התייעצות מה לעשות עם הילד?

[ישר והפוך]

כותבת קצת מגילה ארוכה... למי שאין סבלנות לקרוא- שיעבור הלאה...


ב"ה מרוצה מאד מהחיידר שבני לומדים.
מעריכה מאד מאד את המלמדים ומלאכת הקודש שלהם... הם כולם מסורים, אוהבים ומשקיעים בילדים את נשמתם.

מממ... השנה הסיפור קצת מאד שונה.
ב"ה זכינו לבן 'פרח'. ילד חכם מאד (נמצא בשנתון מעל, ועם כל זאת מתחרה ברוך השם באחרים)
מדובר בילד חמוד וטוב שאוהב ללמוד ולהשקיע.
אוהב? לא סתם אוהב. זה התחום החזק שלו, ברוך השם.
במשחקי חצר לדוגמה- הוא מדשדש מאחורה... לא מהחזקים, כך שהכיף שלו והביטחון העצמי שלו- הוא בלימודים ובהתנהגות.
עד כאן נשמע בסדר.

כל שנה זכה במלמדים שהעריכו אותו ופידבקו אותו בהתאם. אמנם לא יכולים להביא לו כל הזמן תעודות הצטיינות כדי לא לעורר את קנאת חבריו, וברור שלא יכולים לתת לו כל הזמן מחמאות כשכל הכיתה לא נמצאת בסקלה שלו ויש ילדים שמתקשים ממנו בהרבה מבחינה התנהגותית ולימודית.
אבל כן ברור היה לכל אנשי הצוות, מה שברור לכל בן אנוש: בן אדם חייב לקבל פידבק חיובי על השקעה ומאמץ.

השנה הוא זכה במלמד עם ראש אחר: המלמד מכיר מקרוב ילדים חלשים שנפלטו ממוסדות לימוד והחליט את נשמתו להשקיע רק בכאלו שמתקשים: לעודד, להחמיא, להעלים עין מבעיות התנהגות... כך הוא מקווה שיעלו על דרך המלך.

מעריכה מאד את סבלנותו של הרבה לגשת לכאלו ילדים. זה באמת דבר מיוחד.
אבל... המלמד החליט שכדי להשקיע במתקשים, צריך להעלים עין מהחזקים. חד וחלק.
לדעתו, כדי לעודד התנהגות טובה אצל ילדים עם בעיות התנהגות, צריך להפסיק להחמיא לילדים 'חלקים'. כדי שהחלשים לא ירגישו בתחרות.

כמו בכל שנה, בני ב"ה משתדל ומתאמץ לעמוד בהצלחה בכל המטלות.
אבל שלא כמו בכל שנה, הוא לא מרגיש שהמלמד אוהב אותו או מעריך אותו בכלל.
אז הוא מתאמץ עוד קצת, ומקבל התעלמות בתמורה- עוד קצת.
ומתאמץ עוד הרבה- וההתעלמות מצד הרבה- עוד הרבה.
ומנגד? מחמאות בלי סוף לחבריו שמפריעים, שלא מקשיבים, שדואגים שיהיה 'שמח' באמצע השיעור, שעד שמצליחים להשקיע בשורה אחת- מטר מחמאות מורעפות עליהם.
אז נכון שאולי שורה אחת שמשקיע ילד חלש שווה כמו שיעור שלם של הילד שלי, יתכן. אבל עדיין: לא מגיע לו שום מילה טובה?

אז לאחר בכיות חוזרות של הבן, שאמר לי בכאב שכל המוטיבציה שלו להשקיע- הולכת ודועכת... בעלי דיבר עם המלמד.

תשובתו?
בן אדם שהיה על כסא גלגלים, ולאחר הרבה תרגילים יתחיל ללכת פסיעה אחת- כולם יתפעלו ויחמיאו לו ויצאו מגדרם... נכון? אבל בן אדם שהולך? על מה הוא צריך מחמאה בכלל, על זה שה' נתן לו אפשרות ללכת? שימשיך ללכת!

האמת, שנהיה לי קרררר כששמעתי את התגובה הזו. החריד אותי שהוא באמת פועל מתוך אידיאל שהוא עושה נכון.


