שיתוף - לביקורת הכאב הזה

  • הוסף לסימניות
  • #1
הוא לא שלי, הכאב הזה, דוקר את ליבי לפרקים.

הוא לא שלך, הכאב הזה, רוח יללנית, קנטרנית, צורחת באוזני, צוחקת, מלגלגת.

הוא לא שלי, הכאב הזה, ובכל זאת מתעקש לסחוט דמעות מעיני.

הוא לא שלך, הכאב הזה, מדמה לחוש את המבטים העזים דוקרים את גבי.

הוא לא שלי, אני מתאמצת כל כך להאמין, אני גם לא רוצה בו. ומי אני בכלל, ואיזו זכות יש לי לכאוב כאב שאינו שייך לי?!

אני לא שלך! מתעקש הכאב להכאיב, הניחי אותי לאחרים – ראויים ממך לחוש אותי!

אתה לא שלי! צועקת לו בחזרה, אני יודעת את זה! אז למה אתה כל כך מתעקש להתנחל כאן, מול עיני, בתוך ליבי?!

אני לא שלך, ואין כלל וויכוח, הוא לואט, לוהט, אבל את, את שלהם, הביטי, ליבך קשור! ואם אני שלהם, ואת שלהם... אז, גם אנחנו קשורים, ותחושי אותי, כל עוד הם חשים...

אשמח לביקורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
@NeWord אני נורא אוהבת את השיתופים שלך.
תודה שהבאת לי עוד אחד לראות, הוא נגע בי והדהים לי את הלב. אוהבת את הכנות, אוהבת לקרוא את הכאב הזה.
תכתבי עוד.
את מוכשרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הקטע הזה גרם לי להזדהות עמוקה.
כמה כאב של אחרים יכול לכאוב לפעמים....
כתיבה ייחודית ומיוחדת מאד.
אהבתי את אופן ההגשה - ה"רב-שיח" הזה שמתנהל בתוך הלב וסביבו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
סגנון שונה ומיוחד מאד!
ממש מרגישים את הקריעה בין הצדדים!
אומנות אמיתית להצליח לבטא את זה בצורה הזו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
@NeWord אני נורא אוהבת את השיתופים שלך.
תודה שהבאת לי עוד אחד לראות, הוא נגע בי והדהים לי את הלב. אוהבת את הכנות, אוהבת לקרוא את הכאב הזה.
תכתבי עוד.
את מוכשרת.
וואו תודה! אני מסמיקה...😊
הקטע הזה גרם לי להזדהות עמוקה.
כמה כאב של אחרים יכול לכאוב לפעמים....
כתיבה ייחודית ומיוחדת מאד.
אהבתי את אופן ההגשה - ה"רב-שיח" הזה שמתנהל בתוך הלב וסביבו.
תודה! אני מרגישה שהרבה פעמים המקום הזה בנפש קצת קשה לנו לעיכול... סוג של - לא פה, לא שם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
סגנון שונה ומיוחד מאד!
ממש מרגישים את הקריעה בין הצדדים!
אומנות אמיתית להצליח לבטא את זה בצורה הזו!
וואו, תודה!
הרבה פעמים לפני שאני משתפת, יש בי מן חשש כזה שאולי מה שהתכוונתי לא יובן מספיק, לא ייגע, וזה מרגש כל פעם מחדש, שיש מי שמתחבר!
ותודה שאתם משתפים אותי בזה, זה מעודד אותי להמשיך לכתוב ולשתף🙏
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
כולם מוזמנים
גאה בעצמי שניחשתי כבר לפני שבועיים שדוד בן הוא מקסימילאן
נהניתי מכל רגע בקריאה, מקווה שגם אתם
ספר פשוט מטורף
לדעתי - הכי טוב בינתיים מכל הסדרה
ותודה ל
@יונה ספיר על שהוא נגמר בנימה עצובה אך אופטימית מאוד
קצת הפריע לי שהעלילה המרכזית לא הייתה שנת ההתגלות, אלא כל המסעות בעבר / בבועת האוצרים
ושכמו תמיד דני לא הצליח לקבל את המקום הראשון
אגב, האם למישהו זה היה הפתעה שהתפרצות הר הגעש הייתה האר"ן? זה היה ברור לי מהשניה הראשונה
יאללה שוטו
  • שכוייח!
Reactions: טונקס1 //
9 תגובות

אשכולות דומים

זו תקופה שלא העליתי בת שחוק על שפתיי.

התקופה אינה תקופה לצחוק בה.

כשכואב כל כך, הצחוק מצטנף בתוך הגוף, נמנע מלהפגין נוכחות, שמא יתפקד כמלח על פצע.

האמת היא, שכלל לא בא לי לצחוק.

אומרים שצחוק דווקא מרפא כאב, אבל זה לא נכון כנראה כאשר הפצעים טריים מדי, מתחננים להגלדה.

אבל לפעמים, למרות הכול, אני נפקד רגעי חסד של שמחה.

זו יכולה להיות בדיחה טובה שמישהו השמיע, או לחלופין בדיחה ישנה שמי שהשמיעה נלקח לבית עולמו זה מכבר. למרבה ההפתעה, ההבנה המאוחרת קמעה, לא מאפילה על ההנאה הצרופה.

אומרים שאלו ניצני הגלדה. הגוף מרשה לעצמו, משמע הכאב עושה מקום לעוד רגשות לצידו.

גם אז, רגע לפני פרוץ הצחוק, אני בולם את עצמי, שלא להכאיב לסובבים אותי.

הצחוק שלי עשוי להגביר את הכאב שלהם. ואני, איני דר בודד במדבר שממה, לא אזרע צחוק על פצעי חבריי.

התקופה, תקופה קשה. הגשמים שוטפים כל ערוגה, זורעים חיים בדיצה.

רק היא, כחלקת אדמה חרושה תלמים-תלמים, צחיחה ונואשת להתלחלח.

שפתיים שבורות, משתיקות צחוק אילם של חורף.

בקיצור, למישהו יש וזלין?
שיתוף - לביקורת העולם הזה....
אִם
העולם הזה הוא מערת שדים,
אפוף מפלצות ופחדים, מלא אשליות ושקרים,
מערת שדים דרגה עשר?
אפילו למה לי פחד?
אבא צופה במצלמות למעלה
הכל בשליטה
אין שאללה'

אם העולם הזה- לונה פארק אכזר.
אפוף ריגושים ובחילות, צרחות אימה וסחרחורות,
הפחד זה בדיוק הכיף, מי לא הבין?
מה לך דואג ליבי העדין?
העיקר לא תשתחרר מהחבל,
והכל בשליטה...
השאר? הבל!

ואם העולם טיול ג'יפים מהסוג המפחיד.
ואני נהגת די גרועה, אז גם זה לא מדאיג
כי אמנם הרגל שלי על הפדל
אבל ההגה לא אצלי...
אז למה לי לדאוג אה?
אבא לא יפשל...
ויהי מה

ןאם העולם מבוך מורכב בו שמונה מיליארד אנשים.
כל אחד מפתה ללכת לכיוון שלו,
אלה שהגיעו ליעד כבר לא פה,
וכל מיני מסיטים בדרך ..
אז...
תהני מהנוף, ילדה,
למה לך נלחצת?
כי מה?
יש לך מפת דרכים ברורה
רק תקפידי ללכת בדיוק בה.

ואם, בעולם הזה, אני רק שחקנית.
בסרט הכי מגניב בעולם
עם התסריאי הכי טוב שיש
שבנה את התסריט לפרטי פרטים
והבטיח גם תשלום הגון על משחק לפי הכללים,
אז למה לי לצאת מהכלים מכל סצנה עצובה?
בסוף הכל מתוכנת לטובה!!
התסריטאי איתי בקשר רצוף
ולא ייתן מכל גל לצוף.

והבטחתי לשחק כל סצנה לפני שיצאתי לדרך...
כך שאם לא אשחק אותה בזמן המבוקש, היא תצוץ מצומת אחרת,
מהתסריט אי אפשר לזוז ולא לברוח
מילה זו מילה, מה יש לעשות, מילה זה כוח.

ובעצם, איך שלא יהיה העולם,
מה שמוחלט זה שאני מובלת
ולא מחליטה כלום
בובה על חוט

ולא אדם...
אנא, אבא,
שאפנים זאת לעולם...




אשמח לביקורת, תודה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה