרוב את הסימנים התחוחים והרטובים.

טארון סוקר אותו, מידיו הקפוצות בחוזקה על המושכות, הקמט הקטן שבין גבותיו ושפתיו החתומות. הם לא דיברו כל המסע, מאותו הרגע שהגיע הרץ והזניק אותם על רגליהם, מפילים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. הזמן היה גורם מכריע, ואיסקו שבשניות בודדות הפך מחבר מתבדח למפקד, לא נתן להם גם את אותן דקות בודדות כדי לסיים את הארוחה.

והם בהחלט מיהרו, דהרו כל אותו היום, לא נתנו לסוסים ולעצמותיהם הכואבות דקה אחת של מנוחה. מעלים עננת אבק מאחוריהם, מן הסוג שלוקח לה זמן לשקוע בחזרה ומצדיקים את השם שיצא להם כפלוגת המשמר המאומנת ביותר של המחוז.

ולמרות הכול ידע טארון כי הם דוהרים לשווא. המארב היה חמש שעות משם והיחידה של לִיאָם פטרלה באותו האזור ללא שמץ של מושג וקשר לעולם. מה היה הסיכוי שיספיקו להגיע לפני שיהיה מאוחר מידי?

לא גדול. לא גדול בכלל. אם נהיה כנים הוא פשוט לא היה קיים.

החברים שלהם היו שם. אחים לנשק, הוא העיף מבט באיסקו שבחן את האדמה, עיניו מצומצמות. אחים לדם. אחים שנשבעו להגן על המחוז הזה עד טיפת דמם האחרונה ועכשיו נראה כי הם עומדים למבחן מעשי על אותה שבועה.

"איפה אתה מעריך שהם עכשיו?", הקול של איסקו שקט מאד.

"לא הספיקו להתרחק הרבה להערכתי, המפקד", הוא מזדקף ומניע מעט את רגליו כדי לאלץ את סוסו להתקדם, "כנראה הלכו דרך היער".

איסקו מניע מעט את ראשו. "הגיוני", הוא אומר וקולו חסר רגש בדיוק כמו מקודם.

טארון זוכר בדרך כלל מי הוא. זוכר טוב מאד. למרות נימוסיהם המוקפדים של שאר חברי המשמר ועיניהם המחייכות. סייסים לא פונים למפקדים בעצמם. גם אם הם מכירים את מפקד המשמר הצעיר מאז היו שניהם ילדים עם ברכיים משופשפות.

אבל הקול הזה, צרוד וקפוא וחסר צבע כל כך גורם לו להעז בכל אופן ולמלמל מילים קטנות וחסרות משמעות, ששניהם יודעים מצוין שהוא לא מאמין בהם.

"יהיה טוב", הוא אומר, ממקד את מבטו בעורפה המבריק מזיעה של החיה. "ליאם בחור חכם. הוא לא היה הולך כמו איילה אחרי עקבות מטושטשים בלי תגבורת".

איסקו שותק, כאילו לא שמע כלום, במקום זאת הוא מפנה את ראשו אל האופק, מעריך את גובהה של השמש בשמי התכלת שמעליהם.

"ההערכות להתקפה, המפקד?", רַאָיוֹן, סגנו הרשמי של איסקו דוחף את סוסו קדימה, דוחק עוד קצת את סוסו של טארון לשוליים.

איסקו מהנהן, עיניו עדיין נעוצות אי שם.

אחר כך הדברים חולפים בטשטוש ליד עיניהם, כמו כתמים מעורבבים של צבע. התארגנות לתזוזה של הטור, מערך תקיפה מסודר, איסקו מחלק פקודות.

היער שקט, שקט מאד. לבד מרעש הפרסות הקצוב וציוצי ציפורים לא נשמע כל קול. קרני שמש בודדות נשברות על העצים והזוהר ששורר בחוץ בשעה כזו, נבלע בתוך האפלולית הקרירה שביער.

איסקו מוביל בראש, סוסו השחור מטופף על השביל הכבוש והמתפתל בין העצים. האדמה רכה וחומה, מריחה בדיוק כמו שאדמת יער רעננה צריכה להיות, אבל ככל שהם מתקדמים עמוק יותר אל תוך העצים הופכים כתמי הדם שעליה לגדולים וברורים יותר, מצטרפים אל ענפים שבורים וטביעות פרסות טריות.

טארון בולע, ממשיך להוביל את סוסו בעקבות הסימנים ומנסה בכל הכוח להורות למוחו להתעלם מן המשמעות הצועקת של העקבות.

ואז פתאום נגמר השביל. וטארון שפונה ימינה מוצא את עצמו בקרחת יער גדולה, מוקפת עצים ולא ריקה בכלל.

יש סוסים מתים על הקרקע, עגלת משא הפוכה שגלגליה השבורים זרוקים לידה, וגופות. שבע גופות. זרוקות על האדמה סביב, מדי משמר המחוז שעליהן מוכתמים בדם.

הוא בוהה קדימה, לא מסוגל להניע את גופו בתנועה המינימלית הדרושה כדי להורות לסוסו להסתובב אחורה. מאחוריו הוא שומע את השאר, פרסות סוסיהם מכות בקצב אחיד כשהם מסתובבים בעיקול השביל ועוצרים.

לכמה שניות ארוכות ישנה דממה, עמוקה יותר מכל דממה ששמע טארון בחייו. רגע, שניים, שלושה. החיילים שמאחוריו כך נראה, מאובנים בדיוק כמוהו, דבוקים בדבק נסתר לגב סוסיהם.

ואז גולש איסקו מסוסו. עוקף את סגנו שניצב שם קפוא, וכורע לצד האדם לבוש המדים והדרגות ששוכב בצד השביל.

ליאם.

הם לא נראים עכשיו זהים בכלל, איסקו והאיש המרוטש שעל החול, זה שבגדיו ספוגים בדם כהה וטרי. ואיסקו, ברכיו על האדמה, מחפש נואשות אחר הדופק, ידיו רועדות על צווארו של אחיו התאום כשהוא מתיר את קשרי הצווארון.

גרונו של טארון שורף. יבש כאילו לא פגש לחלוחית של מים תקופה ארוכה.

ידו השנייה של איסקו נעה לעבר פצע הדקירה בחזהו של ליאם ממששת אותו לרגע ארוך. לא ברור לטארון מה עובר לו בראש באותם רגעים ארוכים בהם הוא בוהה בגופתו של אחיו התאום, אבל את נשימותיו המהירות הוא שומע היטב.

הוא לא בוכה. העובדה הזאת ברורה לטארון ממקומו על גב הסוס. התאומים אף פעם לא בכו. לא ליאם ולא איסקו, לכל הפחות לא לידו.

הוא מפנה את מבטו לקבוצה שמאחוריו. הם משפילים עיניים, נועצים מבט בקרקע מפני הכאב החשוף של מפקדם.

הם צריכים פיקוד. הם צריכים החלטות וסריקת שטח מיידית ופינוי גופות. ואיסקו גם אם נחשב ובצדק למפקד קר רוח וקשוח, לא נראה לו ראוי לבצע את המשימה הזאת עכשיו.

אבל ראיון, יסלחו לו כל האלים, לא נראה כאילו הבין עדיין את הדבר המובן הזה בעצמו.

שניים מהקצינים מחליפים מבטים מהירים מעל ראשו של ראיון, שמדיו יפים מידי וחרבו עדיין נוצצת. קצין אחר נע באי נוחות על רגליו. בסוף שולח הבכיר שבהם יד כבדה, מנחית אותה על כתפו של הסגן הצעיר והמיוחס.

ראיון, יאמר לזכותו, מבין יפה את הרמז. ומכחכח בגרונו בחשיבות שאפשר לצפות לה רק מילדון צעיר שעוד לא הבין כמה מלכלכת העבודה שמצפה להם עכשיו.

"אתם", הוא אומר, מחווה לעבר שתי השלשות המסודרות מאחוריו. "סריקה מקיפה, עכשיו. יכול בהחלט להיות כי התוקפים עדיין בסביבה", החיילים מהנהנים בהסכמה, בשונה מהקצינים רמי הדרג שמאחורי טארון, להם פחות מפריעים משחקי האגו.

"חוליה שתיים דוהרת לספיא להביא תגבורת", החיילים המדוברים מתנתקים ממקומם.

"כל השאר", ידו מחווה אל שאר הקבוצה הדוממת, "נוהל פינוי".

הם יורדים מעל סוסיהם, תנועותיהם עדיין איטיות כשהם מתפזרים בקרחת היער כדי לטפל בשבעת ההרוגים.

לאט מפלס טארון את דרכו בין השברים לחיילים השותקים, מסייע לשניים החדשים שבהם בפינוי, איכשהו נראה לו שחלקם מגלים בפעם הראשונה כי אדמה ספוגה בדם מקשה על ההליכה לא פחות מבוץ.

איסקו עדיין יושב באותו מקום כשהוא מגיע אליו, ליד גופתו של אחיו. פניו של ליאם שלוות באורך מוזר וקצה של חיוך משועשע מעקם את פיו. רגע הוא בוהה בעיניו המתות ואז מפנה את פניו לעבר איסקו.

"אל תטרח", הקול של איסקו חסר צבע בדיוק כמו שהיה לפני שנכנסו אל היער.

"לא ניסיתי", הוא אומר בשקט, עיניו מושפלות אל העלים היבשים שלרגליו.

רגע שוררת שתיקה ביניהם, ואז מרים איסקו את ראשו. "רק תוהה מה שעשע אותו כל כך".

טארון מעז להביט בו סוף סוף. הוא חיוור, ולמרות השיזוף שעל פניו ניתן להבחין בכך בקלות, אבל בדיוק כמו שחשב, עיניו יבשות.

"באמת?", הוא שואל במקום לענות, "זה מה שמעניין אותך עכשיו?"

"לא", איסקו נעמד על רגליו, "אבל אני צריך משהו אחר לחשוב עליו כרגע".

טארון נושך את שפתו התחתונה, מעדיף לא להתעכב על משמעות המשפט האחרון. "ראיון שלח חיילים להביא תגבורת", הוא מעדכן בשקט, לא נראה לו שאיסקו בכלל שמע מילה מהדיון השקט שהתנהל מעל ראשו מקודם.

"בסדר, תודה"

בשקט הוא מביט בו, סוקר אותו מזווית העין. זאת תגובה נדיבה למדי מצידו של איסקו לפעולה הגיונית כמו זאת האחרונה שביצע. במיוחד כשתודה היא לא אחת מהמילים השימושיות שלו.

"המפקד?", שישה מהחיילים ששלח ראיון לסריקה ההיקפית עומדים כנראה מאחוריהם.

"כן?" איסקו מוחה בגב ידו האחת את כתמי הדם שעל ידו השנייה.

"אה", ממבטו הנבוך של החייל המאובק אפשר להסיק כי הוא התכוון לפנות לראיון, שפרצופו הקפוא כמעט ומצליח להסתיר עד כמה מפריעה לו חזרתו המהירה של איסקו למציאות.

"מה מצאתם?", שואל איסקו, מתרומם בבת אחת מהאדמה הקשה.



בערב שוקע הירח מוקדם. כסוף חיוור ודקיק, הוא בכל מקרה לא נתן להם הרבה אור. אבל כוכבים נוצצים קטנים אפשר לראות עדיין למרות העננים, פזורים ורחוקים על הרקיע השחור.

הם עצרו כבר בשקיעה, בלית ברירה. שלוש שעות לפני שדותיה הראשונים של איינה, הקימו את המחנה בשתיקה.

איסקו, טארון מוכן לפרגן לו את המחמאה המפוקפקת הזאת, מתייחס לעגלת המתים הסגורה באותה ענייניות בה התייחס לעגלות הכרוב שהביאו החיילים מסייפא.

הם לא מצאו כלום. כלומר שום דבר בעל משמעות. הם כן גילו שאף חפץ בעל ערך לא נשאר בקרחת היער. אפילו לא טבעת פשוטה.

והלוואי זה היה מקרה מוזר, וחשוד. והלוואי היו העקבות חסרי פשר והיגיון, הלוואי היו מוצאים משהו שיאפשר להם להאשים את כל העולם הגדול, חוץ מלהודות שליאם והיחידה המובחרת שלו נפלו קורבן לשוד הטיפשי ביותר בהיסטוריה.

כי את המפות הם כן מצאו. המפות אותן שלח איסקו עם ליאם למשימת הסיור הפשוטה. המפות שסימן הוא בעצמו עם אזורים בטוחים לחנייה ולינה.

הרי בנוסף לפיקוד המזהיר שלו, הוא הרי גם סייר מוכשר מלידה.

אבל בני אדם טועים לפעמים. גם המפקדים והסיירים המוכשרים ביותר.

ואיזה בזבוז זה. איזה בזבוז של חיים יפים וצעירים כל כך. וכישרון. וגאווה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה