הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בסיס להשראה יש ויש מאת היוצר המופלא, עמיתנו המוצנע, @הדוויג
איני מתקרב לקרסוליו אך לכל הפחות מנסה להידבק בדרכיו
בעקבות השקט השורר כאן בקהילה מאז פרוץ המגפה ולאור החשש שהגרוע מכל קרה והתקשורת סתם מכסה, יצאנו לתור אחר חברי וחברות הקהילה לראות ששלומם בטוב ונוכחותם בעולמנו עודנה בעינה וכמובן לנתח את השתיקה.
ההיפוכונדרים
"עם נגיף כזה לא משחקים"
יודעים שזה חשש רחוק אך עדיין כדאי להשמר, מאחר וטרם הוכח באופן וודאי שהנגיף אינו מדבק דרך המרשתת בוחרים לא להמר על חיינו וחיי סובבנו ולשמור על ניתוק לעת עתה.
המתחזקים
"עזוב את השטויות האלו, לא יתרמו לך כלום בחיים"
סימני הגאולה מתחילים להתבהר אחד לאחד, אין עוד מקום למשחקים ושוטטויות חסרות תועלת ברשת. זו העת להתחזק בתורה ויראה, לקדש את הזמן והאדם ולתפוס קשרים עם כמה שיותר מלאכים וקדושים.
החולים
"... "
אני עמלה כבר ימים ארוכים על טור מוצלח לשיתוף בקהילה. אך רגע לפני הפאנץ' המוצלח אשר אמור היה לחתום את הטור לקיתי בתסמיני הנגיף המסתורי ונשכבתי חסרת אונים במיטתי. אין לכם אלא להמתין להחלמתי.
המבודדים
"אני משתגע כבר, לא ראיתי איש ושמש למעלה משבוע"
הייתי בחדר השינה שלי בעת שקיבלתי את שיחת הבלהות. אחות ראשית במשרד הבריאות התקשרה להודיעני כי עלי להתבודד במשך 12 הימים הבאים לאות הזדהות עם חולת הקורונה שעמדה לפני בתור בסופר יומיים קודם. מייד סגרתי את הדלת ולא הספקתי להכניס את המחשב.
המיואשים
"בשביל מה, מחר גם ככה אף אחד מאיתנו כבר לא ישאר"
רק טיפש ממשיך לטוות תכניות ולחלום עתידות. ברור לכל שהעולם רץ אך סיומו, מתנקה אט אט מהאנושות המעיקה ויתפוגג לו בחלל הגלקסיה משל לא היה אלא בדיה. למה לטרוח ולמה לעבוד קשה, נמתין בסבלנות וקיצנו יגיע.
המשקיענים
"הזדמנות מעולה להשלים פערים ולהיות קצת עם הילדים"
הילדים בבית וזו הזדמנות נהדרת לנצל עמם זמן איכות, להשקיע את יכולותנו ומרצנו ביצירות מופלאות ושעשועונים נהדרים שאנו מעסיקים בהם את הילדים, אין לנו פנאי וזמן להכנס לפורום.
הטובעים
"ריבונו של עולם, מתי כבר הדבר הזה יעזוב, לא יכולה יותר!"
הילדים מעירים אותנו ב6 בבוקר ומני אז אנו נכנסים לטרפת מוחלטת של ארוחות, פעילויות, הפרדת מלחמות, כביסות, הפרדת מלחמות, וחוזר חלילה ולעת ערב קורסים למיטה בלא פניות לפורום.
חסרי ההשראה
"לא מצליח לחשוב על כלום, כל הראש קורונה"
החדשות האינסופיות, ההודעות הבילתי פוסקות הניוז ופייקו טורדות את הנפש והשראה זכה ליצירה כנה ואמיתית אין.
הרציניים
"עזוב, לא מתאים עכשיו"
בימים אלו כאשר כל עתידנו לוט בערפל, באיטליה מתים כזבובים והעולם משנה את צורתו אין זה מתאים וראוי שנתקשקש לנו כבימים שבשגרה. עלינו להשתתף באבל הלאומי ולרסן את יצירותנו.
המסתירים
"מחשב? מה זה בדיוק? למה שיהיה למישהו דבר כזה בתוך הבית?"
הארון נעול כבר למעלה משבוע, המפתח משקשק ובוער בכיס, כמעט מתפתה לפתוח את הארון ולחשוף את המחשב בפני הילדים אך ברגע האחרון לוקחת בחשבון את טוהר נפשם של הילדים ותואר מעמדם בבתי הספר.
איני מתקרב לקרסוליו אך לכל הפחות מנסה להידבק בדרכיו
בעקבות השקט השורר כאן בקהילה מאז פרוץ המגפה ולאור החשש שהגרוע מכל קרה והתקשורת סתם מכסה, יצאנו לתור אחר חברי וחברות הקהילה לראות ששלומם בטוב ונוכחותם בעולמנו עודנה בעינה וכמובן לנתח את השתיקה.
ההיפוכונדרים
"עם נגיף כזה לא משחקים"
יודעים שזה חשש רחוק אך עדיין כדאי להשמר, מאחר וטרם הוכח באופן וודאי שהנגיף אינו מדבק דרך המרשתת בוחרים לא להמר על חיינו וחיי סובבנו ולשמור על ניתוק לעת עתה.
המתחזקים
"עזוב את השטויות האלו, לא יתרמו לך כלום בחיים"
סימני הגאולה מתחילים להתבהר אחד לאחד, אין עוד מקום למשחקים ושוטטויות חסרות תועלת ברשת. זו העת להתחזק בתורה ויראה, לקדש את הזמן והאדם ולתפוס קשרים עם כמה שיותר מלאכים וקדושים.
החולים
"... "
אני עמלה כבר ימים ארוכים על טור מוצלח לשיתוף בקהילה. אך רגע לפני הפאנץ' המוצלח אשר אמור היה לחתום את הטור לקיתי בתסמיני הנגיף המסתורי ונשכבתי חסרת אונים במיטתי. אין לכם אלא להמתין להחלמתי.
המבודדים
"אני משתגע כבר, לא ראיתי איש ושמש למעלה משבוע"
הייתי בחדר השינה שלי בעת שקיבלתי את שיחת הבלהות. אחות ראשית במשרד הבריאות התקשרה להודיעני כי עלי להתבודד במשך 12 הימים הבאים לאות הזדהות עם חולת הקורונה שעמדה לפני בתור בסופר יומיים קודם. מייד סגרתי את הדלת ולא הספקתי להכניס את המחשב.
המיואשים
"בשביל מה, מחר גם ככה אף אחד מאיתנו כבר לא ישאר"
רק טיפש ממשיך לטוות תכניות ולחלום עתידות. ברור לכל שהעולם רץ אך סיומו, מתנקה אט אט מהאנושות המעיקה ויתפוגג לו בחלל הגלקסיה משל לא היה אלא בדיה. למה לטרוח ולמה לעבוד קשה, נמתין בסבלנות וקיצנו יגיע.
המשקיענים
"הזדמנות מעולה להשלים פערים ולהיות קצת עם הילדים"
הילדים בבית וזו הזדמנות נהדרת לנצל עמם זמן איכות, להשקיע את יכולותנו ומרצנו ביצירות מופלאות ושעשועונים נהדרים שאנו מעסיקים בהם את הילדים, אין לנו פנאי וזמן להכנס לפורום.
הטובעים
"ריבונו של עולם, מתי כבר הדבר הזה יעזוב, לא יכולה יותר!"
הילדים מעירים אותנו ב6 בבוקר ומני אז אנו נכנסים לטרפת מוחלטת של ארוחות, פעילויות, הפרדת מלחמות, כביסות, הפרדת מלחמות, וחוזר חלילה ולעת ערב קורסים למיטה בלא פניות לפורום.
חסרי ההשראה
"לא מצליח לחשוב על כלום, כל הראש קורונה"
החדשות האינסופיות, ההודעות הבילתי פוסקות הניוז ופייקו טורדות את הנפש והשראה זכה ליצירה כנה ואמיתית אין.
הרציניים
"עזוב, לא מתאים עכשיו"
בימים אלו כאשר כל עתידנו לוט בערפל, באיטליה מתים כזבובים והעולם משנה את צורתו אין זה מתאים וראוי שנתקשקש לנו כבימים שבשגרה. עלינו להשתתף באבל הלאומי ולרסן את יצירותנו.
המסתירים
"מחשב? מה זה בדיוק? למה שיהיה למישהו דבר כזה בתוך הבית?"
הארון נעול כבר למעלה משבוע, המפתח משקשק ובוער בכיס, כמעט מתפתה לפתוח את הארון ולחשוף את המחשב בפני הילדים אך ברגע האחרון לוקחת בחשבון את טוהר נפשם של הילדים ותואר מעמדם בבתי הספר.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: טונקס, מוטי 200, נחמה ביתרית ועוד 63 משתמשים66 //