תח"צ כליאת נוסעים באוטובוס כשהוא תקוע בפקק

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
עקב הפקקים הלא נגמרים בעיה"ק האהובה בצל שדרוגי הרכבת הקלה, הנושא רלוונטי יותר מתמיד.
האם יש חוק או נוהל רשמי בנושא? הנהג יכול להשאיר את הנוסעים נעולים באוטובוס תקוע בפקק?
יש הנחיות שקשורות למשך הזמן בו האוטובוס תקוע, או שמבחינת משרד התחבורה כולנו נתונים לגחמותיהם של הבני דודים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הנוהל הוא שאסור לנהג לפתוח את הדלת שלא בתחנה שהוגדרה לו כתחנת הורדה ברישיון הקו.
לדעת משרד התחבורה מדובר בנוהל בטיחותי, כי הנהג חסר האחריות עלול להוריד את הנוסעים באופן שירדסו על ידי כלי רכב חולפים, וזאת מלבד טעמים לא רלוונטיים נוספים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הGPT טוען בתוקף שיש לזה נוהל מהרשות לתחבורה ציבורית רק שאני לא מצליח למצוא שום נוהל בעניין
1748193645787.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מטורף מה שקורה באיזור תחנה מרכזית יפו הטורים
קווים 74 75 3 66 9 וכו' תקועים שעות בפקקים
מי שחושב שתוך 3 וחצי חודשים זה יסתיים חי בסרט

לעניינינו הנהג מתעקש עד שנשבר לו והוא פותח
יש ידית חירום מעל הדלת שבאמצעותה הנוסעים יכולים לצאת לחופשי בלי להזדקק לרצונו הטוב של הנהג.
הבעיה מתחילה באוטובוסים שהידית חסומה עם פלסטיק שצריך לשבור ואז זה באמת למקרי חירום בלבד, אם כי במצב הנוכחי לא בטוח שלהיות כלוא בפקק לא נחשב למצב חירום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
[אפשר ללחוץ על הכפתור של פתיחת הדלת של הנהג עצמו. הכפתור בדר"כ קרוב לנוסעים ונגיש, ועד שהנהג מתאושש מההלם שהדלתות נפתחו והוא מנסה לסגור אותם אפשר להספיק לרדת בנחת]
אני גם חשבתי ככה, תכלס זה כמעט נגמר במכות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הGPT טוען בתוקף שיש לזה נוהל מהרשות לתחבורה ציבורית רק שאני לא מצליח למצוא שום נוהל בעניין
הוא כותב מאיפה המקור שלו וזה דווקא לפעמים יוצא לו טוב אבל הפעם הוא גם לא הבין נכון את הסיטואצייה.


עיכובים, בלגן וקנסות בגלל מחדלי משרד התחבורה

"פקחי אגד כולאים נוסעים באוטובוס; נהגים שמרחמים על הנוסעים נקנסים"​

נציג העובדים של אגד חושף כי פקחי החברה תופסים נוסעים שלא תיקפו נסיעה, ומורים לנהג לעצור בתחנה הקרובה או לנסוע ישירות לתחנה המרכזית מבלי לפתוח דלתות עד להגעת המשטרה ● פעולה בלתי חוקית זו גורמת לאנדרלמוסיה, ומונעת משאר הנוסעים לרדת בתחנת היעד ● הוא פנה לאגד וביקש לקבוע הנחיות ברורות לנהגים, לבטל דוחות שהוגשו להם, ולאכוף את החוק ● אגד מכחישה את הטענות​


עדות נוספת לפעילות לא חוקית מצד פקחי אגד? יו"ר ועד הפעולה בכוח לעובדים, מאיר עשור, פנה (30.3.24) לסמנכ"ל משאבי אנוש באגד, מאיה דויד, וביקש לקבוע לנהגי החברה הנחיות בעקבות היתקלויות עם הבקרים (פקחים).

במכתבו סיפר על כך שלאחרונה התרבו מקרים בהם בקרים שמוצאים כי יש נוסע שלא תיקף את הנסיעה מורים לנהג לעצור בתחנה הקרובה ולא לאפשר לאף נוסע לרדת מהאוטובוס או מורים לנהג לסטות ממסלול הקו ולנסוע ישירות לתחנה המרכזית וזאת מבלי לפתוח דלתות עד להגעת המשטרה.

לדבריו, בשל פעולה זאת של המבקרים נוצרת אנדרלמוסיה בתוך האוטובוס, וכתוצאה מכך, שאר הנוסעים אשר תיקפו את הנסיעה מבקשים לרדת בתחנת היעד והנהג והמבקר מונעים זאת.

"במצב כזה", כתב עשור, "גם הנהג וגם החברה חשופים לתביעת על שלילת הזכות של הנוסע לחופש תנועה. אסור לנהג לבצע סטייה ממסלול הנסיעה שנקבע על-ידי משרד התחבורה משום שזו עבירה על החוק. ישנם נהגים שלא עומדים בלחץ הנוסעים המבקשים לפתוח להם את דלת האוטובוס על-מנת לרדת, וכתוצאה מכך המבקר מגיש דוח לנהג על אי-ציות להוראות והנהג נקנס על כך בידי מורשה החברה".

לדבריו, לא ייתכן כי הנהג יימצא במלכוד - מצד אחד החוק האוסר עליו לכלוא נוסע ומצד שני המבקר נותן לו הוראה הנוגדת את החוק.

יו"ר ועד הפעולה מבקש לקבוע הנחיות מפורטות וברורות לידיעת הנהגים כיצד לפעול במצבים כאלה, על-מנת לסייע לנהג להתמודד עם מצבים דומים בעתיד. כמו-כן ביקש לפעול ללא דיחוי ולבטל דוחות שהוגשו לנהגים אשר פעלו כחוק ולא עברו שום עבירה

ככל שהמקרים אותם מתאר עשור אכן התרחשו במציאות, הרי שמדובר במחדל נוסף של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, שאינה אוכפת את החוק כנדרש על אגד, ומאפשרת רישום דוחות לנהגים שנהגו כשורה.

  • מחברת אגד נמסר: "הנאמר במכתב אינו נכון וסותר באופן מלא את הנחיות חברת אגד. במקרה שנוסע לא תיקף את נסיעתו, מוטל עליו קנס על-ידי הפקח. הנהג כלל לא מעורב בתיקוף, מסלול האוטובוס אינו משתנה והנוסע שלא תיקף ממשיך בנסיעה כרגיל".
ב-23 במאי 2023, הוציאה הרשות הארצית לתחבורה ציבורית ריענון הנחיות שבו נדרשה אגד להפסיק הנוהג הלא חוקי של "כליאת נוסעים" ועצירת אוטובוסים שבהם נוסעים לא שילמו. לבקרי התחבורה הציבורית לא קיימת סמכות חוקית לעיכוב האוטובוס שלא על-ידי שוטר. בנהלי המשרד נכתב מפורשות כיצד לנהוג כאשר נוסע מתנגד לבדיקה, והסמכויות אינן כוללות עיכוב האוטובוס על כל נוסעיו. בהנחיות נכתב: "לא הציג או לא מסר הנוסע את כרטיסו לפי דרישה, או נוסע ללא כרטיס, רשאי נציג בעל הרישיון לדרוש מהנוסע את שמו ומענו ולהציג לפניו את תעודת זהות שלו או תעודה מזהה אחרת של הנוסע... במקרים בהם נתקל נציג בעל הרישיון באירוע חריג כגון: התנגדות פיזית למסירת כרטיס הנסיעה או במקרה בו סרב הנוסע להזדהות או במקרה בו חש נציג בעל הרישיון מאוים, ידווח על המקרה מיד לסדרן, למנהל האשכול ולמשטרת ישראל במידת הצורך".

יתרה מכך, תקנות התעבורה אף קובעות כי "רשאי הנהג להסיע מיד את האוטובוס לתחנת המשטרה הקרובה", ולא לתחנה המרכזית הקרובה - כפי שדורשים הבקרים. על-פי ההנחיות, כאשר נוסע מסרב להזדהות, מי שיכול לבקש מהנהג להתעכב זה שוטר ולא בקר.

ל-News1 נודע כי יישום נוהל הבקרים המעודכן, שאמור היה להיכנס לתוקף ב-1 באפריל, יידחה בחודש, ל-1 במאי - וזאת לנוכח פניית התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית הדורשת לבטל את החיוב שמטיל משרד התחבורה על מפעילי התחבורה הציבורית להעסיק את הבקרים גם בשבתות ומועדי ישראל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בד"כ לנהגים לא אכפת שפותחים את הדלתות לבד (אם זה באמת פקק רציני ולא רמזור ארוך וכדו') רק אסור להם לפתוח את הדלת שלא בתחנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני גם חשבתי ככה, תכלס זה כמעט נגמר במכות....
דווקא אצלי נתקלתי ביותר ממקרה אחד כזה שנגמר בלא כלום. הנהג לא יכול לעשות את זה כי יש מצלמות וכו', ולכן אם אחד הנוסעים עשה את זה אין תלונה על הנהג. אבל פעם אחת נהג אמר לי שיש אוטובוסים שפעולת פתיחת הדלת יוצרת רישום ולכן הוא היה מעדיף שיפתחו את הדלת בכח ולא בכפתור, אבל נראה לי שזה שטות כי לכאורה הפעולה שנרשמת היא הדלת הפתוחה ולא משנה אם היא נפתחה בכוח או על ידי כפתור או על ידי ידית החרום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בתחילה חשבתי שמדובר באשכול של כמה ניקים אלימים..
{בכ״ז לפתוח דלת עם פטיש חירום, ללחוץ לנהג על הכפתור בכח..}

אבל ככל שמגיבים פה יותר ויותר ניקים,
מתחילה להתקבל התמונה המליאה של הקטסטרופה הפוקדת את איזור התחנ״מ והגלילות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בתחילה חשבתי שמדובר באשכול של כמה ניקים אלימים..
{בכ״ז לפתוח דלת עם פטיש חירום, ללחוץ לנהג על הכפתור בכח..}

אבל ככל שמגיבים פה יותר ויותר ניקים,
מתחילה להתקבל התמונה המליאה של הקטסטרופה הפוקדת את איזור התחנ״מ והגלילות..
נסעת פעם בירושלים? יש משהו שאישית נתקלתי בו יותר מפעם אחת, והרבה הרבה יותר.
אוטובוסים עולים ברחוב יחזקאל, ונתקעים בגלל הפגנה או בגלל אוטובוס שמנסה להכנס לעזרא בלי הצלחה [מי שמכיר מבין], והנהגים מבחינתם להשאיר אותנו באוטובוס חצי שעה. זה כביש עם נתיב אחד ואין סכנה בפתיחת הדלת בכל מקום שהוא לאורך כל הכביש. למה לא לפתוח את הדלת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
הנהגים טוענים שרואים כל פתיחת דלת שלהם והם יקבלו נזיפה אח"כ
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בס"ד
ראשית, תודה על העלאת הנושא.
שנית, בעיקרון יש הוראה לנהגים שלא לפתוח דלתות במקום שהוא לא תחנה.
חשוב שנבין, כי יש 'מוח' מאחורי הוראה זו.
ועדיין, מאוד נחמד לגלות לפעמים שהנהג שלנו מסכים להתגנב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הנהג במקרה כזה מגובה מהחוק.
גם במקרה של בקשה לרדת מהאוטובוס לצורך התפנות [חרום] או אפילו מקרה רפואי [שאינו חרום]- הנהג אינו מחויב לפתוח דלתות.
זה המצב כיום ומן הסתם כבר הצטברו במשך השנים המון סיפורים על אטימות נהגים וכו', אם כי רוב המקרים נשארו עמוק בלב הנוסעים האומללים, כי אין באמת תועלת בלעורר את עניין שלא במסגרת חקיקה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה