סיפור בהמשכים סיפור מתח בהמשכים – לביקורת

[אינדה]

חשבתי על זה, אבל אם אני אעשה דיאלוג זה יהיה מיותר.
כי התהליך הזה הוא תהליך די שיגרתי כך שאין שום סיבה שאביחי יסביר למישהו מה הוא עושה וגם לא שיסבירו לו, הם יודעים מצוין מה צריך לעשות.

למה אם הוא בונה תוכנה שאף אחד עדיין לא פגש, הוא יכול להסביר למישהו מהחבר'ה שלו מה הוא עושה.
וגם הוא יכול להתלהב שהצליח במלאכה, ולחזור לבית מאושר, להגיד להורים/אח/אישתו שהוא רוצה לחגוג עם איזה בקבוק יין או משהו, וכך לספר להם על התוכנה, בסוף הוא מתאכזב שאף אחד לא הבין מה הוא רוצה. וכו'.

 

[ג'יימס]

למה אם הוא בונה תוכנה שאף אחד עדיין לא פגש, הוא יכול להסביר למישהו מהחבר'ה שלו מה הוא עושה.
וגם הוא יכול להתלהב שהצליח במלאכה, ולחזור לבית מאושר, להגיד להורים/אח/אישתו שהוא רוצה לחגוג עם איזה בקבוק יין או משהו, וכך לספר להם על התוכנה, בסוף הוא מתאכזב שאף אחד לא הבין מה הוא רוצה. וכו'.

הגיוני, אני אנסה לחשוב איך בדיוק לשלב את זה.

 

[זה אני ולא אף אחד]

אני ממש התחברתי עם איך שהעברת את הפרטים בפרק 4...
כתיבה נדירה!!!!
בהתחלה הייתי בטוחה שאני לא אצליח לקרוא עכשיו ברצף את הכל כי חיפשתי משהו כליל..
אין מה לומר - התרתקתי!!!
לא הצלחתי להפסיק!!
מחכה כבר לפרק הבא!

 

[ג'יימס]

יש למישהו מושג למה נטפרי חוסמים את הטקסט? ואיך אפשר להתגבר על זה?

 

[אורייה]

אתה יכול להעלות את הטקסט בצילומי מסך זה בד"כ לא נחסם

 

[ג'יימס]

בהצעתו של @אינדה הפרקים קוצרו.
תהנו.

פרק 5​

אביחי הבין שבלתי אפשרי שהתגובה באמת הגיעה תוך אפס מילישניות, זה יותר מהיר ממהירות האור!, ולכן, התיקייה שיצר בשעות האחרונות נפתחה שוב.

הקבצים נפתחו ועברו במהירות תחת עיניו המכווצות, הוא פתח קבצים במהירות, עובר ומנתח אלפי שורות קוד. אם אדם היה מביט בו מהצד, הוא היה חושב שאביחי השתגע. אביחי ישב מול מסך בצבע כחול מלא בטקסט שנראה כמו ג'יבריש וגלל אותו במהירות, מדי פעם ידו עצרה מהגלילה האינסופית על העכבר, ומחקה מספר שורות ממלאת במהירות ג'יבריש אחר במקומם.

מול עיניו של אביחי הג'יבריש היה ברור ופשוט כמו סיפור מעניין שאדם מן השורה קורא, הוא ידע בדיוק מה פועל כל קובץ וכל שורה. הוא פתח וסגר קבצים במהירות מבצע בהם מספר שינויים קוסמטיים.

שוב אנטר, ושוב הבדיקה מופעלת מחדש, ובכל אופן... שוב אותה תוצאה מוזרה, 0 מילישניות.

אנחה נפלטה מבין שפתיו, אבל לא אדם כמו אביחי מרום יתייאש בקלות, הוא עבר מחדש על כל הקבצים, מוסיף תיעוד מפורט של כל פעולה הכי קטנה בלוגים מפורטים מקווה שאולי כך הוא יוכל לעלות על מקור התקלה.

הוא חזר לרגע לחלון הקודם שביצע את הבדיקה על שרתים אקראיים, בזמן שעבר הבדיקה הספיקה להסתיים לאחר שליחה של חבילות ping ליותר מאלף שרתים ברחבי העולם. העכבר גלל במהירות את התוצאות, כל השורות ירוקות. פרט לשורה אחת שהבהבה באדום, אותה שורה מוזרה שהטרידה את מנוחתו בשעות האחרונות.

הוא סגר את החלון בתחושות מעורבות והחלון הקודם נפתח שוב, והפעיל את הקוד מחדש יודע שהתוצאה לא תשתנה, אבל קיווה שאולי הלוגים יעזרו במשהו.

הלוגים לא הועילו בשום דבר, הם בזבזו לו המון זמן בקריאה דקדקנית אבל כל הפעולות בוצעו בצורה תקינה!

אדם אחר היה מסתפק בזה שכל שאר הכתובות החזירו תגובה תקינה, אבל אביחי לא היה מוכן להוציא מתחת ידיו פרויקט שלא מושלם במאת האחוזים, והוא ידע שלא ינוח עד שהתקלה תימצא ותתוקן.

רעיון חדש צץ במוחו, לשנות את צורת המדידה. ידיו רצו במהירות, רגילות להוריד לעולם המעשה כל שבריר רעיון, הם הגדירו בקוד שהמדידה תהיה במיקרושניות במקום במילישניות, שינוי שאולי נשמע פשוט אך דרש תיקונים בכל הקבצים שהכילו את הפרויקט והקצאת משאבים נוספים לפרויקט שיהיה ביכולתם למדוד מיקרושניות.

במצב רגיל לאחר שינוי שכזה מפעילים טסט, בדיקה שהכל הוטמע בצורה נכונה בקוד, אך אביחי היה יותר מדי קצר רוח, הוא סמך על המומחיות שלו והריץ את הקוד החדש ישירות על הכתובת המוזרה.

התוצאה הוצגה במהירות על המסך ועיניו נפערו, התוצאה הדהימה אותו אפילו יותר מהתוצאה הקודמת.

על המחשב נרשם, באדום כמובן, 280 מיקרושניות! מהירות הזויה!

לא יכול להיות שזו התוצאה! אבל זו גם לא יכולה להיות תקלה נשף בתסכול, בדקתי את כל הקבצים והכל תקין! מה גם שאם זו הייתה תקלה הוא היה מציג שוב 0 מיקרושניות!

ליתר ביטחון עידו הריץ את הקוד החדש על כתובת ip אחרת כדי לוודאות שהשינויים שעשה בקוד עובדים כמו שצריך, והתוצאה הוצגה בירוק, 96,1583 מיקרושניות, תוצאה תקינה לחלוטין.

עכשיו המצב היה שונה לחלוטין, הוא הבין בוודאות שאין שום תקלה בקוד שהכין אלא השרת שמתחבא מאחורי כתובת הip הוא זה שחריג ומוזר.

הוא התרומם במהירות ושעט לאולם למעלה, מסוקרן עד לשד עצמותיו, הוא חייב לבדוק מה זה הip הזה! הכיסא המוכר שוב היה מתחתיו וידיו שעטו על המקלדת מזינות את הסיסמאות הארוכות של מחשבו.

בתוכו התגבשה החלטה לבדוק ולסרוק כל מה שאפשר על השרת המסתורי הזה שמהיר באופן לא הגיוני, הוא הזין את כתובת הip במחשב ושלח אליה שאילתה, אם הייתה בו מחשבה שהופתע מספיק להיום, התוצאה שהגיע מוססה אותה לחלוטין, התוצאה הכתה אותו בהלם ותפסה אותו לא מוכן בכלל.

המחשב החזיר תגובה שכתובת הip שהזין לא קיימת! לא משנה מה אביחי ניסה להריץ בקשר לכתובות הזו נענתה בתשובה לקונית שהשרת לא נמצא.

הוא שוב רץ לחדר הנקי נתקל בדרכו באחד מהצוות של מנור, אך המשיך במהירות מבלי לשים לב, על המחשב שהיה כבר פתוח, אביחי הריץ בדיקה על הכתובת שהחזירה תגובה מיידית בלי שום רמז שהשרת לא קיים, הוא העתיק את הכתובת בצורה מדויקת בודק שוב ושוב שלא טעה בשום מספר, וחזר למעלה.

החזרה למעלה הייתה רגועה יותר, ושם הכניס שוב את הכתובת לאט לאט מוודא שמזין את הספרות הנכונות, ולחץ על אנטר.

אבל כמובן, המחשב המשוכלל אותת בבירור שהכתובת לא קיימת...

 

[תמרוז]

לא היה לי זמן להגיב, אבל קראתי.
רמת הסיפור עלתה כמה קומות, כך גם התקינות בקטעים, ממש כל הכבוד!
אני אוהבת את הקטעים על עידו, הם נשמעים מאוד אמינים, אני אוהבת את הדרך בה בחרת להעביר את המידע- כתוב מצוין! למרות שלא הבנתי את כל הננו שניות האלו ולא את כתובת הip, אני עדיין מתפלאת ביחד עם עידו.
אני אוהבת את הזירה השניה לא פחות מהראשונה, אבל לא יודעת כמה פרקים צריך להקדיש לכל זירה.
שיהיה בהצלחה!

 

[ג'יימס]

למרות שלא הבנתי את כל הננו שניות האלו ולא את כתובת הip,

את חושבת שעדיף לפרט יותר? זה לא באמת משנה לעצם העלילה, זה רק כדי לסבר את האוזן.
נ.ב. אביחי ולא עידו.

 

[איה סופר]

קראתי הכל.
כתיבה יפה.
הפרק החמישי היה פשוט מושלם.

 

[תמרוז]

את חושבת שעדיף לפרט יותר?

לא, התכוונתי רק לומר שאפילו שאני לא מתמצאת בנושא, זה ממש הרגיש לי אוטנטי.

נ.ב. אביחי ולא עידו.

סורי, לא זכרתי את השם, אז גלגלי למעלה וזה מה שצד את עיני:

ליתר ביטחון עידו הריץ את הקוד החדש על כתובת ip

לא יודעת למה דווקא זה קפץ לי, אבל כדאי לשנות.

 

[ג'יימס]

בהנאה...
ושוב אשמח לביקורת רבה כלל האפשר...

פרק 6​

נורה אדומה מהבהבת נדלקה במוחו של אביחי וסווגה מיידית תחת הכותרת "שרת מוזר", מתקבצת עם עוד הרבה מידע שסווג תחת אותה כותרת בשעות האחרונות, בפעם העשירית לאותו יום רגליו נשאו אותו לכיוון החדר הנקי והפעם החליט לבחור מחשב אחר.

הוא התיישב ליד המחשב הקודם וידיו רצו על המקלדת מפעילות פקודת פירמוט משוכללת שהייתה מוטמעת במחשב. המחשב המשיך לפעול בזמן שקם והתמקם בעמדה אחרת. גם למחשב הנוכחי הועתקו קבצי הפרויקט ואביחי נשאב שוב לעולם אחר, עולם שבו מככבים מסדי נתונים, חומות אש, ושרת שמגיב במהירות לא הגיונית.

מוחו פעל על טורבו ואצבעותיו הארוכות השתדלו לעמוד בקצב, ראשו היה מלא וגדוש בשורות קוד, והמודעות שלו שוטטה בכל מקום מלבד בעולם האמיתי. כל נסיונותיו לדחוף ולו אצבע קטנה למערכת נדחו במהירות, אבל אדם כמו אביחי מרום לא יתייאש כל כך מהר, במיחוד לא כשיש תעלומה מסקרנת כל כך.

הדבר היחיד שידע על השרת הוא שכל פקודה או שאילתה או כל דבר אחר שניסה לשלוח לשרת נענו במהירות שגובלת בעל טבעי, וזה הספיק כדי לצרף לתחושת הסקרנות נימה לא קטנה של חשש. האדם שבנה את השרת הזה ועשה אותו מהיר כל כך לא עשה את זה סתם, ואם יהיה לו מספיק ידע איך לנצל את המהירות של השרת שלו, הוא יוכל לעשות שמות בהרבה מאוד מערכות מיחשוב, וזה יכול להיות ממש, אבל ממש, אסון חמור.

"אביחי! אתה כאן?" קול רועם נשמע מאחור, אבל אביחי שמע אותו בקושי בקצה תודעתו, ראשו ורובו שקוע במסך. "אביחי!" לקול הרועם הצטרפה יד איתנה שנענעה את כתיפו בפיתאומיות, ולא כל כך בעדינות.

אביחי זינק בבהלה מתנתק בבת אחת מהמחשב, הוא הסתובב אחורה עם פרצוף כעוס, כאשר על לשונו עמדה נזיפה חריפה במיוחד, "המפקד! הבהלת אותי!" הוא התנשף בהקלה, שוכח לנזוף, " מה קרה? מה כל כך דחוף? פתחנו במלחמה?" המשפט יצא מפיו במהירות של אדם שאין לו זמן לדבר לפני שהמחשבה הבאה קופצת לראשו.

"אני מחפש אותך כבר ארבע שעות!" אמר אוריאל, נימת תרעומת לא קטנה מצטרפת לקולו, "בסוף הוצרכתי לפתוח מצלמות כדי למצוא אותך!".

"ארבע שעות אני כאן?" אביחי היה כל כך המום שהפעם נפלט מפיו משפט פשוט יחסית ולא ארוך ומסובך כמו שרגיל.

"סיימת עם בדיקת הקישוריות? אנחנו כבר כמעט עשר שעות אחרי התדריך ואני רוצה להתחיל להגיש תוצאות".

אביחי כחכך בגרונו "הכנתי קבצים לבדיקת זמו השהיה של חבילות פינג וקובץ איתור כתובות ip אקראיות מרחבי העולם אבל קובץ ping אחד נשלח וחזר עם תגובה לא הגיונית כך ששישבתי לבדוק" המשפט הארוך נבלע בין שפתיו במהירות שלא הייתה מביישת את השרת הלא מוכר.

אנחת תיסכול נפלטה מפיו של אוריאל, "במילה אחת, תקין או לא?"

"כמעט תקין אבל-" התחיל אביחי אך נקטע באמצע.

"אמרתי מילה אחת".

"חלקית" אמר, וסגר את פיו במהירות, נזהר שלא לפלוט עוד מילים ומשפטים שעמדו על לשונו בתור ארוך.

אוריאל נאנח שוב, "לה הכל איתך אמור להיות כל כך מסובך?" הוא ציקצק בלשונו והמשיך, "טוב, תראה לי מה הבעיה" קבע אוריאל ושיפשף את עיניו בעייפות, "אבל-" זקר אצבע באזהרה, "בלי נאומים!"

עיניו של אביחי שאורו כשהתבקש להסביר כבו לשמע המשפט האחרון, הוא הסתובב למחשב ואוריאל נרכן קדימה, מביט במסך, "הכתובת הזו" אמר וריסן את לשונו, נזהר לדבר באיטיות ובתימצות ככל האפשר, "היא מחזירה ללא הרף תגובות במהירות לא הגיונית" הוא עצר לרגע מביט במפקדו, יודע שהוא הולך להטיל פצצה, "28 מיקרושניות".

פיו של אוריאל נפער והוא רכן עוד קצת תופס את העכבר, אביחי הבין את הרמז וקם, נותן למפקדו לשבת מול המחשב.

אוריאל התיישב ותפס שוב בעכבר, הוא סגר במהירות את החלונות האחרונים שאביחי פתח בניסיונות שונים ומשונים, ופתח את הפרויקט שאביחי בנה עבור בדיקת מהירות תגובה.

אביחי הביט במפקדו והערכה כנה מילאה את ליבו, לא סתם מינו אותו לראש צוות, עבר הרהור בראשו, לא בפעם הראשונה.

אוריאל פתח קובץ אחר קובץ בולע בשניות שורות רבות של קוד, מבין אותם במהירות רבה יותר מאשר מבוגר שקורא סיפור ילדים. תוך מספר דקות סיים לעבור על כל הפרויקט כולל על כל הלוגים, ידו עזבה את העכבר והצטרפה ליד השנייה בהקשות מקלדת, חלון חדש נפתח, מפעיל את הבדיקה על השרת ההוא.

והתוצאה, שהגיחה במהירות, לא השתנתה. וכמובן, הבהבה על המסך בצבע אדום בוהק.

"ממש מוזר" מלמל אוריאל והתנתק מהמסך מסתובב לאביחי, "כל הקבצים תקינים לחלוטין ובכל אופן התוצאה המוזרה הזאת", הוא קם בבת אחת, "תן לי לבדוק את זה, אני אברר עוד קצת איזה מידע יש לנו על השרת הזה".

"אין לך איך, כל המחשבים למעלה לא מזהים את כתובת הip ומתייחסים אליה כאילו השרת לא קיים", המשפט היה קצר יחסית אבל הוא בכל אופן טס במהירות באויר.

עיניו של אוריאל התרחבו, "מה אתה אומר?" קולו תמה, "זה כבר ממש חשוד, וטטעון בדיקה מעמיקה ביותר!" פיו נקפץ בהחלטיות, "אני מייד שולח הודעה לדרגים הגבוהים יותר שיבדקו את זה".

 

[אינדה]

לנזוף

על מי על המפקד שלו?

דבר ראשון קטע יפה מאוד, גם ההסבר בדיאלוג מעולה.
דבר שני קצת מפריע לי בקריאה שהסופר יותר מדי נוכח בסצנות. כל פרק מתחיל כאילו זאת סצנה חדשה. [זירה חדשה] אין רצף אחיד. זה הורס את המתח.
דוגמא: הפרק הקודם - אביחי הבין ש…. ואז מתחילים לספר מה אביחי הבין.
בפרק הנוכחי - נורה אדומה וכו’ ואז מה הוא חשב בשתי מילים ואז שוב הסופר. מדבר.

אפשר פשוט יותר להגיד לי מה אביחי חושב, מה הוא עושה והסופר יתערב בדימויים של אחרי החשיבה.

זאת רק דעתי, יהיו שיחלקו עלי.

בגדול הסצנה יפה מאוד. כתיבה זורמת. רק את ההתחלה הייתי משנה שיתחבר יותר לקטע הקודם.

על שגיאות כתיב, וחיסור אותיות, אני לא מעיר כי גם לי זה קורה!!!

 

[ג'יימס]

על מי על המפקד שלו?

הוא לא ידע מי הבהיל אותו כך.

דבר ראשון קטע יפה מאוד, גם ההסבר בדיאלוג מעולה.

תודה רבה.

דבר שני קצת מפריע לי בקריאה שהסופר יותר מדי נוכח בסצנות. כל פרק מתחיל כאילו זאת סצנה חדשה. [זירה חדשה] אין רצף אחיד. זה הורס את המתח.
דוגמא: הפרק הקודם - אביחי הבין ש…. ואז מתחילים לספר מה אביחי הבין.
בפרק הנוכחי - נורה אדומה וכו’ ואז מה הוא חשב בשתי מילים ואז שוב הסופר. מדבר.

לגבי הפרק הנוכחי אצלי הוא בכלל מופיע כהמשך ישיר של פרק 5, רק החלטתי לחלק כל פרק ל2 בפירסום כאן.
אבל בכ"א אני "אסב לכך את תשומת ליבי..."

 

[אינדה]

הוא לא ידע מי הבהיל אותו כך.

תודה רבה.

לגבי הפרק הנוכחי אצלי הוא בכלל מופיע כהמשך ישיר של פרק 5, רק החלטתי לחלק כל פרק ל2 בפירסום כאן.
אבל בכ"א אני "אסב לכך את תשומת ליבי..."

בדיוק על זה אני מדבר. זה הרגיש המשך ישיר, כאילו חתכת באמצע. הבעיה היא שיש הרבה תיאורים של הסופר. אפשר להכניס את מה שהוא עושה בתור מחשבות גוף ראשון זה יותר יסקרן, ימשוך. כי ברגע שאני יודע שהסופר "מדבר" אז בדרך כלל אני מדלג.
אבל שוב זו רק דעתי.

 

[ג'יימס]

בדיוק על זה אני מדבר. זה הרגיש המשך ישיר, כאילו חתכת באמצע. הבעיה היא שיש הרבה תיאורים של הסופר. אפשר להכניס את מה שהוא עושה בתור מחשבות גוף ראשון זה יותר יסקרן, ימשוך. כי ברגע שאני יודע שהסופר "מדבר" אז בדרך כלל אני מדלג.
אבל שוב זו רק דעתי.

אשמח למספר דוגמאות עם דוגמאות הפוכות של מה שאתה חושב שעדיף.

 

[אינדה]

אתה לא מעלה המשך, כי אתה ממתין לדוגמאות?

 

[ג'יימס]

(@אינדה ) מתנצל על האיחור היו לי מספר עיסוקים דחופים שלא נתנו לי זמן להכנס לפורום, אבל זה גם טוב לכם הספקתי לעשות קצת סדר בראש שלי ובעז"ה הקצב של פירסום הפרקים הבאים יהיה קצת יותר מוגבר

פרק 7​

'מה נשמע? התקדם משהו בנושא שדיברנו עליו?' ההודעה נשלחה ממחשבו של ניר היישר לכתובת המייל של עידו, אך גם היא כמו קודמותיה לא זכתה לתגובה.

ניר ישב מול המחשב כאשר אנחת חוסר אונים נפלטה מפיו, גבו התרווח אחורה ממשיך להביט במסך, מחכה אולי הפעם תגיע תגובה.

עד שהחלטתי לחקור אין לי מאיפה להתחיל! מחשבותיו מילאו אותו בתסכול.

הוא קם בכבדות מהכיסא ורגליו הוליכו אותו אל המטבח להכין תה נוסף, שהוא! ישתה! תה! מי היה מאמין? ניר הרגיש שמאז התקלה משהו בו השתנה, נוספו לחייו שעות רביצה על הספה וכיון שנמאס לו מקפה הוא גם עבר לשתיית תה.

צליל של הודעה נכנסת מכיוון המחשב הקפיצה אותו וכוס התה נהפכה ונשפכה. ניר לא שם לב לכך כאשר רץ במהירות למחשב והביט במסך שכבר היה פתוח על ההודעות הנכנסות. עיניו שוטטו במהירות. ליבו פעם בציפייה.

'מבצעים שאסור לכם לפספס! עכשיו ברשת -' ניר הסיט את עיניו מהמסך, אגרופיו נקפצו. הפרסומות האלו... הרהר בזעם. לאחר הציפייה האכזבה הייתה קשה שבעתיים וניר מצא את עצמו צועד שוב למטבח.

ידו הימנית הפעילה שוב את הקומקום וידו השמאלית גיששה אחר סחבה כדי לנקות את התה שנשפך. ידיו פעלו מהרגל ללא שום מחשבה, ברגעים אלו מוחו שהה במקומות אחרים לחלוטין.

כוס חדשה נשלפה, אחד וחצי קפה, שניים סוכר, מים חמים ולפתע עצר בבלבול רגע! הוא בכלל רצה תה! אך למרות זאת ניר המשיך להכין את הקפה והתיישב על הספה.

הוא לגם לגימה ארוכה ומהירה מהקפה הרותח ותחושת יובש התפשטה על לשונו כאשר נכוותה, אני חייב להירגע הרהר, החקירה הזאת עלתה לי יותר מדי לראש ספל הזכוכית נצמד שוב לשפתיו בלגימה ארוכה, נראה לי שאני פשוט יפסיק עם המחשבה הזאת לחקור את התקלה! המחשבה הייתה החלטית לחלוטין ולמרות זאת גל של התנגדות חלף לאורך כל גופו. ניר ניסה בכל כוחו להבין את מקור ההתנגדות. לשווא.

או יותר נכון, העדיף שלא להבין.

צליל הודעה נכנסת הקפיצה שוב את ניר על רגליו, משכיחה ממנו לגמרי את ההחלטה שניסה לקבל בשניות האחרונות, רגליו הובילו אתו במהירות למחשב וניר ניסה בכל כוחו לא לצפות ליותר מדי.

עיניו נצצו כשראה את שולח ההודעה החדשה שהציג המסך, עידו.

הוא לחץ על העכבר בידיים רועדות פותח את ההודעה שהייתה קצרה ותמציתית, מתחיל לקרוא אותה בשקיקה.

'ממש מתנצל ניר אבל אני עסוק מעל לראשי בחקירה מסובכת וקריטית כך שלא היה לי זמן לבדוק דברים אחרים, דבר עם אלון מור ותשאל אותו על המאורע שקרה באזור שקרתה גם התקלה אצלך'.

ניר הידק את ידיו, פיו נפער קלות. השם 'אלון מור' הבהב מול עיניו באדום בוהק מזכיר לו נשכחות.

קצת קשה היה לו לשכוח את השם הזה שגם לקשת רגשות צבעונית במיוחד לשחק בליבו, ואתו שם שהיה קשור בקשר הדוק לאחד המאורעות החשובים והקשים בחייו.

אותו טייס קרב שהיה בטייסת אתו ועם עידו, ויחד הם הרכיבו שלישיה מנצחת, הם כל הזמן הסתובבו ביחד, דיברו ביחד וצחקו ביחד. עד שביום לא כל כך בהיר, גיורא, מפקד הטייסת פרש. באותו יום הם פוזרו לטייסות שונות כאשר ניר הופרד מעידו ואלון, עם עידו המשיך לשמור על קשר הדוק אבל עם אלון שהיה באותה טייסת של עידו הקשר דעך לאט לאט אבל בכוונה.

פרצופו החלק של אלון עלה מול עיניו. שערו הבהיר המסורק תמיד בקפידה לאחור ועיניו הכחולות והחודרות שיוו לו מראה של טייס קלישתאי ביותר, דבר שהיווה מקור לעקיצות רבות מניר ועידו שהיו בעלי שיער כהה ומראה פחות מסודר.

ניר ידע שאלון לא היה אשם באותו מאורע אבל בכל זאת היה קשה לו להמשיך לשמור על קשר חברי וצמוד עם מי שגרם לו להבין שאפשר לסמוך באמת על אדם אחד בלבד. הוא עצמו.

למרות הקושי ניר ידע שהאם הוא רוצה להתקדם בחקירה חייב לדבר עם אלון, וזה גרם לו להסתובב בסלון סחור סחור לתהות איך הוא יכול ליצור קשר עם אלון שאת מספרו מחק מאנשי הקשר כבר לפני שנים רבות.

עיניו הצטמצמו במורת רוח הוא לא אשם! הזכיר לעצמו, דוחק הצידה את הקולות הזועקים מתוכו, אם מישהו אשם זה אני! הוא ניסה להיות שלם עם החלטתו לפנות לאלון אך בכל זאת רתיעה מסוימת פשטה בגופו כשרק חשב על לבקש ממנו עזרה.

הוא עבר שוב ליד הספה לא מקדיש טיפה תשומת לב לכוס הקפה שנזנחה והתקררה לאט לאט וצנח בחזרה על הכיסא ששכן לצד המחשב, מבטו התמקד שוב במסך התכול שהציג את הודעתו של עידו, עניו החומות רצות שוב ושוב על ההודעה הקצרה כאילו מנסות לדלות ממנה עזרה.

בפעם השלישית צדה את מבטו לראשונה שורה קטנה שניצבה מרוחקת בצד השני של המסך. השורה נכתבה באנגלית ולכן הוצבה בצד שמאל רחוקה משאר השורות.

נשיפת רווחה נפלטה מפיו כשקלט את תוכנה של השורה, עידו הזה תמיד יחשוב על כל הפרטים גם בזמנים הלחוצים ביותר! הרהר בהערכה לא לראשונה על אחד מכישרונותיו של עידו שעזרו לו להפוך לחוקר פרטי.

השורה באנגלית הציגה כתובת מייל לא מוכרת, כנראה של אלון מיודעינו...

ידיו לא התמהמהו, כתובת המייל הועתקה במהירות והודבקה בשדה המתאים פותחת הודעה חדשה. מוחו ניסח במהירות הודעה מנסה לא לחשוב יותר מדי על מה שהוא עושה כרגע.

'שלום אלון, זה ניר ארזי, מה נשמע? הרבה זממן לא דיברנו. אני צריך להחליף אתך כמה מילים בהקדם, יש לי כמה דברים דחופים לברר. מתי אתה פנוי?'

ההודעה יצאה מבולבלת וקצת מוזרה אבל לניר זה לא היה אכפת, אצבעו המורה פעלה במהירות ושלחה את ההודעה, לפני שיתחרט.

ניר נשען אחורנית וקמץ את ידיו בחילה קלה עלתה מכיוון ביטנו, מוחו שאב אותו במהירות לפעם האחרונה שביקש מאלון עזרה, לפעם ההיא שהכל השתבש...


נ.ב. שם המשפחה שבחרתי לניר הוא ארזי אבל משום מה אני פחות אוהב אותו, אשמח אם יש למישהו הצעות יותר מעניינות.
נ.ב. 2 כרגיל אני אשמח ומתחנן לביקורת! תודה רבה.

 

[אינדה]

הוא לחץ על העכבר בידיים רועדות פותח את ההודעה שהייתה קצרה ותמציתית, מתחיל לקרוא אותה בשקיקה.

כתיבה יפה מאוד. העלילה מתקדמת ב"ה. מאוד אהבתי שהקפדת על המילה 'הוא'.
וכאן אפשר גם לוותר עם תקדים את המילים:
בידיים רועדות לחץ על העכבר, פותח את ההודעה וכו'.

שם משפחה.
ניר עוז.
ניר ברק
ניר גבע.

 

[ג'יימס]

פרק 8​

מלחמת צוק איתן, 2014

האדרנלין געש בדם מרעיד את הלב בפעימות מוגברות. למרות ההרגל כל משימה ריגשה אותו מחדש, במיוחד משימות שהוקפצו אליהם בהתראה מהירה.

הוא כבר היה בתא הטייס חגור ומוכן, מבחוץ נשמעה המולה בלתי נפסקת, טכנאים סידרו דברים אחרונים במטוסו ובחמשת המטוסים הנוספים שיתלוו אליו במשימה. ששת הטייסים שהוקפצו חיכו בנשימה עצורה לאישור ההמראה ולהוראות ברורות אודות משימתם. ברורות יותר מאשר 'לטוס לכיוון סג'עיאה'.

גיורא מפקד הטייסת עלה מולם בקשר, מוכן להנחות אותם היישר מתוך החפ"ק שהוקם לפעולה הזאת.

"המשימה שלכם היום די שגרתית" נשמע קולו, "אתם צריכים להוות חיפוי אוירי לכוח קומנדו שהוקפץ לאיסוף מידע מודיעיני חשוב".

ניר שם לב שקולו נשמע מתוח מהרגיל ותהה מה יכול לגרום לנימת מתח דקה להשתרבב לתוך מילותיו של גיורא, איש הברזל.

אם תשומת ליבו לא הייתה מופנית למשימה ייתכן שהוא היה תוהה אם גם חבריו שמו לב לנימת המתח אך כמו בכל משימה מוחו התרוקן מכל מחשבה שלא הייתה קשורה ישירות למשימה.

האישור סוף סוף ניתן וקול מחריש אוזניים נשמע, מטוסי הf-16 סופה ניתקו בזה אחר זה ממסלולי ההמראה בשאגה שפילחה את האויר. הטייסים שנבחרו למשימה היו מיומנים וממוקדים הם טסו במבנה מכונס היישר לכיון הנ.צ. שנשלחו אליהם, שם היה אמור כוח הקומנדו לאסוף מידע מתוך מבנה.

הקשר קרקש, "זוג א' וב' לבצע סריקות נרחבות באזור המבנה, שימו לב לא להתמקד ישירות במנה כדי לא ליצור חשד אלא ליצור רושם של סריקה שגרתית". ניר אותת לאישור יחד עם עוד שלשה טייסים וגיורא המשיך, "זוג ג' להתמקד בנ.צ. שנשלחה אליכם שם יש זירת פיקוד של החמאס והם יכולים להקפיץ משם צוות תוך כעשר דקות למבנה, שימו לב לתנועות חשודות וכן לכלי רכב המתכננים נסיעה" נשמעו שני איתותי אישור נוספים.

ניר, שהוביל את זוג ב' יחד עם אלון כמספר שתיים שלו החל לבצע איתו סריקות נרחבות בנוהל שיגרתי בשילוב עם זוג א' שהכיל שני טייסים נוספים מטייסת שלהם. עידו, שצוות עם טייס נוסף כזוג ג' התמקד בזירת הפיקוד שטסו מעליה הלוך ושוב.

אלון היה הראשון להבחין בו, "ג'יפ טויוטה אפור מתקרב לאזור" נשמע קולו הגבוה בקשר.

גיורא הגיב מיד, "ג'יפ טויוטה אפור עם שלשה דגלים מונפים הם משלנו, לא לפגוע", הקלה קטנה נשמעה בקולו, כאילו נרגע מאט מזה שהצליחו בשלב הראשון, להגיע למבנה מבלי להיפגע.

הג'יפ נעצר בחריקה, חמש דמויות ערביות זינקו מתוכה ופרצו לתוך המבנה, ניר הצליח לשמוע כמעט מידים הדי פיצוצים שנשמעו למרות שריקת הרוח העזה.

דמות נוספת יצאה מהג'יפ באיטיות מסוימת, נינוחה יותר מהאחרים. הוא נשען בגבו על הג'יפ והדליק סיגריה, מעשן אותה באיטיות. ידו השנייה נשארה בכיסו וניר ידע בבירור שהיא אוחזת בנשק מוכן לשליפה על כל צרה שלא תבוא.

ניר התרחק מעט הסתובב באויר ועבר מעליהם שוב רואה את צללית מטוסו של אלון עוברת לצידו. הוא הביט מטה ושם לב לעוד דמות שנשארה ברכב, הנהג, שישב ברוגע ידיו אוחזות בהגה ברישול מדומה.

"שלש סוואנות מתמלאות בחמושים, נראה שהם מתכנים לצאת בדקה הקרובה", קולו של עידו רעם בקשר.

גיורא לא היסס, "ברגע שהם מתחילים לנוע, תפציץ". ניר ידע שהחפ"ק מלא באנשי הביטחון הבכירים ביותר כך שלא היה צורך להתעכב בשביל קבלת אישורים להפצצות.

דקה עברה ושריקה עמומה נשמעה באויר ואחריה עוד אחת, פיצוצים כבדים נשמעו למרחוק. ניר ראה את המטוסים של זוג ג' חגים מעל האזור, עשן מיתמר כלפי מעלה.

הסיבוב באויר הפעם היה חד יותר ומטוסו של ניר חג שוב מעל המבנה. כשהביט שוב מטה קלט שהמצב השתנה, ניר קלט את הדמויות שנכנסו למבנה לפני דקות ספורות יוצאים ממנו בריצה מזוגזגת קליעים שורקים מאחוריהם, הם קפצו לג'יפ והוא נעקר ממקומו במהירות גורם למספר רימונים שהשלכו לעברם לפספס במטרים בודדים.

מאותו רגע הכל קרה בשניות אך עבור הטייסים וכנראה שגם הלוחמים והמפקדים הזמן נמתח באיום. "עוינים באזור, יוצאים ממספר מבנים!" משה, טייס בזוג א' צעק בבהילות בקשר.

"חסל" נשמעה ההוראה במתח ברור. פיצוצים קטנים החלו להישמע לסירוגין מותירים שובל דק של עשן כאשר עוינים חוסלו על ידי זוג א' וב'.

גם מכיוון זוג ג' נשמעו הפצצות בקצב גובר, ומידי פעם גם נשמעו בקשות אישור בקשר.

"צוות הקומנדו נתקל בכח עוין בתוך המבנה, נראה שחיכו להם. יש להם פצוע אחד בינוני ואחד קל חפו עליהם לנסיגה" הפעם קולו של גיורא רעד בצורה ברורה ולמרות המתח גרם לגבה של ניר להתרומם, גיורא ידוע בקור הרוח שלו, אז מה יכול להלחיץ אותו כל כך? אך לא היה לו זמן להעמיק במחשבה כיון שזיהה מספר רכבים מתקרבים לכיוון הג'יפ שזיגזג בפראות.

"שלשה רכבים מתקדמים במהירות לכיוון הכח" דיווח במהירות, ומשה הקדים אותו פותח בצלילה מהירה.

"יש אישור לירי" הקול נשמע קר באופן מעושה.

פיצוץ עז נשמע ושני רכבים יצאו מכלל פעולה. משה שצלל לכיוונם הצליח להפציץ אותם בצורה מדויקת מבלי לפגוע בכח הישראלי. הרכב השלישי קרטע מאט אבל אז המשיך במהירות והתקרב לכיוון הג'יפ. תת מקלע נשלף מהחלוף ושלח מספר קליעים לא מדויקים לעבר הג'יפ שזגזג בנסיעה מהירה.

ניר הבין שאין זמן. הרכב כבר היה קרוב מאוד לג'יפ וההפצצה צריכה לקרות תוך שניות. לא היה זמן לכוון על טיל בצורה מדויקת. הוא צלל במהירות לכיוון הרכבים ושאג בקשר.

"אלון! נתוני רוח מיד" הוא הפעיל במהירות את מערכות ההפצצה מחכה לתגובה.

"מערבית 38 קשר – 270 מעלות" נשמע קולו הבהול של אלון.

ניר הזין את הנתונים במהירות אסטרונומית והסמן שהציג את נקודת השיחרור קפץ מספר מטרים מזרחה.

הצלילה נמשכה עוד קצת וניר היטה מעט את המטוס, מכוון את זוית ההפצצה בהתאם לנתונים החדשים כפי שהציג הסמן.

"שתיים שלש ש-גר" הוא לחץ בעוצמה אך דבר לא קרה, הודעת שגיאה אדומה התלקחה על הצג 'Release Inhibit' הודעה שמצביעה על חסימת שיחרור פצצה עקב סטייה קריטית מהמטרה.

"אלון!!!" ניר שאג שוב, "נתת לי נתון לא הגיוני! הופעלה חסימת שיחרור!", ניר נאלץ לעלות מהציללה ופצח במהירות בחישוב נתוני הרוח. הרוח הייתה בכלל במהירות 5 קשר בלבד דרומית מזרחית.

"ניר! טעות! נתתי נתוני רוח בגובה הטיסה ולא בגובה הקרקע!" ניר שמע במעומם את קולו של אלון אך לא התעכב כדי לחשוב על דבריו ופתח שוב בצלילה מהירה, אך מאוחר מדי...

הרכב העוין הצליח לנקב שניים מגלגליו של הג'יפ שקרטע נואשות מנסה להתחמק משאר הקליעים. אחד מחלונותיו של הג'ים הי פתוח ונשק ארוך הציץ מתוכו שולח צרורות לכיוון הרכב ללא הצלחה. הרכב איגף במהירות את הג'יפ לא נותן לו להמשיך, הג'יפ נאלץ לעצור.

 

[ג'יימס]

פרק 9
​

מלחמת צוק איתן, 2014

חמושים המשיכו להגיח מתוך הסימטאות וחלקם הופצצו במהירות, הכח הישראלי שהיה כבר בסיוימו של קרב יריות שאומנם חיסל מספר עוינים אך לא הועיל במיוחד המשיך להיאבק על חייו, חלקם עוברים להלחם בידיים לאחר שקליעהם נגמרו.

כוח הקומנדו הוכנע במהירות ונקשר בזריזות מול עניו המבועתות של ניר כאשר מטוסו עלה מהצלילה.

אלון כבר הספיק לעדכן את החפ"ק במתרחש וקולו של גיורא נשמע בקשר, "החוטפים צמודים? יש דרך לחסל אותם בלבד" קולו רעד בנימה היסטרית, "צוות חילוץ כבר בדרך לאזור", היה נשמע כאילו הוא מנסה להפיח תקווה בעצמו.

ניר עבר מעליהם פעם נוספת ודיווח, "החוטפים שומרים על קירבה אין דרך לנטרל אותם ללא חשש לחיי החטופים". הדי פיצוצים עוד נשמעו המטוסים המשיכו להפציץ עוינים שניסו להתקרב לאזור.

הקשר דמם למשך כדקה ולאחר מכן נשמע משפט שהדהים את כולם, עד כמה שהוא היה צפוי הוא גרם בכל אופן לפיות להיפער ולידיים לרעוד מעט, הלב שפעם במהירות מוגברת עצר לרגע.

"נוהל חניבעל מידי" קולו של גיורא חזר חהיות קר, מדי קר עד שהיה נשמע מעושה, ניר שוב תמה מה כל כך מחריד את גיורא אך גם הפעם לא היה לו מספיק זמן להתעכב על מחשבות כגון אלו.

התנשפות קלה נשמעה בקשר, "הנוהל מחייב פגיעה בחוטפים אפילו במחיר חיי החטופים, כוח הקומנדו מחזיק במידע רגיש במיוחד" הקול חזר לרעוד והמשפט נאמר בקושי רב מבעד לנשיפות מאמץ.

ניר הביט במטוסו של אלון שהשלים סיבוב מעל לזירה והתאמץ לרוקן את מוחו מכל מחשבה זוועתית שעלתה בו, ידיו הפעילו את הקשר ופיו דיבר כאילו מעצמו, "פצצה מונחית לייזר, 500 פאונד, 20 מטרים דרומית מזרחית לכוח הטלה בזוית 45 מעלות, לפי דעתי זה יכול להשיג את התוצאה הטובה ביותר".

קול לא מוכר עלה בקשר "יש לזה סיכויים טובים, ההדף והרסיסים ודאי יהממו את רוב החוטפים שנמצאים כולם בצד דרום אם כי לפי דעתי עשרים מטר זה רחוק מדי ויש חשש שהחוטף המערבי ביותר לא יפגע, תשנה לשמונה-עשרה מטר וחצי".

ניר השתדל לייצב את קולו, "קיבלתי, שאר המטוסים לירות פצצות עשן מסביב מיד לאחר הפגיעה".

הסמן על המסך זז במהירות כאשר ידיו של ניר כיוונו אותו במיומנות. חמש מטר וחצי, זה חייב להיות מדויק! הוא סיים לכוון וידו רעדה בידיעה שבפעולה הבאה שלו ייתכן שהוא גוזר מוות על חלק מהחיילים. היד הרועדת התקרבה לכפתור וסחטה אותו בעוצמה לפני שיתחרט.

שריקה נשמעה ולאחריה פיצוץ, מיד לאחר מכן פיצוצים נוספים הרעידו את האזור והכל התמלא בערפל סמיך של עשן.

"צוות החלוץ ממש שם! תמשיכו למנוע מעוינים להתקרב" הקול הלא מוכר המשיך להנחות אותם, גיורא נעלם. "הצוות נמצא על מיצובישי לבנה ושני אופנועים שמתלווים אליה".

זוג א' וב' המשיכו להפציץ בקצב יוצרים מסך בלתי חדיר סביב לזירה. גם זוג ג' חגג, הצצות נשמעו ללא הרף מכיוון זירת הפיקוד כאשר כל קבוצה שהתכוננה ליציאה הופצצה במהירות.

ניר הבחין בהקלה ברכב לבן גדול נראה מבעד לערפל פורץ את מסך העשן ונכנס עמוק פנימה שני אופנועים מיהרו בעיקבותיו בעיקובתיו.

רכב נוסף הגיח מצפון ולכד את מבטו של ניר שצלל במהירות ולחץ, הרכב נקרע לרסיסים.

אשמה קלה צרבה את ליבו של ניר, הוא ידע שאם היה מחשב בעצמו את נתוני הרוח יתכן מאוד שהיה מספיק להפציץ את הרכב לפני החטיפה ואז לא היו נצרכים לנוהל חניבעל שאת תוצאות הפעלתו עדיין לא ידעו.

הבנה שהחילה מזמן להתגבש בתוכו קיבלה עכשיו חיזוק בדמות ציבת כאב עזה, תמיד עדיף לו לעשות הכל לבד מאשר לבקש סיוע. הוא יודע בדיוק מה הוא צריך ומן הסתם שפחות התבלבל. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שביקש סיוע והתאכזב אך הפעם הזאת הייתה קריטית.

אם אין אני לי, מי לי!