סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 37

"אואה, מוישי, יש לך הכשר על הפיאה?" שואלת חני.

"מה?" נבהל מוישי.

"חח התכוונתי שגדל לך שיער ממש גדול, נראה לי הגיע הזמן לתספורת..."

"אה, חח מתוחכמת. בכל מקרה, אם זה מה שאת רוצה, אני מיד קובע!"

"תודה, ואם תוכל להגיד לו הפעם לשנות משהו לגוון, אני אשמח..."

"מה לגוון?"

"אני יודעת? אולי יותר צ'ופ או משהו כזה..."

"בסדר גמור!"

וביציאה מהמספרה.

"היי, נחמן, מה קורה? מה נשמע?" מתרגש מוישי לפגוש את חברו משכבר הימים.

"בסדר, מה נהיה? אתה רציני בקשר לזה?" אומר נחמן מסמן על ראשו של מוישי.

"כן, אשתי בקשה משהו שונה, אולי זה קצת מוגזם באמת..."

"הכל טוב! אם האישה רוצה, הכל טוב! אתה נראה מצוין!"

"תודה נחמן" עונה מוישי ממשש את הצ'ופ שנשאר...


"אוי ואבוי, איך אתה נראה!" אומרת חני.

"מה? התלכלכתי ממשהו?" נבהל מוישי.

"חח לא, התכוונתי שגדל לך שיער ממש גדול, אתה קובע תור לספר?"

"אה, חח הלחצת אותי. בכל מקרה, אני אקבע..."

"אה, אתה תקבע? אתה חושב שאני לא יודעת שתשכח? תעשה את זה עכשיו, פליז! ואם תוכל להגיד לו הפעם לשנות משהו, אני אשמח..."

"מה לשנות?"

"אני יודעת? אולי פחות צ'ופ או משהו כזה... אתה כבר מבוגר, לא מתאים".

"נו נו..."

וביציאה מהמספרה.

"היי, ראובן, מה קורה??" שואל מוישה באדישות את חברו שלא פגש שנתיים.

"בסדר, אני בהלם! אתה רציני בקשר לזה?" אומר ראובן, מסמן על ראשו של מוישה.

"כן, לגמרי, אשתי בקשה".

"לא, אני בהלם גמור! מה זה אשתי בקשה? בגלל זה ככה, ביום אחד?"

"אני לא מבין ממה אתה בהל..." נאלם פתאום מוישה כשגילה לחרדתו ששכח את הכיפה במספרה...
 
התגעגענו...
חזק מאוד!
 
פרק 38

"אחח איזה רוגע!" אמר מוישי מתרווח על הספה.

"כן, משהו משהו!" הסכימה חני.

"אין מטלות, הבית מצוחצח, וואו!"

"לגמרי! חלום!"

"סיימנו את כל השיחות עם ההורים, שלי, שלך, זהו, פשוט שקט!"

"לא שזה מטלה חס וחלילה לדבר איתם..."

"כן, חס וחלילה, אבל זה מפר את המנוחה..."

"צודק. וגם אין לנו עדיין ילדים שלמרות שאנחנו מחכים להם, הם גם היו מפריעים..."

"נכון. וחס וחלילה זה לא אומר שאנחנו לא מייחלים לרעש הזה!"

"בדיוק, אבל זה טוב גם הזמן הזה. וואו, איזו מנוחת הנפש!"

"הופה, הפלאפון! אויש, אבא שלך, מה הוא רוצה?"


"אחח איזה רוגע!" מוישה מתרווח על הספה.

"כן, משהו משהו!" מסכימה חני.

"אין מטלות, הבית מצוחצח, וואו!"

"לגמרי! חלום!"

"סיימנו את כל הענייניים עם ההורים, שלי, שלך, זהו, פשוט שקט!"

"לא שהם מטלה חס וחלילה!"

"כן, כמובן! אבל זה היה מפר את המנוחה..."

"צודק. והילדים ישנים כמו בובות במיטות..."

"נכון. וזה לא שזה לא כיף לנו הרעש שלהם ברוך ד'..."

"בדיוק, אבל זה טוב גם הזמן הזה. וואו, איזו מנוחת הנפש!"

"איזה אושר..." בום! כדור פוגע בפניו של מוישה ומעיר אותו באחת מחלומו המתוק בשנ"צ הקצר על הספה, רצפת הסלון כולה בריכת מים במרכזה הילדים עומדים ומאשימים אחד את השני במחדל הזריקה הנחשלת...
 
נערך לאחרונה ב:
"איזה אושר..." בום! כדור פוגע בפניו של מוישה ומעיר אותו באחת מחלומו המתוק בשנ"צ הקצר על הספה, רצפת הסלון כולה בריכת מים במרכזה הילדים עומדים ומאשימים אחד את השני במחדל הזריקה הנחשלת...
יש מספר רב מאוד של טראגדיות בשתי השורות הללו.
חלום מתוק נופץ😔
שינה קצרה ברחה😫
בומבה בראש😵
סיטואציה שמציבה את מוישה בחוסר אונים קשה מנשוא🌊🥵🌊
(המשקפיים נשברו?)
פרק משובח!
 
יש מספר רב מאוד של טראגדיות בשתי השורות הללו.
חלום מתוק נופץ😔
שינה קצרה ברחה😫
בומבה בראש😵
סיטואציה שמציבה את מוישה בחוסר אונים קשה מנשוא🌊🥵🌊
חח
האמת, זה היה שיקול האם ריבוי הטרגדיות מכביד מדי או מצחיק יותר,
שמחתי להבין שזה הצחיק יותר מהנכתב
תודה רבה!!

יש דעה הפוכה בעניין או שהציבור מסכים?
 
זו הייתה ממש התרסקות קשה אל קרקע המציאות...
מוישה מבקש מעט התחשבות בפרקים הבאים... :LOL: :LOL:

וברצינות,
אולי אפשר פה ושם לשלב גם את הזווית ההפוכה?
את הפלוס שיש לחיים האמיתיים על פני הזו"ציות?
 
זו הייתה ממש התרסקות קשה אל קרקע המציאות...
מוישה מבקש מעט התחשבות בפרקים הבאים... :LOL: :LOL:
חח זה כבר נהפך למסורת שאחרי רצף פרקים עם נפילות של מוישה מבקשים התחשבות בו :)
וברצינות,
אולי אפשר פה ושם לשלב גם את הזווית ההפוכה?
את הפלוס שיש לחיים האמיתיים על פני הזו"ציות?
בעז"ה יבוא!!
 
פרק 39

"איזה שיעמום..." אומרת חני, נבהלת מעצמה.

"מה?" מוישי לרגע בהלם.

"לא, כלום..." נלחצת חני ממה שפלטה, ומנסה להחזיר מילותיה.

"סתם, צודקת, הכל בסדר, מותר שיהיה משעמם לפעמים!" מקבל מוישי בטחון.

"אתה בטוח? זה תקין?" חוששת חני.

"תקין לגמרי!"

"וואו, הרגעת, אבל מה נעשה תכל'ס? הבית כבר נקי כמה ימים ברצף, שיחקנו כבר..."

"אה, אולי נשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה?"

"אני יודע, אולי נצא?"

"אני גמורה!"

"אז אפשר ללכת לישון..."

"בתשע בערב? ואני בכלל לא עייפה רק גמורה!"

"אוקיי, אז נראה לי פשוט, נמשיך להשתעמם... ניהנה מהשיעמום".

"למען ד', איך אפשר ליהנות משיעמום?"


"וואו, איזה הספקים!" אומרת חני, מרוצה מעצמה.

"מה?" מוישה לרגע בהלם מהפגנת השמחה הפתאומית.

"לא, כלום..." נלחצת חני מהמחמאה העצמית שנתנה לעצמה.

"הכל בסדר! באמת הספקנו המון!" מקבל מוישה בטחון.

"אתה בטוח? הספקנו?" קורצת חני.

"צודקת, הספקת! אבל גם אני טאטאתי את הסלון..."

"נכון. אבל צודק, מה, אסור לי להיות מרוצה מעצמי? הבית כבר די נקי כמה דקות ברצף, הילדים ישנים..."

"לגמרי, כל הכבוד! מה אומרת, אולי יש לנו זמן קצת לשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה אלף? לא הגיע הזמן שנקנה משהו חדש..."

"אני יודע... אין לי כח לצאת לקנות..."

"לי יש כח!"

"אז את יכולה באמת לצאת לקניות..." אמר מוישה ואז נבהל ממשמעות דבריו והוסיף "אה, מצד שני כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות בבית..."

"חח אל תדאג, החנויות סגורות... וכמובן שאתה צודק, אין רגע משעמם בבית ברוך ד'! אוי, הפלאפון שלי נפל מאחורי הספה! אחח... שונאת להזיז אותה!"

"אני בא! אני אזיז אותה!" קפץ מוישה בהתנדבות נדירה.

"לא, זה בסדר, אני מסתדרת.. אוי ויי! למען ד', מוישה, מה כל הלכלוך של הסלון עושה פה מתחת הספה?"
 
פרק 39

"איזה שיעמום..." אומרת חני, נבהלת מעצמה.

"מה?" מוישי לרגע בהלם.

"לא, כלום..." נלחצת חני ממה שפלטה, ומנסה להחזיר מילותיה.

"סתם, צודקת, הכל בסדר, מותר שיהיה משעמם לפעמים!" מקבל מוישי בטחון.

"אתה בטוח? זה תקין?" חוששת חני.

"תקין לגמרי!"

"וואו, הרגעת, אבל מה נעשה תכל'ס? הבית כבר נקי כמה ימים ברצף, שיחקנו כבר..."

"אה, אולי נשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה?"

"אני יודע, אולי נצא?"

"אני גמורה!"

"אז אפשר ללכת לישון..."

"בתשע בערב? ואני בכלל לא עייפה רק גמורה!"

"אוקיי, אז נראה לי פשוט, נמשיך להשתעמם... ניהנה מהשיעמום".

"למען ד', איך אפשר ליהנות משיעמום?"


"וואו, איזה הספקים!" אומרת חני, מרוצה מעצמה.

"מה?" מוישה לרגע בהלם מהפגנת השמחה הפתאומית.

"לא, כלום..." נלחצת חני מהמחמאה העצמית שנתנה לעצמה.

"הכל בסדר! באמת הספקנו המון!" מקבל מוישה בטחון.

"אתה בטוח? הספקנו?" קורצת חני.

"צודקת, הספקת! אבל גם אני טאטאתי את הסלון..."

"נכון. אבל צודק, מה, אסור לי להיות מרוצה מעצמי? הבית כבר די נקי כמה דקות ברצף, הילדים ישנים..."

"לגמרי, כל הכבוד! מה אומרת, אולי יש לנו זמן קצת לשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה אלף? לא הגיע הזמן שנקנה משהו חדש..."

"אני יודע... אין לי כח לצאת לקנות..."

"לי יש כח!"

"אז את יכולה באמת לצאת לקניות..." אמר מוישה ואז נבהל ממשמעות דבריו והוסיף "אה, מצד שני כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות בבית..."

"חח אל תדאג, החנויות סגורות... וכמובן שאתה צודק, אין רגע משעמם בבית ברוך ד'! אוי, הפלאפון שלי נפל מאחורי הספה! אחח... שונאת להזיז אותה!"

"אני בא! אני אזיז אותה!" קפץ מוישה בהתנדבות נדירה.

"לא, זה בסדר, אני מסתדרת.. אוי ויי! למען ד', מוישה, מה כל הלכלוך של הסלון עושה פה מתחת הספה?"
אני מחבבת את העובדה שחני תמיד הבלעבוסטע המוצלחת🤓
ולא שאמרתי משהו על מוישה. הוא באמת משתדל😌
סדרה חינוכית או לא סידרה חינוכית, אה? 😉
תמיד היה משהו חשוד בכל התנהלות הפרקים🙈
פרק מהמםם !
 
פרק 40

"אוי, מוישי, נראה לי אני לא מרגישה טוב..." אומרת חני בצרידות.

"אוי ואבוי! מה להכין לך? תה עם לימון? נענע שאני אלך לקטוף?" שאל מוישי בדאגה.

"לא, זה בסדר, אם אפשר רק כוס מים?"

"כוס, אני מביא לך מיכל! שתרווי!"

"שאני מה?"

"שתהיה רוויית מים ותרגישי טוב! זה כל כך חשוב לי!"

"תודה! אין צורך אבל... תביא כוס מים, עם איזה אקמול..."

"קחי שני כדורים מכל סוג, אופטלגין, נורופן ואקמול!"

"מוישי תירגע, הכל טוב! אתה לא צריך לדאוג, אני ארגיש בסדר".

"את בטוחה?"

"בטוחה ממש!"

"יש! אחח איזה נס! הרגעת אותי. אבל שלא תעזי לקום מהמיטה, היום אני עושה הכל בבית!"


"אוי, מוישה, נראה לי אני לא מרגישה טוב..." אמרה חני בצרידות.

"אוי ויי, אז לא תוכלי לקחת היום את הילדים?" שאל מוישה בדאגה.

"לא, זה בסדר... אם אפשר רק כוס מים?"

"חמש דקות, בסדר? בינתיים את יכולה להכין סנדוויצ'ים?"

"שאני מה?"

"להכין את הסנדוויצ'ים פשוט הילדים לא אוכלים את יצירות הפאר שלי..."

"אם אני כבר אקום, אני כבר אכין לעצמי כוס מים לבד... אני צריכה אקמול לדעתי".

"עד כדי? היי, אני לא בטוח שיש לנו... תבדקי בארון החלבי מאחורה, תקעתי שם כמה קופסאות של תרופות, מה עם הסנדוויצ'ים? הילדים יבכו..."

"מוישה תירגע, הכל טוב! יהיו סנדוויצ'ים! אני רק צריכה להתאפס".

"את בטוחה שיהיו?"

"בטוחה ממש!"

"יש! אחח איזה נס! הרגעת אותי. חשבתי כבר שאין לך כח לקום מהמיטה והיום אני עושה הכל בבית..."
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
 
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
אחד הפרקים הגדולים של האירוע הזה
 
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
וואווווווו 😅😂🤣
שיא השיאים שלכם @שועל ספרות. !!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד, יצרתי ממשק נוח ליצירת לוח שנה עברי עם התאמה אישית,
לעת עתה, אפשר להוסיף כיתוב (ימי הולדת וכד'), להעלות תמונה לכל יום, וכן תמונה ראשית לחודש.
זה עדיין באמצע עבודה, אני כבר מפרסם בשביל לקבל הערות והארות.
הנה קישור לאתר,

הוראות:
1. אפשר לבחור תמונת רקע ללוח שנה
2. לכל חודש ניתן לתת תמונה ראשית
3. בכל יום ניתן להוסיף תמונת רקע ליום, וכן כיתוב (אם יש יותר מאירוע אחד, אפשר פשוט לרדת שורה)
4. בסיום, מקליקים על הכפתור "להורדה"
זה פותח את חלונית ההדפסה,
שימו לב: יכול לקחת זמן עד שזה נטען, תלוי בכמות התמונות שהעליתם, אפי' כמה דקות!
הנה צילום מסך של ההגדרות בחלונית ההדפסה.
1759872841572.png


כאמור, אני אשמח מאוד להערות והצעות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה