בקשה תכירו ביתומים של האלמנים

מרטיט! דמעות בעיניים..
רק מילה קטנה לפותח האשכול-
לפני כשנה וחצי חבר טוב של הבן שלי התיתם מאמא(ילד בן 5).אישה יקרה ומסורה מאוד!
מאז אני תוהה עם עצמי איך וכיצד להציע איזה שהיא עזרה לאלמן(שאני לרגע לא שוכחת. את העול המוטל על כתפיו.. איך בית מתפקד בלי אמא?? זה כאב חד ועמוק.) כאמא אני מבשלת, מכבסת, משחקת עם הילדים ורואהה את האמא הזו מול עיני כל הזמן, זה לא מרפה ממני! ומה עם הילדים שלה? כמה כוח יכול להיות לאבא? זה לא אמא!
שבוע שעבר הילד הגיע אלינו לשחק עם הילד שלי והדמעות עלו מאליהן.....
אל תחשוב לרגע שזה לא מזעזע מישהוא ההיפך הוא הנכון! מלכתחילה הייתי תורמת למשפחות אלמנים ללא שום ספק.
קטונתי מלעזור אין לי קשר לשום ארגון ולשום מיזם.
אבל נתת לי אומץ וכוח ורצון עז להציע עזרה. ויהא זה שכרך!
והלוואי וכולנו נפקח עין ונציע בכבוד ובחכמה עזרה קטנה לגיבורי הכח שביננו.
את מכינה משהו להדלקת נרות חנוכה? תשלחי להם גם
הבת שלך הולכת לגינה עם הילדים? תתקשרי להציע אם זה רלוונטי
לשלוח מידי פעם עוגה לשבת ואולי אפילו יותר מעוגה
לשלוח ארוחה מבושלת כשמתאפשר
אני מציעה כאן דברים שלא צריך להציע מראש ולשאול, אלא פשוט לשלוח ולחמם את הלב, כך מידי פעם כשמחפשים לעשות חסד.
 
כל מקרה לגופו, אבל וודאי שאחד הקשיים הגדולים שלנו הגברים זה להראות שצריכים עזרה,, ולפעמים זה נובע ממצב שהציבור בטוח שאלמן לא מבין כלום ברגע שאשתו נפטרה,,, צריך לראות באכפתיות מה לעשות ואם ממש סגור לא חושב שכדאי בכח,, אבל וודאי שכדאי להציע אולי עזרה לבנות הדודות שלך היתומות שאולי העול נופל עליהם בנקיון ועוד דברים,,
בלת"ק חלקי
יש הרבה יותר יתומות מאבא מאשר מאמא ולכן זה הסיבה להבדל,
בשנה אחת כשהייתי במחנה של זה לזה היה שאלה של מי יתומה מאבא ומי מאמא ו3/4 + בנות מהאולם היו יתומות מאמא.
ובתור יתומה מאמא מזדהה בהרבה דברים שכתבת...
 
@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.
אם יורשה לי אגיב לשאלתך

יש הרבה צדק בטענה שלך,
מניסיון שלי אלמנים לא מגיעים באופן אוטומטי לפעילות,
לגבש אלמנות זה הרבה יותר קל וטבעי, ולגבש אלמנים זה עבודה.

אכן צריך להשקיע חיבור וקשר אישי כדי לגבש אלמנים,
אבל בהחלט זה ניתן לביצוע, ואלמנים יצטרפו למיזם כזה בשמחה, אך בקצב משלו.
צריך לקחת בחשבון שלא כל אלמן מתחבר לכל הפעילויות,
יש כאלו שמעדיפים משהו אישי יותר, כמו נופש משפחתי וכו'
ויש כאלו שכן ישמחו להשתתף בשבת משותפת, קבוצות תמיכה וטיולים

בהצלחה
 
ולגבי ארגון נרו יאיר אני שמעתי שעוזרים אבל כמו שכבר אמרתי גם הם בעיקר לאלמנות, וכשעשו למשל את חג שבועות במלון לכל האלמנות לא עשו לאלמנים (וזה הכי מובן מטעמי צניעות) אלא הציעו להביא רק את הילדים לבד, וזה נראה לי לא לעניין שהילדים יגיעו למקומות כאלו כמו יתומים עגולים בזמן שהחברים שלהם יושבים עם האמא שלהם לפחות,,
ומה שאני מדבר שחסר שישימו את העזרה לאלמנים בדיוק כמו ששמים את זה לאלמנות ושאם אי אפשר לעשות מטעמי צניעות לא לשים את היתומים כנספך אלא יעשו מקום מיוחד לאלמנים עם ילדיהם
כמו שכבר כתבו פה, זה מורכב להביא קבוצת אלמנים שלא מכירים אחד את השני לשבות יחד חג או שבת.
זה באמת דורש יותר עבודה אבל אמן ובעז"ה משהו ירים את הכפפה וידע כיצד לפעול ולאגד יחד.

בעניין נרו יאיר, הם עוזרים גם ביום יום כמו אוכל לשבתות, ימי הולדת, קניית ציוד בי"ס ועוד.
 
חמי שיחיה התאלמן ל"ע עם בית מלא בילדים קטנים, והתחתן שוב,
אני חקרתי לעומק ולרוחב סוגיא זאת עם הרבה מקרים שקרה להם אותו דבר,
המסקנה שלי הוא כך,
ככל הנראה ואני כותב זאת בזהירות אמא חורגת גרועה יותר ליתומים מבית בלי אמא,
זה טוב רק לבעל וסיוט ליתומים/ות על פי רוב,
כמובן שיש יוצא מן הכלל, אבל זה רוב המקרים,

יש עוד הרבה מאוד על להרחיב בעניין, זה הדברים הכי מצמררים וכואבים שיש,
אמא שנפתרה ל"ע זה רק מתחיל בפטירה וזה מלווה את היתום/מה לכל חייו,
אכן, ואם וכאשר האלמן מתחתן רק נדרשת יותר עזרה, יותר תמיכה רגשית, טכנית, כלכלית...
אין לשער את ההתמודדויות המורכבות שעוברת משפחה כזו
זה ממש לא "מחיקת הבעיה" כביכול של האלמנות, ודאי לא היתמות, (היתומים נשארים יתומים גם אם יש אשה חדשה בבית....)
אלא אתגר עצום חדש.
 
כמו שכבר כתבו פה, זה מורכב להביא קבוצת אלמנים שלא מכירים אחד את השני לשבות יחד חג או שבת.
זה באמת דורש יותר עבודה אבל אמן ובעז"ה משהו ירים את הכפפה וידע כיצד לפעול ולאגד יחד.

בעניין נרו יאיר, הם עוזרים גם ביום יום כמו אוכל לשבתות, ימי הולדת, קניית ציוד בי"ס ועוד.
וודאי וודאי הם ארגון נפלא שחושב איך לעזור ואיך לסייע ומשתדל במה שיכול וגם עזר לי בעבר אפילו שלי יותר קשה כי אני לא מבני ברק,, אבל הוא בנוי בעיקר לאלמנות ולא תמיד זה מצליח להתחבר לצרכים האמיתיים של האלמנים
 
משונה בעיני שיש כאלו שסבורים שאלמן
זה ממש ממש נכון, לקח לי המון זמן להפנים את זה שלא יכול לעשות הכל לבד, ושידרתי כלפי חוץ שהכל הכל מצוין עד שהגיע מצב שהמורה של הבת שלי לא אישרה לה במעורבותחברתית, לעשות את העזרה בבית,, ואמרה לך אצלכם הבית מתפקד מעולה ולא צריכים עזרה, ורק במקרים חריגים מאשרים,, (וכמה שהבת שלי ניסתה להסביר שהבית מתפקד אבל חלק זה גם בגלל שצריך אותה ואנחנו מקרה חריג היה לה קשה להבין,,, ) ואז התחלתי להשבר ולראות שאנשים באמת באמת לא חושבים ומרגישים מה עובר על אלמן לבד עם שמונה ילדים והייתי צריך להתקשר למנהלת וכמעט לבכות לה ולהסביר לה
אנשים שאינם מבינים את הקושי של אלמן
הם הם המשונים, המוזרים והמועטים.
כל בני האדם הנורמלים, רואים ומרגישים את הקושי הנורא של האלמן והיתומים
אם אלמן נתקל במישהו שאינו מבין את הקושי שלו ושל יתומיו.
אז הוא חייב לדעת שאותו חסר-רגש, הוא [מי שאינו מבין את הקושי של האלמן] הוא המוזר והוא בכלל מיעוט שאינו מצוי.
במקרה כזה,
על האלמן לפנות לאדם אחר, וודאי במהרה הוא ימצא אדם שיבין את הקושי שלו, בלי צורך להאריך בהסברים.

בקיצור
התחלתי להשבר ולראות שאנשים באמת באמת לא חושבים ומרגישים מה עובר על אלמן לבד עם שמונה ילדים
אלו הם אנשים מועטים מאוד שאינם מבינים את הקושי ואינם מייצגים את החברה.
כל האנשים יודעים היטיב שאלמן ויתומים זקוקים [וזכאים!] לעזרה רבה בכל שטחי-החיים.
=======================
=======================
לפעמים כדאי שהאלמן יעזור לסביבה ויסביר להם באלו דברים הוא צריך עזרה.
לפעמים אנשים חוששים להציע עזרה, כי אינם יודעים איזה עזרה נדרשת והם חוששים שהצעת עזרה שאינה נדרשת תביך את האלמן.
 
לדעתי העזרה המשמועתית לחפש אישה שגמרה לחתן והיא עדיין צעירה
שתיקח את הבנות והבנים הקטנים לבית שלה ותתן להם את החסרים הרלוונטים
כך גם האלמן פנוי בצהריים וגם יש לילדים "תחליף לאמא".
 
לדעתי העזרה המשמועתית לחפש אישה שגמרה לחתן והיא עדיין צעירה
שתיקח את הבנות והבנים הקטנים לבית שלה ותתן להם את החסרים הרלוונטים
כך גם האלמן פנוי בצהריים וגם יש לילדים "תחליף לאמא".
לדעתי כדאי מאד שהאלמנה תחפש בעל שגמר לחתן ועדיין צעיר.. ואז לא יצטרכו ארגונים לאלמנות..
על זה בדיוק דיברתי כל הזמן.. שלאלמנים אומרים לכו להתחתן. ואת האלמנות הכי הכי מבינים..
אם אלמן ירצה להתחתן זה בגלל שירצה זוגיות מושלמת ולא שמחפש לעצמו פילפנית שתטפל לו בילדים..
וכמו שלא אומר לאלמנה לכי תתחתני בשביל שיהיה לך בעל שיפרנס. ככה אני חושב שצריך לצאת מהעולם הסלנג לך תתחתן שתטפל לך בילדים
 
מה עם, נגיד,
מועדונית צהרים או הכנת ש.ב.?
אני יודעת שבמרכז לילד ולמשפחה בב"ב יש מערך שילדים באים לעשות ש.ב.
יש את זה בארגונים אחרים, ודר העיריות במתנ''ס וכ' החסרון שזה פחות אחד על אחד ואז הדברים המהותיים שצריכים עזרה מתפספסים.
עבודה של אחד על אחד זאת חונכות וזה באמת צריך למצוא סמינרים ומקומות שיסכימו לשתף פעולה בפרויקט הזה ולבחור דווקא בו מתוך עשרות פרויקטים שפונים אליהם.
מה עם 'אם בית' שבאה בשעות שהאלמן לא נמצא, כמו עוזרת?
זאת בדיוק המורכבות.
לא בכל בית אפשר לתאם בצורה מסודרת לטוח ארוך זמנים כאלו.
ולפעמים דווקא כשיש ילדים קטנים וזה הכי נצרך זה הכי קשה.
 
לדעתי כדאי מאד שהאלמנה תחפש בעל שגמר לחתן ועדיין צעיר.. ואז לא יצטרכו ארגונים לאלמנות..
על זה בדיוק דיברתי כל הזמן.. שלאלמנים אומרים לכו להתחתן. ואת האלמנות הכי הכי מבינים..
אם אלמן ירצה להתחתן זה בגלל שירצה זוגיות מושלמת ולא שמחפש לעצמו פילפנית שתטפל לו בילדים..
וכמו שלא אומר לאלמנה לכי תתחתני בשביל שיהיה לך בעל שיפרנס. ככה אני חושב שצריך לצאת מהעולם הסלנג לך תתחתן שתטפל לך בילדים
היא לא התכוונה בהודעה מישהי לחתונה, אלא מישהי לעזרה בתשלום.
 
היא לא התכוונה בהודעה מישהי לחתונה, אלא מישהי לעזרה בתשלום.
אז ממש ממש סליחה.. הבנתי משהו אחר... וזה באמת מה שעושה. משלם למישהי שתנקה ותכבס... אבל אין. לי תקציב לכל הדברים האחרים..
שיהיה שבת שלום וחודש טוב לכולם..
ממש תודה על כל התמיכה ובעיקר על האופציות וממש מקווה שכל זה יהיה לתועלת וכמו שבדיוק השבת יוסף הצדיק יצא מהבית סוהר לגאולה כך נזכה כולנו לגאולה אמיתית במהרה
 
3. למצוא את האלמנה המתאימה שכבר כן מסכימה לגשת לפרק ב'
בלת"ק חלקי, סליחה על הסטייה מהנושא.
חבל להנעל רק על אלמנות, יש רווקות עם בעיות פוריות ידועות שישמחו להתחתן עם אלמן עם ילדים... ויש שגורשו על ידי הבעל אחרי עשר שנות עקרות (לא מאוד נפוץ, אבל קיים, הכרתי בעבר אישית כמה). הן תהינה מאושרות על שזכו בילדים בלי סיוט של אימוץ.

אולי תקימו מיזם שדוכים כזה
 
אחת ההודעות העצובות שקראתי,
השעבוד במצרים היה שגבר עבד עבודה של אשה.

אין לכם שכנים? לא לך אישית, אלא לכל האלמנים.

ספרו בחצי פה לשכנים שלכם שקשה ומחפשים עזרה, הם יספרו בחצי פה נשים שלהן, והן אני מניחה שחצי סיפור יספיק להן כדי להתערב קצת ולעזור.
שכנות יכולות לעזור הרבה יותר מארגוני צדקה,
אחת תקח איתה חלק מהילדים לגנים יחד עם שלה, אחרת תחזיר,
השלישית תשלח משהו לשבת, הרביעית תשמור כשתצאוו לשחרית בשבת.
נשים לרוב נעזרות אחת בשניה, ולאלמנים אין את זה כי הם לא מקטרים על הספסל בגינה לשכנה אז היא לא יודעת שקשה...

כאשה שלא יודעת חדשות מקומיות, יכול להיות לי שכן כזה ואפילו לא אדע לעזור! אבל אם הוא יאמר חצי משפט לבעלי ובעלי יאמר חצי מהחצי לי, זהו, אני אדע שמידי פעם לעזור, ואם כל שכנה תעזור מידי פעם חצי מהקשיים יעברו.
 
אחת ההודעות העצובות שקראתי,
השעבוד במצרים היה שגבר עבד עבודה של אשה.

אין לכם שכנים? לא לך אישית, אלא לכל האלמנים.

ספרו בחצי פה לשכנים שלכם שקשה ומחפשים עזרה, הם יספרו בחצי פה נשים שלהן, והן אני מניחה שחצי סיפור יספיק להן כדי להתערב קצת ולעזור.
שכנות יכולות לעזור הרבה יותר מארגוני צדקה,
אחת תקח איתה חלק מהילדים לגנים יחד עם שלה, אחרת תחזיר,
השלישית תשלח משהו לשבת, הרביעית תשמור כשתצאוו לשחרית בשבת.
נשים לרוב נעזרות אחת בשניה, ולאלמנים אין את זה כי הם לא מקטרים על הספסל בגינה לשכנה אז היא לא יודעת שקשה...

כאשה שלא יודעת חדשות מקומיות, יכול להיות לי שכן כזה ואפילו לא אדע לעזור! אבל אם הוא יאמר חצי משפט לבעלי ובעלי יאמר חצי מהחצי לי, זהו, אני אדע שמידי פעם לעזור, ואם כל שכנה תעזור מידי פעם חצי מהקשיים יעברו.
זה לדעתי עיקר הבעיה.
גברים באופים פחות מבקשים עזרה, פחות מתלוננים, פחות מקטרים...
באופן כללי, וזה הבדל מאד משמעותי בין נשים לגברים, גברים בעיקר יראו שהם מסתדרים ומצליחים, והכל טוב, ונשים - תמיד ישמחו לשתף כמה מורכב להן ולבקש עזרה. אצלן בקשת עזרה היא לגיטימית ובעליל לא מראה על כישלון.
וכמו שכבר כתבו כאן לפני - בכל הארגונים עיקר הפעילות מתמקדת בנשים, כי הן פשוט אלו ששמחות לקבל עזרה.
וזה באמת חבל כי גם אני, כמוך, לו אשמע על אלמן בשכנותי שזקוק לעזרה אתן אותה בשמחה ובלי לחשוב הרבה...
 
אחת ההודעות העצובות שקראתי,
השעבוד במצרים היה שגבר עבד עבודה של אשה.

אין לכם שכנים? לא לך אישית, אלא לכל האלמנים.

ספרו בחצי פה לשכנים שלכם שקשה ומחפשים עזרה, הם יספרו בחצי פה נשים שלהן, והן אני מניחה שחצי סיפור יספיק להן כדי להתערב קצת ולעזור.
שכנות יכולות לעזור הרבה יותר מארגוני צדקה,
אחת תקח איתה חלק מהילדים לגנים יחד עם שלה, אחרת תחזיר,
השלישית תשלח משהו לשבת, הרביעית תשמור כשתצאוו לשחרית בשבת.
נשים לרוב נעזרות אחת בשניה, ולאלמנים אין את זה כי הם לא מקטרים על הספסל בגינה לשכנה אז היא לא יודעת שקשה...

כאשה שלא יודעת חדשות מקומיות, יכול להיות לי שכן כזה ואפילו לא אדע לעזור! אבל אם הוא יאמר חצי משפט לבעלי ובעלי יאמר חצי מהחצי לי, זהו, אני אדע שמידי פעם לעזור, ואם כל שכנה תעזור מידי פעם חצי מהקשיים יעברו.
זה לא מספיק.

קופת העיר בבני ברק בתחילת דרכם ניסו לעבוד בשיטה של התרמה
התרימו אינסטלטור לטיפול בבתים שנזקקים לעזרה, חייט שיתפור, פסיכולוג שישב ביחד עם הילדים, קיטטרינג שיביא אוכל
מהר מאד הפסיקו אם זה , כי אם זה בחינם המחויבות נמוכה.
ואז אמרו לבעלי העסקים
אנחנו משלמים , אם אתה רוצה תתרום את זה בחזרה לקופת העיר, ומאז העסק רץ.

יש דברים שצריך מישהו בתשלום שיבוא ויכבס או יגהץ כשזה שכינה בחינם זה לא תמיד מחזיק לטווח ארוך , וגם לא תמיד נעים לבקש את העזרה בזמני עומס או שמחות .
 
בלת"ק חלקי
אשמח לשלוח לך במייל משהו אישי אם תרצה תעדכן
מותר לכתוב כאן את המייל? או שיש אפשרות לכתוב באופן פרטי מייל??
@חיים 79
יש לך פרימיום, תוכל לשלוח לו הודעה אישית.
יש ארגון שנותן תמיכה כספית כל חודש וענו לו שרק לאלמנות,, אני אישית התקשרתי לארגון שנותן כרטיסי לחם וחלב לאלמנות ואמרו לי שזה רק לאלמנות ולא לאלמנים,,
למה? לא מבין למה?
מה ההבדל?
אדרבה, בציבור החרדי אם הבעל אברך, המשכורת והמחיה מגיעים דרך האשה, ממילא לגברים כאלה יהיה יותר קשה, לא?
ומה אכפת לארגון למי הוא נותן? אם המשפחה הזו באמת זקוקה לעזרה כזו או אחרת למי צריך להיות אכפת מי נפטר במשפחה האבא או האמא?!?!
ה' ירחם עלינו ושלא נדע צער ומכאוב.
ובאמת תודה ענקית לכל התגובות החמות ממך ומכולם,,, באמת גם לי יש דמעות בעיניים מהתרגשות (אפילו שכמו שמישהו כתב שהגברים,,, בעיקר בלילה) שרואה את האכפתיות של האנשים שרואים ומבינים פתאום שהאלמנים מתמודדים בצורה קשה לבד לבד,
שצריך גם לחשוב ולדאוג לקום בבוקר מוקדם להכין את האוכל לילדים ולמצוא את התלבושת,, ולראות שאין חורים בגרביונים,, ולבדוק אם היום צריך מעיל או מספיק סוודר ולעשות פעם את התסרוקת הזאת, ופעם צמה מקוקו,, ולדאוג שכולם יקומו בזמן ולראות שעושים ומכינים שיעורים,, וכשלא מבינים את האנגלית או הנעלמים במתמטיקה צריך להתקשר לכמה שיעזרו בשיעורי בית לגדולות,, ולדאוג שהילדים יגיעו יהיה להם ארוחת צהרים או לתת מראש שיהיה כבר בבית הספר,,
יכלתי לכתוב לך במייל, אך העדפתי לכתוב כאן כדי שכולם ידעו להעריך את הטוב שה' נתן לנו.

כשקשה לקום בבוקר -
ולארגן,
לסרק,
להכין שוקו,
להכין ארוחת בוקר,
שקית מזונות,
להלביש,
לוודא שכולם מטופטפים,
צמות, (איזה גבר עושה צמות? הבנות שלי לא מבינות למה לא מצליח לי.. @חיים 79 כל הכבוד לך)
להתאים קשת,
נשיקה,
חיבוק,
פתק שרק אמא יודעת לכתוב יפה עם לבבות ופרחים..
לשלוח את כ ל הילדים למוסדות הלימוד,
ובצהרים לשמוע את החוויות (בעיקר) של הבנות,
ועוד..
ועוד....

נזכור את אותם שמתמודדים ועושים את זה לבדדד!!
אבל לאותם שזה ביחד זה הרבה יותר קל..

וגם בזמן שבן/בת הזוג עיצבנה אותך, תזכרו את זה


תזכרו שיש כאלה שהם/ן לבד וזה הרבה הרבה יותר קשה מכל דבר אחר בעולם. (כמובן שיש את החיים האישיים והפרטיים שזה התמודדות וקושי עצום-כשאשתי הלכה ליומיים נופש אחרי לידה לא יכלתי לשאת זאת. ומיד חשבתי על האלמנים והאלמנות (!))

אז נודה לה' ונעשה הכל יותר בשמחה!

חנוכה שמח ורק טוב לכולם!!
 
תודה לכולם על כל התמיכה כל הזמן.. וממש רואה שמתחיל לעזור . תוך כדי זה פנו אלי מספר אלמנים באישי וגם אמרו שהרגישו לבד את ההרגשה הזאת... ועכשיו לאט לאט אני רוצה לגייס קבוצה של אלמנים בני תורה.
וכבר להתחיל לחשוב למשל על פסח הקרוב..(עוד לא יודע איך.. )

אשמח מי שמכיר אלמנים שלא נחשפו לזה עדיין שישלח לי
 
ליתומים עצמם יש בעיקר לבחורים, יש לי באמת בחור בישיבה שיש ארגונים שנותנים לו ועוזרים לו, אבל מדבר על המכלול,, הילדות והילדים הקטנים שלמשל החברים שלהם נמצאים בנופש בבתי מלון עכשיו באשקלון עם כל המשפחה, או בכפר פינס כל הפסח עם מלא מלא תוכניות שכמה שאני ינסה לתת להם דברים אני בחיים לא יצליח להגיע לרמה הזאת,,, ושוב אומר לא מחפש עזרה לעצמי באופן אישי,, אלא שיכירו כולם את המצוקה, ושאני צריך להתמודד עם דברים בשביל לתת לילדים שלי שלא ירגישו מקופחים שהם יתומים רק מאמא,,, וכן, אני נותן להם, ולוקח חובות על עצמי ודואג שיהיה להם טוב, לוקח אותם לטיולים בחנוכה וחגים שבזמן שהייתי נשוי לא הייתי חולם לרגע לעשות את זה,, אבל זה בעיקר כי הם שומעים ויודעים מה היתומים האחרים מקבלים
הנתונים שאתה מציג פשוט הזויים
איך האפליה הנוראה הזאת קורית?
מעולם לא העליתי בדעתי שהמקומות שאני תורמת להם פונים לעזרת יתומי האלמנות בלבד
זה מצב חמור מאד!
 
זה בין האשכולות היותר עצובים שעלו פה בפרוג
לא העליתי אף פעם על דעתי שזה המצב.
תודה לכולם על כל התמיכה כל הזמן.. וממש רואה שמתחיל לעזור . תוך כדי זה פנו אלי מספר אלמנים באישי וגם אמרו שהרגישו לבד את ההרגשה הזאת... ועכשיו לאט לאט אני רוצה לגייס קבוצה של אלמנים בני תורה.
וכבר להתחיל לחשוב למשל על פסח הקרוב..(עוד לא יודע איך.. )

אשמח מי שמכיר אלמנים שלא נחשפו לזה עדיין שישלח לי

במקום שאין אנשים השתדל להיות איש!
בהצלחה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בשבת קודש פרשת תצוה נפטרה בבני ברק האשה הצדקנית מרת רבקה קויפמן ע"ה אשת האברך החשוב הרב חיים קויפמן שליט"א

נפטרה לאחר מחלה קשה שסבלה ממנה במשך שנה, בתקופת מחלתה קיבלה את הייסורים בדומיה, עד כדי כך שלא הסכימה שבעלה ילווה אותה לטיפולים גם בגלל שרצתה שישב וילמד ועקב כך שהבתי חולים לא נקיים מבחינה רוחנית, והחברותא העיד שאף בתקופת מחלתה היה מגיע כל בוקר ב9:00 ויוצא לא לפני חמישה לאחד ואף בתקופה שהסתירו זאת אפי' החברותא לא ידע מה עובר בתוך ביתו של הרב קויפמן,

השאירה אחריה 7 יתומים קטנים שהגדולה בת 11 גרים בשכירות, אפי' דירה משלהם אין להם..., עד החודש האחרון הילדים ישנו על מזרנים
ולפני כחודש קנו להם חדר ילדים חדש...כשעם ישראל קם לקול האזעקות 7 יתומים קמו לתוך יתמות שאין להם מושג איך ממשיכים הלאה בבית אברך תלמיד חכם שהרב אברמוב העיד שהאברך מעשרה ראשונים של כל רשת הכוללים כתר תורה, וכל הבית עמד רק על האשה הצדקנית, שהסירה מעל בעלה את כל העול של הבית,

איך נוכל לעמוד מנגד ש7 יתומים קטנים משוועים לעזרתינו שיהיה להם איך להשתקם,

כשרשכבה"ג מרן הגר"ד לנדו שליט"א שמע על המקרה יצא מגרו וכתב מכתב ולאחמ"כ ביקש לכתוב מכתב אחר מכתב יוצא מהלב,
שאליו הצטרף מרן רה"י הגרמ"ה הירש שליט"א שבירך מעומק הלב את כל מי שיסייע למשפחה,
מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות
שלום וברכה לכל חברי הפורום!
שמי בועז הלפרין ואני מטפל CBT כבר 11 שנה

מהתעסקות שלי בטיפול נפגשתי גם בהורים רבים ובעיקר אבות שיש להם בעיות תקשורת רבות עם הילדים שלהם, החל מגילאים קטנים ועד גילאים גדולים יותר.

אני פונה אליכם ללב שלכם בתור אבא, הורים רבים חווים קשיים של הבעת אהבה לילדים שלהם, סבלנות ויכולת לשהות עם ילדיהם, ולא בגלל שהם הורים רעים אלא בגלל שהרבה פעמים להורים שלהם היתה בעיה דומה והבעיה פשוט עברה במסורת.

אני פותח פה אשכול שמטרתו ליצור דיונים בנושא הזה- איך לבנות את האבהות שלנו כדי שלילדים שלנו יהיה את האבא הכי טוב שאנחנו מעונינים שיהיה להם

האשכול הזה נועד לכל אבא\אמא שמרגישים שאין להם סבלנות לילדים שלהם, להיות עם הילדים וכו', להקשיב לילדים שלו, להורים עם ילד שהוא שונה (הכוונה לילד לא מוצלח בעיני ההורים) מרגישים מטען חורג שהם מוצאים את עצמם כל שני וחמישי נכנסים איתו לכסח ועצבים, מריבות והערות וכו'.

באמת שאני מקווה שלרוב אין את התמודדות הזו! אבל אם יש ! תדעו לכם זה בר שינוי! וחייבים לשנות, בשביל זה נוצרנו.
אני פותח את האשכול הזה מהסיבה הפשוטה שבטיפול המון פעמים עולה נושא ההורים, וילדים שהם למעשה כבר היום מבוגרים סוחבים איתם דברים מהיחס של ההורים והם צריכים לעבור תהליך שלם עם עצמם כדי להגיע למקום שהם באמת מאמינים שההורים אוהבים אותם ומקבלים אותם, אז חשבתי אולי אפשר ליצור על ידי האשכולות של פרוג מודעות לעניין הזה בעצמו, ואולי מי יודע, הילדים ירוויחו מזה.

מטרת האשכול הזה הוא לא לתת עצות בחינוך, ולהסביר איך לשנות את הילדים שלנו, אלא איך אנחנו יכולים לשנות את עצמנו וממילא עם היושר שלנו נדע בס"ד איך להתנהג בכל סיטואציה וסיטואציה.

על כל שאלה אענה בשמחה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה