כותבת קצת מגילה ארוכה... למי שאין סבלנות לקרוא- שיעבור הלאה...
ב"ה מרוצה מאד מהחיידר שבני לומדים.
מעריכה מאד מאד את המלמדים ומלאכת הקודש שלהם... הם כולם מסורים, אוהבים ומשקיעים בילדים את נשמתם.
מממ... השנה הסיפור קצת מאד שונה.
ב"ה זכינו לבן 'פרח'. ילד חכם מאד (נמצא בשנתון מעל, ועם כל זאת מתחרה ברוך השם באחרים)
מדובר בילד חמוד וטוב שאוהב ללמוד ולהשקיע.
אוהב? לא סתם אוהב. זה התחום החזק שלו, ברוך השם.
במשחקי חצר לדוגמה- הוא מדשדש מאחורה... לא מהחזקים, כך שהכיף שלו והביטחון העצמי שלו- הוא בלימודים ובהתנהגות.
עד כאן נשמע בסדר.
כל שנה זכה במלמדים שהעריכו אותו ופידבקו אותו בהתאם. אמנם לא יכולים להביא לו כל הזמן תעודות הצטיינות כדי לא לעורר את קנאת חבריו, וברור שלא יכולים לתת לו כל הזמן מחמאות כשכל הכיתה לא נמצאת בסקלה שלו ויש ילדים שמתקשים ממנו בהרבה מבחינה התנהגותית ולימודית.
אבל כן ברור היה לכל אנשי הצוות, מה שברור לכל בן אנוש: בן אדם חייב לקבל פידבק חיובי על השקעה ומאמץ.
השנה הוא זכה במלמד עם ראש אחר: המלמד מכיר מקרוב ילדים חלשים שנפלטו ממוסדות לימוד והחליט את נשמתו להשקיע רק בכאלו שמתקשים: לעודד, להחמיא, להעלים עין מבעיות התנהגות... כך הוא מקווה שיעלו על דרך המלך.
מעריכה מאד את סבלנותו של הרבה לגשת לכאלו ילדים. זה באמת דבר מיוחד.
אבל... המלמד החליט שכדי להשקיע במתקשים, צריך להעלים עין מהחזקים. חד וחלק.
לדעתו, כדי לעודד התנהגות טובה אצל ילדים עם בעיות התנהגות, צריך להפסיק להחמיא לילדים 'חלקים'. כדי שהחלשים לא ירגישו בתחרות.
כמו בכל שנה, בני ב"ה משתדל ומתאמץ לעמוד בהצלחה בכל המטלות.
אבל שלא כמו בכל שנה, הוא לא מרגיש שהמלמד אוהב אותו או מעריך אותו בכלל.
אז הוא מתאמץ עוד קצת, ומקבל התעלמות בתמורה- עוד קצת.
ומתאמץ עוד הרבה- וההתעלמות מצד הרבה- עוד הרבה.
ומנגד? מחמאות בלי סוף לחבריו שמפריעים, שלא מקשיבים, שדואגים שיהיה 'שמח' באמצע השיעור, שעד שמצליחים להשקיע בשורה אחת- מטר מחמאות מורעפות עליהם.
אז נכון שאולי שורה אחת שמשקיע ילד חלש שווה כמו שיעור שלם של הילד שלי, יתכן. אבל עדיין: לא מגיע לו שום מילה טובה?
אז לאחר בכיות חוזרות של הבן, שאמר לי בכאב שכל המוטיבציה שלו להשקיע- הולכת ודועכת... בעלי דיבר עם המלמד.
תשובתו?
בן אדם שהיה על כסא גלגלים, ולאחר הרבה תרגילים יתחיל ללכת פסיעה אחת- כולם יתפעלו ויחמיאו לו ויצאו מגדרם... נכון? אבל בן אדם שהולך? על מה הוא צריך מחמאה בכלל, על זה שה' נתן לו אפשרות ללכת? שימשיך ללכת!
האמת, שנהיה לי קרררר כששמעתי את התגובה הזו. החריד אותי שהוא באמת פועל מתוך אידיאל שהוא עושה נכון.
אתמול הילד חזר בוכה על השפלה וצעקות מצד המלמד.
לאחר בירור איתו ואימות מול צוות ההנהלה, הבנו שהסיפור היה בערך כך:
הילד היה בכיתה, הרגיש שהוא שולט מצויין בחומר שנלמד כבר כמה פעמים, הוא הרגיש שהוא מסוגל ללמוד בו זמנית חומר אחר ותוך כדי כך- לענות תשובות לרבה ו'להיות בעניינים'.
הוא התחיל להתקדם וללמוד חומר אחר... גם כנראה מתוך שעמום, כמה כבר אפשר ללמוד חומר מוכר? וגם כנראה מתוך אינטרס למשוך תשומת לב שלילית מהמלמד על התנהגותו. הרי תשומת לב חיובית- הוא לא מקבל. נכון? לפחות המלמד יראה שהוא לא 'ילד טוב ירושלים' ולא תמיד מקשיב בריכוז מלא בכיתה, ואז אולי הרבה יתייחס אליו קצת יותר.
כשהמלמד גילה את העניין, הוא לא שתק. הוא העיר, פגע והשפיל את הילד מול כל חבריו.
האמת שזה דבר מקסים בעיני חבריו שגם כך קצת מקנאים בו על הצלחתו, ועכשיו- מרגישים שהם יכולים ליהנות מכך ש... הנה, הילד לא כזה משהו... הנה, הוא כבר לא מקבל מחמאות ואפילו מקבל גערות.
מה שקורה שהילד פעמיים מקבל סטירה: בתחומים האחרים של משחקי חצר- חבריו עולים עליו בהרבה. ובתחום הלימודי והחינוכי שבזה הוא היה חזק מאד- לא מקבל טיפה יחס. ועד שיש יחס- זהו יחס שלילי.
התייעצנו עם איש מקצוע, והוא טוען שאפשר לברוח מהבעיה ולהעביר אותו כיתה... אבל רצוי יותר לתת לילד להתמודד. להבין שלא בכל מקום בחיים ילקק דבש. זהו.
אני כמעט בוכה איתו.
נכון, בגינת פרחים פורחת שיש בצד כמה פרחים קמלים, זה יפה ואצילי לגשת ולנסות להשקות את הנבולים ולהחיות אותם כדי שאולי בעתיד הם יצליחו לפרוח. אבל האם נכון להזניח בזמן שאתה מתמסר לפרחים הנבולים- את הפרח היפה ביותר בגינה ולהפסיק להשקות אותו לגמרי?
כותבת בכאב.
אשמח לשמוע תגובות, בלי אמוציות. בלי תגובות של: "כל המלמדים", כי זה ממש לא כולם. רובם נהדרים ומקסימים.
אשמח לתגובות מיושבות: האם להעביר את הילד כיתה או לשמוע לעצת איש המקצוע ולהשאיר אותו 'להתמודד'?
הנושאים החמים
Reactions: מה חובתו בעולמו1 //