מה אתם אומרים זה הגיוני שלפעמים ניתן לראות לפי הזווית הפוליגון של ההתראות מאיזה איזור באיראן הטיל שוגר?
צפה בקובץ המצורף 2201745
להלן מג'מיני,
זה בהחלט רעיון מעניין, והוא מתבסס על הבנה של ניתוח גיאומטרי ומערכות התרעה. כדי להבין אם זה "הגיוני", צריך לפרק את המשפט הזה לשלושה מרכיבים טכניים:
1. מהו "פוליגון התרעה"?
במערכות הגנה אזרחיות מודרניות, לא מפעילים אזעקה בכל המדינה בבת אחת. במקום זאת, המערכת מחשבת את
שטח הסכנה הצפוי ויוצרת סביבו צורה גיאומטרית (פוליגון) על המפה. רק מי שנמצא בתוך הפוליגון הזה מקבל התרעה.
2. הקשר בין זווית הפוליגון למסלול הטיסה
ההיגיון מאחורי המשפט שלך אומר כך:
- טיל בליסטי נע במסלול קשתי (פרבולי).
- כאשר מערכות המכ"ם מזהות את השיגור, הן מחשבות את ווקטור ההתקדמות (הכיוון והמהירות).
- פוליגון ההתרעה בדרך כלל "נמתח" לאורך מסלול המעוף המשוער כדי לכסות את טווח הטעות של הנפילה.
- לכן, אם נסתכל על הצורה של הפוליגון – במיוחד אם הוא ארוך וצר – ה"זנב" שלו בדרך כלל יצביע לכיוון ממנו הגיע הטיל.
3. האם ניתן לדעת את האזור המדויק באיראן?
כאן זה נהיה מורכב יותר. בעוד שהזווית של הפוליגון יכולה להראות אם הטיל הגיע מ
מזרח,
צפון-מזרח או
דרום-מזרח, קשה מאוד לקבוע נקודה מדויקת רק לפי פוליגון ההתרעה מהסיבות הבאות:
- מרחק עצום: מכיוון שאיראן רחוקה מאוד, סטייה של מעלה אחת בזווית השיגור יכולה להוביל להפרש של עשרות קילומטרים בנקודת המוצא.
- תיקוני מסלול: טילים מודרניים מסוימים מסוגלים לבצע תמרונים, מה שמשנה את הזווית ולא משאיר קו ישר פשוט לאחור.
- שיקולי מערכת: לעיתים הפוליגון נקבע לפי גבולות מוניציפליים (ערים) ולא רק לפי חישוב פיזיקלי טהור, מה שמעוות את ה"זווית" הגיאומטרית.
לסיכום:
המשפט הגיוני ברמה העקרונית – הזווית של אזור הסכנה בהחלט נגזרת מכיוון המעוף. עם זאת, ניתוח כזה יכול לתת
כיוון כללי (למשל: "שוגר ממערב איראן"), אך הוא אינו תחליף לנתוני מכ"ם גולמיים שיודעים להצביע על נקודת השיגור המדויקת.
האם תרצה שאסביר יותר על האופן שבו מכ"ם מחשב מסלולים בליסטיים?
אולי יעזור עוד קצת..
למי שמשועמם ורוצה להבין איך אנחנו מקבלים את ההודעה: "זוהו שיגורים מאיראן":
זיהוי שיגור טיל בליסטי מאיראן נעשה באמצעות שילוב של לוויינים, מכ״מים ארוכי־טווח ומערכות חישוב. זה לא מכ״ם אחד בלבד – זו רשת עולמית של חיישנים שמזהה את השיגור תוך שניות.
1. לוויינים שמזהים את השיגור
ברגע שטיל בליסטי משוגר:
המנוע שלו יוצר חום עצום ולפיד אש גדול מאוד.
לווייני התרעה בחלל מצוידים בחיישני אינפרא-אדום שמזהים את החום הזה.
כך זה עובד:
הטיל יוצא מהמשגר.
תוך שניות ספורות הלוויין רואה את הלהבה.
המערכת מחשבת נקודת שיגור וכיוון.
הנתונים נשלחים מיד למרכזי בקרה.
לארה״ב יש מערכת בשם SBIRS, וישראל מקבלת ממנה נתונים בזמן אמת.
2. מכ״מים עצומים שמסתכלים למרחק אלפי ק״מ
אחרי שהלוויין מזהה את השיגור, נכנסים לפעולה מכ״מים חזקים מאוד.
המכ״מים מסוגלים:
לזהות עצם קטן מאוד בחלל
לעקוב אחרי טיל במהירות של מאך 10–15
לחשב את המסלול שלו
בישראל יש כמה מערכות מרכזיות:
מכ״ם "אורן ירוק" (Green Pine)
חלק ממערכת חץ
יכול לזהות טילים במרחק של 500–900 ק״מ ואף יותר
בנוסף קיימים:
מכ״ם אמריקאי AN/TPY-2 שמוצב באזור הנגב
מכ״מים של נאט״ו ומדינות נוספות באזור
3. מחשבים שמחשבים את המסלול תוך שניות
לאחר הזיהוי:
המחשב מבצע חישוב בליסטי:
מה מהירות הטיל
מה הזווית
מה המסלול שלו
בתוך 10–20 שניות יודעים בערך:
לאיזה אזור הוא מכוון
מתי יגיע
איפה הוא צפוי ליפול
לפי זה:
מפעילים אזעקות
משגרים חץ / קלע דוד / כיפת ברזל
4. למה לפעמים האזעקה קצרה?
אם מדובר בטיל בליסטי מאיראן:
זמן הטיסה לישראל: בערך 10–12 דקות
אבל האזעקה מופעלת רק כאשר יודעים באיזה אזור יפול, לכן לפעמים מקבלים התרעה של דקה–שתיים בלבד.

סיכום קצר:
לוויינים מזהים את החום של השיגור
מכ״מים ענקיים עוקבים אחרי הטיל
מחשבים מחשבים מסלול
מערכות הגנה משגרות יירוט
כל התהליך קורה בתוך עשרות שניות בלבד.



Reactions: nfuxi, שמואלזון, ציפורה ברכה ועוד 8 משתמשים11 //