מידע שימושי וואו!! איזה נוסטלגיה 😱 אשכול לגילאי 30+ 😃

JOZEF26 · 7/1/26

bonbon · 7/1/26

נכתב ע"י חני נדלן:
אני הייתי פותחת אשכול של משקעים שעברנו לפני 20 שנה מה שההורים שלנו לא נתנו לנו לעשות
והיום חייבים להביא לילדים

זה 400 עמודים מינימום

שלום טולדנו · 7/1/26

הפשטות של אז...

שמחה מדברים קטנים
זמן שעבר לאט
פחות בחירה, יותר הסתפקות
פחות רעש, יותר נוכחות
יותר להיות, פחות להראות

שלום טולדנו · 7/1/26

פעם...

חיכינו יותר, התרגשנו יותר
מה שהיה פשוט – היה אמיתי
לא הכול היה נוח, אבל היה ברור
לא חיפשנו ריגושים, מצאנו רגעים
פחות שאלות, יותר חיים

שלום טולדנו · 7/1/26

ל.......

להקליט שיר מהרדיו ולכעוס שהשדרן נכנס באמצע....
לגלות בדיעבד שהקלטת כבר חצי מלאה במשהו אחר..
לחכות למצעד השבועי רק בשביל שיר אחד...
לשמוע שיר חדש “פעם ראשונה בעולם” ולהרגיש מיוחד..

האס$ · 7/1/26

הממתקים האלו עדיין קיימים???
כל טיול הייתי חותך את המסטיק לחתיכות קטנות ומחליף כל חתיכה בעד 10 פופסים
אויישש כמה זה היה שווה...

מלי ו. · 7/1/26

המלחמות של פעם היו בחזית (זוכרת ממלחמת יום כיפור והלאה). בעורף פחדו מאווירונים שיבואו להפציץ.
בלילה שמרו על האפלה. סגרו את כל התריסים, ועד הסוף!!!! לפעמים גם שמו שמיכות שלא יצא אור החוצה והאווירונים לא ידעו היכן יש בתים. אנשי הג"א - הגנה אזרחית (שהיום הם פיקוד העורף), היו מפטרלים ושואגים: "לכבות את האור!" על כל ניצוץ שהעז להציץ...
בסוכות, היה ממש עצוב. פלורסנטים שנבעו בצבע כחול, הפכו את הסוכה למעט מפחידה. זה היה ממש תחילת המלחמה, למי היה ראש לקשט? אני זוכרת שהקישוט היחיד שתלה בסוכה היה פלקט קודר בצבעי כחול וקצת צהוב. זה היה של אגודת ישראל, והכותרת הייתה "לאורם נלך" ותמונות רבנים מתחת.
ילדים צבעו בכחול פנסי מכוניות, כדי שיוכל לנוע בלילה.
בחול המועד, שלחו אותנו לבית הספר, כדי שלא נסתובב בין הרגליים. (הירושלמיות מכחישות את העניין, אבל תל אבביות ובני ברקיות זוכרות...
פעם, הייתה אזעקה בקול עולה ויורד להיכנס למקלטים, וצפירת הרגעה יציבה כדי לצאת מהמקלטים.

וויינער יואל · 7/1/26

נכתב ע"י מלי ו.:
פעם, הייתה אזעקה בקול עולה ויורד להיכנס למקלטים, וצפירת הרגעה יציבה כדי לצאת מהמקלטים.

זה עוד היה גם במלחמת המפרץ
ואני זוכר שבתקופה ההיא השביתו את הצופרים של שבת, שאם יהיה אזעקה לא יחשבו שזה צפירת ההרגעה

אאאכהן · 7/1/26

ידיעה מהיום:

היסטוריה בירושלים | הורסים סופית את מוניות גאולה.

פודרה המלך · 7/1/26

נכתב ע"י וויינער יואל:
זה עוד היה גם במלחמת המפרץ
ואני זוכר שבתקופה ההיא השביתו את הצופרים של שבת, שאם יהיה אזעקה לא יחשבו שזה צפירת ההרגעה

אם במלחמת המפרץ עסקינן נזכרתי בקופסאות של המסכות ששכבו בבודים

דיסק שרוט · 7/1/26

נכתב ע"י אאאכהן:
ידיעה מהיום:

היסטוריה בירושלים | הורסים סופית את מוניות גאולה.
צפה בקובץ המצורף 2148679

מי זוכר את המיקום הישן שלהם מעבר השני של הכביש?

רק שמחה :) · 7/1/26

נכתב ע"י שלום טולדנו:
הפשטות של אז...

שמחה מדברים קטנים

זמן שעבר לאט

פחות בחירה, יותר הסתפקות

פחות רעש, יותר נוכחות

יותר להיות, פחות להראות

נכתב ע"י שלום טולדנו:
פעם...

חיכינו יותר, התרגשנו יותר

מה שהיה פשוט – היה אמיתי

לא הכול היה נוח, אבל היה ברור

לא חיפשנו ריגושים, מצאנו רגעים

פחות שאלות, יותר חיים

נכתב ע"י שלום טולדנו:
ל.......

להקליט שיר מהרדיו ולכעוס שהשדרן נכנס באמצע....

לגלות בדיעבד שהקלטת כבר חצי מלאה במשהו אחר..

לחכות למצעד השבועי רק בשביל שיר אחד...

לשמוע שיר חדש “פעם ראשונה בעולם” ולהרגיש מיוחד..

gpt??????

וויינער יואל · 7/1/26

נכתב ע"י פודרה המלך:
אם במלחמת המפרץ עסקינן נזכרתי בקופסאות של המסכות ששכבו בבודים

נכתב ע"י וויינער יואל:
וואו
וזאת תמונה מויקיפדיה
צפה בקובץ המצורף 2135687

2996 · 7/1/26

נכתב ע"י JOZEF26:
צפה בקובץ המצורף 2148520

היו מוסיפים לילדים גומי מאחורה (ועוד בצבע לבן כזה)כדי שלא יפול מרגליהם.
ביו"כ הם היו באים עם זה לבי"כ, הקרוקס של הדור ההוא.

וויינער יואל · 7/1/26

נכתב ע"י ישראל בן צבי:
הורסים סופית את מוניות גאולה.
צפה בקובץ המצורף 2148706

כפול, דפדף 4 תגובות אחורה

מלי ו. · 7/1/26

כתבו כאן שפעם לא התחצפו...
היה איזשהו משחק טיפשי ששיחקנו בלי לשים לב למי, היינו הולכים שלובי ידיים, נתקעים במשהו ואומרים בניגון אחיד: "אוי, סליחה גברת...."
משהו זוכר טבעות שבחלק הפנימי של כף היד, הסתתר לו מיכל מים קטן מחובר לטבעת? זה ממש לא מחוצףףףףףףףףףףף

המטבח של סימא · 7/1/26

נכתב ע"י מלי ו.:
(זוכרת ממלחמת יום כיפור והלאה).

במלחמת ששת הימים אותם חיילי הג"א הגיעו עם משאית חול ים ושקי יוטה וחילקו לילדים
מקלט היה אחד בשכונה..
לכן כל הילדות והילדים היו ממלאים שקים קטנים בחול, והמבוגרים קשרו את הפתח והניחו בערמה בכניסה לבניין
בזמן אזעקה כולם רצו במדרגות למחסה שבכניסה לבניין מעשה ידי הילדים.

נכתב ע"י מלי ו.:
בקיוסקים קנו כוס שתיה. הכוס הייתה מזכוכית. כדי לנקות אותה, בעל הקיוסק הכניס אותה לחור שהיה על הדלפק, כנראה שהיה שם מיםו(סבון?)

אין סבון..

נכתב ע"י מלי ו.:
. הוא החזיק את הכוס בידו, סובב אותה שני סיבובים, הוציא ושם הפוך על מגבת מוכנה(?) ללקוח הבא.

לא סובב רק לחץ וזה הפעיל מנגנון השטיפה שהיה בס"כ זרם מים.

נכתב ע"י מלי ו.:
תמיד נמצאה איזו נחמדת בשטח, שיצא לה העיניים והייתה חייבת לומר שיש בפנים דם של חזיר.

וואלה חשבתי שזה נכון..

נכתב ע"י מלי ו.:
בדרך לבני ברק, היינו יושבים דרוכים מתי כבר האוטובוס יעבור ליד התפוזים. ברחוב ז'בוטינסקי, היה מפעל של עסיס, משם הציצו אלינו המוני תפוזים שרק אתמול ראינו בפרדס.

לי זכורשריח הפירות התערבב עם ריח השוקולד של מפעל עלית הסמוך..לא היה ריח משהו.
ולעסיס היה סלוגן "כי עסיס זה עסיס "

נכתב ע"י מלי ו.:
הלבן של פעם, זה שכבר לא היה בזכוכית, (את הזכוכית אני לא זוכרת...) היה בקופסאות עגולות לא חלקות אלא פסים פסים לגובה.

נכתב ע"י מלי ו.:
המכסה היה מתכת שמקופלת למטה. כדי לפתוח משכו חתיכת מתכת כדי לחתוך את המסגרת.

הפועלים שאכלו ארוחת צהריים חצי לחם לבן שהוציאו ממנו את הרך ומלאו אותו בשמנת..
לפעמים הם יצרו מהמכסה המתכתי הזה צורת כפית ואכלו "כמו בני אדם"
הבעיה הייתה שהקצוות של המתכת היו חדים כתער והיה צריך מיומנות לאכול כך.

נכתב ע"י מלי ו.:
שפופרת קטנה שלממרח אנשובי.

זוועת עולם..

נכתב ע"י מלי ו.:
ובקשר לממתקים: העיקריים היו ביסקוויטים ובייגלאך בשלוש צורות: עגול, שמיניות או מקלות.
היה גם שלווה קטנה של אשבול ושלווה גדולה לבנה מנופחת.
סוכריות שונות כבר כתבו כאן,

היה ממתקים תוצרת "צה-דה" ותוצרת "ליבר" עם הסלוגן "על כל לשון ליבר תמיד ראשון.."
ואת "פרוגרס" שייצר שוקולד במילוי ליקר ודובדבן (טראומת ילדות..)
היינו נוסעים לשם עם ההורים לקנות את השוקולד הזה "עודפים על המשקל" זה היה הרבה יותר זול.

מלי ו. · 7/1/26

נכתב ע"י המטבח של סימא:
במלחמת ששת הימים אותם חיילי הג"א הגיעו עם משאית חול ים ושקי יוטה וחילקו לילדים
מקלט היה אחד בשכונה..
לכן כל הילדות והילדים היו ממלאים שקים קטנים בחול, והמבוגרים קשרו את הפתח והניחו בערמה בכניסה לבניין
בזמן אזעקה כולם רצו במדרגות למחסה שבכניסה לבניין מעשה ידי הילדים.

אין סבון..

לא סובב רק לחץ וזה הפעיל מנגנון השטיפה שהיה בס"כ זרם מים.

וואלה חשבתי שזה נכון..

לי זכורשריח הפירות התערבב עם ריח השוקולד של מפעל עלית הסמוך..לא היה ריח משהו.
ולעסיס היה סלוגן "כי עסיס זה עסיס "

הפועלים שאכלו ארוחת צהריים חצי לחם לבן שהוציאו ממנו את הרך ומלאו אותו בשמנת..
לפעמים הם יצרו מהמכסה המתכתי הזה צורת כפית ואכלו "כמו בני אדם"
הבעיה הייתה שהקצוות של המתכת היו חדים כתער והיה צריך מיומנות לאכול כך.

זוועת עולם..

היה ממתקים תוצרת "צה-דה" ותוצרת "ליבר" עם הסלוגן "על כל לשון ליבר תמיד ראשון.."
ואת "פרוגרס" שייצר שוקולד במילוי ליקר ודובדבן (טראומת ילדות..)
היינו נוסעים לשם עם ההורים לקנות את השוקולד הזה "עודפים על המשקל" זה היה הרבה יותר זול.

ממלחמת ששת הימים אני לא ממש זוכרת, אבל ידעתי שקיר הביטחון שבנו מלבנים מחוץ לבניין מחסה כפול לכניסה, שייך למלחמה. לא הורסים אותו כי אנחנו מדינה של מלחמות. ואז הגיע ההזעקה של יום כיפור, והיינו יורדים למטה עם שמיכות. הפעם כבר ירדתי בעצמי, ולא על הידיים...