דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

על האיילים כבר דיברו. מה עוד?
אההה אז יש בו גם מוטיב מאוד יהודי ! למי שמתמצא בהיסטוריה היהודית הבסיסית האייל זכור היטב מעקדת יצחק.
אנשים מלאים בידע על דתות אחרות ומקשרים אותו לכל דבר שזז.
זה מה שנקרא "קשוט עצמך תחילה"
 
אההה אז יש בו גם מוטיב מאוד יהודי ! למי שמתמצא בהיסטוריה היהודית הבסיסית האייל זכור היטב מעקדת יצחק.
אנשים מלאים בידע על דתות אחרות ומקשרים אותו לכל דבר שזז.
זה מה שנקרא "קשוט עצמך תחילה"
אממ לא בטוח.
איל- חיריק מתחת הי' זה כבש זכר שהקרניים שלו כשרות לשופר.

אייל- קמץ מתחת ליוד -הוא בעל חיים כשר למאכל אך אינו האיל של עקדת יצחק, קרניו מתחלפות מידי שנה (אינן כשרות לשופר) והוא זה שמאויר בספרים.

לא הייתי הולכת מעבר לזה לומר שזה מוטיב נוצרי אבל גם לא יהודי.
חבל שאין לנו תקשורת עם אביגיל גדולד לשאול אותה על זה.
 
אודה לעדכון כי אני באמצע הספר צלול בדעתו ואני לא רוצה להמשיך עד שאני יודעת דעות של מי אני צורכת
בלי קשר לשאר ספרי הסופרת,

כדאי לקחת בחשבון, שהספר צלול בדעתו הוא ספר הזוי וטפשי,
אני לא אומר זאת באקט של זלזול בסופרת, אלא שזה מצב הספר, הוא ספר מוזר מאוד, שלא מאוד התחבב על קוראיו,

סוג של פשלה,
אני יכול להאריך ולהסביר מה הפשלה בספר הזה,
אבל המקום לזה הוא לא כאן.
 
התחבב על קוראיו,
אולי לא התחבב כמו להי נהר שהפך ללהיט

אבל הוא בהחלט היה ספר טוב
כתוב טוב בנוי טוב

יש הרבה שנהנו ממנו גם אם לא התאהבו בו
 
אולי לא התחבב כמו להי נהר שהפך ללהיט

אבל הוא בהחלט היה ספר טוב
כתוב טוב בנוי טוב

יש הרבה שנהנו ממנו גם אם לא התאהבו בו
יתכן,
אבל לדעתי, וכן דעת הרבה קוראים,

העלילה היא עלילה מוזרה,
 
בלי קשר לשאר ספרי הסופרת,

כדאי לקחת בחשבון, שהספר צלול בדעתו הוא ספר הזוי וטפשי,
אני לא אומר זאת באקט של זלזול בסופרת, אלא שזה מצב הספר, הוא ספר מוזר מאוד, שלא מאוד התחבב על קוראיו,

סוג של פשלה,
אני יכול להאריך ולהסביר מה הפשלה בספר הזה,
אבל המקום לזה הוא לא כאן.
גם אני לאהתחברתי
לא יודעת משהו ברווק מבוגר ומוזר לא גורם לאנשים להתחבר אליו
 
לא אמורים להתחבר
כולה ספר קריאה
וחויית קריאה יש כאן.

ספר לא אמור להיות חבר ולא אורים ותומים
יש אנשים שאבד להם המושג הזה
נכון
אבל בבחרותי הלא רחוקה כשקראתי על אייל גלבוע התחברתי ולא ישנתי בשבילו ליילות שלמים
הספר הזה לא כזה בכלל
 
נערך לאחרונה ב:
כאחת מהאוהבות הגדולות ביותר של אביגיל גדולד,
אני יכולה להסכים איתכם שצלול בדעתו לא משהו...
 
בספר הזה לא כזה בכלל
כי זה סגנון אחר ושונה
אם כולם יכתבו סוג אייל גלבוע יהיה ממש משעמם

והנה יש אנשים שספרי אייל גלבוע הם נאיביים מידי ותלושים מידי בלי קשר למציאות- מה שבאמת נכון- כולה פרי דמיון של כותבת

כאחת מהאוהבות הגדולות ביותר של אביגיל גדולד
מה אהבת את הסדרה של לינאר? ברור! ז'אנר שונה לחלוטין לחלוטין
גם לדבורי רנד ז'אנרים שונים בספריה
האם לכל ספר התחברת והתאהבת עד אין קץ?
ברור לי שלא
ספר יותר ספר פחות
אבל זה לא מוריד מהספר בכלל
 
אם תשווה בין ממלכה במבחן לבין הספר הזה, אתה תראה הבדלים מאוד משמעותיים מבחינת הדר המלכות. על איסתרק ממש חשים שהוא מלך, למרות כל העניינים הפרטיים שאופפים אותו. אצל טורמסו זה מרגיש כאילו הוא סוג של גביר באיזה מקום, לא יותר מזה. נכון שיש לו איזה רוני או בהוני שמתייחס אליו ביראת פחד ממש, אבל זה לא בגלל שהוא מלך, אלא בגלל שזה טורמסו. גם אם טורמסו היה סתם גביר אז היחס היה שווה. כלומר אין הבדל משמעותי בין טורמסו שהוא נניח גביר או טורמסו שאמור להיות מלך.
הפנתרה אמורה להיות מלכה, אבל היא לא מתנהגת כמלכה בכלל.
אולי על אסתאיה אפשר לומר שהיא נסיכה, אבל גם לא ממש. בקיצור, אמנם זה לא ממש מפריע לעלילה, אבל זה כן משהו שתהיתי עליו תוך קריאת הסיפור.
נכון. זה באמת מטריד במיוחד אחרי שמיה קינן הרגילה אותנו לסטנדרטים של מלוכה...
מסתמא שאם לא היינו אחרי היכרות של ממלכה במבחן לא הייתה מתעוררת לנו הבעיה הזו
גם הקטע עם השפחות - למוליה וטרידיה
הזכירו אותם ממש הרבה
ולינאר ואסתאיה כל הזמן איתם
נראה כאילו הם המשרתות היחידות בארמון
דווקא זה הגיוני מאד
לבני מלוכה יש משרתים צמודים קבועים, כנראה שזה נח יותר (אייני יודעת כי מעודי לא הייתי מלכה, אבל זו השערה)
בתחילת להי נהאר כתוב משהו על זה שהם מחליטים לקרוא לה לינאר, מן הסתם שזה לא היה השם שלה לפני זה, אז איך טורמסו ידע לחפש אותה בשם הזה?
השם לינאר הוא עוד מהאגדה העתיקה ההיא, שמביאת הגאולה תיקרא בשם לינאר
(כל בנות העמים הכירו את זה)
איך היא רק נולדה? שרחלינה התגרשה/ברחה מטורמסו היא הייתה בהריון?
וגם, מלכות זה לא משהו שעובר בירושה? איך טורמסו (מבני אברהם) נהיה מלך?
טורמסו הסביר ללינאר אז שהיא נולדה בזמן שהוא לא היה תקופה בבית וכשחזר סיפרו לו שהילדה חלתה ומתה.

השאלה השניה שלך באמת הטרידה גם אותי לאורך הספר. כנראה בספר הבא...
 
אם אתם רוצים הסבר מפורט על הבעייתיות של צלול בדעתו,

1. מחיר: אדם שקורא ספר מוכן לתת מחיר מסוים (לא כספי) כדי ש"יסכים" לגיבור הסיפור להסתכן,
בספר צלול בדעתו, כל ההסתכנות הייתה על ספר תורה עתיק
גורם לאדם להרגיש שמדובר במשוגע שחייו לא נחשבים בעיניו.

2. הגיון: יש גבול כמה אדם מסכים להישאב לפנטזיה, אנו נסכים להיכנס לפנטזיות של סכנה הגיונית, של קבוצות אפלות שמנהלות את העולם, של רשע וצדיק, וכו'
אבל לעלילה על ספר תורה מוזר שמצית חמדנות מוזרה בלב ערבי חריג ומוזר, לא הגיונית בעליל.

נ.ב. זה הסיבה שאם אני יעשה סקר, רוב הקוראים יודו שלהי נאהר היה יותר יפה מרזי ניהר, מכיוון שרזי ניהר היה מלא במפלצות מוזרות ויצורים מוזרים, שגורמים לאדם הסתייגות מסויימת.
 
גם בכרך השני של להי נאאר היה מפלצות זוהר ועוד כיד הדמיון הטובה
נכון,
אבל הם קיבלו התייחסות הרבה יותר "מכובדת"
מאשר ברזי ניהר, שהדמויות הללו קיבלו התייחסות כאילו הם יצורים רגילים,
גם בספרים של יונה ספיר היה את הדופליקטים, אבל הם מקבלים יחס אחר לגמרי
וכן העוף הדו ראשי הנ"ל מקבל יחס של מלך

אי אפשר לתאר את רוחות המשאלות מפלצות התמלוצים ושאר ירקות בפרק אחד עלוב
 
אם אתם רוצים הסבר מפורט על הבעייתיות של צלול בדעתו,

1. מחיר: אדם שקורא ספר מוכן לתת מחיר מסוים (לא כספי) כדי ש"יסכים" לגיבור הסיפור להסתכן,
בספר צלול בדעתו, כל ההסתכנות הייתה על ספר תורה עתיק
גורם לאדם להרגיש שמדובר במשוגע שחייו לא נחשבים בעיניו.

2. הגיון: יש גבול כמה אדם מסכים להישאב לפנטזיה, אנו נסכים להיכנס לפנטזיות של סכנה הגיונית, של קבוצות אפלות שמנהלות את העולם, של רשע וצדיק, וכו'
אבל לעלילה על ספר תורה מוזר שמצית חמדנות מוזרה בלב ערבי חריג ומוזר, לא הגיונית בעליל.

נ.ב. זה הסיבה שאם אני יעשה סקר, רוב הקוראים יודו שלהי נאהר היה יותר יפה מרזי ניהר, מכיוון שרזי ניהר היה מלא במפלצות מוזרות ויצורים מוזרים, שגורמים לאדם הסתייגות מסויימת.
כל מילה
וכל התיאורים השונים והמשונים על בית המשוגעים ההוא...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  9  פעמים
למעלה