הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
רכב ישראל ופרשיו
במהלך דיוני ארוחת הערב עויזר החליט שהוא ממש רוצה לעשות כסף מהצד.
מיד כל קשת המקצועות עלו וירדו לסירוגין. מניקור עופות במשחטת 'דבאח' - ועד בבקבוקי פיקדון.
כל אלו עד שעויזר ניתר מהשולחן והכריז "בום! אני גאון!!"
"מה"? התלהבה שושי שהבחינה שמשהו טוב עומד לקרות.
"הרי עוד מעט בין הזמנים..."
"נו"
"מישהו פה הולך להשתלט על שוק האטרקציות לציבור החרדי..!"
ובאמת, בשחר יומו הראשון של החופש, תושבי השכונה התעוררו משנתם - רק כדי לגלות את עויזר פוסע מעדנות
כשבידו חבל. ובכן רבותיי, בצד השני של החבל צעד חמור!
חיש מהר השמועה עשתה לה כנפיים. כי כשיהודי מופיע בשכונה עם חמור זה בהחלט בשורה שעושה כנפיים!
בפרט אם מתחשבים בעובדה שאותו יהודי עוסק רוב היום בקבלה ואנחנו כבר בסוף האלף השישי...
מה שצינן את אווירת הגאולה היו המודעות שהמשיח בעצמו תלה על כלל העמודים שבמרחב.
נמאס לכם מהחופש? אני מכיר את זה מצוין!
הצטרפו למסע עוצמתי ומרגש, על גבי חמור מנוסה.
יחד נחצה את הרחוב ונתפעל מיופי הבריאה.
15 דק' – 30 ₪
ההנאה שלכם – החמור שלי.
מחכים לכם – עויזר והצוות.
הצטרפו למסע עוצמתי ומרגש, על גבי חמור מנוסה.
יחד נחצה את הרחוב ונתפעל מיופי הבריאה.
15 דק' – 30 ₪
ההנאה שלכם – החמור שלי.
מחכים לכם – עויזר והצוות.
בשלב הזה עויזר קשר את הצוות למתקן האופניים, חיכך את ידיו ועלה הביתה לסידורים אחרונים.
"לא, אתה תותח!" פתחה שושי את הדלת כשבידה מחשבון מדעי, "לפי החישוב שלי מישהו פה הולך להתעשר..."
"אין ספק" אישר עויזר, ומיהר לארונות המטבח, "תגידי, איפה את שמה את החציר"?
"אהממ בעיקרון אין לנו חציר בבית"
"ואוכף"?
"גם לא אני חושבת..."
"מה זה, אין כלום בבית הזה..."
כעבור דקה החמור השיב את ליבו במנת קורנפלקס גדושה ובמי נייגל-וואסר צלולים.
במקביל עויזר ניצל את הזמן כדי לחבוש אותו באוכף שאִלתר על הדרך.
מיותר לציין שהצמד כבר היה מוקף בילדים, שבין היתר התעניינו מאד בתולדות האורח ובשמו הפרטי.
בשעה 13:00 בדיוק זה קרה. עויזר נשף את כל כוחו למשרוקית והעסק התחיל להתגלגל לקול מחיאות כפיים סוערות.
דא עקא, שלגלגל עסק של תיירות - זה לא דבר כל כך פשוט...
ובכן, הצעדים הראשונים עברו ללא אירועים מיוחדים. אך איך שהמסע התקרב לעליית הרחוב, החמור (שעכשיו כבר נודע בשם 'יששכר'. חבר חדר מהישיבה) החל להשמיע רעשים. זה לכשעצמו כמובן לא הפריע לאיש, מה שכן הפריע היה קצב ההליכה שירד בהתאמה. מרגע לרגע יששכר איבד את חדוות הרכיבה. פסיעה. עוד פסיעה. אוי הקצב...
בהתחלה עויזר ניסה לדרבן בקריאות 'ווייטער' קצביות. אח"כ הוא נזכר באביו שהיה מקפיד לכבות את המזגן בעליות... אבל למרבה הצער, ליששכר לא היה מזגן.
כשהאחרון החל לשלב רעידות ברגליים הבין עויזר שאין הדבר תלוי אלא בו - ובלית ברירה ניגש לתמוך מאחור.
אירוע שבהחלט עורר את סקרנותם של העוברים, כי בכל זאת לא כל צהריים אברך עייף דוחף חמור שעליו יושב ילד מפוחד. בטח לא כשבין הילד לחמור מפרידה מגבת ורודה עם הרקמה 'שושי'.
בשלב מסוים יששכר הרגיש שנגמר לו הסוס, ובלי להסס דומם את עצמו כליל ונשכב על המדרכה ללא ניע.
בכך המסע עצר מלכת כפשוטו.
עויזר לא איבד את העשתונות. הוא ניגש לחמור בעדינות ולחש לאוזנו "אתה יודע צדיק'ל שהיום לא שבת.."
גם רבע שעה אח"כ הוא ניגש לחמור וצעק לאוזנו "אתה יודע טמבל, היום לא שבת!!!"
במפתיע זה לא עזר. אלא שעכשיו עויזר כבר איבד את העשתונות ופנה להכות בו שלשה רגלים. (באמצעות שנורקל).
כשהעסק שלך הוא רכיבה, חשוב מאד שהחמור יצעד - ולא ירבוץ בין המשפתיים חסר אונים. ומכיוון שלעויזר נגמרו הרעיונות, הוא שלף את הנייד ולחץ שתיים ארוך.
"מה עם הגמ"ח של וייסברג?" הציעה שושי בעוד היא מעכלת את הסיטואציה.
"את גאון!" צהל הלה וזיק אופטימי נשזר בפניו.
כעת נשאר רק להסדיר את העניין עם הילד.
"שב לך פה עם החמור" פנה עויזר לבן ה9 המבוהל "אני תכף חוזר".
רבע שעה אח"כ הוא חזר.
"הפתעה!" הכריז האחרון בעודו נוחת עם מלגזה ידנית סמוך ממש לחמורו הסיעודי. "לא רוצה, לא צריך" סיים והיידה תחב את שיני המלגזה תחת בטנו של יששכר האומלל.
ברגע הזה העסק חזר לפעילות מלאה. עויזר התמתח, נשף את ריאותיו לתוך המשרוקית והחל סוחב את המלגזה להמשך העלייה.
חשוב לציין שלמרות הגלגלים עדיין לא היה מדובר במטען קליל במיוחד. אבל עויזר הרי מעולם לא בחל בעבודה קשה, להיפך, הוא המשיך ודרבן את עצמו במרץ. וכך דרך אגב נולד הפתגם "אם קשה לך, סימן שאתה סוחב מלגזה עם חמור בעלייה"
הטוויסט המשמח היה בשלב שבו החבורה הגיעה לפסגה ועשתה סיבוב בחזרה על אותו הציר. עכשיו עמדה בפניהם חתיכת ירידה ועויזר התפעל להרגיש איך העגלה נישאת כמעט מאליה. הוא בקושי היה צריך להתערב.
אממה...
ברגע שהרפה את אחיזתו לטובת קינוח אף מתמשך, המלגזה, שעכשיו כבר נישאה לגמרי בכוחות עצמה, התחילה לצבור מהירות. לעויזר לקח זמן מסוים לקלוט את זה, והזמן הזה מסתבר היה יקר מאד.
כי כשהתעשת, המלגזה כבר תפסה את מהירות חייה, ועד שסיים לצעוק 'אוי ויי זמיר' היא כבר שעטה כמו רוח במורד התלול.
הרעש היה אדיר. הולכי הרגל נסו על נפשם בבעתה. הילד האומלל הזדקן בשנים רבות. ועויזר קפא על מקומו ופער את עיניו בחרדה.
לא... לאא... לאאאא...
!!!בוםםםם #@&%^ !!!
בנקודה שבה הכביש מתעכל ימינה, המלגזה עלתה שרטון, איבדה את שיווי המשקל ופתחה ברצף גלגולים עד התרסקותה המוחלטת על גדר האבנים.
התוצאות היו כדלהלן:
המלגזה התפרקה והתעקמה לחלוטין.
הילד נחת בצד הדרך וצעק "דייי, אני רוצה הביתה".
בעניינו של יששכר התרחש נס רפואי! הטלטלה האדירה שחווה החמור, הצליחה לעשות מה שעויזר לא הצליח במשך כל היום, וברגע שצנח מבולבל על הקרקע, התנער בחטף ופרץ בדהרת אמוק אל תוך הנעלם...
עויזר המתנשף הגיע לזירה ונעמד הלום מעל חלקי המתכת.......
....... עד שקול אהוב פילח את מחשבותיו.
"וואי, המלגזה נשברה והחמור ברח..."
היה זה קולה של שושי הטובה, שהתייצבה לצדו בשעתו הרגישה ואִבחנה את המצב בדִיוק של קרן לייזר.
"אין ספק" אמר עויזר.
"אויש, עכשיו אנחנו חייבים מלגזה לוייסברג" המשיכה בקולה המנחם.
"נכון."
"טוב תראה זה לא קשור.... אבל נתקלת במקרה במגבת שלי?"
)
Reactions: עיר ואם בישראל, רוצה לדעת הכל, חיים בי ועוד 15 משתמשים18 //