הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שכר פסיעות |
אפשר שהיה זה יום רביעי ואפשר שיום חמישי, על כל פנים התגלגלו הדברים כך שכבר יצא שעה תשיעית ועדיין הנני עומד בפתחה של עיר והסעתי טרם הופיעה ותורה מה תהא עליה?
תוך שאני עומד תחת העץ שספק צילו ספק שמשו קופחים על פני, נתעמקתי במנהג האנשים להוסיף בסיום דבריהם את המילים 'בעזרת השם', תמהתי די על מחשבותיהם, חלילה אם לא יאמרו כן לא תבא עליהם עזרת השם? והנה נמצאו מפקפקים חלילה באמונה.
עם שאני מהרהר בדברים אלו, נרעד כיסי ונמצאתי בטל ממחשבותי, נפניתי לשוחח עם המתקשר שהוברר כנהג ההסעה שהודיע שאינו חש בטוב ואין באפשרותו להביאני אל מחוז לימודי,
שמתי פני אל תחנת הנוסעים העמוסה, שם המתנתי כמחצית השעה להיווכח שאינני מדייק במיקומי, בלית ברירה חציתי את הדרך מלאת המכוניות, אין לי להטריח את הדברים כדי לשוח על הרגע שבו ישבתי בטח באוטובוס נטול המזגן הדוהר בכביש המשובש למחצה לעבר הצומת הנכונה בה ארד ואמתין לטוב ליבו של אי מי שייקח אותי אל משכן הכולל.
- -
בצומת השוממה נסתפקתי אם לעמוד בשמש העזה או שמא לשבת בספסל המתכת המוצל אך רחוק מעיני הנהגים, לבסוף התיישבתי בדעתי לעמוד במקום החום כי במקום הצל ייתכן שתשקע השמש ועדיין אני יושב ומצפה.
הכביש היה סואן במיוחד, דבר שהסתדר היטב עם העובדה שנוהגי הרכבים לא פסקו מנסיעתם כדי להביאני אל מחוז חפצי, התחלתי מלמד עליהם זכות, שמא חולה בביתם, שמא שכירי יום הם וזמנם נתון לאדוניהם, שמא אנשי צורה הם שעליהם נאמר "פעמים שאתה מתעלם". לפתע נתעקות עיני אל רכב שבו ישב חברי הטוב שלא עצר ללקחני, באותה שעה נתמלאתי עברה על אותם אלו שלא עוזרים לידידיהם בעת הצורך, עד שלחיי הספיקו להאדים, נתקרב הרכב והבחנתי בטעותי, שנהג הרכב לא היה אלא משבעה עממין שלא נאמרו במצוות גמילות חסדים.
בקיצורם של דברים אומר שנלקחתי לבסוף על ידי אוהב תורה ברכבו המסחרי שהיה חבוט ביותר זכר לערבה והיה מרווני בדברי חיזוק, לא שליבי היה פתוח לשוח בדברים, אך מכל מקום טובה עשה עימי ואי אפשר שאינני מכיר בטובתו.
כשהגעתי אל היישוב הוותיק, נפטרתי לשלום מן האיש מסביר הפנים שהפליג להמשך טרחתו, ונמצאתי תוהה על דרכי, בית המדרש עמד בטבורו של הכפר ואני בשולי שוליו, התחלתי מהלך בשבילי הכורכר כשאני מרגיש בחמה שיצאה מנרתיקה, מה אומר לכם, שעה זו שהלכתי בחומו של יום היתה קשה מכולם, זיעה ניגרה ממצחי וזלגה לתוך עיני, עודני מוחה את הזיעה מפני, התחילו בגדי דבקים לגופי וחוזר חלילה.
בסיום דרכי ניבט לעיני בית המדרש המטופח ומכיוון שכך מתחיל אני לדמיין את חוק לימודי יחד עם החברותא. רעש בני אדם ניער אותי ממחשבתי וראיתי את חברי יוצאים מבית המדרש והכרתי בכך שכבר סיימו את לימודיהם והנה ההסעה כבר ממתינה להחזירם.
סידרתי את בגדי מן הדרך ועליתי עימם להסעה המחזירה. לפיכך נמצא יומי מסתכם בשכר פסיעות.
אפשר שהיה זה יום רביעי ואפשר שיום חמישי, על כל פנים התגלגלו הדברים כך שכבר יצא שעה תשיעית ועדיין הנני עומד בפתחה של עיר והסעתי טרם הופיעה ותורה מה תהא עליה?
תוך שאני עומד תחת העץ שספק צילו ספק שמשו קופחים על פני, נתעמקתי במנהג האנשים להוסיף בסיום דבריהם את המילים 'בעזרת השם', תמהתי די על מחשבותיהם, חלילה אם לא יאמרו כן לא תבא עליהם עזרת השם? והנה נמצאו מפקפקים חלילה באמונה.
עם שאני מהרהר בדברים אלו, נרעד כיסי ונמצאתי בטל ממחשבותי, נפניתי לשוחח עם המתקשר שהוברר כנהג ההסעה שהודיע שאינו חש בטוב ואין באפשרותו להביאני אל מחוז לימודי,
שמתי פני אל תחנת הנוסעים העמוסה, שם המתנתי כמחצית השעה להיווכח שאינני מדייק במיקומי, בלית ברירה חציתי את הדרך מלאת המכוניות, אין לי להטריח את הדברים כדי לשוח על הרגע שבו ישבתי בטח באוטובוס נטול המזגן הדוהר בכביש המשובש למחצה לעבר הצומת הנכונה בה ארד ואמתין לטוב ליבו של אי מי שייקח אותי אל משכן הכולל.
- -
בצומת השוממה נסתפקתי אם לעמוד בשמש העזה או שמא לשבת בספסל המתכת המוצל אך רחוק מעיני הנהגים, לבסוף התיישבתי בדעתי לעמוד במקום החום כי במקום הצל ייתכן שתשקע השמש ועדיין אני יושב ומצפה.
הכביש היה סואן במיוחד, דבר שהסתדר היטב עם העובדה שנוהגי הרכבים לא פסקו מנסיעתם כדי להביאני אל מחוז חפצי, התחלתי מלמד עליהם זכות, שמא חולה בביתם, שמא שכירי יום הם וזמנם נתון לאדוניהם, שמא אנשי צורה הם שעליהם נאמר "פעמים שאתה מתעלם". לפתע נתעקות עיני אל רכב שבו ישב חברי הטוב שלא עצר ללקחני, באותה שעה נתמלאתי עברה על אותם אלו שלא עוזרים לידידיהם בעת הצורך, עד שלחיי הספיקו להאדים, נתקרב הרכב והבחנתי בטעותי, שנהג הרכב לא היה אלא משבעה עממין שלא נאמרו במצוות גמילות חסדים.
בקיצורם של דברים אומר שנלקחתי לבסוף על ידי אוהב תורה ברכבו המסחרי שהיה חבוט ביותר זכר לערבה והיה מרווני בדברי חיזוק, לא שליבי היה פתוח לשוח בדברים, אך מכל מקום טובה עשה עימי ואי אפשר שאינני מכיר בטובתו.
כשהגעתי אל היישוב הוותיק, נפטרתי לשלום מן האיש מסביר הפנים שהפליג להמשך טרחתו, ונמצאתי תוהה על דרכי, בית המדרש עמד בטבורו של הכפר ואני בשולי שוליו, התחלתי מהלך בשבילי הכורכר כשאני מרגיש בחמה שיצאה מנרתיקה, מה אומר לכם, שעה זו שהלכתי בחומו של יום היתה קשה מכולם, זיעה ניגרה ממצחי וזלגה לתוך עיני, עודני מוחה את הזיעה מפני, התחילו בגדי דבקים לגופי וחוזר חלילה.
בסיום דרכי ניבט לעיני בית המדרש המטופח ומכיוון שכך מתחיל אני לדמיין את חוק לימודי יחד עם החברותא. רעש בני אדם ניער אותי ממחשבתי וראיתי את חברי יוצאים מבית המדרש והכרתי בכך שכבר סיימו את לימודיהם והנה ההסעה כבר ממתינה להחזירם.
סידרתי את בגדי מן הדרך ועליתי עימם להסעה המחזירה. לפיכך נמצא יומי מסתכם בשכר פסיעות.
כללי האתגר:
בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
זמני האתגר:
Reactions: שמח-לעזור, בן מלך 2, המצבר ועוד 5 משתמשים8 //