סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

[אייסקפה הפוך]

מסכן.
עדיף להיות חולה על אמת.

ווואי כל כך

פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

באמת שקשוח למצוא מילים חדשות

ספוילר: לאלה שמחפשים מילות תואר מגוונות יותר מ"משעשע"😁 (מה שרציתי לכתוב)

ננסה רגע לבדוק עם ביני..
והרי התוצאות:
קליל
בדיחותי
מצחיק
מבדח
משמח
מהנה
מבדר

 

[אייסקפה הפוך]

אופפס @אולטרא סגול יצא בפוקס על מה שאת כתבת..
סורי, חח לא התכוונתי ליפול על שלך

 

[שועל ספרות.]

באמת שקשוח למצוא מילים חדשות

ספוילר: לאלה שמחפשים מילות תואר מגוונות יותר מ"משעשע"😁 (מה שרציתי לכתוב)

ננסה רגע לבדוק עם ביני..
והרי התוצאות:
קליל
בדיחותי
מצחיק
מבדח
משמח
מהנה
מבדר

אופפס @אולטרא סגול יצא בפוקס על מה שאת כתבת..
סורי, חח לא התכוונתי ליפול על שלך

תודה רבה על התגובות על הפרקים לאורך כל הסיפור!!

אם אפשר רק למעט בתגובות שאינן על גופם של פרקים, למען נוחות הקריאה של הקוראים, ולמען לא תעלה חמתם של המנהלים.

 

[שועל ספרות.]

פרק 27

"את לא מבינה איזה קטע קרה לי עכשיו ברחוב!" מספר מוישי שעה שהם יושבים לארוחת הצהריים.

"ספר!" מבקשת חני.

"זוכרת את השכן מושקוביץ, שעזב לפני שבועיים?"

"כן, מה איתו?"

"אז זהו, שאני הולך ברחוב, פתאום אני רואה אותו..."

"ו... אל תגיד לי שלא ניגשת להגיד שלום יפה!"

"בוודאי שנגשתי, בשיא הלבביות והכל..."

"כל הכבוד!"

"תודה. אבל משום מה הוא הגיב לי מוזר".

"מוזר?"

"כן. כזה כאילו הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו".

"טוב, הגיוני שהוא לא ממש זוכר אותך. כולה חודשיים גרנו פה איתו".

"אז זהו" אמר מוישי תוך שהוא פותח את המקפיא להוציא מנה אחרונה מפנקת. "שכנראה אני לא זכרתי איך מושקוביץ היה נראה, מסכן השוורץ הזה שהיה צריך במשך דקות להבין מאיפה נפלתי עליו..."



"את לא מבינה איזה קטע קרה לי עכשיו ברחוב!" מספר מוישה שעה שהילדים יושבים לארוחת צהריים.

"אתה רוצה לספר?" שואלת חני בעיניים חצי עצומות.

"מכירה אדם בשם גול... בעצם, עדיף בלי שם".

"לא מכירה בכלל את ההתחלה של השם שאמרת, מה הקשר שלך אליו?"

"אז זהו, שאני הולך ברחוב, פתאום הוא בא מולי".

"ו... אויש, אל תגיד לי שנגשת אליו כי חשבת שהוא מישהו אחר!"

"מה פתאום נגשתי? ממתי אני ניגש גם למישהו שאני מכיר... נראה לך יש לי כח וזמן?"

"נו שוין, מבינה על מה אתה מדבר..."

"בקיצור, אז כמובן שלא נגשתי אליו, אבל הוא הסתכל עליי מוזר..."

"מוזר?"

"כן, כאילו הוא רוצה ממני משהו..."

"למה שירצה ממך משהו?"

"אז זהו, ששאלתי אותו מה הוא רוצה, ומהתשובה הנזעמת והקולנית והכמעט אלימה לעיני כל ישראל, הבנתי אני ממש אבל ממש דומה למישהו שחייב לו הרבה כסף" אמר מוישי, תוך שהוא פותח את המקפיא להוציא נקניקיות, וחוטף מקלחת עשרות דגי מושט קפואים כקרח על ראשו.

 

[צביה ר.]

פרק מעולה!
יפה לראות בכל פרק את המחשבה גם על ה'תפאורה' לסצנה - בפרק הנוכחי מנה אחרונה מפנקת לעומת מקלחת דגי מושט...
ותודה שלקחתם את ההארה שלי לתשומת לב. מחמיא לפרק זמן הווה

 

[אייסקפה הפוך]

"אז זהו, ששאלתי אותו מה הוא רוצה, ומהתשובה הנזעמת והקולנית והכמעט אלימה לעיני כל ישראל, הבנתי אני ממש אבל ממש דומה למישהו שחייב לו הרבה כסף" אמר מוישי, תוך שהוא פותח את המקפיא להוציא נקניקיות, וחוטף מקלחת עשרות דגי מושט קפואים כקרח על ראשו.

אין אותי.

 

[ח.ד. וחלק]

"את לא מבינה איזה קטע קרה לי עכשיו ברחוב!" מספר מוישה שעה שהילדים יושבים לארוחת צהריים.

"אתה רוצה לספר?" שואלת חני בעיניים חצי עצומות.

"מכירה אדם בשם גול... בעצם, עדיף בלי שם".

"לא מכירה בכלל את ההתחלה של השם שאמרת, מה הקשר שלך אליו?"

"אז זהו, שאני הולך ברחוב, פתאום הוא בא מולי".

"ו... אויש, אל תגיד לי שנגשת אליו כי חשבת שהוא מישהו אחר!"

"מה פתאום נגשתי? ממתי אני ניגש גם למישהו שאני מכיר... נראה לך יש לי כח וזמן?"

"נו שוין, מבינה על מה אתה מדבר..."

"בקיצור, אז כמובן שלא נגשתי אליו, אבל הוא הסתכל עליי מוזר..."

"מוזר?"

"כן, כאילו הוא רוצה ממני משהו..."

"למה שירצה ממך משהו?"

"אז זהו, ששאלתי אותו מה הוא רוצה, ומהתשובה הנזעמת והקולנית והכמעט אלימה לעיני כל ישראל, הבנתי אני ממש אבל ממש דומה למישהו שחייב לו הרבה כסף" אמר מוישי, תוך שהוא פותח את המקפיא להוציא נקניקיות, וחוטף מקלחת עשרות דגי מושט קפואים כקרח על ראשו.

מה קרה עם הפונט?

 

[שועל ספרות.]

פרק מעולה!
יפה לראות בכל פרק את המחשבה גם על ה'תפאורה' לסצנה - בפרק הנוכחי מנה אחרונה מפנקת לעומת מקלחת דגי מושט...
ותודה שלקחתם את ההארה שלי לתשומת לב. מחמיא לפרק זמן הווה

האמת, היה קשה... אבל שווה מסתבר.

אין אותי.

תודה רבה!!

מה קרה עם הפונט?

הופה, היה שווה לשכוח רק בשביל לעורר ניקים ותיקים...

 

[ח.ד. וחלק]

הופה, היה שווה לשכוח, רק בשביל לעורר ניקים ותיקים...

כעוקב הדוק אחר כל פרק מחיי הזוג המשעשע הזה, אני חייב לציין שאני נפעם ממש מהכישרון האדיר הטמון בכתיבתך ומההומור הבלתי נדלה שיוצא תחת מקלדתך חדשים לבקרים.

תודה על הסדרה המשעשעת הזו שמביאה רגעים ארוכים של קורת רוח והנאה מרובה.

 

[manD]

וואו הצצתי ונפגעתי
@שועל ספרות. פידבק ענק

 

[שועל ספרות.]

כעוקב הדוק אחר כל פרק מחיי הזוג המשעשע הזה, אני חייב לציין שאני נפעם ממש מהכישרון האדיר הטמון בכתיבתך ומההומור הבלתי נדלה שיוצא תחת מקלדתך חדשים לבקרים.

תודה על הסדרה המשעשעת הזו שמביאה רגעים ארוכים של קורת רוח והנאה מרובה.

אואה, תודה רבה!!

וואו הצצתי ונפגעתי

היי, לא להיפגע! זה לא עליך...

USER=78413]@שועל ספרות.[/USER] פידבק ענק

תודה רבה!!

 

[עמשא בן יתר]

אחד הסיבות שהצטרפתי לפרום כתיבה היה כדי להגיב כאן !

כל פרק יותר מוצלח ומצחיק מהשני (ולא משנה הסדר )

פשוט אלוף

 

[ניהול קהילת כתיבה]

אחד הסיבות

אחת הסיבות.

הסיבות שהצטרפתי לפרום כתיבה

זה לא מה שכתבת בטופס הבקשה...

יותר מוצלח ומצחיק מהשני

איני בטוח שדווקא הפרק השני הוא הגרוע ביותר, יש גרועים ממנו.


שא ברכה והצלחה.

 

[שועל ספרות.]

אחד הסיבות שהצטרפתי לפרום כתיבה היה כדי להגיב כאן !

כל פרק יותר מוצלח ומצחיק מהשני (ולא משנה הסדר )

פשוט אלוף

תודה רבה!!

 

[עמשא בן יתר]

אחת הסיבות.



זה לא מה שכתבת בטופס הבקשה...



איני בטוח שדווקא הפרק השני הוא הגרוע ביותר, יש גרועים ממנו.


שא ברכה והצלחה.

 

[שועל ספרות.]

פרק 28

"מה נעשה לכבוד השלוש וחצי חודשים לחתונה?" מחליט מוישי להיות המארגן.

"לא יודעת... אולי נלך למסעדה?"

"אין מסעדות נורמליות פה באיזור, ויש לי טראומה מהפעם הקודמת שנשפך לי טחינה על כל החולצה מהלמטה של הבאגט..."

"אויש, נכון, זו הייתה מה זו פדיחה איומה!"

"נו, אז מה נעשה?"

"אולי גלידה?"

"לא אוהב שהשולחנות לעיני כולם, פעם קודמת אבא שלך ראה אותנו... כמעט בלע אותי חי!"

"אוף, אז מה נעשה?! אנחנו חייבים לחגוג איכשהו!"

"אולי נעשה ארוחה מטורפת בבית משהו?"

"יאללה, ננסה נראה איך יהיה!"

ובלילה:

מוישה לועס בקושי. "אוף! זה לא אכיל כמעט! למה זה לא נצלה מבפנים?" ממלמל לעצמו, תוך שהוא נלחם על כל לעיסה.

חני מתיישבת מולו, חונקת צחוק "מוישי, אתה רציני?! זה מזלג שנמס, תעזוב את זה!"


"מה נעשה לכבוד יום הנישואין העשירי שלנו? את קולטת? עשור!"

"לא יודעת... אולי נכין איזו ארוחה טעימה?"

"אין, נשארו רק שניצל תירסים בבית, ויש לי טראומה מהפעם קודמת שניסינו להכין סטייק אנטריקוט ויצא לנו רצועת טיימינג..."

"אויש, נכון, מה נעשה, מאיפה שאני אדע להכין..."

"אז תכל'ס, מה נעשה? אני רוצה לחגוג איכשהו..."

"אולי גלידה?"

"לא אוהב שהשולחנות לעיני כולם, את זוכרת שראינו את ההורים שלך יושבים שם? אבא שלך כמעט קבר את עצמו חי!"

"אוף, אז מה נעשה?! אנחנו חייבים לחגוג איכשהו!"

"אולי ננסה לעשות סתם איזשהו משהו חגיגי, בלי אוכל או משהו כזה..."

"יאללה, ננסה, נראה איך יהיה! אתה זוכר שאני יוצאת, אני אחזור קצת מאוחר..."

ובלילה:

מוישה לובש את הפראק מהחתונה. "אוף! זה לא עולה עליי כמעט!" ממלמל לעצמו, נזעק לפתוח את דלת הבית שנעל לצורך ההתארגנות לפני הגעתה של חני, לקול קריאותיה מאחוריה.

השווער עומד שם יחד עם חני בהלם מוחלט "אני לא מאמין, קיבלת שטעלע? מזל טוב ענק מוישה! אני רץ להתקשר לבשר לאימא!"

 

[אייסקפה הפוך]

פרק 28

"מה נעשה לכבוד השלוש וחצי חודשים לחתונה?" מחליט מוישי להיות המארגן.

"לא יודעת... אולי נלך למסעדה?"

"אין מסעדות נורמליות פה באיזור, ויש לי טראומה מהפעם הקודמת שנשפך לי טחינה על כל החולצה מהלמטה של הבאגט..."

"אויש, נכון, זו הייתה מה זו פדיחה איומה!"

"נו, אז מה נעשה?"

"אולי גלידה?"

"לא אוהב שהשולחנות לעיני כולם, פעם קודמת אבא שלך ראה אותנו... כמעט בלע אותי חי!"

"אוף, אז מה נעשה?! אנחנו חייבים לחגוג איכשהו!"

"אולי נעשה ארוחה מטורפת בבית משהו?"

"יאללה, ננסה נראה איך יהיה!"

ובלילה:

מוישה לועס בקושי. "אוף! זה לא אכיל כמעט! למה זה לא נצלה מבפנים?" ממלמל לעצמו, תוך שהוא נלחם על כל לעיסה.

חני מתיישבת מולו, חונקת צחוק "מוישי, אתה רציני?! זה מזלג שנמס, תעזוב את זה!"


"מה נעשה לכבוד יום הנישואין העשירי שלנו? את קולטת? עשור!"

"לא יודעת... אולי נכין איזו ארוחה טעימה?"

"אין, נשארו רק שניצל תירסים בבית, ויש לי טראומה מהפעם קודמת שניסינו להכין סטייק אנטריקוט ויצא לנו רצועת טיימינג..."

"אויש, נכון, מה נעשה, מאיפה שאני אדע להכין..."

"אז תכל'ס, מה נעשה? אני רוצה לחגוג איכשהו..."

"אולי גלידה?"

"לא אוהב שהשולחנות לעיני כולם, את זוכרת שראינו את ההורים שלך יושבים שם? אבא שלך כמעט קבר את עצמו חי!"

"אוף, אז מה נעשה?! אנחנו חייבים לחגוג איכשהו!"

"אולי ננסה לעשות סתם איזשהו משהו חגיגי, בלי אוכל או משהו כזה..."

"יאללה, ננסה, נראה איך יהיה! אתה זוכר שאני יוצאת, אני אחזור קצת מאוחר..."

ובלילה:

מוישה לובש את הפראק מהחתונה. "אוף! זה לא עולה עליי כמעט!" ממלמל לעצמו, נזעק לפתוח את דלת הבית שנעל לצורך ההתארגנות לפני הגעתה של חני, לקול קריאותיה מאחוריה.

השווער עומד שם יחד עם חני בהלם מוחלט "אני לא מאמין, קיבלת שטעלע? מזל טוב ענק מוישה! אני רץ להתקשר לבשר לאימא!"

אפשר לשאול מה זה שטעלע?

 

[שועל ספרות.]

אפשר לשאול מה זה שטעלע?

אופס, ידעתי שתבוא השאלה הזו... אבל ידעתי שאם אכתוב 'תפקיד' אני מאבד את הדמות המשעשעת של השווער המתרגש...

 

[עמשא בן יתר]

השווער עומד שם יחד עם חני בהלם מוחלט "אני לא מאמין, קיבלת שטעלע? מזל טוב ענק מוישה! אני רץ להתקשר לבשר לאימא!"

אחד הגדולים!!!

 

[שועל ספרות.]

פרק 29

"אתה מבין מוישי, החתונה שלה הייתה מסטיק אחד ארוך ומתמשך!"

"ממ..."

"ואני כאילו, כמה אפשר... אבל מה לעשות? חייבת..."

"אה, חח כן..."

"כולם הרגישו ככה, דברו על זה שהריקודים היו אמורים להתחיל בעשר ורבע, התחילו באחת עשרה!"

"אאה..."

"רגע, מה שמעתי, אימא שלי ספרה לי שאבא שלי פגש אותך עם הראש כלל והוא שפך עליך שבחים כמו שצריך..."

"אאה..."

"מה אאה, אתה איתי בכלל?"

"אה, כן, בטח!"

"אז מה רציתי לומר לך, אתה זוכר ש..."

"אה, רגע, את לא מבינה! פגשתי את אבא שלך ברחוב כשהייתי עם הראש כולל, אואה, כמה שבחים שהוא שפך עליי!"



"אתה מבין מוישה, החתונה הייתה מה זו מעניינת!"

"ממ..."

"ואני כאילו, אני יודעת שאני צריכה לחזור הביתה לקחת ממך את השמירה על הילדים, אבל לא הצלחתי להתנתק!"

"אה, חח כן..."

"כולם הרגישו ככה, לא אחזנו שהריקודים שהיו אמורים להתחיל בעשר ורבע, התחילו באחת עשרה!"

"אאה..."

"אתה לא מבין, חברה שלי בעבודה טוענת לי שזה נראה שרזיתי ברמות, ושאני ממש רזה... איזה שטויות! אני נראית זוועה, נכון?"

"ממ..."

"מה ממ... אתה איתי בכלל?"

"אה, כן, בטח!"

"אז היא צודקת או לא?"

"מה זאת אומרת? ברור שהיא מבלבלת את השכל, את צודקת לגמרי!"