שיתוף - לביקורת כשהשופר נתקע

אבינועם גולדברג · 18/9/25

שעות חיכיתי לתקיעת שופר.
כי אז היה קצת אקשן.
בשאר הזמן כולם מלמלו והתנדנדו מלמלו והתנדנדו, ולי היה משעמם נורא. וקצת פחדתי שאלוקים יעניש אותי על זה שאני משתעמם, כי ראש השנה וזה...
וגם חיכיתי לתקיעות בשביל המלאכים, כי אבא אמר שמהשופר יוצאים מלאכי רחמים.

כשר׳ יהודה לייב, עם העיניים הקטנות והמצח המכווץ שלו, הוציא את השופר מתחת לטלית, עליתי על כיסא ממולו והבטתי היטב היטב ולא ראיתי שום מלאך.
אחר כך יצאתי מהבית כנסת והסתובבתי בחוץ בשמש. הרחובות היו ריקים, ואני הייתי עצוב, שאני לא מסתדר עם כל המילמולים. ואולי השם יתן לי עונש כי מה זה טיולים כאלה בראש השנה...
וחזרתי לבית כנסת שהיה קר מאד מהמזגנים, וגם הלב שלי היה קר, וחשבתי שבגלל שאני רשע לא נראו אלי המלאכים.

אחר כך הייתה הסעודה, ואח שלי התחיל לחקות את החזן של מוסף, ואחותי אמרה בדיחה, וכולם התחילו לפטפט בעליצות, אפילו אבא היה חופשי לגמרי וסיפר על הויכוחים של דודה שלו עם ביטוח לאומי, וחשבתי שמותר להם להתפרק קצת כי הם התפללו יפה, אבל אני...
ומחר עוד יום, יום שלם כזה. למי יש כוח...

ושוב מילמולים, ושוב הגיעה השעה, ור׳ יהודה לייב במצח מקומט וחמוץ מוציא את השופר. ואני עומד על כיסא ממולו, נשען על הבימה בין מרפקי המבוגרים
טווווווווווווווו
מהשופר יצא לאיטו, מלאך.
היו לו תלתלים בלונדיניים יפהפיים, וגוף כמו ענן בוהק ביום קיץ, הוא הבחין בי וחייך.
הושטתי לו את שתי ידי, והוא ריחף אלי.
”משעמם לך, נכון?” הוא אמר בקול הכי רך בעולם.
”השם יודע שמשעמם לך, הוא לא כועס על זה. אתה עוד ילד”.
”שנה הבאה אני בן אחת עשרה” אמרתי.
” זה עדיין ילד. השם לא מצפה ממך שתעשה דברים שמעצבנים לך. רק שתגיד תודה פשוט, ותבקש שיהיה לך שנה מוצלחת, ותתכנן להיות טיפה יותר טוב”.
”אבל...” אמרתי, והמלאך רק נשק אותי על המצח ונעלם.
ואז אבא העיר אותי לתפלת שחרית של היום השני.

וכשכולם התנדנדו ומילמלו ומילמלו והתנדנדו, הרגשתי את המלאך מהחלום, יושב לידי, ועיניו מאירות בעידוד.
אמרתי מה שיכולתי, וזה היה קצת מאד. אבל בלב אמרתי תודה חזקה ובקשתי שנה מוצלחת, וקבלתי על עצמי לא לצחוק יותר על יהושע, אפילו בזמן שהוא לא רואה. וגם להוריד זבל כשאמא מבקשת, מיד בפעם הראשונה.

כשהגיע זמן תקיעת שופר.
דממה הייתה הרבה זמן, ופתאום יצאה מין נשיפת אוויר מחרחרת, ואחריה עוד אחת,
ור׳ יהודה לייב עצם עיניים וניגב את שפתיו במטפחת לבנה.
ואז יצא ציוץ קצר ושוב נשיפה כמו בלון שעזבו אותו.
הצבע של ר׳ יהודה לייב היה אדום כהה, והוא החליף לשופר אחר. זה גם לא עזר לו. אנשים הסתכלו לצדדים כדי לא להביך אותו, ושני ילדים קטנים, התאומים של רוזנברג ציחקקו.

ואז לחשתי למלאך שלי ”לך, לך תעזור לו”. וגם הבטחתי שבתפילת מוסף אני אגיד שלושה עמודים שלמים מהמחזור לאט ובכוונה.

המלאך עשה את שלו.
המעיין נפתח.
וסדרת התקיעות יצאה לדרך, צלולה, ומדוייקת.
אנשים הרשו לעצמם להביט בר׳ יהודה לייב ולחייך. והרב שעמד לידו והקריא לו את התקיעות, עשה לו עם האצבעות סימן של שביעות רצון.

בסעודת החג, אח שלי שר ונתנה תוקף ואחר כך דיברו על התקיעות של ר׳ יהודה לייב, ואבא הסביר איך השפתיים צריכות להיות בדיוק כדי שזה יצליח. והראה לנו כשהוא מדגים עם המלחייה.
אבל אני ראיתי פתאום דמות מרחפת מעליו, עם תלתלים זהובים. ושנינו חייכנו. כי ידענו שלא כיווץ נכון של שפתיים, הוא זה שהוציא את התקיעות היפות.

דיתי לינדר · 18/9/25

אחד הקטעים היותר נוגעים ללב.
כתוב בכישרון רב.
אהבתי את הנקודה בקטע
במיוחד אהבתי את תחושת השעמום- נושא בטאבו, אבל בשביל ילד ילדה קטנה זזה באמת משמעותי.
תודה על זה

מה שניחשת · 18/9/25

וואו וואו. פשוט קטע יפה, נוגע שכיף מאוד לקרוא אותו.
לא מתאור בצורה ילדותית מדי כמו שאפשר ליפול בזה וגם לא- לא תואמת גיל. זה מדויק ויפה.

אבינועם גולדברג · 19/9/25

תודה רבה

נכתב ע"י דיתי לינדר:
אהבתי את הנקודה בקטע

מה כוונתך, מהי הנקודה עבורך?

נכתב ע"י דיתי לינדר:
במיוחד אהבתי את תחושת השעמום- נושא בטאבו, אבל בשביל ילד ילדה קטנה זזה באמת משמעותי.

יש גם מבוגרים שסובלים, חשוב לדעת שזה אנושי, מי שלא באקסטזה רוחנית טבעי שיתקשה לעמוד בתפילה שבע שעות. אבל ... כמו שאמרת, טאבו.

צביה ר. · 19/9/25

הכתיבה מנקודת מבטו התמימה, הכנה והרכה של הילד - נוגעת כל כך. קטע מיוחד!

צביה ר. · 19/9/25

ושכחתי לציין שממש אהבתי את משחק המילים בכותרת.

דודה · 19/9/25

מיוחד ונוגע!
זווית אותנטית מתוארת באומנות.

ניק 3810 · 19/9/25

מרגש ומדהים באמת,

רק לי הפריע תיאור צורת המלאכים?

אבינועם גולדברג · 19/9/25

נכתב ע"י ניק 3810:
מרגש ומדהים באמת,

רק לי הפריע תיאור צורת המלאכים?

הצורה בה ילד מדמיין מלאך?!
אילו אתה היית חולם על מלאך איך הוא היה נראה?

אוראל סולטן · 20/9/25

וואו וואו וואו.
קטע מדהים ומרגש, במיוחד עם נקודת המבט התמימה והכנה של הילד.

אהבתי מאוד את הפשטות, וכן גם את משחק המילים בכותרת, הם הוסיפו לאווירה בצורה מדהימה ומדויקת.
גם לי הפריע מעט תיאור המלאך. (אולי עם היית מתאר אותו לבן עם כנפיים וכו' היה פחות צורם...)
בכל אופן, קטע מעולה ומיוחד במינו. נגע בי מאוד.

Sara led · 21/9/25

קנה אותי הילד.
וממש נצבטתי מזה שנשמע שהמשפחה שלו ברמה רוחנית סבירה ומטה
והוא הרבה יותר מהם ועדיין מרגיש שהם יותר טובים ממנו

ראש חריף · 22/9/25

כתיבה מושלמת. זורמת מאוד. יש כמה וכמה סופרים שכותבים בצורה כזאת מעניינת, קטעים כאלו אני אוהב לקרוא, מאוד יפים! זה מראה על הסליחה על המילה הזאת "טימטום" של הילד ממבט נקודה ופשוטה. לוקח את החיים יפה.

אז ככה. דבר ראשון אני יודע שזה קצת יעצבן אותכם ומי שכתב את זאת אז פליז לא להתעצבן אליי. כל העניין,
הקטע הזה של מלאכים נורא נורא מפריע. זה נושא נורא נורא מעצבן. ואני רואה את זה שוב. ישנה טעות יסוד, שמאלך הוא "בעל דמות כנפיים" וממש לא נכון, אולי הם לקחו את זה מה"תנ"ך" זה ממש לא נכון. כולם אנתרופומורפיים, ואני חושב שזה יפה למבוגרים אולי, אבל להראות לילד יהודי חרדי חסידי את זה, פחות בקטע.
ושוב סליחה, אני באמת חושב שהכותב כותב את זה מאוד יפה, אבל פעם הבאה צריך לשים לב האם זה מתאים לחינוך בו קיבלנו, וזהו.
כתיבה יפה ביותר, עלה והצלח, אבינעום.