64
קוסמוס.
השינוי הפתאומי בהלך השיחה – השאיר את אלישע פעור פה.
מוזר היה לחשוב, שלאורך הדקות האחרונות – השקיע אביגדור את כל מאמציו, בניסיון לשכנע אותו בנחיצותה של פעולה מבצעית שהוא עצמו מתנגד לה. לא היה לזה שום הסבר הגיוני, ודווקא העובדה הזו – היא שגרמה לאלישע תחושה של חוסר נוחות, כאילו חשש שהוא צועד בעיוורון מוחלט לתוך מלכודת שהוא עדיין לא השכיל לזהות.
ברור היה, לפי הבעת הניצחון שנחה על פניו של אביגדור, שהשיחה כולה – יחד עם תרגיל ההטעיה ששתל בה אביגדור, תוכננה מראש. למרות הקושי להבין את האישיות של אביגדור, היה אלישע בטוח מספיק ביכולת שלו לקלוט מסרים על ידי פענוח שפת הגוף וההתנהגות של האיש המסתורי. אם חושיו לא הטעו אותו, הרי שברגעים אלו ממש – מסמן אביגדור לעצמו ניצחון במאבק נגד אלישע. ניצחון – שאליו הוא כיוון מלכתחילה.
קשה היה להבין, מדוע רואה אביגדור את הסיטואציה ככזאת שמועילה לו. כל אדם רציונלי היה בוודאי מבין, שבאופן בו פעל אביגדור – הוא סגר את הפתח בפני האפשרות שאלישע ייענה לבקשתו. אם עד עכשיו התלבט אלישע אם לאשר את הפעולה המבצעית, הרי שעכשיו – כשהובהר לו שדעת רוב אנשי הצוות המקצועי היא בעד, הוא כבר היה משוכנע למעלה מכל ספק בכך שזהו הצעד הנכון. העובדה שאביגדור התנגד לחבריו, לא גרמה לאלישע לשנות את דעתו, ולהפך – עכשיו הייתה לו עוד סיבה אחת טובה לאשר את המבצע.
כל אדם רציונלי היה מבין שהטקטיקה של אביגדור – הכשילה רק אותו עצמו, ודווקא משום כך – מצא אלישע את עצמו חושש, משום מה, לקבל החלטה מהירה בנושא. ברור היה לו שאביגדור מבין את הסיטואציה לא פחות טוב ממנו, ויתרה מכך – לא הייתה זו סיטואציה שנכפתה על אביגדור, אלא כזו שנוצרה מלכתחילה בהתאמה אישית – כשהמטרה היא, המצב המבלבל הנוכחי. משום מה, העובדה שהוא אינו מוצא שום הסבר לכישלון המפואר שהמיט אביגדור על עצמו, לא הרגיעה אותו. הוא ניסה לחשוב אם פספס משהו, אולם כל ניסיונותיו להבין את התנהגותו של אביגדור – עלו בתוהו.
״לפי מה שאתה אומר,״ בחר אלישע בגישה ישירה, ״התוכנית למעצר מהיר של כל הבכירים בארגון של גואטה – מוסכמת על אנשי המקצוע, וגם בעיניי היא נראית מעולה. אתה בוודאי מבין שאתה תזדקק להסבר מאוד משכנע, בשביל לגרום לי לשנות את דעתי...״
אביגדור הנהן בראשו בקוצר רוח. ״ברור״. אמר בנימה בטוחה. ״כבר אמרתי לך, שאני מחזיק במידע שאין לאיש מעמיתיי. ברגע שתשמע את הפרטים – אין לי ספק שאתה תבין את העמדה שלי, ותתמוך בה״.
אלישע התקשה להבין על מה מבסס אביגדור את ההשערות שלו. בלי שרצה בכך, התעוררה אצלו סקרנות בנוגע לאותו מידע סודי שמסתיר אביגדור, ולמזלו – הוא לא נדרש להמתין זמן רב. על פניו של אביגדור עלתה הבעה מסתורית, והוא הביט לצדדים בחשדנות – כאילו חשש שמישהו חדר לרכב והוא מאזין לכל מילה שלו.
״אתה זוכר מה אמרתי לך בתחילת הנסיעה?!״ שאל אביגדור בנימה חרישית. ״אתה זוכר שסיפרתי לך שעשינו טעות חמורה?! שנכשלנו?!״
מדהים היה לחשוב, שהפרטים הללו – שכל כך סקרנו את אלישע רק לפני פחות משעתיים, כמעט ונשכחו לגמרי. במחשבתו של אלישע צפה מיד התמונה שראה כאשר אביגדור נכנס אל הרכב. הבגדים הקרועים, הדם הטרי, ובעיקר – ההבעה המובסת. סקרנותו של אלישע התעוררה באחת. ״נכון,״ הוא אישר שהוא זוכר את הפרטים. ״מה בדיוק קרה שם?!״
אביגדור נאנח. ״זה התחיל אתמול בלילה,״ הוא אמר בקול קודר. ״קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה. האיש ששלח את ההודעה היה ליאוניד, וזה היה מפתיע – כי כבר הרבה זמן שלא קיבלנו ממנו אות חיים״.
אלישע קימט את מצחו. ״מה זאת אומרת?!״ שאל. ״אתם לא בקשר תמידי איתו?!״
אביגדור נענע את ראשו. ״כבר אמרתי לך שליאוניד אוהב לעבוד לבד״, אמר – והיה בקולו משהו שהזכיר כעס. ״הוא תמיד היה נעלם לתקופות ארוכות, וצץ פתאום – ברגע בלתי צפוי. במקרה הזה, יכולתי להבין אותו. בתקופה האחרונה, הפך גואטה לפרנואיד. הוא ניתק את האנשים הקרובים אליו מכל מגע עם גורם חיצוני, וליאוניד גם כך היה על הכוונת שלו – כך שהאינטרס של כולנו היה, לשמור עליו בחיים״.
״חשוב שתבין,״ המשיך אביגדור, ונראה היה שקשה לו לחשוף את הדברים. ״לאורך השנים הצטברו אצלנו ראיות שהוכיחו למעלה מכל ספק, שגואטה מחזיק אצלו מידע יקר מאוד בקשר לקלפטון ובקשר לתוכניות שהיו לו בעבר. יש לתוכניות האלו חשיבות רבה בעבורנו, כי אנחנו נוטים להאמין שהוא בנה מנגנון שמסוגל ליישם אותן גם כשהוא לא בסביבה. העניין הוא, שגואטה אף פעם לא אהב לשתף מידע. הוא תמיד נהג לשמור הכול בבטן, כך שהמידע שקיבלנו – היה מאוד מעורפל, ואף פעם לא הייתה רציפות במסירת החומרים. זה אולי יישמע לא מקצועי במיוחד, אבל לאורך השנים – המידע שהגיע אלינו, הושפע ישירות מהיחסים בין ליאוניד לגואטה. כשהם היו קרובים – קיבלנו הרבה מידע, וכשהם התרחקו – לא הייתה לליאוניד שום יכולת לפעול״.
המילים האחרונות – הדליקו אצל אלישע נורת אזהרה. ״אתה רוצה לומר לי שכל מה שהיה לכם, אלו רק דברים שליאוניד השיג מגואטה?!״ הוא שאל בחשד.
אביגדור נענע בראשו. ״ברור שעשינו אימות לכל פיסת מידע שהגיעה אלינו,״ הבהיר. ״ולמרות זאת – היה קשה מאוד להסתמך על מידע שקיבל ליאוניד רק בזכות הנדיבות של גואטה. הרבה זמן חיכינו לשינוי במערך הכוחות של גואטה, ובחודשים האחרונים – למרבה ההפתעה, התחיל להשתנות שם משהו״.
״האסירים של קלפטון,״ הוא הסביר בכובד ראש, ״הצליחו איכשהו להתברג בארגון של גואטה. נוצר שיתוף פעולה בלתי מוסבר בין ארגון הפשע של גואטה לבין האסירים המטורפים של קלפטון, וכך – בבת אחת, נפתחו אפיקים חדשים מהם יכול היה ליאוניד לדלות מידע״.
אלישע לא יכול היה שלא להרהר בדמות הכהה שפגש על גג תחנת המשטרה. ״אפשר בכלל לתקשר איתם, עם האסירים של קלפטון?!״ הוא שאל, וחוסר האמון ניכר בקולו.
אביגדור חייך. ״בוודאי שלא,״ השיב נחרצות. ״הם מטורפים אמיתיים, שטופי מוח, שיעדיפו למצוא דרך מהירה למות – ובלבד שלא יידרש מהם למסור מידע על התוכניות שלהם. איש לא תלה תקוות בתקשורת תקינה איתם, אבל אתה מבין היטב – שתקשורת תקינה היא לא תנאי מחייב לאיסוף מידע. הם תכננו משהו גדול, ולשם כך – הם מוכרחים היו להעביר איכשהו מידע. תסכים איתי, שהיכולת של גואטה לשמור על מידע בחשאיות – היא יוצאת דופן, כך שברגע בו התרחב המעגל של שותפי הסוד – הפכה העבודה לקלה יותר. כך, בשיחה האחרונה שניהלנו לפני כמה שבועות, הביע ליאוניד לראשונה מזה זמן רב אופטימיות זהירה, ולטענתו – הוא היה קרוב מתמיד להניח את ידיו על כמה מהסודות הגדולים שגואטה שמר תמיד לעצמו״.
״העניין הוא,״ המשיך אביגדור בנימה עגמומית, ״שאת מה שאנחנו הבנו – הבין כנראה גואטה בעצמו. הוא הטיל על האנשים שלו מגבלות שהפכו אותם לסוג של אסירים, ובין ההגבלות הללו – הייתה שליטה מלאה על היכולת שלהם לתקשר בביטחון עם אנשים אחרים. כך, נאלץ ליאוניד לרדת למחתרת, ואנחנו נשארנו מאחור – כשבליבנו תקווה גדולה, שהוא אכן משיג משהו במאמצים הגדולים שלו״.
אלישע חש חוסר נוחות כששמע את המילים האחרונות. ״אתה רוצה לומר לי שבשבועות האחרונים – אתם פשוט הייתם מנותקים?!״ הוא שאל בחשדנות.
אביגדור כנראה הבין את כוונתו של אלישע, שכן על פניו היה משהו שנראה כמו מבוכה. ״למרבה הצער,״ הוא אמר. ״המציאות הייתה בדיוק כמו שתיארת. מבחינתנו, חוסר היכולת לתקשר עם ליאוניד – הפכה אותנו לעיוורים וחירשים בכל הנוגע לפעילות של כנופיית הפשע אחריה עקבנו. לא היה לנו מושג מה הם מתכננים, ולליאוניד לא הייתה יכולת להזהיר אותנו. האירועים של היממה האחרונה, הפתיעו אותנו כמו שהם הפתיעו אותך. לא חשבנו שהם יעזו לעשות משהו גלוי, וגם עכשיו – לא ברור לנו מי אחראי לאירועים האלו, ומה מידת המעורבות של גואטה והאסירים המטורפים בעניין״.
״הקטע הכי מוזר הוא,״ המשיך אביגדור, ״שדווקא אתמול בלילה – בשיאם של האירועים, הצליח ליאוניד לחמוק איכשהו מהלפיתה החונקת של גואטה. הפעולה הראשונה שלו הייתה, להשיג טלפון ולשלוח לי הודעה חפוזה״. הוא השתתק לרגע, שולח יד לכיס מכנסיו הקדמי. אלישע לא הבין מה הוא בדיוק מתכנן, עד שהבחין במכשיר הטלפון שצץ פתאום בכף ידו. ״הנה,״ הוא אמר, מחליק באצבעו על צג המגע. ״אני אראה לך את ההתכתבות בינינו, כדי שתקבל את המסר המדויק״.
הוא ביצע כמה תנועות מהירות, ואז הפך את המכשיר, כך שאלישע יוכל לראות אותו. ״זו ההודעה הראשונה, היא נשלחה אליי אתמול, קצת אחרי חצות. הסיסמאות המוזרות שתראה, הן סימני היכר מוסכמים שנועדו לוודא שההודעה אכן הגיעה מליאוניד ולא ממתחזה״.
האותיות הקטנות היו קשות לקריאה, ואלישע קירב את ראשו כדי לזהות אותן. אביגדור הבחין במאמץ של אלישע, ולמרות זאת – הוא לא הציע לאלישע להחזיק בעצמו את המכשיר. ברור היה, שהוא חושש להפקיד את המכשיר בידי אלישע, כך שאפילו הרצון העז שלו לשכנע את אלישע לדבוק בעמדתו – לא היה מספיק כדי להסכים לוותר על החזקת המכשיר.
לפי שורת הנתונים הטכניים שהופיעה בראש ההודעה, היא התקבלה בלילה שעבר – בשעה שתים עשרה ורבע אחר חצות. מתחת לשורה הזו, הופיעה כותרת שבה היה כתוב: ״היי, קוסמוס. כאן ירח. מילת זיהוי: מסמר. אני בנסיעה, זקוק לעזרה דחופה״.
ההודעה הבאה הופיעה בימין הצג, והיא הייתה צבועה ירוק – מה שאומר שהיא נשלחה מהטלפון הזה, כנראה על ידי אביגדור עצמו, בתגובה להודעה הקודמת. ״היי ירח,״ נכתב בה. ״איפה אתה עכשיו״?!
ההודעה הבאה, נשלחה ממספר הטלפון ממנו שלח ליאוניד את ההודעה הראשונה, ולפי הנתונים שסיפק המכשיר – היא נשלחה כמעט שעה אחרי ההודעה הקודמת, באחת ושבע דקות. ״לא יכול לפרט״. נכתב בה בקצרה. ״אל תפעיל איכון. יש לי נתיב כמעט ברור להבין מי זה סוקרטס!״
תגובתו של אביגדור, לא כללה מילים. במקומן – הוא בחר לשלוח רצף של פרצופונים המומים. את ההודעות הבאות לא יכול היה אלישע לראות, כיוון שהן הופיעו מתחת למלבן התצוגה שסיפק המכשיר.
״נו, יש המשך?!״ הוא שאל, לאחר כמה רגעים שבהם סירב אביגדור להניע את התצוגה.
אביגדור נראה כאילו התעורר מחלום בהקיץ. ״כן, בוודאי!״ הוא אמר, מניע את אצבעו בקלילות. ההודעות נעלמו, ובמקומן – הופיעה תיבה מלבנית. ״זוהי הודעה קולית,״ הבהיר אביגדור את המובן מאליו. ״ליאוניד שלח אותה בערך חצי שעה אחרי ההודעה האחרונה שלי, והיא חתמה את ההתכתבות בינינו״.
על פי שורת המידע שהופיעה במרכז התיבה, היא כללה קובץ אודיו במשקל תשע מאות ארבעים ושלוש קילו בייט. אורך ההקלטה, לפי אותה שורת נתונים, היה חמישים וארבע שניות. בהקשה אחת על הצג, הפעיל אביגדור את הוידאו, וההקלטה החלה להתנגן.
בשניות הראשונות של ההקלטה, נשמעו רק רחשים סטטיים, כאילו הוצב מכשיר ההקלטה בסמוך למקלט רדיו שלא כוון לתחנה הנכונה. אלישע כמעט והגיע למסקנה שההקלטה לא תקינה, אבל אז – פחתו פתאום רעשי הרקע, וקולו היציב של ליאוניד בקע מהרמקולים שבצד המכשיר. ״קוסמוס!״ הוא קרא וקולו היה רציני להחריד. ״כאן ירח. זיהוי מחדש: עצם. מצטער שלא הייתי בקשר כל כך הרבה זמן. לדעתי יש לנמרוד מישהו ביחידה שלכם. אני חוזר שוב: יש לנמרוד מישהו אצלכם ביחידה. תפעל למצוא אותו, כי עד אז היחידה שרופה מבחינתי״.
נשמעו נשיפות חזקות, ואז חזר קולו של ליאוניד ונשמע. ״קוסמוס,״ הוא חזר, והפעם היה קולו רך יותר. ״אני פגוע. נכוויתי כוויה קשה. אסור לי להגיע לבית החולים. אני צריך זמן, מספיק זמן כדי להעביר את מה שאני יודע למישהו ניטרלי. אני יודע הרבה, נראה לי שגיליתי את התוכנית של השבלולים, וגם יש לי ראיות בכונן נייד. אסור שתהיה מעורבות של גורם מהיחידה, ואסור שאני אמות עם המידע בראש. אני חוזר שוב: אני מעביר את המידע לגורם מהימן, עם הסבר מגובה בראיות למה שקרה אתמול והיום. אסור שיהיו לי הפרעות ואסור לי להגיע לבית חולים...״
קולו של ליאוניד נקטע, ושוב פרצו רעשי רקע סטטיים אל החלל. הפעם, עברו לפחות חמש שניות עד שהרעשים התאזנו והקול נשמע. ״השבלולים,״ הוא אמר. ״הם אחריי, והם לא מחטיאים. כל מי שבסביבה שלי בסכנת חיים. אני מורעל. אסור לי להגיע לבית חולים, הם ממתינים לי שם. אני מתכוון להיפטר מהמכשיר עכשיו, וזו כנראה השיחה האחרונה שלנו״.
שוב הייתה המתנה קצרה, ושוב פרץ קולו של ליאוניד, סדוק – כאילו הוא נתון תחת כאבים עזים. ״קוסמוס,״ הוא אמר. ״אני יודע שאתה שונא לדבר על רגשות, אבל אני מוכרח לומר – היית לי חבר אמיתי, תמיד. תעשה לי טובה, ותדאג שלא יעצרו אותי. לא כוחות הביטחון, ולא כוחות ההצלה. תפנה לי את הלילה, כי יהיה מיותר לנסות ולהציל אותי. תדאג שיזכרו אותי, שידעו מה הייתי. בתקשורת יאמרו שהייתי פושע, אחותי לא תעמוד בזה. אני מבקש ממך ליצור איתה קשר. תאמר לה את האמת, תספר לה שהייתי פטריוט...״ הוא שוב התנשף בקול רם, ואז – ברגע אחד, חזר קולו להיות החלטי ונחוש. ״היה שלום, קוסמוס!״ הוא אמר בקולו הרגיל, וההקלטה הסתיימה באחת.
באופן מפתיע, זיהה אלישע על פניו של אביגדור משהו שנראה כמו הבעת אמפתיה, כאילו עוררה אצלו ההאזנה רגשות רדומים שקשה היה להאמין בקיומם. ״שיחה קשה...״ הביע אלישע את דעתו, והפעם הייתה כנות מוחלטת בקולו. ״בטח היה לך לא קל לתפקד אחרי זה...״
אביגדור לא ענה. הוא סובב את הטלפון והחליק אותו אל כיסו, מבטו מופנה כל העת מאלישע – באופן שלא יכול היה להיות מקרי. רק כאשר נח מכשיר הטלפון עמוק בכיס מכנסיו, הוא זקף את צווארו. ההבעה על פניו הייתה נוקשה אפילו יותר מתמיד, כאילו רצה לכפר על כך שהחצין לשבריר שנייה משהו מעולם הרגשות הפנימי שלו. ״זה ברור שהייתי צריך לקבל החלטה קשה,״ הוא בחר רק עכשיו להגיב על הערתו של אלישע. ״ליאוניד היה סוכן איכותי, אולי הכי איכותי שיש, ולא יכולתי לחשוב על מצב שבו אני מאבד אותו,״ הוא הסביר, וקולו היה טכני לגמרי – כאילו נעשו הדברים באופן מקצועי, חף מכל שיקול שאינו ענייני. ״אם הבנת את מה שהוא אמר בהקלטה הזו – אתה בוודאי מבין, שהוא הצליח להניח את היד על כמה מהסודות העמוקים ביותר של ליאוניד, אחד מהם הוא אולי אפילו הסוד השמור מכולם. הוא דיבר על דרך בה ניתן יהיה לחשוף את סוקרטס, והוא דיבר על חשיפה של כל אירועי היממה האחרונה. אתה בוודאי מבין, שלמרות הבקשה המפורשת שלו, לא יכולתי לקבל את זה – שדווקא את המידע החשוב הזה, הוא בחר להעלים ממני...״
אלישע קימט את מצחו בתהייה. ״זו לא החלטה נכונה לדעתך?!״ ניסה להבין. ״אתה חושב שליאוניד צריך היה לספק לך את המידע, למרות החשדות שלו?!״
בתגובה, הניף אביגדור את ידו בביטול. ״החשדות של ליאוניד הם קשקוש,״ הכריז בביטחון מלא. ״הוא פרנואיד, וזה ידוע לנו – לא מעכשיו. כבר סיפרתי לך, שלאורך כל השנים – הוא היה מקפיד לחלק את המידע, כך שאיש לא יחזיק את כל הפרטים אצלו. אני יכול להבטיח לך, שאין לו שום ראיה או אפילו פיסת מידע שיש בה חשש אמיתי״.
היה משהו מקומם בנחרצות של אביגדור. ולמרות זאת, כשחשב אלישע על דמותו של ליאוניד ועל השיחה האחרונה ביניהם, הוא לא יכול היה להיות בטוח שאביגדור טועה. לאורך השיחה, סירב ליאוניד לחשוף את כל מה שהוא יודע על כל נושא, כך שהמידע שקיבל אלישע ממנו – היה מעורפל למדי, מה שהיה מתאים באופן די מדויק לתיאור של אביגדור. ״איך אתה יכול להיות בטוח שהוא טועה?!״ הוא שאל בכל זאת, מנסה להבין אם מדובר בתחושה של אביגדור, או שיש לו בסיס להניח כך.
אביגדור שילב את ידיו. ״אני לא יכול להיות בטוח,״ הוא הגיב בכנות. ״ולמרות זאת – אני חושב שהוא יכול היה למסור לי את המידע בלי כל חשש. אני מבין שהוא לא הסכים לבטוח באיש, ומבחינתי – זו טעות, כי הוא מכיר אותי למעלה מחמש שנים – ולאורך כל הזמן, אף פעם לא קרה שהפרתי הבטחה שנתתי לו. אני יודע שאני לא אובייקטיבי, אבל הייתי מצפה ממנו לסמוך עליי. אף פעם לא הייתי מעביר את המידע לגורמים זרים, גם לא לאנשים ביחידה. אני לא לוקח את זה קשה, כי שוב – זו האישיות של ליאוניד והתרגלתי אליה. ועדיין, זה יצר בעיה לא קטנה״.
חשוב היה לאלישע להתקדם, ולכן הוא לא המשיך לנבור בנושא. ״בקיצור,״ הוא מיהר לסכם. ״היו לך ולליאוניד חילוקי דעות, וזה בסדר. השאלה החשובה היא רק, מה עשית בנידון?! פעלת בניגוד לרצונו?!״
אביגדור נענע את ראשו במבוכה. ״ניסיתי,״ אמר. ״אבל זה לא עבד. השקעתי מאמצים בניסיון להבין היכן הוא נמצא, ועם מי הוא מבלה, אבל הייתי צריך לעשות הכול בחשאיות – ולכן, לא הצלחתי לחשוף את המיקום שלו. הכשל נבע, בין השאר, מאסטרטגיה גרועה שלי. אם הייתי פועל לפי האינסטינקטים שלי – ליאוניד היה עכשיו בטוח, וכולנו היינו יכולים להתפנות למבצע המתוכנן. דווקא הפעם, ניסיתי להיות זהיר, ולהתאים את עצמי כמה שיותר לדרישות של ליאוניד. התוצאה, כמו שבטח כבר הבנת, היא כישלון מוחלט״.
אלישע היה סקרן להבין במה נכשל אביגדור, אולם לפני כן – היה משהו שהוא חש פתאום שהוא צריך לברר. פרט שולי, שמשום מה – הטריד אותו ולא נתן לו מנוחה.
״לפני שאתה ממשיך,״ הוא עצר את אביגדור. ״אמרת שניסיתם להבין מי האיש שאיתו נפגש ליאוניד. אם אני מבין נכון – עד לרגע זה, אין לכם באמת מושג מי האיש הזה...״
אביגדור הגיב במבט תוהה, כאילו ניסה להבין לאן אלישע חותר. ״יש לנו השערות,״ הוא אמר בנימה בטוחה. ״אבל לא משהו קונקרטי. אחרת, האיש ההוא – כבר מזמן היה אצלנו בחקירה חמורה באזהרה. עם כל הכבוד לליאוניד ולשיקול הדעת שלו, אני לא חושב שמישהו רוצה לתת בידיים של גורם כלשהו שאינו מהיחידה – מידע רגיש כל כך. מי יודע מה הוא יעשה בו?!״
מבחינתו של אלישע, הוא קיבל את התשובה שרצה. ההבנה הלמה בו, והוא נדהם – עד כדי כך, שמפיו כמעט ונפלטה קריאה קולנית של התרגשות.
את הקריאה הקולנית הוא הצליח להחניק, אבל אביגדור הבחין כנראה בסערה שפקדה אותו, שכן הוא נתן בו את אחד מהמבטים הזועפים שלו. ״מה קורה?!״ שאל. ״אתה בסדר?! יש לך בחילה או משהו?!״
אלישע לא התייחס. ההבנה הייתה כה מרעישה, עד שהוא חש צורך דחוף לעכל אותה עם עצמו. ״רגע...״ הצליח לפלוט. ״אני צריך רגע לעצמי״.
הוא לא המתין לבחון את תגובתו של אביגדור. במקום זאת, הוא הסתובב אל החלון, עוצם את עיניו. הוא הלקה את עצמו, על הזמן שעבר עד שההבנה נפלה במוחו.
הגורם האלמוני, האיש שליאוניד תכנן להעביר לו את המידע, הוא לא אחר ממנו עצמו.
תמונות צפו ועלו בזיכרונו. רגעים מתוך השיחה שלו עם ליאוניד הגוסס. לאורך כל השיחה, הרושם שקיבל אלישע הוא – שליאוניד בעצמו מבולבל, שגם הוא בעצמו אינו מודע לכל הפרטים, שגם הוא רחוק מתשובות – אולי קצת פחות מאלישע, אבל עדיין רחוק.
אולם ההקלטה ששמע אלישע, לא הותירה מקום לספק. ליאוניד דיבר בה על תשובות ברורות. על ראיות שהוא מתכוון להעביר לגורם האלמוני, שרק עכשיו הבין אלישע מי הוא.
על אילו ראיות דיבר ליאוניד?! מתי הוא העביר לו, לאלישע, ראיות?!
תמונה נוספת הבליחה במוחו של אלישע. תמונה שבה מעביר לו ליאוניד מכשיר טלפון, תוך כדי שהוא מסביר לו על רמזים שונים ומשונים שהוא הצפין בתוכו.
ידו של אלישע נשלחה אוטומטית לכיס מכנסיו. הוא תחב את ידו בתזזיתיות פנימה, מגשש באצבעותיו, מחפש אחר המכשיר.
הוא מישש באצבעותיו מכשיר מלבני מוכר. המכשיר האישי שלו, לא אותו הוא מחפש. כמה רגעים של בהלה חלפו, עד שהזיכרון הכה בו – מאכזב ובלתי נסבל.
הוא הפקיד את המכשיר בידי אלירן. ברגעים בהם חשב שהוא עומד לעזוב את היחידה. מאז – לא חזר אליו המכשיר. האירועים שאירעו אחר כך לא אפשרו לו לחשוב, והחשיבות שהוא ראה במידע שבמכשיר – הייתה אז אפסית. רק עכשיו, הוא הבין על מה ויתר מרצון.
הוא הסתובב לעבר אביגדור, מבט כועס על פניו. ״תעצור את הרכב!״ ציווה בקול אדנותי. ״בלי טריקים, בלי רמאות, בלי לבלבל לי את המוח. תעצור את הרכב עכשיו, או שאני מתקשר למשטרה לדווח על חטיפה!״
אביגדור נראה המום. ״תסתכל...״ הוא אמר, מצביע אל החלון. ״אנחנו בתוך העיר, עוד רגע אנחנו שם, מה קורה לך?!״
אלישע חש את פניו מתחממות. ״תעצור, אמרתי לך!״ הוא חזר שוב. ״עכשיו!״
בגופו של אביגדור חלף רעד. ״מצטער,״ הוא אמר. ״אני לא יכול. אנחנו עוד רגע שם״.
אלישע הוציא מכיסו את הטלפון האישי שלו. ״אני מתקשר לאלירן,״ אמר. ״ברגע אחד, כל מחוז ירושלים יהיה כאן״.
אביגדור החוויר. ״אתה לא תעשה את זה,״ אמר, וניכר היה שזוהי תקווה יותר מהצהרה בטוחה. ״אתה לא תהרוס מאמצים של שנים, בגלל כמה דקות בודדות. תסתכל החוצה, אנחנו כבר בירושלים. בעוד כמה רגעים, אנחנו מגיעים – ותוכל לעשות כל מה שאתה רוצה...״
אלישע לא היה מוכן להתפשר. לא הפעם. ״אתה לא מבין כלום!״ הוא הלם באביגדור. ״תעצור את הרכב. עכשיו. אחרת, תואשם בחטיפה ותבלה את שארית חייך בכלא״.
אביגדור נראה המום. ״אתה לא יכול להכניס אותי לכלא,״ הוא אמר, אבל ברור היה – שזו רק תגובה אוטומטית. קל היה להבחין בכך שהוא מתקשה לתפוס את הסיטואציה כולה. ״אתה יודע מה...״ הוא אמר לאחר שני רגעים. ״למה שלא תשתה משהו?! תתאפס על עצמך?! אולי תשנה את הכוונה שלך, במיוחד עכשיו – כשאנחנו כל כך קרובים״.
לאלישע בעצמו לא היה ברור למה זה כל כך חשוב לו, אבל הוא לא היה מוכן לאפשר לאביגדור להכניע אותו. בהבעה הפגנתית, הוא הסב את פניו מאביגדור, מפעיל את מכשיר הטלפון שלו. הוא לא אמר מילה, רק החליק על הצג, פותח את רשימת אנשי הקשר.
״אתה יודע מה?!״ הוא שמע מצידו את אביגדור, מתנשף בקצב גבוה. ״אני אעשה את זה, למרות הסיכון. האחריות עליך, כמובן...״
אלישע החזיר את פניו לכיוונו של אביגדור. ״עכשיו!״ אמר בנימה הנחרצת ביותר שיכול היה להפיק.
בתנועה עצלה, שלח אביגדור את ידו לעבר חגורתו. ההבעה על פניו העידה שהוא עושה זאת בחוסר רצון מובהק, ואלישע נדרך – כאילו חשש ממה שיופיע בידו של אביגדור.
אבל זה היה רק מכשיר קשר.
עיניו של אלישע עקבו אחר תנועותיו של אביגדור. כף ידו של אביגדור מחצה את הידית שבצד המכשיר, ונורה מהבהבת הופעלה. ״מעבורת, כאן קוסמוס״. הכריז אביגדור בנימה הכי רחוקה מן הדרמטיות שאלישע יכול היה לדמיין. ״מבקש עצירה דחופה״.
רחש סטטי נשמע, למשך שתי שניות. לאחר מכן – בקע מהמכשיר קול מתכתי. ״קוסמוס, אתה זוכר שאין לנו אבטחה?!״ הזכיר הקול.
אביגדור נאנח, מעיף לעבר אלישע מבט מאשים. ״מעבורת,״ חזר ואמר, ״הדרישה עדיין בתוקף״.
הקול השיב: ״קיבלתי״. רגע לאחר מכן, חש אלישע תנועה חדה, וכלי הרכב נע פתאום באלכסון, מתקדם במהירות גבוהה לעבר שולי הכביש. עוד לפני שהספיק אלישע לומר משהו – נעצר הרכב בחריקת בלמים.
רגעים לאחר מכן - נפתחה הדלת שלצד אביגדור, ובאחת – פרצה רוח קרה אל תוך חלל הרכב. האיש שפתח את הדלת היה גבוה, כך שאלישע היה צריך לרכון ולהטות את פניו כלפי מעלה על מנת לבחון את מראהו. באופן די צפוי, לא היה שום דבר מיוחד במראה של האיש. הוא היה צעיר, לבוש בחליפת שרד, ועל פניו הוא הרכיב משקפי שמש. ״הכול בסדר?!״ הוא שאל את אביגדור בדאגה. ״קרה משהו?!״
אביגדור נענע בראשו. ״זו בקשה שלו,״ הוא החווה לעבר אביגדור. ״הוא התעקש. אין לי איך לעצור אותו״.
הנהג רכן פנימה, מביט באלישע בחומרה. ״זה לא מקובל,״ הוא הבהיר. ״אתה נחשב אישיות מאובטחת, אם יקרה לך משהו – כולנו נסתבך בצורה קשה״.
לאלישע לא הייתה כוונה להביע חרטה. ״זוז!״ הוא אמר בחוסר סבלנות לעבר אביגדור, והאחרון נע החוצה בגמלוניות, והתרומם – תוך כדי שהוא משמיע אנקת כאב. רק עכשיו נזכר אלישע, שלמעשה – האיש שלצידו פצוע, ומשום מה – אולי בגלל שדרישתו התמלאה, הוא חש פתאום רגש פתאומי של חמלה.
״אני מצטער״, הוא מצא את עצמו אומר לשני הגברים שהביטו בו בדאגה, תוך כדי שהוא מפלס את דרכו החוצה. ״באמת מצטער. אני מבין אתכם, זה לא יקרה שוב. זה פשוט עניין דחוף, שאינו סובל דיחוי״.
הגבר הזר התבונן בו, על פניו מבע שאלישע התקשה לפענח. ״זה לא התפקיד שלי לומר לך מה לעשות,״ הוא ציין כשהיה אלישע קרוב אליו. ״אבל אני יכול לפחות להציע לך לשים את זה...״ ידו, שהייתה עד עתה מאחורי גבו, החזיקה כובע מצחייה אדום עליו היה רקום משולש כהה. ״אם תחבוש את זה על הראש, יש סיכוי טוב שלא יזהו אותך״.
אלישע הנהן. הוא נטל את הכובע, מניח אותו ברישול על פדחתו. מול עיניו, החליפו השניים מבטים – ואביגדור צקצק בחוסר שביעות רצון. ״לא ככה,״ הוא אמר בקול יבש, מושיט יד ומנמיך את מצחיית הכובע – עד שהוא כמעט וכיסה את עיניו של אלישע. ״עכשיו זה בסדר,״ הביע את דעתו. ״יש לך חמש דקות. אחר כך – אנחנו נמשיך את הנסיעה, ואתה לא תעשה עוד דברים כאלו. אם זה יקרה שוב – אני מבטיח לך, שאעצור אותך בגופי. מצידי, לקשור אותך בתא המטען. הבנת?!״
בעיני אלישע, חמש דקות היו הרבה יותר ממה שהוא יכול היה לצפות לו. הוא הנהן בחדווה, יוצא החוצה – אל שולי הכביש. האוויר היה קריר, רוח נשבה, והוא הביט סביבו – תחושת רווחה מתפשטת באיבריו. האזור היה הררי, ובסמוך לשולי הכביש – התנשאה גבעה מיוערת. ״אני לא מתרחק,״ הוא הרגיע את שני הגברים שעדיין צפו בו. ״אתם תראו אותי כל הזמן״.
בתנועה קלה, הוא חצה את הגדר שתחמה את שולי הכביש, נעליו שוקעות בן רגע באדמה בוצית. הוא פסע במעלה הגבעה, מתיישב על סלע שהזדקר מהאדמה. מכיסו הוא שלף את מכשיר הטלפון שלו, מרפרף על רשימת השיחות האחרונות. כשזיהה את שמו של אלירן, הוא מיהר לחייג.
כמה רגעים של המתנה מורטת עצבים חלפו, עד שהשיחה נענתה. ״אלישע?!״ הוא שמע את קולו של אלירן, ובאחת – חדרה חמימות בלתי מוסברת לליבו, כאילו הפך הקול המוכר את הסיטואציה לסבירה והגיונית יותר.
״אלירן!״ הוא השיב, מעיף מבט אל המכונית שלפניו – לצידה עדיין עמדו אביגדור והגבר הזר, באותה תנוחה בה הוא עזב אותם. ״טוב לשמוע אותך״.
מהצד השני לא באה תגובה, ואלישע התקשה להבין מדוע. ״אלירן?!״ הוא חזר שוב, הפעם בשאלה. ״אתה שם?! הכול בסדר?!״
קולו של אלירן השיב לו הפעם, אבל הוא נשמע משום מה מרוחק. ״מה רצית?!״ הוא שאל, ללא כל הקדמה.
תחושה בלתי נעימה התגנבה לליבו של אלישע. ״קרה משהו?!״ הוא שאל.
התגובה איחרה בכמה רגעים. ״לא קרה כלום,״ שמע אלישע לבסוף את קולו של אלירן. ״אני מבין שאתה נהנה לך שם, ואני מפרגן לך. בכל אופן, אם אתה מתקשר – אתה בטח צריך משהו. אז קדימה, אני מקשיב״.
אלישע קימט את מצחו, מנסה להבין – האם טעה במשהו, והאם יש סיבה לתגובה הקרירה של אלירן. ״האמת,״ הוא אמר, ״שהחוויה שלי רחוקה מלהיחשב להנאה. עברתי שעתיים נוראיות, כך שאני לא מציע לך לקנא בי״.
נראה היה שהמילים שלו גרמו רק נזק, משום שאלירן התקומם כששמע אותן. ״למה אתה חושב שאני מקנא בך?!״ הוא שאל בכעס.
אלישע נאנח. ״תקשיב, אלירן,״ הוא ניסה להחזיר את השיחה לפסים מעשיים. ״אני לא יודע מה מטריד אותך, ולצערי – אני לא יכול להקדיש לזה זמן. לא עכשיו. יש לי חמש דקות, וכבר בזבזתי שתיים. אני לא יודע מתי אוכל לדבר איתך שוב, ואני מוכרח לומר לך – שאתה חסר לי. לא רק אתה, כולם. אני לבד כאן, מול קבוצה של אנשים שעושים הכול כדי להכשיל אותי״.
אלירן לא אמר דבר, ואלישע החליט לגשת מיד לעניין ולשאול אותו על מכשיר הטלפון. ״בקיצור,״ הוא אמר, חושב תוך כדי כך כיצד להציג את הדברים. ״אנחנו צריכים לדבר על משהו, דחוף!״
״על מה?!״ שאל אלירן, ואלישע חש רווחה כששמע נימה של סקרנות בקולו. אולם רגע לאחר מכן, חדר פתאום רשרוש חשוד לשיחה, ואלישע קפא במקומו.
״אתה שומע אותי?!״ שאל אלירן.
״אני שומע,״ הגיב אלישע, מבע מהורהר על פניו. פתאום הוא קלט, שהחיפזון כמעט וגרם לו לעשות טעות קריטית שהוא היה עלול לשלם עליה ביוקר. ״תקשיב, אלירן,״ הוא שינה גישה תוך כדי תנועה. ״אני חושש לדבר על הנושא הזה בטלפון. זה רגיש מדי, ולדעתי – סביר מאוד שמאזינים לי. אני צריך אותך כאן, לידי. אבל האנשים שמלווים אותי – עושים הכול כדי לטרפד כל מה שלא נוח להם״.
ממרחק, סימן לו אביגדור תנועה שהבהירה לו שהזמן שלו עומד להסתיים. הוא היה צריך למצוא פתרון, בדחיפות עליונה.
״תקשיב!״ התוכנית הבליחה במוחו שני רגעים לאחר מכן. ״יש לך אפשרות להקליט שיחות?!״
״כן,״ השיב אלירן, וקולו העיד שהוא מתקשה לרדת לסוף דעתו של אלישע.
״אז תתחיל הקלטה עכשיו,״ ביקש אלישע, מתרומם ממקומו – כדי שהגברים העוקבים אחריו, יבינו שהוא מתכוון לחזור אל הרכב.
צליל מוכר נשמע, ולאחריו אמר אלירן: ״אתה מוקלט״.
אלישע חייך. ״מעולה,״ החמיא בשביעות רצון. ״אם כך, את ההקלטה הזו אני מייעד לכל גורם במשטרה או במשרד ראש הממשלה. אני, אלישע בוסקוביץ׳, מצהיר על כוונתי לצרף אל היחידה שבפיקודי את אלירן בוסקילה – שמשרת כרגע ביחידה המרכזית של משטרת באר שבע, ואת אפרים שוקן – מפקד אגף תשאול באותה התחנה. אני מודיע, שכל עיכוב במינוי התפקידים האלו – אינו על דעתי, ואני מצהיר שבעיניי – כל מניעה או חוסר מילוי מיידי של הדרישה שלי, מהווים פגיעה קשה ביכולת של היחידה שבפיקודי. אני דורש להעביר ללא כל דיחוי את המינויים הללו, ואני מבהיר שהם ישרתו לצידי, במטה המרכזי שבירושלים״.
ממולו, התקרב הגבר הזר, ידיו פרושות בשאלה. תוך כדי כך, שאל אותו אלירן בחשד: ״מה זה היה?!״
״אני צריך לסיים,״ הוא אמר בקול בטוח. ״אתה יודע מה לעשות״.
שוב, אלירן לא הגיב. אלישע החל לפסוע בחזרה לכיוון הגבר הזר, מנסה לחשוב על משפט סיום ראוי. הלחץ הקשה עליו לתכנן את מילותיו, והוא מצא את עצמו יורה את המילים הראשונות שעלו במחשבתו.
״אלירן,״ הוא אמר, מנסה להביע כנות במילים שלו. ״אני לא יודע מה אתה חושב, אבל מבחינתי – אתה השותף הטוב ביותר שהיה לי עד היום. אין מישהו שהייתי רוצה לראות כאן יותר ממך״.
הגבר הזר היה קרוב מדי, ואלישע לא יכול היה להסתכן עוד. הוא ניתק את השיחה בלי להמתין לתגובה, מחזיר את הטלפון לכיסו.
״שש דקות!״ הוא שמע את קולו של אביגדור, כשהיה קרוב מספיק אל הרכב. ״איחרת. אנחנו לא בזמנים. קדימה, תמהר״.
הוא נכנס אל הרכב, טעם חמצמץ של אכזבה בפיו. לא כך הוא תכנן את השיחה, והוא קיווה בכל ליבו שאלירן יאמין לו. כרגע, כך נראה, זו התקווה היחידה שלו להמשיך איכשהו את החקירה באופן הרצוי בעיניו.
הנושאים החמים
