התייעצות עוול עצום או לא?

למרות שיש כאן כבר כמות תגובות מכובדת, אני רוצה להוסיף את שלי
אני משתמשת בפרוג, כמעט כצופה בלבד, אבל הפעם חורגת ממנהגי,
בתחום העסוק שלי, יוצא לי הרבה מאד פעמים להפנות לטיפול, וכן מעסיקה מטפלים ומטפלות.
(לי אין תואר מסיבות עקרוניות, ואני לא מטפלת באף אחד.)
אחרי ניסיון של שנים, אני יכולה לאמר חד משמעית!
כשיש הפרעה נפשית, רק פסיכולוג או עו"ס קליני! ותמיד מומלץ הערכה אצל פסיכיאטר.
וחשוב לבדוק מה ההתמחות של הפסיכולוג, במה הוא מטפל בדרך כלל, אם כי פסיכולוג מקצועי לא מוכן לטפל במקרים שאין לו התמחות בהם.
לבעיות אמיתיות גם תואר שני בטיפול בכל מיני, לא מספיק בכלל!
זה בדיוק כמו סרטן, וטיפול לא נכון יכול להביא לתוצאות איומות ונוראיות. עד אבדן חיים ח"ו.

אבל, והאבל גדול מאד, יש כל מיני קשיים רגשיים, לא עמוקים, שאין להם אבחנה רשמית, ואז בהחלט אין סיבה לחפור לעומק בתעודות, אם קיבלתם המלצות ממישהו שטופל בבעיה דומה לשלכם, חשוב שזו תהיה בעיה דומה, והמטפל עזר לו, אז בכבוד, ולא בטוח בכלל שפסיכולוג יהיה לתועלת במקרים כאלו, לפעמים להפך.

אז אם את רוצה לטפל בנערה שההורים שלה התגרשו ובעקבות זה יש לה קושי חברתי, זה משהו אחד
ואם את רוצה לטפל באנורקסיה זה משהו אחר לגמרי
וכל רב רציני שתשאלו יגיד ככה.
לגבי הבעיה של החוסר זמינות, זו בעיה כואבת מאד מאד, ונובעת ממחסור במטפלים חרדים ודתיים.
אבל כמו שלא תלכו לרופא עיניים לטיפול בכאב גב, כי אין תור לרופא עיניים, ככה בדיוק לעולם לעולם אל תלכו לטפל באנורקסיה/הפרעות מצב רוח/פסיכוזה, אצל מטפל שלמד בצישינסקי.
עדיף ללכת בינתיים לפסיכיאטר, לקחת כדור שיאזן את המצב באופן זמני עד שיהיה טיפול טוב.
 
למרות שיש כאן כבר כמות תגובות מכובדת, אני רוצה להוסיף את שלי
אני משתמשת בפרוג, כמעט כצופה בלבד, אבל הפעם חורגת ממנהגי,
בתחום העסוק שלי, יוצא לי הרבה מאד פעמים להפנות לטיפול, וכן מעסיקה מטפלים ומטפלות.
(לי אין תואר מסיבות עקרוניות, ואני לא מטפלת באף אחד.)
אחרי ניסיון של שנים, אני יכולה לאמר חד משמעית!
כשיש הפרעה נפשית, רק פסיכולוג או עו"ס קליני! ותמיד מומלץ הערכה אצל פסיכיאטר.
וחשוב לבדוק מה ההתמחות של הפסיכולוג, במה הוא מטפל בדרך כלל, אם כי פסיכולוג מקצועי לא מוכן לטפל במקרים שאין לו התמחות בהם.
לבעיות אמיתיות גם תואר שני בטיפול בכל מיני, לא מספיק בכלל!
זה בדיוק כמו סרטן, וטיפול לא נכון יכול להביא לתוצאות איומות ונוראיות. עד אבדן חיים ח"ו.

אבל, והאבל גדול מאד, יש כל מיני קשיים רגשיים, לא עמוקים, שאין להם אבחנה רשמית, ואז בהחלט אין סיבה לחפור לעומק בתעודות, אם קיבלתם המלצות ממישהו שטופל בבעיה דומה לשלכם, חשוב שזו תהיה בעיה דומה, והמטפל עזר לו, אז בכבוד, ולא בטוח בכלל שפסיכולוג יהיה לתועלת במקרים כאלו, לפעמים להפך.

אז אם את רוצה לטפל בנערה שההורים שלה התגרשו ובעקבות זה יש לה קושי חברתי, זה משהו אחד
ואם את רוצה לטפל באנורקסיה זה משהו אחר לגמרי
וכל רב רציני שתשאלו יגיד ככה.
לגבי הבעיה של החוסר זמינות, זו בעיה כואבת מאד מאד, ונובעת ממחסור במטפלים חרדים ודתיים.
אבל כמו שלא תלכו לרופא עיניים לטיפול בכאב גב, כי אין תור לרופא עיניים, ככה בדיוק לעולם לעולם אל תלכו לטפל באנורקסיה/הפרעות מצב רוח/פסיכוזה, אצל מטפל שלמד בצישינסקי.
עדיף ללכת בינתיים לפסיכיאטר, לקחת כדור שיאזן את המצב באופן זמני עד שיהיה טיפול טוב.
מסכימה מאוד.
רק רוצה לסייג לא רק פסיכופתלוגיה דורשת טיפול מקצועי- אבל באמת זה הקצה היותר קרוב לכך על רצף הקשיים הנפשיים.
בעיה נוספת- חובה לדעת להבחין בין המקרים.
גם אם לא מראש, חובה לדעת מתי לעצור.
ו- אתיקה היא כן לימוד חובה בכל תוכנית שהיא, לדעתי לפחות.
 
יש הבדל עצום בין "טיפול" ל"ליווי"
ברור, סליחה שלא הדגשתי.
אין ספק שלטיפול נכון אין תחליף.
אני רק אומרת שזה שיש למטפל את התארים והתוכו אני עדיין לא הייתי רגועה ללכת או לשלוח אליו.
לצאת מנקודת הנחה שאם הלכת למטפל אמיתי אתה "מכוסה" והכל טוב זה ממש שגוי.
היה פרק בנושא עם אפרת ברזל בפתוח שדיברה על זה .
 
באנורקסיה/הפרעות מצב רוח/פסיכוזה, אצל מטפל שלמד בצישינסקי.
כמה שאני יודעת הוא גם אומר את זה כל הזמן בלימודים.
אם מגיע מישהו שיש חשש שהוא סובל מהנ"ל -
לא 'לטפל' ח"ו אלא להפנות לאנשי מקצוע מתאימים.
 
שאלה: מה זה טיפול על פי תורה?
למדתי את כל הש"ס והרבה מהשולחן ערוך ולא כל כך מצאתי את מסכת טיפול נפשי\רגשי\וכדו'
יותר באגדות חז"ל, קבלה, ספרי מוסר וכדו'.
בזוהר הקדוש כתוב שבתורה יש עצות על כל בעיה. (תורה הכוונה תורה) כמובן שצריך ידע וכלים מתאימים להוציא את הידע הרלוונטי מתוך הפסוקים. את זה עושים חז"ל במדרשיהם הרבה פעמים. יש גם לפעמים בפירושי הראשונים, או האחרונים (יותר אלו שקשורים לתורת החסידות שזה תת זרם מהקבלה)
אם יהיה לתועלת אני בל"נ אעלה דוג'.

אבל מעבר לכל זה, ישנה נקודה אחת מאד חשובה, ומאד יסודית, והיא שהפסיכולוגיה הגויית הרבה פעמים מנטרלת את המצפון כשיטה טיפולית. (כל מצפון, וודאי מצפון יהודי) זה לא רק שינוי של סולם ערכים, אלא המצאה של ערכים חדשים שהרבה פעמים נוגדת וסותרת את האמונה הבסיסית של שכר ועונש. ועוד ועוד. השכר ועונש בנוי על האמת הפשוטה שאדם אחראי על מעשיו. לא אבא שלו שלא התנהג אליו יפה, ולא אמא שלו, ולא המורה בבית ספר, וכו' וכו'.
כל אלו בתורה הם נסיונות, שלמרות הקשיים מצופה ממך להתנהג באמות מידה יהודיות על פי התורה והמוסר היהודי.
הרבה פעמים בפסיכולוגיה הגויית בשביל שתרגיש טוב מנטרלים ממך את מעשיך שלך, ומאשימים את כל העולם ואשתו. (אני לא אומר שהם לא אשמים, אני רק אומר שלפי התורה אשמתם לא מגרעת מאחריותך)
זו רק דוג' אחת מני רבות שיש סתירה בין היג' עיקרים לבין מה שהפסיכולוגיה מלמדת.
 
נראה לי שקצת סטינו ממטרת האשכול... אבל מצרפת מחקר מהחודשים האחרונים בו אקטיבציה התנהגותית נמצאה יעילה יותר מ-Sertraline בהפחתת אובדנות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, בקרב מטופלים עם דיכאון מג’ורי חמור https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40731409/

לגבי המשפט האחרון לא הבנתי, אז אני אשמח להסבר
השאלה היא לאיזה טיפול התנהגותי התייחסו במחקר
למיטב הבנתי הגישה הנבדקת היא המשלבת איזושהי דרך אמצע בין האסכולה האמריקאית לזו האירופאית.
 
בס"ד
מבחינתי, המלצות חמות מהיכרות אישית, זה א"ב.
אם יהיו לי המלצות חמות, בפרט אם אכיר את הנפשות הפועלות, מבחינתי, זה כבר יותר מ95%.
מנגד, גם אחד שיש לו תואר רביעי אבל לא אדע אישית על הצלחות שלו, או לא אשמע ממישהו שאני סומך עליו המלצה, אני לא יגש.

[בינינו, בכל תואר בישראל - ואולי גם בעולם כולו - לומדים הרבה חומר שהוא לא באמת נצרך עבור המקצוע, לדוגמה, אנגלית, מתמטיקה וכד', זה חשוב כידיעות כלליות, לא בשביל לטפל.
מנגד, הלימוד בקורסים המזורזים, זה גוף הסוגיה הנדרש.
אחד שעבר בהצלחה את הקורסים האלו, המשיך להשתכלל בשטח, ממשיך ללמוד בעצמו עם ספרים וכד', מה לא טוב בו? אחרי שמביא תוצאות טובות!]
 
יש הבדל עצום בין "טיפול" ל"ליווי"
הדגשה קריטית.
ברור, סליחה שלא הדגשתי.
אין ספק שלטיפול נכון אין תחליף.
אני רק אומרת שזה שיש למטפל את התארים והתוכו אני עדיין לא הייתי רגועה ללכת או לשלוח אליו.
לצאת מנקודת הנחה שאם הלכת למטפל אמיתי אתה "מכוסה" והכל טוב זה ממש שגוי.

היה פרק בנושא עם אפרת ברזל בפתוח שדיברה על זה .
שאלה לכל הניקים שכתבו את זה - באיזו מההודעות ראיתם שהתעודה והתואר מספיקים ואין סיכוי לטעות איתם?
שוב ושוב עולה הטענה הזו, כשאף אחד לא כתב שום דבר שסותר אותה.
 
רוצה לשאול פה את דעת הציבור,
כאתר שמרכז מגוון ענק של אנשים וסגנונות
רציתי להציף נקודה כואבת
מטפל/ת רגשי/ת היימישע - ללא תואר
אני כיום בדרכי להוצאת תואר בטיפול במכללה מוכרת
לימודים אינטנסיביים, סטאז', עבודות וכו'
לא החיים הקלים בכלל, כן החיים האמיתיים, והמקצועיים.
הסכום שאני משלמת על הלימודים הוא עצום!
ואני מוכנה, ורוצה.
אבל,
לאחרונה המודעות שצצות כפטריות אחר הגשם בעיתון עברו כל גבול!
כל אחד/ת שעברו קורס מקוצר או לא מקוצר
כבר פותחים קליניקה, ומטפלים בנשמות!
אני בעצמי התקשרתי לכמה מהמודעות כדי לראות מה הם פני הדברים,
וכל אחד/ת ששאלתי לגבי הכשרה סיפר על קורס בבני ברק, ירושלים, ביתר, אשדוד, או כל עיר חרדית אחרת שבה הוא למד.
הלימודים שם הם נחמדים, הם מעשירים ארגז כלים, ונפש,
נותנים כלים גם בתור הורים ומורים,
אבל עד לטפל בנפש של אדם צעיר ומבוגר!
נפש היא דבר רגיש, יקר, אישי.
ולצערי אני מכירה מקרוב סיפור על אחת שנפלה, ועמוק, מטיפול חובבני ומטייח.
ועכשיו לשאלה,
אם אתם אם תפנו ילד, תלמיד, או את עצמכם, לטיפול
עד כמה חשובה לכם ההכשרה שלו, מקום הלימודים שלו,
או שמבחינתכם עצם זה שהוא / היא מטפל/ת משלנו נותן לכם את הרוגע ללכת אליו, בלי לברר יותר מדי...
אשמח למענה
אני חושב שזה לא שחור ולבן.
מטפל זה לא רק לימודים, מטפל זה משהו הרבה יותר עמוק שלא מסתכם לא בקורס ואפילו לא בלימודים ארוכים של שנים.
אז מצד אחד גם מי שלמד שנים ע"ג שנים לא הייתי שולח אליו בלי לשמוע המלצות אמיתיות, בלי לדעת שהוא באמת מתאים לתחום ומצד שני יכול להיות שגם מי שלא למד יש לו גישה ויכולות הרבה יותר ממי שלמד שנים.
אז נכון, יש מקום למי שלא למד ללמוד כדי שחלילה לא יעשה טעיות אבל מצד שני לא בטוח שלימודים הם ההבטחה לכך שאין סיכון בדבר יותר מאשר אחד שמומחה מצד עצמו.
 
רוצה לשאול פה את דעת הציבור,
כאתר שמרכז מגוון ענק של אנשים וסגנונות
רציתי להציף נקודה כואבת
מטפל/ת רגשי/ת היימישע - ללא תואר
אני כיום בדרכי להוצאת תואר בטיפול במכללה מוכרת
לימודים אינטנסיביים, סטאז', עבודות וכו'
לא החיים הקלים בכלל, כן החיים האמיתיים, והמקצועיים.
הסכום שאני משלמת על הלימודים הוא עצום!
ואני מוכנה, ורוצה.
אבל,
לאחרונה המודעות שצצות כפטריות אחר הגשם בעיתון עברו כל גבול!
כל אחד/ת שעברו קורס מקוצר או לא מקוצר
כבר פותחים קליניקה, ומטפלים בנשמות!
אני בעצמי התקשרתי לכמה מהמודעות כדי לראות מה הם פני הדברים,
וכל אחד/ת ששאלתי לגבי הכשרה סיפר על קורס בבני ברק, ירושלים, ביתר, אשדוד, או כל עיר חרדית אחרת שבה הוא למד.
הלימודים שם הם נחמדים, הם מעשירים ארגז כלים, ונפש,
נותנים כלים גם בתור הורים ומורים,
אבל עד לטפל בנפש של אדם צעיר ומבוגר!
נפש היא דבר רגיש, יקר, אישי.
ולצערי אני מכירה מקרוב סיפור על אחת שנפלה, ועמוק, מטיפול חובבני ומטייח.
ועכשיו לשאלה,
אם אתם אם תפנו ילד, תלמיד, או את עצמכם, לטיפול
עד כמה חשובה לכם ההכשרה שלו, מקום הלימודים שלו,
או שמבחינתכם עצם זה שהוא / היא מטפל/ת משלנו נותן לכם את הרוגע ללכת אליו, בלי לברר יותר מדי...
אשמח למענה
לא קראתי את כל האשכול
אבל כשאני שלחתי ילד לטיפול (מעבר לתרפיה באמנות/ שחיה/רכיבה על סוסים)
אך ורק אצל עו"ס קליני או פסיכולוג קליני
כנ"ל לאבחונים
וגם אז צריך להתפלל הרבה...
 
למרות שיש כאן כבר כמות תגובות מכובדת, אני רוצה להוסיף את שלי
אני משתמשת בפרוג, כמעט כצופה בלבד, אבל הפעם חורגת ממנהגי,
בתחום העסוק שלי, יוצא לי הרבה מאד פעמים להפנות לטיפול, וכן מעסיקה מטפלים ומטפלות.
(לי אין תואר מסיבות עקרוניות, ואני לא מטפלת באף אחד.)
אחרי ניסיון של שנים, אני יכולה לאמר חד משמעית!
כשיש הפרעה נפשית, רק פסיכולוג או עו"ס קליני! ותמיד מומלץ הערכה אצל פסיכיאטר.
וחשוב לבדוק מה ההתמחות של הפסיכולוג, במה הוא מטפל בדרך כלל, אם כי פסיכולוג מקצועי לא מוכן לטפל במקרים שאין לו התמחות בהם.
לבעיות אמיתיות גם תואר שני בטיפול בכל מיני, לא מספיק בכלל!
זה בדיוק כמו סרטן, וטיפול לא נכון יכול להביא לתוצאות איומות ונוראיות. עד אבדן חיים ח"ו.

אבל, והאבל גדול מאד, יש כל מיני קשיים רגשיים, לא עמוקים, שאין להם אבחנה רשמית, ואז בהחלט אין סיבה לחפור לעומק בתעודות, אם קיבלתם המלצות ממישהו שטופל בבעיה דומה לשלכם, חשוב שזו תהיה בעיה דומה, והמטפל עזר לו, אז בכבוד, ולא בטוח בכלל שפסיכולוג יהיה לתועלת במקרים כאלו, לפעמים להפך.

אז אם את רוצה לטפל בנערה שההורים שלה התגרשו ובעקבות זה יש לה קושי חברתי, זה משהו אחד
ואם את רוצה לטפל באנורקסיה זה משהו אחר לגמרי
וכל רב רציני שתשאלו יגיד ככה.
לגבי הבעיה של החוסר זמינות, זו בעיה כואבת מאד מאד, ונובעת ממחסור במטפלים חרדים ודתיים.
אבל כמו שלא תלכו לרופא עיניים לטיפול בכאב גב, כי אין תור לרופא עיניים, ככה בדיוק לעולם לעולם אל תלכו לטפל באנורקסיה/הפרעות מצב רוח/פסיכוזה, אצל מטפל שלמד בצישינסקי.
עדיף ללכת בינתיים לפסיכיאטר, לקחת כדור שיאזן את המצב באופן זמני עד שיהיה טיפול טוב.
כל מילה!
מצרף שוב את מה שכתבתי:
בלת"ק
נושא חשוב!
אבל חשוב להציב את ההסתייגות הנדרשת.

היה לי שיחה עם פסיכולוג ותיק והוא אמר לי בזה הלשון (בערך):
80% מהמטופלים שבאים אליי לא צריכים פסיכולוג!
הם צריכים מישהו מהקהילה עם גישה והבנה שילווה אותם.
אותי צריך לפתולוגיות! להפרעות נפשיות עמוקות, ולא לבעיות התפתחותיות.

והוא הוסיף בסוף דבריו: אבל כמובן שאני לא שולח אותם הביתה, אני גם יכול לתת להם את המענה הזה...

לתוך המקום הזה נכנסים כל שיטות הטיפול הרגשי למיניהם, ומאמני הקאוצ'ינג וכדו'.
וכמו בכל תחום יש טובים יותר וטובים פחות, וחשוב להתייעץ עם אנשים מומחים.

(בטוח שיש שישאלו, איך אתה יודע מה זה פתולוגיה ומה לא, בדיוק בשביל זה בקורסים שמכבדים את עצמם ופועלים באחריות, צריך להביא פסיכולוג מומחה, שיתן סקירה כוללנית על החשדות והתסמינים לפתולוגיות, על מנת לדעת להפנות לטיפול מתאים).

גילוי נאות: אני מכיר את התחום, מזוית של מנהל קורסים למנחי הורים ותומכי נוער לנוער מאתגר, אצל הרב יחיאל פליסקין שליט"א
 
בלת"ק
נושא חשוב!
אבל חשוב להציב את ההסתייגות הנדרשת.

היה לי שיחה עם פסיכולוג ותיק והוא אמר לי בזה הלשון (בערך):
80% מהמטופלים שבאים אליי לא צריכים פסיכולוג!
הם צריכים מישהו מהקהילה עם גישה והבנה שילווה אותם.
אותי צריך לפתולוגיות! להפרעות נפשיות עמוקות, ולא לבעיות התפתחותיות.

והוא הוסיף בסוף דבריו: אבל כמובן שאני לא שולח אותם הביתה, אני גם יכול לתת להם את המענה הזה...

לתוך המקום הזה נכנסים כל שיטות הטיפול הרגשי למיניהם, ומאמני הקאוצ'ינג וכדו'.
וכמו בכל תחום יש טובים יותר וטובים פחות, וחשוב להתייעץ עם אנשים מומחים.

(בטוח שיש שישאלו, איך אתה יודע מה זה פתולוגיה ומה לא, בדיוק בשביל זה בקורסים שמכבדים את עצמם ופועלים באחריות, צריך להביא פסיכולוג מומחה, שיתן סקירה כוללנית על החשדות והתסמינים לפתולוגיות, על מנת לדעת להפנות לטיפול מתאים).

גילוי נאות: אני מכיר את התחום, מזוית של מנהל קורסים למנחי הורים ותומכי נוער לנוער מאתגר, אצל הרב יחיאל פליסקין שליט"א
מסכימה שפסיכולוג נצרך יותר למקרים משמעותיים אבל לא רק פתלוגיות. יש מקרים מורכבים ביותר שעוד לא הדרדרו לפתלוגיות אך עלולים להגיע לשם בהיעדר טיפול מספק או בהינתן טיפול לא אחראי (לשם הדוגמא: אנורקסיה למשל היא רצף, בהתחלה זה רק דיאטה, או כושר. מאיזה שלב צריך פסיכולוג ומתי מספיק מטפל ריגשי? מהו הרגע שבו מטפל אומר - טוב, עד כאן, מכאן אני כבר לא יודע? זה גבול דק מאוד. האם זה יושב על דימוי גוף נמוך או על חוסר בתשומת לב בבית/בחברה או על פגיעה מ. קשה?).

השאלה היא איך אפשר לדעת שאם הולכים למטפל רגשי / קואוצ'ר כי חושבים שזה רק משהו בקטנה - הוא ידע להפנות הלאה ולא לטפל בעצמו גם אם זה מגיע למקומות עמוקים ובעייתיים יותר.
בעיה נוספת היא האתיקה שאין גוף שמפקח עליה בטיפולים למיניהם.

בקיצור - הבעיה היא שאין פיקוח חיצוני על המכונים למיניהם, ואין סט כללים אחיד שבוודאות נלמדים ונאכפים במכונים, ולהתחיל להבדיל בין מכון למכון זו עבודה אינסופית.
 
אני חושב שזה לא שחור ולבן.
מטפל זה לא רק לימודים, מטפל זה משהו הרבה יותר עמוק שלא מסתכם לא בקורס ואפילו לא בלימודים ארוכים של שנים.
אז מצד אחד גם מי שלמד שנים ע"ג שנים לא הייתי שולח אליו בלי לשמוע המלצות אמיתיות, בלי לדעת שהוא באמת מתאים לתחום ומצד שני יכול להיות שגם מי שלא למד יש לו גישה ויכולות הרבה יותר ממי שלמד שנים.
אז נכון, יש מקום למי שלא למד ללמוד כדי שחלילה לא יעשה טעיות אבל מצד שני לא בטוח שלימודים הם ההבטחה לכך שאין סיכון בדבר יותר מאשר אחד שמומחה מצד עצמו.
מסכימה.
תעודות נותנות ידע ומקצועיות בלבד, ומטפל צריך קצת יותר מזה בשביל להכנס להגדרה של "מטפל טוב".
ואגב, מה שבעיניי הופך מטפל לטוב יותר זה אם הוא יודע להפנות הלאה כשצריך, הרבה מהבעיות האלו מתחילות מכאלה שחורגים מתחום היכולת שלהם.
 
בלת"ק
וואו לאן נגיע???
הזכות של בן אדם להתפרנס נהפכה לעוול!!
למדת משהו אתה מתעצבן שהשוק מוצף ולא תהיה לך עבודה?
לכן מי שלא למד עם תעודה אסור לו גם להתפרנס?
אלה החיים בכל תחום יש הצפה ויש טובים יותר וטובים פחות(בלשון המעטה)
תפקיד הציבור הוא לברר טוב טוב אצל מי הוא הולך לקבל טיפול
ותפקיד המטפל להוכיח את יעילותו ולקנות לעצמו לקוחות
וזה ככה לגבי כל שוק העבודה (בכל תחום: בחינוך- כל מורה מצדיקה את התואר אותו היא נושאת? ושם עוד מדובר בחינוך ילדינו..,
בתחום הקוסמטיקה ,המזון וכו וכו)
חדש לך?
אז תתעורר זאת המציאות ,אכן לא קל היום למצוא עבודה
היית צריך לברר את זה לפני שהתחלת ללמוד.
אני רואה שיש כמה ששמו לי סמיילי כועס.
אני ממש מצטערת אבל כך השתמע לי מהדברים,
הנושא שהיא העלתה הוא נושא כאוב בהחלט,
אבל לשמוע את זה ממישהי שעכשיו לומדת ייעוץ,
ומדגישה כמה זה לא קל,
ואז היא מגלה שהשוק מוצף במטפלים....
נכון שהיא כותבת שמה שמציק לה זה שהם לא ראויים מספיק לתואר,
אבל משום מה זה נשמע פחות תמים כשזה בא ממשהי כזאת...
ככה לי זה היה נשמע וסליחה מראש אם אני טועה.

מעבר לזה מאוד הציק לי הנימה כביכול מי שלא למד לתואר, אלא במקום חרדי ,
אז הוא כבר לא מקצועי, והוא עושה עוול למישהו שהוא מפרסם את עצמו כמטפל.
יש היום לימודים מאוד מקצועיים של טיפול על פי התורה(יש את הרב משה בויאר למשל זה לימודים רציניים מאוד של משהו כמו שנתיים אם אני לא טועה)
לא חושבת שטיפול של מטפל כזה נופל על פני טיפול מקצועי של בעלת תואר....

מעבר לזה הדיון הוא חשוב והנושא הוא כאוב מאוד
מכירה מקרים של נזקים רגשיים דווקא ממטפלים כמו שהועלה פה כבר קודם....
 
מסכימה שפסיכולוג נצרך יותר למקרים משמעותיים אבל לא רק פתלוגיות. יש מקרים מורכבים ביותר שעוד לא הדרדרו לפתלוגיות אך עלולים להגיע לשם בהיעדר טיפול מספק או בהינתן טיפול לא אחראי (לשם הדוגמא: אנורקסיה למשל היא רצף, בהתחלה זה רק דיאטה, או כושר. מאיזה שלב צריך פסיכולוג ומתי מספיק מטפל ריגשי? מהו הרגע שבו מטפל אומר - טוב, עד כאן, מכאן אני כבר לא יודע? זה גבול דק מאוד. האם זה יושב על דימוי גוף נמוך או על חוסר בתשומת לב בבית/בחברה או על פגיעה מ. קשה?).

השאלה היא איך אפשר לדעת שאם הולכים למטפל רגשי / קואוצ'ר כי חושבים שזה רק משהו בקטנה - הוא ידע להפנות הלאה ולא לטפל בעצמו גם אם זה מגיע למקומות עמוקים ובעייתיים יותר.
בעיה נוספת היא האתיקה שאין גוף שמפקח עליה בטיפולים למיניהם.

בקיצור - הבעיה היא שאין פיקוח חיצוני על המכונים למיניהם, ואין סט כללים אחיד שבוודאות נלמדים ונאכפים במכונים, ולהתחיל להבדיל בין מכון למכון זו עבודה אינסופית.
לא חולק על המורכבות.
רק מציג את הנתונים הקיימים.
 
מעבר לזה מאוד הציק לי הנימה כביכול מי שלא למד לתואר, אלא במקום חרדי ,
אז הוא כבר לא מקצועי, והוא עושה עוול למישהו שהוא מפרסם את עצמו כמטפל.
יש היום לימודים מאוד מקצועיים של טיפול על פי התורה(יש את הרב משה בויאר למשל זה לימודים רציניים מאוד של משהו כמו שנתיים אם אני לא טועה)
לא חושבת שטיפול של מטפל כזה נופל על פני טיפול מקצועי של בעלת תואר....

מעבר לזה הדיון הוא חשוב והנושא הוא כאוב מאוד
מכירה מקרים של נזקים רגשיים דווקא ממטפלים כמו שהועלה פה כבר קודם....
רק על זה, ולא לגופו של מכון כי אני לא מספיק מכירה - תואר שני בפסיכולוגיה הוא 7 שנים, עם סטאז וליווי צמוד.
את באמת חושבת ששנתיים מספקות אותה רמת ידע וניסיון?

והטענה השניה של "מכירה מקרים" רק מדגישה שצריך לברר היטב לפני טיפול, אבל לא מוכיחה שום דבר.
 
רק על זה, ולא לגופו של מכון כי אני לא מספיק מכירה - תואר שני בפסיכולוגיה הוא 7 שנים, עם סטאז וליווי צמוד.
את באמת חושבת ששנתיים מספקות אותה רמת ידע וניסיון?

והטענה השניה של "מכירה מקרים" רק מדגישה שצריך לברר היטב לפני טיפול, אבל לא מוכיחה שום דבר.
ראשית אני חושבת שהלימודים פה נמדדים באיכות ולא בכמות...
אבל כמובן שאת צודקת ,לא הייתי הולכת למטפל כזה שזוהי רק ההכשרה שלו...
אם כי בדרך כלל מי שהולך ללמוד במקום כזה (כדוגמת מה שהבאתי למעלה), זה אדם שכבר יש לו רקע קודם בחינוך ושמע מקרים וכו..
זה רק מחדד כמה התעודה וההכשרה לא אומרות כלום,
בסופו של דבר צריך לבדוק מי המטפל ולא אצל מי הוא למד...
 
מקרה בוחן (אמיתי, טשטשתי פרטים מזהים)
זוג צעיר+ 2 נחמד, מטופח, הוא אברך מוצלח בכולל, היא עובדת בתחום החשבונאות. משפחות מוצא בריאות ומתאימות.
הבחורה תמיד היתה מעט שקטה, לא התווכחה אף פעם עם צוות גם כשלא הסכימה עם מה שנאמר. בגיל 12 שלחו אותה לקבוצה של כישורי חברה כי היא תמיד עמדה מהצד, אבל זה לא היה נראה שמציק לה. רמה לימודית סבירה, תמיד מסודרת נקיה ומחברות מושלמות. מסוג הבנות שבבית הספר ובבית הן יותר בצדדים מאשר במרכז אבל סבבה בסך הכל ואין תלונות.
בבית ובזוגיות- המצב לא טוב. ויכוחים כל הזמן. חשוב לה איך הבית יתנהל וחשוב לה שזה יהיה כמו שהיא חושבת. ויכוחים על כל פרט, איך מנקים ואיזה נעליים מתאים להלביש לילד לחיידר ואיזה עניבה הוא בשום אופן לא ילבש לחתונה במשפחה. שטויות, אבל כל דבר פרנציפ.
הבעל בהתחלה שתק וויתר אבל לאט לאט זה נהיה לו מוגזם. במקביל לעקשנות ווכחנות, היא גם לא מצליחה לעמוד בזמנים. הכל על הקצה, דברים מתפספסים. כמובן שהוא לוקח על עצמו מה שאפשר אבל היא גם לא משחררת, וכמה אפשר להתנהל בכאוס מצד אחד, כשבדברים אחרים היא פרפקציוניסטית והכל חייב להיות על הפיפס כמו שהיא חושבת?

לאן הייתם שולחים את הזוג הנחמד הזה? איזה סוג מטפל? על מה מקפידים בטיפול לזוג הזה? שניהם לא בכיוון לפרק את הבית אלא לתקן מה שאפשר כדי לחיות טוב (יש סוף לסיפור הזה, אחר כך)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה