דגים גיוון לסלומון- מנה ראשונה לחג

  • הוסף לסימניות
  • #1
מחפשת רעיון מעניין למנה ראשונה לליל החג עם סלומון
שיפודי סלומון/ סלט עם קוביות סלומון/ סלומון עם שערות קדאיף או משהו אחר
אשמח למתכון מדויק.
תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ראיתי בכיכר השבת.
סלמון במאפינס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
סלמון בפסטו בציפוי שערות קדאיף
להכין פסטו:
חבילה פרוזיליה\ כוסברה
חצי כוס שמן רגיל\ שמן זית
שקדים טחונים\ אגוזים\צנוברים
מלח בנדיבות ופלפל שחור
לטחון הכל
ולצפות כל דג בפסטו
שערות קדאיף : לפתוח אותם בקערה עם שמן וקצת מלח
לצפות כל דג 15 דקות בתנור בלי מכסה
הדג יוצא עסיסי בטרוף
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ראיתי בכיכר השבת.
סלמון במאפינס.
חסום,
אפשר צילו"מ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יש שיפודי סלמון טעימים.....🥓🥓
מורידים תעור חותכים לריבועים
מכניסים בקערה טריאקי סילאן מערבבים הכל ושמים תדג אל שיפודים איזה 3 4 בשיפוד
ושמים מעל שומשום ליופי ושיהיה קראנץ!!

אפשיר לעשות אותו דבר לא בשיפודים למרוח אל דג שלם טריאקי וסילאן ולפזר שומשום ואז טעים לשים בטטה ולחתוך כמו ציפס

בתאבון!
וחג קל ושמח!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
סלט סלמון (מתכון של אפרת ליבפרוינד, יש מצב עם שינויים, כבר לא זוכרת..)
לאפות 2 בטטות חתוכות לקוביות עם קצת מלח גס מפוזר
לאפות קוביות סלמון עם פלפל שחור וקצת שמן זית
להקפיץ במחבת:
1 בצל חתוך לרצועות
1 בצל סגול חתוך לרצועות
סלסלת פטריות טריות חתוכות לחצאים/רבעים
אחרי שמוקפץ
להוסיף:
קוביות סלמון ובטטה
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
3 כפות סילאן
קצת פלפל שחור גרוס
צנוברים
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
חסום,
אפשר צילו"מ?

סלמון מגולגל בתבניות אישיות עם רוטב פיקנטי​

מצרכים​

4 פרוסות דקות של פילה סלמון טרי (לחתוך לאורך)

  • מלח, פלפל
  • שמן זית למריחה
  • 3 כפות רוטב סויה
  • 1 כף סילאן
  • 1 כפית חרדל דיז'ון
  • 1 שן שום כתושה
  • חצי כפית פפריקה מתוקה

הוראות הכנה​

מערבבים בקערית את הסויה, הסילאן, החרדל, השום והפפריקה.

מתבלים את פרוסות הסלמון במלח ופלפל, מגלגלים בעדינות ומכניסים כל גליל לתבנית מאפינס מאלומיניום.

יוצקים מעט מהרוטב הפיקנטי על כל מנה.

אופים בתנור שחומם מראש ל־180 מעלות כ־15 דקות.

מגישים כשהופכים על צלחת, הרוטב ניגר ומבריק – מנה שנראית כמו פרח חגיגי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10

קוביות סלמון ופטריות (בטארטלטים)​

מתכון עסיסי שנחטף מהשולחן! השילוב בין טעמי הפטריות לעדינות הסלמון והצבע הסגלגל הייחודי מעלי הסלק, יוצר מנה יפהפייה וגם טעימה במיוחד.

רכיבים:​

  • בצל
  • פטריות
  • עלי בייבי (תערובת עלים)
  • עלי סלק
  • סלמון (חתוך לקוביות)
  • שמן, מלח ופלפל שחור
  • טארטלס קטנים (אופציונלי, להגשה מרשימה)

אופן ההכנה:​

  1. מחממים מעט שמן במחבת רחבה ומטגנים את הבצל עד שהוא נעשה שקוף ורך.
  2. מוסיפים את הפטריות הפרוסות ומטגנים יחד עד שהן מזהיבות.
  3. מוסיפים למחבת את תערובת עלי הבייבי ואת עלי הסלק. מערבבים ומטגנים קלות, רק עד שהעלים מתרככים ומצטמצמים מעט.
  4. מוסיפים את קוביות הסלמון ומערבבים בעדינות. מטבלים לפי הטעם.
  5. בישול קצר: מבשלים במשך מספר דקות, עד שקוביות הסלמון משנות את צבען ומבושלות מבחוץ, אך עדיין עסיסיות מבפנים. שימו לב איך עלי הסלק מעניקים לנתחי הסלמון גוון סגלגל עדין ויפהפה!

אופן ההגשה:​

  • מגישים את התבשיל החם בצלחת כמנה עיקרית או כתוספת יוקרתית.
  • הגשה מרשימה: ממלאים את התערובת החמה בתוך טארטלס קטנים. זוהי דרך נהדרת להפוך את המנה למנה ראשונה אלגנטית ומיוחדת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11

פטריות שמפיניון ממולאות בסלמון ושקדים (כמנת שף)

רכיבים:

פטריות שמפיניון גדולות (מנוקות, הרגל הוסרה)
סלמון טרי (פרוס לפרוסות או קוביות)
שקדים חתוכים/פרוסים
שמן זית (תרסיס או מעט לטפטוף)
מלח ופלפל שחור

הוראות הכנה קצרות:

  1. מניחים פרוסת או קוביות סלמון בתוך הפטרייה.
  2. מפזרים מעל שקדים חתוכים, מטבלים. מרססים או מטפטפים מעט שמן זית.
  3. מכניסים לתנור שחומם מראש (180∘ צלזיוס) לכ- 10−15 דקות, עד שהסלמון מבושל והשקדים זהובים.
הגשה: מגישים חם כפי שהוא – מנה אלגנטית שנחטפת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12

סלמון אפוי ברוטב דבש וחרדל​

רכיבים:​

חומר גלםכמות
נתח סלמון כ- 800 גרם (ל- 4−6 מנות)
חרדל 3 כפות
דבש 2 כפות
שמן זית2 כפות
רוטב סויה (לא חובה, אבל מוסיף)1 כף
שום כתוש2 שיניים
מלח, פלפל שחור לפי הטעם
לימון (אופציונלי)מעט מיץ לימון טרי

אופן ההכנה:​

  1. מחממים תנור ל- 180∘ מעלות. מרפדים תבנית אפייה בנייר אפייה.
  2. מכינים את הרוטב: בקערה קטנה, מערבבים היטב את כל רכיבי הרוטב: חרדל, דבש, שמן זית, רוטב סויה (אם משתמשים), שום כתוש, מלח, פלפל ומעט מיץ לימון. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
  3. מברישים את הדג: מניחים את נתח הסלמון בתבנית, כשהעור כלפי מטה (אם יש עור). מורחים את הרוטב בנדיבות על כל חלקי הדג.
  4. אפייה: מכניסים לתנור ואופים במשך כ- 15−20 דקות (תלוי בעובי הנתח ובמידת העשייה הרצויה). הדג מוכן כאשר הוא הופך אטום והרוטב מזהיב מעט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
סלמון עם רימון
מנה יפיפיה וטעימה


מטגנים סלמון במחבת על חום גבוה עם שמן זית ועדיף מכוסה
מכינים בצד: פטרוזיליה וכוסברה בלי גבעולים קצוץ דק או אפילו טחון.
רימונים ( קצת סחטתי חלק מהרימונים עם כף. אם אפשר לפני החג לסחוט נורמלי עדיף אבל שהרוב ישאר גרעינים)
קצת דבש
לימון סחוט
אפשר להוסיף בוטנים או שקדים קלויים
ואולי אפשר גם פרוסות דקות של סלרי או משהו כזה
שמן שומשום כפית הכי הרבה
מוציאים מהמחבת ומפזרים את התערובת מעל
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הסלומון המעוצב שלנו לחג ---
IMG_20251006_005414.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
הסלומון המעוצב שלנו לחג ---
צפה בקובץ המצורף 2074919
נראה מדהים!
מסוג הדברים שמתחשק לי להכין
את הבטטות אפית בנפרד?
בדיוק דמיינתי למנה ראשונה ללילה סלמון בתוך קעריות קטנות בצורת סירה עם מטבלים
זה נראה יותר טוב
תוכלי בבקשה לפרט איך בדיוק עשית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נראה מדהים!
מסוג הדברים שמתחשק לי להכין
את הבטטות אפית בנפרד?
בדיוק דמיינתי למנה ראשונה ללילה סלמון בתוך קעריות קטנות בצורת סירה עם מטבלים
זה נראה יותר טוב
תוכלי בבקשה לפרט איך בדיוק עשית?
IMG_20251006_005414.jpg

סירות סלומון בגלייז אסיאתי
למרינדה:
לשים בקערית-
סויה
צ'ילי מתוק
דבש
שמן זית
פ. שחור גרוס
מלח
מיץ מלימון שלם
גרידת ג'ינג'ר
שום כתוש
לערבב המרינדה,
לחתוך הסלומון לפרוסות עבות,
לטבול כל חתיכה בקמח ( על מנת שהמרינדה תיתפס על הדג).
לוקחים נייר אפייה ומקפלים למניפה,
קושרים בשתי הצדדים עם חבל שמתאים לתנור,
ופותחים במרכז ומתקבל סירה.

לפרוס בטטה דק,
לפרוס פטריות

להרכבה--
לרפד את תחתית הסירה בבטטה, מעל נפזר פטריות, נזלף מעט שמן זית, קצת מלח, ולהניח את הסלומון
לצפות את הסלומון בנדיבות במרינדה בחצי מהכמות, ואת החצי השני נשמור לקראת סיום האפיה.
להכניס לתנור ל-20 דקות עד להזהבה יפה. 2 דקות לפני סיום האפיה לצפות בחצי המרינדה הנותרת.

לתוספת מעל הדג:
לפרוס פרוסות לימון,
לטגן הלימון במחבת רותחת ללא שמן.
לפרוס עירית דק דק

כשהדג מוכן להניח מעל כל חתיכה פרוסת לימון,
ולפזר מלא עירית מעל.
בתאבון!

(מתכון מהידברות- ישן, אבל טוב!)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #18
ו
סירות סלומון בגלייז אסיאתי
למרינדה:
לשים בקערית-
סויה
צ'ילי מתוק
דבש
שמן זית
פ. שחור גרוס
מלח
מיץ מלימון שלם
גרידת ג'ינג'ר
שום כתוש
לערבב המרינדה,
לחתוך הסלומון לפרוסות עבות,
לטבול כל חתיכה בקמח ( על מנת שהמרינדה תיתפס על הדג).
לוקחים נייר אפייה ומקפלים למניפה,
קושרים בשתי הצדדים עם חבל שמתאים לתנור,
ופותחים במרכז ומתקבל סירה.

לפרוס בטטה דק,
לפרוס פטריות

להרכבה--
לרפד את תחתית הסירה בבטטה, מעל נפזר פטריות, נזלף מעט שמן זית, קצת מלח, ולהניח את הסלומון
לצפות את הסלומון בנדיבות במרינדה בחצי מהכמות, ואת החצי השני נשמור לקראת סיום האפיה.
להכניס לתנור ל-20 דקות עד להזהבה יפה. 2 דקות לפני סיום האפיה לצפות בחצי המרינדה הנותרת.

לתוספת מעל הדג:
לפרוס פרוסות לימון,
לטגן הלימון במחבת רותחת ללא שמן.
לפרוס עירית דק דק

כשהדג מוכן להניח מעל כל חתיכה פרוסת לימון,
ולפזר מלא עירית מעל.
בתאבון!

(מתכון מהידברות- ישן, אבל טוב!)
ואו איזה מפורט
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19

סלמון מגולגל בתבניות אישיות עם רוטב פיקנטי​

מצרכים​

4 פרוסות דקות של פילה סלמון טרי (לחתוך לאורך)

  • מלח, פלפל
  • שמן זית למריחה
  • 3 כפות רוטב סויה
  • 1 כף סילאן
  • 1 כפית חרדל דיז'ון
  • 1 שן שום כתושה
  • חצי כפית פפריקה מתוקה

הוראות הכנה​

מערבבים בקערית את הסויה, הסילאן, החרדל, השום והפפריקה.

מתבלים את פרוסות הסלמון במלח ופלפל, מגלגלים בעדינות ומכניסים כל גליל לתבנית מאפינס מאלומיניום.

יוצקים מעט מהרוטב הפיקנטי על כל מנה.

אופים בתנור שחומם מראש ל־180 מעלות כ־15 דקות.

מגישים כשהופכים על צלחת, הרוטב ניגר ומבריק – מנה שנראית כמו פרח חגיגי.
משהיא ניסתה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

חוקת האתגרים

פורום AI בינה מלאכותית


ברוכים הבאים לפורום החדש שלנו ליוצרי ai.


הפורום מחולק לתתי פורומים נפרדים, כפי שבוודאי ראיתם, וזכה לתת פורום בפני עצמו לאתגרי ai.
האתגרים נועדו לשפשף יכולות, התנסות בכלים חדשים ועמידה בדרישות ייחודיות ע"פ כללים מאתגרים במיוחד.

למען הסדר הטוב, קראו בעיון את הכללים, קצת ארוך, אבל לא מסובך, הרי יש לכם בינה אמיתית!





אתגר יומי:​

  • בכל ערב בעז"ה עולה אתגר יומי חדש, שיהיה פעיל כ- 26 שעות.
  • חברי הפורום מוזמנים לדרג ולהשפיע על היצירות המוצלחות ביותר, בדגש על יצירה שעמדה בכללי האתגר. היצירה שתקבל את דירוג המשתמשים הגבוה ביותר, היא תוכרז כיצירה הזוכה באתגר, ויוצרה ינהל את האתגר יומיים אח"כ.
  • לאחר הזכייה, היצירה הזוכה באתגר תנעץ בראש אשכול האתגר.
  • מנהל האתגר פותח אשכול אתגר יומי חדש, כותרת אשכול האתגר תכלול את שם האתגר ומספרו.
  • מנהל האתגר מוזמן גם לפתוח אשכול נפסח בפורום דיונים, במידה ופותח האתגר לא פתח נספח, משתמש אחר יכול לפתוח אשכול נספח, עם כותרת ומספר האתגר זהים לכותרת אשכול האתגר. עם קישור לאתגר בהודעה הראשונה.
  • אשכול האתגר היומי מיועד להצגת האתגר בפועל, בו מופיעים אופי האתגר וכלליו, ובו גם המשתתפים מעלים יצירות להתמודדות.
  • אשכול הנספח מיועד לכל הפטפטת, הפרגונים והשאלות על כללי האתגר או על יצירות המתמודדים. כמו כן, בהשתתפות באתגר אין להרחיב מעבר להסבר קצר על היצירה הויזואלית, ביצועה וכדו' - הרחבות נוספות מקומן בנספח.
  • והיה אם בשגגה יכתבו תגובות באשכול האתגר, הן יימחקו או יועברו לאשכול הנספח ע"י המנהלים.





זמני האתגרים:​

שלבי האתגר מחולקים לשלושה ימים: פעילות האתגר, דירוג האתגר, העלאת אתגר חדש. כדלהלן:
  1. פעילות האתגר: 26 שעות שבהן המשתתפים מעלים את היצירות לאתגר. החל מ22:00 ועד 23:59 למחרת. העלאת יצירות לאתגר מתאפשרת לא לפני השעה 22:00 גם אם האתגר עלה קודם.

  2. דירוג האתגר: מסיום עת פעילות האתגר לא ניתן להעלות יצירות חדשות לאתגר, אך ניתן עדיין להצביע ולהשפיע ליצירה הזוכה 24 שעות נוספות, עד ליל המחרת, שאז יוכרז הזוכה שקיבל את מירב הנקודות מהציבור, ויצירתו תנעץ בראש אשכול האתגר.

  3. אתגר חדש: לאחר הזכייה באתגר, על הזוכה להעלות אתגר חדש בערב הבא (יש יום אחד להתכונן) החל מ20:00 בערב ולא יאוחר מ-02:00 בלילה.
  • פעילות האתגרים הינה 5 ימים בשבוע, מראשון עד חמישי (כלומר, עולה במוצ"ש עד רביעי בלילה).
  • ניתן להעלות יצירות לאתגר החדש החל מ-22:00 בערב פתיחת האתגר ועד 12 בלילה למחרת. בדיוק.
  • משתמש שיעלה יצירה מעבר לזמן פעילות האתגר הודעתו תוסר, ותיפסל מהתמודדות באתגר.
  • לאחר נעילת האתגר יהיה ניתן עדיין לדרג 24 שעות נוספות, והוא יינעל להצבעה בלילה שלמחרת.
  • סדר העלאת האתגרים היא בדילוגים של 3 ימים. יום לפעילות האתגר, יום לדירוג ובחירת זוכה, ויום להתכונן להעלאת אתגר חדש.
  • הזוכה באתגר של יום ראשון, יהיה מנהל האתגר של יום רביעי.
  • לשם המחשה: ראובן השתתף באתגר מספר 4. יום למחרת עלה אתגר מספר 5 ובינתיים משתמשים דירגו את אתגר מס' 4, וראובן שלנו גרף את מירב הקולות. באותו ערב בו הוכרז ראובן כזוכה אתגר מס' 4, עולה אתגר מס' 6 ע"י הזוכה של אתגר מס' 3, וראובן מתכונן להעלות את אתגר מס' 7 בערב למחרת. מסובך?! לא נורא. אתם הרי עם בינה לא מלאכותית. קטן עליכם!
  • המחשה נוספת: ראובן הזוכה באתגר ביום שלישי שעבר מעלה אתגר במוצ"ש בשעה 21:00. הציבור מוזמן להעלות יצירות להשתתפות באתגר החל מ-22:00 במוצ"ש ועד לראשון בלילה בשעה 23:59 למחרת (יצירות שיעלו לפני או אחרי הזמן לא ישתתפו באתגר). בראשון בערב יעלה שמעון אתגר חדש בגלל שזכה באתגר של יום רביעי שעבר. בינתיים ניתן עדיין לדרג את האתגר של ראובן עד שני בלילה, שאז יוכרז הזוכה ע"פ דירוג המשתמשים, האתגר יינעל להצבעות, והיצירה המנצחת תנעץ בראש האשכול. לוי שזכה באתגר של ראובן מתכונן להעלות אתגר חדש ביום שלישי בערב, שיהיה פעיל ברביעי, וינעל להצבעות בליל שישי.
  • היות והזכייה באתגר היא ע"פ דירוג המשתמשים. ההודעה הזוכה בדירוג הגבוה ביותר, היא הזוכה! ע"כ מומלץ להשתתף בין הראשונים, ככל שתעלו את היצירה שלכם מוקדם יותר, כך היא תקבל חשיפה רבה יותר.
  • במקרים מסוימים (חגים וכדו') תהיה הקפאה בפעילות האתגר, או הארכה בזמן, בכפוף להודעת המנהלים.





זכיה באתגר:​






כללים עבור מנהלי האתגרים:​

מנהל אתגר פותח אשכול אתגר הכולל:
  1. מקדם - 'אתגר יומי'.
  2. כותרת - שם ומספר האתגר. על שם האתגר לבטא את מהות האתגר, עדיפות לקריאייטיבי.
  3. הודעה פותחת - הסבר קצר על היצירה הנדרשת, יצירה אחת לדוגמא, וכללים בסיסיים שעל היוצרים לעמוד בהם. רצוי אף קישור לאשכול הנספח.
  • על מנהל האתגר לפרט תיאור למשימה אותה המשתתפים יצטרכו לבצע, סגנון היצירה, אופייה, מה יהיה בה ומה אסור שיהיה בה, באילו כלים ניתן להשתמש או שלילת שימוש בכלים מסוימים. האם כדאי/מומלץ/אסור לערוך ולשפץ את היצירה באופן עצמאי, האם ניתן להוסיף טקסט ליצירה, וכדו'.
  • על האתגר לעלות בין שמונה בערב לשמונה בבוקר.
  • השתתפות באתגר מותנית בזמינות להעלאת אתגר מיידי במידה ותזכו, העלאה בזמן ללא עיכוב של רצף האתגרים. מומלץ להיות מוכנים עם רעיון בראש, או לקחת השראה מאשכול הרעיונות לאתגרים >
  • מנהל/ת האתגר חופשי לבחור אם היצירות שיועלו להתמודדות יהיו יצירות חדשות וייעודיות שנוצרו למטרת האתגר או גם יצירות קיימות המתאימות לכללים.
  • מנהלי הפורום רשאים להחליט על נושא מסוים שאינו מתאים, ולערוך או למחוק את האתגר במידה והוא אינו מתאים לפורום ע"פ שיקול דעתם.
  • יש לשים לב להימנע מכפילויות, שלא נעשה אתגר דומה בעבר.





השתתפות באתגרים:​

  • בכל הודעה באתגר, נתן להעלות יצירה אחת בלבד!
  • ניתן להשתתף עד 3 פעמים בכל אתגר, אלא אם נכתב אחרת בכללי האתגר ע"י מנהל האתגר.
  • אין להעלות טקסטים בהודעה המתמודדת באתגר שאינם קשורים ישירות לאתגר. הוספת טקסט כמו "דרגו אותי" תפסול את היצירה מהתמודדות באתגר.
  • מומלץ ורצוי, ואף יתקבל בברכה פירוט על הכלי בו יצרתם את היצירה, הפורמפט אותו כתבתם, ופרטים נוספים שייתנו ערך מוסף למבקרים באתגר.
  • בונוס בהוספת פרטים על היצירה שלכם, הכלי והפורמפט, שתקבלו דירוג גבוה יותר מהצופים, וזה יכול להכריע במקרה של תיקו בהצבעות.
  • אין להעלות תמונות לא מהוקצעות, דמויות מעוותות, מספר אצבעות לא תקין, או תמונות חובבניות ברמה נמוכה מידי. יצירה כזו תימחק או תועבר לנספח.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר שהקבצים הינם יצירה בלעדית שלך, אינם מועתקים ממקורות זרים ואין בהם עבירה על זכויות יוצרים. - אין להעלות קבצים שלא אתם יצרתם בעצמכם.
  • לאור שאלות משתמשים, הדגשה נוספת! אין להעלות לאתגר קבצים שהם לא יצירה בלעדית שלכם בAI.
  • משתמש שיעלה קובץ המפר זכויות יוצרים, ייחסם מהפורום לצמיתות.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר לפרוג לעשות ביצירות העלות באתגר שימוש חופשי, ולא תהיה תביעה מצדך בעניין זה.

בהשתתפות באתגר כזה, ישנם מספר יתרונות משמעותיים:
  1. למידה ופיתוח: השתתפות באתגר מאפשרת לך ללמוד ולפתח יכולות חדשות. בזמן שעוסקים במגוון תחומים, כמו בינה מלאכותית ועיצוב גרפי, אתה מקבל הזדמנות להרחיב את הידע והכישורים שלך.
  2. התנסות בהוראות מיוחדות: בזמן שמשתתפים באתגר, עשויים להיות דרישות והוראות מיוחדות שיש לעמוד בהן. השלמת האתגר מאפשרת לך לפתח יכולות כגון יכולת לקריאה והבנה של הוראות, תכנון וארגון פעולות, וביצוען במהירות ובדיוק.
  3. התנסות בכלים חדשים: במהלך האתגר, יכול להיות צורך להשתמש בכלים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות. ההתמודדות עם כלים חדשים מאפשרת לך להתפתח ולפתח את היכולת שלך להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ויצירתית.
  4. עיצוב יצירתי: יתרון נוסף שבהשתתפות באתגר הוא הזדמנות להתמקד בעיצוב וביצירתיות. כאשר אתה עוסק ביצירה של תמונה בבינה מלאכותית, יש לך את האפשרות להביע את עצמך בצורה חדשה ויצירתית.





הוראות כלליות:​

  • על האתגר להכיל לכל הפחות השתתפות של שלשה מתמודדים, ע"מ לנהל שיפוט ולהכריז על זוכה.
  • במקרה הנדיר בו לא השתתפו די מתמודדים ביום הפעילות של האתגר, מנהל הפורום יכול להגמיש ולעדכן את כללי האתגר, ולתת עוד מספר שעות לפעילות האתגר.
  • במקרה בו הזוכה באתגר לא העלה אתגר חדש בזמן, לאחר השעה 8:00 בבוקר רשאי מנהל הפורום לפתוח אתגר חדש בעצמו, או למנות משתמש אחר לפתיחת אתגר חדש. הנהלת הפורום רואה חשיבות רבה שלא לקטוע את הרצף.
  • באם הזוכה הנכבד בוחר לוותר על ניצחונו ולהעבירו לאחר, הדבר יתבצע אך ורק לפי מדרג הזוכים באתגר, ולא לפי נטיית לב.





אתגר שבועי וחודשי:​

  • מעת לעת יעלה אתגר מטעם ההנהלה, שבועי או חודשי בנוסף לאתגרים היומיים.
  • הדבר תלוי הרבה בהשתתפות הפעילה של כלל חברי הפורום.
  • על כללי אתגר שבועי וחודשי תבוא הרחבה בעתיד בל"נ.

עריכה:
לאור בקשות משתמשים רבים, ולאחר שהתבססנו כבר עם האתגרים היומיים בהצלחה מדהימה, אנו נרגשים להתחיל עם האתגרים השבועיים.

האתגר השבועי יעלה בעז"ה בימי חמישי בערב (שאז אין אתגר יומי), ויהיה פעיל עד יום שלישי 00:00 בלילה, ויהיה ניתן יום נוסף עד רביעי בלילה, שאז יוכרז הזוכה. הזוכה באתגר השבועי יקבל כרטיס כניסה לקהילת יוצרי AI, ויעלה את האתגר השבועי בליל שישי הקרוב.

שימו לב לכללי האתגר השבועי!​

  • ניתן להעלות יצירה אחת בלבד לאתגר!
  • היצירה חייבת להיות מרובעת.
  • יש הקפדה יתרה על יצירות מקצועיות ונעימות לעין, ללא עיוותי פרצוף או אצבעות.
  • אין להוסיף טקסט כלל בהודעה מלבד כותרת עד שלוש מילים.
  • חובה להוסיף את הפורמפט בספוילר.





עריכה - כללים נוספים:​

  • יש להקפיד על יצירה התואמת להנחיות האתגר, בדגש על יצירה מקצועית ופחות על קריאייטיביות סוחטת דמעות, ע"כ לא יתקבלו יצירות שלוקחות את התיאור בצורה קומית, קריקטורית, תינוק ג'ינג'י מאחורי סורג וכדו', אלא אם זה חלק מהאתגר עצמו.
  • אין להעלות תמונות בנות מעל גיל 3.




עדכון 7/4/25:

בווווווווום!
💥 💥 💥
קבלו את השדרוג החדש שלנו לאתגרים!

נכון מעצבן שהערב ירד, וטרם עלה אתגר? ממתינים עד בוש, והזוכה התבושש? לא עוד! מעתה, זוכה באתגר שלא יעלה את האתגר בזמנו בשעות הערב, החל משעה 02:00 יפתח אשכול אתגרי מסוג Masterpiece - יצירת מופת - עם כללים מיוחדים לאתגר מסוג זה.

שימו לב לכללי אתגר יצירות מופת - Masterpiece:​

🔹 במידה וטרם עלה אתגר עד השעה 02:00 בלילה, ניתן להעלות אתגר יצירות מופת במקום האתגר.
🔹 במידה ונפתח אתגר יצירות מופת, הזוכה באתגר הפסיד את זכותו להעלות אתגר.
🔹 כל אחד מחברי קהילת יוצרי AI יכול לפתוח אתגר החל מ 2 בלילה, כמובן, אשכול יחיד, ע"י הראשון שיתפוס.
🔹 המעלה אתגר יצירות מופת, עם המקדם Masterpiece, חייב להעלות גם דוגמא של יצירת מופת איכותית בהודעה הראשונה.
🔹 במידה ומנהל הפורום יחליט, או יודע שלא יתאפשר לזוכה להעלות אתגר, ייתכן ויפתח אתגר יצירות מופת בשעה מוקדמת יותר.
🔹 ניתן ומומלץ לשמור יצירות מופת מעת לעת, ולהעלותן באתגרי יצירות מופת, ובלבד שלא שיתפתם את היצירה מע"ג הפורום מעולם.
🔹 אתגר יצירות מופת נכנס ומשתלב ברצף האתגרים. הזוכה באתגר זה יעלה את האתגר לפי לוח חוקת האתגרים.
🔹 על היצירות המשתתפות באתגר זה להיות באמת יצירות מופת! בכל סגנון שתבחרו, אך שיהיו נעימות לעין, ומקצועיות.
🔹 יש בידי מנהל הפורום הזכות למחוק יצירה שלהבנתו אינה עומדת בהגדרת 'יצירת מופת'.
🔹 זמני האתגר: עד הערב בשעה 23:59.

למידע נוסף אודות אתגרי Masterpiece עינו פה.





לשאלות הצעות ופטפוטים אודות האתגרים בכלל, בנספח בלבד!





בהצלחה לכל המתמודדים באתגרים,
מי ייתן והניצחון יהיה שלכם!
שבוע שעבר זכה הניק @100 אחוז ב־601 ₪ 🎉
ברכות חמות!
גם השבוע תתקיים ההגרלה לכל העומדים בכללי המיזם - אל תפספסו!
🔹 מתחילים את ההגרלה בסכום של 200 ₪
🙏 תודה מיוחדת ל־@מחשבים זה אני !
מי מצטרף להגדלת סכום הזכייה לכבוד שבת ולזיכוי הרבים? ✨

והפעם — הפתעה נוספת!
הגרלה נוספת על זיכוי של 200 ₪ לרכישת סיפורים מרתקים וחינוכיים, שהילדים פשוט לא מפסיקים לשמוע! 🎧
מבית "לשכת הילדים"
✔️ כולל גם את הסיפור החדש והמעולה לימים אלו: "דוידוני במקלט"
לא זכיתם? לא נורא!
אפשר לרכוש ב־7.5 ₪ בלבד — ואפילו פחות למנויים 😉

סדר עד הסדר, קייטנה לערב פסח מבית לשכת הילדים.
כל הפרטים כאן>>>>
שימו לב!
בין המשתתפים בקייטנה, תתקיים הגרלה על מארז משחקי פליימוביל לבחירה, בשווי 500 ש"ח!
כאן מצטרפים
או בטלפון 077-263-8526
1774474870971.png


כללי המיזם — בהודעה הבאה!
  • תודה
Reactions: 100 אחוז1 //
8 תגובות
עודכן: אדר תשפ"ה

אם הכסף היה יכול לכעוס, הוא היה כועס ואפילו זועם:
איך אתה מזניח אותי להצטמק בעו"ש, בזמן שהחברים שלי מקבלים ריבית ללא מאמץ???
כן, כמו שאתה שומע. בלי מאמץ מקבלים ריבית חסרת סיכון.
נכון, אתה צריך אותי עומד הכן
כדי לסגור את התשלום האחרון עם הקבלן...
אבל בזמן שעוד נותר עד התשלום,
אני עובד עבור הבנק
במקום עבורך!

איך עושים שהכסף שלנו יעבוד עבורנו?!
קרן כספית!

אם יש לכם מעט או הרבה כסף שממתין בצד
תשקלו להניח אותו בקרן כספית.
כל הפרטים בהודעה שלפניכם...


קרן כספית זאת קרן נאמנות שקונים מבית השקעות - המנפיק ומוכרים למנפיק.
ניתן לשלוח פקודת קנייה או מכירה בכל שעות היום
אך הפקודה מתבצעת בשעות אחר הצהרים.

כמה תשואה צפויה?

התשואה צפויה להיות צמודה לריבית בנק ישראל.

בתי ההשקעות כמו מיטב, מגדל ועוד מנפיקות קרנות כספיות
קרנות כספיות הן קרנות נאמנות.

קרן נאמנות מציעות למשקיעים להשקיע כסף בקרן
ומנהל השקעות ישקיע את הכסף בהתאם לתשקיף הקרן (ניתן לקרוא את התשקיף באתר מאיה)

עד כאן זאת בריכת השקעות בלי חלוקה מסודרת לכל משקיע ומשקיע.
כדי לעשות סדר בזכויות של כל משקיע
בית ההשקעות מייצר יחידות השתתפות.
כל יחידת השתתפות נרכשת ב 1 ש"ח או 10 ש"ח
וכל משקיע שרוצה לרכוש יחידת השתתפות
נכנס לאתר הבנק ורוכש כמה יחידות שהוא רוצה.

מכיון שערך הנכסים בקרן מניב תשואה
מנהל ההשקעות בקרן מעדכן מידי יום את שוויה של כל יחידת השתתפות לפי שוויה העדכני.

רכישת יחידות בקרנות נאמנות נעשית בבורסה לניירות ערך
משקיע הרוצה לרכוש יחידות קרן נאמנות
יוכל לרכוש יחידות השתתפות באמצעות בורקר (בנק או בית השקעות) המורשה לפעול בבורסה.
ומנהל ההשקעות ימכור לו יחידות השתתפות
כאשר המשקיע רוצה לצאת מההשקעה
עליו לבצע מכירה
ומנהל ההשקעות ירכוש ממנו את יחידות ההשתתפות.

תשואת קרן כספית
צפוייה להיות כמו ריבית בנק ישראל
שנכון לעכשיו עומדת על 4.5%.

לאחר היציאה מההשקעה הברוקר ינכה את המס
המס על הרווח הוא 25% ריאלי.

תמהיל ההשקעה
קרן כספית לרוב מחזיקה בתמהיל כזה:
  • פקדון בנקאי.
  • מק"מ. (אג"ח ממשלתי)
  • אג"ח קונצרני בדירוג גבוה.
יתרונות קרן כספית:
  • מס 25% צמוד למדד (באופן שהעלייה במדד המחירים לצרכן תהיה זהה לתשואה, לא ישולמו מיסים כלל!)
  • דחיית מס עד למועד המכירה.
  • קנייה דרך הבנק נוח ונגיש. (חפשו באתר הבנק: 'לאתר שוק ההון' או 'טרייד')
  • אין עמלות ברכישה דרך הבנק.
  • נזיל.
  • ניתן להשקיע כל סכום.
יתרונותיה של קרן כספית שקלית עבור המשקיע:

1. אין עמלת דמי שמירה בבנק (עמלה הנקראת לעיתים "דמי ניהול" של הבנק) בעקבות תקנות בנק ישראל. כלומר התשואה כולה הולכת לטובת קונה הקרן. (נכנס לתוקף בתחילת 2013)

2. אין עמלת קניה/מכירה ללקוח מצד הבנק אצלו רוכשים את הקרן. בנוסף אין עמלת שיעור הוספה (למעט קרן אחת -בדקו) המגיעה למנהל הקרן.

3. מנהל הקרן אינו משלם עמלות קניה מכירה (או משלם עמלות אפסיות) כשהוא מנהל את הקרן. כלומר נשאר יותר תשואה לקונה הקרן.

4. דמי הניהול שגובים מנהלי הקרנות הכספיות אפסיים ועומדים על כ 0.13% בממוצע בלבד. בנוסף לעיתים יש מבצעים של עד 0 דמי ניהול.

5. התשואה דומה מאוד לריבית בנק ישראל וברוב מוחלט של המקרים גבוה יותר מכל ריבית על פקדון לטווח של עד 90 יום.

6. טווח ההשקעה המקסימאלי (בממוצע בקרן) של הקרנות עומד על 90 יום. כלומר סיכון נמוך.

7. סיכון נמוך עקב השקעה במגוון פקדונות ואג"חים בדרוג מקסימאלי. במקרים רבים הסיכון נמוך אף יותר מהשקעה בפקדון.

8. אין צורך בסכום מינימאלי להשקעה. ניתן אפילו לקנות בשקלים בודדים ללא עלויות נוספות.

9. ניתן להשקיע בהוראת קבע.

10. מס ראלי - תשלום המס על הרווח הינו רק על הרווח מעל לגובה האינפלציה. כלומר אם האינפלציה 2% והתשואה השנתית היא 2% - המשקיע בקרן פטור ממס. בפקדון המשקיע משלם 15% נומינלי על הרווח בכל מקרה.

11. נזילות - ניתן לקנות או למכור את הקרן בכל יום מסחר. פקדון חייבים לסגור לתקופה על מנת לקבל ריבית מועדפת.

12. דחיית מס - אין צורך לשלם את המס עד למימוש (מכירת) הקרן. כך ניתן לצבור רווח גבוה יותר לאורך זמן.

13. ניתן לקזז את תשלום המס עם הפסד מנייר ערך אחר. כלומר במידה והרווח על ההשקעה בקרן עלה מעל לאינפלציה ויש צורך לשלם מס אזי ניתן להפחית תשלום זה על ידי קיזוזו עם נייר ערך או קרן אחרת (פטורה) שעליה המשקיע הפסיד. לא ניתן לקזז מס על רווח מפקדון.

14. שקיפות - מנהלי הקרנות מפרסמים את ההרכב המדויק של הקרן ונתונים רבים אחרים. (הכל מופיע בעמוד הקרן באתר FUNDER).

15. יכולת השוואה - ניתן להשוות בכל יום את התשואה ונתונים אחרים עם קרנות אחרות (אתר FUNDER מספק כמות עצומה של נתונים בנושא זה ומאפשר השוואה קלה ונוחה).

16. פיקוח - לכל קרן נאמנות יש נאמן שמפקח על מנהל הקרן שיעמוד כל יום בהתחיבויותיו. בנוסף רשות ניירות ערך מפקחת באופן הדוק על מנהלי הקרנות ועל הנאמנים.

17. וותק - הקרנות הכספיות כבר צברו ניסיון. הן קיימות מאז תחילת 2008 ובכל שנה הרוויחו למשקיעים בהן תשואות חיוביות וגבוהות ביחס לפקדונות באותה שנה.

18. יתרון לגודל - הקרנות הכספיות כבר מנהלות סכום ענק של מיליארדי שקלים והיכולת שלהן לדרוש ריבית גבוה על הפקדונות בתוך הקרן גדולה משל כל טייקון אחר.

19. רכישה בטוחה - אין צורך לתת מחיר קניה או מכירה (לימיט) בזמן הקניה או המכירה מכיוון שהקרן לא סחירה בבורסה ומחיר הקניה או המכירה צמוד לתוצאות הקרן במדוייק.

20. הקרנות הכספיות הינן הקרנות בעלות הסיכון הנמוך ביותר מבין כל המכשירים הקיימים כיום בישראל ומשמשות בהרבה מקרים רבים כקרן הראשונה להשקעה אצל חסרי ידע פיננסי מוקדם.
חסרונות קרן כספית:
  • אין הגנה מאינפלציה.
  • יש דמי ניהול.
  • אין התחייבות לתשואה. עם זאת התשואה דומה לריבית בנק ישראל. אין פקדון בנקאי עם תנאי נזילות דומים שמבטיח ריבית כמו התשואה של קרן כספית.
  • קרן כספית לא מתאימה לאזרח אמריקאי! (אזרח אמריקאי יכול לפנות לאפיקים אחרים כמו פקדון בבנק או אג"ח ברכישה ישירה)
סיכונים בקרן כספית:

השקעה בקרן כספית כרוכה בנטילת סיכונים. עם זאת השקעה בקרן כספית
פחות מסוכנת מלהשאיר את הכסף בעו"ש.
השקעה בקרן כספית מוגדרת כהשקעה בסיכון מועט.

האם קרן כספית מסוכנת יותר מפיקדון בנקאי?!

כאמור כספי המשקיעים בקרן כספית מפוזרים ב:
פיקדונות בנקאיים.
אג"ח ממשלתי.
ואג"ח קונצרני בדירוג גבוה.

אם כן, השקעה קרן כספית הינה עם פחות סיכון מפיקדון בנקאי, כי יש פיזור.
בנוסף החלק המושקע באג"ח ממשלתי, נחשב להשקעה אף סולידית יותר מפיקדון בנקאי לפחות מבחינת החשש לחדלות פירעון.
מאידך בפיקדון בנקאי אין תנודות בתשואה ויש איתנות בכך שתשואה ידועה ומובטחת מראש. בקרן כספית אין הבטחה על כלום, לא על הקרן ולא על התשואה.
יש אנשים שאם מישהו מבטיח להם, זה עושה להם טוב.
למרות שאין לכך משמעות במבחן התוצאה...
במקרה שבנק יפשוט רגל, ולא יהיה בידו לשלם את הבטחותיו
הוא לא ישלם את הבטחתו לאף אחד. לא לקרן כספית ולא למפקידים פרטיים.

רשימת קרנות כשרות

רשימת קרנות כספיות כשרות בקישור:

האם יש הבדלים בין הקרנות הכספיות?

רוב הקרנות הכספיות משקיעות באותו קונספט כמפורט לעייל
ולכן התשואה צפויה להיות זהה. (מלבד קרנות בודדות המשקיעות בתמהיל ללא אג"ח קונצרני.)
ההבדלים בין הקרנות הן בכשרות ודמי הניהול.

רכישת קרן כספית:

קרן כספית רצוי לקנות רק דרך חשבון בנק
היות שהבנקים לא גובים על כך עמלת קנייה ומכירה ודמי משמרת.

איך מבצעים את ההשקעה בפועל?!

להלן קישור מדויק לנקודת זמן
בה אני ממחיש איך משקיעים בקרן כספית
הוראות רכישה לחסומים...

תחילה נכנסים כרגיל לאתר הבנק עם שם משתמש וסיסמה. באתר הבנק יש לחפש אחר האפשרות לכניסה לפלטפורמת המסחר לרכישת ניירות ערך. בבנק הפועלים זה נקרא "לאתר שוק ההון". בבנק לאומי זה נקרא "לאומי טרייד". כך בכל אתרי הבנקים ניתן לגשת לרכישת קרן כספית.

לאחר שנכסים לפלטפורמת המסחר של הבנק, כותבים בשדה החיפוש את מספר הקרן כספית הרצויה. (לדוגמא: 5138094 – קרן כספית כשרה של מגדל) כותבים גם כמות מבוקשת לרכישה. לוחצים על "קנייה" מאשרים את הפרטים וזהו.

הרכישה כמעט בוצעה.

מכיוון שקרן כספית היא קרן נאמנות, לכן היא לא נסחרת בשעות המסחר הרציף. לקרנות נאמנות יש שעה קבועה בה מבצעים מנהלי הקרנות עסקאות.

הרכישות והמכירות מתקיימות מידי יום בשעה 16:00 (ביום ראשון ב15:00).
יש לכם דירת נופש להשכרה?
מחפשים דירת נופש לבין הזמנים לשכור או להחלפה?

חדש חדש!
התחדשנו במתחם
בינהזמנים חגיגי, לוח מודעות מחודש ועדכני, והמון תוכן ומידע לקראת בינהזמנים הקרוב!

התחדשנו, ואתם מרוויחים!
מהיום (קיץ תשפ"ה), ניתן לפרסם בלוח המודעות בקטגורית נופש - בחינם!
כולל פרטי התקשרות גלויים לכולם! (עד היום עלה כסף).

על פי כללי הפורום, כל פרסום על צימרים ודירות נופש, כולל חיפוש נופש והחלפת דירות - מתאפשר בלוח המודעות המחודש, בלבד. ובחינם. אך לבקשת המשתמשים, אנו מאפשרים אשכול אחד המיועד לחיפוש צימרים ומתחמי נופש, ושיח חופשי לשאלות והמלצות אישיות. שימו לב, מעתה, כל אשכול חיפוש נופש יאוחד לאשכול זה. ועדיין ההמלצה שלנו היא לפרסם בלוח המודעות, שמקודם בתפוצה רחבה ביותר.





שימו לב!​

פרסום דירות נופש, חיפוש / השכרה / החלפה
מתאפשר בלוח המודעות בלבד!


חסכו מאתנו את העבודה למחוק לכם לחינם,
ולכם את ההשקעה לנסח מודעה במקום שאינו מתאים.





כללי לוח המודעות - נופש:​

  • כולם יכולים לפרסם מודעות בלוח המודעות בחינם! למשך חודש ראשון.
  • לרגל ההתחדשות, מבצע לתקופה הקרובה - גם במודעה החינמית, כולם יכולים ליצור קשר עם המפרסמים. לא רק מנויי פרימיום.
  • רוצים לפרסם מודעה מודגשת? להציג גלריית תמונות מהצימר שלכם? בתשלום סמלי תוכלו להציג במודעה גלריית תמונות מהצימר שלכם, להדגיש את המודעה שלכם, לקבל הקפצה אוטומטית כל 6 שעות ועוד.
  • מתעניינים בחבילת פרסום ממוקד של באנרים ותוכן מקודם במתחם בינהזמנים? פנו עוד היום למחלקת שיווק לקבלת הצעת מחיר שווה במיוחד!




קישורים מהירים למתחמי נופש ובינהזמנים:​

1748298382903.png




קיץ תשפ"ה - עודכן בתאריך 25/5/2025
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

היי
אשמח למענה אישי
לייק תודה ינתן בלנ"ד לכל מענה

אני מחפשת מתנה ממש שווה דיגיטלית
שאוכל לשלוח אותה ליולדות (ולא רק גם לנשים/ משפחות)
משהו שיהיה שווה במיוחד
בדגש על יולדות/ אנשים שיוצאים/ יצאו לצימר דרכנו

חשבתי על כמה דברים
א. אשמח למענה מה מתוכם יהיה לכם כיף במיוחד לקבל
ב. האם יש לכם רעיון נוסף מדליק. (בהתאמה ליולדת/ לכל משפחה/ אשה)
  1. משחק זוגי/ משפחתי להדפסה (מקבלים קובץ דיגיטלי) בדגש על היציאה לצימר...
  2. יומן מעוצב ל 12 חודשים ראשונים עם מקום לתמונה וטקסטים (קובץ דיגיטלי להדפסה)
  3. עיצוב קולז' מ 3 תמונות של התינוק/ משפחה (יוכלו לשלוח 3 תמונות ולקבל קולז')
  4. עיצוב קולז' או תמונה בהתאמה לחג הקרוב (שבועות, ר"ה, חנוכה, פורים, פסח וכד')- כנ"ל
  5. תמונות לחדר ילדים/ מקום אחר להדפסה
  6. פתקי נחת מוכנים להדפסה לילדים
  7. מדריך קנווה ליצירת קולז'
  8. סיפור שמע מרתק וחינוכי לילדים להורדה (אולי בדגש על תינוק חדש שנולד...)
  9. עיצוב מעניין למתנה שתשלח לאלו ששומרים על הילדים כשהזוג יוצא לנפוש בצימר...
  10. אשמח לרעיונות יצירתיים נוספים שתשמחו לקבל דיגטלי...
תודה רבה
אשמח לעזרה אם יש לכם רעיון לפעילות לחבר'ה בגיל 15-18 שקשור לסיפור של לולי תורתך של שמען ברייטקופף (שמתי בספוילר את הסיפור המלא)
עדיף פעילות קלילה/משהו שאפשר לעשות סביב מדורה.
וכן אם יש לכם רעיון לפעילות שקשורה לחג שבועות אשמח לשמוע.
תודה רבה!!
נ.ב. ממליץ בחום לקרוא את הסיפור ;)
לוּלִי תורתך
סיפור הפלא ופלא
סיפור לשבועות - שמעון ברייטקופף
הימים האלה הפכו במהלך השנים לימים המשמעותיים ביותר עבורי בחיי האישיים. אלו הם הימים בהם אני חוגג את יום נישואי, לידת בנותיי, כמו גם את הוצאת ספרי הראשון שיצא לאור - כמה מפתיע- לכבוד יום נישואיי. לא הייתי נדרש לאזכור הוצאת הספר, שלא זכה לצערו להתנחל בראש רשימות רבי המכר, לולא העובדה שבעטיו נחשפתי לסיפור אותו אני מעלה על הכתב לראשונה. סיפור שהאיר ומאיר את חיי באור שונה ומיוחד. ואולי, אולי הוא יאיר גם לכם את החג הממשמש ובא בפרט ואת החיים בכלל.
על כתיבת הספר עבדתי בעיקר בתקופה שבין האירוסין לחתונה.בכל יום בשעות הצהריים, הלכתי לבית כנסת שקט סמוך לישיבה, עם חבילת ספרים, וכתבתי את מה שמאוחר יותר הפך לספר שקיבל את השם 'מגילת שיר' - ראשי התיבות של שמי ושם רעייתי, וניתן כמזכרת לאורחים בחתונה.
בשכונה שבה למדתי, הכירו כולם את הסוד הכמוס אשר היה גלוי לכל: בקומה השנייה של בית הכנסת השקט בו ישבתי, יושב בן עלייה נשגב שכל חייו קודש להשם. ר' ישראל שמו. הוא לומד יומם וליל. לא מש מתוך האוהל. אם עשרה קבין של התמדה וצדקות ירדו לעולם, תשעה מהם נטל רבי ישראל. את ביתו וילדיו הוא רואה רק בשבתות וחגים, אז הוא חוזר הביתה, להפוגה קלה בטרם יחזור לעמל לימודו.
אנשים עומדים אצלו בתור, לבקש ברכות, להחזיק אותו כלכלית, מנסים לזכות להיות שותפים אפילו במשהו במפעל חייו הכביר, אבל הוא מתמיד בחיוכו העדין ודוחה את כולם על הסף. מעולם לא החזיק טובה לעצמו. שותפתו היחידה לחיים הייתה רעייתו, בת גדולים, אישה פלאית לא פחות שהקדישה את חייה להחזקת בעלה הדגול, לעשיית חסד ולכותל הדמעות הסודי של כל נדכאי ירושלים וגלילותיה. זוג מופלא שחי גבוה מעל גבוה.
באותם ימים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, יצא לעתים, שישבתי לבד בבית המדרש. קרני האור האחרונות היו מפנות את מקומן אט אט לחשכה הירושלמית, אבל תמיד, מלמעלה נשמעו קולות. פעם היו אלו קולות של גרירת שולחן, פעם כיסא שזז ממקומו, אבל כמעט תמיד היה קול אחד, נמוך ומתוק מאין כמוהו, של רבי ישראל הצדיק. מהר מאוד למדתי, כי המתמיד האגדי הוא בעל מנגן מעולמות אחרים. היו בקולו עדינות ומתיקות, שלבטח היו זוכות למקום של כבוד גם בשירת הלוויים בבית המקדש. בעלטה המתפשטת בעולם ובשקט ששרר בבית המדרש, ניתן היה לחשוב כי שירת המלאכים היא זו שבוקעת מקומת עזרת הנשים בבית המקדש מעט השכונתי.
אט-אט למדתי לתת בניגונים סימנים. הניגון חזר על עצמו, אבל השינויים היו תלויי-סוגיות. כשניסה לפצח קושיה עמוקה, היה מקבל הניגון טעם אחד, כשעצר מלימודו בכדי לקרוא שוב את הרש"י היה מקבל הניגון טוויסט שונה לגמרי, לעתים הניגון היה מקבל טעם של כיסוף וגעגוע, אבל תמיד בעומק הניגון ניתן היה לשמוע את הכמיהה שלא ידעה שובעה להבין לעומק את דברי אלוקים חיים.
כשהסוגיה התבהרה וכל הקושיות תורצו, כל בית המדרש התמלא בקולות של שמחה עצומה. כאילו נפשו הסוערת סוף סוף מצאה מרגוע. לא הייתה שמחה כשמחת התורה. הוא היה נשמע כמפקד בגדוד שניצח במערכה חסרת סיכוי. הו, האושר העילאי, הו, העונג הצרוף.
אני ידעתי עליו והייתה לי התחושה שהוא יודע עלי, אבל מעולם לא יצרנו קשר ישיר. מעולם לא העזתי לעלות לקומה למעלה ולהפריע לו בשגרת לימודיו שלא נגמרה לעולם.
בקשת הטובה הגדולה
מועד החתונה הלך והתקרב. הספר כבר קרם עור וגידים, אות לאות, עמוד לעמוד הצטרפו לכדי חבילה מכובדת שעברה לעימוד ולהדפסה. ואז, רק אז, הבריק בי הרעיון: למה שלא אביא את הספר לשכני הקדוש מהקומה העליונה של בית הכנסת, שליווה בעצם קיומו, את כל התהליך של כתיבת הספר. הוא הרי מלא וגדוש, ובוודאי יוכל להוסיף לי כהנה וכהנה.
האמת, זה כבר היה מאוחר מדי. הקובץ המוגמר כבר היה בבית הדפוס, ומהמדפיס למדתי שהגווילים כבר הודפסו ומחכים לכריכה. הרגשתי תחושת החמצה גדולה. הרי כל יום ישבתי לידו, למה לא עליתי פעם אחת. למה לא העזתי. אבל בכל זאת, לא תכננתי לוותר. גם אם הדברים שהוא יעיר ויאיר לא ייכנסו לספר, עדיין אני אזכה לשמוע אותם ובעיקר להתברך לקראת החתונה.
באמצע השבוע לא היה שייך להפריע לו. גם בגלל החלק הטכני של עזרת הנשים הנעולה, אבל בעיקר, כי איש לא העז לעלות להר השם ולהפריע לספר התורה הזה באמצע לימודו. החלטתי לחכות לליל שבת.
המלאכה לא הייתה קלה: אם בששת ימי החולין, בהם היה מקודש רבי ישראל בקדושת התורה, הוא היה מואר באור יקרות, הרי שבשבת קודש, כשפניו הוארו גם בקדושת השבת, הוא דמה ממש למלאך השם.
אחרי התפילה, המתנתי בסבלנות עד שרבי ישראל סיים את ענייניו. לא הייתי היחיד ולא הראשון שחיכה לפגוש בר' ישראל בימות השבוע. ה'עניינים של ר' ישראל' כללו בעיקר הרבה מתושבי השכונה, שבאו לפגוש בו לצרכים שונים. חלקם עם קושיות חמורות בסוגיות הש"ס שמבקשות מענה, חלקם עם בעיות אישיות ומצוקות שמבקשות נחמה, וחלקם סתם כך באים לאחל גוט שבת עם הילדים. לברך ולהתברך.
שעה ארוכה אחרי תום התפילה, כשר' ישראל פנה ללכת לביתו כשאתו שמונת ילדיו וכמה אנשים גלמודים מתושבי השכונה שהכרתי, שהיו סועדים דרך קבע על שולחנו בשבתות וחגים - אזרתי אומץ וניגשתי אליו. הושטתי יד נבוכה, ובקול רועד איחלתי "גוט שאעבס". הוא הושיט לי יד בחיוך ובחביבות מופגנת והשיב לי: "הו, גוט שאבעס, גוט יאהר."
הבנתי מיד שהוא סבור שנשארתי בבית הכנסת בכדי 'לארגן' לעצמי הזמנה לסעודת ליל שבת, כפי שרבים וטובים היו עושים. עוד לא הספקתי להוציא מילה מהפה והוא כבר אמר: "מה שלומך? אולי אתה יכול לעשות לי טובה עצומה שאני אהיה חייב לך עליה כל חיי"...
אני כבר הכרתי את הסדר. הסברתי לו שאני הולך לאכול בישיבה, שם מחכים לי החברים לחגוג את השבת האחרונה במחיצתם ולכן אשמור את ההזמנה להזדמנות אחרת.
רבי ישראל התרצה.
"אני לא יודע אם הרב מכיר אותי", אמרתי. "קוראים לי שמעון ברייטקופף, הרבנית מכירה טוב את האמא שלי, ובחודשיים האחרונים כתבתי קצת על מגילת רות בבית הכנסת, ורציתי לבקש מהרב לעבור על הדברים".
"הו", הוא אמר. "מגילת רות זה דבר חשוב מאוד. כמעט ואין פירושים על המגילה הזו. יפה עשית. כל הכבוד. יש לי כמה ספרים נדירים על המגילה, אבל אני מבין שכבר מאוחר מדי".
"כן, הרב, כבר הדפסתי", אמרתי לו בצער.
"לא נורא. אולי הספרים יעזרו לך למהדורות הבאות", הוא אמר. "אבל מה תירצת על השאלה למה קוראים בכלל מגילת רות בשבועות?" הוא שאל.
עניתי ממה שהיה מונח לי בזיכרון. הרב עשה הכל בכדי להראות כמה הוא מתענג מכל תשובה, כאילו לא ידע אותה מראש.
"שימען, אמרת שקוראים לך. תשמע, תבוא אלי ביום ראשון בשעה 4 אני רוצה לתרץ לך תירוץ שלא כתבת. אולי לספר זה לא ייכנס, אבל אתה הולך להקים בית, אני חושב שזה יכול לעזור לך".
לא ידעתי את נפשי מאושר. עזרת הנשים בה ישב רבי ישראל הייתה שטח צבאי סגור. מעולם לא ראיתי מישהו שעולה לשם. ופתאום, בלי שום הכנה מראש לזכות בכזו קרבה. נס ופלא ממש.
פגישה תמוהה ומוזרה
בשעה 2 כבר הגעתי לבית הכנסת. כססתי ציפורניים בעצבנות. הלכתי הלוך ושוב, סופר כל שנייה עד השעה המיועדת, אז עליתי לעזרת הנשים, דפקתי כמה דפיקות ואת פני קידם בחביבות עצומה רבי ישראל. הוא לקח אותי לשולחן שלו שהיה עמוס בספרים וחידושים, סימן לי לשבת מולו כשבינינו מפרידה ערימת ספרים גדולה. הוא הסתכל לי בעיניים, מה זה בעיניים? בנשמה ממש, ואני שמתי לב שהידיים שלו זזות כל הזמן מצד לצד. אחרי שתי דקות בהן הוא התבונן בי במבט חודר, הוא הוציא גיליון גדול מאחורי ערימת הספרים ולתדהמתי הבנתי מה הוא עשה בשתי הדקות האלה: על הגיליון הגדול היה ציור דיוקן יפהפה, עם העתק מושלם של הפנים שלי שצוירו בדיוק נמרץ תוך שתי דקות בלבד עם אותה תנוחת ישיבה בה ישבתי.
צבטתי את עצמי בהלם. לא הצלחתי להבין מה קורה פה. ההיה או ראיתי חלום. מה לרבי ישראל הקדוש ולציורי דיוקנים של אנשים. כאילו זה לא הספיק, רבי ישראל לא עצר וכאילו גמר אומר להביך אותי עד אובדן חושים, הוא שאל: "נו, שימען. מה אתה אומר על הציור?"
לא ידעתי מה לומר, איך לומר, למה לומר. "מה אני אומר? אממ... אני אומר שזו יצירה אממ... אני לא כל כך מבין בזה, אממ, אבל זה מאוד מעניין. ש... ש... מיוחד מאוד". התפתלתי בכיסא, הרגשתי שהצבעים בפנים שלי מתחלפים כמו רמזור היפר אקטיבי.
רבי ישראל חייך חיוך רחב. פתאום ראיתי זיק קונדסי עובר לו בפנים. "הבטחתי לך פירוש על מגילת רות", הוא אמר בחיוך, "זה חלק מהפירוש".
אני כבר לא רציתי כלום. רק חשבתי איך אני יוצא מכל הסיטואציה המוזרה הזו בשלום. לא ידעתי מה קרה לרב שהיה מושא הערצתי ואיך הגעתי למעמד המוזר הזה. אחרי דקה של שקט, התחיל רבי ישראל להסביר לי את הפירוש שלו. פירוש ששינה לי מאז את חג השבועות בפרט ואולי גם את כל החיים בכלל.
לידתו של ה'בן יקיר'
"ראיתי אותך יושב כאן בחודשיים האחרונים", הוא פתח. "ובגלל שאתה עוסק במשהו שהוא מאוד קרוב ללבי, אני רוצה לספר לך על זה משהו אישי, סיפור שאני מספר פעם ראשונה. הקשר שלי למגילת רות התחיל ביום שנולדתי. נולדתי בליל חג השבועות. קראו לי ישראל, גם על שם עם ישראל שנהיה לעם ביום הזה וגם על שם הבעל-שם-טוב הקדוש שנפטר ביום הקדוש הזה. ברגע האחרון, החליט אבא, להוסיף לי גם את השם דוד, על שם דוד המלך שנולד ונפטר ביום הזה. אבל מהיום שנולדתי, דבק בי כינוי החיבה - לוּלִי.
נולדתי כבן יחיד אחרי שש בנות. אבא שלי, שבטח שמעת עליו, הוא תלמיד חכם עצום. יהודי שכולו תורה. אי אפשר היה לתאר את האושר שלו כשזכה לבן אחרי שש בנות ועוד אחרי כל כך הרבה שנים. ההורים שלי השקיעו בי את כל נשמתם. הייתי משוש חייהם ובבת עינם. האחיות שלי כרכרו סביבי כל היום, ועשו ביניהן תורנות מי 'תזכה' לטפל בי. בעוד הצד הנשי במשפחה עשה הכל בכדי לטפל בי בגשמיות, אבא היה מרוכז בהתפתחות הרוחנית שלי. כשהתחלנו ללמוד ב'חדר' חומש בראשית, אבא כבר היה לומד אתי את כל המדרשים ומוסיף לי כהנה וכהנה. התחלתי ללמוד גמרא בגיל מאוד צעיר. אבא לימד אותי איך לומדים. התענוג הכי גדול של אמא היה שלמדנו בבית. היא הייתה יושבת במטבח ופשוט מתמוגגת. כמעט היה אפשר לראות איך היא נהיית צעירה יותר בכל רגע של לימוד. היא גם הייתה זו ש'סוחבת' אותי למיטה כשחשבה שאני כבר עייף: "הילד צריך לנוח", היא הייתה אומרת לאבא בפסקנות, ושנינו היינו נפרדים בצער עד ליום המחרת.
מהאחיות שלי, שרובן היו גדולות ממני בכמה שנים טובות, למדתי לצייר ולנגן. יש לי חוש לציור ולמוזיקה והייתי יכול לשמוע שעות את אחותי שהייתה פורטת במקצועיות על הגיטרה שלה. גם על אחותי הגדולה שהייתה ציירת מחוננת הייתי יכול להסתכל במשך שעות. הן, מצִדן, אהבו מאוד ללמד אותי ובתור ילד צעיר כבר ניגנתי וציירתי כוותיק ומומחה. הילדות שלי זכורה לי כחוויה אחת מתוקה של משפחתיות, חום ורוחניות.
כשחגגתי יום הולדת 12, החלו הדיונים על בר המצווה. הייתי בן יחיד וזו הייתה בר המצווה היחידה של המשפחה שלא תכננה להחמיץ אף פרט. בני המשפחה לא ויתרו על אף הזדמנות לדון על הפרטים. כל ארוחה נהפכה לחפ"ק אירועים, וכל נסיעה משפחתית לחמ"ל בתנועה. הרבה שאלות היו על הפרק: האם לחגוג את בר המצווה בחג עצמו, את מי להזמין ואיפה לשכן את האורחים. בסופו של דבר הוחלט שבליל החג נערוך סעודת חג למשפחה הקרובה ואחרי החג נערוך ערב בר מצווה באולם שמחות.
דבר אחד היה ברור מהתחלה: אני אקרא את כל הקריאה של שבועות כולל כמובן את מגילת רות.
אבל כל זה היה רק הפתיח לשאלה החשובה באמת: מה תהיה דרשת בר המצווה. אבא מאוד רצה שאני אכין לבד את הדרשה. הוא רצה שאתמודד עם המשימה, ונראה לי שהוא גם רצה שכולם יֵדעו איזה 'כישרען' יש לו בבית. נושאים עלו וירדו, מערכות שלמות נפסלו, עד שאמא הציעה הצעה שאי אפשר לסרב לה:
"אתה זוכר מאיר?" היא אמרה לאבא באחד הערבים שהנושא עלה לשולחן בפעם המי יודע כמה, "שכשלולי נולד, אתה הלכת לישיבה ללמוד? הרי התאריך של הלידה היה שבועיים אחר כך ואף אחד לא חשב שזה יקרה בדיוק בחג?"
"זוכר", אמר אבא שהכיר את סיפור הלידה המוקדמת והמסוכנת אִתה אמא נאלצה להתמודד לבד כבר בפעם המיליון. "אז אני רוצה לדעת מה למדת באותה לילה, ושעל הסוגיה הזו לולי ידבר".
אבא מולל את זקנו: "מה למדתי באותו לילה? שאלה מצוינת. זה היה בקיץ של נדרים. זה בטוח. בליל שבועות למדנו דף כח. את הסוגיה של בר פדא".
"מצוין", אמרה אמא. "שלולי ידרוש על הסוגיה הזאת". אבא לא התלהב: "זו סוגיה מסובכת, לא מתאימה לגיל 13 וגם לא בטוח שהציבור יתעניין בזה".
אבל אמא לא ידעה לקבל לא. היא החליטה ומבחינתה זה היה סוף פסוק. "אתה תלמד עם לולי את הסוגיה עד שהוא יֵדע אותה ישר והפוך, אני בטוחה שהוא כבר ימצא מה לחדש".
"אתה בטח יודע", אומר לי רבי ישראל, "שיש סוגיות בש"ס שנקראות על שם האמורא שחידש אותן. כזו היא הסוגיה של בר פדא בנדרים. זה היה גם הדבר הראשון שאבא אמר לי שהתחלנו ללמוד את הסוגיה. התחלנו ללמוד את הסוגיה, זו סוגיה מאוד קשה, אבל עם אבא שום דבר לא היה קשה. היה לו לימוד מדבק. איזו התלהבות, איזה ברען, איזו שמחה. אבא כל כך שמח שיש לו בן שהוא יכול ללמוד אתו, שבמשך כל זמן הלימוד הוא פשוט קרן מאושר. כל מילה שאמרתי הפכה מיד לסברה נפלאה, כששאלתי קושיה, היא מיד הפכה ל'קושיה שלא נשמעה בעולם הזה מאז הר סיני' וכן הלאה. כשצללנו לתוך הסוגיה, וכבר שאלתי והשבתי לעניין, אבא כבר ממש יצא מגדרו וקשר לראשי כתרים שלא התאימו לראשי הקטן: "אז למעשה, אומר כאן מורנו ורבנו ר' ישראל שליט"א, סברא שהופכת את הסוגיה מתחילה לסוף ומהסוף להתחלה", ועוד כל מיני מחמאות מופלגות שיצאו לו בטבעיות מהפה.
זו הייתה חוויה מרתקת. למדנו כל יום שעתיים. כל הבית הפך להיות בר פדא. כל האחיות ידעו לדקלם מתוך שינה את ההבדל בין קדושת גוף לקדושת דמים. אמא שלי מלמלה מתוך שינה את שיטת הר"ן על הסוגיה, ואפילו השכנים כבר דקלמו את משפט המפתח על "הלשונות הנפלאים של הר"ן, שאין כמותם בכל הש"ס". היו משפטים שהפכו ממש לסלוגנים משפחתיים, כמו: "תראה לי עוד מקום שהר"ן כותב על הרשב"א 'ואף הרשב"א היה חוכך בדינו לומר'. זה הרי נדיר!
אחרי שסיימנו ללמוד את הסוגיה, העליתי על הכתב כמה קושיות ותירוצים שהתחדשו לנו במהלך הלימוד - והנה, הייתה דרשה לתפארת, בדיוק כמו שאמא רצתה.
כשפתחתי את הדרשה וסיפרתי למה אני דורש על הסוגיה הלא קונבנציונלית, אמא הייתה ממש ברקיע השביעי. לא היה אושר כאושרה. כל החברות שהגיעו לשמוח אִתה בבר מצווה של המוז'יניק שמעו במדויק את הסיפור מתחילה ועד סוף ואני שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות לגמול לאמא קצת טובה על כל המסירות וההשקעה.
כל הסיפור הזה, הוא הקדמה למנהג שהתחיל משנת בר המצווה. מאז, בכל ליל שבועות, יום ההולדת שלי, הייתי יושב עם אבא בבית, ולומדים את הסוגיה של בר פדא. אמא הייתה נשארת ערה כל הלילה, מגישה קפה ועוגות כל חצי שעה, וצוהלת מאושר. לא עזרו הבקשות שלי ושל אבא שאנחנו רוצים ללמוד בבית המדרש ההומה. 'פעם בשנה אני צריכה את זה', היא הייתה אומרת ואנחנו מילאנו את בקשתה בשמחה ובאהבה גדולה".

המחברת והקנאה
המסלול שלי, המשיך רבי ישראל לספר, היה נראה מוגדר מראש. מעלה מעלה בדרך העולה בית א-ל. שלוש השנים של הישיבה קטנה עברו עלי בהתעלות גדולה. למדתי טוב, הקפדתי על קלה כבחמורה, הייתי חבר טוב ובן אוהב, חלום של כל אבא ואמא.
בשעות הפנאי שלי, בין הסדרים, הייתי משתעשע בתחביבים שלמדתי מהאחיות שלי. כשהייתי חוזר הביתה, הייתי מנגן בגיטרה של אחותי ושר שירי נשמה. גם את תחביב הציור לא שכחתי. הייתה לי מחברת סודית, בה הייתי מצייר קריקטורות של אנשים אותם הכרתי ביום-יום. לא יודע להסביר למה אבל זה היה נותן לי שקט נפשי. את המחברת שמרתי לעצמי. חשבתי שזה לא ראוי לבחור ישיבה לעסוק בכאלה דברים ובעיקר חששתי שהציורים שלי עלולים לפגוע באובייקטים אותם ציירתי. המחברת הזו הייתה נעולה היטב בארון שלי בישיבה, ורק בשעות הלילה המאוחרות, הייתי מוצא זמן להתפרק קצת ולהטמין את המחברת שוב עד להזדמנות הבאה.
הצוות בישיבה היה ממש מצוין, חוץ מאיש צוות אחד, שמהיום הראשון שהגעתי לישיבה לא אהב אותי. מכיוון שאותו איש צוות החזיק בתפקיד שהייתה לו השלכה על כל הבחורים בישיבה, היו לנו מדי פעם חיכוכים קטנים. הוא היה משוכנע שאני יהיר מדי, ואמר בכמה הזדמנויות ש"צריך להוריד לו את האף".
לאורך כל שנות לימודיי בישיבה, על לא עוול בכפי, הוא נהג, איך לומר זאת בעדינות: פשוט להציק לי. מדי תקופה, הייתי נאלץ לספוג ממנו הערות פוגעניות שהיו דוקרות אותי, אבל אני הבלגתי והמשכתי הלאה. ברוך השם, הייתי מהמצטיינים בישיבה, ולא היו לו הרבה הזדמנויות להציק, אבל הוא לא הפסיד אף הזדמנות. כשהתפללתי באריכות הוא בא להגיד לי שחבל שאני מנסה לעשות רושם על חשבון הקב"ה, וכשהתפללתי באופן נורמלי הוא היה אומר לי שאני חייב להתחזק ביראת שמים. מהשמועה למדתי שהיה לו בן, בגיל שלי, שירד מהדרך. יצא לתרבות רעה. לעצמי אמרתי, שאולי עלי הוא פורק את התסכול שלו וכיוונתי שהסכינים שננעצו בי יכפרו על עוונותיי.


הנקמה הזוועתית
וכאן מתחיל הסיפור האמיתי. זה היה בחג השבועות של שיעור ג'. ביום בו מלאו לי 17 שנה. כמדי שנה, את ליל חג השבועות עשיתי יחד עם אבא ובר פדא בבית מול עיניה השמחות של אמא שלא היה גבול לאושרה. למחרת, כשהגעתי לישיבה, חיכה לי איש הצוות בכניסה. "אני מבין שאתה לא יודע שיש כאן סדר ליל שבועות בישיבה?" הוא שאל בעוקצנות.
ידעתי היטב שהוא מחפש רק לעקוץ אותי. הוא ידע היטב שאני מעולם לא מחסיר סדר בישיבה וידע גם היטב משנים קודמות שבשבועות אני לומד עם אבא בבית. ניסיתי להסביר לו את הסיטואציה, אבל הוא היה מכוונן מטרה.
"ביקשת רשות ממישהו? נראה לך כאן הכל הפקר? מה זה הדבר הזה?" אני לא חוצפן מטבעי. הפוך. אבל הרגשתי שכלו כל הקִצין: "הרב צודק", אמרתי לו. "חטאתי, עוויתי ופשעתי. שהרב ייתן לי עונש וזהו". הוא התעצבן. אוהו, כמה הוא התעצבן. מאחורי גבי הוא סינן: "אתה עוד תשמע ממני, חצוף".
אני ניגשתי לסטנדר וכל האירוע נשכח ממני כלא היה. יום למחרת, הגעתי בבוקר לישיבה וראיתי שהחצר כמרקחה. גדודים-גדודים של בחורים עמדו בחצר ודיברו בלהט. מה קרה? אל תשאלו. הנהלת הישיבה החליטה לפרוץ את כל הארונות של הבחורים, וכל הדברים האסורים הוחרמו על ידי הנהלת הישיבה. בחורים רבים רעדו על נפשם. היו שהחזיקו דברים שלא התאימו לרוח הישיבה וכל אחד חשב על התירוצים שיספק כשיבואו לעשות אתו חשבון. אני לא דאגתי. לא היה לי שום דבר 'לא חוקי' בארון. אבל פתאום 'נפל לי האסימון'. המחברת. הציורים. אוי ואבוי אם מישהו נגע בה. רצתי במהירות לחדר, פתחתי את הארון, הרמתי את הספרים והניירות. הכל היה, חוץ מהמחברת.
נתקפתי בחרדה. אם הבחורים בישיבה יֵדעו על המחברת, זה יהיה אסון נורא. אני אבוד.
התחלתי לחשוב על תירוצים: אולי אני אגיד שזה של אחותי, אולי של חבר שלא לומד בישיבה, אולי כיוון אחר. אחרי תפילת שחרית בכוונה עצומה, התחלתי להירגע. לא עשיתי שום דבר רע. במקרה הכי גרוע והיה לי קצת אי נעימות מהצוות שיֵדע שהמצוין של הישיבה מחזיק בתחביב סודי של ציור בשעות הפנאי. לא נעים, אבל גם בכלל לא נורא. בחלומותיי השחורים ביותר לא דמיינתי מה הולך לקרות. בשעת הצהריים נתלה פתק בלוח המודעות של הישיבה: "בשעה 16:00 , מיד אחרי תפילת מנחה, שיחה חשובה לכל הבחורים. איש בל ייעדר".
במצב הנוכחי, איש לא יכול היה להרשות לעצמו להיעדר. גם ככה, המצב של כולם היה לא פשוט וצריך רחמי שמים מרובים. את השיחה מסר מיודענו, איש הצוות שמעולם לא אהב אותי. "רבותי", הוא אמר. "אתם יודעים שפתחנו את כל הארונות. ואני חייב לומר שהיינו מזועזעים. כל הצוות של הישיבה, ממש היו בזעזוע. אין לך ארון שאין קללתו מרובה מחברו. מוכרחים לעשות חושבים, איך לתקן את מה שקורה כאן.
"אני אתן דוגמה. אולי הכי מזעזעת מכל מה שמצאנו. יושב בחור, שחושב שהוא בן עלייה, נחשב בחור מצוין, ואומר לעצמו: הרי חז"ל דורשים - אין צור כאלוקינו, שאין צייר כאלוקינו. נו, הוא הרי חושב את עצמו למדן, ואז אומר הבחור הלמדן לעצמו, הרי יש דין והלכת בדרכיו, וממילא - מה הוא צייר, אף אתה צייר. אז אני אעשה לעצמי גם כן איזה ציורים. וככה הוא יושב ומבטל את הזמן, ואם לא הייתי רואה לא הייתי מאמין, אפילו על בחור קל שבקלים, שיעשה כאלה שטויות והבלים ויצייר כאלו ציורים מטופשים. אני לא אגיד כאן שמות. כי זה לא העניין. אבל ברור שיש כאן שורש רקוב. ברור שזה בחור שיש בו חוצפה וגאווה וממילא התורה שלו לא שווה כלום. וממילא לא פלא שלא היה לו מה לחפש כאן בליל שבועות. הוא לא שייך למתן תורה, אין לו הבנה מה זו קבלת התורה. אולי יש לו עתיד בתור צייר באמריקה, אצל הגויים. בעולם התורה ודאי שאין לו מה לחפש"...

ההתרסקות
את המשך השיחה כבר לא שמעתי. ראשי הסתחרר, איבדתי לחלוטין את התחושה בגופי והרגשתי כאילו מישהו היכה בי מכת מוות. ישבתי במקומי, מוכה הלם, כשכל חיי קורסים למולי כמגדל קלפים. עיגולים שחורים הופיעו מול עיניי והראש שלי נפל על הסטנדר בלי שהצלחתי להתנגד. התעוררתי רק כשהחברים טלטלו אותי לאחר שהסתיימה השיחה.
השעה הייתה ארבע ורבע. בצעדים כושלים צעדתי לעבר שורת המתלים, נטלתי את החליפה והכובע, ויצאתי הביתה. הייתי מבויש ומפוחד, נדהם והמום. שבור לרסיסים. מרוסק לחלוטין. הגעתי הביתה, חיוור כמת. נשכבתי על המיטה, טמנתי את ראשי בכרית, ורק אז, פרצתי בבכי גדול. מהר מאוד הגיעו האחיות, ואחריהן האמא, והסתכלו עלי בהלם מוחלט.
"לולי", צעקה לי אמא, "לולי שלי, מה קרה. מה עשו לך?" אבל לא הייתי מסוגל לענות. טמנתי את הראש בכרית, בכיתי בכי גדול וביקשתי את נפשי למות. אפילו לא למות. פשוט להיעלם. כאילו אף פעם לא הייתי קיים.
אחרי ניסיונות כושלים לברר אתי מה קרה, הזעיקה אמא את אבא מהישיבה. אבא הגיע תוך דקות. הוא ניסה לדבר אתי, אבל אני לא הצלחתי להוציא את הראש מהכרית. אבא התחיל לבכות יחד אתי. הוא לא היה מסוגל לראות את לולי שלו, בבת עינו, משאת נפשו ומשוש חייו, מפרכס במיטה.
אבא היה הראשון להתעשת. הוא צלצל לראש הישיבה בה למדתי לבדוק מה קרה. האחרון השיב שהוא לא בישיבה, אבל יברר מה קרה, ויחזור אליו בהקדם האפשרי.
אחרי כמה דקות הוא חזר עם בשורות מרגיעות: "הכל בסדר. פשוט אחד מאנשי הצוות נתן שיחת מוסר בישיבה, וכנראה הוא לקח את זה קצת קשה. הכל בסדר ר' מאיר, זה יעבור בעזרת ה'".
אבל שום דבר לא היה בסדר. שעתיים בכיתי עד שכבר לא נשאר בי כוח. אמא לא משה ממיטתי אפילו לרגע. 'אתה רוצה לשתות, לולי? אני אביא לך מגבת רטובה?' אבל אני? אני נהייתי אפאטי לחלוטין. בהיתי בחלל החדר ולא הוצאתי מילה מהפה.
"מאיר", שמעתי את אמא אומרת, "תעשה לי טובה, דחוף, לך עכשיו לישיבה של לולי, ותברר בדיוק מה קרה. זה לא נשמע לי כל הסיפור הזה". אבא לא חיכה אפילו שנייה. הוא רץ לישיבה, ואחרי שעה הוא חזר הביתה בסערת רגשות. מעולם לא ראיתי אותו ככה. אבא שלי, אציל הנפש, סמל הטוהר והעדינות, חזר רועד כולו, פניו אדומות ועיניו זולגות דמעות.
"רוצח! רוצח!" הוא סינן בזעם עצור. "גיהנום כלה והוא אינו כלה! מי התיר לו? רוצח! הוא רוצח כפשוטו! חשבתי שאני שולח אותו לישיבה, לא לבית מטבחיים!"
אמא הביטה בו מבועתת ויצאה אתו החוצה לשמוע את הסיפור. שמעתי איך הוא מגולל בפניה את הזוועה כמו שהוא שמע אותה מהחברים שלי בישיבה. איך עמד יהודי, בתפקיד חינוכי, לפני 150 בחורים ושפך דם נקיים. תקע סכין בלבו של בנו יחידו, אהוב לבו.
איש הצוות ניסה להצטדק. הוא הסביר שלא אמר את השם, והיה משוכנע שאף אחד לא יבין, ואם חס ושלום קרתה תקלה, הוא מוכן לבוא ולהתנצל. אבל בשבילי זה כבר היה מאוחר מדי. אני הייתי מרוסק לחלוטין. שבור לרסיסים קטנים, אשר היו בלתי ניתנים לאיחוי. התביישתי לצאת מהבית. התביישתי לפגוש חברים, או בני משפחה. ישבתי בחדרי, מהבוקר עד הערב, כשאני מעביר את הזמן בציור פרצופים משונים, ובנגינה בגיטרה של אחותי. הוריי השבורים, לקחו אותי למומחה עולמי שינסה לעזור לי. הוא רשם לי כדורים שיכולים לעזור. אבל אני לא הסכמתי לקחת אותם בשום אופן.
ביום אחד, ברגע אחד, ירדתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. התהליך היה מהיר וכואב. מנער צעיר מלא שאיפות ותקוות, שעתידו הגדול לפניו, הפכתי לשבר כלי, שעתידו נחרב ונהרס בעודו באיבו. גם כעבור חודש וחודשיים, הפצע לא הגליד. לא יכולתי לפתוח יותר גמרא. לא יכולתי להיכנס לבית המדרש. מבחינתי הסיפור נגמר. כך יצא, שאני, לולי, התקווה הגדולה של אבא ואמא, האור של חייהם, הגאווה של כל המשפחה, עוד לפני שעליתי לישיבה גדולה, הייתי לגמרי מחוץ לעולם הישיבות. אבא נשבר לחלוטין. תוך שבועות ספורים השיער שלו הלבין לחלוטין. זקנה קפצה עליו.
מבית המדרש לרחובות תל-אביב
"שימען, אתה בחור חכם", אמר לי רבי ישראל, "אתה לא צריך לשמוע את כל השתלשלות העניין. איך התגלגלתי בבתי קרובי משפחה, שניסו לעזור ולשקם אותי, אבל רק גרמו לי לסבל גדול יותר, איך עברתי בין מוסדות שלא התאימו לי, איך הרגשתי שהאהבה חונקת אותי עד שחיפשתי את הדרך להתנתק לגמרי. להיות עצמאי.
נעזרתי בכמה חברים חדשים שרכשתי לי ששכרו דירה בתל אביב, בשותפות, והצטרפתי לחבורתם, מנותק מכל העולם שממנו באתי. בלי משפחה, בלי תורה, בלי תפילה, בלי אמונה. רק עם כאב אחד גדול ועמוק בלב, שהלך והעמיק בתוכי ככל שחלף הזמן.
הייתי צריך לממן את עצמי איכשהו, וכך, מצאתי את עצמי, יושב רוב היום בגפי, בטיילת של תל אביב, כששערי גדל פרא, ומציע את כישרונותיי לעוברים ושבים... לצדי מונחת דרך קבע הגיטרה שקיבלתי מתנה מאחותי, עיפרון פחם שחור, ובלוק ציור גדול. כל ציור - עשרה שקלים. ועבור מנגינות, איש אשר ידבנו לבו... לא שחשבתי שלהיות צייר ונגן רחוב זו העבודה הכי טובה שיכולה להיות לי, אבל השלמתי עם מציאות חיי. משהו אחר לא יכולתי ולא ידעתי לעשות.
יש הרבה מקרים של בחורים שיצאו מהדרך שמחזיקים בטינה גדולה על המשפחות שלהם. אצלי זה היה הפוך. לא היו לי שום משקעים. הם באמת ריחמו עלי, וקיבלו את ההחלטה שלי, בהרגשה של צער על מר גורלי. והאמת, שגם אני לא כעסתי עליהם בכלל. אהבתי אותם מאוד ואפילו ריחמתי עליהם. ידעתי שאני גורם להם סבל עצום וידעתי שהם לא אשמים, ולכן השתדלתי להתרחק כמה שיותר. רחוק מהעין – רחוק מהלב. לא באתי לבקר, וכמעט שלא הייתי מצלצל. קיוויתי בכל לבי, שהם פשוט ישכחו ממני, וכך יהיה טוב גם להם וגם לי.


לבית הייתי מצלצל פעמיים בשנה. פעם אחת בערב ראש השנה, להגיד שנה טובה, ופעם נוספת. בערב חג השבועות. ערב יום ההולדת שלי. עם אבא זו הייתה שיחה מביכה. עם כל הכוונות הטובות שהיו לו, לא היה לו מושג מה לשאול אותי ואיך מתעניינים בבן שלא שייך בלימוד. וואס הערצאך? מה מחדשים? הוא היה שואל בחמימות. אבל השיחה הייתה גוועת במהירות מחוסר עניין.
רק אמא הייתה מדברת אתי. "לולי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אתה צריך שנשלח לך משהו? אולי תבוא לבקר? אנחנו רוצים לראות אותך קצת, תבוא תראה את האחיינים החדשים שלך"... אבל אני תמיד סירבתי בנימוס. לא רציתי להכאיב. ואמא הייתה אומרת לי תמיד בסוף השיחה: "לולי, גדלת בעוד שנה, אבל תזכור תמיד, כמו בלידה שלך, למרות כל הסיבוכים שהיו, לא ויתרתי עליך. הסכמתי לשלם בחיים שלי בשביל שתבוא לעולם. אני אף פעם לא אוותר עליך. אתה שומע לולי? אף פעם!"
"תודה אמא", הייתי אומר ובסתר לבי מייחל שאמא כבר תוותר עלי ויהיה לי קצת שקט נפשי.
כך נמשכו העניינים ארבע שנים ארוכות-ארוכות.
באחד מימות הקיץ התל אביביים, ישבתי לי כדרכי, מנגן קצת ומצפה לאיזשהו תייר מזדמן שירצה לרכוש דיוקן משעשע של עצמו בעשרה שקלים.
הייתי די שקוע בנגינתי, כך שלא שמתי לב מהיכן הוא צץ והופיע פתאום. ואיך הוא בכלל שם לב לקיומי. אבל עובדה היא, שהרמתי את עיניי, וראיתי אותו עומד מולי.
אני לא אגיד לך מי זה היה, וגם אל תבקש ממני לדעת. זה גם לא משנה. השם שלו רק יפריע לך להכיל את הסיפור, למרות שאני חייב לו את כל חיי הרוחניים.
הוא היה איש מפורסם בחלקים גדולים של הציבור. אבל אני שגדלתי בחממה רוחנית ומשם עברתי לשממה רוחנית, לא ידעתי במי מדובר. מולי ראיתי יהודי עם שיער ארוך, גיטרה גדולה כמו שלי והוא היה נראה כמו מה שנקרא באותם ימים 'היפי'. הבדל אחד היה בינינו: הכיפה. הוא חבש כיפה שהייתה מהודקת לשערות ראשו עם שתי סיכות. היה בו משהו קסום. הבריזה שנשבה מן הים, שיחקה בתלתליו שהתנופפו בעליזות ברוח. אתה יודע, כשאתה מצייר הרבה פנים, אתה מתרגל להתבונן לאנשים בעיניים. בעיניים, אם יש לך קצת ניסיון, אתה יכול לראות הכל. כבעל ניסיון, הייתי מסוגל במבט אחד לתוך העיניים, לדעת בדיוק מי האיש שיושב לפני.
ולהפתעתי גיליתי, שגם הוא מתבונן בעיניים - כמוני. התבוננתי לרגע בעיניו, והוא התבונן לרגע בעיניי, ולרגע אחד מבטינו הצטלבו. אומר לך את האמת, כאלה עיניים עוד לא ראיתי. לא ראיתי עד אז, ולא ראיתי מאז. היה בהן ניצוץ פלא מיוחד, זיק של אור, שהיה מלא באהבת אדם. הן היו עמוקות, מתוקות, עוטפות, חודרות עד עומק העומקים של הנשמה. "הי, חבר קדוש, מה שלומנו היום?" הוא שאל אותי בטבעיות. כאילו היינו ידידים ותיקים שנים רבות.
ואתה יודע מה הדהים אותי? שבאותו הרגע, הרגשתי שאני והוא באמת ידידים שנים ארוכות. כאילו גל אדיר, של חום אנושי גאה ושטף את כולי.
ובאותו הרגע הרגשתי שכל החיים חיכיתי לפגוש באדם כזה. ממבוכה, עניתי שלא ממין העניין. "אתה רוצה אולי ציור?" "אפשר, אולי אני אקח ציור", הוא אמר. "אבל אגיד לך את האמת: הצייר יותר מעניין אותי מהציור".
הוא התיישב לידי, והניח על הרצפה את הגיטרה שלו. הוא התבונן בי שוב, ושאל בעדינות: "הי חבר, אתה מרשה לי לשאול מה השם שלך?" "כן, למה לא", עניתי מיד. "השם שלי לולי". אבל מיד הוספתי: "למל עשה קוראים לי ישראל דוד. כי נולדתי בשבועות. זה על שם הבעל שם טוב ודוד המלך". הוספתי. הוא לחץ את ידי בחמימות וציין בפני את שמו. ואז הוא אמר: "אני מוכרח לומר לך שאתה נראה לי כל כך מיוחד, שאני חייב שתספר לי משהו עליך... אם לא אכפת לך"...
היה בו משהו אמיתי. הרגשתי שאכפת לו ממני. הוא באמת רוצה לדעת מה עובר עלי. אבל המבוכה הייתה גדולה. "אני צייר רחוב", אמרתי לו. "קצת מנגן על הגיטרה. אין לי משהו מיוחד לספר".
אבל הסיפור הזה לא עבד עליו. הוא היה מנוסה ולא הרפה. "ידידי הקדוש, אולי בשבילך זה נראה לא כל כך חשוב, אבל בשבילי, מה שתספר לי זה ממש געוואלד. אתה ממש מחיה אותי". בשלב זה, התמוטטו אצלי כל חומות ההגנה שבניתי בעמל רב במשך השנים. נמסתי לחלוטין. מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, יושב במשך שעה ארוכה ומספר לחבר החדש שלי את סיפור חיי מתחילה ועד סוף. סיפרתי הכל. מהילדות, דרך בר המצווה, הדרשה על הסוגיה של בר פדא, ועד לאותו יום מר ונמהר, שחיי השתנו בבת אחת. כשסיפרתי לו על השיחה בישיבה, ראיתי דמעות עולות בעיניו. הוא היה מזועזע עד עמקי נשמתו. אך הוא המשיך להקשיב לי בשקט, עד שסיימתי.
כשסיימתי, הוא שתק שתיקה עמוקה שנמשכה כמו נצח. ואז הוא אמר: "אף אחד בעולם לא יכול לסלוח על מה שעשו לך. תדע לך, שהכאב הזה מגיע ממש עד כיסא הכבוד. אתה בחור עמוק, אז אתה תבין את זה ממש עם כל הלב. אתה יודע שבשבועות אנחנו קוראים מגילת רות. יש הרבה סיבות לזה. אבל אני מוכרח לשתף אותך ברעיון שעלה לי. יש יהודים של מתן תורה. ויש יהודים של מגילת רות. אתה מבין את העומק שיש כאן? יהודי של מתן תורה, זה דרגה גדולה מאוד. זה יהודי שלומד תורה יומם ולילה וקשור בכל לבו להקב"ה.
"אבל עם כל הגדולה שלו, הוא עדיין לא יכול להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מיהודי של מגילת רות. זו תורה אחרת לגמרי. זו תורה שיכולה להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מרות, כי דווקא רות היא שלימדה את כל עם ישראל, שאת ההשגות הגדולות ביותר מקבלים דווקא אחרי שדוחים אותך. אחרי שמבקשים ממך ללכת. לעזוב. לוותר. "היא לימדה אותנו, שאם אתה חוזר שוב פעם - אחרי שהרחיקו אותך, אחרי שביישו אותך, ואתה דבק בכל זאת בתורה - התורה שלך הופכת להיות תורה של מגילת רות.
"קוראים לך גם דוד, נכון? אתה יודע שגם דוד המלך, משיח צדקנו, התמודד עם אותם קשיים. מאז שהוא נולד רק ביזו אותו והרחיקו אותו. אבל דווקא זה נתן לו את הכוח של הדבקות הכי עמוקה שיכולה להיות. אתה יודע, כולם חושבים ששבועות זה החג של היהודים ששייכים למתן תורה, אבל אני אומר לך שזה לא נכון. זה החג ששייך ליהודים של מגילת רות.
"אני מסתובב בעולם ורואה לצערי כל כך הרבה ילדים דחויים, כל כך הרבה נשמות אבודות, כמעט אף אחד לא יודע להפוך את הדחייה והאובדן הזה בכדי להפוך להיות יהודי של מגילת רות. רובם נדחים - והולכים לאבדון לצערנו. כמה נשמות אומללות יש בעולם", הוא פלט אנחה כזו שהגיעה מתוך הלב הגדול שלו והמשיך.
"אתה יודע, לולי", הוא אמר ברגש עז, "לפעמים אני חושב על המשיח. הוא יושב בשערי רומי ומחכה כבר לבוא. אבל כל יום הוא שומע תירוץ אחר. אין יום שלא אומרים לו: תבוא מחר. המשיח שומע תירוצים כבר אלפי שנים ועדיין לא מתייאש. הוא ממשיך לשבת בשערי רומי ולחכות שסוף סוף יקראו לו. דע לך, כשאדם חוזר אחרי שדחו אותו, הוא כבר חוזר בן אדם אחר... הוא לא מגיע מסיבות חיצוניות, הוא מגיע כי הוא באמת רוצה להגיע. הוא חוזר, כי הנשמה שלו אמרה לו לחזור. זה כוח שיש רק ליהודים של מגילת רות...
"אתה מבין לולי מה קורה כאן?" הוא שאל רטורית והמשיך. "יש יהודים שלא מקבלים בכלל הזדמנות. לא דוחים אותם אף פעם. הכל הולך להם כמו שצריך. הם יהודים של מתן תורה. אבל יש יהודים קדושים שמקבלים את ההזדמנות, דוחים אותם והם במקום לחזור, מתרחקים עוד יותר. לולי, אנחנו בחצי הדרך. קיבלנו הזדמנות להיות יהודים אמיתיים יותר, יהודים עמוקים יותר, יהודים של מגילת רות. יהודים שהם יהודים בגלל שהם באמת מאמינים בזה בכל לבם, ובאמת אוהבים בכל לבם, בלי שום נגיעה. אנחנו כבר לא עושים משהו בגלל הפחד של מה יאמרו, ומה יחשבו עלינו. עברנו את זה. עכשיו נשארה רק האמת הכי עמוקה שיש לנו בלב. רק היא תפעיל אותנו.
"זה עמוק מאוד, לולי המתוק. עמוק עמוק. אבל אתה מבין את זה. "אבל אתה יודע מה?" הוא אמר לי. "אני מדבר יותר מדי. הרי יהודים של מגילת רות, הם יהודים של ניגון. רות זה ניגונים, דוד הוא נעים זמירות ישראל, אז יש לי בשבילך שיר יפה. אתה בטח תאהב אותו. זה שיר מיוחד ל'יהודים של מגילת רות', חיברתי אותו בדיוק בזמן שהקב"ה נתן לי את ההזדמנות, להיות יהודי כזה... הוא כל כך מתאים לנו לעכשיו. בוא ננגן אותו ביחד. תעזור לי עם הגיטרה, תעזור לי עם עוד קול שיהיה אתי". לקחתי בידי את הגיטרה שלי. הוא החזיק בגיטרה שלו, עצם את עיניו, והחל לשיר: "לולי תורתך, שעשועי..." את השיר הכרתי מהסעודה שלישית בישיבה. שרנו ביחד, על שפת הים בתל אביב את השיר הזה שוב ושוב. ואז הוא עצר. "תן לי לשיר את השיר הזה מחדש". ואז הוא חזר לנגן: לוּלִי, תורתך, כשהוא מדגיש את השם שלי שוב ושוב. אחרי רגע של מבוכה הצטרפתי אליו, ושרתי אתו יחד, את המילים שממש נפחו בי נשמה חדשה...
זר שהיה נקלע לטיילת של תל אביב באותם רגעים, היה רואה שני היפלאך, בעל שיער ארוך, יושבים ושרים ומנגנים איזה שיר ישן, אבל למעשה הייתה שם לידה חדשה. יהודי חדש בא לעולם. יהודי של מגילת רות.
היינו יכולים להמשיך ככה עוד שעות. אבל פתאום הוא שם לב שהשמש מתחילה לשקוע.

"תסלח לי לולי", הוא אמר לי בחום. "הייתה אמורה להיות לי הופעה בחמש בערב, עכשיו כבר שבע, בטח מחפשים אותי. הלילה אני חוזר לחו"ל, אבל תבטיח לי שפעם הבאה שאני פה, אנחנו יושבים יחד ללמוד את הסוגיא של 'בר פדא', ונלמד אותה כמו שצריך. אני מברך את שנינו שנזכה ללמוד אותה ביחד כל החיים. אני זוכר את הסוגיה מהישיבה, ואתה יודע מה המשפט הכי חשוב בכל הסוגיה? המשפט שאני רוצה ללמוד אתך מיד שאני חוזר: 'אמר רב המנונא: קדושה שבהם, להיכן הלכה?' דע לך לולי, זה בכלל לא משנה מה היה אתנו עד עכשיו, אבל תזכור שהקדושה שלנו לא הלכה לשום מקום". נפרדנו בחיבוק ארוך, עקבתי אחריו עד שנעלם עם הגיטרה שלו לרחוב התל אביבי הסואן ונשארתי לבד.
כמה ימים הייתי עסוק בלשחזר את המפגש הזה שוב ושוב – ונפלה בלבי החלטה. להפוך להיות 'יהודי של מגילת רות'. לנצל את ההזדמנות, ולהתחיל מחדש ממקום שלא הייתי יכול להיות בו קודם. התחלתי להתכונן לחזור. עוד לא סיפרתי לאף אחד. היו לי שבועיים ימים להתארגן, עד תאריך היעד. הלא הוא כמובן - חג השבועות. חיסלתי את כל "עסקיי", נפרדתי מחבריי, הסתפרתי וקניתי בגדים חדשים. בקוצר רוח המתנתי לערב חג השבועות.
בחזרה הביתה
הטלפון צלצל. מהצד השני של האפרכסת הייתה השיחה המסורתית. אמא על הקו. "לולי שלי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אולי לחג הזה אתה מגיע, אפילו רק לשעה? מה אתה אומר, לולי? אנחנו כל כך מתגעגעים. כל כך רוצים לראות אותך".
"טוב אמא", אמרתי ביובש. "אני אבוא".
"אתה צוחק, לולי? אל תגיד לאמא סתם. מתי תבוא? לכמה זמן? אולי תישאר אתנו קצת. לא ראינו אותך ארבע שנים. אתה לא חייב, אני רק מציעה".
"אמא", אמרתי לה. "זה בסדר. אני אשאר. כמה שתרצי". "אני לא רוצה להחליט לך. אבל אולי תישאר לכל יום ההולדת. נעשה מסיבה כמו פעם. מה אתה אומר?"
"בסדר, אמא. אני אשאר ליום ההולדת. אין בעיה".
אמא לא ידעה את נפשה. "אני מתחילה להכין את העוגות. חבל שלא אמרת אתמול, הייתי מכינה כמו שצריך. אבל לא חשוב. אתה רוצה לדבר עם אבא? או שתדבר כבר בבית. מה שאתה רוצה. אל תרגיש לא נעים".
עוד לפני שהספקתי להשיב, קולו של אבא בקע מהאפרכסת. "אני שומע בשורה טובה. נו, ברוך השם. נו, מה מחדשים?"
אחרי ארבע שנים, סוף סוף עניתי לו: "אני מגיע בעזרת השם. יש כמה חידושים בעיקר על דברי רב המנונא: 'קדושה שבהם להיכן הלכה', נדבר כבר בבית"...
אני יכול לומר לך, שאני לא יודע אם 'יהודי של מגילת רות', מביא את המשיח, אבל תחיית המתים ראיתי שהוא יכול לעשות...
גם בלי לראות, הספיקה לי השמיעה. ההורים שלי ממש קיבלו חיים חדשים.
שבתי הביתה. אחרי שנות נדודים. יצאתי 'יהודי של מתן תורה', הביזיונות ששפכו את דמי קידשו אותי ב'קדושת דמים', וחזרתי - 'יהודי של מגילת רות'. יהודי שדבק בתורה למרות שדחו אותו, למרות שביזו אותו, ובכל זאת, הוא בוחר לדבוק באמת שלו, מתוך הכרה והחלטה פנימית, שאי אפשר לעקור בשום אופן שבעולם.
הסוגיה האחרונה שלמדתי הייתה הסוגיה של 'בר פדא', ואליה חזרתי שוב בגעגוע, בליל שבועות הנוכחי. שוב ישבתי עם אבא, כל הלילה, אבל הפעם היה לי ניגון מתוק מלא געגועים. ידעתי שזו אהבת חיי.
בבוקר, הלכנו לבית הכנסת יחד. כל המשפחה. וכמובן, הקריאה היא הקריאה של בר המצווה שלי, אז כיבדו אותי לקרוא, גם בתורה וגם מגילת רות.
ואתה יודע, תמיד במגילת רות, הראשים נשמטים. אנשים נרדמים אחרי לילה ארוך של לימוד. אבל בשבילי כל מילה הייתה חיים חדשים. נעמי דוחה את רות. ורות? דבקה בה! נזכרתי איפה הייתי רק לפני שבועיים, נזכרתי בחבר הקדוש שלי, שנתן לי נשמה חדשה, נזכרתי בניגון השמימי שניגנו יחדיו, ולא עצרתי בעצמי. כשהגעתי למילים: 'ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך', התחלתי לקרוא את המילים במנגינה ששרנו על הטיילת. במנגינה של לולי תורתך...
זה ממש התאים לכל מילה. שים לב איך זה משתלב יפה עם המנגינה. "כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין - - - עמך עמי, ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר, כה יעשה ה' לי, וכה יוסיף כי המוות, יפריד ביני ובינך"... עד שאנשים התעוררו וקלטו מה קרה, כבר סיימתי את הפסוקים "שלי", והמשכתי לקרוא כרגיל.
אתה אולי תצחק, אבל מאותה שנה, בכל שנה שם בבית הכנסת של אבא שלי, הבעל קורא מנגן את הפסוקים האלו במנגינה הזו ששרתי באותו חג שבועות. הם כל כך נהנו מהרעיון, וגם ראו שזה מעיר את האנשים במגילה, אז הם פשוט אימצו את הרעיון...
אתה יודע, אני רוצה להגיד לך משהו לסיום. אתה הראשון ששומע ממני את הסיפור המלא. סיפרתי חלקים מהתורה הזו בשיעורים שמסרתי בישיבות המכונות ברשעות 'ישיבות לנוער נושר'. ניסיתי להסביר בכל דרך אפשרית, שיש להם הזדמנות, שאין אותה לאנשים שלא עברו את הכאב שלהם.
אבל תתפלא, כמעט אף אחד לא רצה לשמוע לי. הם חשבו שאני אומר את זה כדי לעודד אותם. לא הצלחתי להיות אִתם בלב פתוח לצערי. אבל אתה, אתה הרי לומד בישיבה רגילה, אתה הרי יודע שאני מתכוון לזה באמת, אתה, אני מקווה, תיקח אתך את הרעיון. בכל פעם שיעלה לך ח"ו הכאב של הדחייה, הבושה, או כל רגש נוראי מהסוג הזה, שמישהו עשה לך בטעות או בכוונה, פשוט תיקח את זה להיות אדם אמיתי יותר. תשתמש בהזדמנויות האלה, שלא כולם זוכים להן.
תראה אותי, אני הרי לא טיפוס שגרתי. בטח יש כאלה שחושבים שאני קצת מוזר. אבל תזכור שעל יהודים של מגילת רות כל זה לא משפיע. יהודים של מגילת רות לא נרתעים מדחייה, הם מחבקים אותה בכל לבם. הם דבוקים בקדושה שהתקדשו בה, קדושת דמים, או קדושת הגוף, או שתיהן גם יחד, בקדושה שלא הולכת לעולם.
נו, שימען, דיברתי מספיק. בוא נשיר קצת. והשירה הזו נמשכת עד הרגע הזה בעזרת הנשים הקטנה .בקומה השנייה בבית הכנסת השכונתי. כי יהודי של מגילת רות לא מפסיק לשיר לעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה