דרוש מידע ספר חדש של ליבי קליין

מצב
הנושא נעול.
אני פשוט בהלם!!!!!!!!!
תביאי לה אישור חתום מההורים שלך.................
יש מצב שהיא תכננה להעביר את הספר לאיזה גברת...אז היא קישקשה.
מה שכן זה נתן לי יותר חשק לקרוא את זה:p;)
 
אני פשוט בהלם!!!!!!!!!
ת
למה?
אני עברתי את החוויה המפוקפקת הזו
ממש לאחרונה.
ואפילו "זכיתי" לכתוב עליה בעיתון החג,
(למרות שסירבתי נמרצות בהתחלה.)
עוד הרבה בנות כותבות לי על כך.

הסכמתי לכתוב-
רק מפני שאני מאמינה בשינוי שחייב להתרחש.
הגבלת גיל
ולא הגבלת סטטוס.


איש אינו קיבל את שרביט המחנך או הפטרון.
ברגע שהכנסתם ספר קריאה שאתם חושבים שהוא ראוי וכשר,
אל תהפכו להיות מחנכים בשער.

הדו שיח שהיה לי עם הספרנית היה כל כך מקומם ותלוש.
ממש.
ואם אני אגלה באיזה ספר מדובר,
זה יהיה מגוחך אפילו יותר.
 
גם אני מצטרפת לדעות.... גיטי באמת היתה חסרה לי...
וכאשר תקום מן הספר...
זהו סיימתי
היה מקסים!
אני מצטרפת להנ''ל- והאמת- שאת מאיר וגיטי ונטע וחנוך הרבה יותר אהבתי מאשר את אסתי ולייבי
לא יודעת- אסתי קצת מעצבנת אותי- איך שהיא מתייחסת לאמא שלה ועוד כל מיני
במשך שלושת הספרים ניסיתי להתחבר אליה ולא הצלחתי
וגם לייבי, בעיקרון הייתי אמורה להתחבר אליו כי הרי כולם כל כך אוהבים אותו-
אבל לתחושתי, ונא לא להתנפל- האפיון של הדמות שלו לא מספיק טוב.
עד לרגע זה לא ברור לי מי זה לייבי, ומי זאת אסתי- חוץ מזוג שמתמודד עם המחלה
הסוף גם טיפה עצבן אותי- תני עוד שתי מילי על פייגא ובנצי. טיפונת, עוד טעימה.
למרות שממש ממש נהניתי איך שהיא לא עשתה בסוף את הקיט'ש של מחזיר גרושתו.
ועוד משו- כאמא לילד- ממש ממש לא אהבתי את תאור הבריחה של רחלי- רק כמה פרקים אח''כ היא מתחילה להתגעגע לבן שלה- בבריחה עצמה הוא לא מוזכר, אין את ההלביטות שבעיני מתבקשת- הבן שלי לא כאן, ללכת? לא ללכת? וגם מיד אח''כ היא רק נאנחת-כשמזכירים לו אותו.
איזו מן אמא היא????
הפריע לי מאד איך שעומר התייחס לילדים שלו- בתיעוב.
זה הילדים שלו, גויים גם אוהבים את הילדים שלהם.
היה נשמע לי מופקע כשרחלי מתקשרת לאמא שלה יהיא שואלת אותה אם היא מוכנה שהיא תבוא אליה עכשיו, ואמא שלה מתחילה להתלבט.
איזו מן אמא זאת?
בכלל כל מערכות היחסים בספר בין ההורים לילדים היו לי ממש תלושות מהמציאות. הבן שלי הוא כל חיי, לא מצליחה לדמיין אותי בורחת בלעדיו (אין לי מאיפה לברוח...:p) ולא חושבת עליו.
אני אישית הייתי מציעה לליבי קליין לחכות קצת עם הספרים. בעיני היא מוציאה אותם ברצף מידי, וזה מורגש בספר
כל הספר הרגשתי במרוץ, להספיק לסגור את כל הקצוות הפתוחים.
אהבתי את הספר, היה לי מעניין בהחלט, אבל בכל זאת.
בעיני הוא לא מתקרב לרמה של שני הראשונים שלה
מהספר השלישי- קורה אותו דבר- עוד ועוד ועוד ועוד בעיות
וניסים מופלאים, ורק להודות ולהלל
 
ועוד משו- כאמא לילד- ממש ממש לא אהבתי את תאור הבריחה של רחלי- רק כמה פרקים אח''כ היא מתחילה להתגעגע לבן שלה- בבריחה עצמה הוא לא מוזכר, אין את ההלביטות שבעיני מתבקשת- הבן שלי לא כאן, ללכת? לא ללכת? וגם מיד אח''כ היא רק נאנחת-כשמזכירים לו אותו.
איזו מן אמא היא????
מה רצית שהיא תעשה
הסבתא עומדת לחזור כל רגע לבית
והבן נמצא אצל הסבתא בדיוק בגלל הסיבה הזו שלא תברח
זה עצוב אבל ככה זה במציאות
יש הרבה ניצולות שחלק מהילדים שלהם נשארו
ולא תמיד מצלייחים לחלץ אותם מיד
אין להם הרבה ברירה
הם מנצלות חלון הזדמנויות קטן מאוד
שלא נותן זמן לחשוב כי אחרת הם ישארו שם לתמיד
 
אמא היא אמא
אי אפשר לתאר את הקשר לילד, את האהבה, כמה הוא ממלא את כל העולם
אני לא אומרת שהיא הייתה אמורה להישאר, אבל איפה ההתלבטות?
ואם ח''ו הייתי עומדת במקום שלה ומחליטה לברוח- לא הייתי מפסיקה לבכות עד שהוא היה חוזר לידיים שלי,לא רק נאנחת כשמזכירים לי אותו, גזירה על המת שישתכח מהלב- לא על החטוף
וזאת רק דוגמא לכל מערכות היחסים המוזרות שם בין הורים לילדים
 
וזאת רק דוגמא לכל מערכות היחסים המוזרות שם בין הורים לילדים
בלי קשר לספר (לא קראתי אותו עדיין)
לפעמים נראה לנו שהעולם מתנהל לפי מה שאנחנו רגלים ביום יום שלנו,
לפי סביבה שלנו...
אבל מחוץ לארבע אמות שלנו יש עולם שלם שמתמודד עם דברים שב"ה (אולי) לא מוכרים לנו
אבל הם קיימים בהחלט.
מערכת יחסים של הורים וילדים לא תמיד ורודים וחלקים במיוחד בזמנים רגישים.
כמו בגיל הבגרות...וכד'.
זה לא מופרך בכלל.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
אין ספק
שאחד הדברים המורכבים בעולם זה מערכות יחסים בין הורים ולילדים
לא על זה זיברתי
דיברתי שם על ההיעדר הרגש הטבעי של ההורה, האהבה הזאת
הרצון הבוער הזה שלילד שלך יהיה הכי טוב בעולם, שיהיה מאושר
זה שאסתי לא אוהבת את אמא שלה, ניחא
אבל אמא שלה? בספרים הקודמים הייתה כזאת הזויה.
אין דבר כזה שהורה לא אוהב את הילד שלו
אולי קשה לו מולו, הוא מעלה לו רגשות קשים- אבל בפירוש תוארה שם חוסר אהבה, ולא רק שם
 
אין ספק
שאחד הדברים המורכבים בעולם זה מערכות יחסים בין הורים ולילדים
לא על זה זיברתי
דיברתי שם על ההיעדר הרגש הטבעי של ההורה, האהבה הזאת
הרצון הבוער הזה שלילד שלך יהיה הכי טוב בעולם, שיהיה מאושר
זה שאסתי לא אוהבת את אמא שלה, ניחא
אבל אמא שלה? בספרים הקודמים הייתה כזאת הזויה.
אין דבר כזה שהורה לא אוהב את הילד שלו
אולי קשה לו מולו, הוא מעלה לו רגשות קשים- אבל בפירוש תוארה שם חוסר אהבה, ולא רק שם
לצערנו יש מקרים הזויים וקיצוניים, נכון שזה נדיר מאד - אבל קיים!
רק שכאן כולם קובצו בספר אחד..
אולי זה מציק לפעמים לקוראים, אבל זה לגיטימי, זה הסגנון של ליבי..
וזה אולי גם חלק מהרייטינג של הספר - הדיונים והעניין שהוא מעורר...
 
אבל בפירוש תוארה שם חוסר אהבה, ולא רק שם
אני לא קראתי את הספר .
אבל אם את מדברת על רחלי שברחה מהכפר.
אז תחשבי שכמה שהיא אוהבת את הבן שלה, זה בשבילה משהו טעון מאד.
אבא שלו וכל המשפחה.
אני שמעתי על בחורה שהתחתנה עם ערבי והצליחו להבריח אותה ובאותו זמן היא היתה בהיריון והיא עשתה הפלה (בהיתר של רב) כי היה לה קשה עם זה, אבא של הבת שלה הוא ערבי, ועוד ילחם עליה וימרר לה את החיים.
אז היא לא אוהבת את הבת שלה? היא עשתה את זה בכאב!
זה מצבים מאד מאד רגישים.
שקשה להבין אותם...

וסתם לגבי חוסר אהבה ---
לפעמים זה אכזבה שמתפרשת כחוסר אהבה.

וגם חוסר אהבה זה דבר קיים (אומנם קצת נדיר) - רק שבוע שעבר שמעתי אישה שאמרה "מעולם לא הרגשתי שאמא שלי אהבה אותי"...
יש עולם שלם שמתמודד עם דברים שב"ה (אולי) לא מוכרים לנו
אבל הם קיימים בהחלט.
 
אני שמעתי על בחורה שהתחתנה עם ערבי והצליחו להבריח אותה ובאותו זמן היא היתה בהיריון והיא עשתה הפלה (בהיתר של רב) כי היה לה קשה עם זה, אבא של הבת שלה הוא ערבי, ועוד ילחם עליה וימרר לה את החיים.
אז היא לא אוהבת את הבת שלה? היא עשתה את זה בכאב!
.
לא, היא לא אוהבת- איך אפשר לאהוב מישו שעוד לא נולד?
הפלה זה דבר קשה מאד והמון רגשות לא פשוטים- (ואני יודעת על מה אני מדברת) אבל עדיין- עובר זה לא ילד. את לא מכירה אותו, הוא לא חייך אליך אפ'פם, לא התמסרת אליו ונתת לו את כל כולך, לא חבקת אותו אליך כשהוא רק יצא לאויר העולם
אני לא שופטת אפ'חד, ומעולם לא דיברתי עם אישה שיש לה בן לאבא ערבי, לעניות דעתי- היא אוהבת אותו כמו כל אמא אחרת- ואולי כואבת בשבילו שזה האבא שיש לו, אבל לא אוהבת אותו פחות בגלל אבא שלו
לדעתי- האהבה לילד היא בלי קשר לבן זוג שלך
והורים שהתגרשו? אוהבים פחות את הילד כי הוא ילד גם של הגרוש שלהם? לא כל כך נשמע לי
אבל באמת- מה אני יודעת.. לא הייתי שם
ובהקשר לזה:
וגם חוסר אהבה זה דבר קיים (אומנם קצת נדיר) - רק שבוע שעבר שמעתי אישה שאמרה "מעולם לא הרגשתי שאמא שלי אהבה אותי"...

זה באמת לא קשה למצוא ילודים שבטוחים שההורים שלהם לא אוהבים אותם
כמה אנשים מסתובבים בעולם עם תחושה כזאת...
אבל ליבי הציגה את המקום של האמא- מאמא של אסתי הבנו שהיא לא אוהבת אותה
לא רק מאסתי.
 
@אלי7 א
נכון שעובר זה משהו אחר מתינוק או ילד שכבר קיים
ונכון שיש הרבה ילדים שבטוחים שההורים שלהם לא אוהבים אותם וזו תופעה נפוצה.

אבל. זה לא סותר!
יש גם בעולם, הרבה פחות אמנם - הורים שלא אוהבים את הילדים!
כן, יש דברים כאלו! את כנראה ב"ה לא שמעת סיפורים...
זה לא אצלי, לא אצלך וגם לא אצל אף אחת שאנחנו מכירות.
אבל בעולם האכזר שלנו זה כן קיים, והלוואי שלא נכיר ולא נשמע על זה יותר.


אני אישית שמעתי רק בשנה האחרונה על 2 מקרי רצח של ילדים לא עלינו.
אחד ע"י האב, ואחד ע"י האם, ואני מדברת על שומרי מצוות, לא על חילונים וגויים ששם זה עוד יותר מצוי.
וזה מקרים קיצוניים - כי לרצוח זה הרבה יותר מסתם לא לאהוב...
ולא שמעת לאחרונה על תינוק בן יומו שמצאו זרוק בפחים?

אבל גם לא צריך להגיע עד שם:
כמה אמהות יש ש'רק' הולכות לטיפול רגשי כי יש חסימה וחוסר אהבה לילדים...
ואלו שמגיעות לטפל בזה זה כבר מצב טוב.....
 
וואוו את צודקת בהחלט
יש מקרים
אבל נדירים מאד, ופה זה היה רגיל
ולכן זה כל כך הפריע לי
בעדינות- לא בטוחה שקראת לעומק.
מוכנה לצטט לך עד כמה הקריעה שלה איומה מהרגע הראשון.
ועוד כמה ציטוטים כדי להפריך עוד כמה דברים שכתבת בתגובות שלפני. אבל אני לא חושבת שזה נצרך.
זכותך לבקר, זה בסדר גמור. וזכותי פעם ב—- גם להתנגד לביקורת שנכתבת. בעיקר לאור העובדה שהדברים רחוקים מלהיות מדוייקים, אפילו מבחינה עובדתית..
 
בעדינות- לא בטוחה שקראת לעומק.
מוכנה לצטט לך עד כמה הקריעה שלה איומה מהרגע הראשון.
ועוד כמה ציטוטים כדי להפריך עוד כמה דברים שכתבת בתגובות שלפני. אבל אני לא חושבת שזה נצרך.
זכותך לבקר, זה בסדר גמור. וזכותי פעם ב—- גם להתנגד לביקורת שנכתבת. בעיקר לאור העובדה שהדברים רחוקים מלהיות מדוייקים, אפילו מבחינה עובדתית..
חיכיתי לתגובה שלך.
כל כך נכונה.
הדברים רחוקים מלהיות מדוייקים.
 
חיכיתי לתגובה שלך.
כל כך נכונה.
הדברים רחוקים מלהיות מדוייקים.
תודה!!
אני מקבלת ביקורת בהערכה, כבר ראיתן.
ועם דעה אני לא יכולה להתווכח. זכותו של כל אחד להסכים או להתנגד למה שכתוב.
אבל המינימום לפני שמבקרים זה לפחות לדייק בעובדות היבשות. וכאן גם זה לא היה, וחבל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה