דרוש מידע תפקידים, עזרה בעבודות הבית- ילדים בגילאי ה 6 עד 16

  • הוסף לסימניות
  • #21
@אטיאס מירי
מה הגילאים של הבנות?
הבנות עם תפקידים קבועים כבדים כמו אחריות על חלק נרחב יחסית מהבית הן 9-13.5
והן באמת עושות את זה מתוך שמחה ובחירה
אפילו הן אומרות את זה שייותר קל להן.
כך שיש שת"פ וזה כיף
שאר העזרה כמו קיפול ומקלחות זה מתחלק לפי הסגנון של הבנות
אחת תני לה לקפל השניה תני לה לטפל ולהאכיל את הקטנים - - אז אני מכבדת והן עוזרות..
בואייייי לא הכל כזה וורוד ואני גם עובדת וכל הפינישים עלי.. אבל בגדול זה תחזוקה יפה.
אבל שכל יום מקפידים על סדר זה מקל
אם אחת רוצה לצאת אני לא מדברת הרבה פשוט אני אומרת: בכיף. אני רק באה לבדוק את המשימה שלך להיום....
או שהן מגיעות ואומורות אמא עשיתי את התפקיד אני יכולה...
כך שזה נכנס להן בלוז היומי
הן לפעמים עושות ביניהן סחר ועסקעות חלופין אני לא מתערבת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
יש שני סוגים של עזרה:
1. שותפות כללית בתיפעול הבית מתאים בכל גיל
כל בני הבית שותפים בה כחלק מההתנהלות הכללית, לדוגמא: לשים נעלים במקום כשחולצים אותם, לשים כביסה בסל, לסדר מקלחת אחרי שימוש, לאסוף משחקים לפני התארגנות לילה, לשים צלחת בכיור אחרי ארוחה, לערוך שלחן לכבוד שבת, לארגן שלחן אחרי סעודת שבת.
מומלץ כל תקופה לעבוד על משהו אחד, השבוע מתמקדים בלשים נעלים במקום, מסבירים בקצרה שרוצים שהאוירה בבית תהיה יותר מאורגנת, לכל אחד יש (במקרה הטוב) נעל לשבת, נעל ליום חול, נעל בית. מספיק שחלק מכל הנעלים האלו יסתובבו ברחבי הבית כדי לייצר מהומה. לכן החלטנו לייחד מקום לנעלים, ולשים מיד את הנעלים במקום.
במהלך התקופה הזו יש להיות עקביים, להזכיר למי ששכח, לעצור לרגע באמצע היום ולאפס.
וכך, לאט לאט נכנסים הרגלים שמייצרים שותפות ועזרה ביום יום.

2. עזרה ספציפית בתחום מסויים מותאמת לגיל וליכולות
יש ילדים שיש להם יכולות אירגון ותיפעול מגיל קטן
ויש כאלו שממש צריך להדריך אותם לבצע תפקידים,
לכן התשובה היא לא אחידה לפי גיל, אלא לפי יכולות.

כאן חשוב לציין, שאנחנו אחראים על הבית ועל התיפעול שלו, אמנם יש מקום לתת לילד אחריות על דבר ספיציפי, כחלק מהשותפות בבית, בפרט אם הילד מגלה יכולת תיפקוד מצויינת,
אבל אף פעם לא לתת אחריות בלעדית לילד, מבלי שתהיה לו אפשרות גמישה לא לבצע את המטלה לפי העניין והצורך. וכן, אף פעם לא להטיל על הילד מטלה שאותי כהורה מעצבנת נורא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
יש לי 2 בנים בגילאים הנ"ל. 7,9.
וואלה אני לא מוצאת משהו שהם לא עושים..
מטאטים, שוטפים(סמרטוט. כן? לא עכשיו שטיפה רצינית של שבת), ממיינים לי כביסה-מכניסים למכונה-מוציאים לתלייה-מקפלים מגבות/גרביים/סמרטוטים, שטיפת כלים ללא דברים חדים, קילוף ירקות, סידור קניות, עריכת שולחן ופינוי, סידור משחקים וספרים, החלפת סדינים וציפיות(ציפות קשה להם עדיין), לוקחים את הקטן לשירותים ;)

אין אצלינו תפקידים מוגדרים לכל אחד, יותר חלוקה לזמנים-
לדוגמא בבוקר אחרי שמתלבשים ומאורגנים כל אחד עוזר לשני לקפל את השמיכה והפיג'מה ולארגן את המיטה.
לא יושבים לארוחת ערב לפני שהסלון מפוקסס ולאחריה כמובן מפנים הכל למקום. ובכללי אני מאד מלמדת אותם לשים לב מה קורה סביבם ולקחת אחריות.
(כמו שאני תמיד אומרת להם-אני לא אכעס אם המיטה לא תהיה מסודרת באחד הבקרים אבל אני מאד אעצב אם אח שלך איבד את הספר באמצע המתח ולא הצטרפת לחיפושים.)

אולי תכווני יותר תחום? או תצמצמי את טווח הגילאים?
אשרי יולדתם
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
לא חושבת שזה כזה יוצא דופן.
אם אצל בנות זה טבעי ונורמלי למה אצל בנים לא?
אני אם הבנים שמחה ומאושרת :)
וצריכה עזרה לא פחות מאמהות לבנות..

יש לי מגילה שלמה לכתוב בנושא(על עידוד חכם, אי התניה לממתק/פרס, נשיאה בעול בתחושת כיף ועוד) אבל נעצור כאן.
יש לי 2 בנות בגיל הזה - ממש לא טבעי ונורמלי
תלמדי להעריך את הילדים שלך
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כמובן שלכל בית התנהלות שונה וצרכים שונים...
ובכל זאת,
כדי להגיע לבהירות עם עצמי, מעניין אותי ממש אם תוכלו לשתף מה התפקידים או עבודות הבית שהילדים בטווח גילאים הנ"ל ...
תודה מראש🙃
בת ה-5 וחצי שלי עוזרת בבלגון הבית, עבודה קלילה למדי
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
בת ה13 ובן ה11-
במשך השבוע מכינים סנדויצ'ים, קצת כלים, לפעמים מקלחים את הקטנה, לפעמים מכינים ארוחות ערב
(אתמול הבן הכין ביצים עלומות , חחח)
יום חמישי - כל אחד מסדר את החדר שלו ועובר עם טינקו.
שישי - עורכים שולחן שבת.
סעודות שבת - מביאים ומורידים סלטים וכו'.
בן 8 ובת 5 בעיקר אוספים אחריהם משחקים.

גם אני לא רואה הבדל בשיתוף במשימות הבית בין בנים לבנות.
כולנו רוצים שיהיה לנו נעים וסביר בבית
וכן, גם מקלים על ההורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לא פייר
תחכימי אותנו
אני אביא בקיצורים :sneaky:
(חושבת שפעם כבר כתבתי על זה באחד האשכולות)

נתחיל בזה שילד צריך לדעת ולהרגיש שהבית הוא רכוש משותף ואזור הדדי.
הבית לא שייך רק לאמא ואנחנו "עוזרים" לה.
השיח אצלינו הוא מאד-הבית שלנו, המטבח שלנו, האוכל שלנו וכו.
בכל פעם שחוזרים הביתה מכריזים: שלום בית!(כן, כן, זה אנחנו אם התפלאתם מי בבנין מדבר עם קירות:))
עכשיו כשאנחנו ב"ה מעצבים את הבית הפרטי שלנו סוף סוף אנחנו הולכים עם הילדים לבחור ריצופים ומטבח בשביל להחדיר להם את התחושה המדהימה הזאת.
בעיניי זה כבר חצי מהדרך. ככה כולם מרגישים שותפים ועושים הכל מתוך הדדיות.
דבר נוסף-
אני לא מתנה עזרה בתגמול.
אין את המשפטים-תסדר את החדר ותקבל ממתק, תוריד את הפח בשביל שנצא לסיבוב באופניים.
אני יכולה להגיד-חמודי תוריד בבקשה את הפח ואחר כך תחכה לי למטה עם האופניים ונצא לסיבוב.
אותו דבר בניסוח שונה.
ילד רוצה ממתק? בשמחה אם אני חושבת שזה נכון כרגע אבל לא בתנאי לסדר או לעזרה. אני מביאה לו כי בא לי פשוט לתת לו ולשמח אותו וגם אומרת לו את זה במילים מפורשות-אני נותנת לף חטיף בסתם יום כי אני אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טעים. לא כי עזרת לי לקפל כביסה..

וכמובן-עידוד כל הזמן.
אנחנו קבוע בשולחן שבת שיושבים כולם יחד זה נשמע בערך ככה-
*** איזה סלט טעים יצא ממה שקילפת! אלוף אתה!
*** הארונות מטבח מבריקים! איזה כיף להסתכל עליהם!
*** ערכת מדהים! אתה מומחה בהתאמת צבעים!

הפידבק מאד ספציפי למעשה, לא סתם מחמאות באויר.
קחו דוגמא טריה מהבוקר-
אחד הילדים קיפל אתמול זוגות גרביים וחילק למגרות. גרבתי לקטן תוך כדי שהכרזתי: איזה כיף ל** שיש לו גרבים מסודרות! והכל בזכות** שאתמול טרח וסידר לו.
החיוך שווה הכל:)
(ואחר כך הוא רץ לקפל מגבות אז בכלל..)


ואני ממש לא מאלו שתמיד הבית מבריק, מתוקתק ושלו. אל תבואו אליי עכשיו בבקשה. בושות..
אבל אני מאד מתמקדת בהנחלת ערך השותפות והאכפתיות.
הילדים שומעים ממני הרבה-
אני לא אכעס אם בוקר לא סידרת את המיטה כי מיהרת/ריחפת, אבל אני מאד אתעצב אם לאח שלך יאבד הספר באמצע המתח ולא תשים לב לעזור לו לחפש.
ברגע שילד מרגיש קשור לבית פיזית הוא אכפתי ושם לב יותר.

יש גם את כל הנושא של הקנית הרגלים אבל זה כבר באמת נושא שונה לגמרי.


כתבתי עכשיו בקיצור אחרי שניסחתי הודעה ארוכה ויפה והאינטרנט פתאום קרס לנו כאן לכמה שעות.
אז תמצתתי עוד יותר.
חוזרת להשלים פערים בעבודה :)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #28
אותי מעניין איך היתה ההתנהלות שלך איתם מגיל קטן מאד בנושא הזה של עזרה ושותפות בבית

איך עושים את זה שילדים לא ינסו להתנער ממטלות?

הילדים שלי עדין קטנטנים בני 3 ו-4 ורוצה להנחיל את זה כבר מהגיל הזה
בגילאים האלו(ועוד קודם) קודם כל צריך להנחיל להם מאד טכני.
הולכים לאכול? קודם כל מסדרים משחקים.
התלבשנו? מקפלים פיגמה.
גמרנו להתקלח? מסדרים ביחד את האמבטיה.
חשוב מאד להראות לילדים ולא רק לדבר. אם הילד במיטה ואת בינתיים מארגנת את המקלחת הוא לא באמת מבין מה את עושה ולמה.
אני מדבררת להם המון את הפעולות שלי-
רואה מותק? עכשיו אמא פורסת את המגבת שהתרטבה שנוגבת, ועכשיו אנחנו אוספים את הבגדים לסל ומכינים אמבטיה נעימה לילד הבא.
ואיסוף משחקים אנחנו בכלל הופכים לחגיגה. מכינים עוגות(אוספים לקופסא לפי-25 כוסות שמן! 15 ביצים! זה מגלגל מצחוק ההברקות של הקטנים בענין.)לפי צבעים/לפי שמות ועוד.
לפעמים אני מדליקה שיר שהם מאד אוהבים והם צריכים לגמור לאסוף הכל לפני שהוא נגמר כדי שייתנגן שוב. כמובן בודקת שהזמן מתאים.
ולא נעלמת מהשטח! עובדת איתם ביחד כל הזמן. לא יושבת על הספה ומחלקת הוראות כלליות.

איך נותנים בגיל 7 להתעסק עם מקלף?
את לא מפחדת שיחתכו?

ונשמח מאוד שתכתבי את המגילה המדוברת:) נשמע שיש לך הרבה איך להחכים את כולנו.
האמת שהם התחילו בגיל 5 אצל סבתא. אני פחדתי..
וראיתי כי טוב :D
כל אחד קיבל פלסטר איזה פעמיים והיום יש לי עזרה במטבח.
אשמח לשמוע איך זה עובד אצלך כל כך יפה.
(באופן כללי הם ילדים רגועים? עם אופי ביתי? ולא רבים מידי?)
חחח
רבים כמו כל שלישית בנים עם אופי סוער.
יש לי ילד אחד עם אופי מאד ביתי מגיל קטן היה יושב לידי ועוקב אחרי כל פעולה והוא באמת יותר בקטע של מטבח.
אבל אני חושבת שזה באמת ענין של הקנית הרגלים והשותפות שפרטתי קודם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
את מקסימה, תודה על הפירוט
וכיף לך כל כך שזה עובד
כי אני עושה בערך 80 אחוז ממה שתיארת, אבל עדיין לא עובד לי ..
(אולי כי אני לא מספיק עקבית, מוכנה שיבואו לאכול בלי לסדר קודם, העיקר שיבואו, ואני לא אצטרך לחכות עד השעה 9.. )

אה, ומקלפים אצלי גם מגיל יותר קטן, הם דוקא די אוהבים..

עכשיו כשאנחנו ב"ה מעצבים את הבית הפרטי שלנו סוף סוף אנחנו הולכים עם הילדים לבחור ריצופים ומטבח בשביל להחדיר להם את התחושה המדהימה הזאת.
(רק על זה - תודאי שזה לא מוגזם, אצל חמותי זה ככה, הלכו לקנות ביחד עם הבחורות את הריהוט של הסלון.. התוצאות עגומות, חמותי לא אוהבת את הריהוט, וכל זה מעודף דמוקרטיה.. ורצון שיאהבו את הבית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
את מקסימה, תודה על הפירוט
וכיף לך כל כך שזה עובד
כי אני עושה בערך 80 אחוז ממה שתיארת, אבל עדיין לא עובד לי ..
(אולי כי אני לא מספיק עקבית, מוכנה שיבואו לאכול בלי לסדר קודם, העיקר שיבואו, ואני לא אצטרך לחכות עד השעה 9.. )
הי, זה לא תמיד עובד לי. כן? אני יודעת לפעמים להתעצבן ולהתרגז..
לדעתי זה פשוט עקביות. היו כמה פעמים קשות יחסית בשבילם. והבנתי מאד את הסיטואציה ופשוט סידרתי איתם הכל. הם היו אחראים על האיסוף ואני בינתים ארגנתי את השולחן. סתם בשביל הדוגמא.
ויש פעמים שהם מראש לא מבלגנים כדי לא לאסוף אחר כך.
בשורה תחתונה-הסלון היה מסודר ורק אז הלכנו לאכול במטבח.
(יש לי ילדים עם תאבון של בחורים בגיל ההתבגרות בלעה"ר. אני מכינה ארוחות בכמות כפולה והכל מתחסל כך שאין לי את הבעיה של לשכנע אותם לבוא לאכול.
(רק על זה - תודאי שזה לא מוגזם, אצל חמותי זה ככה, הלכו לקנות ביחד עם הבחורות את הריהוט של הסלון.. התוצאות עגומות, חמותי לא אוהבת את הריהוט, וכל זה מעודף דמוקרטיה.. ורצון שיאהבו את הבית)
או נואו.
אני בוחרת בסוף הכל לטעמי האישי. הם חלק משלב ההתיעצות..
הם רואים מה האופציות ואני מסבירה למה חשבתי על הדוגמא הספציפית הזאת ואיך זה ישתלב לנו בבית נהדר. הרבה הסברים הגיוניים. בנים בכל אופן.
כל הזמן הגדול שלי טוען שהסלון שלנו כל כך יפה בזכותו כי הוא זה שבחר את הצבע של הספה(ולכן הוא גם אוהב לנקות אותה. זה הבונוס):D
נתתי לו 2 דגמים שהתלבטתי ביניהם ודי כיוונתי אותו לדגם המועדף.

תודה על ההארה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
  • הוסף לסימניות
  • #34
גם אצלי בנות 4 6 ו בן ה-7 עושים המון
אבל נראה לי הם קיבלו את זה בגנים שזה טבעי לעזור...
אין לי איזו שיטה, פשוט מבקשת / אומרת והם עושים בכיף

ביומיום- מסדרים פיקס רצפה /שולחן/ בגדים ממיינים לכביסה/ מורידים ותולים בגדים מדי פעם
מוציאים מהמכונה למייבש ועוד המון פעולות פשוטות
יום שישי ושבת- מסדרים מטאטאים ושוטפים את החדר /מטבח/ סלון
מנקים ארונות/ מקרר / מקפיא /דלתות חיצוני עם ספרי חלונות
מגישים ומורידים הכל לשולחן וממנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
גם אצלי בנות 4 6 ו בן ה-7 עושים המון
אבל נראה לי הם קיבלו את זה בגנים שזה טבעי לעזור...
אין לי איזו שיטה, פשוט מבקשת / אומרת והם עושים בכיף

ביומיום- מסדרים פיקס רצפה /שולחן/ בגדים ממיינים לכביסה/ מורידים ותולים בגדים מדי פעם
מוציאים מהמכונה למייבש ועוד המון פעולות פשוטות
יום שישי ושבת- מסדרים מטאטאים ושוטפים את החדר /מטבח/ סלון
מנקים ארונות/ מקרר / מקפיא /דלתות חיצוני עם ספרי חלונות
מגישים ומורידים הכל לשולחן וממנו.
אין לך מציאות של אן לי כוח... לא בא לי.. אוףף...
או שאת מטבעך לא מתייחסת לזה ומשבחת את מי שכן..
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אין לך מציאות של אן לי כוח... לא בא לי.. אוףף...
או שאת מטבעך לא מתייחסת לזה ומשבחת את מי שכן..
יש לי המון פעמים

ואז זה מתחלק בין פעולות שאני חושבת שהם מוכרחים לעשות לבין פעולות מעבר

מה שבבייסיק כמו לסדר את המשחקים שלהם לשים בגדים בכביסה וכדומה אז אני פשוט מודיעה שהכח לא רלוונטי ושיעשו בלי כח (אלא אם כן אני חוששת שאכן אין להם כח באמת ואז עוזרת להם או מעלימה עין)

כל מה שמעבר זה תלוי סיטואציה לרוב אני מבקשת מהם כשאני יודעת שיש להם כח ולא כשהם כבר עייפים או שהרגע חזרו מהמוסדות, אז יותר קל לי לעמוד עליהם שיבצעו את הבקשה שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
גם אצלי בנות 4 6 ו בן ה-7 עושים המון
אבל נראה לי הם קיבלו את זה בגנים שזה טבעי לעזור...
אין לי איזו שיטה, פשוט מבקשת / אומרת והם עושים בכיף

ביומיום- מסדרים פיקס רצפה /שולחן/ בגדים ממיינים לכביסה/ מורידים ותולים בגדים מדי פעם
מוציאים מהמכונה למייבש ועוד המון פעולות פשוטות
יום שישי ושבת- מסדרים מטאטאים ושוטפים את החדר /מטבח/ סלון
מנקים ארונות/ מקרר / מקפיא /דלתות חיצוני עם ספרי חלונות
מגישים ומורידים הכל לשולחן וממנו.
איך הם מטאטאים ושוטפים?
עם מטאטא ומגב רגיל? או שיש לך יותר קטן?

ניסיתי לתת לבת שלי לטאטא עם מטאטא רגיל ונראה לי גדול לה מידי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
איך הם מטאטאים ושוטפים?
עם מטאטא ומגב רגיל? או שיש לך יותר קטן?

ניסיתי לתת לבת שלי לטאטא עם מטאטא רגיל ונראה לי גדול לה מידי.
הבאתי לילדה בת שנתיים מברשת ויעה קטן של איקאה
הרימה כל לכלוך בערך בנפרד
אבל אוהבת מאד לטאטא עם זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אני יודעת לפעמים להתעצבן ולהתרגז..
לדעתי זה פשוט עקביות. היו כמה פעמים קשות יחסית בשבילם. והבנתי מאד את הסיטואציה ופשוט סידרתי איתם הכל. הם היו אחראים על האיסוף ואני בינתים ארגנתי את השולחן. סתם בשביל הדוגמא.
ויש פעמים שהם מראש לא מבלגנים כדי לא לאסוף אחר כך.
בשורה תחתונה-הסלון היה מסודר ורק אז הלכנו לאכול במטבח.
זה!!
כתבת את זה בכזה 'בקטנה' אבל נשמע שזה בעיקר העקביות
ויותר נכון שאת לא מוותרת...
כי כל מה שאמרת הדברים האחרים זה טוב ויפה, ואני עושה את כולם אולי חלק לא בעקביות..
אבל
אצלי כל הדברים האלו לא עובדים...!!
שום חגיגה של 'עוגה' לא שווה לבן ה-5 בשביל להתאמץ לאסוף... לא חנות ירקות, ולא לפי צבעים
לא 'הכנת עוגה' ולא שיר, לא סטופר עם השעון וכו'
וכמובן , כמובן, שתמיד אחרי שאוספים אני מדברת איזה חדר נעים, וכמה נעים להיות פה בזכות...
סטופר לפעמיםםםםם עוזר, השאר זה רק אם אני לא מוותרת....
הצוציק בן ה-5 אהב לשטוף רצפה, אבל גם זה עבר לו
למרות כל הפרגונים איזה רצפה נקיה יש לנו עכשיו בבית, וכמה נעים להסתובב פה בזכות...
היום זה לפעמים כן לפעמים לא...


אגב, הבן שלי קילף בגיל שנתיים או שנתיים וחצי!! בלי להיחתך בכלל.
הוא ביקש, לא האמנתי
בתחילה זה היה איתי צמוד שראיתי שלא נחתך
אבל עשה את זה ! מדהים!!
במוטוריקה עדינה באמת הצליח דברים בגיל מאד קטן...
אצל הילד שאחריו זה לא הכיוון....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה