פנאי דרוש - ספר מתח ברמה!

  • הוסף לסימניות
  • #43
יש גם יש. כמובן שכל הדוגמאות שכתבת הן מהטובים והנוסטלגים ('תיק מקסיקו' אף נמצא בטופ 5 שלי), אבל לדעתי גם היום, אם מחפשים טוב, אפשר למצוא סופרים שמשקיעים בספרים שלהם.

לעניות דעתי, רוב מה שכתבו לעייל נכנס גם לרשימת 'הספרים הטובים', אך אוסיף עוד כמה משלי:

'לב של קרח' ו'אל חזור', מ. קינן (נוער בוגר, אבל תתפלא לשמוע שהם לא פחות טובים מהספרים שלה למבוגרים.)
'נקמת דם', רז לב ארי (ספר מצוין שהחזיר אותי לנוסטלגיה של ימי גרשונוביץ הישנים.)
'להי נאאר', אביגיל גדולד (יפה, אבל לא מתאים לכל אחד) ו'סלמנדרה' הנזכר לשבח (למה מוזסון לא מוציאה יותר ספרים?)
'זה כבר סיפור אחר' ו'אפקט גן עדן', ישראל שיף (אומנם בקטגוריית ספר סיפורים קצר, אך כמובן שישנם סיפורים מכל הסוגים)
נחמן גרשונוביץ, הישנים והפחות מוכרים / החדשים והטובים (כגון 'רעל בבית הלבן')
מ. ארבל לאחורנה נוטה יותר לכיון דרמה, אבל אני מאוד אהבתי את 'בין שברי עולמות' ואת 'מטרות רווח'.
אנוכי הקטון. עדיין לא הוצאתי ספר, אך בעבר בלעה"ר זכיתי לפרסם כמה סיפורי מתח קלושים כאן בפרוג...
חיים גרינבוים עוד שנה - שנתיים מוציא בעז"ה את 'עורב' - בסגנון הרגיל והמותח כבעבר ומשמועות, יונה ספיר עובדת על כמה חדשים ויפים (אם כי יש לציין שבדברים שהם לא 'מרגל להשכרה' הסגנון מזכיר מעט את רפפורט הישנה והנוטה לדרמה משפחתית...)

אבל למען האמת, יש לציין שבשנים האחרונות באמת מורגש מעט מחסור בספרים טובים בציבור החרדי (או אולי זה אנחנו שגדלנו וכבר קראנו את כל מה שיצא), כך שלא נותרה לי ברירה אלא לעבור ולקרוא ספרים שפורסמו לציבור הכללי (לאו דוקא סופרים משם. ואין בזאת שום המלצה שהיא לקרוא ספרים שכאלו, אני רק מספר את מה שקרה אצלי...)
ברור שלצערינו בציבור הכללי יש ספרות ברמה הרבה יותר גבוהה, ולו בגלל שאצלינו המוחות הטובים בד"כ נמצאים בלימוד...
וגם - שהציבור הכללי יש לו מגוון רחב מאוד של סופרים מכל העולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
ברור שלצערינו בציבור הכללי יש ספרות ברמה הרבה יותר גבוהה, ולו בגלל שאצלינו המוחות הטובים בד"כ נמצאים בלימוד...
וגם - שהציבור הכללי יש לו מגוון רחב מאוד של סופרים מכל העולם.
לי לא יצא לקרוא ספרי מבוגרים של הציבור הכללי
וב"ה לא חסר לי כלום
ממש סיפק ומספק אותי המתח והעלילה של ספרים כמו אלו שהזכירו כאן (מ.ארבל, ח.גרינבוים, ח.אליאב ועוד)
אז באופן סובייקטיבי, מבחינתי יש מוחות נהדרים ורמה מצויינת, ולא צריך יותר מיזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אני מנסה להבין את הקשר בין שאלת פותח האשכול לתגובות - ולא מוצא.
הנער לא ביקש רשימת ספרים, וגם לא הכריז על סקר מי אוהב מה
הוא שאל מה עם עוד ספרים ברמה ההיא שהוא הזכיר
יש למישהוא תשובה על זה?

חוזר, ברמה ההיא שהוא הזכיר. זוכרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אני מנסה להבין את הקשר בין שאלת פותח האשכול לתגובות - ולא מוצא.
הנער לא ביקש רשימת ספרים, וגם לא הכריז על סקר מי אוהב מה
הוא שאל מה עם עוד ספרים ברמה ההיא שהוא הזכיר
יש למישהוא תשובה על זה?

חוזר, ברמה ההיא שהוא הזכיר. זוכרים?
בעיה ידועה שעולה לדיון כל שני וחמישי:sne:
אני למשל, הגבתי פה להודעה האחרונה בלי לקרוא את כל השרשור. וכך זה מתגלגל לו.
ובסוף מגיעים לדבר על מצב גידול החסה בשטחים. נושא אקטואלי ביותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אני מנסה להבין את הקשר בין שאלת פותח האשכול לתגובות - ולא מוצא.
הנער לא ביקש רשימת ספרים, וגם לא הכריז על סקר מי אוהב מה
הוא שאל מה עם עוד ספרים ברמה ההיא שהוא הזכיר
יש למישהוא תשובה על זה?

חוזר, ברמה ההיא שהוא הזכיר. זוכרים?
יש מלחמה אנשים מחפשים איך להעביר את הזמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
הספר 'מעבר חציה' של ציפורה אדלר - מותחן עשוי היטב ברמה גבוהה.
ו'שטח סגור' של דבורה רוזן- עלילה מדהימה ושווה קריאה
שני ספרים מטורפים ולדעתי תואמים את הציפיות שלך
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
אמרו כאן כבר על לכוד בקוד של ק. כצן - רוצה להוסיף:
לדעתי זה ספר לא מספיק מסוקר. ספר ברמה אחרת - עלילה מרתקת ושואבת ברמות. לא מצליחה לדמיין מישהו שמתחיל לקרוא ולא מסיים. דמויות בנויות ומעניינות. כתיבה מעולה. סגנון מקורי- שלא מצוי כל כך אצלינו. באמת רמה אחרת.
יש ספרי מתח שהזכירו כאן - שהעלילה בהם קוית וכל כך חוזרת על עצמה - הכל אותו דבר. ההצלה של הגיבור היא כל כך פרימיטיבית שאני לא מבינה מה מוצאים בהם.
כאן יש לנו דוגמא של עומק עלילתי באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
שנים כבר לא מצאתי את העומק והרמה של מ.ארבל ח. אליאב וחיים גרנבוים.
לדעתי הסיבה שהסופרים נטו מתמקדים במתח וברצף ההתרחשויות המהיר, ושוכחים את נשמת הדמויות, ואת ההומור שבין לבין, הומור והפוגה קומית הוא חובה לדעתי בספר מתח טוב, (מ. ארבל היה אלוף העולם בזה....) , ואפילו חלק שלם בספר שהולך אחורה מבחינת המתח והקצב, והוא רגוע יותר ונגוע עמוק בנבכי הדמויות , וזה מה שמבדיל בין סתם ספר מתח ליצירת מופת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
שנים כבר לא מצאתי את העומק והרמה של מ.ארבל ח. אליאב וחיים גרנבוים.
לדעתי הסיבה שהסופרים נטו מתמקדים במתח וברצף ההתרחשויות המהיר, ושוכחים את נשמת הדמויות, ואת ההומור שבין לבין, הומור והפוגה קומית הוא חובה לדעתי בספר מתח טוב, (מ. ארבל היה אלוף העולם בזה....) , ואפילו חלק שלם בספר שהולך אחורה מבחינת המתח והקצב, והוא רגוע יותר ונגוע עמוק בנבכי הדמויות , וזה מה שמבדיל בין סתם ספר מתח ליצירת מופת.
וואו
איזה מדוייק

הייתי מוסיף שהסופרים הגדולים בונים עולם חדש עם שפה תרבות וסגנון שהומצאה לכבוד הסיפור
ולא רוכבים עם סיפורי פלאות על העולם הקיים והמוכר
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
הספר זירת הקולוסיאום ספר מתח ברמה מזכיר קצת את ממלכה במבחן של מיה קינן
ממליצה מאוד למי שרוצה מתח ועומק בשונה מספרי המתח הרגילים...(נראה לי גם יש לו חלק שני)
מזכיר חיקוי לא מוצלח של ממלכה במבחן.
עלילה נחמדה, אבל מבחינה לשונית הספר נראה כאילו לא עבר עריכה, אינספור שגיאות כתיב וטעויות פיסוק (או יותר נכון העדר פיסוק). היה לי ממש קשה לקרוא אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
יש גם יש. כמובן שכל הדוגמאות שכתבת הן מהטובים והנוסטלגים ('תיק מקסיקו' אף נמצא בטופ 5 שלי), אבל לדעתי גם היום, אם מחפשים טוב, אפשר למצוא סופרים שמשקיעים בספרים שלהם.

לעניות דעתי, רוב מה שכתבו לעייל נכנס גם לרשימת 'הספרים הטובים', אך אוסיף עוד כמה משלי:

'לב של קרח' ו'אל חזור', מ. קינן (נוער בוגר, אבל תתפלא לשמוע שהם לא פחות טובים מהספרים שלה למבוגרים.)
'נקמת דם', רז לב ארי (ספר מצוין שהחזיר אותי לנוסטלגיה של ימי גרשונוביץ הישנים.)
'להי נאאר', אביגיל גדולד (יפה, אבל לא מתאים לכל אחד) ו'סלמנדרה' הנזכר לשבח (למה מוזסון לא מוציאה יותר ספרים?)
'זה כבר סיפור אחר' ו'אפקט גן עדן', ישראל שיף (אומנם בקטגוריית ספר סיפורים קצר, אך כמובן שישנם סיפורים מכל הסוגים)
נחמן גרשונוביץ, הישנים והפחות מוכרים / החדשים והטובים (כגון 'רעל בבית הלבן')
מ. ארבל לאחורנה נוטה יותר לכיון דרמה, אבל אני מאוד אהבתי את 'בין שברי עולמות' ואת 'מטרות רווח'.
אנוכי הקטון. עדיין לא הוצאתי ספר, אך בעבר בלעה"ר זכיתי לפרסם כמה סיפורי מתח קלושים כאן בפרוג...
חיים גרינבוים עוד שנה - שנתיים מוציא בעז"ה את 'עורב' - בסגנון הרגיל והמותח כבעבר ומשמועות, יונה ספיר עובדת על כמה חדשים ויפים (אם כי יש לציין שבדברים שהם לא 'מרגל להשכרה' הסגנון מזכיר מעט את רפפורט הישנה והנוטה לדרמה משפחתית...)

אבל למען האמת, יש לציין שבשנים האחרונות באמת מורגש מעט מחסור בספרים טובים בציבור החרדי (או אולי זה אנחנו שגדלנו וכבר קראנו את כל מה שיצא), כך שלא נותרה לי ברירה אלא לעבור ולקרוא ספרים שפורסמו לציבור הכללי (לאו דוקא סופרים משם. ואין בזאת שום המלצה שהיא לקרוא ספרים שכאלו, אני רק מספר את מה שקרה אצלי...)
מה זה נקרא ספרים שפורסמו לציבור הכללי אבל לא סופרים משם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
בחיים לא שמעתי עליו ולא נתקלתי בספרים שלו. זה מישהו מוכר?
לא ממש מוכר, סופר דיי ישן (הספרים שלו ישנים, יותר נכון לומר (: יצאו ממש מזמן)
מה שזכור לי כרגע יש לו ספר בשם מסך עשן - ספר מאוד יפה!
ויש לו גם את שטח הפקר - גם יפה, לדעתי פחות ממסך עשן, אבל גם שווה קריאה.

יש לי אותם בבית
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
לא ממש מוכר, סופר דיי ישן (הספרים שלו ישנים, יותר נכון לומר (: יצאו ממש מזמן)
מה שזכור לי כרגע יש לו ספר בשם מסך עשן - ספר מאוד יפה!
ויש לו גם את שטח הפקר - גם יפה, לדעתי פחות ממסך עשן, אבל גם שווה קריאה.

יש לי אותם בבית
תודה רבה, אני אנסה לראות אם אפשר להשיג אותם איכשהו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה