סיפור בהמשכים עולם בסכנה

[איה סופר]

גילוי נאות הפרולוג הוא ורק הוא נכתב באמצעות הבינה המלאכותית בהכוונתי האדיבה
אשמח מאד לביקורת (בונה) ואם אפשר גם מילה טובה...​

פרולוג
6 באוגוסט 1945. השמש זרחה על הירושימה, עיר של חיים שגרתיים – דייגים בנהר, ילדים בדרכם לבית הספר, רוכלים פותחים דוכנים. איש לא שיער כי בעוד דקות תינחת על העיר קללה כבדה משמים.

גובה רב מעל העיר, מפציץ בודד, "אנולה גיי", שייט בשקט קר. הדממה הופרעה רק בידי רחשי המנועים ואורו המסנוור של הבוקר. בלב המטוס נח פצצה אחת – "ילד קטן". בתוך רגע תהפוך עיר שלמה למקום אחר, ובעולם ייפער סדק עמוק, כזה שלא ניתן לרפא.

ב־08:15 בדיוק, נפערה הדלת התחתונה של המטוס. הפצצה שוחררה, צונחת לאיטה, נדמית כמעט כבלתי מזיקה – רק מתכת כבדה שחותכת את האוויר בשקט מוחלט, בדרכה להפוך את ההיסטוריה.

רעם לבן, עיוור, נישא פתאום לשמים. תחילה אור, אחר־כך חום. גל הלם נע במהירות עצומה וסוחף אחריו בניינים, גשרים, חלומות. הצללים של האנשים נחרטים בקירות, זכר אחרון לרגע שהיה. גשם שחור יורד, שותק, כבד, רווי אבק ואשמה.

באותו היום העולם הישן מת. התום נשרף יחד עם הירושימה. בני אדם הביטו בשמים והבינו – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הכוח לשנות עולמות כבר לא היה אגדה; עתה היה בידיהם, מפחיד ומפתה גם יחד.

האנושות נכנסה לעידן חדש – עידן שבו צל הפחד, תקוות הישועה ואימת ההשמדה ילוו אותה תמיד.

פרק א

דממה. חשיכה.

אורי נשאר לשכב ממתין בדריכות הוא הציץ בזהירות בשעונו השעה הייתה 3 אחרי חצות הוא הגיע ראשון בזה הוא בטוח. שעה עגולה נוספת חלפה כשדמות שחורה הגיחה לאפילה למרות החשיכה הבחין אורי בבליטה בכיסה הדמות חיפשה גם היא מקום טוב לתצפית, אורי שיער שמדובר בסוכן CIA למרות שהבא נראה מקצוען היה אורי רגוע לחלוטין ההסוואה שלו הייתה יותר ממושלמת דקות ארוכות נוספות חלפו ואז זה קרה...

הסוכן חשף את עצמו ראשון לא מסוגל יותר להמתין הוא נע בזריזות מרשימה ובדממה מוחלטת אורי החניק קריאת התפעלות הוא כבר ראה סוכן בפעולה בחיים... אבל זה היה משהו אחר. המהירות הדיוק והעוצמה התאחדו כולם והפכו את הסוכן למכונת מלחמה בלתי מנוצחת, אורי שיער שמדובר באחד הטובים סוכן על, הרי גם המוסד הישראלי שלח לכאן את הטופ אחרי הכל ידע אורי להעריך את עצמו

אורי התלבט למשך כמה עשיריות השניה אם לחשוף את עצמו ולסייע לסוכן במלאכתו אך משראה שהלה מסתדר היטיב העדיף להישאר במקומו אין לדעת איך האמריקאים יגיבו, הם עוד עלולים להיעלב שישראל אינה סומכת עליהם.

המשימה הושלמה במהירות. הקרב כלל לא היה שקול. למרות שהם היו שלשה מול אחד. הסוכן נעלם במהירות. אורי שהיה סקרן נורא להכיר את סוכן העל הלזה השתעשע שניה במחשבה על מעקב אחר סוכן העל אך דחה אותה מייד סוכן על שכזה יקלוט אותו במיידי אין סיבה להסתכן לחינם. הוא הכניע בקלות את רגש הסקרנות כמו שכבר עשה עשרות פעמים בחייו. הוא המתין דקה אחת נוספת ונעלם כרוח.

מחר יהיה לעיתונאים הרבה מה לכתוב...

 

[875]

כתוב טוב, מושך ומסקרן
אם זה ממשיך בסטייל אייל גלבוע- אני בפנים
אהבתי ממש!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

יפה מאוד, כתיבה זורמת ומלאת ענין.
שתי הערות קלות:
- חסרות נקודות לאורך הטקסט. כדאי לעבור שוב בשימת לב ולנקד.
- המשלב הלשוני לא לגמרי קבוע, היו כמה חריגות, נגיד-

אורי שהיה סקרן נורא להכיר את סוכן העל הלזה

גם ה"נורא" לא זרם לי וגם ה"לזה".

מחכים להמשך!
ערכתי את ההודעה באשכול ההוא, סליחה ותודה על ההבהרה.

 

[זה אני ולא אף אחד]

ואוווו!!!!!
כתיבה יפה!!
מחכה להמשך...

 

[איה סופר]

תודה לכל המגיבים עושים חשק להמשיך...
יש מצב לשנות את הכותרת ולמחוק את המילים פרק א?
אני רוצה להוסיף כאן את הפרקים הבאים.

 

[איה סופר]

פרק ב

"אוו אורי, חזרת?" שי קידם אותו בחיוך, "הרמס"ד מחכה לך!". שי לא ידע כלום על המבצע של אורי, המידור היה מוחלט. כל אחד ידע רק מה שהוא אמור לדעת מילה לא מעבר. סקרנות? הרפתקנות? לא כאן.

אורי מיהר לחדר הרמס"ד, רצה כבר להיות אחרי זה. יותר מדי זמן בזבז על המבצע הטיפשי הזה, ובסוף עוד נשאר לשכב כמו סוכן זוטר, התחושה כלל לא נעמה לו.

הוא נקש קלות על הדלת "יבוא" הכריז הרמס"ד אורי נכנס. הרמס"ד הורה בידו על הכיסא, "שב בבקשה. נו, איך היה?" אורי התיישב ונאנח בתיאטרליות. "מה קרה, היה כזה קשה?" התעניין הרמס"ד. "לא. היה מדי קל לא עשיתי כלום." נאנח אורי. ולמראה מבטו של הבוס מיהר להוסיף "חוסלו חוסלו אבל לא דרכי." הרמס"ד הביט בו מחכה להסבר. אורי הטה את גופו קדימה "היה שם מישהו כנראה מהCIA".

"השארת אותו לבד. מדוע לא התערבת?" שאל הרמס"ד קולו שקט. אורי נשען לאחור "הוא לא היה נראה כמו מישהו שצריך עזרה. חבל שלא ראית אותו בפעולה, היית מתמוגג." הרמס"ד עצם עיניו לשנייה "עד כדי כך?" "עד כדי כך" הבהיר אורי. "לא הייתי נותן לו להסתכן לחינם".

הרמס"ד השעין את מרפקיו על השולחן. "עדיין, סיכנת סוכן ידיד." "לא סיכנתי". חתך אורי. הרמס"ד הפשיר קימעא, נהנה מהנחישות של סוכנו. "נו, אבל זה היה ידוע שהם מטפלים בזה, ובכל זאת שלחנו אותך. למה נתת לו להסתכן לבד?" הרמס"ד כרגיל, לא מותיר פינה אחת לא ברורה "חששתי שהאמריקאים עלולים להיעלב אם יידעו שלא סמכנו עליהם והבאנו גם מישהו משלנו. ולכן, כשראיתי במי מדובר החלטתי לשמור על דממה." הסביר אורי. הרמס"ד חייך בשביעות רצון "מצויין. פעלת נכון."

אורי הבין שהפגישה הסתיימה, אך היה לו עוד משהו לומר. "הרמס"ד, יש מצב שאתה מנסה לברר מי זה היה?" יגאל, ראש המוסד, העמיד פני נעלב. "מה, עד כדי כך, חייב לנדוד לאמריקה כדי למצוא חבר?" אורי נדרך קצת, אך במיומנות של שנים היטיב להסתיר זאת. "לא, חלילה. יש כאן אלופים לא פחות. רק שלפעמים אנחנו צריכים מישהו דחוף בכל מיני נקודות בגלובוס, אז כדי להוסיף אותו לרשימה." הרמס"ד העיף בו מבט מוזר. "אתה יודע שכעיקרון איננו סומכים על אף אחד, לא בנאמנות ולא במיומנות." אורי נעמד, פונה לצאת. "בכל זאת, הוא היה משהו אחר."

דקה ארוכה אחרי שאורי יצא, עוד ישב יגאל, הרמס"ד, ובהה בדלת שנסגרה. "זה לא ייתכן," לחש לעצמו. אך במהלך שנות כהונתו, למד לסמוך על חושיו, שאף פעם לא טעו. קמט נוסף נחרש במצחו חרוש הקמטים. לא קל להיות ראש ארגון הביון החזק בעולם...

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

זה טוב!
הכתיבה מעניינת, מסקרנת וזורמת ממש.
הניקוד התקדם, עדיין צריך לדייק יותר אבל לגמרי בכיוון.
חוץ מזה, ממש קטע מושלם!
אולי רק המילים האחרונות לא ממש התקבלו על דעתי, ארגון הביון החזק? ארגון הביון הטוב בעולם. לא?

 

[איה סופר]

פרק ג

שדה התעופה על שם ג'ון פ. קנדי ניו יורק

הוא ירד מהמטוס במהירות, מתערה בקלות בין הנוסעים, בליל הקולות והשפות סייעו לו לשמור על זהותו בקלות.

הוא ניגש לעמדת ביקורת הדרכונים ממתין לתורו. פניו נשארו שלוות ורגועות כשהגיש את דרכונו האמריקאי לפקיד.

"מייקל אנדרסון?" שאל הפקיד, מבלי להרים את ראשו.

"אכן" נענע בראשו.

"מהי מטרת הביקור?"

מייקל הגיע מוכן "היי, אני יועץ פיננסי", הוא הניח על הדלפק את כרטיס הביקור, ואת תעודת הCAMS שלו "קבלתי הזמנה מחברת ההשקעות העולמית "קונקורד פארטנרס" כדי לבצע בדיקת נאותות על סיכונים רגולטוריים בחשבונות שלהם."

הפקיד סרק את הדרכון, התבונן בתעודה, ואז במייקל. "כמה זמן?"

"שבוע אחד, בדיוק." השיב מייקל.

הפקיד הטביע חותמת. "ברוך הבא לארצות הברית, אנדרסון."

 

[איה סופר]

המשך פרק ג'
מייקל נסחף בזרם האנשים מתקרב אל היציאה לאולם המבקרים. אופס מחכים לו. בהחלטה של רגע. שינה כיוון. והחל לצעוד במהירות אל עבר חדרי השירותים. האלתור הוא חלק מהמקצוע. הוא לא נאלץ להמתין הרבה. כשהוא קיבל את מה שרצה.

איש תחזוקה לבוש באוברול כחול נושא עגלת נקיון גדולה פנה לעבר חדרי השירותים. ארבע שניות. זה מה שמייקל היה צריך.

מכה אחת שקטה ומדוייקת והאיש שקע בעילפון זמני. מייקל גרר אותו במהירות לעבר תא שירותים פנוי, נועל אותו מבחוץ, לא לפני ששאל ממנו את התג האלקטרוני. נטל מהעגלה את הווסט הזוהר. וצעד עם עגלת הנקיון אל עבר דלת סמוכה, התג פעל את פעולתו והדלת נפתחה בקול זמזום חרישי. הוא מצא את עצמו במסדרונות האחוריים של שדה התעופה.

הוא הגיח לחניון של חברת ההשכרה. מזהה במהירות את רכב הפורד טאורוס שהוכן עבורו. מתניע ויוצא מהחניון במהירות. הוא שחרר אנחת רווחה שקטה, זה היה קרוב.

***​

רטט קל באוזן "הוא עבר את ביקורת הדרכונים, בדרך אליכם". מקס נדרך, משהו כאן לא הריח לו. היועץ הזה לא נראה כל כך תמים. שני הסוכנים האחרים חברו אליו מחפים עליו במקצועיות נזהרים לא להיחשף.

ההמתנה הייתה מורטת עצבים. התחושה שלו התגברה, משהו כאן לא הגיוני. האזנייה הזעירה שלו רטטה "הוא אצלכם?" "שלילי" קצר. שניית השתהות, "בטיפול" לקוני.

האזנייה רטטה שוב "צאו לדרך מהר, הוא עקף אותכם." צליל של כעס נשזר בין המילים. המשחק נגמר. או אולי מתחיל. "חי או מת אצלי. היום". בסיבוב הבא הוא ינצח.

 

[איה סופר]

א. אשמח לתגובות נוספות.
ב. אולי מישהו יודע איך יוצרים קשר עם הניהול, אני רוצה לשנות את התגית ל"סיפור בהמשכים" ובכותרת למחוק את המילים "פרק א".
@מ. י. פרצמן

 

[מ. י. פרצמן]

ב. אולי מישהו יודע איך יוצרים קשר עם הניהול, אני רוצה לשנות את התגית ל"סיפור בהמשכים" ובכותרת למחוק את המילים "פרק א".

בוצע. בהצלחה!

 

[איה סופר]

@מ. י. פרצמן לא נעים לי להטריח. יש אופציה לשנות כמה מילים בהודעות הקודמות?

 

[מ. י. פרצמן]

@מ. י. פרצמן לא נעים לי להטריח. יש אופציה לשנות כמה מילים בהודעות הקודמות?

בשמחה.
ע"ע כאן על הדרכים האפשריות לעשות זאת.

 

[אינדה]

גילוי נאות הפרולוג הוא ורק הוא נכתב באמצעות הבינה המלאכותית בהכוונתי האדיבה
אשמח מאד לביקורת (בונה) ואם אפשר גם מילה טובה...​

פרולוג
6 באוגוסט 1945. השמש זרחה על הירושימה, עיר של חיים שגרתיים – דייגים בנהר, ילדים בדרכם לבית הספר, רוכלים פותחים דוכנים. איש לא שיער כי בעוד דקות תינחת על העיר קללה כבדה משמים.

גובה רב מעל העיר, מפציץ בודד, "אנולה גיי", שייט בשקט קר. הדממה הופרעה רק בידי רחשי המנועים ואורו המסנוור של הבוקר. בלב המטוס נח פצצה אחת – "ילד קטן". בתוך רגע תהפוך עיר שלמה למקום אחר, ובעולם ייפער סדק עמוק, כזה שלא ניתן לרפא.

ב־08:15 בדיוק, נפערה הדלת התחתונה של המטוס. הפצצה שוחררה, צונחת לאיטה, נדמית כמעט כבלתי מזיקה – רק מתכת כבדה שחותכת את האוויר בשקט מוחלט, בדרכה להפוך את ההיסטוריה.

רעם לבן, עיוור, נישא פתאום לשמים. תחילה אור, אחר־כך חום. גל הלם נע במהירות עצומה וסוחף אחריו בניינים, גשרים, חלומות. הצללים של האנשים נחרטים בקירות, זכר אחרון לרגע שהיה. גשם שחור יורד, שותק, כבד, רווי אבק ואשמה.

באותו היום העולם הישן מת. התום נשרף יחד עם הירושימה. בני אדם הביטו בשמים והבינו – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הכוח לשנות עולמות כבר לא היה אגדה; עתה היה בידיהם, מפחיד ומפתה גם יחד.

האנושות נכנסה לעידן חדש – עידן שבו צל הפחד, תקוות הישועה ואימת ההשמדה ילוו אותה תמיד.

פרק א

דממה. חשיכה.

אורי נשאר לשכב ממתין בדריכות הוא הציץ בזהירות בשעונו השעה הייתה 3 אחרי חצות הוא הגיע ראשון בזה הוא בטוח. שעה עגולה נוספת חלפה כשדמות שחורה הגיחה לאפילה למרות החשיכה הבחין אורי בבליטה בכיסה הדמות חיפשה גם היא מקום טוב לתצפית, אורי שיער שמדובר בסוכן CIA למרות שהבא נראה מקצוען היה אורי רגוע לחלוטין ההסוואה שלו הייתה יותר ממושלמת דקות ארוכות נוספות חלפו ואז זה קרה...

הסוכן חשף את עצמו ראשון לא מסוגל יותר להמתין הוא נע בזריזות מרשימה ובדממה מוחלטת אורי החניק קריאת התפעלות הוא כבר ראה סוכן בפעולה בחיים... אבל זה היה משהו אחר. המהירות הדיוק והעוצמה התאחדו כולם והפכו את הסוכן למכונת מלחמה בלתי מנוצחת, אורי שיער שמדובר באחד הטובים סוכן על, הרי גם המוסד הישראלי שלח לכאן את הטופ אחרי הכל ידע אורי להעריך את עצמו

אורי התלבט למשך כמה עשיריות השניה אם לחשוף את עצמו ולסייע לסוכן במלאכתו אך משראה שהלה מסתדר היטיב העדיף להישאר במקומו אין לדעת איך האמריקאים יגיבו, הם עוד עלולים להיעלב שישראל אינה סומכת עליהם.

המשימה הושלמה במהירות. הקרב כלל לא היה שקול. למרות שהם היו שלשה מול אחד. הסוכן נעלם במהירות. אורי שהיה סקרן נורא להכיר את סוכן העל הלזה השתעשע שניה במחשבה על מעקב אחר סוכן העל אך דחה אותה מייד סוכן על שכזה יקלוט אותו במיידי אין סיבה להסתכן לחינם. הוא הכניע בקלות את רגש הסקרנות כמו שכבר עשה עשרות פעמים בחייו. הוא המתין דקה אחת נוספת ונעלם כרוח.

מחר יהיה לעיתונאים הרבה מה לכתוב...

כתיבה זורמת ממש.
חסר לי בקטע קצת יותר חיבור לאורי. [כאילו בהתחלה היה לי תחושה שהוא בכלל ילד קטן, לא יודע]. מי הוא. בן כמה? איך הוא נראה? מבנה גוף? וכו'. דברים כאילו, אפילו סתם לשתול רמזים.

הוא נקש קלות על הדלת "יבוא" הכריז הרמס"ד אורי נכנס. הרמס"ד הורה בידו על הכיסא, "שב בבקשה. נו, איך היה?" אורי התיישב ונאנח בתיאטרליות. "מה קרה, היה כזה קשה?" התעניין הרמס"ד. "לא. היה מדי קל לא עשיתי כלום." נאנח אורי. ולמראה מבטו של הבוס מיהר להוסיף "חוסלו חוסלו אבל לא דרכי." הרמס"ד הביט בו מחכה להסבר. אורי הטה את גופו קדימה "היה שם מישהו כנראה מהCIA".

כבד קצת הכתיבה כאן. כאילו זה יכול להיות גם: אורי נקש על הדלת. "כנס", קולו של הרמס"ד נשמע, אורי נכנס מביט על החדר הקטן. "שב. מה היה שם?" הרמס"ד החווה בידו על הכיסא. אורי התיישב ונאנח בתיאטרליות. "מה קרה? היה קשה?" התעניין הרמס"ד.
"איזה קשה. היה קל מדי, לא עשיתי כלום". אורי הביט בהבעות פניו המתחלפות של הרמס"ד. "חוסלו חוסלו, רק לא דרכי". אורי הטה את גופו קדימה. "היה שם מישהו ככל הנראה מהCIA.

לטעמי קצת מוזר שסוכן מוסד נשלח לבצע פעולה, והוא לא רק שלא עושה כלום, אלא עוד עוזב ואפילו לא יודע מי היה זה שחיסל את האובייקט שלו?! הוא סוכן מוסד, הוא לא שפן/עצלן.

"לא סיכנתי"

צריך לרדת שורה. אי אפשר לקרוא ככה, בשביל שנבין מי מדבר, חייב לרדת שורה.

"חששתי שהאמריקאים

גם כן אני שואל, הוא סוכן מוסד? מה זה חששתי? הוא נשלח למשימה, הוא צריך לבצע. הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא חושב שמשהו יכול להשתבש, הוא צריך לדווח למפקדו. [הוא המפקד? אז היינו צריכים לדעת את זה קודם].

כשראיתי במי מדובר החלטתי

במי מדובר? הוא הרי רק חשש.

"שלילי"

שוב צריך לרדת שורה.

הכתיבה יפה. צריך להשקיע יותר בדיאלוגים שהמילים הנאמרות יהיו מחוברות יותר לדמויות. וכרגע אין אפשרות לשבח את העלילה, כי הכל עוד בהתחלה. שאי הצלחה.
[זאת ביקורת בונה. לא הערה].

 

[איה סופר]

חסר לי בקטע קצת יותר חיבור לאורי. [כאילו בהתחלה היה לי תחושה שהוא בכלל ילד קטן, לא יודע]. מי הוא. בן כמה? איך הוא נראה? מבנה גוף? וכו'. דברים כאילו, אפילו סתם לשתול רמזים.

צודק

לטעמי קצת מוזר שסוכן מוסד נשלח לבצע פעולה, והוא לא רק שלא עושה כלום, אלא עוד עוזב ואפילו לא יודע מי היה זה שחיסל את האובייקט שלו?! הוא סוכן מוסד, הוא לא שפן/עצלן.

גם כן אני שואל, הוא סוכן מוסד? מה זה חששתי? הוא נשלח למשימה, הוא צריך לבצע. הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא חושב שמשהו יכול להשתבש, הוא צריך לדווח למפקדו. [הוא המפקד? אז היינו צריכים לדעת את זה קודם].

במי מדובר? הוא הרי רק חשש.

אורי נשלח רק בתור גיבוי למקרה שמשהו ישתבש. הוא היה בכוננות לצאת. אך בסופו של דבר זיהה לפי התנועות השקטות והמהירות שאין בו שום צורך.
לעקוב אחר סוכן העל גם כן היה מיותר, הם ידעו שהאמריקאים אמורים לטפל בזה (כמו שכתוב בפרק ב') כך שהיה ברור שמדובר בסוכן CIA.
נ.ב. לא היה כאן מפקד רק הוא נשלח. לבד.

צריך לרדת שורה. אי אפשר לקרוא ככה, בשביל שנבין מי מדבר, חייב לרדת שורה.

שוב צריך לרדת שורה.

צודק תודה.
זה עדיין קשה לי וכמו שכבר העירו לי למעלה על הניקוד והפיסוק.
סורי, זה הפעם הראשונה שאני מנסה לכתוב ספר של ממש.

ספוילר

שמח שלמרות הכל פרגנת לי תודות

 

[איה סופר]

פרק ד

מטה המוסד, תל אביב.

אורי יצא מחדרו של יגאל מהורהר. הוא חייב לדעת יותר על הסוכן. הוא ידע ללחוץ אך ידע גם להרפות. גם ככה הוא מקווה שלא מתח את החבל יותר מדי.

רגליו גררו אותו אל עבר מתחם האימונים של המוסד. שם יוכל לפרוק את המתח בצורה מועילה... הוא נכנס לחדר הכושר מחפש מישהו מוכר. עיניו אורו כשזיהה את תומר.

תומר עמד ליד שק אגרוף כבד, מנגב זיעה. הוא הופתע לראות את אורי חברו הטוב. "אוו אורי כבר חזרת"?

אורי לא ענה. הוא לבש במיומנות את כפפות האגרוף. מניף אגרוף קל לכיוון שק האיגרוף, מהורהר. תומר הכיר את אורי היטיב, הרגיש שמשהו מציק לו.

אורי העלה הילוך, פותח בסדרת מכות מהירות, ממוקדות. תומר תפס כמה צעדים לאחור, מה שבטוח בטוח. הוא הביט בהערצה על אורי.

אורי סיים את הסדרה הראשונה. מוציא את האוויר בריכוז דרך שפתיו. לוקח נשימה עמוקה. מתכונן לעלות לשלב שתיים.

"שתי ציפורים במכה אחת, אוללה" נשמע קולו העליז של שי. "אתה רואה כמה אתה חשוב, כל כך מהר יגאל מתגעגע". אורי שחרר באחת את האוויר הכלוא בריאותיו "קרה משהו?" שאל קולו ענייני וחד. ניגוד גמור לסרקזם בקולו של שי.

שי משך בכתפיו. "אתה ותומר, הוזמנתם חגיגית, לרמס"ד זה כל מה שאני יודע".

אורי ותומר צעדו לעבר חדר הרמס"ד. תומר כיבד את שתיקתו של אורי, ואורי הודה לו על כך בלבו. הם שתקו ביחד לאורך כל הדרך חולפים על פני פיסות ההיסטוריה שלהם. כאן הם ישבו לשיחת התדריך לפני המשימה הראשונה שלהם. וכאן הם ישבו כשחזרו מותשים עד אימה. נאלצים לעבור סדרת תחקורים קשוחה.

דקה לפני שהגיעו לחדר הרמס"ד סינן אורי לתומר "אנו צריכים לשוחח". תומר הנהן בראשו.

אורי נקש קלות על דלת חדר הרמס"ד. "יבוא" נשמע קולו העייף של יגאל. וכשראה את הצמד חייך בעל כרחו "אוו כשאני רואה את שתיכם ביחד זה עושה לי טוב על הלב".

"תומר, אורי צריך לסיים כאן משהו. שתי דקות ואתה מצטרף". תומר הנהן בראשו סוגר את הדלת מאחורי אורי. הולך להכין לעצמו קפה בינתיים.

 

[איה סופר]

המשך פרק ד

אורי התיישב מול הרמס"ד, קצב פעימות לבו מהיר מהרגיל ולא רק בגלל האימון. פניו נשארו שלוות ורגועות. הרמס"ד הביט בו מנסה לחדור מבעד למסכת הברזל של אורי.

"תראה אורי" פתח הרמס"ד היסוס קל בקולו. "בא נדבר גלויות, מה עבר לך בראש כשראית את הסוכן בפעולה?"

"עוד לא הבהרתי מספיק למה לא עזרתי לו?" היתמם אורי.

הרמס"ד המשיך "תראה אורי. אני מודע לכך שלצערי, אין לי שום דרך בעולם לדעת האם אתה זומם משהו, או לא."

אורי רצה להציע בדיקת פוליגרף אך העדיף לזרום עם השיחה.

"אהיה אתך כנה. לא מצא חן בעיני הרחרוח שלך אחר סוכן הCIA, מוכשר ככל שיהיה."

"למרות זאת זומנת לכאן עם תומר, לקבלת משימה נוספת. וזאת מכיוון שאני מכיר אותך מספיק על מנת לדעת, שאתה בחיים לא תהוה סכנה על העם שלנו." יגאל היישיר אליו מבט, והנמיך את קולו לכדי לחישה "אולי למדינה שלנו".

אורי זע על מקומו באי נוחות. הרמס"ד השהה עליו את מבטו לרגע אחד ארוך, והמשיך קולו שקט "במהלך השנים נגעת ללבי באופן אישי, אהבתי אותך והערצתי אותך", הוא הניח ידו על ידיו של אורי "אני מבקש, איני יודע מה עובר במוח המטורף שלך, אך זכור, לא תמיד אוכל להציל אותך."

למרות הסצנה הלא נעימה לא יכל אורי שלא להתפעל מהבוס שלו. לא סתם הוא נבחר לנהל את ארגון הביון הטוב בעולם. אורי דחק את רגשותיו בכוח מאלץ את עצמו להישאר ענייני וממוקד. מוחו פעל על טורבו מחפש את המילים הנכונות.

דפיקה קלה על הדלת. הרמס"ד התעלם מהדפיקה, ממתין. אורי ידע שאין טעם להתווכח על החשדות זה רק יסבך את העניינים. הוא החזיר לרמס"ד מבט יציב "אני מאד מודה לך על המילים החמות זה הדדי לגמרי. אני שמח שלמרות החשדות הנך עדיין סומך עלי ומתכנן להטיל עלי משימה נוספת" הוא קרץ בעינו.

הרמס"ד הפשיר קצת "אני מקווה שלא אתחרט."

אורי חייך "קשה אתי קשה בלעדי".

"בול" אישר הרמס"ד.

 

[אינדה]

אורי נשלח רק בתור גיבוי למקרה שמשהו ישתבש. הוא היה בכוננות לצאת. אך בסופו של דבר זיהה לפי התנועות השקטות והמהירות שאין בו שום צורך.
לעקוב אחר סוכן העל גם כן היה מיותר, הם ידעו שהאמריקאים אמורים לטפל בזה (כמו שכתוב בפרק ב') כך שהיה ברור שמדובר בסוכן CIA.
נ.ב. לא היה כאן מפקד רק הוא נשלח. לבד.

אם הוא נשלח רק בתור גיבוי, אז מה רוצה ממנו הרמס"ד? הוא לא התערב כי ראה שלא צריך אותו, למה הפנים של הרמס"ד השתנו, וכו'?
ועוד הוא נשלח לגבות את מי? הוא לא הכיר את האדם וגם חשש שאולי זה האמריקאים ולא רצה להתערב כדי שלא יעלבו או משהו. אז את מי הגיע לגבות?

 

[איה סופר]

אם הוא נשלח רק בתור גיבוי, אז מה רוצה ממנו הרמס"ד? הוא לא התערב כי ראה שלא צריך אותו, למה הפנים של הרמס"ד השתנו, וכו'?
ועוד הוא נשלח לגבות את מי? הוא לא הכיר את האדם וגם חשש שאולי זה האמריקאים ולא רצה להתערב כדי שלא יעלבו או משהו. אז את מי הגיע לגבות?

1) הרמס"ד חושד שאורי מתכנן משהו ולצורך כך הוא צריך לדעת מי הוא הסוכן.
2) הוא הגיע לגבות את הCIA מבלי ידיעתם כי המוסד לא רצה לסמוך עליהם. אך אורי הפעיל שיקול דעת מקצועי במקום, והגיע למסקנה שאין בו צורך ולכן עדיף לא להתערב.
אגב ככה גם חקרת לעומק כל פרט במרגל להשכרה...

 

[איה סופר]

תודה לכולכם על התודות.
אשמח ליותר פידבק. זה יעשה לי יותר חשק להמשיך כשאראה שיש שקוראים ונהנים.
ואכן תודה מיוחדת ל @אינדה על הביקורות.