האם נכון לכתוב וכתב הרה"ק רבי חיים מטשערנאביץ זיע"א בספרו באר מים חיים, או שמא יש לכתוב הרה"ק בעמ"ח באר מים חיים כתב, או כתב בספר באר מים חיים.
הראשון - לענ"ד עדיף - במקרה שאתה רוצה להציג את המחבר, במקרה שיש חשיבות בכך.
השני - נשמע כמו לשון דיבור - ראה הערה בסוף ההודעה הזו.
השלישי - הכי נקי, לא עמוס, עדיף בהחלט.
וכן כתב בשו"ת אחיעזר, או כתב האחיעזר? או שמא כתב הג"מ רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל בספרו אחיעזר?
הראשון.
כי השני קצר מדי, וקצת עילג מבחינה דקדוקית (נכון שככה נהוג בהרבה "חבורות" וכדו', אבל זה צורם, לי לכל הפחות.
השלישי - ארוך כמו שרוך, אם אין סיבה להציג את המחבר, אין צורך ב8 מילים מיותרות.
תורף השאלה היא: כשמדובר באישיות המוכרת על שם הספר שאותו אנו מצטטים, האם נכון לכתוב את שמו של מחבר הספר או לא?
לא - כי בשביל מה הוא קרא שם לספר?
אלא אם כן אתה צריך להציג את המחבר, וכגון שמדברים גם עליו במהלך הטקסט וכדו'.
או אם מדובר בספר שיש לו שם גנרי יחסית, כמו לדוגמא - תורת משה (יש 11 כותרים כאלה באוצר החכמה, ועוד היד נטויה, ולא אלמן ישראל....) שאז כדאי לציין את שם המחבר, או בקצרה לבדל את שם הספר באמצעות שם משפחה בלבד, כגון:
"כתב בספר תורת משה (סופר) בפרשת נח, כי המבול...."
"כתב בספר תורת משה (שבתי) חלק אה"ע סי' ו' לגבי מינקת..."
מלבד כל הנ"ל - ובכל מקרה - הכי חשוב לתפוס סגנון אחד ואחיד לאורך כל הספר. יהיה אשר יהיה.
___________
*הערה - אני יודע שנהוג בהמון ספרים להשתמש בר"ת בעמ"ח (או בעמח"ס, או בעמחהסה"ק, וכו' וכו' וכו'....). רק צריך לקחת בחשבון שמבחינה דקדוקית זה מוטעה מעיקרו (מה זה ומי זה "בעל מחבר ספר", היש ספר, ויש מחבר הספר, ויש בעלים למחבר הספר? מי חכם ויודע פשר... וככה"נ מקורו בצורה יידישאית וכדו') - לפיכך, אם אפשר, לדעתי ראוי להימנע משימוש בזה, במידת האפשר, ולכתוב פשוט "מחבר", או מח"ס, וכדו'. ודי בזה.