אתמול הילד חזר בוכה על השפלה וצעקות מצד המלמד.
לאחר בירור איתו ואימות מול צוות ההנהלה, הבנו שהסיפור היה בערך כך:
הילד היה בכיתה, הרגיש שהוא שולט מצויין בחומר שנלמד כבר כמה פעמים, הוא הרגיש שהוא מסוגל ללמוד בו זמנית חומר אחר ותוך כדי כך- לענות תשובות לרבה ו'להיות בעניינים'.

הוא התחיל להתקדם וללמוד חומר אחר... גם כנראה מתוך שעמום, כמה כבר אפשר ללמוד חומר מוכר? וגם כנראה מתוך אינטרס למשוך תשומת לב שלילית מהמלמד על התנהגותו. הרי תשומת לב חיובית- הוא לא מקבל. נכון? לפחות המלמד יראה שהוא לא 'ילד טוב ירושלים' ולא תמיד מקשיב בריכוז מלא בכיתה, ואז אולי הרבה יתייחס אליו קצת יותר.

כשהמלמד גילה את העניין, הוא לא שתק. הוא העיר, פגע והשפיל את הילד מול כל חבריו.
האמת שזה דבר מקסים בעיני חבריו שגם כך קצת מקנאים בו על הצלחתו, ועכשיו- מרגישים שהם יכולים ליהנות מכך ש... הנה, הילד לא כזה משהו... הנה, הוא כבר לא מקבל מחמאות ואפילו מקבל גערות.
מה שקורה שהילד פעמיים מקבל סטירה: בתחומים האחרים של משחקי חצר- חבריו עולים עליו בהרבה. ובתחום הלימודי והחינוכי שבזה הוא היה חזק מאד- לא מקבל טיפה יחס. ועד שיש יחס- זהו יחס שלילי.

התייעצנו עם איש מקצוע, והוא טוען שאפשר לברוח מהבעיה ולהעביר אותו כיתה... אבל רצוי יותר לתת לילד להתמודד. להבין שלא בכל מקום בחיים ילקק דבש. זהו.

אני כמעט בוכה איתו.
נכון, בגינת פרחים פורחת שיש בצד כמה פרחים קמלים, זה יפה ואצילי לגשת ולנסות להשקות את הנבולים ולהחיות אותם כדי שאולי בעתיד הם יצליחו לפרוח. אבל האם נכון להזניח בזמן שאתה מתמסר לפרחים הנבולים- את הפרח היפה ביותר בגינה ולהפסיק להשקות אותו לגמרי?

כותבת בכאב.
אשמח לשמוע תגובות, בלי אמוציות. בלי תגובות של: "כל המלמדים", כי זה ממש לא כולם. רובם נהדרים ומקסימים.
אשמח לתגובות מיושבות: האם להעביר את הילד כיתה או לשמוע לעצת איש המקצוע ולהשאיר אותו 'להתמודד'?

 

[ארבע]

מה אומר הפיקוח? מה דעת ההנהלה?
אם המלמד אינו קשוב אין מנוס משיתוף שלהם.
צריך להציב על השולחן את הנתון שגם מצטיינים עשויים להיפלט ולהינזק, רח"ל, אם לא מטפלים בהם נכון.

 

[תילי5565]

מבינה מאוד את התסכול שלך, ובמיוחד של הילד.
אבל הייתי שואלת את עצמי למה הילד רוצה להוכיח הצלחה למלמד?
האם אין פה ריצוי מסויים?
נשמע שדווקא מתוך זה שהילד שלך פועל לפי פידבק, יעשה לו רק טוב, לדעת ולהבין שהוא לומד משקיע ומצליח לעצמו, ולא כדי לרצות את המלמד או את ההורים.
חושבת שזה לימוד טוב לחיים, ואם הקב״ה זימן לו מלמד כזה, תקחי את זה כמשהו שיכול רק לחזק אותו.
וככל שאתם, ההורים תאמינו שזה לטובתו גם הוא ירגיש כך.
(זו המחשבה שעברה לי בראש במהלך קריאת ההודעה שלך, זו רק דעתי כמובן..)

הרבה נחת!!

 

[בעצם...]

באמת מאד מאד כואב.
שה' יתן לכם הרבה כח ושמחה.
שמעתי פעם שיהודי נהיה משגיח והגיע לאחד מרבני הדור, לבקש ברכה/הדרכה אמר לו הרב אם אתה רוצה לבנות נשמות, קח לך כלל ברזל, כל יום תן מחמאה לשני ילדים/בחורים, אחד שאתה חושב שזקוק לזה, ואחד שאתה חושב שלא זקוק לזה.

 

[ישר והפוך]

מה אומר הפיקוח? מה דעת ההנהלה?

ההנהלה מנסה לדבר עם המלמד, ומנסה מנגד לחזק את הילד.
עדיין לא פשוט. המלמד בטוח שהוא צודק.

מבינה מאוד את התסכול שלך, ובמיוחד של הילד.
אבל הייתי שואלת את עצמי למה הילד רוצה להוכיח הצלחה למלמד?
האם אין פה ריצוי מסויים?
נשמע שדווקא מתוך זה שהילד שלך פועל לפי פידבק, יעשה לו רק טוב, לדעת ולהבין שהוא לומד משקיע ומצליח לעצמו, ולא כדי לרצות את המלמד או את ההורים.
חושבת שזה לימוד טוב לחיים, ואם הקב״ה זימן לו מלמד כזה, תקחי את זה כמשהו שיכול רק לחזק אותו.
וככל שאתם, ההורים תאמינו שזה לטובתו גם הוא ירגיש כך.
(זו המחשבה שעברה לי בראש במהלך קריאת ההודעה שלך, זו רק דעתי כמובן..)

תודה.
באמת משתדלת לחזק אותו בלי קשר לפידבק המלמד. מנסה לומר לו שיחמיא לעצמו, כאילו והרבה נתן לו מחמאה...
אבל כשאני רואה אותו חוזר יום יום עם דמעות תסכול בעיניים, אני לא בטוחה שאני עושה את הצעד הנכון.
הוא לא ילד שצריך הרבה מחמאות, אבל הוא ילד, הוא בן אדם.
והוא רוצה להרגיש שהוא לא סתם עציץ בכיתה.

 

[השואל מבני ברק]

ותבת קצת מגילה ארוכה... למי שאין סבלנות לקרוא- שיעבור הלאה...

לדעתי חונך פרטי שישב איתו אפילו בשעות הלימודים
וילמד איתו משהו אחר ממה שלומדים בכיתה
לרוב זה יכול לתת לו את כל היחס המחמם שהוא צריך

 

[ישר והפוך]

לדעתי חונך פרטי שישב איתו אפילו בשעות הלימודים
וילמד איתו משהו אחר ממה שלומדים בכיתה
לרוב זה יכול לתת לו את כל היחס המחמם שהוא צריך

תודה.
נשמע רעיון שיכול אולי לתת מענה לבעיה... נעלה את הרעיון עם צוות ההנהלה.

 

[מלפפון]

יש שתי אפשרויות:
א.להעביר כיתה ולהקל עליו. אני לא שוללת את זה. כי לילד יש מספיק התמודדויות גם בלי שניתן לו מעצמנו.
ב. להגיד לו שהרבה עושה כך כי הילדים האחרים צריכים לעלות על דרך המלך, פשוט להסביר לו שהקב"ה נתן לו מתנות וכישרונות ולהעצים אותו. ולתת לו מלא מלא כוח, ברמה שהוא ירגיש שאמנם הרבה לא רואה בכישרונותיו, אבל זה לא כי אינו כישרוני, אלא דווקא זו מחמאה עבורו.
כשבבית את נותנת לו מלא כח, הוא יבוא לכיתה ויבין את הפעולות של הרבי, ולא יחפש יחס שלילי.
כי איש המקצוע צודק שבחיים הוא יתקל במלא גורמים, ולא תמיד נוכל לרפד לו.

אבל, ואני שוב חוזרת לאפשרות הראשונה, אם כן אפשר לרפד לו בקלות, ואין השלכות חבריתיות, למה לא להקל עליו?

