שיתוף - לביקורת לעצמנו דומיה

[אוראל סולטן]

רכבת.
עולה ויורדת.
נתקעת.
בלב.

רכבת.
הולכת דורסת.
הורסת.
כאב.

רכבת.
ממשיכה ונופלת.
מפוחמת.
שלו.

רכבת.
נוסעת אחורה.
נתקעת.
בחרון.

רכבת.
המון קטרים.
ובודד.
הקרון.

רכבת.
החיים והמוות.
ואחד.
אחרון.

המציא לנו פתחון,
ותקומה.
המציא לעצמנו,
דמעה.

המציא לנו מסילה,
וּתְהִילָה.
לעצמנו דומיה,
גאולה.

ניבא ואינו ידע מה ניבא...

 

[אייסקפה הפוך]

איך מגיבים לדברים כאלה?
כי לומר שאין לי מילים זה לא מספיק.

 

[הלוויתן הכחול]

וואו! איזה שימוש והשמה מעוררת השתאות של המילים (זה קצת מסורבל אבל זה בערך ההגדרה שמצאתי לתופעה הלא טיבעית הזו) הרגש, המבנה, הכל מרגיש במידה המדוייקת של מה שרצית לבטא, זו פשוט אומנות!

 

[צביה ר.]

מדהים במיוחד!

 

[אוראל סולטן]

איך מגיבים לדברים כאלה?
כי לומר שאין לי מילים זה לא מספיק.

טנקס על המשוב המחמם.

וואו! איזה שימוש והשמה מעוררת השתאות של המילים (זה קצת מסורבל אבל זה בערך ההגדרה שמצאתי לתופעה הלא טיבעית הזו) הרגש, המבנה, הכל מרגיש במידה המדוייקת של מה שרצית לבטא, זו פשוט אומנות!

תודה רבה רבה!!!

מדהים במיוחד!

תודה!