בקשה מישהו דואג לעשות לנו חיים קשים - קופסאות אחסון עגולות.

  • הוסף לסימניות
  • #1
פעם היה מכסה אוניברסלי לכל סוגי קופסאות האחסון העגולות (חד פעמי)
לא משנה חצי ליטר או ליטר
לא משנה איזה חברה יצרנית
יש לך בבית מלא מכסים וזה מתאים להכל.

בשנים האחרונות המצב נהיה קטסטרופלי, כל גודל יש לו סגירה אחרת, כל חברה יש לה מכסים שונים, אפילו אותה חברה כל קצת זמן מעדכנת את המכסים שלה, אין שום מכסה שמתאים לקופת אחסון אחרת.

למה הם עושים לנו את זה?
הארונות בבית הופכים להיות משמש של מכסים וכל פעם אני עושה עשרות נסיונות להתאמה.
כמה שמנסים לשמור על הסדר, תמיד יש ילד שיבוא ויערבב, אני מוצא את עצמי זורק עשרות מכסים לפח שתקועים כי לא מצאו את הבן זוג שלהם.

אני פונה בתחנונים מעל במה זו, איך אפשר לגרום ליצרנים ליישר קו ולהחזיר את האונברסלי לצריכה של כל סוגי הגדלים והחברות
אני מבין שהאינטרס פה הוא כספי וזה עוד דרך להרוויח כסף, אבל זה מרגיש כמו התעללות שכל בעלת בית תשמח לפתור.

רעיונות לכאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ב"ה שאלו הבעיות שלכם בין פורים לפסח באמצע מלחמה עם איראן, אבל, חייבת להסכים עם הצרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
צודק בהחלט
מה שצריך לעשות, זה כל תקופה (פסח?) לקנות כמה חבילות בכמה גדלים, ולהשתמש בהם עד שנגמרים...
(הם גם במילא הורידו באיכות והקופסאות חד פעמיות או דו פעמיות, לא יותר...)

עוד טיפ - מכסי הקופסאות של הסלטים הקנויים בד"כ מתאימים ליותר סוגי קופסאות,
תמיד אני שומרת במגירה 2-3 מכסים כאלו לעת הצורך.

..
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אנחנו קונים חבילות של קופסאות בכמה גדלים באריזה גדולה שמגיעים ללא מכסה
וחבילה של מכסים אונברסלים שמתאימים להכל
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודו לה' כל 5 דקות שזה הבעיות שלכם..
אחרי פורים, לפני פסח, הילדים בבית, מלחמה, אזעקות...
וזה מה שמעסיק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ממש חוצפה
אנחנו עברנו לקופסאות מזכוכית
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ב"ה שאלו הבעיות שלכם בין פורים לפסח באמצע מלחמה עם איראן, אבל, חייבת להסכים עם הצרה.
אלו בעיות שעולות כשמרגיש שכל העולם עושה לנו דווקא.
כאילו לא מספיק לנו החרדות והמלחמות, היצרנים חייבים לדחוף לנו אצבע לעין רק בשביל להרוויח עוד כמה לירות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קופצת על האשכול
איך אתם באמת מסדרים את זה בארון?
יש מגירה מיוחדת רק לזה?
או מדף
כי אני לא מצליחה לייחד לזה מקום נגיש ונורמלי
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
וואו מזדהה!
וגם המלבנים, כל חברה מכסה אחר..
שיגעון..
מלכלכת 5 מכסים עד שאני מוצאת אחד תואם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
קופצת על האשכול
איך אתם באמת מסדרים את זה בארון?
יש מגירה מיוחדת רק לזה?
או מדף
כי אני לא מצליחה לייחד לזה מקום נגיש ונורמלי
מגירה ענקית ועמוקה, הכל בערימות אחד בתוך השני, המכסים עומדים (כמו ספרים)...

באמת סיוט הדבר הזה.... הקטע שאני מחליטה שזהו- מה שאני משאירה בבית זה רק מאותה חברה.. אבל אחרי תקופה אני כבר לא זוכרת איזה סוג בדיוק יש לי בבית כשאני רוצה לקנות עוד, ושוב הכל מתערבב..

אבל אצלי יש כלל גם שמקל על העומס הבלתי נגמר- אם אני שמה בזה משהו שהוא אפילו טיפונת שומני- אני לא מנסה אפילו לשטוף את זה.. ישר לפח. השומן אפ'פם לא יורד מהקופסאות האלו לגמרי, ואח"כ זה פשוט מגעיל (אותי בכל אופן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני קונה תמיד את אותה חברה.
אחת שתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
כשקונים -
קונים סטוק יחסית גדול.
מספיק לתקופה ארוכה.
כשנשאר בודדים זורקים הכל ורוכשים סטוק חדש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה