התייעצות איך אתם מחנכים פעוטים בגיל 2-3?

[אופטימית בהתהוות]

ללא קריאת תגובות

ילד בגיל הזה אינו בשל מנטלית ורגשית כדי "לציית" ולהפנים "משמעת" (אלא אם היא אלימה, וזו לא משמעת אלא פחד ואימה)
לכן א"א לצפות את זה ממנו
זה גיל שמתחילים להרגיל. ולא מצפים עדיין לתוצאות.
איך מרגילים? מבצעים איתו דברים ומשיימים את הפעולה "עכשיו הולכים להתרחץ" "עכשיו מחליפים טיטול" "אם אמא קוראת - באים, ובאים ולוקחים אותו בפועל"
לעיתים רחוקות אכן קוראים והוא בא, או מבקשים והוא מיישם, אלא אם זה משהו אטרקטיבי.
בנוסף, זה גיל מאד משמעותי של חיקויים, הוא פשוט מחקה מה שהוא רואה, לכן הוא מוציא כלים מהארון, לכן הוא נוגע בכל דבר, הוא מחקה, הוא עוזר, הוא רוצה להיות כמו גדול. אפשר בעניינות להגיד אמא מוציאה אתה לא, להגיד לא אבל להציע מה כן, ופשוט לקחת אותו משם.
ככל שקשובים לצרכים שלו, ומבינים מה הוא באמת מבקש עכשיו, כך קל לתת מענה, מענה זה לא אומר לתת לו מה שהוא מבקש, אלא להוציא אותו נינוח,
גם בגיל הזה ילד צריך כבוד. כבוד לא אומר להשתחחוות לו, כבוד זה אומר לראות אותו כאדם קטן שצריך להכין אותו לפני שמטפלים בו, וצריך להסביר לו מה עושים ולאן הולכים, ואם הוא מתנגד בעדינות לכוון אותו, מתוך ים אהבה ומודעות ליכולות המתאימות לגיל שלו, כלומר פשוט לא לצפות ממנו ליותר מדי, הוא עדיין תינוק.
וכשלא מצפים גם לא נפגעים, ולא מתעצבנים, ולא דורשים ממנו" משמעת"

לא, הוא לא עושה בכוונה, זה משחק, הוא רואה בזה צחוק, אנחנו משקפים לאט לאט, שזה מעשה לא ראוי, לא בצעקות, לא במכות, לא בעצבים, אלא פנים ניטרליות, כמה שיותר ענייניות, וכמה שיותר מעשים, אה וגם חיבוקים. אין פה יכולת הבנה מילולית ברמה של להבין ולעשות.

בהצלחה.

אני משתדלת לשיים את הפעולות אבל מה עושים במקרה בו הילד מתנגד בתוקף להחלפת טיטול או הלבשת בגדים או כניסה למקלחת כולל צרחות, זה גם מתיש פיזית וגם נפשית וגם מרגיש כמו מאבק תמידי

 

[ח.ג.ג'.]

וואו! רעיון גאוני!
השאלה אם זה לא ייפגע בו בעתיד כשיעלה לחיידר ושנה שלמה ילמדו בכיתה קריאה והוא כבר יודע.
כל מה שהוא למד זה עצמית. אני לא מלמדת אותו דברים מעבר מהסיבה הזאת
(אח שלו בכיתה ה' פותר ספרי חשבון של יואל גבע וזה יוצר תסכולים בכיתה. אז מכירה את הענין מקרוב)

ילד שמסוגל ללמוד לקרוא בגיל שלוש ישתעמם שנה שלמה כשילמדו קריאה בכל מקרה, כי גם אם הוא לא ילמד לבד עד אז, הוא יקלוט הכל תוך שבועיים וישתעמם בשאר הזמן.
אני לא מאמינה בלהימנע מלימוד קריאה מהסיבה הזו.
ואני כן מאמינה שילד סקרן ומוכשר חייב לקבל גירוי אינטלקטואלי מתאים. קריאה היא לא הדרך היחידה לעשות את זה, אבל היא דרך קלה לפתוח פתח לאינסוף אפשרויות.

[אם יש תסכולים בכיתה מזה שילד מעסיק את עצמו בפתרון תרגילים מתקדמים, אז סליחה, אבל הבעיה היא בכיתה. אי אפשר לצפות מהילד לשבת בשיעור כמו כולם. זה כמו לשלוח ילד בכיתה ה' ללמוד חשבון בכיתה א'. לעבוד לבד על חומר מתקדם זה הפתרון הכי פשוט שלא אמור להפריע לאף אחד]

 

[נץ]

לדעתי, כדאי לצמצם את מקומות העימות למינימום,
ואיפה שנשאר להתעקש עם תוצאות ו"עונש"!
לדוגמא- מרוקנים ארונות, קלאסי בגיל הזה, שימי מנעולים! יש פתרונות מדהימים באלי אקספרס
את יודעת שהוא זורק דברים מהחלון, תפתחי בעיקר בזמן שאת באזור וכו
אבל בדברים אחרים כגון נשיכות, לכלוך בכוונה וכו תפתרי עם תוצאה
יכולה לספר לך לדוג שאני על נשיכות הייתי נותנת מכה על הפה- כמו רובוט, בלי להתעצבן, נשיכה = מכה קטנה והסבר שלא נושכים, הילד הפסיק כי זה לא שווה לו את התוצאה...

אני כבר בשלב מתקדם מעבר לזה
אחרי צמצום כל נקודות החיכוך למינימום,
מנעולים,רשתות,העלאת מדפים,והינדוס הבית מחדש
עדיין יש המון דברים שהוא עושה ב"דווקא"( "בודק גבול" לאניני הטעם..)
גם אחרי השלב של ההסבר וה"המכה הקטנה".
הוא עושה זאת שוב, מיד אחרי, ובודק מה אני אעשה עכשיו.
וכאן הבעיה שלי,
כי אין לי מושג, איך להתקדם מכאן?
אני לא ארביץ לו!
והסברים ואמירה נחרצת בצורה נחושה ותקיפה, כבר לא עובדים!
גם לא שכנוע עצמי עמוק ופנימי בצדקת דרכי.
וגם לא הסתכלות בהשתקפות שלי במראה..
וכבר נראה לי הבנתם את הכיוון

 

[האושר של החיים]

אתן כותבות על ילדים בני 2/3! אני עוברת אותו דבר עם תינוקת בת שנה ורבע!
עד שלא היה מעקה בטיחות למדרגות (יש לי 2 קומות) הייתי יושבת לידו. ליפול עזר ליומיים בדיוק, אחרי יומיים הלקח נשכח.
עד שלא היה רשת בסלון הסכמתי או משחקים או חלון. (היה תקופה שאמרתי שאני במרוץ בין המדרגות לחלון)
גינה באמת מוציאה מאוד את המרץ, אבל לא כל יום זה מתאים... כל פעילות מספיקה לכמה דקות, בסוף מתעופפים עם כל קופסאות המשחקים ברחבי הסלון (ולא בחדר) כשהם בלי מכסה (תוצאה: גינה צבעונית). או מעופפים דברים מהחלון. או תולשים דף דף בספר שמוצאים. או מנסים לבדוק את התנור. או לעלות לבד למיטה. וכן הלאה...
עם ריקון ארונות ב"ה סיימנו אחרי שבדירה עכשיו הכל אינטגרלי וקצת קשה לפתוח את זה.
גם בגן הגננת אומרת שהולכים לישון היא עוברת להעיר ילדים או מצחיקה אותם. ראיתי אותה בעצמי לוקחת משתי ילדים שרבו בימבה ומדרדרת אותה...
לפחות אני יודעת שזה לא עובר בשנים הקרובות
רק מה אצלי הגננת רגועה עם ילדי סרגל, זה קצת לא מוכר לה, וכל שבוע זה נע בין "לא רגועה" ל"בודקת גבולות" ל"בעיה התנהגותית(!) תינוקת בת שנה ורבע! אני זאת שצריכה להגיד לה שהיא פשוט אבא שלה ועוד בעדין...

 

[מקצה הארץ-:)]

בלת"ק חלקי ממש

כאן השאלה- איך מציבים גבולות בגיל כזה?

אני לא חושבת שמדובר בנוקשות,
לדעתי זה חוסר ידע.
גם אני אצל הבכור שלי הייתי בטוחה שהוא עושה דווקא
ונהנה לצפצף עליי ועל מה שאני אומרת.
בהמשך כשגם הילד נוסף התנהג כך, הבנתי שזה לא בא ממקום כזה,
באמת קשה שילד עושה שוב ושוב דברים מכעיסים.
ב”ה הילדים שלי חכמים וניכר עליהם שהם מבינים, ולמרות זאת עושים,
ולכן נוצרת תחושה של חוסר הקשבה
לדעתי פשוט לחכות באורך רוח שיגדל,
אין מה לעשות זה הגיל.
אפשר להסביר שוב ושב בטון רציני שיבין שאת לא מרשה לעשות.....
אבל אין מה לכעוס עליו, זה לא בכוונה.

הדרך הנכונה והיחידה היא להיות עקבי במאת האחוזים.
אמרנו לא, זה לא!!!
אפשר לקחת לו את היד להרחיק אותו מהמגירה ולומר לו בטון ומילים נחרצות, אמא לא מרשה לפתוח את המגירה ולרוקן אותה.

ולזכור שגיל שנתיים הוא ממש קטן.. לקחת אותו להסיח לו את הדעת בוא תראה פה.. בוא תראה שם.

אמנם הוא קטן, אבל חינוך מתחיל מגיל אפס ואם נעמוד על המשמרת בלי ויתורים זה אמור לתפקד ולהניב תוצאות!

בעיית הדור היא ההתרפסות והפחדנות מהילדים. נקודה.

למשל, שימייי (תמיד סוף כל מילה תתארך כזהההההה...)
מה אתה אומררררר, אולי אל תפתח את המגירההההההה??
אתה רוצה להוציא כליםםםםםםםם?
אני מרשה רק שלוש מזלגותתתתת.

במנגינה הידועה
זו צרה צרורה ורעה חולה!!

 

[ח.ג.ג'.]

אני כבר בשלב מתקדם מעבר לזה
אחרי צמצום כל נקודות החיכוך למינימום,
מנעולים,רשתות,העלאת מדפים,והינדוס הבית מחדש
עדיין יש המון דברים שהוא עושה ב"דווקא"( "בודק גבול" לאניני הטעם..)
גם אחרי השלב של ההסבר וה"המכה הקטנה".
הוא עושה זאת שוב, מיד אחרי, ובודק מה אני אעשה עכשיו.
וכאן הבעיה שלי,
כי אין לי מושג, איך להתקדם מכאן?
אני לא ארביץ לו!
והסברים ואמירה נחרצת בצורה נחושה ותקיפה, כבר לא עובדים!
גם לא שכנוע עצמי עמוק ופנימי בצדקת דרכי.
וגם לא הסתכלות בהשתקפות שלי במראה..
וכבר נראה לי הבנתם את הכיוון

להרחיק פיסית.
להרים את הילד ולקחת אותו למקום אחר. להציע אפשרות אחרת. [אם זה לא עובד: להציב בחירה מבין שתי אפשרויות].
כמו שאמרו פה, בגיל הזה הרבה ילדים צריכים שיהיו איתם צמוד.

 

[-רות-]

אני כבר בשלב מתקדם מעבר לזה
אחרי צמצום כל נקודות החיכוך למינימום,
מנעולים,רשתות,העלאת מדפים,והינדוס הבית מחדש
עדיין יש המון דברים שהוא עושה ב"דווקא"( "בודק גבול" לאניני הטעם..)
גם אחרי השלב של ההסבר וה"המכה הקטנה".
הוא עושה זאת שוב, מיד אחרי, ובודק מה אני אעשה עכשיו.
וכאן הבעיה שלי,
כי אין לי מושג, איך להתקדם מכאן?
אני לא ארביץ לו!
והסברים ואמירה נחרצת בצורה נחושה ותקיפה, כבר לא עובדים!
גם לא שכנוע עצמי עמוק ופנימי בצדקת דרכי.
וגם לא הסתכלות בהשתקפות שלי במראה..
וכבר נראה לי הבנתם את הכיוון

אתן כותבות על ילדים בני 2/3! אני עוברת אותו דבר עם תינוקת בת שנה ורבע!
עד שלא היה מעקה בטיחות למדרגות (יש לי 2 קומות) הייתי יושבת לידו. ליפול עזר ליומיים בדיוק, אחרי יומיים הלקח נשכח.
עד שלא היה רשת בסלון הסכמתי או משחקים או חלון. (היה תקופה שאמרתי שאני במרוץ בין המדרגות לחלון)
גינה באמת מוציאה מאוד את המרץ, אבל לא כל יום זה מתאים... כל פעילות מספיקה לכמה דקות, בסוף מתעופפים עם כל קופסאות המשחקים ברחבי הסלון (ולא בחדר) כשהם בלי מכסה (תוצאה: גינה צבעונית). או מעופפים דברים מהחלון. או תולשים דף דף בספר שמוצאים. או מנסים לבדוק את התנור. או לעלות לבד למיטה. וכן הלאה...
עם ריקון ארונות ב"ה סיימנו אחרי שבדירה עכשיו הכל אינטגרלי וקצת קשה לפתוח את זה.
גם בגן הגננת אומרת שהולכים לישון היא עוברת להעיר ילדים או מצחיקה אותם. ראיתי אותה בעצמי לוקחת משתי ילדים שרבו בימבה ומדרדרת אותה...
לפחות אני יודעת שזה לא עובר בשנים הקרובות
רק מה אצלי הגננת רגועה עם ילדי סרגל, זה קצת לא מוכר לה, וכל שבוע זה נע בין "לא רגועה" ל"בודקת גבולות" ל"בעיה התנהגותית(!) תינוקת בת שנה ורבע! אני זאת שצריכה להגיד לה שהיא פשוט אבא שלה ועוד בעדין...

יש תינוקות נמרצים, לא תמיד זה ענין של חינוך ומשמעת
וכן, הגיל הוא מאתגר, דחית הסיפוקים נמוכה ויכולת האיפוק גם כן.
זה פשוט לחכות שזה יעבור, אין עוד הרבה מה לעשות...

 

[דעות שונות]

איך פותחים אשכול חדש

 

[קשיבות]

אני משתדלת לשיים את הפעולות אבל מה עושים במקרה בו הילד מתנגד בתוקף להחלפת טיטול או הלבשת בגדים או כניסה למקלחת כולל צרחות, זה גם מתיש פיזית וגם נפשית וגם מרגיש כמו מאבק תמידי

מאד מובן.
מה שאפשר לעשות זה לנסות להבין מה מפריע לו בזה, אולי צריך יותר מדורג? אולי להגיד לו מראש שזה הולך לקרות ורק אז לקחת אותו? אולי זה קוטע לו משחק וצריך לעשות את זה יותר עדין או סוג של "המשך" משחק, בצורה מצחיקה או מעניינת (כן, זה חופר לפעמים...), אולי זה זמן משעמם ומשחק ביד פלאפון או משהו מעניין, אולי אפילו ששייך רק לזמן הזה יכול להעסיק אותו והוא רפוי יותר
לפעמים אנחנו מתחילים ערב עם הילדים רק אחרי שכבר ראינו שהם עייפים, ואז הם הרבה יותר מתנגדים, או שנגיד מקלחים לפני אוכל ואז הם רעבים ויש יותר התנגדות, לכן צריך לנסות לתזמן את הפעולות האלה לזמן קצת יותר עירני ונינוח, לנסות לזהות את התחלת העייפות ואז להתחיל (או להקדים באופן כללי את השעה היומית בה מתחילים)
לפעמים גם אם הוא עייף ועצבני עוזר קצת לשבת איתו, לחבק ללטף, ואז הוא רפוי יותר.

ואחרי הכל, כן אנחנו בני אדם, כן יש ימים שזה לא הולך או אנחנו עייפים או תפוסים, אם מדי פעם אנחנו מטפלים בילד בכח לא קורה לו שום דבר, וזה בסדר ואנושי.
פשוט צריך לנסות להוריד את המינונים של זה למינימום, וזה לא חייב לקרות ביום אחד, הורות היא דבר שמתפתח כל הזמן.
(אולי יעזור לדעת שאם משקיעים בילד הראשון אח"כ זה מקל בילדים הבאים, כי הבכור עוזר להעביר הלאה ערכים והתנהגויות טובות, מצד שני יש דברים שמתפתחים בנו מילד לילד וככה זה וזה בסדר)

וגם לנסות גם אם עושים בכח שזה לא יבוא מהלב, עם אמוציות, עם כעס, אלא רק הידיים פועלות. ולדבר אליו, גם אם הוא לא נרגע מיד זה עוזר שזה לא ייחרט כדבר רע, כן אתה צודק זה מעצבן, אבל אתה צריך החלפה עכשיו אם לא נחליף לך ישרוף לך או סתם קולות כאלה הומים של השתתפות.

 

[מצטרפת]

אין לו סבלנות.. יש לנו המון משחקים כאלו אבל הכי כיף זה לזרוק דברים ולראות מה יוצא ששופכים מים לתוך מנורת לילה נכון?(תשובה: קצר בכל הבית)

וואו! רעיון גאוני!
השאלה אם זה לא ייפגע בו בעתיד כשיעלה לחיידר ושנה שלמה ילמדו בכיתה קריאה והוא כבר יודע.
כל מה שהוא למד זה עצמית. אני לא מלמדת אותו דברים מעבר מהסיבה הזאת
(אח שלו בכיתה ה' פותר ספרי חשבון של יואל גבע וזה יוצר תסכולים בכיתה. אז מכירה את הענין מקרוב)

אוהי, אז הנה יש משהו, לא סתם אמרתי שזה לא סטנדרטי
זה מצריך המון מחשבה , זה ילד שצריך עבודה שונה מהסטנדרט
(אולי קבוצת תמיכה לאמהות לילדים מחוננים עם רעיונות לפתרונות -חכמת ההמונים ונסיון מאחרים, יכול לעזור כאן..

זה מתנה מדהימה ואתגר לאמא לגדל ילד כזה מיוחד
בעז"ה תרוו ממנו מלאאא נחת,
(ואת כל הסיפורים כמובן תשמרי לו במחברת למזכרת
כשהילדים שלו ירשו את הגנים שלו...)

הרבה הצלחה!! ופתרונות
כיתות מחוננים -זה שאלה כמה מועיל כמה מזיק...
אבל לפחות שיפגשו עוד ילדים כמוהם לפעמים, בגיל הגדול יותר
אולי יהיו להם נושאים משותפים ויותר שייכות.. נושא מעניין
הרבה כוח!! לילד המדהים והמתוק הזה

 

[מבוזבזת]

וואו!
כולי הזדהות!
הבן שלי בן 3 כל יום חוזרים הביתה ותוך דקה וחצי(שעוד לא עשינו כלום, רק נכנסנו הביתה) כל מה שבהשג ידו במרפסות של השכנים וברחוב..
כולל-מטאטא, מגבות, בגדים, נעלים, כיפות, תיקים, ספרים, אוכל ומה לא בעצם?
והגרוע מכל-ממלא ספלי מים ושופך בכל הבית ובחלונות על אנשים.
מי שלא חווה-באמת לא יבין כי כלום לא עוזר! כלום!
לא רוך ולא נוקשות, לא הזזה ולא ענישה, לא דיבור ולא כעס. כלום!

לגמרי!
הולכת לנסות היום להיות צמודה אליו בסקוץ 3 שעות...

פעם אחת שהשכן יעלה ויצעק מי שפך מים
וזה יגמר

 

[מבוזבזת]

ילדים שובבים וולקאם

גם שלי שובבים ואני נועלת את האמבטיה כי זה הברז הזמין לגיל הקטן
(ממליצה לך כדי למנוע לפחות את שפיכת הספלים)
אבל בגיל 3 בדר"כ כבר לא
זה יותר אופייני לגיל 2

 

[מצטרפת]

אני משתדלת לשיים את הפעולות אבל מה עושים במקרה בו הילד מתנגד בתוקף להחלפת טיטול או הלבשת בגדים או כניסה למקלחת כולל צרחות, זה גם מתיש פיזית וגם נפשית וגם מרגיש כמו מאבק תמידי

אצלי בגיל הזה כל הלבשה, החתלה זה עם משחק מעניין ביד
הוא מגיע עם המכונית או מה ששיחק איתו קודם, זה גם עוזר לו שלא צריך להיפרד מהמשחק
עד לרגע שכבר צריך למקלחת
וגם אז אני אומרת לו, הנה אני שומרת לך את זה פה,
ומיד כשתצא אני אביא לך..
מחפשת משחק תחליף,
אם לא היה באמצע משחק, מוצאת איזה משחק שאפשר להחזיק ביד
משהו שאפשר קצת להתעסק איתו
וישכיח ממנו שזה הזמן להשתולל ולברוח לאמא...
לעיתים נדירות, מספיק גם סיפור/ קולות של בעלי חיים, פרצופים ועוד..

 

[מיכל הולנד]

עוקבת בסקרנות.

מה עושים לילד בן שנתיים שמרביץ כשאני עושה דברים ממש חמורים. לא מרשה לו ג'לי, או לוקחת לו את התיק שלי?
ניסיתי את כל הרעיונות שהיו לי. לא עוזר.
אם אני אומרת לו "לא מרביצים" עם אצבע מאיימת, הוא עושה לי אותו דבר.

 

[רק בשמחה תמיד]

עוקבת בסקרנות.

מה עושים לילד בן שנתיים שמרביץ כשאני עושה דברים ממש חמורים. לא מרשה לו ג'לי, או לוקחת לו את התיק שלי?
ניסיתי את כל הרעיונות שהיו לי. לא עוזר.
אם אני אומרת לו "לא מרביצים" עם אצבע מאיימת, הוא עושה לי אותו דבר.

בלת"ק חוץ מהתגובה הזו...
אני שמתי לב בגיל הקטן הזה
שאם אני לא משתמשת במילה לרביץ אלא לדפוק
זה יותר קל למגר את זה
1. מבחינתי הוא פעוט ולא מתכוון להרביץ, אני אומרת לו- חמוד שלי, לא דופקים על אמא
או- זה ממש לא נעים לי שדופקים עלי
או זה לא מתאים שאתה דופק עלי וכו....
2. הילד מבחינתו לא נכנס למקום הזה שמרביץ, ותסכימו איתי שלהפסיק לדפוק יותר קל מלהפסיק להרביץ
וסתם כך באופן כללי אני אוהבת להכניס אותם למקום של 'הילד הטוב' ואם לא הולך בטוב, הולך בכוח
לדוגמא:
אני רואה את הילד מוציא ומרוקן את כל הארון- אומרת לו- וואו אתה רוצה לעזור לאמא לסדר את הארון שיהיה יותר מסודר? מקסים יופי בא נארגן את הערימה שכמעט נופלת, קח תקפל את המגבת שהתפזרה, וואו כל הכבוד!!!
אתה ילד שאוהב לעזור! אתה ילד דיושע לקפל ולשים במקום!
אני רואה את הילד תופס את אחיו הקטן ומורט אותו
אני ניגשת אליו, וואו חמוד שלי כמה אתה אוהב אותו ורוצה לחבק אותו! בוא נחבק אותו יחד, איזה כיף לחבק... וכן הלאה...
הם נכנסים לזה מהר יותר ממה שנראה לנו...! ומצדיקים את העין הטובה שלנו עליהם
פשוט למצוא בכל פעולה שלהם משהו טוב שיכול להסתתר שם....
מנסיון!
בהצלחה!

 

[קשיבות]

עוקבת בסקרנות.

מה עושים לילד בן שנתיים שמרביץ כשאני עושה דברים ממש חמורים. לא מרשה לו ג'לי, או לוקחת לו את התיק שלי?
ניסיתי את כל הרעיונות שהיו לי. לא עוזר.
אם אני אומרת לו "לא מרביצים" עם אצבע מאיימת, הוא עושה לי אותו דבר.

לא יודעת אם נכון פה. פשוט ההודעה שלך גרמה לי לחשוב על ההערה הנראה לי חשובה הזאת
אבל לא לכל דבר חייבים להתייחס ולהגיב
לפעמים אפשר לתת להם להביע את עצמם ותסכולם מדי פעם ולבלוע, בבר מצווה הוא לא ירביץ בטוח
אבל תלוי במינון

 

[y&m]

מה הם עושים טכנית?
ארונות מרוקנים?
כל הבית זרוק למטה?
וכל האינספור דוגמאות שאין לי כח לפרט
או שפשוט הילדים שלהם מאוד רגועים...)

מנסיון עשיר עם ילדים שובבים מאד.
בהתחלה, אמרתי, והייתי מאד מתוסכלת.

והיום אני יודעת,
אין לומר, יש לעשות.
אי אפשר לשבת על הספה ולהגיד "לא" ולחלק הוראות.
כל הפעולות הן אקטיביות.
מרוקן מגירה. להגיע, להפסיק לסגור מגירה.
חוזר על עצמו? התקנת מחסום.
מעיף למטה? סוגרים את המרפסת לתקופה.

פשוט עצירת הפעולות באופן אקטיבי,
וניתוב לפעולה אחרת. חוסר פעילות מוגדר מביא ילדים לעשות יותר "שטויות".

 

[אליינה גילברט]

בעז"ה תרוו ממנו מלאאא נחת,
(ואת כל הסיפורים כמובן תשמרי לו במחברת למזכרת
כשהילדים שלו ירשו את הגנים שלו...)

חחח צודקת.

הרבה הצלחה!! ופתרונות
כיתות מחוננים -זה שאלה כמה מועיל כמה מזיק...
אבל לפחות שיפגשו עוד ילדים כמוהם לפעמים, בגיל הגדול יותר
אולי יהיו להם נושאים משותפים ויותר שייכות.. נושא מעניין
הרבה כוח!! לילד המדהים והמתוק הזה

נושא אחר אמנם אבל אין כיתות מחוננים בסגנון שלנו וגם לא ההיתי רוצה כנראה בגלל הנפש והרגש. וכן זה קשה מאד לגדל ילד כזה בחיידר רגיל שלא יודע איך להתמודד עם המתנה והזכות הזאת.(חוויתי על בשרי בתור מחוננת. למזלי בסמינר זרמו איתי ואני ועוד חברה היינו יוצאות להמון העשרה בחוץ בתמיכתם ואישורם)

פעם אחת שהשכן יעלה ויצעק מי שפך מים
וזה יגמר

לא עוזר..

גם שלי שובבים ואני נועלת את האמבטיה כי זה הברז הזמין לגיל הקטן
(ממליצה לך כדי למנוע לפחות את שפיכת הספלים)
אבל בגיל 3 בדר"כ כבר לא
זה יותר אופייני לגיל 2

אז ככה-
האמבטיה נעולה. החדרים נעולים. המרפסת שירות נעולה. המפתחות מעל המקפיא מאחורה מוחבאים והכיור בכניסה הצינור מנותק(אין כיור בשנה האחרונה. מה לעשות?)
אבל יש מיניבר בשיש ויש ברזי מטבח ויש כיסאות בר להגיע בנוחות ובקלות..
חשבתי גם זה יגמר בגיל הזה אבל לא. הרעיונות רק משתכללים

מנסיון עשיר עם ילדים שובבים מאד.
בהתחלה, אמרתי, והייתי מאד מתוסכלת.

והיום אני יודעת,
אין לומר, יש לעשות.
אי אפשר לשבת על הספה ולהגיד "לא" ולחלק הוראות.
כל הפעולות הן אקטיביות.
מרוקן מגירה. להגיע, להפסיק לסגור מגירה.
חוזר על עצמו? התקנת מחסום.
מעיף למטה? סוגרים את המרפסת לתקופה.

פשוט עצירת הפעולות באופן אקטיבי,
וניתוב לפעולה אחרת. חוסר פעילות מוגדר מביא ילדים לעשות יותר "שטויות".

צודקת!!!
אתמול באמת כמעט הדבקתי אותו אלי בדו"צ מרוב רצון לשינוי.התוצאה היתה צניחה למיטה של שנינו בשבע בערב ובית שנשאר בלגן ואין כביסה נקיה..

בעזרת ה' זה יעבור והרבה כוחות ועידוד למתמודדות עם השובבים המדהימים שלנו!

 

[-רות-]

בלת"ק חוץ מהתגובה הזו...
אני שמתי לב בגיל הקטן הזה
שאם אני לא משתמשת במילה לרביץ אלא לדפוק
זה יותר קל למגר את זה
1. מבחינתי הוא פעוט ולא מתכוון להרביץ, אני אומרת לו- חמוד שלי, לא דופקים על אמא
או- זה ממש לא נעים לי שדופקים עלי
או זה לא מתאים שאתה דופק עלי וכו....
2. הילד מבחינתו לא נכנס למקום הזה שמרביץ, ותסכימו איתי שלהפסיק לדפוק יותר קל מלהפסיק להרביץ
וסתם כך באופן כללי אני אוהבת להכניס אותם למקום של 'הילד הטוב' ואם לא הולך בטוב, הולך בכוח
לדוגמא:
אני רואה את הילד מוציא ומרוקן את כל הארון- אומרת לו- וואו אתה רוצה לעזור לאמא לסדר את הארון שיהיה יותר מסודר? מקסים יופי בא נארגן את הערימה שכמעט נופלת, קח תקפל את המגבת שהתפזרה, וואו כל הכבוד!!!
אתה ילד שאוהב לעזור! אתה ילד דיושע לקפל ולשים במקום!
אני רואה את הילד תופס את אחיו הקטן ומורט אותו
אני ניגשת אליו, וואו חמוד שלי כמה אתה אוהב אותו ורוצה לחבק אותו! בוא נחבק אותו יחד, איזה כיף לחבק... וכן הלאה...
הם נכנסים לזה מהר יותר ממה שנראה לנו...! ומצדיקים את העין הטובה שלנו עליהם
פשוט למצוא בכל פעולה שלהם משהו טוב שיכול להסתתר שם....
מנסיון!
בהצלחה!

וואו
אהבתי מאוד מאוד!!

 

[תמר אאא]

בלת"ק חוץ מהתגובה הזו...
אני שמתי לב בגיל הקטן הזה
שאם אני לא משתמשת במילה לרביץ אלא לדפוק
זה יותר קל למגר את זה
1. מבחינתי הוא פעוט ולא מתכוון להרביץ, אני אומרת לו- חמוד שלי, לא דופקים על אמא
או- זה ממש לא נעים לי שדופקים עלי
או זה לא מתאים שאתה דופק עלי וכו....
2. הילד מבחינתו לא נכנס למקום הזה שמרביץ, ותסכימו איתי שלהפסיק לדפוק יותר קל מלהפסיק להרביץ
וסתם כך באופן כללי אני אוהבת להכניס אותם למקום של 'הילד הטוב' ואם לא הולך בטוב, הולך בכוח
לדוגמא:
אני רואה את הילד מוציא ומרוקן את כל הארון- אומרת לו- וואו אתה רוצה לעזור לאמא לסדר את הארון שיהיה יותר מסודר? מקסים יופי בא נארגן את הערימה שכמעט נופלת, קח תקפל את המגבת שהתפזרה, וואו כל הכבוד!!!
אתה ילד שאוהב לעזור! אתה ילד דיושע לקפל ולשים במקום!
אני רואה את הילד תופס את אחיו הקטן ומורט אותו
אני ניגשת אליו, וואו חמוד שלי כמה אתה אוהב אותו ורוצה לחבק אותו! בוא נחבק אותו יחד, איזה כיף לחבק... וכן הלאה...
הם נכנסים לזה מהר יותר ממה שנראה לנו...! ומצדיקים את העין הטובה שלנו עליהם
פשוט למצוא בכל פעולה שלהם משהו טוב שיכול להסתתר שם....
מנסיון!
בהצלחה!

להפוך דפקט לאפקט...