הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
עשן שחור סמיך מיתמר מעל קפלן. המון זועם מדרדר גלגלים בוערים במורד הרחוב. הקריאות מחרישות אוזניים:
"נמות ולא נתגייס!" צווח ג’וני המקועקע לתוך מגפון אומלל.
"לא נשלח את ילדינו לצבא שרומס את אמונתנו הפלורליסטית בשם ברבריות דתית קיצונית", מוסיף נמרוד הקירח בלהט. "לא נגן על מדינה משיחית וגזענית שטוענת שהמדינה של סבתא שלה, על סמך אמונה מומצאת!" קרא בגרון ניחר.
בינתיים זורמים דיווחים מפחידים: רכבים לבנים, מעוטרים בפסי טלית שחורים ועליהם הלוגו הצבאי – לוחות הברית – עוצרים באזורים חילוניים. חיילים מזוקנים יוצאים ועוצרים בברוטליות נערים חילוניים תמימים. הם כובלים את ידיהם בגארטלעך וגוררים אותם לניידת, בעוד אחד מהחיילים משליך עליהם ציצית צמר עבה וכיפה שחורה ענקית.
"בואו, צדיקים, בואו! נעשה אתכם חיילים טובים לה’ יתברך," סונט בהם המפקד.
המוזיקה ברכב קופצנית. לא תואמת את מצב הרוח העגום של העצורים. "נקדש שם שמיים!" שר הזמר האנרגטי שוב ושוב, בהגייה חסידית־ירושלמית, מנסה לנסוך רוח קדושה בלב הפוחזים המשתמטים.
"לאן תרצה להתגייס?", נשאל עומר בידי הפקיד הממיין, שלמה זלמן שמו.
"אתה מעדיף חיל עיון או חיל בקיאות?"
עומר שותק. לפני רגע עוד הגיש שרימפסים בפיתה במסעדה ברחוב אלנבי בתל אביב; עכשיו הוא יושב מול ישיבשער רציני ונאלץ לבחור מגמת לימוד, שבה תובהר לו היטב עמדת היהדות על שרימפסים ואוכליהם.
"נו, אתה מן הסתם עניו לא קטן, לא רוצה להודות שיש לך פרופיל גבוה המתאים לעיון רצחני", מתפלפל שלמה זלמן בשילוב סלנג עממי. "הרי כתוב במפורש, חנוך לנער על פי דרכו", חושב לעצמו.
עומר דבק בשתיקתו.
"נו שוין, קחו אותו לתאו, שיתלבט קצת איפה הוא מעדיף לתרום."
עומר מקווה להשיג פרופיל נמוך; כך ישובץ ב'חיל אוצר הספרים', הנחשב לשירות קל ומאפשר יותר.
לאור המחאות הסוערות והרחובות הבוערים, מכנס הרמטכ"ל, שלפי הסכם הרוטציה בקדנציה הזאת הוא יוסף מאיר באבד מאגודת ישראל, כינוס בהול במטכ"ל.
על הפרק: חוק גיוס עם מכסות ויעדים לבני הציבור החילוני, והקמת מסגרות ייעודיות בצבא שיאפשרו להם לשמור על אורח חייהם.
"הבחירה היא לא שלנו אלא של כל יהודי ויהודי", פותח את דבריו ראש הגיס המטכ"לי, שמואל מליקובסקי מ’חברון’. "אנוכי נותן לפניכם היום... ובחרתם בחיים... כתוב בפרשת השבוע. לא כתוב ובחרתם בעבורם. אז לא נכפה עליהם את היהדות, אבל מצד שני לא נאפשר השתמטות המונית."
עמיתיו מקשיבים ומסכימים.
לאחר דיונים קדחתניים בין הדרג המדיני לצבאי, ואישור משותף של שלושת מועצות גדולי התורה, מציגים ראש הממשלה מאיר שרעבי מש"ס והרמטכ"ל יוסף מאיר באבד מוויז’ניץ, את חוק הגיוס המרוכך.
"החוק בא לעשות סוף לעוול ההיסטורי, ולהבטיח שוויון בנטל, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של החברה החילונית ובקשיי הסתגלותה לסביבה חרדית", הודיעו במסיבת עיתונאים מיוחדת.
נראה שסוף־סוף יש פתרון. החרדים שמחים על ניצני השינוי, וגם החילונים שמחים על שובם של התקציבים למוסדות הלימוד והתרבות המיובשים שלהם בעקבות ההסדר החדש.
אלא שאז מגיעים יו"ר ועדת חוץ וביטחון, עזריאל גרוס מהפלג הירושלמי, והיועץ המשפטי לממשלה, אבא טורניים ממאה שערים, ותוקעים את החוק.
"לא יהיו פשרות על גבם של המשרתים. השוויון בנטל יהיה מלא ומשותף לכולם", הכריזו בהודעת דוברות לוחמנית משותפת.
לפתע הוא התעלף לי. נתתי לו סטירה עוצמתית. לא חשבתי שזה יגיע לשם.
חזרתי מהרכבלית בחיפה ברכבת, ונגררתי לשיח בין הזמנים קלאסי על הגיוס עם חילוני טעון וכועס. אז נכון, נסחפתי קצת עם התיאורים הצבעוניים על "מה יקרה אם נתגייס ונהפוך לרוב בצבא", אבל למה להתעלף?
"נמות ולא נתגייס!" צווח ג’וני המקועקע לתוך מגפון אומלל.
"לא נשלח את ילדינו לצבא שרומס את אמונתנו הפלורליסטית בשם ברבריות דתית קיצונית", מוסיף נמרוד הקירח בלהט. "לא נגן על מדינה משיחית וגזענית שטוענת שהמדינה של סבתא שלה, על סמך אמונה מומצאת!" קרא בגרון ניחר.
בינתיים זורמים דיווחים מפחידים: רכבים לבנים, מעוטרים בפסי טלית שחורים ועליהם הלוגו הצבאי – לוחות הברית – עוצרים באזורים חילוניים. חיילים מזוקנים יוצאים ועוצרים בברוטליות נערים חילוניים תמימים. הם כובלים את ידיהם בגארטלעך וגוררים אותם לניידת, בעוד אחד מהחיילים משליך עליהם ציצית צמר עבה וכיפה שחורה ענקית.
"בואו, צדיקים, בואו! נעשה אתכם חיילים טובים לה’ יתברך," סונט בהם המפקד.
המוזיקה ברכב קופצנית. לא תואמת את מצב הרוח העגום של העצורים. "נקדש שם שמיים!" שר הזמר האנרגטי שוב ושוב, בהגייה חסידית־ירושלמית, מנסה לנסוך רוח קדושה בלב הפוחזים המשתמטים.
"לאן תרצה להתגייס?", נשאל עומר בידי הפקיד הממיין, שלמה זלמן שמו.
"אתה מעדיף חיל עיון או חיל בקיאות?"
עומר שותק. לפני רגע עוד הגיש שרימפסים בפיתה במסעדה ברחוב אלנבי בתל אביב; עכשיו הוא יושב מול ישיבשער רציני ונאלץ לבחור מגמת לימוד, שבה תובהר לו היטב עמדת היהדות על שרימפסים ואוכליהם.
"נו, אתה מן הסתם עניו לא קטן, לא רוצה להודות שיש לך פרופיל גבוה המתאים לעיון רצחני", מתפלפל שלמה זלמן בשילוב סלנג עממי. "הרי כתוב במפורש, חנוך לנער על פי דרכו", חושב לעצמו.
עומר דבק בשתיקתו.
"נו שוין, קחו אותו לתאו, שיתלבט קצת איפה הוא מעדיף לתרום."
עומר מקווה להשיג פרופיל נמוך; כך ישובץ ב'חיל אוצר הספרים', הנחשב לשירות קל ומאפשר יותר.
לאור המחאות הסוערות והרחובות הבוערים, מכנס הרמטכ"ל, שלפי הסכם הרוטציה בקדנציה הזאת הוא יוסף מאיר באבד מאגודת ישראל, כינוס בהול במטכ"ל.
על הפרק: חוק גיוס עם מכסות ויעדים לבני הציבור החילוני, והקמת מסגרות ייעודיות בצבא שיאפשרו להם לשמור על אורח חייהם.
"הבחירה היא לא שלנו אלא של כל יהודי ויהודי", פותח את דבריו ראש הגיס המטכ"לי, שמואל מליקובסקי מ’חברון’. "אנוכי נותן לפניכם היום... ובחרתם בחיים... כתוב בפרשת השבוע. לא כתוב ובחרתם בעבורם. אז לא נכפה עליהם את היהדות, אבל מצד שני לא נאפשר השתמטות המונית."
עמיתיו מקשיבים ומסכימים.
לאחר דיונים קדחתניים בין הדרג המדיני לצבאי, ואישור משותף של שלושת מועצות גדולי התורה, מציגים ראש הממשלה מאיר שרעבי מש"ס והרמטכ"ל יוסף מאיר באבד מוויז’ניץ, את חוק הגיוס המרוכך.
"החוק בא לעשות סוף לעוול ההיסטורי, ולהבטיח שוויון בנטל, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של החברה החילונית ובקשיי הסתגלותה לסביבה חרדית", הודיעו במסיבת עיתונאים מיוחדת.
נראה שסוף־סוף יש פתרון. החרדים שמחים על ניצני השינוי, וגם החילונים שמחים על שובם של התקציבים למוסדות הלימוד והתרבות המיובשים שלהם בעקבות ההסדר החדש.
אלא שאז מגיעים יו"ר ועדת חוץ וביטחון, עזריאל גרוס מהפלג הירושלמי, והיועץ המשפטי לממשלה, אבא טורניים ממאה שערים, ותוקעים את החוק.
"לא יהיו פשרות על גבם של המשרתים. השוויון בנטל יהיה מלא ומשותף לכולם", הכריזו בהודעת דוברות לוחמנית משותפת.
לפתע הוא התעלף לי. נתתי לו סטירה עוצמתית. לא חשבתי שזה יגיע לשם.
חזרתי מהרכבלית בחיפה ברכבת, ונגררתי לשיח בין הזמנים קלאסי על הגיוס עם חילוני טעון וכועס. אז נכון, נסחפתי קצת עם התיאורים הצבעוניים על "מה יקרה אם נתגייס ונהפוך לרוב בצבא", אבל למה להתעלף?
נערך לאחרונה ב:
