מידע שימושי בעלי תשובה!!! הפורום הזה למענכם! נא לקרוא את ההקדמה

מהכירות אישית עם ילדים של בעלי תשובה בהרבה מקרים הם סופגים הרבה ממה שהניע את ההורים לחזור בתשובה בניגוד למקרים של ילדים ממשפחות חרדיות שסופגים גם מה"מלומדה" של ההורים.
ובזה אפשר רק להתקנא.
יש לך מידע איך זה עבר לילדים? זה היה מדובר בבית? איזה ערכים "מניעים הורים"?
 
האמונה הפשוטה, ההכרה הלוגית באמיתות הדרך, הידיעה שאין מה לחפש בחוץ ועוד אוצרות רבים.
איך זה עבר? בהתחלה נספג בילדים כחלק מהדייסה ובהמשך בשיחות ותשובות לשאלות.
וכשזה חלק מהחינוך זה שווה המון.
 
האמונה הפשוטה, ההכרה הלוגית באמיתות הדרך, הידיעה שאין מה לחפש בחוץ ועוד אוצרות רבים.
איך זה עבר? בהתחלה נספג בילדים כחלק מהדייסה ובהמשך בשיחות ותשובות לשאלות.
וכשזה חלק מהחינוך זה שווה המון.
תודה רבה!!!
 
מהיכרות עם בעלי תשובה, הרבה פעמים הם דווקא בזים לכל מה שהרחוב החילוני מציע.
מה שלחרדי קורץ, להם זה מעורר ריאקציה.
 
מהיכרות עם בעלי תשובה, הרבה פעמים הם דווקא בזים לכל מה שהרחוב החילוני מציע.
מה שלחרדי קורץ, להם זה מעורר ריאקציה.
מכיר המון המון בעלי תשובה
בשכל אתה צודק

בתוך הלב זה קשה מאד מאד מאד לעקור את הרגשות שיש כלפי דברים שגדלו עליהם!
 
וכולנו מכירים את הסיפור על אותו רב שלכאורה שמח מאד שקבוצת הבייסבול/כדורסל/פוטבול/כדורגל/הוקי אוויר עד גיל 19 שאהב בילדותו הפסידו וזה לא הזיז לו כלום.
 
נערך לאחרונה ב:
גם אני מכירה המון בעלי תשובה.
אני חרדית מבית, נשואה לבעל תשובה.
יש הבדל גדול בין בעל תשובה שחזר בגיל גדול (אחרי צבא וכו'...) לבין גיל צעיר (בעלי בגיל 15),
וכן, הבדל גדול איפה התחזק ובאיזה ישיבה למד.
בעלי למד בישיבה ליטאית לבעלי תשובה שההשקפה שמכניסים להם היא מאוד חזקה ככה שנכנסים ומשתלבים מאוד טוב בציבור החרדי.
(הרבה חברים של בעלי השתדכו עם חרדיות מבית)

מבינה את הקושי שכנראה קיים אצל בעלי תשובה.
אבל ממה שאני רואה בסביבה שלי, הם לא מבינים איך בחורי ישיבות להוטים אחרי משחקי כדורגל, בחורים/ות שחשופים לסרטים/שירים לא משלנו וכו'...
אולי אם אדייק-
הם בזים לרדיפה אחרי זה, אבל הקושי הרגשי להתנתק- ייתכן ועדיין קיים.
 
נערך לאחרונה ב:
וכולנו מכירים את הסיפור על אותו רב שלכאורה שמח מאד שקבוצת הבייסבול/כדורסל/פוטבול/כדורגל/הוקי אוויר עד גיל 19 הפסידו וזה לא הזיז לו כלום.
לא מכירים!
 
גם אני מכירה המון בעלי תשובה.

ציטוט שלי מעמוד 4 כאן באשכול.

מבינה את הקושי שכנראה קיים אצל בעלי תשובה.
אבל ממה שאני רואה בסביבה שלי, הם לא מבינים איך בחורי ישיבות להוטים אחרי משחקי כדורגל, בחורים/ות שחשופים לסרטים/שירים לא משלנו וכו'...
אין חולק!

השאלה מה קורה באמת באמת בתוך הלב.
לא חושב שיש לזה פתרון
זו השליחות שלהם, אבל כן יש מקום לחשוב איך לא להעביר את זה הלאה ושלא ירגישו בדבר

או שאדרבה, זה הבן האדם, לשם כך הוא נשלח לעולם ולא לחשוש שהילדים שלו יראו בזה דבר שלילי
 
אז בגדול זה הסיפור פשוט אין לי מושג אם זה קרה ואם זה קרה מי הוא אותו רב ומה הפרטים המדויקים האם היו אילו הפילדלפיה איגלס או ווסט קאונטי נוריץ' יונייטד וכו'
יכול להיות שמדובר בגרח"פ שיינברג אבל לא בטוח בכלל.
בכל מקרה סיפור מדהים שממחיש את החיבור העדין לעולם שהיה ואת ההתמודדויות הקטנות שמבחוץ לא נראות בכלל אבל יכולים להיות רק אצל כאלה שעשו את דרכו של אברהם אבינו.
 
גם אני מכירה המון בעלי תשובה.


מבינה את הקושי שכנראה קיים אצל בעלי תשובה.
אבל ממה שאני רואה בסביבה שלי, הם לא מבינים איך בחורי ישיבות להוטים אחרי משחקי כדורגל, בחורים/ות שחשופים לסרטים/שירים לא משלנו וכו'...
אולי אם אדייק-
הם בזים לרדיפה אחרי זה, אבל הקושי הרגשי להתנתק- ייתכן ועדיין קיים.
ערכתי ודייקתי את עצמי.
זו השליחות שלהם, אבל כן יש מקום לחשוב איך לא להעביר את זה הלאה ושלא ירגישו בדבר
נכון!! זה מגיע עם עבודה עצמית והבנה שהחברה החרדית לא מושלמת, וכל אחד צריך לעשות את העבודת ה' שלו ולא של השני. וכאן נכנס העניין של ההשקפה וההדרכה הנכונה שצריך לדעת ממי לקבל.
 
קטונתי מלעמוד ליד בעלי תשובה, אבל ממה שאני ראיתי ומכירה מקרוב הרבה תלוי גם בלחיות בשלום עם העבר ואיך שהוא משפע על החיים שלנו בהווה (ז"א לדוגמה להכיר בכך שכל התת מודע שלנו מלא בהערצה ובחלומות לדברים אחרים ממה שהיינו רוצים וההתכחשות לזה גורמת לזה לעבור לילדים, מה שאין כן אם מדברים על זה ועל התמודדות שלנו בתחום)
ואני מאד ממליצה על הספר/ חוברת "במקום שבעלי תשובה עומדים" של הרב דן טיומקין
 
יש מבוכה גדולה בנושא של הקניית ערכים לילדים, ערכים אמיתיים, שיהיה בבחינת טופח ע"מ להטפיח. אבל משהו אמיתי, איך קונים את זה באמת, בתפילה, באמונה, בהנהגות.
המציאות מוכיחה שקשה מאד מאד להקנות את זה לדור השני
אתה מדבר מן הסתם על ילדיהם של בעלי התשובה.

הנושא שבשאלה הוא די מפורט, ולכן - לא אענה עליו באופן מדויק, אלא אתייחס באופן כללי לכל מה שנוגע למשפחה וחינוך הילדים אצל בעלי תשובה, כי לדעתי - זה הכלל ממנו נובעים הפרטים כולם.

לפני שאתחיל חשוב לי להדגיש, שבאופן כללי - אני סולד מהגדרות כוללות על קבוצה כלשהי, בפרט אם מקורן בסטיגמה שלא הוכחה כראוי.
לשם הדוגמא: אם יש סטיגמה שאומרת: ״חרדים מזרחיים מקילים בהלכה יותר מספרדים״ (סתם דוגמא, לא משהו שבאמת שייך לענייננו) - ייתכן מאוד, שהיא מבוססת על דעות קדומות ובלתי מוכחות. שכן, בשביל להוכיח טיעון כזה, צריך לבדוק את כל החרדים הספרדים, מבאר שבע ועד כרמיאל, ולעומתם את כל האשכנזים, ואין מי שבאמת עשה את זה.
יתר על כן - סטיגמות נוטות להוכיח את עצמן. לדוגמא: במקרה שהבאתי, אם יש אכן סטיגמה כזו, הרי שכשאני אראה ספרדי מקל - אני מיד אשייך את זה למסגרת שקבעתי, ואתעלם מזה שהאשכנזי שאני מכיר מקל בעניין אחר. גם הגדרת ׳מקל׳ תשתנה בהתאם לסטיגמה. אם אראה ספרדי אוכל קטניות בפסח - זה ייראה לי כמו קולא, אבל אם אראה אשכנזי שמסתמך על היתר עיסקה - זה ייראה לי כמו עיקר הדין, ודווקא מי שיחמיר בזה ייראה לי מוזר.

במובן הזה, יש לחלק בין הגדרות שהן עצמיות להגדרות מקריות. אם אומר - ׳בעלי תשובה הם כולם כאלו שלא שמרו תורה ומצוות׳, זה לא ייחשב לדעה קדומה בלתי מוכחת. שכן עצם ההגדרה (לא במקורות, בשפה הנהוגה) - היא כזו שכוללת רק את אלו שהיו רחוקים והתקרבו, והיא כלולה בעצם ההבדל בין חרדים מבית לחוזרים בתשובה.
כך גם, משפט שנובע מהעצמיות הכללית - לא ייחשב לדעה קדומה ובלתי מוכחת. לדוגמא: אם אומר: ״בעלי תשובה נוטים לספר על התחזקות רוחנית ששינתה אותם יותר מחרדים מבית״ - יהיה בכך היגיון. כי כל חוזר בתשובה חווה בהכרח התחזקות רוחנית, בניגוד לחרדים מבית שלא תמיד יכולים להעיד על התחזקות ניכרת ששינתה אותם.

התופעות המקריות עליהן דיברתי, אם כן, הן כאלו שאינן קשורות כלל באופן הגיוני להבדל בין הקבוצות השונות. לדוגמא: אם אומר, ״בעלי תשובה הם יותר חייכנים״, לא תהיה זו אלא התרשמות שלי, שלא מבוססת על בחינה סטטיסטית של הכלל כולו, ולא יהיה לה תוקף של תופעה שראוי להעלות לדיון. מסטיגמות כאלו - אני נוטה להימנע.

העניין הוא, שיש תופעה אחת חריגה - שמצד אחד אין לה הסבר הגיוני, ומצד שני - אי אפשר להתעלם ממנה. כל מי שנמצא בחברתם של בעלי תשובה יכול להעיד, שהיא קיימת בהיקפים די גדולים, וגם אלו שלא מתאפיינים בה - הרבה פעמים יעידו על עצמם שזו הייתה הגישה שלהם בעבר.

הנושא שעליו אני מדבר הוא - הנוקשות בכל מה שנוגע למשפחה ובעיקר לחינוך הילדים.

מהיכרותי, גם בפועל עם אנשים שאני מדריך וגם עם אנשים שכמוני - מקדישים לזה חלק ניכר מזמנם, אני יכול לומר - שההתרשמות של כולם היא, שכמעט ואין בעל תשובה, שלא עושה טעויות - לפחות בחלק מהזמן, בעיקר בילדים הראשונים שלו, או לחילופין - בחלק מהמקרים.
שלא תבינו לא נכון, זה ברור שטעויות בחינוך הן נפוצות בכל מגזר ובכל קבוצה. העניין הוא - שבהרבה מדי מקרים, הטעויות הן תוצאה של תפיסה שגויה בעניין מידת המעורבות שצריך שתהיה להורה בקיום המצוות ובמילוי המטלות והחובות.

הנוקשות הזו, יכולה להתבטא בהרבה מאוד תחומים:
זה יכול להתבטא בהטלת משטר קשוח בבית, עם הרבה מאוד לחץ סביב זמני התפילות בכלל והקימה בבוקר בפרט.
זה יכול להתבטא בחרדה עזה מפני ביטול תורה, כאשר לעיתים - זה מגיע למצב, שההורים חשים דאגה מפני מצב בו הילד ׳יושב ומתבטל׳ - אפילו כאשר מדובר בחופשות נכספות של בחור ישיבה בוגר.
זה יכול להתבטא בהגבלות מאוד חמורות על יציאה לטיולים או למפגשי חברה, גם אם מדובר ביציאות שהן לכאורה תמימות לגמרי, כאלו שרוב המשפחות החרדיות יאשרו לבניהם לצאת אליהם. בהרבה מקרים, זה יהיה מלווה בהסבר כמו: ׳בשביל מה צריך את השטויות האלו?!׳ ׳אני לא יודע מי החברים האלו׳, ׳מי יפקח עליכם שם?!׳ ולפעמים יהיו שם גם הסברים הלכתיים לכאורה, כמו ׳חוסר צניעות׳ בלי עוד נימוק נוסף, או ׳ביטול תורה מיותר׳ בלי דיון אמיתי. זה יכול לקרות, אפילו לאנשים שבחיים האישיים שלהם רחוקים מלהיות צדיקים ברף שהם מציבים עבור בנם.
ככלל, אפשר לומר - שיש רבים מאוד מבעלי התשובה, שיש להם אובססיה לכך שהילד ׳ילך בתלם׳. כלומר: ימלא את המוטל עליו, הן מצד קיום התורה והמצוות, והן מצד המסגרות בהן הוא לומד.

התיאורים שתיארתי, הם אמנם נכונים בהרבה מקרים שראיתי, אבל כמו שכבר כתבתי - כשאנחנו מגבשים דעה, עלינו לשאול את עצמנו - האם באמת נכון לומר שזה מאפיין של הקבוצה עליה אנו מדברים?!

אז התשובה קצת מורכבת.

אין ספק, שכל התופעות האלו קיימות גם אצל חרדים מבית. העניין הוא - המינון, ודרכי הפעולה. גם הורה חרדי, יכול לרצות להשליט בביתו סדר, והוא לא יהיה מרוצה כשהבן שלו יאחר לתפילה, או כשהמשגיח יתקשר ויאמר שהוא לא לומד. גם הורה חרדי, יכאב לעיתים כשיראה את הבן בו הוא תולה ציפיות גבוהות, משתובב עם חברים רדודים במקום להקדיש את יומו ללימוד תורה. גם אצל חרדי מבית, לא תהיה סלחנות לגילויי מרד מול הצוות בבית הספר או בישיבה.

העניין הוא, המניע.

אפשר לראות בבירור, שאצל הרבה בעלי תשובה - ודווקא אצלם, המניע העיקרי הוא ׳חרדה׳.

כשבעל תשובה צועק על ילד שלא קם לתפילה, זה לא מפני שהוא חושב שכך יתחנך הנער למצוות. זה מפני שיש בתוכו חרדה מפני מצב שבו הבן יפסיד זמן קריאת שמע, או - במקרים אחרים, החרדה שלו תהיה, ממצב בו יאחר הבן לישיבה ויסולק ממנה בבושת פנים.
כשהורה בעל תשובה מפעיל לחץ טורדני על בחור בוגר, רק כי הוא העז לכלות את זמנו לריק - במהלך חופשת בין הזמנים שהבן המתין לה חמישה חודשים, זה לא בגלל שההורה סבור שעידוד כזה הוא הנכון עבור לימוד התורה. אלא, הוא נתקף בתחושה קשה של פחד, שמא בנו הוא בטלן שמאבד את זמנו לחינם, והוא מוכן לעשות כל דבר כדי לשכך את הפחד, גם אם בסוף - באופן אבסורדי, זה יגרום בטווח הרחוק שהחשש יתממש.

והנקודה שמאפיינת לדעתי את כל התופעה, היא זו:

כשבעל תשובה מבחין בכך שאחד מילדיו מתנדנד, כשהוא קולט שהבן החל למאוס במציאות הרוחנית, בלימוד התורה או בקיום המצוות - הוא מתעורר, ונלחם כמו אריה.
דווקא בשלב הזה, כשהנער זקוק לתשומת לב, לחיבוק ולהכלה, בוחר ההורה במקרים רבים לעשות כל מה שביכולתו, ולהשתמש בכל כלי כוחני שקיים בארסנל הכלים שלו, לרבות איומים מפורשים, צעקות, הטחת דברים קשים ועוד תענוגות מהסוג הזה. ולא, גם הוא לא חושב שכך צריך להיות. הוא לא מקדיש חשיבה עמוקה לתהליך חינוך שיבריא את הבן ויושיע אותו ממדבר הצחיחות הרוחנית בו הוא נתון.
הוא פשוט מפוחד כל כך מהרגע בו יתנתק לו הבן מהידיים - עד שהוא תוקף במלא העוצמה, כאילו הוא הקרבן - ולא הילד. כאילו הוא זה שעומד להתרסק לתהום, ולא הבן או הבת. המתקפה שלו, היא בעצם מגננה - מפני הפחד הנורא שעלול לבלוע אותו.

בואו נעצור פה רגע, טוב?!

אמרתי דברים קשים, הכללתי ציבור שלם ומסגרתי אותו כאילו הוא נוראי ותוקפני - למרות שלמעשה, אני חושב בדיוק ההפך. דווקא בגלל שפעילותי היומיומית היא עם אנשים מתקרבים בשלבים כאלו או אחרים, ודווקא בגלל שאני מדריך באופן ישיר כמה וכמה אברכים חשובים שחלקם חברים מאוד טובים שלי, ובבירור - אלו לא אנשים שרואים בי סמכות כלשהי אלא חבר בלבד, אני מרשה לעצמי לדבר על החלקים הפחות נעימים. מרשה לעצמי - כי לדעתי, זה לא משהו שאי אפשר לפתור. ולמה לשמור בעיות בבטן, אם אפשר שהן פשוט לא יהיו יותר בעיות?!

מן הסתם, יהיו הרבה שלא יסכימו איתי. חלק בגלל ניסיון שונה שיש להם, וחלק - אולי, כי הם לא באמת רוצים להודות. כי הם חוששים להסכים בפומבי או בינם לבין עצמם - שהם חינכו כך או התחנכו כך.

העניין הוא, שאין באמת דרך לפתור בעיה אם לא מכירים אותה, ובטח לא אם היא אינה קיימת.
כמו כל דעה על ציבור, הדרך היחידה לאמת או לשלול אותה - היא להביא אותה לכמה שיותר מעגלים. אז לפני שנתחיל לדבר על סיבות, על הסברים מפותלים ועל דרכי הפיתרון - אני מעמיד מולכם את הדברים שאמרתי, ואני מציע בפניכם את האפשרות להביע דעה - כדי לדייק את המסר.
אני לא מבקש הסכמה עם כל הרעיון שהעליתי פה. כל התיאורים שתיארתי - הם מקרים שסיפרו לי עליהם בתקופה האחרונה בלבד. יכול להיות שזה מתבטא בתחומים נוספים, ויכול להיות שזה לא מתבטא בכלל.

אני רוצה לשמוע את דעתכם, לפני שאני מתקדם לשלב הבא. כמובן, אשמח אם תגיבו להודעה הזו ותאמרו את דעתכם, אבל גם אם אין לכם כוח - תוכלו לעשות את זה בקלות באמצעות סימון סמיילי מתאים. אם אתם חושבים שאני צודק או אפילו צודק חלקית בעניין הכללי של ׳אוירת הנוקשות׳ - הצביעו ׳שכוייח׳. אם אתם חושבים שאני טועה - הצביעו ׳עצוב׳.
ניפגש פה בעוד כמה ימים, ואז - אחרי שאדייק היטב את המסר, אפשר יהיה לעבור לפיתרונות.
תשתדלו לא לגרום לאשכול להינעל עד אז. גם אם הוא יינעל, זה לא נורא. לפעמים הכרת הבעיה היא חצי מהדרך לפתור אותה.
 
נערך לאחרונה ב:
זה נכתב בבינה?
 
יישר כח גדול על הדברים
מבקשים מחברי הפורום ללא הערות ביניים שלא נצרכות
 
אתה מדבר מן הסתם על ילדיהם של בעלי התשובה.

הנושא שבשאלה הוא די מפורט, ולכן - לא אענה עליו באופן מדויק, אלא אתייחס באופן כללי לכל מה שנוגע למשפחה וחינוך הילדים אצל בעלי תשובה, כי לדעתי - זה הכלל ממנו נובעים הפרטים כולם.

לפני שאתחיל חשוב לי להדגיש, שבאופן כללי - אני סולד מהגדרות כוללות על קבוצה כלשהי, בפרט אם מקורן בסטיגמה שלא הוכחה כראוי.
לשם הדוגמא: אם יש סטיגמה שאומרת: ״חרדים מזרחיים מקילים בהלכה יותר מספרדים״ (סתם דוגמא, לא משהו שבאמת שייך לענייננו) - ייתכן מאוד, שהיא מבוססת על דעות קדומות ובלתי מוכחות. שכן, בשביל להוכיח טיעון כזה, צריך לבדוק את כל החרדים הספרדים, מבאר שבע ועד כרמיאל, ולעומתם את כל האשכנזים, ואין מי שבאמת עשה את זה.
יתר על כן - סטיגמות נוטות להוכיח את עצמן. לדוגמא: במקרה שהבאתי, אם יש אכן סטיגמה כזו, הרי שכשאני אראה ספרדי מקל - אני מיד אשייך את זה למסגרת שקבעתי, ואתעלם מזה שהאשכנזי שאני מכיר מקל בעניין אחר. גם הגדרת ׳מקל׳ תשתנה בהתאם לסטיגמה. אם אראה ספרדי אוכל קטניות בפסח - זה ייראה לי כמו קולא, אבל אם אראה אשכנזי שמסתמך על היתר עיסקה - זה ייראה לי כמו עיקר הדין, ודווקא מי שיחמיר בזה ייראה לי מוזר.

במובן הזה, יש לחלק בין הגדרות שהן עצמיות להגדרות מקריות. אם אומר - ׳בעלי תשובה הם כולם כאלו שלא שמרו תורה ומצוות׳, זה לא ייחשב לדעה קדומה בלתי מוכחת. שכן עצם ההגדרה (לא במקורות, בשפה הנהוגה) - היא כזו שכוללת רק את אלו שהיו רחוקים והתקרבו, והיא כלולה בעצם ההבדל בין חרדים מבית לחוזרים בתשובה.
כך גם, משפט שנובע מהעצמיות הכללית - לא ייחשב לדעה קדומה ובלתי מוכחת. לדוגמא: אם אומר: ״בעלי תשובה נוטים לספר על התחזקות רוחנית ששינתה אותם יותר מחרדים מבית״ - יהיה בכך היגיון. כי כל חוזר בתשובה חווה בהכרח התחזקות רוחנית, בניגוד לחרדים מבית שלא תמיד יכולים להעיד על התחזקות ניכרת ששינתה אותם.

התופעות המקריות עליהן דיברתי, אם כן, הן כאלו שאינן קשורות כלל באופן הגיוני להבדל בין הקבוצות השונות. לדוגמא: אם אומר, ״בעלי תשובה הם יותר חייכנים״, לא תהיה זו אלא התרשמות שלי, שלא מבוססת על בחינה סטטיסטית של הכלל כולו, ולא יהיה לה תוקף של תופעה שראוי להעלות לדיון. מסטיגמות כאלו - אני נוטה להימנע.

העניין הוא, שיש תופעה אחת חריגה - שמצד אחד אין לה הסבר הגיוני, ומצד שני - אי אפשר להתעלם ממנה. כל מי שנמצא בחברתם של בעלי תשובה יכול להעיד, שהיא קיימת בהיקפים די גדולים, וגם אלו שלא מתאפיינים בה - הרבה פעמים יעידו על עצמם שזו הייתה הגישה שלהם בעבר.

הנושא שעליו אני מדבר הוא - הנוקשות בכל מה שנוגע למשפחה ובעיקר לחינוך הילדים.

מהיכרותי, גם בפועל עם אנשים שאני מדריך וגם עם אנשים שכמוני - מקדישים לזה חלק ניכר מזמנם, אני יכול לומר - שההתרשמות של כולם היא, שכמעט ואין בעל תשובה, שלא עושה טעויות - לפחות בחלק מהזמן, בעיקר בילדים הראשונים שלו, או לחילופין - בחלק מהמקרים.
שלא תבינו לא נכון, זה ברור שטעויות בחינוך הן נפוצות בכל מגזר ובכל קבוצה. העניין הוא - שבהרבה מדי מקרים, הטעויות הן תוצאה של תפיסה שגויה בעניין מידת המעורבות שצריך שתהיה להורה בקיום המצוות ובמילוי המטלות והחובות.

הנוקשות הזו, יכולה להתבטא בהרבה מאוד תחומים:
זה יכול להתבטא בהטלת משטר קשוח בבית, עם הרבה מאוד לחץ סביב זמני התפילות בכלל והקימה בבוקר בפרט.
זה יכול להתבטא בחרדה עזה מפני ביטול תורה, כאשר לעיתים - זה מגיע למצב, שההורים חשים דאגה מפני מצב בו הילד ׳יושב ומתבטל׳ - אפילו כאשר מדובר בחופשות נכספות של בחור ישיבה בוגר.
זה יכול להתבטא בהגבלות מאוד חמורות על יציאה לטיולים או למפגשי חברה, גם אם מדובר ביציאות שהן לכאורה תמימות לגמרי, כאלו שרוב המשפחות החרדיות יאשרו לבניהם לצאת אליהם. בהרבה מקרים, זה יהיה מלווה בהסבר כמו: ׳בשביל מה צריך את השטויות האלו?!׳ ׳אני לא יודע מי החברים האלו׳, ׳מי יפקח עליכם שם?!׳ ולפעמים יהיו שם גם הסברים הלכתיים לכאורה, כמו ׳חוסר צניעות׳ בלי עוד נימוק נוסף, או ׳ביטול תורה מיותר׳ בלי דיון אמיתי. זה יכול לקרות, אפילו לאנשים שבחיים האישיים שלהם רחוקים מלהיות צדיקים ברף שהם מציבים עבור בנם.
ככלל, אפשר לומר - שיש רבים מאוד מבעלי התשובה, שיש להם אובססיה לכך שהילד ׳ילך בתלם׳. כלומר: ימלא את המוטל עליו, הן מצד קיום התורה והמצוות, והן מצד המסגרות בהן הוא לומד.

התיאורים שתיארתי, הם אמנם נכונים בהרבה מקרים שראיתי, אבל כמו שכבר כתבתי - כשאנחנו מגבשים דעה, עלינו לשאול את עצמנו - האם באמת נכון לומר שזה מאפיין של הקבוצה עליה אנו מדברים?!

אז התשובה קצת מורכבת.

אין ספק, שכל התופעות האלו קיימות גם אצל חרדים מבית. העניין הוא - המינון, ודרכי הפעולה. גם הורה חרדי, יכול לרצות להשליט בביתו סדר, והוא לא יהיה מרוצה כשהבן שלו יאחר לתפילה, או כשהמשגיח יתקשר ויאמר שהוא לא לומד. גם הורה חרדי, יכאב לעיתים כשיראה את הבן בו הוא תולה ציפיות גבוהות, משתובב עם חברים רדודים במקום להקדיש את יומו ללימוד תורה. גם אצל חרדי מבית, לא תהיה סלחנות לגילויי מרד מול הצוות בבית הספר או בישיבה.

העניין הוא, המניע.

אפשר לראות בבירור, שאצל הרבה בעלי תשובה - ודווקא אצלם, המניע העיקרי הוא ׳חרדה׳.

כשבעל תשובה צועק על ילד שלא קם לתפילה, זה לא מפני שהוא חושב שכך יתחנך הנער למצוות. זה מפני שיש בתוכו חרדה מפני מצב שבו הבן יפסיד זמן קריאת שמע, או - במקרים אחרים, החרדה שלו תהיה, ממצב בו יאחר הבן לישיבה ויסולק ממנה בבושת פנים.
כשהורה בעל תשובה מפעיל לחץ טורדני על בחור בוגר, רק כי הוא העז לכלות את זמנו לריק - במהלך חופשת בין הזמנים שהבן המתין לה חמישה חודשים, זה לא בגלל שההורה סבור שעידוד כזה הוא הנכון עבור לימוד התורה. אלא, הוא נתקף בתחושה קשה של פחד, שמא בנו הוא בטלן שמאבד את זמנו לחינם, והוא מוכן לעשות כל דבר כדי לשכך את הפחד, גם אם בסוף - באופן אבסורדי, זה יגרום בטווח הרחוק שהחשש יתממש.

והנקודה שמאפיינת לדעתי את כל התופעה, היא זו:

כשבעל תשובה מבחין בכך שאחד מילדיו מתנדנד, כשהוא קולט שהבן החל למאוס במציאות הרוחנית, בלימוד התורה או בקיום המצוות - הוא מתעורר, ונלחם כמו אריה.
דווקא בשלב הזה, כשהנער זקוק לתשומת לב, לחיבוק ולהכלה, בוחר ההורה במקרים רבים לעשות כל מה שביכולתו, ולהשתמש בכל כלי כוחני שקיים בארסנל הכלים שלו, לרבות איומים מפורשים, צעקות, הטחת דברים קשים ועוד תענוגות מהסוג הזה. ולא, גם הוא לא חושב שכך צריך להיות. הוא לא מקדיש חשיבה עמוקה לתהליך חינוך שיבריא את הבן ויושיע אותו ממדבר הצחיחות הרוחנית בו הוא נתון.
הוא פשוט מפוחד כל כך מהרגע בו יתנתק לו הבן מהידיים - עד שהוא תוקף במלא העוצמה, כאילו הוא הקרבן - ולא הילד. כאילו הוא זה שעומד להתרסק לתהום, ולא הבן או הבת. המתקפה שלו, היא בעצם מגננה - מפני הפחד הנורא שעלול לבלוע אותו.

בואו נעצור פה רגע, טוב?!

אמרתי דברים קשים, הכללתי ציבור שלם ומסגרתי אותו כאילו הוא נוראי ותוקפני - למרות שלמעשה, אני חושב בדיוק ההפך. דווקא בגלל שפעילותי היומיומית היא עם אנשים מתקרבים בשלבים כאלו או אחרים, ודווקא בגלל שאני מדריך באופן ישיר כמה וכמה אברכים חשובים שחלקם חברים מאוד טובים שלי, ובבירור - אלו לא אנשים שרואים בי סמכות כלשהי אלא חבר בלבד, אני מרשה לעצמי לדבר על החלקים הפחות נעימים. מרשה לעצמי - כי לדעתי, זה לא משהו שאי אפשר לפתור. ולמה לשמור בעיות בבטן, אם אפשר שהן פשוט לא יהיו יותר בעיות?!

מן הסתם, יהיו הרבה שלא יסכימו איתי. חלק בגלל ניסיון שונה שיש להם, וחלק - אולי, כי הם לא באמת רוצים להודות. כי הם חוששים להסכים בפומבי או בינם לבין עצמם - שהם חינכו כך או התחנכו כך.

העניין הוא, שאין באמת דרך לפתור בעיה אם לא מכירים אותה, ובטח לא אם היא אינה קיימת.
כמו כל דעה על ציבור, הדרך היחידה לאמת או לשלול אותה - היא להביא אותה לכמה שיותר מעגלים. אז לפני שנתחיל לדבר על סיבות, על הסברים מפותלים ועל דרכי הפיתרון - אני מעמיד מולכם את הדברים שאמרתי, ואני מציע בפניכם את האפשרות להביע דעה - כדי לדייק את המסר.
אני לא מבקש הסכמה עם כל הרעיון שהעליתי פה. כל התיאורים שתיארתי - הם מקרים שסיפרו לי עליהם בתקופה האחרונה בלבד. יכול להיות שזה מתבטא בתחומים נוספים, ויכול להיות שזה לא מתבטא בכלל.

אני רוצה לשמוע את דעתכם, לפני שאני מתקדם לשלב הבא. כמובן, אשמח אם תגיבו להודעה הזו ותאמרו את דעתכם, אבל גם אם אין לכם כוח - תוכלו לעשות את זה בקלות באמצעות סימון סמיילי מתאים. אם אתם חושבים שאני צודק או אפילו צודק חלקית בעניין הכללי של ׳אוירת הנוקשות׳ - הצביעו ׳שכוייח׳. אם אתם חושבים שאני טועה - הצביעו ׳עצוב׳.
ניפגש פה בעוד כמה ימים, ואז - אחרי שאדייק היטב את המסר, אפשר יהיה לעבור לפיתרונות.
תשתדלו לא לגרום לאשכול להינעל עד אז. גם אם הוא יינעל, זה לא נורא. לפעמים הכרת הבעיה היא חצי מהדרך לפתור אותה.
צודק לגמרי!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

לאחרונה עלתה בפורום השאלה האם נכון לפנות ליעוץ השקעות/סוכנות ביטוח וכו'

כתבתי דברים ונראה לי שלא הובנו מספיק
וכך יש שהבינו מדברי שלהתייעץ עם סוכן ביטוח בנוגע להשקעות זה הכי טוב והכי זול.

לטעמי כמעט ואין מנוס מאוריינות פיננסית (וזה לא הרבה חומר) וכך כל אחד יכול לקבל את ההחלטות בעצמו.
רק לאחר שאדם יודע איך הוא רוצה להשקיע, אני אכן ממליץ לפנות לסוכן ביטוח טוב שיטפל בתיק
וזה עדיף מאשר לפנות ישירות לחברות הביטוח. כך מניסיון אישי רב.
גם במחיר של דמי ניהול מעט יותר יקרים (צריך לחשב כדאיות) היות שהשירות של סוכני הביטוח משתלם (כמובן רק סוכנים שנותנים שירות טוב).
בנוסף, אחרי שגיבשתם דעה, כדאי לשמוע גם את דעת הסוכן ביטוח. יש להם ניסיון רב והתמקצעות ואין מקום לזלזל בזה.
יש בענף גם שרלטנים שאומרים דברים לא נכונים אפשר לשמוע לא חייבים להסכים.

בעניין יועץ השקעות בלתי תלוי
תחשבו, מה הסיכוי שיועץ ההשקעות ימליץ על השקעה פאסיבית ויתן את כל הכלים ביד שלא נצטרך יותר את השירות שלו?!
מניסיון כמעט כל יועצי השקעות הבלתי תלויים לא יתנו למתייעץ את כל הכלים. מהסיבה שהם רוצים שהוא ישאר תלוי בהם.
לכן ומעוד סיבות רבות אני סבור שאין דבר כזה יועץ בלתי תלוי גם אם יש הגדרה כזאת.

עם זאת יש אנשים שמצליחים להיות הגונים ולדאוג לאינטרס של האחר למרות שזה על חשבונם. הם נדירים, אבל קיימים. ויש גם סוכני ביטוח כאלו.

כדאי להבין שזה נורמלי שמייעץ דואג לאינטרס שלו גם אם הוא מקבל תשלום מהפציינט. (למרות שזה אסור מדאורייתא גם בלי קבלת תשלום.)
כי האינטרס האישי זה מובנה בתוך הנפש ואדם רגיל (למעט יחידי סגולה) יכול להצליח להתגבר על האינטרס האישי אבל לא להיות בן חורין מזה
ותמיד יתכן שהמייעץ מעד ודאג לאינטרס של עצמו. לכן המתייעץ צריך לבדוק לאחר היעוץ שאכן היעוץ תואם את האינטרס שלו עצמו ולא לסמוך על אף אחד גם אם הוא שילם לו כסף על היעוץ.
וכאן אנחנו חוזרים למשפט שפתחתי בו:
לטעמי כמעט ואין מנוס מאוריינות פיננסית (וזה לא הרבה חומר) וכך כל אחד יכול לקבל את ההחלטות בעצמו.

מומלץ מאוד להפנים את הדבר הבסיסי הזה שהוא בבסיס של הבסיס של הבריאה
לאנשים יש נטייה לחשוב על עצמם שהם הוגנים, אבל הם לא מכירים את עצמם שהם עושים מה שנוח לאינטרס שלהם ואז הם מכסים את זה באידיאלים שונים ובאג'נדות נעלות וכו' והכל לשם שמים. קשה לקבל אבל זאת המציאות.
אם אנשים היו יודעים את זה הם לא היו נופלים בעוקצים
כי הם היו יודעים שאם מישהו מספר לך שהוא דואג לאינטרס שלך, זה לא מעורר אמון אלא מעורר חשד.

סיימתם לקרוא, מה אתם צריכים לחשוב?
האם הדברים נכונים?! אולי הוא כותב את הדברים מאינטרס אישי אולי הוא טועה בגלל שזה מה שנוח לו לחשוב? אם לא חשבתם את זה, תתחילו לתרגל חשיבה כזאת לא צריך להיות חשדניים אבל גם לא צריך להיות נאיבים ולקבל את הגרסה הנפוצה שאנשים דואגים לאינטרס של אחרים.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

יש לציין שזה מאמר פתיחה, והמטרה היא שכל מי שיש לו מה לשתף, לייעץ, להאיר ולהעיר, שיכתוב את אשר על ליבו, וכך יוכלו להיעזר בזה הרבה אנשים!!!

אנחנו כבעלי תשובה קצת ותיקים (כמעט 20 שנה), נשואים פלוס 7, גרים בלב ליבה של עיר חרדית קלאסית, מסתובבים בכוללים החשובים ביותר, יורדים לגינה עם האמהות הדוסיות מכל הגוונים (גם חברון וגם פוניבז'), ואפשר לומר פחות או יותר שנכנסו (כביכול) למיינסטרים החרדי.
אנחנו שולחים את ילדינו לגן בנים וגן בנות כנהוג,
את הבנים נלחמנו להכניס לת"ת הכי נוצץ בעיר,
את הבנות לבית יעקב השכונתי (מעורב- "צולים", מודרנים, חניוקים, רגילים ומעט חילונים על מדים),
{כמובן שלא מביאים למסיבות הסידור, ולסיומי מסכת את הסבים והסבתות} ::cry::cry::cry: ,
נחלמים על מקום בישיבות קטנות (לא מאמינים ששומעים על דילים שעשו בשבילנו או על ידינו).
נמרחים על הגדר ונחבלים להכניס את הבנות לסמינר טוב (ובתקווה להתקבל לבינוני) כי הרי ל-"טופ- סמינר" אין על מה לדבר (וגם לא לחלום).
מתפללים בבתי הכנסת השכונתיים, מנסים לקבל שם קצת צומי (להגיד גוט שאבעס למי שאפשר בשביל שיסתכל עלי).
לפעמים מצליחים להכנס לאיזה קהילה "מקבלת" (ועדיין מרגישים קצת שונים). :cry: :cry: :cry:

עוד לא הגענו לשלב השידוכים אז אין לי תיאורים עוד...

יש עוד הרבה תיאורים לחיים שלנו שאפשר לכתוב בנושא, ואי"ה אכתוב עוד בהמשך,

לכל בעל תשובה סגנון משלו, ילדות משלו, הורים משלו,
אופן קבלת החזרה בתשובה אצל החברים והמשפחה שלו.
ובטוח שלכל אחד יש עצות מחכימות ואולי הדרכות שקיבלו בכל מיני עניינים שקשורים לדרך שעשו ושהם חיים בה.

לדעתי ההתמודדות הגדולה של בעלי התשובה היא הדאגה והחרדה לגבי עתיד ילדינו בגלל הקשר עם המשפחה החילונית סבא וסבתא, דודים ודודות. ושזה מעורר הרבה שאלות ואתגרים- האם להפגיש את הילדים ואיך, כמה זמן, לשלוח אותם אליהם לבד או לא, האם להגיע לשבתות יותר או פחות, האם להסכים להם להגיע בלבוש לא צנוע, האם ללכת לחתונה מעורבת של דוד אהוב. האם להסכים לסבא לתת כסף לילדים (שהחברים שלהם מקבלים שקל לחודש ואומרים תודה). האם לאסור על ההורים להכניס אייפון לבית שלנו, או לצלם את הילדים...

בקיצור הרבה התלבטויות ואתגרים, ואשמח שאנשים יגיבו, יתנו עצות, ישאלו שאלות...​

{מציע לעקוב אחרי המאמרים והתגובות וכמובן להעביר לעוד בעלי תשובה שאתם מכירים}

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה