עזרה יש למישהו שאלות על עמנואל?

זה משנה גם אם זה בחתם סופר או בפנחס לוין
מה ההבדל בן הרחובות הנל ?
כ"כ אשמח למידע על דירה בסביבות המחיר של 900.000 3 חדרים במצב טוב 70 מטר בערך לא משנה חדש או ישן רק שתיהיה שמורה ולא חיבת שיפוץ ובאזור טוב מבחינת קהילה
 
זה מאוד משנה מה אתה מחפש. יש דירות ישנות יש דיות חדשות עם מעלית וממ"ד
תגיד מה אתה מחפש ונעזור לך
אשמח למידע על דירת 3 חדרים 70 מטר עדיפות לממד , מעלית לא חובה וכן לא משנה ישן או חדש אבל דירה שתהיה במצב טוב ולא צריכה שיפוץ רציני עד קומה שניה במחיר בסביבות 900000 תודה רבה
 
בחתם סופר זה תלוי גם באיזה שורה יש שורות שאי אפשר לקחת משכנתא
ואם אתה כבר קונה יש אבו ירדני ויש טאבו מינהל תברר לפני שאתה קונה
 
מה קורה בהגרלה 2233 של היזם ארשין הנדסה?
האם קראו לזוכים לבחור דירה?
ומה מצב הבניה בשטח?
תודה לעונים.
הגרלה 2233 עמנואל.jpg
 
מה ההבדל בן הרחובות הנל ?
כ"כ אשמח למידע על דירה בסביבות המחיר של 900.000 3 חדרים במצב טוב 70 מטר בערך לא משנה חדש או ישן רק שתיהיה שמורה ולא חיבת שיפוץ ובאזור טוב מבחינת קהילה
ברחוב חתם סופר האוכלוסיה מסוג......... לא מקום שהייתי רוצה להסתובב לבד בלילה.
בפנחס לוין זה אזור מאד מתפתח עם הרבה משפחות עם ילדים-אזור יותר מבוקש ויותר יקר (תלוי בגיל הדירה)
 
ברחוב חתם סופר האוכלוסיה מסוג......... לא מקום שהייתי רוצה להסתובב לבד בלילה.
בפנחס לוין זה אזור מאד מתפתח עם הרבה משפחות עם ילדים-אזור יותר מבוקש ויותר יקר (תלוי בגיל הדירה)
זה כבר ממש לא נכון, המון השתנה
 
ברחוב חתם סופר האוכלוסיה מסוג......... לא מקום שהייתי רוצה להסתובב לבד בלילה.
בפנחס לוין זה אזור מאד מתפתח עם הרבה משפחות עם ילדים-אזור יותר מבוקש ויותר יקר (תלוי בגיל הדירה)
הכללה לא נכונה לשני הכיוונים.
אגב לאחרונה @הטעם המושלם פתחה אשכול התייעצות על השכנים... ואאל"ט הם גרים באיזור פנחס לוין...
אם באמת רוצים בניין טוב לדעתי כדאי לקנות בבניין חדש ועדיף עם וועדת קבלה (ולברר).
אם אין תקציב אז לברר ספציפית על הבניין שמעוניינים בו/השכנים הסמוכים, ולא להסתמך על הכללות על סמך שמות הרחובות.
 
הכללה לא נכונה לשני הכיוונים.
אגב לאחרונה @הטעם המושלם פתחה אשכול התייעצות על השכנים... ואאל"ט הם גרים באיזור פנחס לוין...
אם באמת רוצים בניין טוב לדעתי כדאי לקנות בבניין חדש ועדיף עם וועדת קבלה (ולברר).
אם אין תקציב אז לברר ספציפית על הבניין שמעוניינים בו/השכנים הסמוכים, ולא להסתמך על הכללות על סמך שמות הרחובות.
אפשר קישור לאשכול?
 
אפשר קישור לאשכול?
 
אתם גרים בעמנואל?
אני גרה בעמנואל. הדבר היחיד שהשתנה זה שזה חזר למה שהיה פעם- כלומר זה לא רק חתם סופר, אלא בכל העיר. כולל אגב בחדשים. רקשבחתם סופר זה בריכוז גבוהה יותר של בנינים בעייתיים, וריכוז נמוך של בניינים טובים.
 
אני גרה בעמנואל. הדבר היחיד שהשתנה זה שזה חזר למה שהיה פעם- כלומר זה לא רק חתם סופר, אלא בכל העיר. כולל אגב בחדשים. רקשבחתם סופר זה בריכוז גבוהה יותר של בנינים בעייתיים, וריכוז נמוך של בניינים טובים.
את לא קצת מגזימה? נכון שיש אוכלוסיה בעייתית אבל יש גם ריכוז של אוכלוסיות מאד טובות
 
את לא קצת מגזימה? נכון שיש אוכלוסיה בעייתית אבל יש גם ריכוז של אוכלוסיות מאד טובות
יש אוכלוסיה טובה מאוד. לא נראה לי שיש בנינים טובים בחת"ם סופר. (בלי משפחות בעיתיות בכלל.)
בשאר וודאי שיש. יש גם בנינים מעולים. אבל יש גם בנינים.... כולל בחדשים.
 
לגבי הבניינים החדשים כתבתי שעדיף עם וועדת קבלה-כלומר אצל שאג וולול (או בקבוצה של נועם אלימלך-אין לי מושג לגבי כדאיות העיסקה-רק לגבי האוכלוסייה לכאורה כולם יהיו "אנ"ש")
חוץ מזה השאלה איך מגדירים משפחות בעייתיות, כלומר גם בכל עיר חרדית יש "משפחות בעייתיות" (תלוי לפי ההגדרה...)
 
אני מאמינה שבנינים חדשים שהאוכלוסיה היא מבחוץ יהיו יותר איכותיים- עיין ערך ברבי מאיר
 
יש אוכלוסיה טובה מאוד. לא נראה לי שיש בנינים טובים בחת"ם סופר. (בלי משפחות בעיתיות בכלל.)
בשאר וודאי שיש. יש גם בנינים מעולים. אבל יש גם בנינים.... כולל בחדשים.
את קצת מגזימה. גם בחתם סופר יש בניינים טובים.
בתור אחת שמכירה מקרוב מאוד
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
היי, הקטע הבא הוא אולי-פרק-ראשון-לסיפור-בהמשכים, אבל מכיוון שהסוף שלו עוד לא ברור(מהסיבה הפשוטה שהוא לא קיים), אז הוא יישאר בהגדרה הנוכחית עד לקבלת הנחיות חדשות😄
__

שיעורי היסטוריה הם הסיוט שלי.

כאילו מישהו לקח את הזמן ופיזר את כל החלקיקים הבלתי נראים שלו על פני נצח, ואז מתח את הכל על פני נצח נוסף. ויש לי חשד סביר שזאת גברת שוסטר, המורה המיתולוגית שאחראית לעוול הזה, המתקרא 'שיעור-היסטוריה-בכיתה-י"ב-בשיעור-שמיני-ואחרון-של-יום-ראשון-עייף-במיוחד'.

בשלב כלשהו הקשרים הסינפטיים במוח שלי נהפכים מבולגנים כמו סיר מקרוני דקיקים ומתוסבכים, והדף המרוט שמולי מעיד על כך בשתיקה דמומה רווית דיו בארבעה צבעים שונים.

אני מניחה ראש יגע על זרועותיי הלאות, מניחה למחשבה שלי להיסחף לתכנון עליז לאחר הצהריים הקרוב. המחשבה על בגדים חתיכים במחירי סוף עונה בזארה וסט אוברולים זעירים לאחיינית הכי מתוקה והכי יחידה שלי מציתים בי מלאי אנרגיה חבוי, ורטט של ציפייה חולף דרך כתפיי, מתעקל עם המרפקים ומתנגש בקצות אצבעותיי במרץ חסר סבלנות. היידה, מלחה!

'לא מומלץ, בגין עומד בגלל איזה תאונה עצמית מטופשת וחבורת שוטרים שלקחו הכל ברצינות מדי', קורא קול לא מוכר בקדמת מוחי, ואני משתעלת בהפתעה, תוהה מאיפה זה בא לי.

ראשית, מה למען השם קרה ליצירתיות האופטימית-בדרך-כלל שהיא משדרת לי מחזות אימה בדמות תאונות ופקקים אינסופיים?...

שנית, בהנחה ואכן הייתה תאונה, איך ייתכן שאני אדע עליה?

אוקיי, כן, זה פשוט לא הגיוני. או שאני נביאה, למרות שאני לחלוטין לא חושבת שאני שוטה או קטנה.

"גברת שטיינברג, אפשר לעזור לך במקרה?" קולה מטיל האימה של גברת שוסטר חודר לפתע דרך עור התוף שלי, והוא נשמע קרוב מדי. אני מרימה ראש, ממהרת למלמל מילות התנצלות.

"לרגע היה נשמע כביכול את מחרחרת מתוך שינה, אני מניחה שתטפלי בזה עוד היום", היא רצינית להחריד, ואני מוכרחה למלוא השליטה העצמית שלי כדי לא לפלוט צחקוק היסטרי.

היא חוזרת ללמד, ואני חוזרת לתנוחתי הקודמת, מסדירה נשימה. מיד אחרי זה מעיפה את הקול הטורדני ממקודם ל'stupid thoughts zone' שבירכתי מוחי וחוזרת לטוות חלומות על שמלות מהממות וסוודרים חתיכים שאולי יימצאו.

הזמן עובר מהר פתאום, ואני מתמתחת באושר כשקולו הרגוע עד אימה של יידל וורדיגר מזמר להנאתו שיר עם מילים ביידיש שמעולם לא טרחתי לנסות להבין.

אני מכתפת פאוץ', דוחפת אזניות וממהרת לחכות לאוטובוס שיקדם אותי למושא חלומותיי בשעה האחרונה- קניון מלחה.

אבל תוך דקות אני מוצאת את עצמי כלואה בלופ מחשבות אינסופי, ששוטף אותי בחוזקה ומכריח אותי לחשוב באובייקטיביות האם אני שוטה או קטנה.

כי בגין עומד בגלל איזו תאונה עצמית מטופשת וחבורת שוטרים שלקחו הכל ברצינות מדי.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בסיעתא דשמיא

חריש

ניתוח היסטורי, נדל"ני וקהילתי למקבל ההחלטות



תוכן העניינים

הקדמה:
הסיפור הייחודי של חריש.

המאבק על הזהות: כרוניקה של עיר חרדית שלא הוקמה.

מגמות נדל"ן: מחירים ותשואות לאורך ציר הזמן.

מפת הקהילות: כיצד מסתדרים כולם יחד?

טבלת השוואה אסטרטגית מלאה (הנתונים).

חזון והמלצות לעתיד.

נספח מקוצר.











פרק 1: המאבק על הזהות – מהחלטת ממשלה ל"עיר לכולם"

חריש היא מקרה בוחן נדיר של התנגשות בין תכנון מרכזי לכוחות השוק והמשפט.

2010 – החזון המקורי: הממשלה מחליטה על הקמת עיר חרדית בת 100,000 תושבים. התכנון הותאם לצרכי המגזר (צפיפות, בתי כנסת רבים, תחבורה ציבורית).

2012 – המהפך המשפטי (בג"ץ): בעקבות עתירות של תושבים חילונים, בג"ץ קובע כי שיווק הקרקע לקבוצה אחת בלבד אינו חוקי. המכרזים נפתחים לכלל הציבור.

2013 – "ועד הדיור המאוחד" והפסילה: הציבור החרדי מתארגן דרך ועד אחד המאגד את כל הפלגים כדי "לכבוש" את המכרזים בהצעות מתואמות. ברגע האחרון, רמ"י והממונה על ההגבלים פוסלים את העמותות החרדיות בגין תיאום מחירים (קרטל).

התוצאה: יזמים פרטיים וקבוצות דתיות-לאומיות זוכים בקרקע. חריש הופכת לעיר מעורבת, אך הקהילות החרדיות (שלא ויתרו) רוכשות "בלוקים" ושכונות מיזמים, ויוצרות מציאות של "עיר בתוך עיר".



פרק 2: מגמות נדל"ן ומחירים

הגרף הנדל"ני של חריש ידע טלטלות עזות שנבעו משינויי הסטטוס של העיר.

תקופהמגמהטווח מחירים (4 חד')הסבר
2012-2014אי וודאות650K - 750Kהמתנה להכרעות בג"ץ, סיכון גבוה, מחירים נמוכים.
2015-2017הייפ (Hype)950K - 1.1Mשיווק אגרסיבי ("דירה במיליון"), נהירה של משקיעים וזוגות צעירים.
2018-2020תיקון וקיפאון1.0M - 1.15Mהצפת דירות מוכנות, קושי במציאת שוכרים, מחירי שכירות נמוכים.
2021-2025התייצבות ועליות1.55M - 1.65Mהשלמה עם אופי העיר, פתרונות כביש, עליית מחירים כללית בישראל.








פרק 3: מפת הקהילות – הפסיפס החברתי

למרות היותה עיר מעורבת, הציבור החרדי בחריש חי בקהילות מגובשות מאוד:

הליטאים ("אדרת אליהו" ועוד): מרוכזים בעיקר בשכונות הוותיקות יותר (אבני חן, החורש). מפעילים תלמודי תורה ובתי ספר ברמה גבוהה.

החסידויות:

תולדות אהרן:
קהילה סגורה שיצרה מתחם מובדל עם מוסדות פנימיים.

חב"ד וברסלב: קהילות פתוחות יותר המפוזרות ברחבי העיר.

הציבור הספרדי (ש"ס): משתלב בכל השכונות, מהווה גשר בין החרדים למסורתיים.

הציבור הדתי-לאומי והחילוני: הרוב הדמוגרפי כרגע, אך נמצאים בחיכוך מתמיד סביב שאלות צביון (שבת, מבני ציבור).








פרק 4: טבלת ההשוואה האסטרטגית המלאה (הבנצ'מרק)

השוואה בין חריש לערים חלופיות למגזר החרדי/דתי, נכון ל-2025.

חרישבית שמש (ד')אלעדנתיבות (מערב)קרית גת (כרמי גת)עפולה
מחיר (4 חד')1.55M - 1.65M ₪2.3M - 2.5M ₪2.4M - 2.6M ₪1.35M - 1.5M ₪1.7M - 1.9M ₪1.3M - 1.45M ₪
מרחק לת"א50 ק"מ (50 דק')35 ק"מ (40 דק')20 ק"מ (25 דק')85 ק"מ (70 דק')55 ק"מ (50 דק')90 ק"מ (80 דק')
מרחק לירושליםכ-115 ק"מ (1:20 ש')כ-30 ק"מ (35 דק')כ-45 ק"מ (45 דק')כ-85 ק"מ (1:15 ש')כ-65 ק"מ (55 דק')כ-135 ק"מ (1:45 ש')
אופי הקהילהקהילות ("איים") בתוך עיר מעורבתעיר חרדית מלאה (הפרדה ברורה)עיר חרדית מלאה וצפופהמסורתי חזק + חרדימעורב (חילוני/מסורתי + גור)מתחרד (השתלטות על שכונות)
תחבורהבינוני: תלות ברכב/אוטובוס. אין רכבת.טוב: רכבת פעילה, כביש 38.טוב: קרוב למרכז, עומס ביציאות.טוב: רכבת מהירה.מצוין: רכבת וכביש 6.בינוני: רכבת העמק (איטית).
תעסוקהחלש מקומי. נשען על קיסריה/חדרה.בינוני-חזק. תעשייה מקומית + ירושלים.חלש מקומי. נשען על גוש דן.טוב. מסחר ומפעלים אזוריים.חזק מאוד (אינטל + פארק תעשייה).בינוני. מוקד רפואי ומסחרי.




פרק 5: חזון והמלצות לעתיד


על בסיס הנתונים, לאן הולכים מכאן?

1. החזון עבור חריש: "פדרציית הקהילות"

חריש לא תהיה חרדית לגמרי, אך הקהילות החרדיות שבה יתחזקו ויגדלו. היא תתבסס כפתרון האידיאלי למעמד הביניים החרדי-מודרני ולזוגות צעירים שרוצים איכות חיים, דירה חדשה ומוסדות חינוך טובים, ומוכנים לוותר על המגורים בתוך "גטו" סגור.

הטריגר הכלכלי: ברגע שתקום תחנת רכבת (במסגרת מסילת מנשה) או חיבור מהיר יותר לכביש 6 צפון – המחירים יקפצו וידביקו את הפער מול חדרה ופרדס חנה.

2. המלצות למשקיע/רוכש:

תקציב גבוה + זיקה לירושלים:
לך על בית שמש. זהו הימור בטוח, יוקרתי, ששומר על ערכו.

תקציב בינוני + זיקה למרכז: לך על חריש. התשואה הפוטנציאלית (Capital Gain) גבוהה יותר כי העיר עדיין לא בשיא הפיתוח שלה. התמקד בשכונות עם עוגן קהילתי קיים.

תקציב נמוך: לך על עפולה (הימור ארוך טווח) או נתיבות (יציבות).



נספח מקוצר: נתונים יבשים

אוכלוסיית חריש (הערכה 2025):
כ-40,000+ תושבים.

תמהיל דמוגרפי השערה גסה: 50% חילונים, 25% דתיים לאומיים, 25% חרדים.

שכונות מרכזיות: החורש, אבני חן (ותיקות, מעורבות-חרדיות), הפרחים (חדשה), בצוותא (מעורבת-שיתופית), מעו"ף (עסקים ומגורים).



כל הזכיות שמורות. ניתן להפיץ.

נכתב בעזרת AI


דיון לגופם של דברים רצוי ומתבקש
שיתוף - לביקורת פריצת לב
פריצת לב
מאת: שמואל לוינגר


ב' אלפים תתל"ד [לבריאת העולם]

"ושמחת בחגיך והיית אך שמח", אני מדקלם את המשפט בפעם העשירית, לא מצליח להבין מה התורה רוצה ממני. מה להיות שמח? למה?

אתמול זכיתי להיכנס לעול מצוות, אני בן שלוש עשרה שנים. מעולם לא התרגשתי מהחג כמו היום. סוף סוף אני אנענע לולב כדין. היום אצא לשוק ואקנה לי את ארבעת המינים. אבא אמר שהוא יקח אותי ונצא יחדיו, אני מאוד מתרגש.

למדתי את הלכות ארבעת המינים מהרב ירוחם, בנו אלקנה נוהג לעלות כמה פעמים בשנה לשילה, להקריב קורבנות ולעלות עולות ושלמים. אשתו חנה אמורה להעלות את בנה בפעם הראשונה יחד איתם.

לפי מה שמספרים הילדים, היא מתכוונת להשאיר אותו שם.

"יהודה, בא תעזור לי עם העיזה", אמא קוראת לי אני רץ אליה. אני שמח לעשות מצוות. "צריך לחלוב אותה, ולהביא את החלב לאבא, הוא במורד הגבעה".

אני לוקח את הדלי וממהר אל העיזה. השמש עוד לא עמדה במרום, וריח הדשא היבש התפשט באוויר. חשבתי לעצמי, איך כל הדברים הפשוטים חלב עיזים טרי, קול אמא, הליכה עם אבא לשוק – כולם פתאום נראים לי חלק מהשמחה שהתורה מצווה עלינו. אומנם לא שמחה ממש אבל הכנה לשמחה.

אולי השמחה היא לא תמיד צהלה וריקודים, אלא דווקא הרגעים הקטנים, שבהם הלב מתמלא הכרת תודה על מה שיש.

הדלי מתמלא מהר, אני מרים אותו, הוא קצת כבד. בצעדים נמרצים אני ממהר אל אבא, מברך אותו לשלום ומניח לצידו את הדלי. אני יודע שאבא עתיד לעשות מהחלב הזה גבינה משובחת, ויחד נאכל את הגבינה הזו בשילה.

מאז החל אלקנה בן ירוחם לעלות לשילה ולסחוף עימו את עם ישראל כולו, אבי מכין כמות גדולה של גבינות, על מנת לזכות את העם, במצווה החשובה של שמחת החג.

ושמחת בחגך. מה הפירוש? למה? מה עניין שמחה דווקא בחג? למה בשבת צריך להתענג ואילו בחג לשמוח? ולא סתם לשמוח אלא והיית אך שמח!!!

"משהו מטריד אותך, יהודה, בני?" אבא מסתכל עלי בעיניו הטובות תוך שהוא מגבן את החלב.

אני מהסס רגע, מנסה למצוא את המילים. "אבא", אני אומר בשקט, "אני חושב הרבה על השמחה הזו. איך יודעים באמת לשמוח? הרי לפעמים הלב דואג, או מתגעגע, וזה לא תמיד פשוט להרגיש שמחה אמיתית".

"יהודה", אבא מחייך חיוך רחב, ומניח יד חמה על כתפי. "שמחה של חג איננה רק צחוק גדול או שירה בקול. לפעמים השמחה היא הודיה שקטה, רגע של קרבה לאנשים שאוהבים, או אפילו הכרה טובה על דבר קטן, כמו גבינה טרייה או עזרה לאמא. התורה מצווה עלינו לשמוח כי השמחה מחברת אותנו אל הקב"ה, אל עם ישראל, ואל עצמנו. כל מעשה טוב שאתה עושה, כל מחשבה של תודה, היא חלק מהשמחה הזו".

דבריו של אבא שוקעים בליבי. פתאום אני מרגיש, שאולי אני כבר נמצא בשמחת החג? בתוך כל הדברים הקטנים, גם אם הם נראים פשוטים?! אני מביט בו, והוא מהנהן בחיוך, ושנינו שותקים רגע, נותנים לשמחה להתפשט בלב.

אני חוזר הבייתה בלב שמח, נקי. אין שאלות יותר, מתכונן לחג. מתארגן לצאת עם אבא לשוק.

אבל למה בשבת זה עונג? בשבת לא צריך קרבה לשם? אהבה בין אדם לחבירו? קופצת בראשי השאלה. מחזירה אותי להרהוריי. אני דוחק את הרצון לחפש תשובה הצידה, מעדיף להתמקד כרגע בהלכות ארבעת המינים, לא רוצה לשכוח, לפספס משהו.

אני חייב להיות מרוכז, לקנות לעצמי את האתרוג הכי מהודר!!!

"ציפורה, מלכה, אחינועם", אבא נכנס לבית קורא לשלושת אחיותיי הגדולות. "אני יוצא עם יהודה לשוק ארבעת המינים, אתן תדאגנה לעזור לאמא עם שמואל". אבא נכנס אלי קורא לי לצאת איתי. אני יוצא.

מאז נפוצה השמועה על ילד שעתיד לגלות את ישראל ויקראו לו שמואל, כולם ברחבי הארץ קוראים לילד שנולד להם שמואל, כולם חושבים שאולי הוא השמואל המדובר. לי יש תחושה כי אני יודע באיזה שמואל מדובר, אבל אני שומר את הדברים אצלי. לא רוצה להרוס למשפחתי את התקווה.

השוק מלא חיים, צבעים וריחות. הדוכנים מתמלאים בלולבים רעננים, הדסים עבותים וערבות נוטפות טל. אנשים עוברים בין הסוחרים, בודקים היטב כל פרי וכל ענף, מחפשים את ההידור המיוחד שיהפוך את החג ליקר ערך.

אבא מחזיק בידו אתרוג ומסביר לי בקול חם: "היופי שבמצווה הוא לא רק במראה, אלא בכוונה שבלב. כשאתה בוחר אתרוג מהודר, אתה מראה עד כמה החג הזה חשוב לך, וכמה אתה רוצה להודות ולהתקרב".

אני מסתכל סביבי, מרגיש את השייכות והשמחה המיוחדת שממלאת את האוויר, ומרגיש שגם אני חלק ממשהו גדול. סוף כל סוף גם אני מצווה בלקיחת פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות, וערבי נחל.

אני בוחר את הלולב המהודר, מריח את ההדס, בודק שאינו פסול, לוקח ערבה מנער ממנה את הטל שדבק בה, ועובר לדבר החשוב מכל. האתרוג!!!

אבא אמר לי שהסוחר אפרים מקפיד שאתרוגיו יהיו הכי כשרים, שלא יהיו מורכבים, שקליפתן תהיה חלקה, בלי בליטות ושקעים, אני ניגש לדוכן שלו, אבל איני יכול להתקרב, המון אנשים גודשים את דוכנו. אני נעצב, חשבתי שמלאכת קניית האתרוג תהיה קלה.

אני מחפש דוכן אתרוגים אחר. אבא רוכן על האנשים בדוכנו של אפרים, לא מוותר. אבל אני לא בעניין של דחיפות ומריבות. אני פונה חזרה לדוכן הלולבים, נזכר שראיתי מאחוריו אתרוגים.

"סליחה נערי, אולי אתה מעוניין באתרוג נאה לחג". בעל דוכן האתרוגים קורא לי, אני משחק את עצמי כאילו לא התכוונתי לבא אליו ממלא. הן מצד המקח וממכר של סיום הקניה, והן מצד זה שלא יחשוב הסוחר שאני טרף קל.

"מה יש לך להציע?" אני מתעניין, מרים גבות בסקרנות.

"תראה זה האתרוג הכי מהודר שיש בשולחני", הוא מושיט אלי את האתרוג. אני לוקח מעמיק בו, מתבונן מכל צדדיו.

"אכן, נראה שמדובר באתרוג מהודר מאוד".

"מאוד, מהודר!!!", קולו נשמע מולהב.

אני מתבונן שוב באתרוג, פיטמו עומד חזק, צבעו צהוב בוהק, לא עגול ולא מעוות, קליפתו חלקה. אתרוג פשוט נפלא! אבל אין מושלם. לא יכול להיות שבדוכן ריק כזה בלי אנשים מסביב יהיה אתרוג מהודר כזה?

"אני מוכן למכור לך את האתרוג הזה, במחיר כמעט אפסי".

לא יתכן, בלי מקח וממכר? משהו פה לא נראה לי.

"רק תגיד לי קודם, האתרוג הזה מורכב?" אני קולט שזה הפרט היחידי שלא בדקתי באתרוג.

"האתרוגים שלי אכן מורכבים".

"מה???" ידעתי! אין מושלם!!! "סליחה אדוני, אבל אני מחפש אתרוג לא מרכב, יש לך אחד כזה?"

עצב עלה על פניו של הסוחר. "חשבתי שאולי השנה, אזכה למכור אתרוג אחד לפחות, אני כל שנה מנסה למכור את אתרוגיי, ותמיד חוזר בידיים מלאות בארגזי אתרוגים, וכיסים ריקים ממעות".

"אני אקנה את האתרוג הזה". הדברים שאמר הסוחר, נגעו לליבי. החלטתי שאומנם אקנה את האתרוג אבל אתן ממנו לאמא שמעתי שהקליפה טובה לילדות, ואמא היא מילדת. "אבל אני לא אקנה את זה במחיר הנוכחי, אשמח אם תוריד מעט בשכר".

"מקובל". הסוחר עטף לי את האתרוג, אני העברתי לו את הסכום שנקב, וחזרתי חזרה לאבי, בלב שמח. שמח שעשיתי מצווה! ששמחתי יהודי אחר!

אולי זאת היא שמחת החג? והיית אך שמח? אני שמח כמו בכל מצווה שאני עושה, בדיוק כמו שעזרתי לאמא עם העיזה, ולאבא עם סחיבת דלי החלב!!! איזו מן שמחה התורה מצווה אותנו בחג הזה? ומה השמחת החג שונה משבת?

השאלות שוב תוקפות אותי. אני לא מבין כלום על החג.

"או יהודה, הנה אתה", קולו של אבא מאחוריי, אני מסתובב אליו. "הספקת למצוא אתרוג?"

"עדיין לא", יאוש בקולי. "מצאתי אחד נראה מאוד מהודר, אבל הוא נעשה בהרכבה, קניתי אותו כדי לעשות חסד עם הסוחר לא יותר מזה".

"אני גאה בך", אבא הסתכל עלי, יכולתי לראות בעיניו לחלוחית של דמעות. "קח זה בשבילך", אבא הושיט לי קופסת עץ קטנה.

"מה זה?" הסתקרנתי, פתחתי מיד את הקופסא. עיני מלאו דמעות.

אתרוג!

אתרוג צהוב, לא עגול ולא עקום.

אתרוג בעל פיטם, ללא פגמים, ללא ריקבון.

פשוט אתרוג כשר!

יכול להיות שכן יש מושלם?

"זכית בן!", אבא הניח עלי יד חמה, אוהב, רכה.

בכי עז פרץ ממני. ידעתי שאם אבא הביא לי את האתרוג הוא כבר בדק אותו מכל צדדיו.

האתרוג כשר!!!

חיבקתי את אבא, ובכי על צווארו. לא יודע כיצד להודות לו.

אולי זו שמחת החג. הרי אינני בוכה מעצב, אלא מאושר. אולי לרמת שמחה כזאת נצטווינו?

אנחנו חוזרים הבייתה לאמא לשלושת אחיותיי ולשמואל התינוק הקטן, שאולי עתיד לגאול את כולנו. אני יודע שמדובר בשמואל הבן של אלקנה וחנה, אבל אני שותק. לא מקלקל את השמחה שאפפה את הבית.

את האתרוג הנחתי יחד עם אבא בתוך תיבת עץ שתשמור עליו מפני הלחות, החום, וכל מיני מזיקים אחרים.

היום הארוך עייף אותי, הנחתי ראש על הכרית, ועצמתי עיניים. יכולתי לנשום את ריח החג, הקרב. אבל עדיין לא הבנתי מה השמחה המדוברת...

*****

אבא עומד מחוץ לסוכה, מכוון. שמח להתחיל את המצווה. רגש התרוממות היה באוויר. כשסיים אבא נכנס החל לקדש את החג בירך לישב בסוכה והתחלנו בסעודה.

שרנו כמעט עד הבוקר, אורחים באו והלכו.

והשמחה באוויר הייתה גדולה.

אבל האם זו השמחה שעליה דיברה התורה? שמחה של שירים? של תחילת חג?

לא יודע!


אני מביט באמא היא בוכה, אני ניגש אליה. "מה קרה? למה נפלו פניך?"

"זה מהתרגשות. חלילה. אל לך לחשוב שעצב בפניי. אני שמחה. כל הטירחה וההכנה ליום הזה השתלמו".

אז אין פה שמחת חג, יש שמחה של סיום... אולי זאת השמחה שצריכה להיות???

אני חוזר לשולחן מביט באבא, בשמחתו. ומבין שלא זו השמחה שאמורה להיות! אבא שמח לא כי סיים מלאכה. סיבות אחרות יש לשמחתו.

אולי באמת זה כפי שאמר: "שמחה של חג איננה רק צחוק גדול או שירה בקול. לפעמים השמחה היא הודיה שקטה, רגע של קרבה לאנשים שאוהבים, או אפילו הכרה טובה על דבר קטן, כמו גבינה טרייה או עזרה לאמא. התורה מצווה עלינו לשמוח כי השמחה מחברת אותנו אל הקב"ה, אל עם ישראל, ואל עצמנו. כל מעשה טוב שאתה עושה, כל מחשבה של תודה, היא חלק מהשמחה הזו". אני נזכר בדברים שאמר לי אתמול.

אבל שאלתי מאז חוזרת אלי שוב.

מה שונה שבת?

*****

קולות תופים, מחול, שירה, געיית כבשים, קולות סוסים, ונהירת חמורים. אפפו סביבי. כולם מגיעים לשילה. מעניקים לחפני ופנחס את הצאן והבקר לקרבן. רוצים לעשות את מצוות השם.

ארון הברית נמצא קרוב לעלי הכהן, אף אחד לא נוגע בארון.

אלקנה עשה משתה גדול לרגל היגמלו של בנו שמואל.

אני מגיע קרוב לארון הברית, מביט ביופי, בפלא הקדוש. הכרובים מסוככים כנפיהם האחד אל חברו. אני מתמלא שמחה.

איש זקן חובט בי במקלו. "מה אתה עושה נערי, זוז פנה את המקום לאיש זקן כמוני". הוא מחייך אלי בחיבה.

אני מתנצל בפניו וזז. "אולי אתה תוכל לענות לי על השאלה שמטרידה אותי".

"שאל בני ונען". הזקן התיישב על אבן גדולה.

"מה עניין שמחה בחג? למה כתוב ושמחת בחגיך והיית אך שמח? מה הפירוש? על איזו שמחה מדובר? ומה היא שונה משבת רגילה?"

הזקן הביט בי, ארוכות. חיוך דק ריחף לו בזווית הפה.

"שבת…" הוא לחש, "שבת היא מתנה. היא יורדת אליך גם אם לא חיפשת אותה. אבל חג. חג הוא סוג של מבחן, ניסיון. בשבת השמחה ניתנת לך. בחג אתה נדרש לברוא אותה".

הוא השתתק רגע, הקול שלו רעד מעט. "יש הבדל נערי, בין שמחה שבאה עליך לשמחה שאתה קם ובונה אותה. בשבת הלב נרגע, אבל בחג הלב נבחן. האם אתה יכול לשמוח גם כשאתה עמל, כשאתה מקריב, כשאתה נותן משלך. זו השמחה שהתורה מצווה עליה. לא צחוק ולא ריקוד אלא היכולת לבחור באור גם כשהוא עדיין רחוק".

הזקן הרים את עיניו לשמיים, "האלוקים אינו רוצה שתשמח כי טוב לך,
הוא רוצה שתשמח כדי שיהיה לך טוב. זו שמחת חג!!! לא תגובה למציאות, אלא יצירה שלה".

הבטתי בו, אני מזהה בו איזה שהוא רגש. אולי זה זעזוע פנימי, רעד קל מהדברים.

"זו שמחה של דרך, לא של יעד. של נתינה, לא של קבלה. בשבת אתה נח, כי השם גמר את מעשיו. ואילו בחג אתה שמח, כי אתה מצטרף אל מעשיו". הוא שתק רגע, ואז הוסיף: האלוקים לא רוצה שתשמח כי יש לך, הוא רוצה שתשמח כי אתה שלו. ושמחה כזו לא תלויה במשהו, היא עצמה המצווה. כשאתה שמח אתה חוזר לבריאה, לרגע הראשון, שבו הכול היה טוב מאוד".

לא הפסקתי להביט בו, וידעתי שאין לי עוד שאלות. לא מפני שקיבלתי תשובות אלא מפני שליבי כבר שר אותה.

הבנתי! השמחה אינה תוצאה של החג.

היא עצם היותו!!!

דבריו גרמו לי לנחת. השאלות נענו אחת אחת. נפרדתי ממנו לשלום, וחזרי אל משפחתי.

בתוכי הבנתי פתאום, אבא שמח בשולחן, כי בתוך תוכו הוא מרגיש שלם, החג נכנס, הוא קנה הכל לכבודו, בנה סוכה, ארבעת המינים, התפלל, הזמין אורחים, ומה נשאר לו רק להנות מהחג. וזה מה שהוא עושה.

אמא בכתה לא כי הייתה עצובה או ששמחה שנגמרו לה המטלות. אלא כי התרגשה שכעת נותר לה להנות, היא הרגישה שמחה אדירה פורצת בה.

ואני? אני שמח.

עכשיו אני יודע מה הכוונה האמיתית של והיית אך שמח!!!.

שמחה פורצת גבולות! שמחת חג אדירה שבוקעת מתוך תוך עומק הלב.

שמחה שבה מבינים שהאלוקים הוא אחד יחיד ומיוחד, היה הוה ויהיה.

*****​
אשמח לביקורת!!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה