מידע שימושי עובדות הוראה- נא להעריך

מצב
הנושא נעול.
זה לא הכרה מיוחדת, זו בקשה- לא לזלזל, אין אף ציבור עובדים שחוטף בקורת ככ קשה כמו שמקבלות לפעמים המורות מההורים.
אני מבינה מה שנאמר.
אם אומרים - נא להעריך (בכותרת) זה מה שאני מבינה.

ואם בהודעה הפותחת מסבירים למה המורה חייבת את החופש - זה מנותק ומוריד מאד והסברתי למה בהודעתי הנ"ל.
 
קודם כול אני לא מורה \רבה או משהו אחר
אבל אני כן יודע מי שיחות שקימתי כמה זה קשה...
והראיה הגדולה תסכל בציבור החילוני כמה מחסור יש בהוראה .......
כי אף אחד לא רוצה להיות מורה
וזה נכון שהסיבה שיש שבותן כי זה הועד עובדים הכי חזק במדינה
אבל תשאל כל מורה הוא יגיד לך כמה אם צרכים את השבתון
וזה נכון שגם בשאר מקצעות אולי צרכים שנת שבתון
אבל עדין זה הכי קשה
וכמה שיחות קיימת עם אחים בבתי חולים?
אני מאמינה שלא היו כאלה.
ולכן, הדרך לבדוק היא לא שכל אחד ישמע מה אמרו בסביבה הקרובה שלו, אלא מבט יותר רחב על עולם העבודה.
 
בואו
אני זוכרת חלק מהמורות שלי
חלק באמת נתנו את הנשמה
אבל חלק לא מעט - לקחו את הנשמה - של הרבה ילדות מתוקות ותמימות
וחלק לא עשו כלום! פשוט כלום, הן היו עצלניות - וכאלה אנשים היו מפוטרים מהר מאוד מכל עבודה אחרת, חוץ מהוראה
 
טוב תגידו מה שתגידו על שאר עבודת שגם שמה קשה מאוד
אז יש לי רק שאלה אחת למה רק בהוראה יש שנת שבתון
מה שאין בשום עבודה אחרת
כי זה המקצה הכי שוחק
השנת שבתון נועדה כדי לאפשר למורות לעשות השתלמויות
 
ברור שיש מורים שלא מתאימים לתפקיד
אבל לא הבנתי, זה אומר שבגלל זה הם לא עובדים קשה?
האמת? יש לי צוות מדהים! מורות שיכולות להיות במקום אחר נשים שמרוויחות הרבה יותר כסף , מוערכות הרבה יותר ובכל זאת בוחרות יום יום בעבודה הזאת. תמיד אומרת שהחלום שלי זה לשבת בשיעורים של מורות אחרות כדי ללמוד מהן.
מורה שלא מתאימה לתפקיד מהר מאוד תעזוב את ההוראה. מאוד קשה לעבוד עם ילדים כשאין לך את זה. לדעתי זה סיוט.( כמובן שתמיד יש חריגים)
אני לא מורה, אז יתכן שאני טועה...
לא הבנתי- נושא האשכול הוא- כולם חייבים לחשוב שמורה עובדת קשה?
או קיי, צודקת, טעיתי.
חוזרת בי
זה באמת מוריד מערך האשכול.
 
רואים שמעולם לא היית מורה.
איזה שטויות! הפסקת קפה...חחחחח
מה עם תורנות חצר 3-4 פעמים בשבוע?
מה עם שיחות עם המנהלת על חשבון ההפסקה שלך?
צילומים/טלפונים/הורים שבאים בלי לתאם ורוצים לדבר כמה מילים?
ועוד לא דיברתי על סוגי מנהלות.... וואי וואי איזה נושא טעון!

הוראה זו העבודה הקשה ביותר. נקודה. תפנימו.
לכן יש נשירה מטורפת מהמקצוע הזה

אולי זה מה שמקפיץ הרבה.
כי כל זמן שקראתי את ההודעה שלך- הנהנתי- ופה קפצתי לעצמי-
איזו מין קביעה זו? למי זה עושה טוב?
מי באמת מאמין שהוא יכול להתחייב על זה?
כל מילה.
הזדהיתי עם הכל, עד שהגעתי לשורה הזאת. הכללה וקביעה חד משמעית שכזאת גורמת לי הרבה פחות להצליח להסתכל ברצינות על שאר ההודעה.
 
אני יודעת שהנושא נפיץ.
אך מכיון שהוא עלה באחת האשכולות. ולא רציתי לחרוג מהנושא באשכול ההוא. והעניין כ"כ בער בי שהייתי חייבת לפתוח אשכול בשבילו.
חשוב לי להביע את דעתי ואולי אם לפח' משהו אחד יבין ויעריך, וישנה את ההסתכלות שלו. זה היה שווה-
אין יותר מחויבות לעבודה ממה שיש למורות..
היום אני לא מורה. אני עובדת משרד. הייתי מורה בעבר. וכאשר מורה נאלצת להעדר ולהשאיר כיתה שלמה לממלאת מקום זה הרבה יותר מורכב לה מאשר לעובדת משרד שפשוט לא באה והכי גרוע צריכה להתעסק עם בוס קשוח.
מורה מחויבת ל30 תלמידים שתלויים בה, 30 נשמות טהורות.
אתן דוגמא- בשום מקום עבודה לא יכריחו עובדת לעזוב תינוק בן 4-5 חודשים ליום שלם.
ואולם- מחנכת כיתה שחזרה זה עתה מחל"ד, וכיתת החינוך שלה יוצאת לטיול. אין מצב, פשוט, אין מצב שהמחנכת לא תצטרף לטיול, למרות שמבחינה חוקית היא לא חייבת לעשות את זה. אבל כמעט אין בנמצא שמחנכת כיתה לא תצא לטיול ותשלח מ"מ.היא לא תעשה את זה לכיתה שלה. וכן היא נאלצה לעזוב את התינוק ליום שלם (כיתה ז- טיול ארוך)
דוגמא נוספת-
מורה לא מרגישה טוב, לא משהו רציני, והיא באה לביה"ס חלשה. צלצול. כעת היא מול כיתה. היא חייבת לתת את המקסימום!!! אף אחד לא יכיל שהיום המורה לא במיטבה. היא חייבת להיות פיקס, ללא טעויות כל זמן שהיא מול התלמידות.
היום אני- כעובדת משרד חשוב, ויוקרתי. אבל כשאני לא במיטבי המחשב סופג אותי בשתיקה וגם הבוסית- נאלצת להבין.
המורות מחויבות לעבודה יותר מכל עובדת אחרת בעולם. בהחלט! הן נמצאות לא רק מול בוס, גם מול תלמידות, ההורים- מדובר בקהל מורכב הדורש מהמורה התנהלות מלאכית כמעט, אסור לטעות.
אני לא מורידה מערך ורמת העבודה של עובדות אחרות. אבל כן ההוראה היא עבודה שוחקת. והמורות עושות את זה עם כל האהבה והלב. והחופש הכרחי להן.
בואי,
ספרי את זה להיא שהבוסים הכריחו אותה לבוא לעבודה עם ילד עם חום... הוא ישב בחדר הנהלה וקשקש על דפים, ואמא שלו תקנה את התקלה שיכלה לגרום להפסדים של מיליונים.
או לחשבת שכר יום לפני היום האחרון של משכורת דצמבר, שזה משחקי סוף שנת מס, מקווה שהיא תישן בכלל באותו לילה.
או ללבורנטית במחלקה מסויימת ומאוד רגישה, שלא מצאו לה מחליפה והגיעה עם 2 ילדיה לעשות בדיקות דם. לא היה נעים לי, לשבת שם לבדיקות מעקב זקיקים כשילדיה צוחקים על הסבת הראש שלי, אבל עוד יותר לא היה נעים לה, עגבנייה הייתה חיוורת לאומת הפרצוף שלה. מצד שני אם היא לא הייתה באה, אני ועוד נשים רבות היה נהרס לנו טיפול.
או להיא שהייתה במשמרת לילה אחות בבית חולים, והתינוק היונק נשאר בבית עם אבא.

הכל סיפורים אמתיים מהכרות אישית.
יש עוד מלא מלא עבודות לא רק הוראה והייטק.
 
וכמה שיחות קיימת עם אחים בבתי חולים?
אני מאמינה שלא היו כאלה.
ולכן, הדרך לבדוק היא לא שכל אחד ישמע מה אמרו בסביבה הקרובה שלו, אלא מבט יותר רחב על עולם העבודה.
מה ורה אם אח רוצה חופשה
ומה קורה אם מורה רוצה חופשה
זה הבדל
אני לא אומר שאין מקצעות קשים השאלה מה הכי קשה
 
ועובד בכל עבודה אחרת גם הוא עייף זה לא אסון יכול להיות שעשה טעות אבל הוא לא פגע בנפש של ילד
אפילו פקידה בסתם משרד עלולה לעשות טעות מסכנת חיים
(ע"ע תמר מ*999 במרווה)
 
אני מורה.
ואני חושבת שאין עבודה קשה או לא קשה
עבודה פשוט צריכה להיות מתאימה.

מתאימה לכוחות שלי,
למה שאני אוהבת לעשות,
לשליחות שלי בעולם,
ליכולות שלי,
למשפחה שלי.

עבודה שלא מתאימה, היא עבודה שוחקת, קשה, מאתגרת.

וכן, בהוראה,
המון מורות
לא עובדות מתוך התאמה, אלא מתוך איזושהי אמונה ש"זה הצורה של אישה ברמה בדורנו"
או "זה חשוב ושליחות" וכו'.
או "כל המשפחה שלי מורה, אז ברור שגם אני"

ואז הן מרגישות-
שחוקות, עייפות, מקטרות, מחפשות הערכה (ואין).
כי הן אף פעם לא בחנו באמת- "האם זה מה שאני באמת רוצה? זה באמת מתאים לי?"


לא אומרת, לכל אחת קשה לפעמים.
אבל באופן אישי, יכולה לומר-
אין דבר יותר מדהים מלהיות מורה,
להיות קרובה לנשמות הטהורות האלו,
לתת להם הכי הרבה שאני יכולה.
לקדם כל תלמיד במה שהוא יכול.

הלוואי שהמקצוע הזה יתאים לי תמיד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
שבוע שעבר זכה הניק @100 אחוז ב601 שקלים. ברכות!
גם השבוע תתקיים ההגרלה לכל העומדים בכללי המיזם
מתחילים את ההגרלה ב200 ש"ח
תודה ל @מחשבים זה אני !
מי תורם להגדלת סכום הזכייה לכבוד שבת ולזיכוי הרבים?
כללי המיזם בהודעה ההבאה!
  • תודה
Reactions: 100 אחוז1 //
7 תגובות
בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.

משרד האוצר בשיתוף משרד העבודה וארגוני מעונות היום המוכרים (מעונות הסמל) הגיעו לסיכום על סיוע מהמדינה לתקופת המלחמה בחודש מרץ.​


תאריך פרסום: 23.03.2026

בהנחיית שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', וסגן ראש הממשלה ושר העבודה, יריב לוין: משרד האוצר, בשיתוף משרד העבודה וארגוני מעונות היום המוכרים (מעונות הסמל) הגיעו לסיכום על סיוע מהמדינה לתקופת המלחמה בחודש מרץ: החזר תשלומי הורים ומקדמות שכר למטפלות וזאת במטרה לתת מענה לאתגרים הכלכליים ולשמור על יציבות מעונות הסמל המפוקחים לגיל הרך.
הסיכום נשען על מתווה הפיצוי לעסקים והחל"ת במימון המדינה, והוא נועד להעניק ודאות כלכלית להורים ולצוותים, ולהבטיח את חזרת המעונות המפוקחים לפעילות מיד כשהנחיות פיקוד העורף יאפשרו זאת.
עיקרי הסיכום:
  • החזר כספי להורים: מתוך הבנת הנטל הכלכלי על המשפחות, הוסכם כי כ-85% מתשלומי ההורים בגין התקופה שבה המעונות לא פעלו יוחזרו.
  • תשלום למטפלות: במסגרת הסיכום, יינתן מענה לתשלום עבור המטפלות באמצעות דמי החל״ת לצד מענים נוספים.
  • רציפות תפקודית: הזרמת כספי הסבסוד תעניק לארגונים גמישות תזרימית, ותבטיח את היערכות המעונות לחזרה מהירה לפעילות מלאה, בכפוף להנחיות פיקוד העורף.
במשרדי האוצר והעבודה אומרים כי המתווה מקיים את עקרונות המתווה שגובש לעסקים ולעובדים במשק, וכי המדינה למעשה מקיימת אותו ביחס לעובדי מעונות הסמל.
שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "הגענו להסכמות חשובות עבור סיוע למעונות הסמל המפוקחים לתקופת המלחמה במטרה להבטיח את הרציפות התפקודית של המעונות, להקל על ההורים עם החזרת מרבית התשלומים, ולוודא שהמטפלות המסורות מקבלות מענה הולם, כולל מקדמות תשלום בהקדם האפשרי. אנחנו עושים את מירב המאמצים המשותפים כדי לתת יציבות ואיתנות שתסייע לאזרחים ולמשק לעבור את תקופת המלחמה בבטחון כלכלי".
סגן ראש הממשלה ושר העבודה, יריב לוין: ״אנו מצויים בתקופה מאתגרת ואנו מחויבים מחד לתת מענים לציבור ומאידך לשמור על חוסנה של מערכת הגיל הרך גם בשעת חירום. ההסכם שהגענו אליו עם ארגוני מעונות הסמל המפוקחים מבטיח יציבות, ביטחון כלכלי ורציפות חינוכית – ערכים מרכזיים למערכת החינוך ולחוסן הלאומי והחברתי. אני מחזק את ידי ההורים והציבור כולו על העמידה האיתנה בעורף ומקווה כי בשורה זו תקל על המשפחות בתקופה זו".
יו"ר פורום מעונות היום בפיקוח, ליאור גבאי: ״הסיכום של משרד האוצר ומשרד העבודה מביא סוף סוף ודאות להורים ולצוותים במעונות בתקופה מורכבת זו. ההחלטה על החזר תשלומים מירבי להורים ותשלום מלא למטפלות-מחנכות היא צעד חשוב והכרחי לשמירה על יציבות מעונות היום המפוקחים ועל הביטחון הכלכלי של העובדות. אנו שמחים כי משרדי האוצר והעבודה מבינים כי הצוותים החינוכיים, המטפלות והמחנכות הן אבן יסוד במערכת החינוך במדינת ישראל. זהו מסר חשוב של הכרה והערכה, ואנו מצפים להמשך שיתוף פעולה שיבטיח את חוסנו של תחום הגיל הרך גם בעתיד".
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שלום רב,

ארגון אמת ליעקב בישראל - עתר לבג"ץ בגין סבסדוד יום למחויבי גיוס שהם שכירים / עצמאיים / בעלי עסק חדש .
יש צורך להרוויח לחודש מינימום 3,159 ש"ח .

מעתיקה :


"ישראל, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ". עדכון חשוב בנושא הסבסוד למעונות יום​


הורים יקרים,

בשעות האחרונות פורסמה המלצה חדשה מטעם עו"ד גיל לימון, לפיה אחד התנאים לקבלת סבסוד למעונות יום בשנה הבאה יהיה הסדרת מעמד מול צה"ל (רצו"ב).
חשוב להבהיר: התבחינים הרשמיים לשנת תשפ"ו טרם פורסמו. מכתבו של לימון למ"מ מנכ"ל משרד העבודה הוא בגדר המלצה, וההחלטה הסופית לגבי שילובה בתבחינים נתונה לסמכותו הבלעדית של הצוות המקצועי במשרד. אנו בטוחים שהצוות המסור במשרד לא ייתן ידו להנחיה פוגענית זו.
אנו רואים בהמלצה זו פגיעה חמורה בעקרונות הסבסוד המקוריים, שכן מטרתו היא לעודד עבודה ולימודים מוכרים, ולא שירות צבאי. ההמלצה פוגעת במגוון רחב של משפחות, ובמיוחד באוכלוסיות הבאות:
  • הורים חילונים ופציפיסטים שאינם מתגייסים מסיבות שונות.
  • הורים עובדים ולומדים מכל המגזרים, אשר זקוקים לסבסוד כדי לצאת לשוק העבודה או להשכלה.
  • הורים מהחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית שאינם משרתים בצבא.

יש לציין כי המלצה זו מנוגדת להודעת הפרקליטות לבג"ץ בעתירה שהגשנו רק לפני כשבוע, בה נקבע מפורשות שיש לסבסד הורה עובד ולומד ללא תנאי כזה. בנוסף, שינוי התבחינים לאחר תום הרישום והשיבוץ לשנת תשפ"ו פוגע בהיערכות ובהסתמכות של אלפי משפחות.
אנו נמשיך לפעול בעוצמה בנושא זה ובכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותנו, כולל הגשת עתירה דחופה, כדי למנוע את יישום ההמלצה. אנו מאמינים שבסופו של דבר נצליח, כשם שהצלחנו בעתירות עד היום.
אנו עדיין ממליצים לכל ההורים שתוכניותיהם כוללות עבודה או לימודים להמשיך במסגרות כפי שתכננו. יחד עם זאת, אנו מבהירים כי אין בקבלת המלצה זו משום לקיחת אחריות לתוצאה, שכן היא אינה תלויה בנו.
נמשיך לעדכן אתכם בכל התפתחות.

תזכורת חשובה: מועדי הגשת מסמכים
שימו לב למועדים הקרובים:
למרות שבתבחינים לשנת תשפ"ה מופיע תאריך יעד של 31.8.25, חובה להגיש את כל המסמכים עד ליום חמישי, ה-28 באוגוסט. הסיבה לכך היא שהתאריך הרשמי שנקבע על ידי החשב הוא 30.8, שחל בשבת.
אנא הקפידו להגיש את המסמכים בהקדם האפשרי ולא לחכות לרגע האחרון. לאחר ההגשה, חובה עליכם לוודא באתר משרד העבודה כי סטטוס ההגשה והדרגה שלכם נותרו מאושרים. יש לעקוב אחר הסטטוס עד היום האחרון, גם אם כבר אושרתם.

סייעו לנו להמשיך להיאבק למענכם

כדי שנוכל להמשיך בפעילותנו ולממן את העלויות המשפטיות הגבוהות, אנו זקוקים לתמיכתכם. ניתן לתרום באחת מהדרכים הבאות:

בברכה,
ארגון "אמת ליעקב בישראל"


קישור GOV
קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה