דיון סיפור בהמשכים בעיתון

  • הוסף לסימניות
  • #1
משתלם לכתוב סיפור בהמשכים בעיתון?
גם מבחינת שהקוראים כבר מכירים את הסיפור - אז רוב הסיכויים שמי שקרא בהמשכים לא יקנה אותו בתור ספר,
ומבחינה כספית, כמה בערך מקבלים לכל פרק?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בתור קוראת -

אם הסיפור בעיתון היה "פצצה" - הרבה סיכויים שאקנה את הספר.
אם הוא היה חביב למדי או אפילו יפה אבל לא ממש ממש חזק - לא אקנה את הספר - ובמקרה כזה לו הסיפור לא היה מתפרסם בעיתון אולי כן הייתי קונה.

בתור סופרת - לצערי אצליזה נשאר תחביב, ולכן אין לי מושג של רווח מול הפסד,
אבל אני משערת שאת יכולה לקחת בחשבון את הנקודות הבאות:
עלויות הדפסת ספרים לעומת רווחים מהמכירה,
שכר מכתיבת סיפור בהמשכים - והפסד חשיפת הסיפור לעומת רווח הפרסום שלו ושלך
עד כמה את מוכרת ומוכרת בשוק כיום

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
משתלם לכתוב סיפור בהמשכים בעיתון?
דבר ראשון: אם הסיפור יפה ומוצא חן בעיני, ברמה שקראתי את כל הפרקים בשקיקה - אם אמצא ספר נוסף של הסופרת אשמח לקנות.
דבר שני: כן, אם פספסתי פרקים או סתם בא לי להתענג ולא ארגיש שהחוויה חוזרת על עצמה.
דברשלישי: אין לי מושג מבחינה כספית מן הסיבה שלא כתבתי מעולם סיפור בהמשכים בעיתון או הוצאתי ספר. צריך מישהי שמכירה מניסיון או מתמחה בנושא.
דבר רביעי: אין כמו לכתוב בעיתון. תני לי עובדה שתערער את הטענה הזאת.
בקיצור: אם הצלחת להשיג עיתון שמוכן לתת לך במה, תשתפי אותי, אני רוצה לנסות גם בלי תור של שנתיים מראש(:
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם מבחינת שהקוראים כבר מכירים את הסיפור - אז רוב הסיכויים שמי שקרא בהמשכים לא יקנה אותו בתור ספר,
נתקלתי בסופרים שהפסיקו לפרסם את הפרקים האחרונים של הסיפור ופרסמו הודעה בערך זו הלשון: "הפרקים הבאים יפורסמו בספר המלא שניתן לקנות ב...", או משהו דומה. (לא שאני סובל את אותם סופרים, אבל זה גם פתרון).
זה גם תלוי עד כמה קמצן הקורא.
אני מאמין שהרוב יעדיפו ספר שבו כל הפרקים כרוכים ביחד, שאפשר לדפדף בקלות, ושהטקסט עבר עריכה, מחולקת לכותרות ועמודים. הרבה יותר נוח מאוסף עיתונים או גזרי עיתונים עם קטעי פרקים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נתקלתי בסופרים שהפסיקו לפרסם את הפרקים האחרונים של הסיפור ופרסמו הודעה בערך זו הלשון: "הפרקים הבאים יפורסמו בספר המלא שניתן לקנות ב...", או משהו דומה. (לא שאני סובל את אותם סופרים, אבל זה גם פתרון).
על הפרנציפ לא הייתי קונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אם הסיפור בעיתון היה "פצצה" - הרבה סיכויים שאקנה את הספר.
אם הוא היה חביב למדי או אפילו יפה אבל לא ממש ממש חזק - לא אקנה את הספר - ובמקרה כזה לו הסיפור לא היה מתפרסם בעיתון אולי כן הייתי קונה.
כנ"ל. אני אקנה רק אם הוא ממש טוב.

דבר רביעי: אין כמו לכתוב בעיתון. תני לי עובדה שתערער את הטענה הזאת.
בעיתון אין אפשרות לחזור אחורה ולסגור את כל הקצוות בעלילה, שזה חיסרון
מצד שני אין עלויות הדפסה ואפשר לקבל פידבק תוך כדי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
לאתגר:

לשאלות על האתגר - שימו לב לתייג את @שבשבה.
בהצלחה.

אשכולות דומים

מנסה פעם ראשונה לכתוב סקירה/ ביקורת, מקווה שיצא טוב :)

כמה מילים לפני:
את הסיפור קראתי בהמשכים ב'מרווה לצמא', מאזור פרק 55 בערך פספסתי, היינו מנויים ופתאום המרווה כבר לא הגיע, חיכינו שבוע, שבועיים, ואפילו חודש (!) ואז ביטלנו... (אל דאגה, אחרי כמה חודשים החזרנו את המנוי...).

הייתי חייבת לקרוא את הסיפור, כ"כ התחברתי אליו. אז לפני כמה שבועות הייתי בבני ברק, קניתי ושמרתי לפסח.
והנה, הגיע פסח, ישבתי והשלמתי בשקיקה את המשך הסיפור...


אחרי ההקדמה, עכשיו לביקורת.

זהו הספר השני של
@-מיכל אופק- (את 'באה בלילות' שלה קראתי רק בגלל שהתחברתי לסגנון הכתיבה במהלך הקריאה של הסיפור בהמשכים).
כתיבה בז'אנר רגש.
דמות ראשית/ גיבורת הסיפור: תמי נוימן.



כריכה:
מבט ראשון (באשכול של הספרים החדשים): כריכה חמודה. אבל מה הקשר? כשרפרפתי על הפרק האחרון, ראיתי שנולדה לתמי בת.
מבט שני: אחרי שקניתי את הספר פתאום נזכרתי שבעצם היה "אימצה" לכמה שבועות את אושי ומכאן הצבע של העגלה...

מילה על שם הספר "ביקשתי לתת", כשמו כן הוא. מבטא בצורה ברורה ופתוחה את הרצון הנכסף של תמי להיות "אימא". לתת.



עלילה:
עלילה מיוחדת, רואים שנכתבה מניסיון של מישהי שממתינה.
היו פרקים שבכיתי בהם המון!, היו פרקים מצחיקים וגם כמה פרקים שרק רציתי שיעברו:sne: (כמו בכל ספר יש פרקים יותר מעניינים, ויש פחות)...
ספר שנותן פרספקטיבה וטיפה מכניס את הקורא לחוויות, רגשות, תחושות ומחשבות של נשים מצפות...


הקטעים עם יעקובי, האח הקטן של תמי מוסיפים המון. הדו שיח שהם מנהלים לאחר שתמי מגלה את הפנקס ומה שרשום בו כל-כך מרתקים. דו שיח שלך ילד בן תשע שהפה שלו מפיק משפטים של מבוגרים (כלשונה של תמי), נותנים עוד נקודת עלילה מיוחדת בתוך סיפור מיוחד ויפה.


הפרקים שנסובים על אושי ומשפחתו מרתקים. אהבתי כ"כ את נעמי, אחותו הגדולה. את הסבתא. את תמי שנאבקת, נאנקת, מתגברת ומתמודדת. השיחות שלה עם לאה. התקווה שהיא מפיחה.



חורים בעלילה:
אחרי קריאה ראשונה, לא מצאתי חורים.

מה שכן, כאחת שהבדלי שעות בסיפור מפריעים לה (זה לא ממש חור, אבל עדיין...) וכל פיפס חייב להיות מושלם ומדויק, יכול להיות שהיה איזה חור פצפון, אבל לא משהו גדול או מפריע.
אנחנו הרי בני אדם, ותמיד יהיו פשלות...



דמויות:
מרתקות, משלימות פסיפס מהמם של סיפור. הרבה גיבורים וגבורה אחת, ראשית.
כל דמויות בנויה טוב. לא סותרת דמות אחרת. משלימה עלילה אחת, סוחפת ומרתקת.



סיום:
הפרק האחרון, קיטשי. כמו שציפיתי. אבל מובן. בסוף נולדת לתמי וישראל בת.
סיום כללי, ברור ויפה. אין קצוות פתוחים.
רף מצוין. סיפר מותח (מבחינת עלילה), מרגש עם מבט שונה, שהצליח להשאיר אותי מרותקת עד הרגע האחרון, עם דמעות ועקצוצי מתח (וגם להשאיר אותי ערה עד מאוחר בליל שבת...).




עד כאן הסקירה והביקורת.
אם יש לכם מה להעיר (ויש לכם הרשאה לכתוב כאן), אשמח לקרוא. גם בפרטי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה