להסכים לעצמי להתבטא
אולי זה ניכר, אולי לא, אבל באופן אישי עברתי הרבה בתהליך היציאה לאור שלי, עד שהסכמתי שמותר לי להתבטא.
זה מוזר, כי למה שיהיה לי אסור להתבטא?
לא תמיד ניתן להבין מה הנפש שלנו רוצה באמת.
לא תמיד ניתן להבין מדוע אנחנו חוסמים את עצמנו או מזלזלים בעצמנו.
אבל אין מה לעשות, כמו שאנחנו לא באמת צריכים להיות במרכז (אלא למען מטרה טובה), כך אנחנו לא צריכים להיות בשוליים.
אנחנו יכולים למצוא את דרך האמצע.
והאמת,
שיש לכל אדם מה לתרום בעולם, הוא רק צריך קודם כל לאפשר לעצמו להתחבר לעצמו באהבה, ולקבל את העובדה שתרומתו חשובה, והוא יכול כעת או בעתיד, לאפשר לעצמו להתבטא.
גם אם לא מקשיבים לו, אף אחד לא צריך שיקשיבו לו, אנחנו צריכים לדבר.
אם יקשיבו או לא – זה קשור כבר למאזינים ולא לנו.
מאמר נוסף
אחדות ישראל היא גן-עדן.
ולמה?
תחשבו על זה שכולנו מבינים שכולנו אחד.
בלי מחנות, מגזרים, אידיאולוגיות, דעות.
כולנו אחד בגלל אלוקים שהוא אבא של כולם.
תחשבו על זה שכשנבין שכולנו אחד, נקבל את עצמנו, את הזולת.
נפסיק לדחות, לזלזל, לשפוט, לכעוס, לחוש קנאה...
תארו לכם שאנו מסכימים לשמוח בשמחת הזולת ומסכימים לתת לעצמנו לחיות טוב בלי פחד מקנאה או עין הרע או דחיה.
מתוך הבנה שיש לכל אחד מקום ואם מישהו שמח - השכינה שמחה ואנחנו רוצים לשמוח בשמחת השכינה. (את הרעיון הזה שמעתי מהסופרת זהבה שמחוני).
תחשבו על זה שבתור עם שהוא 'אחד' נלמד להקשיב לזולת כי נבין שבורא עולם שלח לכל אחד אמירות יחודיות, למען עולם טוב יותר.
שבתור עם אחד כל אחד יבין שזה קריטי לעם שלנו שכל אדם ישמיע את דבריו ויזכה להקשבה.
ואם נלמד ונקשיב זה לזה נזכה להתפתח באופן אישי כי העם שלנו מורכב מהרבה אנשים עם ערך ואם נלמד מכל אחד ערך, נהיה עם כל המעלות שבעולם.
תחשבו על זה שלמרות שכולנו אחד אנו מסכימים שמותר לזולת לחשוב אחרת מאיתנו.
מותר לזולת לחיות אחרת מאיתנו.
באחדות אין מחויבות להיות מישהו שהוא לא אני, יש חשיבות להכיר במרחב ובמעלות של זולתי.
תיכנסו לשם שניה, בדמיון, איזה חופש זה להיות בתוך עולם של אחדות מלאה, זה יבוא אם כל אחד יזכה להגשים את עצמו ולתת לעצמו מקום.
אם נגיע לשם, לתחושת אחדות, נזכה להיות בתודעת גן עדן.
הנושאים החמים
Reactions: חוי!, ש. נ. א., נהר זורם ומשתמש 1 נוסף4 //