אני אישית אומרת לילדים שמקבלים כל מיני מורות ורעבעס שאין מה לעשות, וגם אם המורה השנה פחות לעניין, בחיים ניתקל בעוד אנשים כאלו, ונצטרך ללמוד להסתדר איתם.
אז הם לא אוהבים את המורה באותה שנה, ומתעצבנים עליו מדי פעם, אבל יודעים שצריך להסתדר ואין מה לעשות.
כשבת חזרה הביתה בוכה שהמורה בחרה חברה אחרת, אמרתי לה שאם היא לא בחרה בה זה אומר שהיא הבינה שהבת השניה יותר צריכה, מכל מיני סיבות, וזו דווקא מחמאה עבורה, כי היא בת חזקה וחרוצה, וכישרונית, וב"ה יש לה מלא, והמורה רואה את זה.
היא הבינה והרגישה הרבה יותר טוב מאשר המורה היתה בוחרת בה ולא הייתי נותנת לה העצמה. זו היתה הזדמנות.

אפשר לרפד לילדים ואני בעד, אבל אי אפשר על כל דבר.
אם המצב גורם שהילד ירגיש מושפל ודחוי וזה עלול להשפיע עליו לאורך זמן, הייתי עושה מאמצים לרפד לו. (אפילו לדבר עם הרבה שוב ושוב ולתאר לו את המצב, ולהמשיך לתאר לו, שיבין שלא רק לילדים החלשים מותר לקבל צומי, אלא גם לחזקים. והייתי מציגה אותו כמסכן נורא, ברמה שהרבה ירחם עליו ויקח אותו פרויקט אישי. אפילו אפשר להמציא לו בעיה, לא להמציא אבל להגדיל משהו..)
ושוב, לתת לילד העצמה. אם הרבה מתייחס למישהו אחר, זה כי לו יש כישרון והכל. והייתי מספרת לו שזה מה שהרבה אמר, והוא מחשיב אותו ככשרוני.

(אגב, היתה שנה אחת שהלכתי לאספת הורים, והמורה היתה פסיכית באמת. היא אמרה לי שהילדה דווקא בסדר מבחינה לימודית, ודווקא בסדר מבחינה חברתית, אבל היא הפריעה למורה אחת, וצריך לבדוק למה זה ומה לעשות. ולא אמרה לי שום מחמאה על הילדה. חזרתי הביתה ואמרתי לילדה: המורה אמרה שהיא מאד אוהבת אותך, ואת מוכשרת, וממש כישרונית וטובה בלימודים, ויש לך חברות שאוהבות אותך, והיא גם אמרה שהפרעת למורה ההיא, ואת חייבת לשפר את זה).

 

[ישר והפוך]

יש שתי אפשרויות:
א.להעביר כיתה ולהקל עליו. אני לא שוללת את זה. כי לילד יש מספיק התמודדויות גם בלי שניתן לו מעצמנו.
ב. להגיד לו שהרבה עושה כך כי הילדים האחרים צריכים לעלות על דרך המלך, פשוט להסביר לו שהקב"ה נתן לו מתנות וכישרונות ולהעצים אותו. ולתת לו מלא מלא כוח, ברמה שהוא ירגיש שאמנם הרבה לא רואה בכישרונותיו, אבל זה לא כי אינו כישרוני, אלא דווקא זו מחמאה עבורו.
כשבבית את נותנת לו מלא כח, הוא יבוא לכיתה ויבין את הפעולות של הרבי, ולא יחפש יחס שלילי.
כי איש המקצוע צודק שבחיים הוא יתקל במלא גורמים, ולא תמיד נוכל לרפד לו.

אבל, ואני שוב חוזרת לאפשרות הראשונה, אם כן אפשר לרפד לו בקלות, ואין השלכות חבריתיות, למה לא להקל עליו?

אני אישית אומרת לילדים שמקבלים כל מיני מורות ורעבעס שאין מה לעשות, וגם אם המורה השנה פחות לעניין, בחיים ניתקל בעוד אנשים כאלו, ונצטרך ללמוד להסתדר איתם.
אז הם לא אוהבים את המורה באותה שנה, ומתעצבנים עליו מדי פעם, אבל יודעים שצריך להסתדר ואין מה לעשות.
כשבת חזרה הביתה בוכה שהמורה בחרה חברה אחרת, אמרתי לה שאם היא לא בחרה בה זה אומר שהיא הבינה שהבת השניה יותר צריכה, מכל מיני סיבות, וזו דווקא מחמאה עבורה, כי היא בת חזקה וחרוצה, וכישרונית, וב"ה יש לה מלא, והמורה רואה את זה.
היא הבינה והרגישה הרבה יותר טוב מאשר המורה היתה בוחרת בה ולא הייתי נותנת לה העצמה. זו היתה הזדמנות.

תודה.
כל מילה.

תמיד משתדלת לתת לו כח משלו, ובמקרה זה- גם להסביר לילד מה גורם להתנהגות המלמד.
הוא מבין מצויין. ועדיין- קשה לו.

איך פעם, באחת השנים, כשהגיעה לו תעודת הצטיינות והוא אמר לי בכאב: "הגיע לי. התאמצתי מאד והגעתי להשגים גבוהים! למה לא קיבלתי? למה ילדים שהתאמצו פחות קיבלו ואני לא?"
אמרתי לו: "אתה צודק, אבל לא מזמן קיבלת תעודה. המלמד לא רוצה שהחברים יקנאו... מבין?"
הוא ענה לי בבגרות: "כן. אבל לפחות שיגיד לי בשקט- שמגיע לי" אז ביקשנו מהמלמד בשקט שיגיד לו...

גם כאן. הוא לא צריך מחמאות מול כל הכיתה, הוא יודע ומבין שהרב'ה נמצא בדילמה.
הוא רק רוצה לשמוע בכל אופן כמה מילים טובות מהמלמד פה ושם, כדי לדעת שהוא אוהב ומעריך אותו. כרגע הוא פשוט לא יודע וקשה לו להאמין.

 

[גיטיgiti]

ההנהלה מנסה לדבר עם המלמד, ומנסה מנגד לחזק את הילד.
עדיין לא פשוט. המלמד בטוח שהוא צודק.


תודה.
באמת משתדלת לחזק אותו בלי קשר לפידבק המלמד. מנסה לומר לו שיחמיא לעצמו, כאילו והרבה נתן לו מחמאה...
אבל כשאני רואה אותו חוזר יום יום עם דמעות תסכול בעיניים, אני לא בטוחה שאני עושה את הצעד הנכון.
הוא לא ילד שצריך הרבה מחמאות, אבל הוא ילד, הוא בן אדם.
והוא רוצה להרגיש שהוא לא סתם עציץ בכיתה.

זה נכון שלא נכון לרפד לילד את החיים ולתת לו להתמודד עם קשיים.
אבל הילד שלך כבר מתמודד עם קושי בפן החברתי.
אין צורך להעמיס עליו גם את ההתמודדות של הרבה.
יש הבדל בין מלמד לא משהו שילד לא אוהב במיוחד אבל גם לא מתוסכל במיוחד.
לבין ילד שחוזר בוכה ופגוע יום יום.
זה לא תקין!
אני בדעה שפגיעה כזאת (ואנחנו עוד לא בחצי של השנה) יכולה יותר להזיק הרבה יותר מאשר לעודד.
ואם המלמד עלה על עץ גבוהה ולא מוכן לרדת חזרה לילד הייתי שוקלת ברצינות מעבר כיתה.
דמייני את עצמך הולכת יום יום לעבודה נחמדה שאת לא ממש אוהבת אבל גם לא ממש סובלת לבין ללכת לעבודה שרע לך שם.

לא הבנתי למה המלמד לא יכול להחמיא לכולם? אז שלבן שלך יחמיא רק פעם בשבוע. אבל בכלל לא להחמיא זה נשמע מוזר ולא ראוי.

כמה פעמים דיברתם עם המלמד?

 

[מלפפון]

אולי הוא ילד מאד הישגי.
גם בסביבתי יש כאלו, אבל אני רואה כמה זה לא טוב.
צריך ללמד אותם לעשות בלי לחכות למחמאות.

אני מבינה שכל ילד דורש מחמאות והכל, אבל יש לילדים שהעדר מחמאות גורם להם לדעיכה. הם צריכים כל הזמן אישורים מהסביבה. ואחכ זה הופך אותם לתלויים בה.
מה שעשית, שאמרת לו שיחמיא לעצמו, זה מעולה. כי את מלמדת אותו לקבל את הסיפוק העצמי מתוכו. אולי באמת לדבר איתו על הנושא הזה.
למרות שברור שצריך מחמאות גם מבחוץ.

 

[א.מ.ב.]

ממש כואב לשמוע.
בתפילה אתכם שלילד לא יהיו נזקים בדרך....

 

[cherry c]

אחרי קריאת השאלה והתגובות החכמות.
הצטייר לי שיש לכם ילד מאוד מוכשר וחכם ב"ה, אבל צריך לעבוד על הבטחון העצמי שלו בעצמו.
אין לי כל כך מושג איך רוכשים את זה,
אני חשבתי שהדרך לרכישת בטחון עצמי עוברת בהרבה מחמאות בדר"כ.
אבל הבן שלך קיבל המון מחמאות לאורך השנים מהמלמדים וממכם ההורים המדהימים ונראה שעדין הוא לא רווה, ולא הצליח לגבש בטחון עצמי.
היה הכי טוב אם הייתם, הוא ואתם, לוקחים את השנה הזו בתור שנת למידה לבניית האישור העצמי מבפנים. להכרה שאני טוב כי אני יודע שאני עושה טוב ולומד טוב, וה' בשמים מעריך אותי וזה מה שחשוב! אם המלמד מחמיא לי זה אומר שאני טוב, ואם לא כי הוא שכח/עייף/עצבני/לא שם לב, מה זה אומר?

בנוסף נשמע שהוא עד היום היה מאוד תחרותי והישגי, והיה לו חשוב לשמוע שבלימודים הוא נאמבר וואן. זה מאוד קשה ומאוד מתיש להיות כל כך פרפקציוניסטים, הייתי מדברת איתו גם על זה, למה זה חשוב לו, מה זה אומר מבחינתו, מה המעלות של זה ומה החסרונות של זה, אילו מחירים הוא משלם על הפרפקציוניזם הזה. וככה גם תצליחו להשיג לחיים אדם יותר רגוע ונינוח כלפי עצמו.

מבינה מאוד את התחושה הקשה של בגלל שאני טובה, אז לא מעריכים. חויתי את זה שנים על גבי שנים בהרבה תחומים בחיים.
ולכן זה טוב וחשוב שבבית הוא מקבל מחמאות.


נ.ב.
כתבתי את הכל מתוך הערכה שהילד מעל גיל 10 ואפשר להתדבר איתו בבגרות.


כל זה לא סותר כמובן את הצורך להמשיך לדבר עם המלמד בצורה יפה ולא מאשימה, אלא מגייסת להבנת המצוקה, ומעריכה את כל פועלו.
וכן אפשרי לדבר עם המפקח, שוב להחמיא למלמד, אבל להאיר את המקום של הילד שלכם.

 

[ישר והפוך]

אחרי קריאת השאלה והתגובות החכמות.
הצטייר לי שיש לכם ילד מאוד מוכשר וחכם ב"ה, אבל צריך לעבוד על הבטחון העצמי שלו בעצמו.
אין לי כל כך מושג איך רוכשים את זה,
אני חשבתי שהדרך לרכישת בטחון עצמי עוברת בהרבה מחמאות בדר"כ.
אבל הבן שלך קיבל המון מחמאות לאורך השנים מהמלמדים וממכם ההורים המדהימים ונראה שעדין הוא לא רווה, ולא הצליח לגבש בטחון עצמי.
היה הכי טוב אם הייתם, הוא ואתם, לוקחים את השנה הזו בתור שנת למידה לבניית האישור העצמי מבפנים. להכרה שאני טוב כי אני יודע שאני עושה טוב ולומד טוב, וה' בשמים מעריך אותי וזה מה שחשוב! אם המלמד מחמיא לי זה אומר שאני טוב, ואם לא כי הוא שכח/עייף/עצבני/לא שם לב, מה זה אומר?

בנוסף נשמע שהוא עד היום היה מאוד תחרותי והישגי, והיה לו חשוב לשמוע שבלימודים הוא נאמבר וואן. זה מאוד קשה ומאוד מתיש להיות כל כך פרפקציוניסטים, הייתי מדברת איתו גם על זה, למה זה חשוב לו, מה זה אומר מבחינתו, מה המעלות של זה ומה החסרונות של זה, אילו מחירים הוא משלם על הפרפקציוניזם הזה. וככה גם תצליחו להשיג לחיים אדם יותר רגוע ונינוח כלפי עצמו.

מבינה מאוד את התחושה הקשה של בגלל שאני טובה, אז לא מעריכים. חויתי את זה שנים על גבי שנים בהרבה תחומים בחיים.
ולכן זה טוב וחשוב שבבית הוא מקבל מחמאות.


נ.ב.
כתבתי את הכל מתוך הערכה שהילד מעל גיל 10 ואפשר להתדבר איתו בבגרות.


כל זה לא סותר כמובן את הצורך להמשיך לדבר עם המלמד בצורה יפה ולא מאשימה, אלא מגייסת להבנת המצוקה, ומעריכה את כל פועלו.
וכן אפשרי לדבר עם המפקח, שוב להחמיא למלמד, אבל להאיר את המקום של הילד שלכם.

תודה על התגובה המפורטת.
אם הצטייר שמדובר בילד חסר ביטחון עצמי, אז לא.
הוא ילד עם ביטחון עצמי וכושר הנהגה. לא ילד מסכן ושולי בכיתה. (בן עשר, בוגר מאד לגילו)

כל מה שהוא רוצה זה לשמוע שהוא בסדר, לא לקבל התעלמות מוחלטת כאילו הוא לא נמצא בכיתה, ולקבל הכרה בו רק כשהוא מפריע...
יתכן והוא ילד הישגי, בהחלט. אבל במקרה זה, לא זו הנקודה פה.

תודה בכל אופן!

 

[cherry c]

תודה על התגובה המפורטת.
אם הצטייר שמדובר בילד חסר ביטחון עצמי, אז לא.
הוא ילד עם ביטחון עצמי וכושר הנהגה. לא ילד מסכן ושולי בכיתה. (בן עשר, בוגר מאד לגילו)

כל מה שהוא רוצה זה לשמוע שהוא בסדר, לא לקבל התעלמות מוחלטת כאילו הוא לא נמצא בכיתה, ולקבל הכרה בו רק כשהוא מפריע...
יתכן והוא ילד הישגי, בהחלט. אבל במקרה זה, לא זו הנקודה פה.

תודה בכל אופן!

בטחון עצמי יכול להיות חסר רק בתחום אחד. לא מעיד על כל האדם בכל תחומי החיים.
(כמו שאת מבינה שילד יכול להיות עם בטחון עצמי במגרש משחקים לעומת בכיתה)
אני מנסה להבין, ואשמח אם תסבירי מאיפה נובע הצורך שלו במחמאות ללא הפסקה?
ברגיל רוב הילדים לא מקבלים מחמאות אישיות על בסיס יומי וגם לא בטוח שבועי.

וההישגיות שלו כפי שהסברתי נראה לי כן קשורה. למה הוא חייב להיות, ולשמוע שהוא הכי מכולם.

רק זורקת רעיונות, אבל את האמא, את המבינה.

 

[מרחבית]

המלמד החליט שכדי להשקיע במתקשים, צריך להעלים עין מהחזקים. חד וחלק.
לדעתו, כדי לעודד התנהגות טובה אצל ילדים עם בעיות התנהגות, צריך להפסיק להחמיא לילדים 'חלקים'. כדי שהחלשים לא ירגישו בתחרות.

אם זו באמת הגישה, היא בעיניי בעייתית למדי. מלמד לא יכול להחליט לטפח רק חלק מהילדים ועל חשבון זה להזניח את הילדים האחרים. הזנחה של החזקים פושעת לא פחות מהזנחה של החלשים או של הממוצעים.
כל ילד וכל אדם זקוק לפידבק. וכל ילד צריך טיפוח כפי דרכו, כדי להגיע למה שנועד.
ילד שמוכשר מהשאר, צריך לדוגמא לקבל עבודות אתגר, שיאתגרו אותו באותה מידה שהלימודים הרגילים מאתגרים ילדים ממוצעים.
כל ילד, צריך חום והכרה והערכה כדי להתפתח טוב נפשית.
ילד לא יכול להתפתח טוב עם תחושה שרב'ה מתעלם ממנו ומכל מה שהוא עושה טוב. (שלא לדבר על האבסורד שהמלמד פתאום נזכר בו כשהוא מתנהג לא כשורה וצועק עליו).
מלמד שעושק מילד את הצרכים הבסיסיים שלו, רק כיוון שהוא מוכשר, טועה טעות גדולה ומרה.

זה מסוג הדברים, שמנסים לתקן (טיפול בחלשים) והולכים לקיצוניות שניה (עם ראש בקיר), ונמצאים מקלקלים במקומות אחרים.

 

[גלבוע]

הייתי מציעה לנסות לדבר עם המלמד מתוך הערכה לכמה שהוא משקיע בחלשים וכו', וביחד עם זאת להגיד לו שגם ילד חזק - הוא עדיין בסך הכל ילד.
ולשאול אותו אם הוא היה שורד בעבודה שהמנהל מתייחס אליו כמו אל אויר.

 

[nori]

כל מה שהוא רוצה זה לשמוע שהוא בסדר, לא לקבל התעלמות מוחלטת כאילו הוא לא נמצא בכיתה, ולקבל הכרה בו רק כשהוא מפריע...

הוא לא מקבל מבחנים? לצד הציון לא מופיעה הערה/ מחמאה?
לא היתה אסיפת הורים? לא העברתם לו את דברי הרבה?
אין בחינות של מפקח מדי פעם? (שמן הסתם טופח על שכמו בהערכה)
תעודות?

נראה לי אתם מחפשים קצת מתחת לבלטות.
בכל כתה יש ילדים מצטיינים, ויש דרכים מקובלות שבד"כ קיימות ובהם הילד יכול להנות מהשגים ומילה טובה. חפשו אותם, חזרו עליהם בפני הילד.
במקביל בבית הוא הבן הנערץ שלכם (אכן, בכתה הוא 1/30. ילד אמור להתמודד עם זה) אפשר להחמיא, לספר לסובבים, לחגוג סיומים ולהאדיר את מאמציו והשגיו.

 

[ישר והפוך]

אני מנסה להבין, ואשמח אם תסבירי מאיפה נובע הצורך שלו במחמאות ללא הפסקה?
ברגיל רוב הילדים לא מקבלים מחמאות אישיות על בסיס יומי וגם לא בטוח שבועי.

לא הבנתי מה לא מובן במה שהסברתי.
כתבתי שהוא צריך לשמוע מחמאות יותר מכולם? ללא הפסקה?
כתבתי הפוך: חבריו מקבלים כל הזמן מחמאות, והוא- מקבל התעלמות כאילו הוא לא קיים.
הילד בסך הכל רוצה יחס כמו כל ייצור אנוש. זהו לא רצון טבעי?

מאד עצוב אם יש עוד אנשים שחושבים כך, שילד שמצליח- אינו ראוי ליחס.

כפי שכתבה מרחבית:

ילד לא יכול להתפתח טוב עם תחושה שרב'ה מתעלם ממנו ומכל מה שהוא עושה טוב. (שלא לדבר על האבסורד שהמלמד פתאום נזכר בו כשהוא מתנהג לא כשורה וצועק עליו).

 

[ישר והפוך]

ולשאול אותו אם הוא היה שורד בעבודה שהמנהל מתייחס אליו כמו אל אויר.

דיברנו, הסברנו, אמרנו.
תשובתו כתובה למעלה: ילד שהולך ורגליו בריאות- הליכתו היא לא משהו שראוי להערכה. זה פשוט מן משהו טבעי כזה שמתקבל כמובן מאליו... עוד איזשהו מישהו שמסתובב בעולם.