התייעצות בן שנה שמנסים לגמול מהנקה אבל לא מוכן בקבוק

  • הוסף לסימניות
  • #42
יש לו בקבוק קש - התלהב ביום הראשון ואז וטו כמו כל השיירה בארון...
מקש חד פעמי הוא כן מוכן - אותו רעיון של כוס חד פעמי.
אבל זה לא חוסך את הלכלוך :(
למה לא כוס אמיתית (פלסטיק, אבל יציבה) עם קש חד"פ או אפילו קש אמיתי?
באיזה גיל מתחיחלים לגמול מהנקה? התינוקת שלי בת תשעה חודשים וכן הייתי משלבת לה משהיא נולדה בקבוק והנקה ועכשיו ניראלי שהיא פשוט מרגישה שאני רוצה להפסיק היא ממש עושה בעיות בלקחת בקבוק ואם אתן לה הנקה היא תקבל בהתלהבות מה גם שיצאו לה עכשיו שתי שיניים וזה לא כזה נעים בלשון המעטה מה עושים במצב כזה??:sne:
אין גיל שמתחילים לגמל מההנקה, זה תלוי באמא, בילד וכו'. (יש תועלת עצומה בההנקה גם אחרי גיל שנה, אבל זה כבר אחרת מתינוק בן 4 חודשים שמשמעות ההנקה גדולה יותר)
אם את מרגישה שזה כבר לא מתאים לך אז תגמלי אותה, אם רק מפריע לך הנשיכות- תלמדי אותה לא לנשוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
ומה עושים עם השיניים שלהם ??איך אפשר להמשיך ככה?זה לא שהיא מבינה שאני אומרת לא לנשוך..
לא יודעת איך זה יתקבל כאן, אבל אצלי זה הוכח כיעיל.
אמא שלי תמיד אומרת - מכה קטנה כשהוא נושך - ואין יותר נשיכות...
לא הכוונה משהו כואב - אלא סימלי וזה גיל גדול מספיק כדי להבין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
למה לא כוס אמיתית (פלסטיק, אבל יציבה) עם קש חד"פ או אפילו קש אמיתי?
למה שיהיה שונה?
הוא לא מקמט את הכוס הוא פשוט מרים גבוה מידי - ולא מוכן שיעזרו לו.
הוא יודע לשתות מקש אבל בכל זאת מרים את הכוס כל פעם :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
למה שיהיה שונה?
הוא לא מקמט את הכוס הוא פשוט מרים גבוה מידי - ולא מוכן שיעזרו לו.
הוא יודע לשתות מקש אבל בכל זאת מרים את הכוס כל פעם :(
זה תחושה אחרת
יותר קל להם ללמוד לעבוד עם זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
ננסה.
תודה רבה רבה לכל מי שמציע\מביע דעתו\מעלה כיוונים וכו'
גם אם לא יעזור בפועל - ההרגשה שיש מה לעשות זה כבר עידוד גדול :)
וכמובן שמתפללים על זה לכל מי שחושב מיידית על ההשתדלות הטבעית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
ומה עושים עם השיניים שלהם ??איך אפשר להמשיך ככה?זה לא שהיא מבינה שאני אומרת לא לנשוך..
להפסיק באופן מידי את ההנקה כשהיא נושכת - להכניס אצבע לפה שלה כדי לשבור את הואקום ולהרחיק אותה.
להגיד "לא לנשוך" בתקיפות, ולחכות דקה-שתיים לפני שאת ממשיכה להניק.
ככה מבינים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
דעה קצת שונה - אמנם ילד שאוכל טוב בגיל שנה לא זקוק להנקה, אבל זה לאו דוקוא אומר שאפשר לעשות את המעבר הזה ביומיים, או שזה רעיון טוב לעשות את זה גם אם איכשהו מצליח. לא כל התינוקות מתפתחים בדיוק באותו קצב ויש כאלו שגם בגיל שנה לא מסוגלים להפסיק מידית אכילה בלילה.
אם אין סיבה מאד בוערת להפסיק הנקה בדחיפות, אפשר לתת לתהליך הזה קצת יותר זמן, ולהיות יותר רגועים שהתינוק מקבל את מה שהוא צריך ולא להיתקע עם תינוק שבוכה בלילה ואין איך להרגיע אותו.
כבר דיברו פה על הצורך לתגבר שתיה ביום.
גם המעבר מאכילה בלילה להפסקה מוחלטת לא תמיד פשוט, ויתכן שעדיף לעשות אותו קצת יותר בהדרגה.
אפשר במשך יומיים-שלושה לנהל מעקב. לשים לב מתי התינוק מתעורר, כמה זמן הוא יונק ואיזו כמות הוא יונק. האם הוא יונק מעט ומשתמש באמא כמוצץ לצורך הירגעות והירדמות, או שהוא ממש אוכל?
האם התינוק יודע להירדם גם בלי הנקה, האם הוא נרדם ככה בחלק מהפעמים בלילה?
אם התינוק יודע להירדם ויונק רק בשביל הפינוק, אז הפסקה מלאה של ההנחה לא אמורה להיות מסובכת, ושיטות מסוג "תחליטי שדי ותוך יומיים זה יגמר" הן בעלות סיכויי הצלחה לא רעים.
אם התינוק לא יודע להירדם בלי הנקה, אני ממליצה ללמד אותו את זה לפני שמנסים לגמול. החלפה של התעוררויות להנקה בהתעוררויות שבהן מנסים נואשות להרדים את התינוק זה לא עסקה טובה...
אם הוא מסוגל להירדם לבד אבל עדיין אוכל בלילה, אפשר להתחיל להוריד את זה בהדרגה. למשל, להניק רק בכל התעוררות שניה / אחרי X שעות. בהדרגה לרווח עד הפסקה מוחלטת. זה גם עם פוטנציאל לפחות בכי מאשר הפסקה מוחלטת בבת אחת, כי לא מסרבים לתינוק רעב ממש. זה גם נותן זמן לתינוק להתסגל ולהגביר את האכילה והשתיה ביום בצורה הדרגתית שהוא יותר מסוגל לה, מאשר לצפות ממנו בבת אחת להעביר כמה ארוחות מהלילה ליום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אבל בגדול אין המלצה להפסיק הנקה בשום שלב.
בגדול מומלץ כל עוד האמא והתינוק נהנים,
יש לזה יתרונות בריאותיים ורגשיים לשני הצדדים,
אם זה מכביד על האמא והיא מרגישה כביכול שהתינוק לוקח ולא שהיא נותנת
מכל הלב באהבה, אולי אז הנזק גדול מהתועלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
לא יודעת באיזה שלב אתם אוחזים עם ההנקה
בעיקרון עדיף קודם לגמול מהנקות לילה, ורק אחכ לגמול מהנקה
ואז הגמילה יותר מדורגת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
למיטב ידיעתי, גיל שנה זה לא גיל שמתחילים להרגל את הפעוט לבקבוק. להפך. זה הגיל שמתחילים להרגיל לכוס. גם לפני השינה מומלץ לתת כוס חלב (אפשר לאט לאט לא בבת אחת כוס מלאה שתישפך) במקום בקבוק מטרנה. לא רואה את ההיגיון להתחיל עכשיו ללמד אותו מה זה בקבוק.. גם אם קם באמצע הלילה אפשר להביא חצי כוס חלב ולהחזיר לישון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
לתועלת כול האימהות שקוראות את השרשור אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר הלוחשת לתינוקות של טריסי הוג
גם את הלוחשת פוטרת כול בעיה הבת שלי בת 9 חודשים מגיל חודשיים היא ישנת רצוף מ7 עד 7
היא תוענת שעים סדר יום לא צריך להאכיל בלילה יש בכול חנות ספרים סטימצקי צומת ספרים דני וכו בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
הנקה זה לא רק האכלה, אלא קשר בין אמא לתינוק.

זה חיבור שה' יצר בין האמא לתינוק דרך ההנקה.
זה משפיע עליו מבחינה נפשית, רגשית רוחנית וכמובן חיסונית, פזיולוגית, שכלית ועוד ועוד
יש במקורות שלנו ובהרבה ספרים של גדולי ישראל כמה חשובה ההנקה.
ובמיוחד במשך הזמן שה' תכנן- 24 חודשים
(ממש כמו שחשוב שהתינוק יהיה 9 חודשים בבטן)

אם את נאלצת להפסיק מבחינה רפואית,
עדיף לגמול קודם את היום ואח"כ את הלילה.
כי ביום אפשר יותר להסיח את הדעת של התינוק, ולא בלילה כשהתינוק רוצה רק דבר אחד- לינוק. ואת רוצה לישון.
וכמובן בשלבים לאט לאט לאט.

אם פשוט קשה לך ונמאס לך,
כדאי לקחת קורס מיתן לך מודעות כמה ההנקה תורמת לך ולתינוק,
כי ידע זה כח.
והתקופה הזאת שהוא עדיין תינוק ויכול לינוק יכולה להיות מהממת!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #54
לנו היה לאחרונה אותו דבר. שמנו לב שאצל המטפלת הוא מסכים. ובבית לא. כי הוא הבין שאצלה אין לו ברירה והוא ישאר רעב. אז באמת לא נכנענו לו, וחיכינו שפשוט יסכים לאכול מהבקבוק ולא נתנו לו הנקה. ולא היתה לו ברירה הוא אכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
לנו היה לאחרונה אותו דבר. שמנו לב שאצל המטפלת הוא מסכים. ובבית לא. כי הוא הבין שאצלה אין לו ברירה והוא ישאר רעב. אז באמת לא נכנענו לו, וחיכינו שפשוט יסכים לאכול מהבקבוק ולא נתנו לו הנקה. ולא היתה לו ברירה הוא אכל.
כניעה, רעב
ממש נשמע שבוי מלחמה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
  • הוסף לסימניות
  • #57
אני התייעצתי פעם עם מומחית הנקה ורפואת ילדים,
היא אמרה- 'בגיל 7...:love:'
לגבי לנשוך- פעם אחת צעקתי (בלי כוונה, כן? ירד לי דם! הגזים!) על בן שלי והתתאפקתי מאוד מאוד לא להצחיק אותו ולנשק אותו מיד שהוא עושה פרצוף נעלב,
וסיימנו עם זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אני התייעצתי פעם עם מומחית הנקה ורפואת ילדים,
היא אמרה- 'בגיל 7...:love:'
לגבי לנשוך- פעם אחת צעקתי (בלי כוונה, כן? ירד לי דם! הגזים!) על בן שלי והתתאפקתי מאוד מאוד לא להצחיק אותו ולנשק אותו מיד שהוא עושה פרצוף נעלב,
וסיימנו עם זה.
התכוונתי לענות ל'רק לחייך'
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
ומה עושים עם השיניים שלהם ??איך אפשר להמשיך ככה?זה לא שהיא מבינה שאני אומרת לא לנשוך..
פעם מישהי אמרה לי שנשיכה זה או מחוסר חלב או מתנוחה לא נכונה/נוחה,
מאז ראיתי ישועות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה