מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

[במקום כהן]

ראיתי לאחרונה היכן שהוא שהביאו מכתב של הרמב"ם או בנו על כך שבסוף ימיו הגיע אליו תלמיד מארץ אחרת שלמד חכמת הקבלה והאיר עיניו בהרבה דברים וחזר בו בדברים מסוג זה שכתב

אגדה

 

[מאן דאו]

לא הבנת,
הוא מתכוון לאיזה מקום בדיוק לעצור, ולא כמה עליות יש

כמות העולים ידועה.

היכן החלוקות כאן זה העניין. ואגב יש את החלוקה של סיום התורה בשנה ובשלוש שנים. בני ארךץ ישראל ובבל

 

[123ABC]

עוד כמה נושאים:

8. אשה השותה יין בהבדלה יצמח לה זקן

גם בתור ילד הבנתי שזו בדיחה ואני ממשיך להעביר אותה הלאה לילדים

 

[במקום כהן]

טעם העליון וטעם התחתון בעשרת הדברות
במקור הם מההבדלים בין המסורת הבבלית לטבריינית (מדניחאי ומערבאי)
ולא קשורים לסוגי הקריאות

 

[מאן דאו]

אגדה

(ראה הרמב"ם והזהר (סיני, כרכים לב-לד) להר"ר מרגליות. וש"נ). ואם מעניין אותך יותר אבדוק בלי נדר

 

[מאן דאו]

לא הבנתי פשר התגובה. הגמרו האותיות אז עברת לצורות?.

פסקי תשובות אורח חיים סימן קלח אות ג
בס' מאורי אור (7) מרעיש על זה וכותב שאיזה מקרי דרדקי חילק את הפיסקאות שני שלישי וכו' ומאריך להראות טעויות רבות בהנדפס בחומשים שהחליט לפי הבנתו ובהרבה פעמים מפסיק באמצע ענין וכיוצא בזה, ובמעשה רב (אות קל"ב) מוסיף עוד לומר שהגר"א כלל לא התיחס לפיסקות שני ושלישי וכו' וז"ל "אין קורין כי אם ז' קרואים ואין מסיימים בפרשיות הנרשמים בחומש כי אם במקום שהיא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק ענין"

פסקי תשובות הערות סימן קלח הערה 7
7. להג"מ הר"א מוירמיישא זצ"ל במהדו"ב לאו"ח דף קנ"ו ע"א, הו"ד בקונטרס שיירי מנחה שבסו"ס שו"ת מנח"א ח"א סי' ס"ו


רבי משה זעקיל מיינעק זה שמו של המלמד

 

[עקשן]

בזמן הבית
מזה מי נדה (מי שהיה מזה אפר פרה אדומה) לא היה נטמא
רק מי שהיה נושא מי נדה שיש בהם שיעור הזאה היה נטמא עם בגדיו
יומא יד ועוד
חלק מהרעבע'ס בחיידר משום מה לא יודעים את זה....

מהיכי תיתי?

 

[במקום כהן]

(ראה הרמב"ם והזהר (סיני, כרכים לב-לד) להר"ר מרגליות. וש"נ). ואם מעניין אותך יותר אבדוק בלי נדר

הדברים ידועים, בסך הכל ציינתי ש"הפולמוס" מקורו באגדה ולא במקור מוסמך

 

[עמוסיך]

זה ידוע, אני התפלאתי שזה הובא בתור מיתוס\תגלית.

עוף החול הוא לא המצאה של המיתולוגיה היוונית, מישהו הראה לי בבראשית רבא שכתוב עליו, וכן על עוד כמה מיתולוגיות יווניות שהגיעו מהיהדות בכלל.

??????
זה מפורש במקרא החל מאיוב דִכְתִיב (איוב כט יח) וְכַ'חוֹל' אַרְבֶּה יָמִים" שכמו שהוא מרבה ימים גם אני. עיינו ברש"י שם.
ורק אח"כ בחז"ל בכ"מ החל מהבבלי בסנהדרין קח: שהוא לא הטריד את נוח בבקשת אוכל!. ובמדרש רבה בראשית (פי"ט ה) ובבראשית רבתי בפ' חיי שרה, ומשם בלי סוף בספרות חז"ל!!!

 

[בן של מלך!]

פסקי תשובות אורח חיים סימן קלח אות ג
בס' מאורי אור (7) מרעיש על זה וכותב שאיזה מקרי דרדקי חילק את הפיסקאות שני שלישי וכו' ומאריך להראות טעויות רבות בהנדפס בחומשים שהחליט לפי הבנתו ובהרבה פעמים מפסיק באמצע ענין וכיוצא בזה, ובמעשה רב (אות קל"ב) מוסיף עוד לומר שהגר"א כלל לא התיחס לפיסקות שני ושלישי וכו' וז"ל "אין קורין כי אם ז' קרואים ואין מסיימים בפרשיות הנרשמים בחומש כי אם במקום שהיא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק ענין"

פסקי תשובות הערות סימן קלח הערה 7
7. להג"מ הר"א מוירמיישא זצ"ל במהדו"ב לאו"ח דף קנ"ו ע"א, הו"ד בקונטרס שיירי מנחה שבסו"ס שו"ת מנח"א ח"א סי' ס"ו


רבי משה זעקיל מיינעק זה שמו של המלמד

האמת שלי כבעל קורא יצא כמה פעמים להחליף את מיקום העולים מבלי שימת לב (לצערי גם אחר כך אף אחד לא שם לב...), ע"פ ההלכה אין בזה שום בעיה אם יש 3 פסוקים באמצע פרשה.
כן שמתי לב שבהרבה מקומות סיום הקריאה הוא בהקשר חיובי, בפרשת בלק זה מאוד בולט (כל אשר יאמר ה' אותו אעשה), אבל גם בשאר פרשות, כמו בוארא למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ועוד הרבה.

 

[גר ותושב אנכי]

כמדומה שנהוג לקרוא לג' ימים שבין ג' סיון לחג השבועות שלושת ימי הגבלה'
בפירוש רש"י מפורש שימי הגבלה הותחלו ביום ד' סיון. וכן בגמרא שבת.

 

[עמוסיך]

גם על חנה ושבעת בניה אין מקור ברור
יש על סיפור דומה אבל בחורבן בית שני ולא בזמן היוונים

ואם זה כתוב בגיטין נז: בסמוך לסיפורי החורבן זה אומר שזה היה באותו היום? זו דרשה על הפסוק "כי עליך הורגנו כל היום" וזה מתאר תקופה של ניסיון להחטאת היהודים - תקופת יוון בלבד!.

 

[גר ותושב אנכי]

האמת שלי כבעל קורא יצא כמה פעמים להחליף את מיקום העולים מבלי שימת לב (לצערי גם אחר כך אף אחד לא שם לב...), ע"פ ההלכה אין בזה שום בעיה אם יש 3 פסוקים באמצע פרשה.
כן שמתי לב שבהרבה מקומות סיום הקריאה הוא בהקשר חיובי, בפרשת בלק זה מאוד בולט (כל אשר יאמר ה' אותו אעשה), אבל גם בשאר פרשות, כמו בוארא למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ועוד הרבה.

אם כבר..
גם הפרקים בתנ"ך אין להם מקור, יש מבעלי הקריאה שמקפידים שלא לעצור תוך ג' פסוקים לסוף פרק....

 

[מאן דאו]

אם כבר..
גם הפרקים בתנ"ך אין להם מקור, יש מבעלי הקריאה שמקפידים שלא לעצור תוך ג' פסוקים לסוף פרק....

כתבתי על הפרקים קודם: אבל בתהילים החלוקה כן מקובלת

 

[בן של מלך!]

אם כבר..
גם הפרקים בתנ"ך אין להם מקור, יש מבעלי הקריאה שמקפידים שלא לעצור תוך ג' פסוקים לסוף פרק....

פרשת שמות נגמרת בפרק ו פסוק א, אז איפה הם עוצרים?

 

[זיי גיזונט]

חתימת הגמרא - על ידי האמוראים, סהקדמת הסמ"ג יש הוספות של דור מאוחר יותר

קוראים להם סבוראים שנכנסו בתוך הגמרא, זה דור יותר מאוחר מהאמוראים

 

[בן של מלך!]

קוראים להם סבוראים שנכנסו בתוך הגמרא, זה דור יותר מאוחר מהאמוראים

גם בזמן התפר של משנה-גמרא היה את רב שתנא הוא ופליג, ועוד הרבה.

 

[זיי גיזונט]

גם בזמן התפר של משנה-גמרא היה את רב שתנא הוא ופליג, ועוד הרבה.

לא הכוונה שרב היה תנא אלא הוא היה בדרגה של תנא שיכול לחלוק עליהם

 

[לחופש נולדה]

מי שהנהיג קריאה בשני וחמישי זה משה רבינו

 

[mic003]

אני רוצה להתייחס לעצם הנושא.
לפני הכול חשוב לי לומר, שמטבעי - קשה לי מאוד לקבל דבר שאין לו מקור, ומשכך - אני מוצא את עצמי מתקשה מאוד לקבל הנחות מסוימות שנאמרות בציבור כאילו הן דבר קבוע וברור.
דווקא בגלל העיסוק שלי בנושאים אלו ובדומיהם, אני רואה צורך להעיר - שהעיסוק בפרטים כאלו בבמה ציבורית כזו עלול להיות מסוכן. יש טעויות רווחות, שהמקור לברר אותן הוא בבית המדרש, בחברת לומדים שמורגלים בהבחנות דקות, ושערעור על ידיעות מפורסמות אינו גורם להם חלילה לעשות השוואות ולהסיק מסקנות.
לדעתי, צריך להעמיד כאן גבולות ברורים. לא כל דבר שאין לו מקור ברור - יכול להיות מוגדר ׳מיתוס׳ בבמה פומבית, שנחשפים אליה גם כאלו שאינם רגילים לאתגר את המסקנות המקובלות הרווחות בציבור. דמיינו לעצמכם שאתם מגדירים משהו כמיתוס, ואחר כך מי מבין הקוראים - ישמע את אותו דבר בדיוק מפי רב מפורסם (שלעיתים יכול להיות מודע לחוסר ההתאמה, ודבריו ייאמרו רק לשבר את האוזן, כמשל או כדוגמא, ולעיתים - ייתכן שהוא עצמו לא למד את הסוגיא, ואין בכך פגם כי ניפוץ מיתוסים אינו חלק מתוכנית הלימודים הנדרשת למינוי כרב). במקרה כזה, הדבר יכול לגרום חלילה לזלזול בכבודו של אותו רב, או לדיסוננס - כאילו יש חלילה סתירה בין המציאות (המיוצגת על ידי מפריך המיתוס) לדבריו של אותו רב.
כדי להבהיר את דבריי, אסביר רק - שלא כל אחד יכול לעמוד על דיוקם של דברים. יש קושי גדול בהגדרה של ׳מיתוס׳ ביחס לדברים שעליהם נאמר ׳אם קבלה נקבל׳. יש גם דברים ששנויים במחלוקת, כאשר בקרב ראשונים מפורסמים - הם נחשבו לידיעות חסרות ערך אמיתי, ואילו עבור אחרים - הן נחשבו לאמת מוחלטת כל עוד לא הוכח שהם אינם נכונים. במובן הזה, קשה מאוד לדייק. ושוב, אני לא חושב שצריך להאמין לכל ידיעה מפוקפקת בלי לבחון אותה כראוי, אני רק טוען שיש מקום לעשות את זה, וזה לא בבמה ציבורית, וגם בבית המדרש - צריך ידע בתחום הספציפי הזה, כי אין לנו ׳כללי פסיקה׳ בידיעות שאין להן מקור, ובאופן בו כדאי לגשת אליהם.
אני חושב שבמסגרת הזו, יהיה שייך להתייחס רק לידיעות שעומדות בתנאים הבאים:
א. יש מקור אמין להיותן בלתי אמינות (מקור תורני מקובל, כמובן).
ב. יש הסכמה בין רבנים מפורסמים על היותו טעות (התנאי הזה הוא קשה, כי רק מי שלמד היטב את הסוגיא יכול לדעת את מכלול הדעות שבה. כמובן, שבדברים מעין אלו אי אפשר לדרוש הוכחה על דרך השלילה, אבל כן אפשר לדרוש - שהמפרסם יעיין היטב בדבר, ויידע בשעת הפרסום שאין מחלוקת בין אלו שדנו בדבר).
ג. שהן חלילה אינן שייכות להלכה או למנהג (יש המון מנהגים שכבר מאות שנים מחפשים להם מקור, לא בגלל זה נפסיק לנהוג בהם. וידועים דברי הרמ״א (יורה דעה, סימן צ״ג ס״א) שכתב (הנושא לא רלוונטי לענייננו): ״...וכן נוהגין בקצת מקומות וכן אני נוהג מפני המנהג והוא חומרא בלא טעם״)
ד. תנאי חשוב מאוד - שזהו דבר שיש חשיבות להפרכתו, כלומר: דבר שהאמונה בו גורמת לנזק, וחשוב ליידע את הציבור בהיותו שטות.
דוגמא למשהו שבעיניי עומד במכלול התנאים (רק כדי להבהיר, שאלו לא תנאים שנועדו להפוך את הדיון לבלתי רלוונטי): חלוקת הפרקים בתנ״ך, שמקורה נוצרי (אני מצרף כמקור את הערך במכלול שעוסק בכך, שם תמצאו את כל האסמכתאות). א. זוהי ידיעה שיש לה מקור אמין (רבים מגדולי ישראל כתבו על כך). ב. זהו דבר מוסכם (מציאותית, ברור כיצד השתלשלה המציאות שבה מצאה חלוקה זו את דרכה אל ספרינו, ולא נמצא מי שחלק על כך). ג. זהו עניין שאין לו קשר להלכה או מנהג. ד. יש חשיבות בפרסום הידיעה הזו, כי יש לכך קצת נפק״מ בפירושי הפסוקים כפי שעוררו רבים וגדולים.

חלוקת הפרקים בתנ"ך – המכלול

www.hamichlol.org.il

גם אחרי כל זה, אני עדיין חושב, שיש מקום להסתייגות מעצם העיסוק בנושא בבמה כזו. את דעתי הבעתי, כי אני חושב שהרבה מהדוגמאות שהובאו כאן אינן עונות לכללים המוגדרים (שיש היגיון בכל אחד מהם לדעתי), ונראה היה לי שצריך לפחות סדר ראשוני. אם יש כאן כאלו שיחשבו שראוי היה להחמיר יותר - אני לא יכול לומר שאיני מבין אותם כלל ועיקר.