פריפריה מידע על הר יונה

עד מתי אפשר להירשם לפרויקט של אברהם סלונים לציבור החסידי בהר יונה? והאם גם מישהו שלא משתייך לקהילות הנ"ל יכול לרכוש שם דירות?
 
עד מתי אפשר להירשם לפרויקט של אברהם סלונים לציבור החסידי בהר יונה? והאם גם מישהו שלא משתייך לקהילות הנ"ל יכול לרכוש שם דירות?
מה שידוע לי זה הסתיים ביום חמישי הקודם (אולי בהמשך יהיה עוד כניסות)
 
מישהו יכול להביא את תוכן הכתבה?
 
מישהו יכול להביא את תוכן הכתבה?
נוף הגליל 3.12.25

נוף הגליל (צילום: אלעד גרשגורן)

    • כלכליסט דיגיטל

המדינה רוצה לשמר רוב יהודי בנוף הגליל, אך לא מצליחה לשווק מגרשים לחרדים​

כישלון נוסף לרמ"י בשיווק קרקעות בשכונת הר יונה ג' החרדית: במכרז שכלל שלושה מתחמים ל-1,670 דירות, התקבלה רק הצעה אחת למתחם אחד - עם 577 דירות. פרופ' שי שטרן מסביר: "המחירים כבר לא זולים וסביבת הריבית לא מעודדת יזמים"​

גיא נרדי
14:59, 01.02.26

ניסיון המדינה לשמר את אופיה היהודי של נוף הגליל (נצרת עילית) לא בא בקלות. שיווק המגרשים בשכונת הר יונה ג', שתוכננה מראש "בצביון חרדי", נכשל פעם אחר פעם. ביום חמישי פרסמה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) את תוצאות המכרז לשיווק שלושה מתחמים לבנייה רוויה של 1,670 דירות בשכונה, ומהן עולה כי מתחם אחד ובו 577 דירות שווק בהצלחה לחברת תורה ואדמה נדל"ן, שהיתה גם המציעה היחידה. לשני המתחמים האחרים, ובהם 1,093 דירות, לא היה שום ביקוש.
כאמור, רמ"י כבר ניסתה לשווק את המגרשים בשכונת הר יונה ג'. במכרז שתוצאותיו פורסמו בדצמבר, שכלל חמישה מתחמים עם 2,787 דירות, הצליחה רמ"י לשווק רק שני מתחמים ובהם 1,117 דירות. מה שמאפיין את השכונה החדשה, ויכול להיות שזו גם אחת הסיבות לכשלון המכרזים, הוא הטופוגרפיה התלולה, שמביאה לכך שהוצאות הפיתוח גבוהות יחסית. כך למשל, במתחם בגודל כ-17 דונם שנכלל במכרז עמדו הוצאות הפתיוח על 112 מיליון שקל. לשם השוואה, הוצאות הפיתוח של מגרש לבנייה רוויה במתחם האבוקדו בקרית אתא, שטח של כ-12 דונם, הן רק 62 מיליון שקל. מצד שני, התשלום על המגרש בהר יונה ג' היה נמוך יחסית, ועומד על 8 מיליון שקל. מחיר שומת רמ"י היה גבוה בהרבה ועמד על כ-23 מיליון שקל.

ע"פ נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2025 התגוררו בנוף הגליל כ-46 אלף תושבים. נכון לסוף שנת 2022, כ-52% מתושבי העיר יהודים, כ-19.8% הם ערבים נוצרים וכ-12.4% ערבים מוסלמים. המדד החברתי כלכלי של העיר ע"פ הלמ"ס הוא 5 מתוך 10 והיא מהווה יעד הגירה ברור לערבים. בנובמבר 2022 חתמה העיר על הסכם גג עם משרד הבינוי והשיכון. ע"פ ההסכם, העיר אמורה לקבל כ-2.3 מיליארד שקל מהמדינה, ולקדם תוספת של כ-7,000 דירות ושטחי מסחר ותעסוקה בעיר.
שכונת הר יונה ג', שתכנונה קודם במסגרת הותמ"ל (הוועדה למתחמים מועדפים לדיור) בתוכנית תמ"ל 1110, שאושרה ב-2023, ממוקמת במערב בעיר, מצפון לכפר כנא, מדרום לעין מאהל וממזרח ליער בית קשת. התוכנית, עליה חתום משרד קולקר קולקר אפשטיין אדריכלים, מציעה בניית 3,300 דירות. התוכנית תוכננה כך שהיא מותאמת לאוכלוסיה חרדית: הבינוי הוא מתחמי וסביב חללים משותפים, מה שמאפשר יצירת קהילות, ויש הרבה מאוד מוסדות חינוך ובתי כנסת. מתוך הבנה שהאוכלוסיה החרדית נדרשת למקומות תעסוקה קרובים, התוכנית כוללת שלושה מוקדים ובהם כ-95 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ומסחר.
הדוח החברתי של התוכנית, שהוכן ע"י שמעון איינשטיין, מלמד כי בהר יונה יש כבר בנייה קיימת, משנות ה-70 של המאה הקודמת, שתוכננה עבור אוכלוסיה כללית, אך מאוכלסת בפועל ע"י חרדים. ע"פ הדוח, התוכנית החדשה של הר יונה היא ניסיון ראשון של המדינה להעביר אוכלוסיה ממרכז הארץ למקום חדש, שאין בו "רקע חרדי".

ע"פ אתר הנדל"ן המקוון מדלן, בשנה האחרונה נמכרו בשכונת הר יונה ג' 108 דירות במחיר ממוצע של 14,200 שקל למ"ר. המחיר הממוצע לקנייה עתה הוא 1.39 מיליון שקל. בשנת 2022 המחיר הממוצע היה 850 אלף שקל. בעוד שבעבר הלא רחוק השכונה היתה יותר זולה מאשר שכונות אחרות בנוף הגליל, הרי שעתה היא ברמת מחירים דומה.
פרסומת

שי שטרן, פרופ׳ למשפטים באוניברסיטת בר אילן וראש המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, לא מופתע מכישלון מכרזי רמ"י: "האירוע של נוף הגליל מתחיל מאינטרס של המדינה לשפר את המצב הדמוגרפי בצפון, ובנצרת פרט. יש כרגע במדינת ישראל רק שני ראשי ערים שנלהבים לקבל אוכלוסיה חרדית - בעפולה ובנוף הגליל. אלה הערים היחידות שמוכנות להכניס אוכלוסיה חרדית. הסיבה היא פשוטה - אם לא החרדים, ייכנסו לשם אוכלוסיות אחרות - כלומר, ערבים. כמובן שזה מתחבר עם הצורך של החברה החרדית בדיור, ומצד שני צמצום עתודות הקרקע במרכז הארץ".
שטרן מסביר שהבעיה העיקרית של שכונת הר יונה ג' בנוף הגליל היא תדמיתית. הטופוגרפיה הלא נוחה והעובדה שהשכונה מוקפת ביישובים ערביים ושמסתמן רוב ערבי בנוף הגליל - הופכים את השכונה לפחות אטרקטיבית עבור חרדים: "האוכלוסיה החרדית שכבר הגיעה להר יונה, בעיקר חסידי בעלז, היתה אוכלוסיית קצה. כלומר, אוכלוסיה חלשה יחסית מבחינה כלכלית וחברתית. לא מיינסטרים. בניגוד לעפולה, ששם החרדים התחילו להתבסס, בנוף הגליל, מההתחלה היתה בחברה החרדית תפיסה מאוד שלילית, וזה קשור לקשיי הקמה - מוסדות החינוך נבנו בצורה איטית, לא היתה תחבורה ציבורית למרכז הארץ ויש בעיות תעסוקה. התפיסה לגבי המקום הזה בחברה החרדית היא שזה מקום נחשל. המחירים שם כבר לא זולים וסביבת הריבית לא מעודדת יזמים, ואין ספק שזה מה שמקשה על שיווק הקרקע".
תגיות:
 
אני לא מבין למה לא מחכים שכל המכרזים יחזרו מחוסר ביקוש ואז המדינה תספסד לנו את הקרקעות במחירי הפסד
אם המדינה רוצה שנהיה בשר תותחים אז לפחות בוא ננצל את זה ?
 
נוף הגליל 3.12.25



ע"פ אתר הנדל"ן המקוון מדלן, בשנה האחרונה נמכרו בשכונת הר יונה ג' 108 דירות במחיר ממוצע של 14,200 שקל למ"ר. המחיר הממוצע לקנייה עתה הוא 1.39 מיליון שקל. בשנת 2022 המחיר הממוצע היה 850 אלף שקל. בעוד שבעבר הלא רחוק השכונה היתה יותר זולה מאשר שכונות אחרות בנוף הגליל, הרי שעתה היא ברמת מחירים דומה.
פרסומת
אם המחיר הממוצע בשנה האחרונה הוא 14,200 למטר, אז מה הרווח העצום אצל אברהם סלונים שמוכר ב-13,300 למטר ?!
 
אם המחיר הממוצע בשנה האחרונה הוא 14,200 למטר, אז מה הרווח העצום אצל אברהם סלונים שמוכר ב-13,300 למטר ?!
זה רק הוכחה להצלחת המקום ב"ה, אין דירה אחת לא מכורה בשונה ממה שקורה במרכז, בבני ברק ות"א וכו' יזמים נתקעו עם מלאי דירות עצום והבנקים מייצרים את צעדיהם, הציבור יצא מהריבוע שצריך לגור ברדיוס אזור המרכז וירושלים בצפיפות ובפקקים שתופחים מיום ליום, נגזרת המחירים נובעים מהיצע וביקוש גם במחיר 13,300 למ"ר יש רווח קבלן השאלה בכמה הקבלן מסתפק תיקח בחשבון שעלויות הפרסום והשיווק נחסכו והכל בפלא גדול נמכר לפני שמשרד הבינוי הכין את השטח לקבלן שאין לזה שום היגיון כי אם קונים למגורים מה החיסכון של עליות השכירות של 6 שנים בסביבות 158,400 ש"ח (2200 ש"ח לחודש) שזה אומר תוספת של 1,584 ש"ח למ"ר 13,300+1,584=14,884 למ"ר (לדירת 100 מ"ר)=לקנות מוכן לא עדיף?!
 
זה רק הוכחה להצלחת המקום ב"ה, אין דירה אחת לא מכורה בשונה ממה שקורה במרכז, בבני ברק ות"א וכו' יזמים נתקעו עם מלאי דירות עצום והבנקים מייצרים את צעדיהם, הציבור יצא מהריבוע שצריך לגור ברדיוס אזור המרכז וירושלים בצפיפות ובפקקים שתופחים מיום ליום, נגזרת המחירים נובעים מהיצע וביקוש גם במחיר 13,300 למ"ר יש רווח קבלן השאלה בכמה הקבלן מסתפק תיקח בחשבון שעלויות הפרסום והשיווק נחסכו והכל בפלא גדול נמכר לפני שמשרד הבינוי הכין את השטח לקבלן שאין לזה שום היגיון כי אם קונים למגורים מה החיסכון של עליות השכירות של 6 שנים בסביבות 158,400 ש"ח (2200 ש"ח לחודש) שזה אומר תוספת של 1,584 ש"ח למ"ר 13,300+1,584=14,884 למ"ר (לדירת 100 מ"ר)=לקנות מוכן לא עדיף?!
לתת ציק זה עדיין לא אומר לקנות דירה ולגבי הכדאיות והרוחיות ללקנות בפרויקט הנ"ל המבינים טוענים שזו הפוך ממציאה
 
לתת ציק זה עדיין לא אומר לקנות דירה ולגבי הכדאיות והרוחיות ללקנות בפרויקט הנ"ל המבינים טוענים שזו הפוך ממציאה
מה המבינים אומרים דחוף לי לדעת ?
אולי אתה מכיר מישהו שמכיר את פרטי הפרוייקט
(אני הבאתי צ'ק ואני רוצה לדעת יותר )
 
מה המבינים אומרים דחוף לי לדעת ?
אולי אתה מכיר מישהו שמכיר את פרטי הפרוייקט
(אני הבאתי צ'ק ואני רוצה לדעת יותר )
העובדה שנתת צ'ק לא אומרת שנפלת
מומלץ לבדוק עם מישהו בקהילה/משפחה שמבין בזה ואין לו אינטרס לצד מסוים
 
המבינים טוענים שזו הפוך ממציאה
להיות "מבין" זה ההפך מלהכליל ולומר שהפרויקט לא כדאי [-לכולם]
המציאות מוכיחה שרוב האנשים מתוך 1000 נרשמים, לא היו עושים כלום! ולא היו קונים דירות מוכנות בהר יונה,
ולכן הפרויקט הזה הוא טוב לרוב האנשים! ואם יש מישהו שרוצה לקנות עכשיו יש לו את האפשרות במחיר יקר יותר,
גם כך אין כמעט דירות למכירה בהר יונה וגם מה שיש המחירים לא מאוד זולים!
לידיעה: הר יונה מסתמנת כאחת הערים החרדיות הבאות! עם סיום בניית השכונה הר יונה ג' מס' היחי"ד יעמוד על 5000+
ולאח"כ (לפי העסקנים של הפרויקטים ששמעו ממשרד השיכון) אחרי שיווקו את כל היחי"ד,
יתחילו לקדם תב"ע לשכונה הסמוכה הר יונה ה' שכונה עם יותר מ6,000 יחי"ד שככה"נ תשווק לחרדים!
 
מה המבינים אומרים דחוף לי לדעת ?
אולי אתה מכיר מישהו שמכיר את פרטי הפרוייקט
(אני הבאתי צ'ק ואני רוצה לדעת יותר )
אם המחיר למטר הינו רק ב-1000 ש"ח יותר זול
וזמן סיום הבניה הכי מוקדם שיש הינה 5 שנים
והפרויקט המוצע עכשו יהיה מוכן בעוד כשנה (אפי) עד 3 שנים (אחוזת מעזריטש)
והפרויקט לפני היתרים בשונה מהפרויקטים המוצעים שהם כבר בבניה
עבודות הפיתוח (לא יודע לגבי מימון) על הרשויות (הידועות בבירוקרטיה ובפרט בהר הזה שהפיתוח הינה קשה)
ועדין הנך לא יודע מה אתה קונה היות ויתכנו שינויים (במטרים קומה וכו')
תחליט לבד מה יותר שווה
 
אם המחיר למטר הינו רק ב-1000 ש"ח יותר זול
וזמן סיום הבניה הכי מוקדם שיש הינה 5 שנים
והפרויקט המוצע עכשו יהיה מוכן בעוד כשנה (אפי) עד 3 שנים (אחוזת מעזריטש)
והפרויקט לפני היתרים בשונה מהפרויקטים המוצעים שהם כבר בבניה
עבודות הפיתוח (לא יודע לגבי מימון) על הרשויות (הידועות בבירוקרטיה ובפרט בהר הזה שהפיתוח הינה קשה)
ועדין הנך לא יודע מה אתה קונה היות ויתכנו שינויים (במטרים קומה וכו')
תחליט לבד מה יותר שווה
העיקרון נכון אך יש בזה הרבה חריגים
קח לדוגמא את רוב האברכים הצעירים שרוצים לבוא לגור שם רק בהמשך

ברור אבל שאין פה עוקץ או משהו ומדובר במחירים זולים [אך לא שוברי שוק]
ובכל מקרה - אין מדובר בקבוצת רכישה אלא בקבלן שחותם בחוזה על התחייבות למחיר סופי ותאריך סיום בניה
 
המחיר למטר יהיה בסביבות 14 אל''ש למטר . מה שכתוב במודעות זה 13300 . הוא ממוצע שהוא כלול דירות חמש חדרים עם חצר גדולה . אפשר לקנות בכמעט אותו מחיר קצת יותר יקר . בפרוייקט של שערי טוביה ואפי קפיטל שהם מוכנות תוך שנתיים בערך. רק מי שהולך לשלם מדד בפרוייקט של סלאנים ישלם בסוף יותר . 2 העניין שאתה חותם חוזה לפני שיש היתרים זה נקרא פריסייל ודירה כזאת אמור להיות בערך 20 אחוז פחות ממחיר השוק . גם עד 10 אחוז שינוי מחוזה ראשון אי אפשר לבטל שזה אומר שאתה יכול לקבל דירה שונה לגמרי ממה שחשבת וחתמת עליו . 3 גם אם אתה מקבל פחות לא אמרו לפי מה מקבלים את הכסף בחזרה .איך מחושבן המטרים אם למשל הורידו לי מטרים מהמרפסת .כמה כסף אני מקבל בחזרה ולכן להגיד שהפרוייקט הוא זול הוא ממש רחוק מהמציאות . עדיין הפרוייקט הנ;''ל טוב מאוד למי שאין לו עכשיו להביא הון עצמי או למי שלא רוצה עכשיו לחשוב לגור בהר יונה
 
נוף הגליל 3.12.25

נוף הגליל (צילום: אלעד גרשגורן)

    • כלכליסט דיגיטל

המדינה רוצה לשמר רוב יהודי בנוף הגליל, אך לא מצליחה לשווק מגרשים לחרדים​

כישלון נוסף לרמ"י בשיווק קרקעות בשכונת הר יונה ג' החרדית: במכרז שכלל שלושה מתחמים ל-1,670 דירות, התקבלה רק הצעה אחת למתחם אחד - עם 577 דירות. פרופ' שי שטרן מסביר: "המחירים כבר לא זולים וסביבת הריבית לא מעודדת יזמים"​

גיא נרדי
14:59, 01.02.26

ניסיון המדינה לשמר את אופיה היהודי של נוף הגליל (נצרת עילית) לא בא בקלות. שיווק המגרשים בשכונת הר יונה ג', שתוכננה מראש "בצביון חרדי", נכשל פעם אחר פעם. ביום חמישי פרסמה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) את תוצאות המכרז לשיווק שלושה מתחמים לבנייה רוויה של 1,670 דירות בשכונה, ומהן עולה כי מתחם אחד ובו 577 דירות שווק בהצלחה לחברת תורה ואדמה נדל"ן, שהיתה גם המציעה היחידה. לשני המתחמים האחרים, ובהם 1,093 דירות, לא היה שום ביקוש.
כאמור, רמ"י כבר ניסתה לשווק את המגרשים בשכונת הר יונה ג'. במכרז שתוצאותיו פורסמו בדצמבר, שכלל חמישה מתחמים עם 2,787 דירות, הצליחה רמ"י לשווק רק שני מתחמים ובהם 1,117 דירות. מה שמאפיין את השכונה החדשה, ויכול להיות שזו גם אחת הסיבות לכשלון המכרזים, הוא הטופוגרפיה התלולה, שמביאה לכך שהוצאות הפיתוח גבוהות יחסית. כך למשל, במתחם בגודל כ-17 דונם שנכלל במכרז עמדו הוצאות הפתיוח על 112 מיליון שקל. לשם השוואה, הוצאות הפיתוח של מגרש לבנייה רוויה במתחם האבוקדו בקרית אתא, שטח של כ-12 דונם, הן רק 62 מיליון שקל. מצד שני, התשלום על המגרש בהר יונה ג' היה נמוך יחסית, ועומד על 8 מיליון שקל. מחיר שומת רמ"י היה גבוה בהרבה ועמד על כ-23 מיליון שקל.

ע"פ נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2025 התגוררו בנוף הגליל כ-46 אלף תושבים. נכון לסוף שנת 2022, כ-52% מתושבי העיר יהודים, כ-19.8% הם ערבים נוצרים וכ-12.4% ערבים מוסלמים. המדד החברתי כלכלי של העיר ע"פ הלמ"ס הוא 5 מתוך 10 והיא מהווה יעד הגירה ברור לערבים. בנובמבר 2022 חתמה העיר על הסכם גג עם משרד הבינוי והשיכון. ע"פ ההסכם, העיר אמורה לקבל כ-2.3 מיליארד שקל מהמדינה, ולקדם תוספת של כ-7,000 דירות ושטחי מסחר ותעסוקה בעיר.
שכונת הר יונה ג', שתכנונה קודם במסגרת הותמ"ל (הוועדה למתחמים מועדפים לדיור) בתוכנית תמ"ל 1110, שאושרה ב-2023, ממוקמת במערב בעיר, מצפון לכפר כנא, מדרום לעין מאהל וממזרח ליער בית קשת. התוכנית, עליה חתום משרד קולקר קולקר אפשטיין אדריכלים, מציעה בניית 3,300 דירות. התוכנית תוכננה כך שהיא מותאמת לאוכלוסיה חרדית: הבינוי הוא מתחמי וסביב חללים משותפים, מה שמאפשר יצירת קהילות, ויש הרבה מאוד מוסדות חינוך ובתי כנסת. מתוך הבנה שהאוכלוסיה החרדית נדרשת למקומות תעסוקה קרובים, התוכנית כוללת שלושה מוקדים ובהם כ-95 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ומסחר.
הדוח החברתי של התוכנית, שהוכן ע"י שמעון איינשטיין, מלמד כי בהר יונה יש כבר בנייה קיימת, משנות ה-70 של המאה הקודמת, שתוכננה עבור אוכלוסיה כללית, אך מאוכלסת בפועל ע"י חרדים. ע"פ הדוח, התוכנית החדשה של הר יונה היא ניסיון ראשון של המדינה להעביר אוכלוסיה ממרכז הארץ למקום חדש, שאין בו "רקע חרדי".

ע"פ אתר הנדל"ן המקוון מדלן, בשנה האחרונה נמכרו בשכונת הר יונה ג' 108 דירות במחיר ממוצע של 14,200 שקל למ"ר. המחיר הממוצע לקנייה עתה הוא 1.39 מיליון שקל. בשנת 2022 המחיר הממוצע היה 850 אלף שקל. בעוד שבעבר הלא רחוק השכונה היתה יותר זולה מאשר שכונות אחרות בנוף הגליל, הרי שעתה היא ברמת מחירים דומה.
פרסומת

שי שטרן, פרופ׳ למשפטים באוניברסיטת בר אילן וראש המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, לא מופתע מכישלון מכרזי רמ"י: "האירוע של נוף הגליל מתחיל מאינטרס של המדינה לשפר את המצב הדמוגרפי בצפון, ובנצרת פרט. יש כרגע במדינת ישראל רק שני ראשי ערים שנלהבים לקבל אוכלוסיה חרדית - בעפולה ובנוף הגליל. אלה הערים היחידות שמוכנות להכניס אוכלוסיה חרדית. הסיבה היא פשוטה - אם לא החרדים, ייכנסו לשם אוכלוסיות אחרות - כלומר, ערבים. כמובן שזה מתחבר עם הצורך של החברה החרדית בדיור, ומצד שני צמצום עתודות הקרקע במרכז הארץ".
שטרן מסביר שהבעיה העיקרית של שכונת הר יונה ג' בנוף הגליל היא תדמיתית. הטופוגרפיה הלא נוחה והעובדה שהשכונה מוקפת ביישובים ערביים ושמסתמן רוב ערבי בנוף הגליל - הופכים את השכונה לפחות אטרקטיבית עבור חרדים: "האוכלוסיה החרדית שכבר הגיעה להר יונה, בעיקר חסידי בעלז, היתה אוכלוסיית קצה. כלומר, אוכלוסיה חלשה יחסית מבחינה כלכלית וחברתית. לא מיינסטרים. בניגוד לעפולה, ששם החרדים התחילו להתבסס, בנוף הגליל, מההתחלה היתה בחברה החרדית תפיסה מאוד שלילית, וזה קשור לקשיי הקמה - מוסדות החינוך נבנו בצורה איטית, לא היתה תחבורה ציבורית למרכז הארץ ויש בעיות תעסוקה. התפיסה לגבי המקום הזה בחברה החרדית היא שזה מקום נחשל. המחירים שם כבר לא זולים וסביבת הריבית לא מעודדת יזמים, ואין ספק שזה מה שמקשה על שיווק הקרקע".
תגיות:
רואים שעורכי הכתבה לא מבינים את הציבור החרדי!
כמו"כ הם מסקרים את השיווקים ככישלון, דווקא אחרי עשרים שנה שהשכונה נתקעה ולא הצליחו לשווק כמעט יחי"ד,
וכרגע שווקו רוב המגרשים בשני פעימות, וכמו"כ כרגע השכונה זוכה לביקושי שיא מאז הקמתה!
עדיין אין כמעט קבלנים שניגשים למכרז, אבל הביקוש נובע מהציבור, וההצעות ג"כ מגיעות מעסקניים פנימיים!
כמו"כ הטופוגרפיה לא פוגעת בתדמית השכונה, להיפך זה אולי מועיל בגלל הנופים המרהיבים!
 
אם המחיר למטר הינו רק ב-1000 ש"ח יותר זול
וזמן סיום הבניה הכי מוקדם שיש הינה 5 שנים
והפרויקט המוצע עכשו יהיה מוכן בעוד כשנה (אפי) עד 3 שנים (אחוזת מעזריטש)
והפרויקט לפני היתרים בשונה מהפרויקטים המוצעים שהם כבר בבניה
עבודות הפיתוח (לא יודע לגבי מימון) על הרשויות (הידועות בבירוקרטיה ובפרט בהר הזה שהפיתוח הינה קשה)
ועדין הנך לא יודע מה אתה קונה היות ויתכנו שינויים (במטרים קומה וכו')
תחליט לבד מה יותר שווה
שים לב, שהפרויקטים שמוכנים מיד או תוך שנה, צריך גם לשלם מוקדם,
ואילו כאן משלמים רק בעוד כמה שנים ולפי התקדמות הבניה,
אז לכל מי שאין לו עכשיו את כל הסכום הנדרש,
זה דבר טוב מאוד שהוא סגור לפי המחיר העכשוי [+מדד] ולא לפי המחיר שיהיה בעוד כמה שנים,
שסביר להניח שהוא יהיה יקר בהרבה.
 
אתה אומר את זה מידיעה?
מידיעה מאחד הגורמים הראשיים . וכפי שכתוב במודעה ממוצע שכולל את כל סוגי הדירות והמרפסות . ולכן הדירות של 3 חדרים יהיו יותר בכיוון של 14 ומעלה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

דופליקטים 2 - ביקורת ספרות
אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת.

אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את הכיסא של הסופרת מספר אחת בתחום ספרות המתח החרדית בכלל, והספר הזה בפרט הוא אחד הספרים הטובים שידעה הספרות החרדית מימיה, וכל הביקורות שיבואו כאן הם לפי דרגתה על אף שברור שאני לא יכול לכתוב ספר גאוני ומורכב כזה. ואצל אנשים בסדר גודל כזה מדקדקים כחוט השערה. ועוד אומר ואוסיף שקראתי את הספר בסך הכל פעם אחת לפני שהביקורת הזאת נכתבה, ככה שיתכן שישנם אי אלו דברים שלא אחזתי בקריאה הראשונה וידרשו פעם נוספת.

היא ללא ספק הולידה משהו חדש בספרות המתח שלנו. ממתח שהסתכם בסוכני ביון ומרגלים נושאי אקדחים, היא הביאה משהו חדשני ועתיק בא זמנית. אני בטוח שזו סדרה שתהדהד עוד שנים רבות על אף ספרי הפנטזיה הבאים שיבואו בעקבותיה. יש בה שילוב גאוני של דמות פנטזיונית יהודית בעולם שמוכר ולא מוכר לנו. לצעד כזה לא דרוש רק אומץ בלקחת אחריות לכתוב אותו, אלא גם את השכל והרגש המתאימים לעשות את זה נכון.

וכעת לביקורת:

ובכן, נתחיל עם הדבר שנגלה לעיני כולם עוד מבלי שנתעמק בספר שאני נושאים בידינו, והוא השם של הספר "אוצרים: כבלי החירות". לא הבנתי איפה בדיוק הקשר דוקא ל"אוצרים" בכל הספר הזה? מה גם שהוא שם פחות קליט, שלוש מילים שבתוכם יש גם נקודתיים. היה נראה לי יותר מתאים "כבלי החירות". ניתן אולי לשער שזה בגלל שבהמשך יהיה ספר שנושא שם דומה "אוצרים: דופליקי הדופליקטים וכו'". אבל עדיין לי זה נראה קצת פחות מתאים.

וכעת ניגש לדבר הבא, הדבר שנראה לעיני כל כבר מהרגע הראשון והוא כריכת הספר. כמו בספר הקודם גם בזה יונה ספיר לא מאכזבת ונותנת לספר כריכה שבולטת מאד במדף הספרים החרדי (והאמת שגם בציבור הכללי היא לא נפוצה כל כך) ויותר נוטה להזכיר תמונה של סרט הוליוודי. ללא ספק כריכה מושכת שגורמת לכל מי שניגש לחפש מתנה לאפיקומן באור החיים להושיט את ידו לספר גם אם הוא לא שמע מעולם את המילה 'דופליקטים'. כריכה יפהפייה, אפילו מאד. עם כל מה שהתלהבתי מהכריכה של הספר הראשון, מזאת התלהבתי יותר. הגרפיקאית כאן ללא ספק עשתה עבודה מדהימה ונדירה. (יש בי מחשבה לפנות אליה לגבי הכריכה לספר שלי). אבל עוד לפני שנרד לרזולוציות אני שואל: איזה קטע בספר היא באה להמחיש? מילא בספר הראשון היתה זו הבקתה בה התגוררו דני וחבריו במשך המשימה שלהם בסיים. אבל בספר הנוכחי חיפשתי סצנה של טירה בראש הר עולה בלהבות על רקע שמי הלילה - ולא מצאתי. יש את המגדל של זירו בראש ההר, שכנראה לא מדובר בו; יש את המלחמה בסוף על הקרצ'ר, אבל לא תיארתי את מבנה המשושה בתור טירה כזאת. חוצמזה שזה לא נראה מתרחש בתוך בועה בלב האוקיינוס – קיצער, עם כל היופי שלה, קצת קשה למצוא קשר בינה לבין ההתרחשויות בספר הזה.

וכעת בואו נרד טיפה לרזולוציות (ושוב, אני מתנצל עד הקפדנות. אבל כמו שאמרתי, בספרים בסדר גודל כזה מדקדקים גם על הפרטים הקטנים): א. הדואוסיינס שמופיע בכריכה לא זהה בצבעיו (גווני שחור ולבן עם ראש כהה) לתיאורים שבתוך הספר (גווני כחול וירוק), וגם לא לצבעי התמונה שבכרך הראשון. ב. האדם שרוכב עליו לא נראה בדיוק יושב עליו, אלא אם כן נאמר שיש לדואוסיינס איזו דבשת שמסתתרת מאחורי הכנף שלו (ועל הכנף עצמה לא יתכן שהוא יושב, אלא אם כן הוא רוצה למות), ואילו בספר הראשון הוא ממש ישב על הצוואר שלו בצורה מאד ברורה. נעבור לגב הספר. בגב הספר אם אינני טועה נראה זירו אוחז בשפופרת הזכוכית שבתוכה כטור הטונגו ליד הגוליבר הענקי. אז ככה: ג. במחילה, אבל ככה לא נראה זירו שמתואר בספר עם עור ושיער בהירים ועיני קרח תכולות. האדם שעומד שם נראה ממוצא מזרחי, אולי אפילו ערבי עם עור ושיער כהים. אולי זה בנדו או אאודו? לא ברור כל כך, מסתבר שלא. ד. לגבי הכלב שמופיע שם: קודם כל לפני שקראתי את הספר הוא בכלל לא היה נראה לי ענק, אלא פשוט יותר קרוב למצלמה מהאדם שעומד הרבה מאחוריו – כנראה שהפרספקטיבה לא מספיק ברורה. אולי היה ניתן לשפר את זה אם היו מוסיפים לשניהם צל על הקרקע. מה גם שהכלב מרים את הראש למעלה במבט מתחנחן כאילו הוא מסתכל לאדם שעומד מעליו ולא לבני אדם קטנים שמטיילים בין רגליו, דבר נותן תחושה שהוא נמוך וקטן. דבר נוסף: הכלב הזה לא נראה גוליבר מעוות גנטית בעקבות קרינה רדיואקטיבית, אין לו עיניים אדומות ומבע מפלצתי כמו שמתואר בספר. הוא דומה יותר לכלב מסטינו נפוליטנו איטלקי. הזאב שבגב הכרך הראשון לעומת זאת נראה הרבה יותר מאיים ומפחיד.

וכעת נעבור לדבר על תוכן הספר, ונחלק זאת לשני חלקים. האחד: הביקורות החיוביות על הספר. והשני: קצת הערות לשיפור.

* אחד הדברים הקשים בכתיבת סדרת פנטזיה, היא העובדה שהקוראים סיימו עם הספר הקודם כבר מלפני שנה וכבר הספיקו לשכוח הרבה מהחוקים והכוחות של העולם, וכעת אתה בא לתת להם עלילה באותו עולם שרוב הסיכויים שחלק גדול ממנו הם כבר הספיקו לשכוח. הדבר הזה קשה שבעתיים כשמדובר בסך הכל בכרך שני כשעל העולם הקסום שלך יש רק ספר אחד, והקוראים לא בדיוק זוכרים את מסגרת ה'גלובל', היחס המדוייק לסקנדר, צורת הזימון, מתי הוא מתאפשר, חוקי היורהמנטום וכו'. על הסופרת מוטלת כאן עבודה מקצועית כבר בעשרות העמודים הראשונים להכניס אותנו לאווירת העולם באלגנטיות, מבלי שנרגיש שאנחנו קוראים כאן איזה תקציר או איזכורים יבשים מהעולם ומהספר הקודם. והתהליך הזה עבר בספר בצורה מוצלחת ביותר. יונה ספיר ידעה להציף תוכך כדי קריאה באלגנטיות מחדש את כל המושגים והאיזכורים החשובים מהספרים הקודמים, מבלי לעצור ולהזכיר אותם בצורה עניינית ויבשה.

* נקודה נוספת שראויה לשבח היא שזה הספר הראשון בו אנחנו מתוודעים לגיבור-על יהודי אוטנטי. הוא נצרך להאכיל את הדואוסיינס לפניו, הוא מתייעץ עם רב על המשך דרכו בגלובל, הוא לא נכנס לכנסיה, יש ערכים יותר חשובים מחוקי היורהמנטום. בסוף הפ היו סיטואציות מאד ראליות והיוניות שהוא יתקל בהם ואני שמח שהסופרת לא ברחה מהם. והכי אהבתי שהדברים נעשו בצורה אלגנטית ולא מולחמת ומטיפה. (גם הקטע האצילי שהוא לא נדחף למכות עם דיואו בשוק ממש מצאה חן בעיני).

* רמת המת של הסיפור עוצמתית ביותר. כל קטע נגמר בצורה שגרמה לי לדפדף לחלק בהא שבו הוא ממשיך רק כדי לברר שהכל בסדר (עד שגיליתי שלא והייתי חייב לקרוא את כל העמודים עד לשם). אומנות ראוייה לשבח. זו טכניקה שהרבה סופרים משתמשים בה, אבל החוכמה היא לא רק לסיים במתח, אלא גם להראות שזו לא היתה סיומת סתמית ובאמת התפתח משהו רציני בעלילה. (בשונה מהסופרים שגומרים פרק במתח שמתברר כמיצג שוא בעמוד הבא, דבר שגורם לקורא לאבד אמון, כמו בסיפור על הוא שצעק "זאב זאב").

* זירו – הוא נבל פשוט גאוני. נראה לי שהוא הנבך הכי מפחיד שפגשתי. ככל שקייזר ומסדר הדופליקטים מנסים להיות חכמים יותר, זירו נהיה מפחיד יותר. אהבתי איך שהיא נכנסה לפרטים עם כל התרגיל שהוא עשה עם קאזנס והמוות שלו. הוא נבל באמת לא צפוי, מצד אחד רצחני להחריד, ומאידך כל כך מתרפס כלפי דני, ועוד בסוף אם הספר... אין מה לומר נבל פנטסטי.

* שמות יותר מקוריים – בספר הזה בשונה מקודמו יונה ספיר הביאה מכלול שמות מקורי וקסום יותר כמו 'ריקורדום', 'פאוטור', 'חרב המורטם', 'ואגבונדים' (שאגב, הם דמויות גאוניות ומתוקות להפליא). יותר טוב מהספר הקודם שכמעט כל השמות שפגשנו היו לקוחים מהשפה האנגלית כמו 'סקנדר', 'בייס', 'פיוצ'ר', 'פרדייס', 'סיים' וכדו'.

* היסטוריה מדהימה מוסיפה המון עומק לעלילה ולדמויות

* סיומת מטורפת – לא זכור לי שקראתי אי פעם סוף כל כך בלתי צפוי (כל הרחבה ותיאור שאוסיף רק יגרע).



ועכשיו לדברים הטעונים שיפור:

* הפרולוג – הספר פותח בדני שנכנס לתוך דלת סתרים ומוצא את עצמו בעבר ומקבל ספר מדוקטור קאלי. הקורא הקלאסי בטוח שזה קרה בתחילת הסיפור עוד לפני חזרתו של דני להמשך שנת ההתגלות, אבל פתאום פוגשים את הקטע הזה שוב בהמשך הספר כשהוא מוצא את המקום שפגע בו הריקורדום, ואז הקורא תופס שהפרולוג בכלל לא היה חלק בסיפור.

* טעויות מקלדת רבות מידי.

* כל ספר טוב מעביר את הקורא איזו חוויה של הרמוניה מסויימת, גם אם הוא חלק בסדרה הוא דואג להשלים איזה פרק מוגדר ומשאיר את הקורא עם תחושת שובע מסויימת (שלא סותרת את התיאבון למנה של הספר הבא). הספר הזה לא סגר מעגל מבחינתי. הגם שלאי נרפאה מהחולי שלה, המצב נהיה יותר מסובך מהמצב בו הספר התחיל, היתה לי תחושה של חוסר השלמה מצד העלילה שהרגישה כאילו נקטעה באמצע – נשארתי רעב. דבר נוסף: בתור קורא ציפיתי לתגמול בסוף הספר של איזה קרב מרשים או אירוע בומבסתי. האמת שהיה, אבל הקרב בבועת האוצרים יכל להיות הרבה יותר בעל צבע, פרטים ותחושות ולא להסתכם בדף אחד.

* עומס מידע מכביד – אני יודע שזה ספר פנטזיה שמתאר עולם אחר, אבל היו הרבה נקודות לאורך הספר שהיו די מייגעות, הן מצד הכפילות שלהם (יכולתי למצוא את עצמי מול שתי פיסקאות באותו עמוד שהסבירו את אותו רעיון) והן מצד המורכבות בה הם מוצגים. הרבה דברים של כללי זימון הסקנדרים והתפקוד שלהם, ההסבר על הריקורדום וההשלכות שלו בעולם ועוד דברים רבים היו מעט מורכבים בשביל קורא קלאסי. צריך למצוא דרך לפשט אותם יותר.

* חוסר שימוש בסאב-טקסט – לאורך התחביר נתקלים במשפטים ופסקאות בעלי עודף מילים מיותרות. ניקח למשל את עמ' 640 (בפסקא השניה בעמוד) רק כדוגמא: כשהספר מדבר של כך שרופיו הוא זאב לא תמים כמו שהוא נראה כתוב "לא רק מקסימיליאן ידע שהוא אינו כזה, אלא כל בעלי החיים שלחמו בו וניסו להרוג אותו. למרבה הצער הללו כבר לא יכלו לשתף אף אחד במה שחוו על בשרם: הם מתו מנשיכת שיניו המורעלות". המשפט האחרון בפסקה הזו מיותר. הרי כולנו יודעים כבר מכמה התרחשויות בספר שהנשיכה שלו רעילה והורגת כל מי שנלכד בה, אז למה לחזור על זה שוב? ומלבד זאת, הרבה יותר מחבר את הקורא כשהוא ממשיך את המשפט המתבקש בראש שלו. בכללי סאב-טקטס הוא אומנות מורכבת, אבל אני חושב שיונה ספיר יכולה לצלוח אותה בקלות יחסית לשאר הסופרים.



נותרו לי עדיין הרבה תהיות ושאלות לא פטורות לגבי הסדרה והדמויות, אבל נראה לי מוקדם מידי להעלות אותם על הכתב. בכל זאת לא עברנו אפילו חצי דרך עם הדופליקטים ואני משער שמחכות לנו עוד המון הפתעות (זה ממש מפחיד ומרגש בא זמנית) שבהם יתבארו כל השאלות והתהיות. צריך לזכור שכל תסבוכת שכתובה בספר נהגתה בידי סופרת שכבר חשבה על מוצא ממנה (סתם ככה יש בזה מסר מחזק לחיים שלנו), ולנו נותר רק להדק חגורות ולהיצמד למשענת הכיסא ולתת לנהגת לעשות את עבודתה נאמנה.

מסקנה: דופליקטים – אוצרים: כבלי החירות ספר נדיר במינו (שגם הוא עצמו נדיר בציבור). מומלץ בחום!

מחכים בקוצר רוח לספר הבא!!!
קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  13  פעמים
למעלה