התייעצות עצב בפורים - מישהו מזדהה?

[רייזי 36]

נראה לי שאנשים מאד מסודרים ומוקפדים, שתמיד עושים מה שצריך לעשות בדיוק, ולא מוותרים לעצמם, קשה להם יותר עם פורים
נודה על האמת, שהרגשת הערך העצמי שלנו, ניזונה גם מהרגשת ביטול מסוימת באלו שחסרים להם הערכים שלנו
ופתאום בפורים המעלות שלנו מאבדות את ערכם, והזרקורים מופנים אל הדברים שחסרים לנו
וזה לא כמו עוד חתונה שהצעירים גונבים את מרכז הבמה, כי בפורים יש לשיכורים ערך אמיתי
ואז מתעורר מנגנון ההגנה שלנו, ומביא אותנו לזלזל ולחפש חסרונות בכל הרוקדים והשיכורים, ש'מאיימים' על המעמד והערך העצמי שלנו, ומכאן קצרה הדרך לסלידה מהיום הזה

 

[חיה בד]

במחילה מכבוד תורתכם אבל לעניות דעתי לא יכול להיות שמהות היום בפורים זה קבלת התורה מאהבה
משום שזה לא נזכר במגילה ומשום שבמגילה נזכר שהמהות הוא ועשו אותו יום משתה ושמחה אפשר כן לומר שכתוצאה מהשמחה של הנס הם הרגישו התקרבות גדולה להקב"ה שהם הדר קיבלוה מאהבה אבל חלילה לומר שזהו מהות היום

 

[מים אחרונים]

@אבינועם גולדברג נשמע כמו עוגן שלילי.
לא קראתי את כל האשכול.

 

[א פאשעטע יוד]

במחילה מכבוד תורתכם אבל לעניות דעתי לא יכול להיות שמהות היום בפורים זה קבלת התורה מאהבה
משום שזה לא נזכר במגילה ומשום שבמגילה נזכר שהמהות הוא ועשו אותו יום משתה ושמחה אפשר כן לומר שכתוצאה מהשמחה של הנס הם הרגישו התקרבות גדולה להקב"ה שהם הדר קיבלוה מאהבה אבל חלילה לומר שזהו מהות היום

בבקשה מכל מי שמעונין לכתוב שטויות בנושה כזה שיטריח את עצמו להביא מקורות מהספרים הקדושים, ושלא יסתפק בלכתוב 'לענ"ד'!

 

[חיים 21]

בבקשה מכל מי שמעונין לכתוב שטויות בנושה כזה שיטריח את עצמו להביא מקורות מהספרים הקדושים, ושלא יסתפק בלכתוב 'לענ"ד'!

בול מה שביקשתי.

 

[א פאשעטע יוד]

בול מה שביקשתי.

מסכים,
דיונים כאלו צריכים להיעשות רק עם 'מקורות'!

 

[חיה בד]

מהות היום היא השמחה על ההצלה שהקב"ה הציל את עם ישראל אפילו שהוא היה חייב כליה וכבר נגזרה הגזירה וזהו חידוש בקשר שלנו עם הקב"ה
וזה גם מה שאנו אומרים בפיוט שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי תשועתם היתה לנצח ותקוותם כל דור ודור להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך

 

[א פאשעטע יוד]

מהות היום היא השמחה על ההצלה שהקב"ה הציל את עם ישראל אפילו שהוא היה חייב כליה וכבר נגזרה הגזירה וזהו חידוש בקשר שלנו עם הקב"ה
וזה גם מה שאנו אומרים בפיוט שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי תשועתם היתה לנצח ותקוותם כל דור ודור להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך

דיונים כאלו צריכים להיעשות רק עם 'מקורות'!
אי אפשר שכל אחד יגיד את מה שהוא חושב.

 

[חיה בד]

מישהו יכול להסביר לי איפה כתוב בגמרא שמהות היום זה קבלת התורה?
מאיפה הבאתם את זה?

 

[שאקירה]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

בלת"ק [בעצם עם לקרוא חלק מהן ולהבין את הכיוון].

נקראתי מעזרת הנשים לשלוח ידי בעט, אמרה שכתבו כאן במקומי. [כתיבה מעולה. מעולה!].

ובכן,
קראתי, התחברתי, הזדהיתי, ואני חושב שלא הרבה כאן אכן הבינו את העומק.

חמלתי עליך שכערער בערבה, מוציא את העומק שלפנים מעומק מול נערים/ת שאין ידם מגעת ומשגת

זה רגש אמיתי צודק ועמוק.

אמיתי, כי אתה כאדם רציני מסתכל על החויה הנבובה של הכביכול שמחה, הבאה 'מבחוץ' [גם שלך בעצמך], וגרונך מעלה קבס.

צודק, כי מגיעים לפורים דרך כלל בלי 'ערב יו"ט' או אוירת שבוע לפני המועד, מגיעים ישר מתוך הנעכס של כתיבת הברכות, הכנת המשלוחים, התחפושות, וכל זה בתוך ה'זמן' והשגרה הלחוצה, בלי אוירת קדושה, בלי אוירת רוממות, ואז מתיישבים ליד השולחן והבפנים שלנו שואל - נו מה, וגם הבפנים של המשפחה [יש להם אותם גנים] עושה לך בלב חור שחור.
מה עושים? מציגים, שותים, מתבוססים - אוי זה נורא.

ועמוק - זר לא יבין. הנפש כמהה, ההיות משתוקק.

השנקל: לא לחינם אמר פה מישהו להיכנס לחצר חסידית, זה לא הקנטה, [אינני חסיד, אני ב"ה אב למשפחה ליטאית בניברקית].
פשוט, אצל החסידים יודעים יותר טוב לקחת את צד הרוממות במועדים, הענין הזה שייך לעולם הרגש, והם מומחים לזה.

הכלל, אם תבוא לפורים על צד הקדושה, תעשה קצת הכונעס, שב עם דוד המלך והתהלימ'ל בתענית אסתר 'יום התפילה' היחיד בשנה שיש לו את השם הזה רשמי.
בפורים העיניים שלך יזרחו כמו שתי פנסים, אתה תבכה מרוב אושר, ואם קצת תתבסם, אתה תתנהג כמו ברסלבער שגילה את האור.
מבטיח.


נ.ב. אולי בסוף יתברר שהפרשנויות המצויות כאן באשכול נכונות יותר, והערער הוא אני....

 

[קולמוס בודד]

זה - "פורים זה יום של קבלת התורה נקודה"
במחילה מכבוד תורתו, זה מהות היום???
תוכל לומר לי בבקשה איפה מצאת מקור לכך??
(ואל תביא לי את הגמ' בשבת - הדר קיבלוה וכו')
רגע, שבועות זהו יום של קבלת התורה, לא?
אז יש שני חגים של קבלת התורה?

הרמח"ל בספרו דרך השם מדבר על כלדבר בצורה הכללית והבסיסית ביותר שלו
וכשהוא מדבר על פורים הוא כותב בזה הלשון
"ופורים לעניין הצלתם וכו וחזרת קבלת התורה שחזרו וקבלו עלים לעולם כמו שאמרו ז"ל הדור וכו
אז ברור שיש גם את נס ההצלה והוא מביא את זה
אבל גם ההצלה הייתה בזכות ההכרה בתורה ובקבלתה ובעיקר השפע של היום ומה שניתן להתחבר בו אליו זה קבלת התורה מאהבה וכו
ויש עוד מקורות לכך רק בחרתי ברמח"ל שידוע שמדבר בכלל של הכלל כמו שהוא כותב בהקדמתו

 

[ננני]

דיונים כאלו צריכים להיעשות רק עם 'מקורות'!
אי אפשר שכל אחד יגיד את מה שהוא חושב.

אפשר.

 

[קולמוס בודד]

מישהו יכול להסביר לי איפה כתוב בגמרא שמהות היום זה קבלת התורה?
מאיפה הבאתם את זה?

רמח"ל דרך השם חלק רביעי פרק ח' מהר"לגור אריה פרשת יתרו על הפסוק ויתמבו בתחתית ההר
מהר"ל אור חדש פרק ט' פסוק י"ז ועוד ועוד
זה קצת מעשה מיזרוחניקי לצטט מתוך מגילה ופיוט כדי להבין מהות של משהו
יש לנו מסורה ברורה כיצד לומדים דברים

 

[ננני]

בלי לקרוא תגובות

מומלץ מאד לקרוא את הספר אנשים מרגישים מדי של הניה רוזנבלום

וגם, להתאים את היום לקצב שלך ולמה שמשמח אותך באמת, לא לאלץ את עצמך לשמוח כמו אחרים אלא כמו שמשמח אותך
ביום עצמו לדאוג לצרכים הפיזיים, אוכל, שינה באמצע היום אם יש צורך, רגעי שקט. זה יעזור ליום עצמו וגם לחששות שעולות לפני.

יחד עם זה לזכור, שאין שום חובה לאהוב את היום הזה, וזה בסדר אם זה יום שרק מחכים שיעבור, כל אחד והחגים והזמנים שאהובים עליו, הכל טוב.

???????????
זה בסדר רק אם אני מודע לכך שזה לא בסדר בכלל.
אבל לומר בפשטות שזה בסדר, זה כמו לומר זה בסדר שאתה לא אוהב את התורה ואת ה', כ"א מתחבר למשהו אחר, יש לשניצלים, ויש לגלידות. איש בתאוותו יחיה....

 

[שאקירה]

והערה לגבי כל המפנים להרב צבי פפר / פפר / צבי פפר / הרבה צבי פפר

דבר ראשון, שלחתי הצטרפות. מעניין מאד. [הערה חשובה ומנומסת: מספיק לכתוב את זה פעם אחת מניק אחד].

דבר שני, אני לחלוטין מה'אנשים רגישים מאד', אני ראש הכת. בדוק.

אני מרגיש שחלק מהכותבים כאן על זה, אינם שייכים לזה מהצד החווה, אלא מהצד המקצועי [בדרך כלל הטיפוסים הללו הם האנטיתזה לטיפוסים כמונו] ומנסים להגדיר [זה נורא] ולהכיל [זה איום].

אדם רגיש מאד שעצוב בפורים זה רק בגלל סיבה פנימית, וכאמור לעיל. בודאי לא בגלל רעש, לא מדובר פה על הפרעה בויסות חושי. לאדם רגיש מאד אין בעיה בחתונה, הוא יכול לרקוד את הנשמה, אין לו בעיה בלג בעומר, ואין לו בעיה בהכנסת ספר תורה.

יש לו בעיה עם שטחיות, עם אנשים נבובים, רעיונות חלולים, ונפשות נבוקות. ודוקא [מבלי להכליל] האנשים המקצועים למיניהם שיודעים לקרוא לזה באותיות באנגלית, מדברים אליך תמיד ממקום רבצם על אחת המשבצות הללו.

 

[מאופסת]

אדם רגיש מאד שעצוב בפורים זה רק בגלל סיבה פנימית, וכאמור לעיל. בודאי לא בגלל רעש, לא מדובר פה על הפרעה בויסות חושי. לאדם רגיש מאד אין בעיה בחתונה, הוא יכול לרקוד את הנשמה, אין לו בעיה בלג בעומר, ואין לו בעיה בהכנסת ספר תורה.

אני כותבת כבנאדם רגיש מאוד,
עומס רעש ועומס אנשים מעייף אותי רגשית,
וזה מתווסף כמובן לעומס שנוצר מרדידות מחשבתית/ מעשית של הסביבה.
אבל גם אם אהיה מוקפת באנשים עמוקים ובמוזיקה טהורה אם זה יציף מדי זה יקשה על הרגשת השמחה.

 

[אמא של :-)]

בלת"ק.

1. כשיש מצווה לשמוח היצר הרע יעשה הכל כדי שלא נשמח, ראיתי את זה אצלי בקיצוניות יותר בחול המועד במשך שנים, עד שפשוט הפנמתי , הקושי שלי לשמוח בחול המועד הוא לגיטימי מוצדק וכו, אבל - וזה אבל גדול, הבחירה להתעלות על הקושי ולנסות לשמוח היא שלי. והיא המצווה (מצד שני פורים זה לא חול המועד.... אז זה פחות "נורא" להיות עצובים בפורים).

2. פורים הוא סיוט לאנשים רגועים מסודרים ושקטים, לאנשים שמתעוררים מקול ציוץ (ששומע תוכן שיחת הולכי רחוב מקומה גבוהה, למשל, עכשיו דמינו את זה בנפצים או בזיופי שיכורים), לקח לי שנים ללמוד, שחרדים זה לא רק בני ברק וירושלים! יש עוד כמה אזורים חרדים שאפשר להיות בהם בפורים, ושם יש שקט ואין רקודי בחורים בבית ללא אשור  מפורש של בעל הבית להיכנס, ואין שיכורים. אין נפצים (טוב בלי שקרים, כמעט ואין)

3. פתרון חלקי, לשלוח ילדה/אשה לפתוח את הדלת, ורק מאט, להגיד "רגע אני הולכת להביא את הכסף"  ולסגור את הדלת, הם יחכו יפה יפה בחדר מדרגות, על אשה פחות "לוחצים" להביא עוד כסף (קרה שנתתי לפעוט לתת להם 10 אגורות, ההלם שלהם---, ואז הגעתי שנייה אחרי ונתתי עוד שטר של 20 ש"ח).

4. אצלנו יש שכן שתולה על דלת ביתו מבחוץ "הלכנו לישון, גזל שינה לדפוק" משעה 20:00 ועד 11:00 בבוקר.... נראה שזה עובד לו.

5. פעם הייתי בוכה בלב על כל שיכור שראיתי: על הכאב הפיזי שלו, על הבושות שהוא עושה לעצמו, הייתי מדמיינת אותו יום למחרת לא מעיז להוציא את האף מהבית... עד שלמדתי שאני לא אחראית על איש... שהם כולם בוגרים שבחרו בחירה מודעת, שרובם לא מתביישים (!!!) גם לא אחרי פורים בזוועות שעוללו---
זה לא לגמרי מרגיע, אבל מאט כן.

 

[מ י י]

פורים רגוע ושמח בבית חלקיה:

יג-טו אדר 1200 ש"ח לכל המשפחה

קריאת מגילה לנשים מרחק 1/2 דקה מהצימר
כאן ניתן לראות תמונות ופרטים על הצימר: http://6822608bad3fd.site123.me/
שיהיה לכם פורים שמח

לא קראתי את כל ה6 עמודים.
מה שרק רוצה לומר:מוכרים לי כאלו אנשים.
הם פשוט בורחים מהבית ביום הזה ל"יום חופש שנתי" באיזה צימר מרוחק וכד'
שם הם חוגגים, הרחק מכל הבלאגן ,את הפורים ,בחיק המשפחה הגרעינית המצומצמת בצורה שמתאימה ונוחה להם.

 

[המלמד מבני ברק]

עלת"ק (עם לקרוא תוכן קודם....)
קראתי בשקיקה את כל הנאמר כאן, מזדהה איתך מאוד מאוד @אבינועם גולדברג פותח האשכול, כי אצלי פורים תמיד היה יום של פחד, מהנפצים, מהשיכורים, מההמולה ומהכל.
שנים רציתי לברוח מהכל (גר במרכז של המרכז של בני ברק) אבל עקב אילוצים משפחתיים לא היה שייך.
קניתי אטמי אוזניים אבל הם עזרו לי חלקית.
ניסיתי לקרוא מאמרים ושיחות וספרים על פורים, אבל בשטח- נאדה גורנישט וכלום אחד גדול.
הייתי מורח על עצמי חיוך מטופש ומזוייף בכל הסעודה בזמן שבלב רעדתי מגיסיי השיכורים.
רק חיכיתי שיעבור היום ה(לא) שמח הזה.
כהיום: לגבי הבומים, המצב השתפר מאוד מאוד, אני עדיין הולך כשבכיסי מוכנים זוג אטמים אבל מוציא אותם רק כשהולך ברחובות מועדים ורק אם שמעתי קולות נפץ בסביבה (פעם הייתי הולך איתם מטו בשבט עד אחרי שושן פורים, אז כאמור הצב השתפר).
לגבי השיכורים: והנאמר כאן לא מתאים לי שמברכת כל יום שעשני כרצונו חבר אמר לי פעם, כשאתה בים, אל תילחם איתו, תשחה בתוכו, זאת אומרת גם להשתכר....
לא דיברתי עם החבר הזה חודש מרוב שכעסתי עליו, אני? להשתכר? לדבר שטויות? להקיא את הקישקעס? השתגעתי?
אבל בפורים הבא ניסיתי, שתית כוס יין ועשיתי את עצמי שיכור.
היום אני יודע שזה הרבה יותר דוחה ומעצבן...
בפורים שאחרי שתיתי שלוש כוסות וקצת נהייתי מרומם, ובאמת הפחד מהשיכורים התפוגג. כי אני בהיי, אני מלך השולחן, אני לא נרתע משיכורים, כי האמת, מה הם יכולים לעשות לי (וכבר הדגישו כאן, לא מדובר על שיכורים אלימים, בחור כזה ניסה פעם לתקוף אותי ואת אשתי במדרגות הבניין שלנו, אנשים כאלה מוציאים את כל האלימות והשנאה שלהם החוצה) מדובר באברכים צדיקים שבוכים בשירים מרגשים, קופצים בשירים שמחים, חונקים אותך בחיבוקים כי הם באמת אוהבים אותך, מדברים על עבודת השם ובסוף רצים לשירותים להקיא שם (או בדרך וזה קצת לא נעים, אבל מוכנים מראש עם סמרטוטים) ואחרי ששיכור מקיא בדרך כלל הוא כבר לא מזיק, הוא פשוט עייף והולך לישון.....
היום אני שותה לפני הסעודה שתים שלוש כוסות כדי להתקרב לעניין ובסעודה עוד איזה שלוש ארבע כוסות ולא תוכלו לתפוס אותי שיכור משוגע שרץ ברחובות, אני מודע לכל מה שאני אומר ומשתדל לא להביך את המשפחה, אבל שמח, מאוד מאוד שמח...
פורים שמח וסליחה עם הארכתי, הנושא הזה ממש דיבר אלי....

 

[קשיבות]

???????????
זה בסדר רק אם אני מודע לכך שזה לא בסדר בכלל.
אבל לומר בפשטות שזה בסדר, זה כמו לומר זה בסדר שאתה לא אוהב את התורה ואת ה', כ"א מתחבר למשהו אחר, יש לשניצלים, ויש לגלידות. איש בתאוותו יחיה....

לא חושבת שיש מאתנו ציפיה לחבב את כל החגים, גם לא בטוחה שחובה לאהוב את התורה, אבל בעיני אין השוואה בעיניהם.
אנחנו מקיימים מצוות כי ככה ד' אמר. נקודה. יש הבדל בין לקיים מתוך אהבה, שגם זו דרגה, לבין לאהוב מה שעושים (אמורים לאהוב לצום בתשעה באב? לאהוב לא לדבר לשון הרע?)

מי שקשה לו לישון מחוץ למיטה שלו, חייב לאהוב את השינה בסוכה?
מי שהמצות עושות לו עצירות, חייב לאהוב את אכילת המצות?

גם, סומכת על נפש בריאה, שאם אומרים לה "זה בסדר" ככל שהיא תקבל את ה"זה בסדר" הזה, היא תמצא את המקום שלה גם להתחבר יותר.
ואם הנפש לא בריאה, לא על זה ייפול דבר