שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן

[הווה פשוט]

נכון. במנוחה ונחלה אין.
יש עוד חנות שנקראת 'סיפור יהודי' לא של יפה נוף, חושבת שזה רשת נפרדת, גם להם אין.

התשובה של יפה נוף:
ברחובות יש 5 עותקים
יתכן ולא אמר לו את שם הספר המדוייק או שהיתה שם אי הבנה

 

[מֶנַחֵם]

שאלה אחת שמנקרת לי:
איך ילד קטן יודע שמלח בכמות גבוהה מקפיצה את מפלס לחץ הדם?

 

[Natan Galant]

פרק מתוך הספר החדש שלי

ִ​

אתם, חברי הקהילה היקרים, שכל הזמן תמכתם יעצתם ועודדתם.
זה המקום להודות בחום לכל אחד ואחד מכם, שהעניק מהידע, מן הנסיון, ומן הלב.
מי בפרהסיא ומי בצנעא.
הוצאת ספר לאור היא משימה תובענית ברבדים רבים, אבל בראש ובראשונה היא דורשת אומץ.
ואת האומץ הזה לא קבלתי מאף מקור אחר.
מלבדכם.

ִ​

ִצפה בקובץ המצורף 2048901

אפקט גן עדן
ִ
​

הוא שרק לעצמו מנגינה עליזה, כשניקה בסמרטוט רטוב את משטח המתכת שלפניו.
מנגינה עליזה שעמדה בניגוד גמור לארשת פניו העצובה.
מנגינה ששמע הבוקר ממכונית חולפת, בזמן שפתח את תריס הפיצרייה שלו, ומאז הוא שורק אותה שוב ושוב. וכמה שהיא מרגיזה אותו, הוא לא מצליח להשתחרר ממנה.

רק שלשה אנשים נכנסו בינתיים, אחד קנה פחית, אחד סיגריות, וילד שאיחר לבית הספר והחליט לחטוף פיצה לארוחת בוקר. הוא יושב בשולחן צדדי, לועס מהר. ילקוט זרוק לידו על הרצפה.

מבחינה אסטרטגית, הפיצרייה ממוקמת באזור מעולה. בסמטה שקטה ונעימה הנושקת לרובע הלוהט של העיר, שבו קניונים הומי אדם ורבי קומות שוקקי משרדים, המלאים בפקידים רעבים.
ועם זאת ההצלחה ממנו והלאה.
המאפיות הנוצצות ומסעדות היוקרה שברחוב הראשי, גונבות לו את ההצגה.

השבוע ניסה מתכון חדש, פרי המצאתו. לכל מגש הוא מוסיף מלבן חמאה גדול, וחצי כוס קורנפלור איטלקי, המעניק אווריריות קראנצ'ית לבצק.
"איך הפיצה?" העז לשאול את היושבים פה ושם.
"בסדר גמור", ענו וחזרו מיד לשוחח זה עם זה.

הוא פונה אל הקיר ומעביר את הסמרטוט שלו על כיסוי הזכוכית של "ברכת הבית", וגם על השעון הגדול עם הספרות הרומיות.
אחר כך מתיישב בקצה כיסא גבוה, מביט בששת השולחנות הריקים.
בקצב הזה, ייקח לו שנתיים לכסות את ההלוואה שלקח מהבנק.

***

"זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי", נשמע קול דק מהשולחן הצדדי.
"באמת?" הזדקף המוכר.
"באמת באמת", אמר הילד והחווה בידיו תנועות רחבות של שביעות רצון.
"תענוג! ישר מגן עדן".
הוא הרים את הילקוט וניגש לקופה, "כמה זה?"
"שתים עשרה", אמר המוכר. עיניו עדיין פעורות מההפתעה.
"זול. זה שווה לפחות שלושים". הילד הוציא מארנקו המצועצע שקל אחרי שקל והניחם בשורה מדויקת על הדלפק.
על הילקוט שלו היה כתוב בטוליפ צבעוני:
איציק פנדר כיתה ה' 2.
"תודה רבה, ולהתראות", קרא הילד ורץ החוצה כשהוא מכתף את הילקוט.

"איזה מותק, וואו".
המוכר אסף את שנים עשר השקלים אל מגירת הקופה, וחזר לשרוק.
זו מנגינה לא רעה בעצם, חשב, בכלל לא מעצבנת.

והוא עכשיו התחיל לשיר אותה בתוספת מילים - "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".

הוא הכין בצק חדש. ערבב, רידד, מתח, פיזר את הגבינה האיכותית. אחר כך שטף ידיים והתיישב על קצה כסאו, מול 'ברכת הבית'.
בזאת הדלת - לא תבוא בהלת.
בזה השער - לא יכנס צער.

והוא מוסיף חרוז משלו:
בזה המטבח - כל פיצה שלושים שח.

בדמיונו הוא רואה אולם מפואר, עם מאה שולחנות צחורי מפה. צוות מלצרים במדי בורדו וכפתורי זהב, מגישים פיצה על מגשי קריסטל לזוגות מפורכסים. ומרגלים תעשייתיים עם שפם שחור ואוזניית בלוטוס, מנסים לחשוף את סוד הטעם המופלא של מתכון גן העדן שלו.

***

"תן לי משהו לאכול בבקשה".
קרא איש עסקים קשוח וממהר, שהתפרץ אל הפיצרייה בנעל מצוחצחת ותיק מחשב בידו.
איש הפיצה נתן בו את עיניו הנוצצות בהשראה ואמר לו: "אתה אדם מרשים ומוצא חן בעיניי, אבל מאד לחוץ. אני אכין לך מנה מפנקת במיוחד, שתשחרר לך את הטוב שבך".

"הא?" אמר הלקוח האלגנטי בהשתוממות.

"אתה צדיק אדוני. מגיע לך קצת גן עדן", אמר המוכר בחדווה גלויה. וכשהוא הסתובב אל התנור, העווה איש העסקים את פניו בלעג.
"מוזר הבנאדם הזה, אבל בקטע טוב", חשב, "וגם יודע לשרוק יפה".

הוא התיישב לאחד השולחנות ופתח את המחשב הנייד שלו.
המנה הוגשה לו, הוא אכל תוך כדי הקלדה.

"נו?" שאל המוכר.
"מה נו".
"איך הפיצה?"
"הפיצה בסדר, בסדר גמור, למה?"
המוכר לא ענה.

איש העסקים, הרים את מבטו מהמחשב ונתקל בהבעת הציפייה החגיגית של המוכר. "רגע", אמר והדף את המחשב מלפניו. לקח ביס גדול מהמשולש שלו, ועצם עיניים.
"ממממ", השמיע לאחר לעיסה מתונה, "איך לא שמתי לב, זה טעם מדהים".

"נכון גן עדן?!"

"לגמרי".

"זה כמו המן שירד במדבר, רק מי שהתרכז הרגיש את הטעם".

המוכר פסע בחזרה אל מאחורי הדלפק, רקד יותר נכון.

"תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".



***



כשיצא איש העסקים מהפיצרייה, התמתח והרים את ראשו.
מעל הבניינים האפורים נפרשה התכלת ששתי ציפורים רחבות כנף דאו לאורכה ונעלמו דרך ענן ציורי, כמו לתוך ממד אחר.
והאיש עשה דבר שהוא לא עשה כבר הרבה מאד זמן.

הוא חייך.

הילוכו נעשה איטי, נשימתו עמוקה, חושיו כמו התעוררו מתרדמת החורף אל השמש שהחליקה על עורו בחמימות.
הוא התבונן סביבו בעניין. מגלה כל מיני דברים שנסתרים מעיני אלה שממהרים.

למשל זוג נעלי הספורט הבלויות הקשורות יחדיו בשרוכיהן ומתנדנדות על חוט חשמל גבוה. או מכונית אאודי מאה, ישנה נושנה בצבע בז', בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו. במושב האחורי שלה כלוב עם שני תוכים קטנים.

הוא שם לב לדוגמא המעניינת של סידור אבני המדרכה האדומות אפורות. לקיר הלבנים העתיק, שפתוחים בו שני חלונות גדולים עם מסגרת עץ רחבה, צבועה ומעוטרת. ממש כמו באירופה, חשב.

על מרזב הצמוד לקיר התנוסס גרפיטי בלורד לבן:
ש. מ. התייפח כאן 26/2/2019

"ריבונו של עולם", חשב לעצמו, "כבר שש שנים אני עובר ליד הכתובת המצמררת הזאת יום יום, ולא שם לב".

הוא הגיע לרחוב הראשי, ועיניו שתו בצימאון את בליל הצבעים והצורות, שהתרוצצו בתנועה בלתי פוסקת, ברסיסי חי צומח דומם. מתערבלים בקרני שמש נוצצות, מול שורת חלונות ראווה מבריקים.
"וכבר מי יודע כמה שנים, לא קניתי לעצמי גלידה. סתם ככה, בשביל הכיף". הוא דחף דלת זכוכית מקושטת צבעים בהירים. "אני צדיק, מגיע לי קצת גן עדן, לא?"

כשישב בכיסא הגבוה וליקק בלי בושה, ובלי לפתוח את המחשב שלידו. נזכר במשפט מתוך שיר ששמע בילדותו באמריקה:
"החיים, זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק לתכנן דברים אחרים". אז, לא הבין מה זה אומר בכלל. אבל עכשיו...

***

כשנכנס למשרד שלו, הסיר את החליפה והשליכה על משענת כיסא. התיישב והחל לזמזם לעצמו שיר ישן באנגלית, שרק משפט אחד זכר ממנו.
על מסך המחשב ריצד עיגול אדום - עשרים ושמונה הודעות חדשות.
הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור בצד.
'אתה בטוח שאתה רוצה לכבות את המחשב לגמרי?' - נעלב המסך שלפניו.

בטוח.

המחשב השמיע זמזום חזק למשך כמה רגעים ואז פלט קול נשיפה ארוך ומתכתי, השתתק והשחיר.
הוא הרים את השפופרת ולחץ על סולמית: "כל העובדים לחדר שלי, עכשיו", אמר למזכירה.

האנשים שהתאספו, הופתעו לראות את הבוס עם הרגליים על השולחן, ובלי חליפה.
"יום חופשי", אמר, "על חשבוני. צאו, תבלו, תנשמו. תרגישו את החיים שעוברים לידכם".

העובדים, שלא ידעו מה בדיוק לעשות, עמדו ובהו.

זה שעמד קרוב אליו, הצביע על פני הבוס ואמר: "יש לך... כאן..." הבוס ניגב את סנטרו בטישו.
"אה, גלידה. מוקה פיסטוק עם פקאן מקורמל. ממליץ לכם".

האנשים חייכו. כמה אמיצים מלמלו "תודה רבה", ופנו אל הדלת.
"אתם לא צריכים להזדרז לפני שאתחרט", קרא הבוס.
"כי אני לא אתחרט".

***

המזכירה אספה כמה חפצים לתיקה, כיבתה את המזגן, עברה על פני קבוצת האנשים ששוחחו בהתרגשות, תוהים איך לנצל את החופשה הפתאומית, וירדה במדרגות אל הרחוב.
היא, ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות.

המזכירה הייתה גרושה עם ילד. בעלה השאיר אותה עם חובות רבים וברח לחו"ל מפני נושיו. שם כנראה החליף את כתובתו וזהותו מספר פעמים, עד שעקבותיו נעלמו.
בבת אחת נפלה על כתפיה החלושות ההתמודדות מול האדמה החרוכה שהשאיר אחריו, ועל דמי מזונות אין בכלל מה לדבר.
היא עבדה קשה כדי להתפרנס, לגדל את הילד. ולהחזיר בהדרגה את החובות הכבדים, שארגוני החסד הצליחו לפרוס עבורה לתשלומים.
היא השתדלה בכל כוחה, שבנה לא ירגיש שהוא נופל בערכו משאר חבריו. ואפשר לומר שהצליחה בכך יפה. הוא היה ילד פיקח, עליז ואהוב על כולם.
עברו כמה חודשים, מאז שהבטיחה לו לקחת אותו לפארק המים הגדול בצפון. וכבר חסכה כסף לכרטיס ולנסיעות. רק זמן לא מצאה.
היא הייתה חייבת לעבוד עד מאוחר, וימי החופשה המעטים שלה, כבר נוצלו בחול המועד.
כך שהבשורה שנחתה עליה היום במשרד, נתכה לתוך נפשה כמו מפל אושר אדיר. המגיח ממקור החסד האינסופי של דיין האלמנות ואבי היתומים.
השעה עשר וחצי בבוקר. היא תוציא את הילד מהחיידר ותעניק לו יום כיף בלתי נשכח, שבהחלט מגיע לו.

ובעצם גם לה.

היא נוסעת קודם כל הביתה. אורזת לו תיק עם בגד ים וכל מה שצריך.
אחר כך היא יורדת לחנות. קונה ממתקים ושתיה.
מתלבטת אם לקנות לו משקפי ים משוכללים או כובע שמש חדש. בסוף מחליטה לקנות גם וגם.
ואז הולכת בעיניים זורחות אל החיידר. מתרגשת בציפייה לראות את שמחת ההפתעה שלו.

החצר ריקה. כל הכיתות בשיעור עכשיו.
היא ממתינה בחוסר סבלנות, עד שהיא רואה את אחד המלמדים עובר.


"סליחה. אתה יכול לעשות לי טובה, ולקרוא בבקשה לילד אחד. זה נורא דחוף".

"למי?"

"איציק פנדר, כיתה ה' 2".

---------- *** ----------

​

עוד לא קראתי את הסיפור - אבל איזו עטיפה יפה וצבעונית!!!!!
עשית לי חשק להעלות ביקורת על הספר הראשון שלך...

 

[הווה פשוט]

שאלה אחת שמנקרת לי:
איך ילד קטן יודע שמלח בכמות גבוהה מקפיצה את מפלס לחץ הדם?

אם הבנאדם התמוטט פתאום בלי שום סיבה, ורגע לפני כן הוא עשה פעולה יוצאת דופן - לשתות כמות חריגה של מלח - הילד יכול באינטואיציה פשוטה לקשר ביניהם.
מסתדר?

 

[הווה פשוט]

עוד לא קראתי את הסיפור - אבל איזו עטיפה יפה וצבעונית!!!!!
עשית לי חשק להעלות ביקורת על הספר הראשון שלך...

עשית לי חשק להתפלל שתעשה זאת

 

[NeWord]

ברחובות יש 5 עותקים

נשארו ארבעה...

 

[אוראל סולטן]

לפעמים הייתי רוצה להיות יתוש בתוך המוח שלך, לראות את הגלגלים בפעולה.

לא כדאי, יש שם מתח של 300 ג'יגה וואט שיכול לחשמל כל ייצור פולש

נ.ב: אגב, סוף סוף סיימתי לגמרי את הספר. והוא מדהים. ביקורת בעז"ה בל"נ בקרוב. (לתשומת לב @Natan Galant ...)

 

[הווה פשוט]

לא כדאי, יש שם מתח של 300 ג'יגה וואט שיכול לחשמל כל ייצור פולש

איזה זיכרון!

נ.ב: אגב, סוף סוף סיימתי לגמרי את הספר. והוא מדהים. ביקורת בעז"ה בל"נ בקרוב.

אוהו אוהו

(לתשומת לב @Natan Galant ...)

נתן דיבר על הספר הקודם... אין כאן מסלול התנגשות

 

[מקצה הארץ-:)]

זה לא ספר, זה סיפור.
אני לא זוכרת מה המקור שלו ומי כתב אותו. הוא היה מלווה באיור חמוד של יוני גרשטיין, והרעיון שלו היה חיוך ומאור פנים שעובר מאחד לשני עד שבסוף חוזר למי שהתחיל את השרשרת...

וואו
פעם פעם אחות 'תסמותק' של חבר שלי עשו בביצפר או משו כזה איזו הצגה שזה היה המסר שלה.
ואני זוכר שהוא התפעל מזה (עובדא שהוא סיפר לנו את זה בישיבה עם המוון צבע) וזה החדיר להם המווון כמה צריך לחייך לשני גם כשהוא שונה כמו הבנות הללו.

רובו מהיתושים שכן הצליחו לחדור
את השאר אני ממציא

פדיחה לפדבק על הספר רק עכשיו..
לא ראיתי, לא ידעתי.
בשורה טובה תדשן עצם, אלווווף!!

רץ לחפש ברשת יפה נוף אצלנו...

מותר להמציא בתחום הסיפרות נתונים שגויים? או שאצה אלוף גם בלהמציא נתונים מדויקים..

 

[הווה פשוט]

מותר להמציא בתחום הסיפרות נתונים שגויים? או שאצה אלוף גם בלהמציא נתונים מדויקים..

הספרות הזאת נקראת באנגלית פיקשן, כלומר בדיון. כמו שהעלילה מומצאת כך יש גם נתונים מומצאים.
אני לא כותב שלעכביש יש תשע רגליים או שהשורש של מאה הוא שלושים. אבל אני כן מספר על תרופה לאפילפסיה ששמה אקציטפרול, או על משאית משוכללת מדגם שטילקראפט 5, שתיהן מומצאות. אבל לא מופרכות...
העובדות המדעיות שבספר הן נכונות.

 

[הווה פשוט]

העובדות המדעיות שבספר הן נכונות.

ובכן כנראה שלא כולן.
חבר העיר לי על שגיאה בקביעתו של מייק אלטון שאם הסיכוי להיתפס במהלך שוד הוא חמישה אחוזים, הסיכוי להיתפס בעשרה מעשי שוד הוא חמישים אחוז.
וזו טעות, כי...
בעצם אולי תחשבו לבד.

 

[אימפולסיבי]

@הווה פשוט

בעיקרון מיד אחרי סוכות רציתי לכתוב ביקרות על הספר השנון, אבל איכשהו נהיה כמעט חנוכה...
אז אולי לא אזכור הרבה ממה שרציתי לבקר, אבל בכל זאת...

טוב, אז את התשבחות כמובן אפשר לחסוך ואין צורך להכביר במילים על כל הטוב שבספר היפהפה הזה...

בנוגע לכריכה דווקא הצבע הכתום צרם לי ולטעמי הוא לא משקף את הפנים שלו, אבל זה לבטח ענין של טעם.

הסיפור שלדעתי הוא הכי יפה והכי הכי נגע לליבי הוא נופש קצר וקולע. נכון שהוא קצרצר אבל הוא קולע... הוא מדויק. נקי. קטלני ויעיל. משאיר אותך פעור פה ועם הרבה חומר למחשבה.

חלק ממה שהציק לי או שאלות שעלו לי...:

גם הסיפור על המטמטיקה הוא מיוחד במיוחד, במיוחד בחישובים המפולפלים של התפילין והשעון... אבל הסיומת על המחיצה האוטומטית קצת בדיוני מידי. היה כדאי לנסות לחבר את זה יותר למציאות נורמטיבית יותר [לא שלא יכול להיות היכנשהו איזשהו פיתוח בסגנון כזה, אבל בכל זאת בסיפור הזה זה לא מתחבר לשטח].

מאוד כעסתי על האיך קוראים לו שהפיל את כל החבורה בפח ועוד הרגיש את עצמו צדיק יסוד עולם... לפחות שהיה מונע מבעוד מועד את השוד ולא משקר אותם כך עד הסוף, ואם הוא כזה צדיק למה הוא לא ריחם על ההוא מהברינקס שנלכד בכאבי תופת בחלון של השטילקרפט??

ואיך תוך כדי ההתרחשויות מגיע עיתון בו כתוב על הבריחה של ניסים וכו'? זה עיתון צהריים? לא מסתדר לי עם לוח הזמנים...

אחזת שהשארת אותנו במתח לעד ולנצח - מה בכל זאת תפקידו המסתורי של הצ'ופצ'יק האפור??????

הסיפור הקורע והמצחיק ביותר הוא ללא כל ספק הסיפור ה-הבדיוני לחלוטין- של הטרופית האימתנית... כולל משחקי המילים הראותניים במיוחד. שאפו!!!

יש עוד הרבה מה לומר אבל הכלל: הספר מדהים מדהים מדהים!!!

 

[הווה פשוט]

בעיקרון מיד אחרי סוכות רציתי לכתוב ביקרות על הספר השנון, אבל איכשהו נהיה כמעט חנוכה...

ועוד קוראים לך - אימפולסיבי...

אז אולי לא אזכור הרבה ממה שרציתי לבקר, אבל בכל זאת...

טוב, אז את התשבחות כמובן אפשר לחסוך ואין צורך להכביר במילים על כל הטוב שבספר היפהפה הזה...

תכביר תכביר

בנוגע לכריכה דווקא הצבע הכתום צרם לי ולטעמי הוא לא משקף את הפנים שלו, אבל זה לבטח ענין של טעם.

איזה היה מוצא חן בעיניך?

הסיפור שלדעתי הוא הכי יפה והכי הכי נגע לליבי הוא נופש קצר וקולע. נכון שהוא קצרצר אבל הוא קולע... הוא מדויק. נקי. קטלני ויעיל. משאיר אותך פעור פה ועם הרבה חומר למחשבה.

כן הוא יפה גם בעיניי. אבל קוראת אחת התרגזה עליו, כי הוא בלי שום מסר דתי.

גם הסיפור על המטמטיקה הוא מיוחד במיוחד, במיוחד בחישובים המפולפלים של התפילין והשעון... אבל הסיומת על המחיצה האוטומטית קצת בדיוני מידי. היה כדאי לנסות לחבר את זה יותר למציאות נורמטיבית יותר [לא שלא יכול להיות היכנשהו איזשהו פיתוח בסגנון כזה, אבל בכל זאת בסיפור הזה זה לא מתחבר לשטח].

קראתי פעם על מישהו שעובד עם עבריינים שהיה לו במשרד מתקן כזה שמפיל שמשה חסינת כדורים על הדסק.
אבל ברכב שאין בתקרה מקום בשביל זה - זה באמת דמיוני למדי.

מאוד כעסתי על האיך קוראים לו שהפיל את כל החבורה בפח ועוד הרגיש את עצמו צדיק יסוד עולם... לפחות שהיה מונע מבעוד מועד את השוד ולא משקר אותם כך עד הסוף,

במקור כתבתי שהם שואלים אותו בדיוק את השאלה הזאת, והוא עונה להם שהוא שמר עליהם מפני - עצמם, כלומר אם הוא היה מונע מראש, הם היו מבצעים את השוד אחר כך בלעדיו.
אבל זה סירבל לי את הסיפור איפה בדיוק להכניס את הדו שיח הזה, ולבסוף ויתרתי עליו.

ואם הוא כזה צדיק למה הוא לא ריחם על ההוא מהברינקס שנלכד בכאבי תופת בחלון של השטילקרפט??

יש לך לב רחום.
כנראה שג'ק בלום לא כזה צדיק (עדיין)

ואיך תוך כדי ההתרחשויות מגיע עיתון בו כתוב על הבריחה של ניסים וכו'? זה עיתון צהריים? לא מסתדר לי עם לוח הזמנים...

עיתון צהריים זה רעיון מצוין

אחזת שהשארת אותנו במתח לעד ולנצח - מה בכל זאת תפקידו המסתורי של הצ'ופצ'יק האפור??????

תפקידו החיוני הוא: לייצר סיפורים!

הסיפור הקורע והמצחיק ביותר הוא ללא כל ספק הסיפור ה-הבדיוני לחלוטין- של הטרופית האימתנית... כולל משחקי המילים הראותניים במיוחד. שאפו!!!

היו עוד שאמרו לי כך.
ואני בתחילה לא רציתי בכלל להכניס אותו לספר, כי הוא מופרע ודמיוני מדי (הרבה יותר מהמחיצה האוטומטית ההיא, לא?)

יש עוד הרבה מה לומר אבל הכלל: הספר מדהים מדהים מדהים!!!

יש לי המון המון רגשות תודה על התגובה היפה, המחמיאה המקצועית והמתוחכמת הזאת.
שמחת אותי מאד מאד.
תבורך ותמשיך לראות את הטוב באחרים.