שתיקת המרפסות

  • הוסף לסימניות
  • #1
עם המניין של החלון בסלון גמרתי כל עוד נוימן גבאי, נשארה לי רק המרפסת כביסה, שומעים משם את רמב"ם 18.

למרפסת של החדר ילדים לא התקרבתי מלכתחילה. אסור לי לשתף פעולה עם ההרחבה הפראית של 7 ולשמוע קריאת התורה מתוך אחת היחידות הלא חוקיות שלהם. לא הפסדתי הרבה – הם מתפללים יותר לאט מזיכרון דוד ושרים כל קדושה והלל.

מנייני המרפסות הקימו מרבצם אינספור גבאים וחזנים נולדים שלגודל הזוועה קיבלו קרש קפיצה נהדר למימוש חלומם החבוי. לא שאני מעריץ גדול של שיף – הגבאי הרגיל – אדרבה, לדעתי היה עליו לפרוש אחרי הסיפור של ימים נוראים, אבל מול ההתנהלות החובבנית של נוימן מ-6, שיף הוא גבאי השנה.

הטעות הראשונה שלו הייתה עם החזן. כדי ש4 ו-3 יוכלו להצטרף אתנו, הוא חיפש מישהו עם קול חזק ומצא את הלפגוט למרות שאין לו כלל קירבה משפחתית עם הטנור העולמי, להיפך – יש לו קול של מגה-פון משטרתי. למה לדחוף את 4 ו-3 למניין שלנו? שיסתדרו עם 2, זה גם לא הכי בטיחותי. הדבר החשוב הוא חזן עם קול נעים וחתוך ומי שלא התברך בזה שיחפש כישורים אחרים להתבלט בהם.

אבל זה כלום לעומת הפרשיה של השעות. פתאום 6 נהיו צדיקים ורוצים מגן אברהם שזה דבר יפה אבל לא על חשבון אשתי והילדים שצריכים להתעורר ב-8:15 מנהימות העורב של הלפגוט.

בגלל שאני טיפוס מבליג הצעתי פשרה שנתפלל בנץ. אם חומרות דוחות גזל שינה – למה שלא ניקח אותן צעד אחד קדימה ושעה-שעתיים אחורה. דיברתי עם אייזנבאך הזקן והוא דווקא נהנה מהרעיון אבל נוימן דחה על הסף כל ניסיון פשרה, גם את ההצעה להתפלל בנץ הנראה שהוא שש דקות אחרי.

המשכתי במדיניות ההבלגה שלי ושמרתי על איפוק אבל שיערתי שהאירוע הבא הוא לא שאלה של האם אלא של מתי. צדקתי.

אין חולק שמניין פלג המנחה בשעון קיץ הוא צורך אלמנטרי בסיסי; הילדים הפוכים; ההורים ממוטטים; המיטה קורצת. אלא שהדחיינות הטבעית שלנו מנחה אותנו בניגוד להיגיון הזה ושבת נכנסת ברגע האחרון המותר.
כל מה שחסר הוא רק לוח זמנים מחייב.

לו המניין שלנו עם השם הלא מקורי 'יושבי ביתך', יתקיים לפי זמני פלג המנחה, כל ששת הבניינים יקבלו שבת מוקדם שזה לכשעצמו מנהג מבורך וסגולה נגד הקורונה; ישכימו לישון או אפילו יספיקו כמה דפי גמרא אחרי הסעודה; יקומו רעננים לשחרית וכתוצאה מזה יתפללו בריכוז וכוונה משופרים; בשבת בצהריים יהיה פנאי להורים הערניים לזמן איכות עם הילדים בתוך התקופה הלא קלה הזו.

כל זה יכול היה להתממש אלא שנוימן דרש 10 חתימות במקום לתת לציבור פעם אחת לטעום את הטעם של הרעיון המצוין הזה ואחר-כך לדבר על החתמות.
כדרכי – שוב שלטתי בעצמי והתפללתי פלג המנחה ביחידות, אבל כשנוימן נעמד מול העיניים שלי וחילל שבת עם סיגריה בוערת אחרי השקיעה של פלג, זה אצלי גבול אדום – העברתי את הסטנדר למרפסת כביסה.

החיים במרפסת כביסה לא היו הכי קלים בפרט בערב פסח עם כל המערך של הכביסות אבל מתברר שגם ברמב"ם 18 תפס את המושכות גבאי קורונה שבנוסף מינה את עצמו לחזן למרות קולו הלא גבוה בגלל שהוא חיוב. קצת היה קשה לשמוע אותו אבל ידעתי שזה המניין האחרון שנשאר לי והגנתי עליו בציפורני. זכור לטוב שרעבי מרמב"ם 20 שה''אמנים' הארוכים שלו סייעו לי רבות בהתמקדות.
אני לא יכול להתערב לרמב"ם בשיקולים אבל לדעתי הגבאי והחזן צריכים להיות שני אנשים שונים כדי למנוע ניגוד אינטרסים.

המסמרים בארון הקבורה של מרפסת הכביסה היו ניגוני ההלל של 7, הם השתלטו על כל מרחב השמע וגם קולו המסתלסל של שרעבי לא יכול היה להם

כבר חששתי שאאלץ להצטרף לתפילה המשודרת של קול ברמה אבל אז הגיע המחקר האיטלקי שטרף את הקלפים וטען שהנגיף עובר גם באמצעות גלי קול. כולם חיכו בחרדה לתוצאות ההרסניות של שירת מה-נשתנה בחלונות אך לפי-שעה כל המניינים נסגרו ושקט מבורך ירד על כלל המרפסות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
איני מבין את ההיטפלות למנייני המרפסות דווקא. חושבני שכל ריכוז אקראי של בתי כנסת מתאפיין במירב התסמינים הנ"ל (רק בלי הטצדקי הצדקני להתפלל ביחידות..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עם המניין של החלון בסלון גמרתי כל עוד נוימן גבאי, נשארה לי רק המרפסת כביסה, שומעים משם את רמב"ם 18.

למרפסת של החדר ילדים לא התקרבתי מלכתחילה. אסור לי לשתף פעולה עם ההרחבה הפראית של 7 ולשמוע קריאת התורה מתוך אחת היחידות הלא חוקיות שלהם. לא הפסדתי הרבה – הם מתפללים יותר לאט מזיכרון דוד ושרים כל קדושה והלל.

מנייני המרפסות הקימו מרבצם אינספור גבאים וחזנים נולדים שלגודל הזוועה קיבלו קרש קפיצה נהדר למימוש חלומם החבוי. לא שאני מעריץ גדול של שיף – הגבאי הרגיל – אדרבה, לדעתי היה עליו לפרוש אחרי הסיפור של ימים נוראים, אבל מול ההתנהלות החובבנית של נוימן מ-6, שיף הוא גבאי השנה.

הטעות הראשונה שלו הייתה עם החזן. כדי ש4 ו-3 יוכלו להצטרף אתנו, הוא חיפש מישהו עם קול חזק ומצא את הלפגוט למרות שאין לו כלל קירבה משפחתית עם הטנור העולמי, להיפך – יש לו קול של מגה-פון משטרתי. למה לדחוף את 4 ו-3 למניין שלנו? שיסתדרו עם 2, זה גם לא הכי בטיחותי. הדבר החשוב הוא חזן עם קול נעים וחתוך ומי שלא התברך בזה שיחפש כישורים אחרים להתבלט בהם.

אבל זה כלום לעומת הפרשיה של השעות. פתאום 6 נהיו צדיקים ורוצים מגן אברהם שזה דבר יפה אבל לא על חשבון אשתי והילדים שצריכים להתעורר ב-8:15 מנהימות העורב של הלפגוט.

בגלל שאני טיפוס מבליג הצעתי פשרה שנתפלל בנץ. אם חומרות דוחות גזל שינה – למה שלא ניקח אותן צעד אחד קדימה ושעה-שעתיים אחורה. דיברתי עם אייזנבאך הזקן והוא דווקא נהנה מהרעיון אבל נוימן דחה על הסף כל ניסיון פשרה, גם את ההצעה להתפלל בנץ הנראה שהוא שש דקות אחרי.

המשכתי במדיניות ההבלגה שלי ושמרתי על איפוק אבל שיערתי שהאירוע הבא הוא לא שאלה של האם אלא של מתי. צדקתי.

אין חולק שמניין פלג המנחה בשעון קיץ הוא צורך אלמנטרי בסיסי; הילדים הפוכים; ההורים ממוטטים; המיטה קורצת. אלא שהדחיינות הטבעית שלנו מנחה אותנו בניגוד להיגיון הזה ושבת נכנסת ברגע האחרון המותר.
כל מה שחסר הוא רק לוח זמנים מחייב.

לו המניין שלנו עם השם הלא מקורי 'יושבי ביתך', יתקיים לפי זמני פלג המנחה, כל ששת הבניינים יקבלו שבת מוקדם שזה לכשעצמו מנהג מבורך וסגולה נגד הקורונה; ישכימו לישון או אפילו יספיקו כמה דפי גמרא אחרי הסעודה; יקומו רעננים לשחרית וכתוצאה מזה יתפללו בריכוז וכוונה משופרים; בשבת בצהריים יהיה פנאי להורים הערניים לזמן איכות עם הילדים בתוך התקופה הלא קלה הזו.

כל זה יכול היה להתממש אלא שנוימן דרש 10 חתימות במקום לתת לציבור פעם אחת לטעום את הטעם של הרעיון המצוין הזה ואחר-כך לדבר על החתמות.
כדרכי – שוב שלטתי בעצמי והתפללתי פלג המנחה ביחידות, אבל כשנוימן נעמד מול העיניים שלי וחילל שבת עם סיגריה בוערת אחרי השקיעה של פלג, זה אצלי גבול אדום – העברתי את הסטנדר למרפסת כביסה.

החיים במרפסת כביסה לא היו הכי קלים בפרט בערב פסח עם כל המערך של הכביסות אבל מתברר שגם ברמב"ם 18 תפס את המושכות גבאי קורונה שבנוסף מינה את עצמו לחזן למרות קולו הלא גבוה בגלל שהוא חיוב. קצת היה קשה לשמוע אותו אבל ידעתי שזה המניין האחרון שנשאר לי והגנתי עליו בציפורני. זכור לטוב שרעבי מרמב"ם 20 שה''אמנים' הארוכים שלו סייעו לי רבות בהתמקדות.
אני לא יכול להתערב לרמב"ם בשיקולים אבל לדעתי הגבאי והחזן צריכים להיות שני אנשים שונים כדי למנוע ניגוד אינטרסים.

המסמרים בארון הקבורה של מרפסת הכביסה היו ניגוני ההלל של 7, הם השתלטו על כל מרחב השמע וגם קולו המסתלסל של שרעבי לא יכול היה להם

כבר חששתי שאאלץ להצטרף לתפילה המשודרת של קול ברמה אבל אז הגיע המחקר האיטלקי שטרף את הקלפים וטען שהנגיף עובר גם באמצעות גלי קול. כולם חיכו בחרדה לתוצאות ההרסניות של שירת מה-נשתנה בחלונות אך לפי-שעה כל המניינים נסגרו ושקט מבורך ירד על כלל המרפסות.
מעולה! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עם המניין של החלון בסלון גמרתי כל עוד נוימן גבאי, נשארה לי רק המרפסת כביסה, שומעים משם את רמב"ם 18.

למרפסת של החדר ילדים לא התקרבתי מלכתחילה. אסור לי לשתף פעולה עם ההרחבה הפראית של 7 ולשמוע קריאת התורה מתוך אחת היחידות הלא חוקיות שלהם. לא הפסדתי הרבה – הם מתפללים יותר לאט מזיכרון דוד ושרים כל קדושה והלל.

מנייני המרפסות הקימו מרבצם אינספור גבאים וחזנים נולדים שלגודל הזוועה קיבלו קרש קפיצה נהדר למימוש חלומם החבוי. לא שאני מעריץ גדול של שיף – הגבאי הרגיל – אדרבה, לדעתי היה עליו לפרוש אחרי הסיפור של ימים נוראים, אבל מול ההתנהלות החובבנית של נוימן מ-6, שיף הוא גבאי השנה.

הטעות הראשונה שלו הייתה עם החזן. כדי ש4 ו-3 יוכלו להצטרף אתנו, הוא חיפש מישהו עם קול חזק ומצא את הלפגוט למרות שאין לו כלל קירבה משפחתית עם הטנור העולמי, להיפך – יש לו קול של מגה-פון משטרתי. למה לדחוף את 4 ו-3 למניין שלנו? שיסתדרו עם 2, זה גם לא הכי בטיחותי. הדבר החשוב הוא חזן עם קול נעים וחתוך ומי שלא התברך בזה שיחפש כישורים אחרים להתבלט בהם.

אבל זה כלום לעומת הפרשיה של השעות. פתאום 6 נהיו צדיקים ורוצים מגן אברהם שזה דבר יפה אבל לא על חשבון אשתי והילדים שצריכים להתעורר ב-8:15 מנהימות העורב של הלפגוט.

בגלל שאני טיפוס מבליג הצעתי פשרה שנתפלל בנץ. אם חומרות דוחות גזל שינה – למה שלא ניקח אותן צעד אחד קדימה ושעה-שעתיים אחורה. דיברתי עם אייזנבאך הזקן והוא דווקא נהנה מהרעיון אבל נוימן דחה על הסף כל ניסיון פשרה, גם את ההצעה להתפלל בנץ הנראה שהוא שש דקות אחרי.

המשכתי במדיניות ההבלגה שלי ושמרתי על איפוק אבל שיערתי שהאירוע הבא הוא לא שאלה של האם אלא של מתי. צדקתי.

אין חולק שמניין פלג המנחה בשעון קיץ הוא צורך אלמנטרי בסיסי; הילדים הפוכים; ההורים ממוטטים; המיטה קורצת. אלא שהדחיינות הטבעית שלנו מנחה אותנו בניגוד להיגיון הזה ושבת נכנסת ברגע האחרון המותר.
כל מה שחסר הוא רק לוח זמנים מחייב.

לו המניין שלנו עם השם הלא מקורי 'יושבי ביתך', יתקיים לפי זמני פלג המנחה, כל ששת הבניינים יקבלו שבת מוקדם שזה לכשעצמו מנהג מבורך וסגולה נגד הקורונה; ישכימו לישון או אפילו יספיקו כמה דפי גמרא אחרי הסעודה; יקומו רעננים לשחרית וכתוצאה מזה יתפללו בריכוז וכוונה משופרים; בשבת בצהריים יהיה פנאי להורים הערניים לזמן איכות עם הילדים בתוך התקופה הלא קלה הזו.

כל זה יכול היה להתממש אלא שנוימן דרש 10 חתימות במקום לתת לציבור פעם אחת לטעום את הטעם של הרעיון המצוין הזה ואחר-כך לדבר על החתמות.
כדרכי – שוב שלטתי בעצמי והתפללתי פלג המנחה ביחידות, אבל כשנוימן נעמד מול העיניים שלי וחילל שבת עם סיגריה בוערת אחרי השקיעה של פלג, זה אצלי גבול אדום – העברתי את הסטנדר למרפסת כביסה.

החיים במרפסת כביסה לא היו הכי קלים בפרט בערב פסח עם כל המערך של הכביסות אבל מתברר שגם ברמב"ם 18 תפס את המושכות גבאי קורונה שבנוסף מינה את עצמו לחזן למרות קולו הלא גבוה בגלל שהוא חיוב. קצת היה קשה לשמוע אותו אבל ידעתי שזה המניין האחרון שנשאר לי והגנתי עליו בציפורני. זכור לטוב שרעבי מרמב"ם 20 שה''אמנים' הארוכים שלו סייעו לי רבות בהתמקדות.
אני לא יכול להתערב לרמב"ם בשיקולים אבל לדעתי הגבאי והחזן צריכים להיות שני אנשים שונים כדי למנוע ניגוד אינטרסים.

המסמרים בארון הקבורה של מרפסת הכביסה היו ניגוני ההלל של 7, הם השתלטו על כל מרחב השמע וגם קולו המסתלסל של שרעבי לא יכול היה להם

כבר חששתי שאאלץ להצטרף לתפילה המשודרת של קול ברמה אבל אז הגיע המחקר האיטלקי שטרף את הקלפים וטען שהנגיף עובר גם באמצעות גלי קול. כולם חיכו בחרדה לתוצאות ההרסניות של שירת מה-נשתנה בחלונות אך לפי-שעה כל המניינים נסגרו ושקט מבורך ירד על כלל המרפסות.
קרדיט לפרסום?
@דוכסוסטוס ??
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כבר קיבלתי במייל בלי קרדיט ובלי קישור.
וכבר העירו באשכול, שמי שמעלה דברים העשויים לפרוץ את חומות פרוג, כדאי שיקרדט עצמו עליהם.
אגב, בלי קרדיט זה עוד טוב. הגרוע הוא למצוא מקורדט אחר שקירדט על החומר שלך.
בכל אופן, אני התאפקתי...

וזו ההודעה שקבלתי במייל משפחתי, שעליה רציתי להביא את המאמר שלך:

---------
בעקבות חזני המרפסות , הזיופים והאילתורים, מוגש כל מנגינות הקדיש עד יוהכ"פ...
--
שכוייח
אצלינו כבר בליל יו"ט היה מנגינה של יוהכ"פ (אולי אצל כל החסידים זה כך...)
והברכות של שיר השירים במנגינת איכה (זה מצוי גם אצל ליטאים פחות מוזיקליים...)
באופן כללי חשבתי שצריך לצרף מנגינות של כל העדות, אבל לפי הקריאת התורה של תימני שקרא בשבת אין צורך, כי הכל אותה מנגינה, והאשכנזים אמרו שהם גם יכלו לקרוא כך בלי להכין.... ובעצם הוא יכל לקרא גם שיר השירים...
דרך אגב, כל יום שומעים ברמקול חסידי גור חזנים מכל הכיוונים, אבל כל פעם מחדש אני לא מספיק לקלוט את המנגינה.... וכבר מכריזים באיזה שעה התפילה הבאה, וחוזר חלילה,

חשבנו להקליט את הכל, אך לפי פסקי המנחת אשר בענין תוכנות זום וכדו' לכאו' ה"ה לגבי הקלטה אין להתיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מעולה ומשובח!
כתוב היטב והפאנץ' מצויין!

שתי הערות קטנות-
עם המניין של החלון בסלון גמרתי כל עוד נוימן גבאי, נשארה לי רק המרפסת כביסה, שומעים משם את רמב"ם 18.
לאור כל הפירוט שבא אחר כך, הייתי משאירה את החלק השני של המשפט, כלומר מ"נשארה לי רק", מחוץ למשפט הפתיחה הזה. אפשר להכניס אותו אח"כ, ואפשר לוותר עליו.
כרגע זה נותן תחושה של כפילות. במיוחד עם זה:

העברתי את הסטנדר למרפסת כביסה.

והערה שניה-
ושקט מבורך ירד על כלל המרפסות.
למרות כל התיאור הנלבב והמלבב הז, לא הייתי קוראת לשקט מתפילות שקט מבורך, אבל אני לא בטוחה שההערה הזו היא לא תוצאה של טעם אישי.

בכל אופן הקטע נהדר ותוספת הפרטים-שמות וכתובות מוסיפה לתחושת הקטנוניות ומעבירה טוב את החוויה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
תודה על המשוב.
לאור כל הפירוט שבא אחר כך, הייתי משאירה את החלק השני של המשפט, כלומר מ"נשארה לי רק", מחוץ למשפט הפתיחה הזה. אפשר להכניס אותו אח"כ, ואפשר לוותר עליו.
הערה נכונה, עכשיו שאני קורא - באמת מיותר.
למרות כל התיאור הנלבב והמלבב הז, לא הייתי קוראת לשקט מתפילות שקט מבורך, אבל אני לא בטוחה שההערה הזו היא לא תוצאה של טעם אישי.
חלילה מבורך, זה רק מהמבט של החכמולוג שהסתכסך עם כל המניינים בכיווני האוויר שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
הייתה אופציה אחרת למשפט סיום על נוימן שנשאר מובטל ומעשן בשרשרת במרפסת, אולי היה נכון יותר לבחור בה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

ניחנתי בקול פעמונים.

זו לא גאווה חלילה, אלא מודעות עצמית בריאה. בדיוק כמו כינור ביישן וצנוע שמודע להיותו כלי נגינה מפואר, כך גם אני – נעים זמירות ישראל. עובדתית. אובייקטיבית.

תעיד על כך כף ידי הימנית, שמשמשת לי אפרכסת שמעבירה את תווי קולי המרטיטים מפי לאוזני. הצלילים הבוקעים באצילות מפי מטפסים במעלה אצבעותיי, ובהגיעם לאזור התנוך, הקסם מתחולל. אני חש בר מזל לשבת בשורה הראשונה בהופעה שלי עצמי.

הבעיה היא שלא כולם מכירים בכישוריי הקוליים. יוסקיבביץ, הגבאי של בית הכנסת שלי, דוחה את דרישתי לגשת אל התיבה בתפילות המיוחדות: "אין לך שום קול פעמונים, אם כבר, קולך מזכיר את קול הפרות שעונדות את הפעמונים", הוא טוען בתוקף.

לא להאמין עד כמה חסרי חוש מוזיקלי יכולים להיות אנשים.

אני לא מוכן לקבל את העובדה שציבור המתפללים יפסיד את המתיקות של קולי, רק בגלל גבאי נטול טעם טוב. אז אני מפציר ביוסקיבביץ שיכבד אותי בתפילה הגונה. לא למעני, אלא למענם, מתוקף דין "אל תמנע טוב מבעליו".

אני מנסה נואשות לשכנע אותו. מספר לו שאפילו אמי טוענת שאני שר כמו מלאכי השרת. אך הטיפוס האנטי-מוזיקלי לא מתרשם. הוא טוען שלא ממש משכנע אותו שאמא פרה מתענגת על קולו של העגל המזמר שלה.

לעיתים רחוקות מאוד הוא נעתר: בערבית של שבת חזון, ובמנחה של תשעה באב.

ביום טוב ראשון של פסח של השנה שעברה, סוף סוף שוריינתי לגשת לעמוד לתפילת שחרית.

אל דאגה. יוסקיבביץ לא גידל לפתע בגיל 66 הבנה מוזיקלית. מה שסלל את דרכי לעמדת החזן, הייתה סדרת מניפולציות, שחוקיותן מוטלת בספק, אותן הפעלתי על כמה גורמים בעלי שררה בקהילתנו. מה לא עושים כדי להביא את שירת המלאכים לציבור המשתוקק לה.

את ליל הסדר סיימתי מהר. מחר אשכים קום. לפנות בוקר כשבית הכנסת שומם מאדם, אתייצב לפני העמוד ואתרגל את התפילה כולה מתחילתה ועד סופה. זה בדיוק מה שמקצוענים אמיתיים עושים.

אחרי ליל הסדר ניסיתי להירדם. ההתרגשות גירשה את הורמון השינה, מלטונין, מגופי.

עת הזמיר הגיעה. בעוד שעות ספורות אלמד את כולם פרק הגון בשירה. סלסוליי הכבירים יסתלסלו עד כיסא הכבוד ויקיפו אותו שבע פעמים, לא לפני שיעברו דרך היכלו של יוסלה רוזנבלט בגן עדן ויותירו אותו חסר מילים נוכח ביצועיו המלוטשים של ממשיך דרכו.

עם אור ראשון רצתי לבית הכנסת. הוא היה שומם. המניין המרכזי בעוד כשלוש שעות, יש לי מספיק זמן לאימונים אינטנסיביים.

התייצבתי בתיבת בעל התפילה עם כל הציוד הנדרש: קנקן תה עם נענע וכמובן, גוגל מוגל.

לאחר חימום קולי ראשוני פצחתי בתפילה בקול רווי רגש ופאתוס. ככל שחלפו הדקות, מיתרי קולי הלכו והשתבחו, הלכו ונכנסו לכושר והציגו יכולות מפעימות.

בין קטע לקטע עצרתי ללגימת תה ולגרגור גוגל מוגל קולני, לאחר מכן ביצעתי שורת תרגילי פיתוח קול מוזרים, מהסוג שאי אפשר לבצע ליד בני אנוש בעלי יכולת שמיעה בתוקף.

לאחר כשעה וחצי סיימתי את תפילת האימונים של שחרית בתחושת סיפוק אדירה. הסתובבתי ללכת וכמעט התעלפתי.

בית הכנסת מלא מפה לפה. איך שכחתי שיש מניין ותיקין ענק לפני המניין המרכזי? עכשיו גם מתברר ששימשתי, ללא ידיעתי, בעל התפילה של המניין השכוח. ועוד איזה בעל תפילה.

חצי מהקהל התכרבל בטלית ונשנק מצחוק, חצי אחר, בוגר יותר, חמל ותלה בי עיניים מודאגות. בכל זאת אבא לארבעה ילדים, מי ידאג להם כשיהיה מאושפז?, חשבו כאובים.

שני אנשים מבוגרים ניגשו אליי, הציעו ללוות אותי לביתי. "אולי לא כדאי שתלך הביתה לבד במצבך", ליטפו את גבי ברוך.

בכניסה לביתי הם מסרו אותי לאשתי. אני קרסתי בסלון כשהם המשיכו לדבר איתה כעשר דקות. לא שמעתי את תוכן השיחה, רק את המשפט המזעזע האחרון: "מיד עם צאת החג גשו להסתכלות, אל תזניחו את זה חלילה".

"בעלי, תקום כבר, אתה מעיר את כולם", אני שומע לפתע את קולה של אשתי, "כל הלילה התחזנת, ובדקות האחרונות זה הפך לצרחות מסוייטות. קום כבר, גם ככה עוד חצי שעה התפילה ואתה צריך לגשת אל העמוד".

זינקתי מהמיטה מבולבל ומיוזע. כל זה היה חלום? וואו, איזה נס, איזו הקלה, גאולה פרטית ממש.

רצתי לבית הכנסת בלב הולם בפראות. עדיין לא עיכלתי את הטראומה שעברתי בלילה.

התחלתי את התפילה במקומי הקבוע מהורהר, כשלפתע הרגשתי שכל העיניים נעוצות בי, "נו מה אתה חולם?", גער בי יוסקיבביץ מאחורי, "אוחזים כבר ב'הקל בתעצומות', תיגש מהר".

נחפזתי לתיבת התפילה. לקחתי נשימה עמוקה, דחפתי אוויר למיתרי הקול, פתחתי את פי. וכלום. לא יוצא קול. מסתבר שאשתי צדקה, הצטרדתי כהוגן בחלום הקולני שחוויתי.

איזה אסון. לא ידעתי איפה לשים את עצמי. שקט מתוח שרר בהיכל, קצרי הסבלנות רצו לטרוף אותי חי.

זה חייב להיות עוד חלום, שכנעתי את עצמי. מלאך החלומות נהנה מאוד מפרק הבכורה, והחליט להפיק פרק המשך משודרג ברשעותו. התחלתי לצבוט את עצמי, אך לא התעוררתי. קריאות, "נוווו, נוווו", התחילו להישמע מכל עבר.

ככל שהסיטואציה החריפה והידרדרה, רק השתכנעתי יותר שזה חלום נורא. ניסיתי לצרוח כמו בחלום הראשון, אולי אשתי תתעצבן שוב ותעיר אותי בשנית. הצרידות מנעה זאת ממני, אז ביקשתי מהנכבדים היושבים במזרח שיעזרו לי עם הצביטות. חלקם שמחו על ההזדמנות וצבטו בי ללא רחם, אך עדיין לא התעוררתי.

ירדתי מהתיבה מבויש ורמוס. לא יכולתי לפספס מזווית העין את חיוכו השטני של יוסקיבביץ.

כל אותו היום הסתגרתי בחדרי, מחכה להתעורר מהסיוט. היום עבר במהירות שיא, כבר שעת לילה מאוחרת וטרם התעוררתי מהחלום השני. עיניי היו טרוטות מעייפות, אך לא הסכמתי להירדם לפני שאני מתעורר מהחלום הרע הזה.

זה כבר כנראה לא יקרה, השלמתי. מהיום אצטרך להתמודד עם מצב חברתי ירוד וערך עצמי צבוט ומוכחל, כמו שתי זרועותיי.

אבל בדיוק אז, כאשר כבר התייאשתי לגמרי, התעוררתי לפתע.

אני לא יכול לתאר לכם את תחושת ההקלה שחוויתי כאשר גיליתי שעכשיו בוקרו של יום טוב ראשון של פסח, ושקולי תקין ובריא. הכול בסדר, אמרתי לעצמי, תכף אשמיע לאוזניי כל, את יכולותיי הווירטואוזיות.

תוך זמן קצר כבר עמדתי לפני התיבה, משמיע בעוצמה מרשימה את מיטב קטעיי, לא יכול שלא לשמוע את קולות ההתפעלות מאחוריי.

אחרי התפילה התגובות היו נלהבות. יהודי עשיר ממנהטן שהתארח אצל חתנו, רמז לי על חוזה חזנות שהוא מתכנן עבורי בבית הכנסת היוקרתי בו הוא מתפלל במנהטן, על חשבונו של החזן הנוכחי, איצ'ה מאיר אלפגוט.

צעדתי אל ביתי שמח וטוב לב, לספר לאשתי ולבני ביתי על המעבר הקרוב לאמריקה הגדולה. אלא שאז לצערי הרב התעוררתי.

העייפות והצרידות הכאוטית של אתמול הכריעו אותי ובסוף נרדמתי, והתעוררתי לחלום שכולו גן עדן, ועכשיו שוב התעוררתי למציאות העגומה והצרודה, ממנה לא התעוררתי עד היום!
הבונקר#



03:17

הוא עמד שם מהוסס "למה באת לכאן בכלל ?" הוא שומע קול מתוכו רוטן

"רצית להילחם! החלטת לא לוותר!" מזכיר לו קול אחר

ואז במבט חתום הוא פותח את הדלת, בליבו יודע שהכול הולך להשתנות.

עשן סמיך של סיגריות חוסמות לו את הראיה, הריח שמעורב עם אדי אלכוהול כמעט מחניק ממנו שיעול.

באת בסוף הא ?! מחכים לך! הדובר גבר צעיר וחסון, לבוש חולצה מרושלת ואף אדום שכמו משלים את מראהו האימתני, מושיט לו את היד ללחיצה אדירה שכמעט שוברת לו כמה עצמות, לא סתם כינו אותו "הבריון".

הדלת נטרקת אחריו בנקישה קלה, כמו צוחקת על הנאיביות שבו.

"למה היית צריך את זה? רצית להרגיש גיבור גדול?" שוב הקולות סוערים בתוכו "אולי יש עוד אפשרות לסגת? חוץ מ"הבריון" איש לא ראה אותך!" הוא לא מרפה.

הוא כמעט בא להסתובב וללכת, אבל הקול השני לא משחרר "לא להיכנע! לא לתת להם כזאת מתנה! את הכול הם כבר לקחו! לפחות שבך לא ישלטו!!"

הוא מחליט להמשיך.

הם חוצים את החדר בזריזות, דלת חסונה בעלת קוד מספרים ניצבת מולם.

"הבריון" ניגש ומיקש עליה קצרות.

9-5-4-1-6 חרך צר של אור נפתח.

ואז הוא שמוע אותו.

ניגון אדיר שממיס את כל כולו.

"אמר אביי. אמר אביי. אמר אביי. אמר אביי"

המבט בעיינים נלדק, משהו בתוכו ניצת, ורגליו כקלות מרוחות, את מפתן הדלת ביעף חוצות.

והניגון נמשך ונמשך, וכל רצונו רק שלא יפסק לעולם.

"הוו גרישה כמה חייכנו לך!!" הוא שומע את קולו של הרב.

גרישה מסתכל סביבו בלהט, רואה את הרב, רואה את כולם, ועל פניהם אותו המבט,

המבט שלו!

"כי הם חיינו ואורך ימינו",

מכונת ה-ק.ג.ב. וה-נ.ק.וו.ד. לא תשבור את רוחינו,

את הגוף והכסף בחוזקה היא רומסת,

אבל הנשמה לא-לוקות כוספת.
שיתוף - לביקורת ואפק ית עמך
ב"ה

עם ישראל יקר,
הגיע הזמן שנפסיק להפגין נגד, ונתחיל להפגין בעד.
בעד לימוד התורה.
בעד קירוב לבבות, לא ריחוק לבבות.

נזכור: אנחנו "העגלה המלאה", נושאים על גבנו אחריות.
אחריות להמשך קיום לימוד התורה
ואחריות לתפילה לשלום עם ישראל.

במקום להשתמש במינוח של עצרת מחאה,
נבחר בלשון של עצרת תפילה המונית לשלום עם ישראל.
כל תפילה שלנו, כל פסוק של לימוד,
זה מגן אחד נוסף.
כי זה מה שאנחנו באמת רוצים,
בכוח התורה, תורת חיים,
להביא את עם ישראל למקום הראוי לו:
מקום של שמירה עליונה,
מקום של רוח,
מקום של השראת שכינה בתוכנו.

ומי אם לא אנחנו, ראויים לשאת את משא התפילה על עם ישראל,
ולקרוא בקול גדול, לבקש ולהתחנן על אחינו.

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה,
לב מי לא דואב על אחינו ובשרנו הנתונים ביד צר?
הלא הם "נר ה' נשמת אדם" הנתונים במחשכי הקליפות.

תפילה לשמירה על אחינו המוסרים נפשם בשדה הקרב,
הלוחמים מלחמת אש.
תפילה לרפואת החיילים הפצועים.
ותפילה לשמירה על עולם התורה, אורו של בורא עולם.

בעולם אומרים: Time is money.
אנחנו אומרים: Time is life,
כל רגע של החטופים יקר,
וכל תפילה מקרבת את שעת גאולתם.

לאחינו השבויים נגמר הזמן, כל רגע הוא דקת חיים.
אם כל רגע של לימוד הוא רגע של חיים,
נעמוד כולנו בתפילה על אחינו הסובלים,
ביחד עם כוח התורה,
כוח התפילה ובכוח האחדות,
כי אין כוחנו אלא בפינו,

מתוך הבנת עומק נשמת עם ישראל עם אחד,
ומתוך הבנת עומק התורה,
נישא קול יחד בעד עמנו.

ובעַד עמך רחמים שאלי.

* אנחנו מאמינים שרוב עם ישראל בעד לימוד תורה, משום שהערך של מדינה יהודית מתבטא גם בלימוד התורה וגם בהגנה על העם והארץ.
המאבק האמיתי הוא רק מול המיעוט הפרוגרסיבי־שמאלני, שביד אחת פועל נגד המדינה וביד השנייה מפיץ נרטיבים שקריים על "הרעבת עזה".
כשאנו מציגים את חלקנו כחלק מהחיבור הגדול לעם ישראל, אנו מעוררים כבוד ואהדה.
וכשאנחנו נאבקים ברוב העם שנמצא איתנו באותו צד, אנו מעוררים אנטגוניזם מיותר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה