פריפריה מידע על הר יונה

הפרויקט של שערי טוביה עלויות הוצאות הקרקע והפיתוח יותר נמוכים מהמכרזים העדכניים,
גם המחירים של המכרז הזה די נמוכים,
יצא לי שאפשר להגיע לפחות מ- 200,000 ליח"ד כולל פיתוח ומע"מ כמעט כמו עכו (אזור ה- 140,000)
 
למיטב ידיעתי עסקנים חרדיים בכירים מוכנים כרגע להגיש הצעות ללפחות 3 מתחמים.. וזאת עמ לשמר מחירים של סביב ה 12 אשח למר.. מציע ליזמים שבונים על 16 וכו לחשוב שוב ולפחות לקחת בחשבון שיצטרכו להמתין הרבה זמן עם המכירות... מה גם שייתכן שעד שימתינו עם השיווק כבר יצאו המכרזים הבאים.. בקיצער.. זה לא המקום עדיין לעשות כסף
מעניין מה שאתה כותב! מדובר בעסקניים חרדיים כלליים? או מהישוב הישן?
לגבי ה 12.000 למ"ר זה נשמע קצת מופקע מכיוון שבשכונה הזו כבר נמכרו הרבה מאוד דירות במחירים גבוהים יותר,
והמחיר כרגע גבוה יותר גם ביד שניה, ומכיוון שהמחירים עדיין בהישג יד ויש ביקושים קשיחים (מציבורים מסוימים)
לא נראה לי שיהיה אפשר להגיע למחיר שנקבת, אבל הלוואי שכן ותצא כאן בשורה לציבור החרדי...
לגבי עסקנים לא הבנתי הם גם קבלנים ויזמים? כי אני לא רואה קבלן שיסכים לבנות באחוזי רווח קטנים כ"כ.
 
נערך לאחרונה ב:
מאתמול, כמופיע בחוברת המכרז: צפה בקובץ המצורף 2134343
ביעת גמישות תכנונית במתחמי תכנון מוגדרים בהתאם לתוכנית תמ"ל 1110, ובלבד שלא ישנו את היקף זכויות הבניה, שטחים מאושרים ומספר יח"ד.
החלטה:התנגדות עצמית לתוכנית שהופקדה כדין.

1. התוכנית שבנדון הוגשה במקביל לעריכת תוכנית בינוי בקנ"מ 1:500 כאשר זו העלתה שתי סוגיות עיקריות לבחינה מחודשת, פריסת קירות התמך גובהם והעוגנים הקבועים מחד, ופריסת מערך מבני הציבור והפרוגרמה המורכבת מאידך.
בהתאמה לצרכים אלו הוגשה תוכנית המתאר המקומית שבנדון.
2. עריכת תוכנית הבינוי בקנ"מ 1:500 המשיכה בתכנון מפורט לביצוע בקנ"מ 1:250 ולצוות היועצים נוספו יועץ עוגנים ויועץ ביסוס קרקע.
בהתאם לכך בבחינת יציבות הקרקע לשכונה המיועדת נקבע שלא ניתן לבסס את הבינוי המוצע בגבעה המערבית ללא שינוי מהותי במפלסי התכנון.
3. בכדי להתגבר על הקושי בביסוס התשתיות בגבעה המערבית עודכנו מפלסי פיתוח במתחם שיווק הצפון מערבי, בעוד סכמת הביסוס מתקיימת דרך חיבור נוסף לגבעה המערבית מדופן הבינוי הקיים מתוקף תוכנית ג/10278 (תוכנית המקור להר יונה ג אשר עודכנה בתמ"ל 1110).
1. התוכנית שבנדון הוגשה במקביל לעריכת תוכנית בינוי בקנ"מ 1:500 כאשר זו העלתה שתי סוגיות עיקריות לבחינה מחודשת, פריסת קירות התמך גובהם והעוגנים הקבועים מחד, ופריסת מערך מבני הציבור והפרוגרמה המורכבת מאידך.
בהתאמה לצרכים אלו הוגשה תוכנית המתאר המקומית שבנדון.
2. עריכת תוכנית הבינוי בקנ"מ 1:500 המשיכה בתכנון מפורט לביצוע בקנ"מ 1:250 ולצוות היועצים נוספו יועץ עוגנים ויועץ ביסוס קרקע.
בהתאם לכך בבחינת יציבות הקרקע לשכונה המיועדת נקבע שלא ניתן לבסס את הבינוי המוצע בגבעה המערבית ללא שינוי מהותי במפלסי התכנון.
3. בכדי להתגבר על הקושי בביסוס התשתיות בגבעה המערבית עודכנו מפלסי פיתוח במתחם שיווק הצפון מערבי, בעוד סכמת הביסוס מתקיימת דרך חיבור נוסף לגבעה המערבית מדופן הבינוי הקיים מתוקף תוכנית ג/10278 (תוכנית המקור להר יונה ג אשר עודכנה בתמ"ל 1110).
בהתאמה לכך מבוקש:
א. שינוי יעוד בתשריט התוכנית במקטע המערבי של תא שטח 901 ביעוד שטחים פתוחים לדרך מוצעת, באופן בו כביש מספר 4 בתוכנית שבנדון יהיה המשכי ויתחבר לדרך המאושרת מספר 20 מתוקף תוכנית ג/10278 אשר נמצאת בגבול התוכנית ממערב לתא שטח זה.
ב. שינוי מפלסי פיתוח למתחם שיווק הצפון מערבי לרבות מפלסי כניסה קובעת בנספח הבינוי המחייב חלקית אשר צורף לתוכנית שבנדון.
ג. הוספת גיליונות חתכי אורך לנספח הבינוי, לביאור מפלסי הפיתוח המוצעים.
ד. הוספת נספח תנועה לרבות חתכי אורך למערך הדרכים המוצע, לרבות החיבור החדש לשכונה הקיימת.


לאור האמור לעיל ממליצה הועדה לקבל את ההתנגדות באופן עקרוני וכן לאפשר חיבור לשכונה הוותיקה, ברם הוועדה מבקשת לבחון חלופות לחיבור מתוך הבנה שלא ניתן לאפשר החיבור המוצע בהתנגדות בפן הביצועי.

הצבעה" פא
מה מאתמול? למה כוונתך?
 
מעניין מה שאתה כותב! מדובר בעסקניים חרדיים כלליים? או מהישוב הישן?
לגבי ה 12.000 למ"ר זה נשמע קצת מופקע מכיוון שבשכונה הזו כבר נמכרו הרבה מאוד דירות במחירים גבוהים יותר,
והמחיר כרגע גבוה יותר גם ביד שניה, ומכיוון שהמחירים עדיין בהישג יד ויש ביקושים קשיחים (מציבורים מסוימים)
לא נראה לי שיהיה אפשר להגיע למחיר שנקבת, אבל הלוואי שכן ותצא כאן בשורה לציבור החרדי...
לגבי עסקנים לא הבנתי הם גם קבלנים ויזמים? כי אני לא רואה קבלן שיסכים לבנות באחוזי רווח קטנים כ"כ.
כבר עשו זאת מספר פעמים. בבית שמש. בירושלים. כעת בעכו. ובעזהשי"ת גם בהר יונה. בעז"ה ובס'ד
 
כבר עשו זאת מספר פעמים. בבית שמש. בירושלים. כעת בעכו. ובעזהשי"ת גם בהר יונה. בעז"ה ובס'ד
מבירור קצר שלי מדובר ביוזמה של אחד שרשומים על שמו הרבה הצלחות של הציבור החרדי בנושא הדיור!
דווקא בשנים האחרונות הוא פחות עסק בנושא אבל כרגע הוא נכנס לנושא ביתר שאת, ולא רק בהר יונה...
 
מישהו יודע אם חלו שינויים במחירים של אפי קפיטל 5 חדרים? מה המחיר?
יש איזה מבצע לשבועיים הקרובים, אולי כדאי לך לבדוק
1767094809956.png
 
בשורה לציבור החרדי! בשעה טובה עלה החוברת למכרז על2878 יחי"ד בהר יונה ג'
המכרז הצליח חלקית בלבד! ב2 מגרשים מתוך 5 זכו קבלנים סה"כ 1,117 יחי"ד.
מישהו יודע האם הקבלנים האלו הם ההצעות של ר' אברהם סלונים?
 
המכרז הצליח חלקית בלבד! ב2 מגרשים מתוך 5 זכו קבלנים סה"כ 1,117 יחי"ד.
מישהו יודע האם הקבלנים האלו הם ההצעות של ר' אברהם סלונים?
אין לי ידיעה ברורה (למרות שדיברתי איתו ע"ז)
אבל 100% זה ועדת דיור רואים לפי המחירים שממש צמודים למחיר המינימום (בין 205K-209K כולל פיתוח ומע"מ)
 
אין לי ידיעה ברורה (למרות שדיברתי איתו ע"ז)
אבל 100% זה ועדת דיור רואים לפי המחירים שממש צמודים למחיר המינימום (בין 205K-209K כולל פיתוח ומע"מ)
אחרי בדיקה אני חוזר בי,
ראיתי שהיו הצעות יותר נמוכות
וגם בחיפוש בגוגל זה נראה קשור לחברות חילוניות 1 זה גלעד מאי והשניה גם נראה שנמצאת בקדימה צורן והבעלים היה המנכ"ל של רב בריח
 
השניה גם נראה שנמצאת בקדימה צורן והבעלים היה המנכ"ל של רב בריח
לכאורה מדובר בעידן סעדיה זוארץ
לפי השם "תורה ואדמה" נשמע שהחברה חרדית, למרות שלא נראה שהמנהלים חרדים.
 
המתחם 78266 גוש 66-70 חלקות 66-70 יקח לפחות 8 שנים לסיום הבניה במקרה הטוב (לעירייה יש הסתייגויות על קיר התמך המתוכנן שם), מעניין שלא ניגשו לשאר המתחמים עם כל התרועה הגדולה שיצאה, עמירון משום מה לא ניגש זה אומר דרשני
 
וככה זה יותר קריא

בשורת ההיימישע יישוב / טור​

עו"ד נתן רוזנבלט מסביר על האפשרויות של אנשי ירושלים לרכוש דירות בהר יונה​

נתחיל בחדשות הפחות טובות: לציבור הכללי אין בשורות גדולות מהמכרזים. למעלה מעשרת אלפים דירות יצאו לדרך (מלבד קצת פחות עבור שכונות מעורבות או מתאימות לנו) אך בחלק גדול מהמכרזים לא ניגש איש, או שניגשו כאלו שלא ברורה כוונתם. זו תופעה מאוד מעניינת בה ערים שלימות לא זכו בכלל או כמעט לקבלן אחד שיחוס על העיר ויבננה.

קחו למשל את באר שבע, אין לי מושג מה חסר לעיר הזו על רכבותיה ובית החולים הגדול במדינה עם האוניברסיטה הרפואית הענקית והחשובה, פחות משעה מתל אביב ובמחירים שמזכירים יותר את ירוחם מאשר את קרית גת, אשר היא ממוקמת בדיוק בין שתיהן, אלף ומאתיים דירות היו במכרזים הללו, איך ייתכן שאפילו מכרז אחד (!) לא זכה להצעה אחת?!

אמנם באר שבע היא קיצונית, כי בדרך כלל כן היו הצעות פה ושם ורק חלק מהמכרזים חזרו, בחריש למשל חזרו המכרזים העיקריים והחילוניים, אך המגמה היא ברורה מאוד: קבלנים חוששים ולא ממהרים להתמודד, את הסיבה אמר לי אחד מהגדולים, שמוכר לכל אחד מאיתנו, בשיחה ישירה ופשוטה כשניסיתי לשכנעו להצטרף למכרז מסויים: הבנקים קלטו את העדר הרווחים בעידן של ירידת מחירים ופשוט סוגרים את הברזים, נגמרו החגיגות של כל המרבה להתפרע במכרזים הרי זה הבנק עומד מאחוריו וזה גורם להם לחישוב מסלול מחדש.

המגמה הזו לא פסחה גם על הציבור שלנו. כן, יש לו דברים מעודדים במכרזים הללו: בחריש דווקא המכרזים החרדיים זכו, אבל לצערנו לא בידיים שלנו – הזעתי רבות ובזכות היזמה של עסקן ידוע וצדיק ניגשו גם קבלנים שלנו, אך הפסידו לטובת יזם לא חרדי שנכנס בסכומים של פי ארבע וחמישה מהמספרים שאנחנו הצענו.

מה הוא יעשה עם הזכייה? זכותו המלאה, לצערנו, על פי חוק למכור למי שהוא ירצה, אך שיהיה לו ברור ולכל מי שיעשה זאת במקומות אחרים: אנחנו נאבק בכל הוועדות והאמצעים החוקיים העומדים לרשותנו כדי שלא יגזלו לנו את כבשת הרש, אך כולנו תקווה שלא נגיע לכך, כי הקבלן שהוא ירא שמיים ושומר מצוות יבין מהר מאוד כי מדובר בשכונה חרדית וישמח לשווקה לציבור אליו היא נועדה.

גם בקריית גת מערב (זה החלק החרדי על פי ההסכם שניסח בבצי’ק בשעתו וזכיתי להיות בין גורמיו) החדשות מעורבות, מצד אחד הפעילות של ראש המינהלת הרב בנצי ראקוב נושאת פרי וקבלנים רבים הבינו את הפוטנציאל העצום שם ורכשו קרקע ל-2500 דירות, אך מצד שני מכרזים רבים מידי, קרוב לאלף דירות סה”כ, חזרו ריקם.

הבשורה האמיתית מורי ורבותיי נמצאת בהר יונה, למרות שמי שמסתכל על זה במשקפיים רגילות של מספרים יראה שם כישלון: רק שני מתחמים זכו להתעניינות וכל היתר חזרו, אך הרשו לי נא להסיט במעט את הפרגוד ותבינו איזה יום שמח זה.

נוף הגליל זה לא המקום שבו הקבלנים יכולים להתעשר יותר מידי והם מבינים את זה, היה ברור לנו – עסקני השכונה הרב קוסטנטינר והרב גנזל ועוד – כי לא יימצאו קבלנים רבים מידי שייגשו למכרז הזה, שבו מתחייבים לבנות שש מאות דירות בתנאים טופוגרפיים לא קלים וגם קצת יקרים, ובתמורה לקבל מחירים גבוהים מידי.

אלא שאת הסוד יודע כל מי שהיה בהר יונה, והייתי שם השבוע כמה פעמים לצורך העניין, יש כאן משהו אחד שאין בשום מקום אחר (לאחרים יש יתרונות אחרים): זהו המקום היחיד בארץ שמרגישים שם ירושלים, יותר מאשר בית שמש אפילו, כאן נכנסים לשכונה סגורה עם אווירת היימיש שאין דוגמתה, לאו דווקא קהילות הצ’אלמערים אלא אפילו בעלזא וערלוי שלכל אחת מהן יש שם מאות משפחות, וכמובן דושינסקי ותולדות אברהם יצחק ועוד חסידויות, יש גם קצת ליטאים וספרדים לקישוט, אך הצבע השולט הוא חסידי ירושלמי, מה שנקרא היישוב הישן.

ולכן, זהו כמעט הפתרון היחיד לאברך הצ’למער או ההיימישער המצוי. יש לו כאן את כל מה שהוא צריך, מהחיידר ועד הישיבה, מהשטיבלאך ועד הרוגלאך, כל מה שיש בכיכר השבת יש כאן, רק בצעיר יותר.

וכל זה בזכותם של כמה עסקנים בירושלים החפצים בעילום שמם (התקשרו אליי במיוחד לאחר שהטור היה מוכן, שאמחוק כל שם) שמגלגלים מיליונים לצדקה, בלי משרד ובלי פרסום וכלים מפוקפקים, אלא רק פנקס וטלפון אחד כשר (האסיפות שלנו התקיימו בפסאג’ של שטיבל חסידי בבית ישראל עם תה וגמרא), כל העולם ניזון בזכותם והם די להם בקב חרובין ולית להו לגרמיהו כלום.

והצדיקים הללו, שהקימו את רוב השכונות החרדיות מאוד בבית שמש ואת אחיסמך ועוד מקומות רבים, החליטו הפעם לשים את מאודם על העיר נוף הגליל. כל אברך שמגיע לגור כאן מקבל מהם הלוואה של מאה אלף ₪ ללא ריבית ובתשלומים קלים במיוחד.

אז ישבנו איתם והם התחייבו לקבלנים כי אם יגשו הם יסייעו להם למכור את היחידות והם הסכימו לאחר שעשו קצת בירור והבינו שזה רציני הניחו מאה ועשרים מיליון שח על סמך מילתו.

אך היה להם תנאי: מחיר דירה צריך להיות הזול ביותר האפשרי, וזה היה קשה מאוד אך בסוף ברוך השם נמצא הקבלן הנכון, אחד מהגדולים שבגדולים שהסכים לתנאים של העסקנים עלומי השם, שמחתי לערוך את ההסכם ביניהם ובו הם מתחייבים למכור במחיר זול במיוחד – פחות ממיליון מאה לדירת שלושה חדרים. כן, ידוע לי שזה גם הרבה כסף, ובשביל זה יש את ההלוואה, אך אין מה לעשות היום גם אם תבנו בדימונה לא תשלמו הרבה פחות.

בשבועות הקרובים תצאנה מודעות מתאימות עבור הציבורים המתאימים (אברכים שלא מהחוגים הללו יש להם פתרונות טובים לא פחות, רק השבוע זכיתי להנחות את הכנסים של עמנואל אך זה כבר נושא לטור בפני עצמו) ויבוא לציון גואל.
 
וככה זה יותר קריא

בשורת ההיימישע יישוב / טור​

עו"ד נתן רוזנבלט מסביר על האפשרויות של אנשי ירושלים לרכוש דירות בהר יונה​

נתחיל בחדשות הפחות טובות: לציבור הכללי אין בשורות גדולות מהמכרזים. למעלה מעשרת אלפים דירות יצאו לדרך (מלבד קצת פחות עבור שכונות מעורבות או מתאימות לנו) אך בחלק גדול מהמכרזים לא ניגש איש, או שניגשו כאלו שלא ברורה כוונתם. זו תופעה מאוד מעניינת בה ערים שלימות לא זכו בכלל או כמעט לקבלן אחד שיחוס על העיר ויבננה.

קחו למשל את באר שבע, אין לי מושג מה חסר לעיר הזו על רכבותיה ובית החולים הגדול במדינה עם האוניברסיטה הרפואית הענקית והחשובה, פחות משעה מתל אביב ובמחירים שמזכירים יותר את ירוחם מאשר את קרית גת, אשר היא ממוקמת בדיוק בין שתיהן, אלף ומאתיים דירות היו במכרזים הללו, איך ייתכן שאפילו מכרז אחד (!) לא זכה להצעה אחת?!

אמנם באר שבע היא קיצונית, כי בדרך כלל כן היו הצעות פה ושם ורק חלק מהמכרזים חזרו, בחריש למשל חזרו המכרזים העיקריים והחילוניים, אך המגמה היא ברורה מאוד: קבלנים חוששים ולא ממהרים להתמודד, את הסיבה אמר לי אחד מהגדולים, שמוכר לכל אחד מאיתנו, בשיחה ישירה ופשוטה כשניסיתי לשכנעו להצטרף למכרז מסויים: הבנקים קלטו את העדר הרווחים בעידן של ירידת מחירים ופשוט סוגרים את הברזים, נגמרו החגיגות של כל המרבה להתפרע במכרזים הרי זה הבנק עומד מאחוריו וזה גורם להם לחישוב מסלול מחדש.

המגמה הזו לא פסחה גם על הציבור שלנו. כן, יש לו דברים מעודדים במכרזים הללו: בחריש דווקא המכרזים החרדיים זכו, אבל לצערנו לא בידיים שלנו – הזעתי רבות ובזכות היזמה של עסקן ידוע וצדיק ניגשו גם קבלנים שלנו, אך הפסידו לטובת יזם לא חרדי שנכנס בסכומים של פי ארבע וחמישה מהמספרים שאנחנו הצענו.

מה הוא יעשה עם הזכייה? זכותו המלאה, לצערנו, על פי חוק למכור למי שהוא ירצה, אך שיהיה לו ברור ולכל מי שיעשה זאת במקומות אחרים: אנחנו נאבק בכל הוועדות והאמצעים החוקיים העומדים לרשותנו כדי שלא יגזלו לנו את כבשת הרש, אך כולנו תקווה שלא נגיע לכך, כי הקבלן שהוא ירא שמיים ושומר מצוות יבין מהר מאוד כי מדובר בשכונה חרדית וישמח לשווקה לציבור אליו היא נועדה.

גם בקריית גת מערב (זה החלק החרדי על פי ההסכם שניסח בבצי’ק בשעתו וזכיתי להיות בין גורמיו) החדשות מעורבות, מצד אחד הפעילות של ראש המינהלת הרב בנצי ראקוב נושאת פרי וקבלנים רבים הבינו את הפוטנציאל העצום שם ורכשו קרקע ל-2500 דירות, אך מצד שני מכרזים רבים מידי, קרוב לאלף דירות סה”כ, חזרו ריקם.

הבשורה האמיתית מורי ורבותיי נמצאת בהר יונה, למרות שמי שמסתכל על זה במשקפיים רגילות של מספרים יראה שם כישלון: רק שני מתחמים זכו להתעניינות וכל היתר חזרו, אך הרשו לי נא להסיט במעט את הפרגוד ותבינו איזה יום שמח זה.

נוף הגליל זה לא המקום שבו הקבלנים יכולים להתעשר יותר מידי והם מבינים את זה, היה ברור לנו – עסקני השכונה הרב קוסטנטינר והרב גנזל ועוד – כי לא יימצאו קבלנים רבים מידי שייגשו למכרז הזה, שבו מתחייבים לבנות שש מאות דירות בתנאים טופוגרפיים לא קלים וגם קצת יקרים, ובתמורה לקבל מחירים גבוהים מידי.

אלא שאת הסוד יודע כל מי שהיה בהר יונה, והייתי שם השבוע כמה פעמים לצורך העניין, יש כאן משהו אחד שאין בשום מקום אחר (לאחרים יש יתרונות אחרים): זהו המקום היחיד בארץ שמרגישים שם ירושלים, יותר מאשר בית שמש אפילו, כאן נכנסים לשכונה סגורה עם אווירת היימיש שאין דוגמתה, לאו דווקא קהילות הצ’אלמערים אלא אפילו בעלזא וערלוי שלכל אחת מהן יש שם מאות משפחות, וכמובן דושינסקי ותולדות אברהם יצחק ועוד חסידויות, יש גם קצת ליטאים וספרדים לקישוט, אך הצבע השולט הוא חסידי ירושלמי, מה שנקרא היישוב הישן.

ולכן, זהו כמעט הפתרון היחיד לאברך הצ’למער או ההיימישער המצוי. יש לו כאן את כל מה שהוא צריך, מהחיידר ועד הישיבה, מהשטיבלאך ועד הרוגלאך, כל מה שיש בכיכר השבת יש כאן, רק בצעיר יותר.

וכל זה בזכותם של כמה עסקנים בירושלים החפצים בעילום שמם (התקשרו אליי במיוחד לאחר שהטור היה מוכן, שאמחוק כל שם) שמגלגלים מיליונים לצדקה, בלי משרד ובלי פרסום וכלים מפוקפקים, אלא רק פנקס וטלפון אחד כשר (האסיפות שלנו התקיימו בפסאג’ של שטיבל חסידי בבית ישראל עם תה וגמרא), כל העולם ניזון בזכותם והם די להם בקב חרובין ולית להו לגרמיהו כלום.

והצדיקים הללו, שהקימו את רוב השכונות החרדיות מאוד בבית שמש ואת אחיסמך ועוד מקומות רבים, החליטו הפעם לשים את מאודם על העיר נוף הגליל. כל אברך שמגיע לגור כאן מקבל מהם הלוואה של מאה אלף ₪ ללא ריבית ובתשלומים קלים במיוחד.

אז ישבנו איתם והם התחייבו לקבלנים כי אם יגשו הם יסייעו להם למכור את היחידות והם הסכימו לאחר שעשו קצת בירור והבינו שזה רציני הניחו מאה ועשרים מיליון שח על סמך מילתו.

אך היה להם תנאי: מחיר דירה צריך להיות הזול ביותר האפשרי, וזה היה קשה מאוד אך בסוף ברוך השם נמצא הקבלן הנכון, אחד מהגדולים שבגדולים שהסכים לתנאים של העסקנים עלומי השם, שמחתי לערוך את ההסכם ביניהם ובו הם מתחייבים למכור במחיר זול במיוחד – פחות ממיליון מאה לדירת שלושה חדרים. כן, ידוע לי שזה גם הרבה כסף, ובשביל זה יש את ההלוואה, אך אין מה לעשות היום גם אם תבנו בדימונה לא תשלמו הרבה פחות.

בשבועות הקרובים תצאנה מודעות מתאימות עבור הציבורים המתאימים (אברכים שלא מהחוגים הללו יש להם פתרונות טובים לא פחות, רק השבוע זכיתי להנחות את הכנסים של עמנואל אך זה כבר נושא לטור בפני עצמו) ויבוא לציון גואל.
אני לא יודע מה יהיה עם הר יונה אבל חריש סיימה עם הישוב הישן
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!
"אבא בטלפון!" צעקה גיטי. "תני לי לדבר איתו!” אמרה מלכי “אבל את דיברת איתו אתמול, אני עוד לא דיברתי...” אמר מוישי. דוד שתק. בסוף הטלפון יגיע לכולם. עבר כבר שבוע מאז תחילת בין הזמנים, מאז שחזר מהישיבה, ואבא לא הגיע הביתה. אתמול אמא אמרה שאבא אמר לה שהוא לא יודע אם הוא יצליח להגיע לליל הסדר...

******************

הם היו שם, הבנים, ביחד עם אבא, בבית הכנסת, בשמחת תורה תשפ”ד, כשבשעה שמונה פילחה אזעקה עולה ויורדת את האוויר. הוא הסתכל על אבא, והפרצוף שלו אמר הכל. אבא יצא מבית הכנסת, רץ לבית, ולא נכנס לממ”ד. אחרי עוד אזעקה או שתיים במהלך התפילה, הם הבינו את מה שאבא הבין כבר בתחילת התפילה, שעומדים להקפיץ אותו לצבא. אז הם החליטו ללכת לבית, לעזור לאמא. אבא הוקפץ.

******************

לשבת זכור תשפ”ו, המשפחה כולה נסעה לשבת משפחתית. ואז, הגיעו האזעקות. ומאז ועד מוצ”ש, כל השבת כולם חששו מהרגע שידעו שיקרה, משיחת הטלפון שתקפיץ את אבא. ביום ראשון דוד נסע לישיבה, ומאז הוא לא ראה את אבא. רק כמה שיחות טלפון בודדות וקצרות...

*****************

הוא נשען אחורה, נזכר ברגע ההוא, כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה, כשמוטי הקטן אמר לו בתמימות “פעם אבא היה אברך והיה חוזר כל יום הביתה. אבל עכשיו הוא בצבא”. הצביטה הזו בלב, על הילד שזהו, מבחינתו הרגיל שאבא בצבא...

והוא נזכר בשבע ברכות של אלישבע, שכל לילה אבא אמור היה לחזור לצבא לאיזה מבצע סודי, וכל פעם תכננו את הסעודה כאילו אבא לא נמצא, ובסוף זה נדחה ביום.

והוא נזכר בשבתות הרבות, שהוא, כבכור, עשה את הקידוש ובצע על הלחם.

אבל...

ליל הסדר?!

אז המשפחה זכתה לכמה חודשי הפוגה, בין סוכות לפורים, שאבא היה ברצף בבית.

אבל בעצם... בעצם, כבר שנתיים וחצי אבא לא בבית.

ובינתיים, זו התקופה הכי ארוכה שברצף, אבא לא מצליח לחזור הביתה בכלל. כבר חודש.



------------------------------------------------------------------------------------------

הסיפור אמיתי. פרטים ושמות שונו.
0 תגובות
שלום וברכה.
שמי הוא שלמה, ואני בחור ישיבה ורב במילוי מקום בין הסדרים,
לפני שאני מגיע לנושא הפולמוס אני רוצה מעט להרחיב עליי כדי שנבין למה פתחתי את הפולמוס ולמה יש לי שאלה בכלל…
לצערי בשנות לימודיי בתלמוד תורה וישיבה קטנה עברתי סבל בל יתואר.
אלימות פיזית ומילולית…
מאז שאני ילד קטן… כיתה ב׳.ג. כבר אני רוצה להיות בתחום ובגיל הגדול יותר החלפתי לשיעורים שלמים רבנים שהחסירו…
ב״ה אני רב מחליף בתלמוד תורה שבו החינוך-מעל הכל, מאוד מרוצה שם.
(סתם לסקרנות, כמה פעמים בערך קוראים בחודש מכיתה א-עד כיתה ד בערך?)

רציתי לברר מספר דברים:
מה דעתכם על הענשה?
אני אישית סבור שלא העונש עוזר אלא ההסבר,
לצערי יצא לי להעניש אבל לאחר מכן לקחתי את הילד למקום שקט וגרמתי לו להבין למה נהגתי כפי שנהגתי… ב״ה ראיתי תוצאות טובות מכך, וכן שמעתי מחבריי לצוות החינוכי…
רציתי לברר-
1.מה דעתכם על כך?
2.בתור רבנים שכבר שנים בתחום האם אני נוהג נכון בכך או לא?
3. האם הדבר הגיוני שכאשר אני מעניש ילד-אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון,
אבל אני מרגיש שאני מעניש יותר את עצמי ומרגיש כאב פיזי על הילד?
4. איך מגיעים להקשבה מלאה בכיתה בתור רב מחליף?
5. האם נכון לעיתים בתור רב מחליף לשנות את השיעור למשהו יותר אמיתי ונכון לחיים?
(ביננו, חשבון לא הכי רלוונטי לחיים-יש מחשבון. לעומת זאת (במחילה מכל הרבנים שמלמדים חשבון. וגם לי יצא ללמד…) כבוד רבו וכבוד אביו- במחילה. אבל לעניות דעתי מעט יותר חשוב…)
6. אשמח לקבל טיפים ללימוד יותר טוב ואיך להיות יותר טוב.
7. כמובן המטרה שלי רק לעשות טוב, אשתדל להקשיב לטיפים אך אני לא מתחייב שאקשיב לכולם.
יישר כח גדול!
ש.ס.ל.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

דופליקטים 2 - ביקורת ספרות
אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת.

אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את הכיסא של הסופרת מספר אחת בתחום ספרות המתח החרדית בכלל, והספר הזה בפרט הוא אחד הספרים הטובים שידעה הספרות החרדית מימיה, וכל הביקורות שיבואו כאן הם לפי דרגתה על אף שברור שאני לא יכול לכתוב ספר גאוני ומורכב כזה. ואצל אנשים בסדר גודל כזה מדקדקים כחוט השערה. ועוד אומר ואוסיף שקראתי את הספר בסך הכל פעם אחת לפני שהביקורת הזאת נכתבה, ככה שיתכן שישנם אי אלו דברים שלא אחזתי בקריאה הראשונה וידרשו פעם נוספת.

היא ללא ספק הולידה משהו חדש בספרות המתח שלנו. ממתח שהסתכם בסוכני ביון ומרגלים נושאי אקדחים, היא הביאה משהו חדשני ועתיק בא זמנית. אני בטוח שזו סדרה שתהדהד עוד שנים רבות על אף ספרי הפנטזיה הבאים שיבואו בעקבותיה. יש בה שילוב גאוני של דמות פנטזיונית יהודית בעולם שמוכר ולא מוכר לנו. לצעד כזה לא דרוש רק אומץ בלקחת אחריות לכתוב אותו, אלא גם את השכל והרגש המתאימים לעשות את זה נכון.

וכעת לביקורת:

ובכן, נתחיל עם הדבר שנגלה לעיני כולם עוד מבלי שנתעמק בספר שאני נושאים בידינו, והוא השם של הספר "אוצרים: כבלי החירות". לא הבנתי איפה בדיוק הקשר דוקא ל"אוצרים" בכל הספר הזה? מה גם שהוא שם פחות קליט, שלוש מילים שבתוכם יש גם נקודתיים. היה נראה לי יותר מתאים "כבלי החירות". ניתן אולי לשער שזה בגלל שבהמשך יהיה ספר שנושא שם דומה "אוצרים: דופליקי הדופליקטים וכו'". אבל עדיין לי זה נראה קצת פחות מתאים.

וכעת ניגש לדבר הבא, הדבר שנראה לעיני כל כבר מהרגע הראשון והוא כריכת הספר. כמו בספר הקודם גם בזה יונה ספיר לא מאכזבת ונותנת לספר כריכה שבולטת מאד במדף הספרים החרדי (והאמת שגם בציבור הכללי היא לא נפוצה כל כך) ויותר נוטה להזכיר תמונה של סרט הוליוודי. ללא ספק כריכה מושכת שגורמת לכל מי שניגש לחפש מתנה לאפיקומן באור החיים להושיט את ידו לספר גם אם הוא לא שמע מעולם את המילה 'דופליקטים'. כריכה יפהפייה, אפילו מאד. עם כל מה שהתלהבתי מהכריכה של הספר הראשון, מזאת התלהבתי יותר. הגרפיקאית כאן ללא ספק עשתה עבודה מדהימה ונדירה. (יש בי מחשבה לפנות אליה לגבי הכריכה לספר שלי). אבל עוד לפני שנרד לרזולוציות אני שואל: איזה קטע בספר היא באה להמחיש? מילא בספר הראשון היתה זו הבקתה בה התגוררו דני וחבריו במשך המשימה שלהם בסיים. אבל בספר הנוכחי חיפשתי סצנה של טירה בראש הר עולה בלהבות על רקע שמי הלילה - ולא מצאתי. יש את המגדל של זירו בראש ההר, שכנראה לא מדובר בו; יש את המלחמה בסוף על הקרצ'ר, אבל לא תיארתי את מבנה המשושה בתור טירה כזאת. חוצמזה שזה לא נראה מתרחש בתוך בועה בלב האוקיינוס – קיצער, עם כל היופי שלה, קצת קשה למצוא קשר בינה לבין ההתרחשויות בספר הזה.

וכעת בואו נרד טיפה לרזולוציות (ושוב, אני מתנצל עד הקפדנות. אבל כמו שאמרתי, בספרים בסדר גודל כזה מדקדקים גם על הפרטים הקטנים): א. הדואוסיינס שמופיע בכריכה לא זהה בצבעיו (גווני שחור ולבן עם ראש כהה) לתיאורים שבתוך הספר (גווני כחול וירוק), וגם לא לצבעי התמונה שבכרך הראשון. ב. האדם שרוכב עליו לא נראה בדיוק יושב עליו, אלא אם כן נאמר שיש לדואוסיינס איזו דבשת שמסתתרת מאחורי הכנף שלו (ועל הכנף עצמה לא יתכן שהוא יושב, אלא אם כן הוא רוצה למות), ואילו בספר הראשון הוא ממש ישב על הצוואר שלו בצורה מאד ברורה. נעבור לגב הספר. בגב הספר אם אינני טועה נראה זירו אוחז בשפופרת הזכוכית שבתוכה כטור הטונגו ליד הגוליבר הענקי. אז ככה: ג. במחילה, אבל ככה לא נראה זירו שמתואר בספר עם עור ושיער בהירים ועיני קרח תכולות. האדם שעומד שם נראה ממוצא מזרחי, אולי אפילו ערבי עם עור ושיער כהים. אולי זה בנדו או אאודו? לא ברור כל כך, מסתבר שלא. ד. לגבי הכלב שמופיע שם: קודם כל לפני שקראתי את הספר הוא בכלל לא היה נראה לי ענק, אלא פשוט יותר קרוב למצלמה מהאדם שעומד הרבה מאחוריו – כנראה שהפרספקטיבה לא מספיק ברורה. אולי היה ניתן לשפר את זה אם היו מוסיפים לשניהם צל על הקרקע. מה גם שהכלב מרים את הראש למעלה במבט מתחנחן כאילו הוא מסתכל לאדם שעומד מעליו ולא לבני אדם קטנים שמטיילים בין רגליו, דבר נותן תחושה שהוא נמוך וקטן. דבר נוסף: הכלב הזה לא נראה גוליבר מעוות גנטית בעקבות קרינה רדיואקטיבית, אין לו עיניים אדומות ומבע מפלצתי כמו שמתואר בספר. הוא דומה יותר לכלב מסטינו נפוליטנו איטלקי. הזאב שבגב הכרך הראשון לעומת זאת נראה הרבה יותר מאיים ומפחיד.

וכעת נעבור לדבר על תוכן הספר, ונחלק זאת לשני חלקים. האחד: הביקורות החיוביות על הספר. והשני: קצת הערות לשיפור.

* אחד הדברים הקשים בכתיבת סדרת פנטזיה, היא העובדה שהקוראים סיימו עם הספר הקודם כבר מלפני שנה וכבר הספיקו לשכוח הרבה מהחוקים והכוחות של העולם, וכעת אתה בא לתת להם עלילה באותו עולם שרוב הסיכויים שחלק גדול ממנו הם כבר הספיקו לשכוח. הדבר הזה קשה שבעתיים כשמדובר בסך הכל בכרך שני כשעל העולם הקסום שלך יש רק ספר אחד, והקוראים לא בדיוק זוכרים את מסגרת ה'גלובל', היחס המדוייק לסקנדר, צורת הזימון, מתי הוא מתאפשר, חוקי היורהמנטום וכו'. על הסופרת מוטלת כאן עבודה מקצועית כבר בעשרות העמודים הראשונים להכניס אותנו לאווירת העולם באלגנטיות, מבלי שנרגיש שאנחנו קוראים כאן איזה תקציר או איזכורים יבשים מהעולם ומהספר הקודם. והתהליך הזה עבר בספר בצורה מוצלחת ביותר. יונה ספיר ידעה להציף תוכך כדי קריאה באלגנטיות מחדש את כל המושגים והאיזכורים החשובים מהספרים הקודמים, מבלי לעצור ולהזכיר אותם בצורה עניינית ויבשה.

* נקודה נוספת שראויה לשבח היא שזה הספר הראשון בו אנחנו מתוודעים לגיבור-על יהודי אוטנטי. הוא נצרך להאכיל את הדואוסיינס לפניו, הוא מתייעץ עם רב על המשך דרכו בגלובל, הוא לא נכנס לכנסיה, יש ערכים יותר חשובים מחוקי היורהמנטום. בסוף הפ היו סיטואציות מאד ראליות והיוניות שהוא יתקל בהם ואני שמח שהסופרת לא ברחה מהם. והכי אהבתי שהדברים נעשו בצורה אלגנטית ולא מולחמת ומטיפה. (גם הקטע האצילי שהוא לא נדחף למכות עם דיואו בשוק ממש מצאה חן בעיני).

* רמת המת של הסיפור עוצמתית ביותר. כל קטע נגמר בצורה שגרמה לי לדפדף לחלק בהא שבו הוא ממשיך רק כדי לברר שהכל בסדר (עד שגיליתי שלא והייתי חייב לקרוא את כל העמודים עד לשם). אומנות ראוייה לשבח. זו טכניקה שהרבה סופרים משתמשים בה, אבל החוכמה היא לא רק לסיים במתח, אלא גם להראות שזו לא היתה סיומת סתמית ובאמת התפתח משהו רציני בעלילה. (בשונה מהסופרים שגומרים פרק במתח שמתברר כמיצג שוא בעמוד הבא, דבר שגורם לקורא לאבד אמון, כמו בסיפור על הוא שצעק "זאב זאב").

* זירו – הוא נבל פשוט גאוני. נראה לי שהוא הנבך הכי מפחיד שפגשתי. ככל שקייזר ומסדר הדופליקטים מנסים להיות חכמים יותר, זירו נהיה מפחיד יותר. אהבתי איך שהיא נכנסה לפרטים עם כל התרגיל שהוא עשה עם קאזנס והמוות שלו. הוא נבל באמת לא צפוי, מצד אחד רצחני להחריד, ומאידך כל כך מתרפס כלפי דני, ועוד בסוף אם הספר... אין מה לומר נבל פנטסטי.

* שמות יותר מקוריים – בספר הזה בשונה מקודמו יונה ספיר הביאה מכלול שמות מקורי וקסום יותר כמו 'ריקורדום', 'פאוטור', 'חרב המורטם', 'ואגבונדים' (שאגב, הם דמויות גאוניות ומתוקות להפליא). יותר טוב מהספר הקודם שכמעט כל השמות שפגשנו היו לקוחים מהשפה האנגלית כמו 'סקנדר', 'בייס', 'פיוצ'ר', 'פרדייס', 'סיים' וכדו'.

* היסטוריה מדהימה מוסיפה המון עומק לעלילה ולדמויות

* סיומת מטורפת – לא זכור לי שקראתי אי פעם סוף כל כך בלתי צפוי (כל הרחבה ותיאור שאוסיף רק יגרע).



ועכשיו לדברים הטעונים שיפור:

* הפרולוג – הספר פותח בדני שנכנס לתוך דלת סתרים ומוצא את עצמו בעבר ומקבל ספר מדוקטור קאלי. הקורא הקלאסי בטוח שזה קרה בתחילת הסיפור עוד לפני חזרתו של דני להמשך שנת ההתגלות, אבל פתאום פוגשים את הקטע הזה שוב בהמשך הספר כשהוא מוצא את המקום שפגע בו הריקורדום, ואז הקורא תופס שהפרולוג בכלל לא היה חלק בסיפור.

* טעויות מקלדת רבות מידי.

* כל ספר טוב מעביר את הקורא איזו חוויה של הרמוניה מסויימת, גם אם הוא חלק בסדרה הוא דואג להשלים איזה פרק מוגדר ומשאיר את הקורא עם תחושת שובע מסויימת (שלא סותרת את התיאבון למנה של הספר הבא). הספר הזה לא סגר מעגל מבחינתי. הגם שלאי נרפאה מהחולי שלה, המצב נהיה יותר מסובך מהמצב בו הספר התחיל, היתה לי תחושה של חוסר השלמה מצד העלילה שהרגישה כאילו נקטעה באמצע – נשארתי רעב. דבר נוסף: בתור קורא ציפיתי לתגמול בסוף הספר של איזה קרב מרשים או אירוע בומבסתי. האמת שהיה, אבל הקרב בבועת האוצרים יכל להיות הרבה יותר בעל צבע, פרטים ותחושות ולא להסתכם בדף אחד.

* עומס מידע מכביד – אני יודע שזה ספר פנטזיה שמתאר עולם אחר, אבל היו הרבה נקודות לאורך הספר שהיו די מייגעות, הן מצד הכפילות שלהם (יכולתי למצוא את עצמי מול שתי פיסקאות באותו עמוד שהסבירו את אותו רעיון) והן מצד המורכבות בה הם מוצגים. הרבה דברים של כללי זימון הסקנדרים והתפקוד שלהם, ההסבר על הריקורדום וההשלכות שלו בעולם ועוד דברים רבים היו מעט מורכבים בשביל קורא קלאסי. צריך למצוא דרך לפשט אותם יותר.

* חוסר שימוש בסאב-טקסט – לאורך התחביר נתקלים במשפטים ופסקאות בעלי עודף מילים מיותרות. ניקח למשל את עמ' 640 (בפסקא השניה בעמוד) רק כדוגמא: כשהספר מדבר של כך שרופיו הוא זאב לא תמים כמו שהוא נראה כתוב "לא רק מקסימיליאן ידע שהוא אינו כזה, אלא כל בעלי החיים שלחמו בו וניסו להרוג אותו. למרבה הצער הללו כבר לא יכלו לשתף אף אחד במה שחוו על בשרם: הם מתו מנשיכת שיניו המורעלות". המשפט האחרון בפסקה הזו מיותר. הרי כולנו יודעים כבר מכמה התרחשויות בספר שהנשיכה שלו רעילה והורגת כל מי שנלכד בה, אז למה לחזור על זה שוב? ומלבד זאת, הרבה יותר מחבר את הקורא כשהוא ממשיך את המשפט המתבקש בראש שלו. בכללי סאב-טקטס הוא אומנות מורכבת, אבל אני חושב שיונה ספיר יכולה לצלוח אותה בקלות יחסית לשאר הסופרים.



נותרו לי עדיין הרבה תהיות ושאלות לא פטורות לגבי הסדרה והדמויות, אבל נראה לי מוקדם מידי להעלות אותם על הכתב. בכל זאת לא עברנו אפילו חצי דרך עם הדופליקטים ואני משער שמחכות לנו עוד המון הפתעות (זה ממש מפחיד ומרגש בא זמנית) שבהם יתבארו כל השאלות והתהיות. צריך לזכור שכל תסבוכת שכתובה בספר נהגתה בידי סופרת שכבר חשבה על מוצא ממנה (סתם ככה יש בזה מסר מחזק לחיים שלנו), ולנו נותר רק להדק חגורות ולהיצמד למשענת הכיסא ולתת לנהגת לעשות את עבודתה נאמנה.

מסקנה: דופליקטים – אוצרים: כבלי החירות ספר נדיר במינו (שגם הוא עצמו נדיר בציבור). מומלץ בחום!

מחכים בקוצר רוח לספר הבא!!!
קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  0  פעמים
למעלה