מידע שימושי וואו!! איזה נוסטלגיה 😱 אשכול לגילאי 30+ 😃

[1470]

וותגידו לי אם אתם זוכרים את היממאי מהחתונות??????

עד היום
מפעם לפעם מנסים להתחיל יממאיי
ואף אחד בקהל לא זורם איתם...

 

[אסתר פ]

משחק ידים כזה-
תפתח את הארון
תוציא מספרים
תגזור את השיער
תחזיר את המספרים
תסגור את הארון
(ואז משפשפים חזק חזק את הידים זו בזו עד לזיעה ונהיה פסים כאלה )
תפתח את הארון
הנה השיער שלך

 

[אגוזים]

עמוסי דייקן
היה אחד מהזמרים-קלידנים
בחלק מהציבור....

 

[אגוזים]

משחק ידים כזה-
תפתח את הארון
תוציא מספרים
תגזור את השיער
תחזיר את המספרים
תסגור את הארון
(ואז משפשפים חזק חזק את הידים זו בזו עד לזיעה ונהיה פסים כאלה )
תפתח את הארון
הנה השיער שלך

תפתח תיקח תפוח
תאכל
היי לא ברכת..........

תפתח תכנס לבית
היי
לא נישקת את המזוזה.....

 

[המטבח של סימא]

לדעתי זה עב"ם לחברים/ות בפורום

 

[1470]

ידית גדולה מיכל מלא
ידית קטנה חצי מיכל

אגב עד היום
לוחצים על ידית המיכל מלא
גם אם לא צריך אפילו חצי מיכל...

 

[שלום טולדנו]

מה שהיה פעם ...

• פעם היינו מקליטים שיר מהרדיו ומתפללים שהשדרן ישתוק
• פעם חיכינו שעה ליד הרדיו בשביל שיר אחד
• פעם ידענו בעל־פה מספרי טלפון
• פעם ירדנו למטה “לחמש דקות” ונעלמנו לשעתיים
• פעם צעקו מהחלון במקום לשלוח הודעה
• פעם טייפ שעבד היה סיבה לשמחה
• פעם קסטה נתקעה – והיינו מחזירים עם עיפרון
• פעם היינו מחליפים משחקים, לא קבצים
• פעם ידענו מי בשכונה לפי האופניים למטה
• פעם חזרנו הביתה רק כשהאורות ברחוב נדלקו
• פעם שלט היה צריך מכה קטנה כדי לעבוד
• פעם קנינו במכולת עם מטבעות חמים מהכיס
• פעם תמונה אחת הייתה אירוע
• פעם לא תיעדנו – פשוט חיינו
• פעם היה פחות… והרגיש יותר

 

[רוקד ושר]

והנה החדשות מפי דן כנר

 

[טוב עין]

והנה החדשות מפי דן כנר

עיקרן תחילה...

 

[טוב עין]

מבזק החצי....(כל חצי שעה)

 

[(:1234]

כל מי שמגב"ש-
אביש שהיה מחלק סוכריות- זוכרים? והיה רוקד עם ילדי חלאקה ברחוב... (עדיין חי עד 120, אבל לא נראה לי שהוא עדיין מחלק סוכריות)
ואת שתי הנשים שהיו יושבות ומשחקות שח מט בגן הבור... (אחת מהן היתה רודפת אחרי ילדים שלטענתה ביזבזו את המים בברזיה)
ואת "דושמיא יא" ככה אנחנו קראנו לו (שמעע ישראלל)
ומהבית ספר-
פעם לא היו קראוונים בכלל, אלא חצר ענקיתתתת עם שתי מקומות שהיה הגבהה- כמו מדרכה, והיינו משחקות שם "קדרים באים"
ושפעם החיידר היה צמוד לבית ספר.. (ומי שעוד יותר ותיקה- שהחיידר עוד לא היה...)
ורובן...

 

[נח שוורצברגנדרוביץ]

צר לי אחי אתה טועה נועם אלימלך היה 338
ופרדו היה 337 לא היה 336

מי גר שם? אני או אתה??? (או שנינו...)
(רחוב 338 הוא בגינות דוד כמו שאפשר לראות בקובץ המצורף הלקוח מכאן (עמ' 13).
ראה גם בתמונה המצורפת).

 

[מאפינס]

v

צפה בקובץ המצורף 2147276

הבת שלי לבשה כאלה לפני כ3 שנים

 

[זיני]

אגב עד היום
לוחצים על ידית המיכל מלא
גם אם לא צריך אפילו חצי מיכל...

בעבר זה היה פרסום מהרשויות על מנת לחסוך במים,
כנראה עם הזמן גילו שזה לא עובד

 

[LeviMishpach]

לגמרי קיים היום...

מן הסתם שקיים פיזית… אבל כולם היום עברו לקלפים…

 

[LeviMishpach]

צפה בקובץ המצורף 2134915

ווואו הזוי! זוכר משהייתי ילד… (לא כזה הרבה זמן כן?! אני בחור)

 

[LeviMishpach]

אז, זה היה סובארו אמתית עגולה כזו.. נחפש את התמונה שלו..
היום כל רכב ישן (פורד פוקוס / ואפי' אוטלנדר כבר נחשב סובארו אברכים.

ואז זורקים משפטים מהר מהר לפני שיפול האסימון ותינתק השיחה

השבת התארחנו בישיבה מסוימת וראיתי שם טלפון ציבורי.
לא יודע אם זה מוצג מוזיאוני, או שבאמת הוא שמיש?! אולי גוביינה?? (אין 'טלכרט' היום, לא?)

שמיש. אפשר לבקש מהחברה המפעילה ומקישים תעודת זהות וזה עובד (אם בפנים הוא פעיל. ככה היה לי לפני כשלחש/ארבע שנים בישיבה קטנה)

 

[@Shoshana]

פוגים בתוך הצ'יטוס,
אוסף מכתביות ומפיונים,
אוטו גלידה ביום שישי (קיים היום?)
תיבות הדואר הירוקות,
שופכים מים בחול בגינה ונהיה "בוצק",
טלכרט

 

[מלי ו.]

אני נכנסת כזקנה.
קראתי עד 140 והתייאשתי מלחכות עד שאגמור.
זוכרים את הזמן שדואר ישראל, ה"צבי" היו עובדים עלינו, שמותר להשתמש רק במכשירים שלהם?
אם הייתה תקלה בקו הטלפון, הבאנו מהר את ה"פנסוניק" שקיבלנו מאמריקה, ושמנו בשקע את טלפון החוגה. כי אחרת הם היו אומרים שהתקלה היא בגלל שאנחנו משתמשים בטלפון לא שלהם...

אז גם היה מסטיק "צ'פיס" ריבוע קטן עטוף בנייר
בקיוסקים קנו כוס שתיה. הכוס הייתה מזכוכית. כדי לנקות אותה, בעל הקיוסק הכניס אותה לחור שהיה על הדלפק, כנראה שהיה שם מיםו(סבון?). הוא החזיק את הכוס בידו, סובב אותה שני סיבובים, הוציא ושם הפוך על מגבת מוכנה(?) ללקוח הבא.

מסטיק בזוקה רצינו בעיקר בגלל הבדיחות שהיו על הדף בפנים (זה היה בעצם כמו הקומיקס של היום...). אהבתי כשחברות קנו (כי לנו לא הרשו בגלל ההכשר) והראו לנו את הבדיחות שחזרו על עצמן.. (משהו זוכר בדיחה משם?). תמיד נמצאה איזו נחמדת בשטח, שיצא לה העיניים והייתה חייבת לומר שיש בפנים דם של חזיר. הם בדקו בבית, שמו בסיר ויצא מיץ אדום.

בזמני, כילדה וגם כאמא צעירה, כשהחמיאו לך על הבגדים של הילדים, השוויץ הכי גדול היה לומר: "את יודעת כמה ילדים כבר לבשו את זה..." זה הוכיח שהאמא לא קונה בגדים סתם כך בשוק. היא קונה "עופר" שמחזיק מעמד ל15 ילדים ועובר כמו חדש לנכדים.
באותה תקופה מחיר של בגד העיד על איכותו.
הסיסמא הייתה: "זול שווה זול"

הטיולים בגן והכתה א' אולי גם ב' היו לפרדס. הסתובבנו בין עצי התפוזים עם סלי עור שחורים ואספנו קצת תפוזים. זכינו לראות את הפועלים מטפסים על סולמות עץ הנשענים על העץ וקוטפים תפוזים כתומים ויפים.

בדרך לבני ברק, היינו יושבים דרוכים מתי כבר האוטובוס יעבור ליד התפוזים. ברחוב ז'בוטינסקי, היה מפעל של עסיס, משם הציצו אלינו המוני תפוזים שרק אתמול ראינו בפרדס. מאוחר יותר היה מי שהחליט שהפיח של האוטובוסים מזהם את התפוחים, ולצערנו, נבנה קיר שהסתיר מאתנו הילדים, את התענוג הטבעי...

 

[המטבח של סימא]

אם זה היה עב"ם ...

אז זה יהיה עבמיי"ם..לפחות