שיתוף חופשי סיפור מתח עם תמונות בAI

יצירות לשימוש חופשי
  • הוסף לסימניות
  • #1
הכתיבה לגמרי שלי עד שאצטרף בעז"ה לקהילת הכתיבה .
בעזרת ה' אצרף תמונות לסיפור ואשמח אם תיצרו גם!!
אשמח לתגובות ופידבקים והארות זה מאוד עוזר.



מקום לא ידוע,

קול הנפץ נשמע היטב,

בעצם לכל יצור חי שנמצא ברדיוס הקרוב

הוא הרים את ראשו מסתדר שוב לתנוחת ירי

אוזניו צלצלו מעוצמת הנפץ אך הוא המשיך

טוען שוב ומחליף מחסנית ,מנסה ליצור קו אש ישיר ועמדת הגנה

פוףףףףף....

מעצור , לא, בדיוק עכשיו,

אין זמן לטעיות נתנאל זרק את הנשק לתוך חבית שניצבה בגג

מהרהר באירוניה כמה עולה רובה M-4 מהסדרה האמריקאית


אבל לא היה לו זמן לזה

הוא קפץ מגג המבנה החד קומתי
זוחל במהירות לעבר השוחה נבלע בשיחים

"קודקוד קן תחת אש,"

המכשיר דמם.

הוא הוריד את ראשו במהירות לשמע המסוק החולף

כעבור דקת זחילה מהירה הגיע לרכב המאסף

היי, זה שלך?
מה ? הנהג לוחם בהה בו בהלם ק..קח

"כל שכירי חרב האלו" הירהר לעצמו

תודה על המפתחות, אבל זה בשבילך

הכדור הבודד בקנה הגלוק המוארך עקב המשתיק קול , פינה את מקומו

בקול רעש עמום

זה פציעה קלה רק שלא תעשה שטויות אתה יודע...

"9 , שומע?"


אנחת רווחה נפלטה ממנו

"ב"ה , אתה בסדר? תגיע לנ.צ 9640

ותבצע ניקוי , יש?"

"קיבלתי, סוף."

הבית התפוצץ. בולע את החמושים ללהבות ,

נתנאל מישש בסיפוק את הכונן הקשיח ,

עולה על אופנועו,


נעלם.

יומיים קודם לכן.

עוד חיוך , אכזרי,


מאושר מעצמו ,

הם עשו את זה !!! הוא הוכנס לתוך חליפה ועונב בעניבה


הארכי טרוריסט עם הצלקת ,

שמח בכל ליבו על ההזדמנות לקבל עוד קצת כבוד,

אתה מוכן ? בעל המבטא הערבי - איראני רמז לו בעדינות להתחיל ,

מודע מה קרה למי שלא דיבר ,טוב, טוב מספיק לפני האיש.

נעלם, פשוט כאילו בלעה אותו האדמה .

לא סתם הוא רכש את הנאמנות או הפחד תלוי את מי תשאל בקרב אנשיו.

היום זהו יומו הגדול ואבוי למי שיפריע לו בו

אחיזת המיקרופון בידו התהדקה ולסתו ננעלה

אתה באוויר

"לאחר שנים ארוכות של מחקר וכל הנסיונות של הציונים ...

אני גאה להציג בפניכם את "פלשתין פרו 9" ...

הוא בא להסיר את הכיסוי מעל הבמה ,

לצידו,

ליד השולחן ישבו כל בחירי הממשל האיראני

מודעים לגודל המהלך

הכיסוי לא הוסר מעולם

פיצוץ מחריש אוזניים נשמע,

הזכוכיות התרסקו לרסיסים

ההדף האדיר הורגש בכל הבונקר בן 10 הקומות

מעלה לשמיים את המזל"ט החדיש יחד עם המדענים

ובכירי הממשל האיראני .


4 דקות קודם לכן,

בזמן שהמדען דיבר

הנציג הטורקי החל להחוויר ולהתקפל מכאבים

גורם למבטים תמהים סביבו

אחד המאבטחים ניגש אליו בנימוס

"יא סידי , צריך עזרה "

המאבטח ידע היטב מי הוא

"שוקראן , אשמח להתפנות" הגיב בהיסוס במבטא טורקי

מכאן,

השגריר נכנס לשירותים נעמד מול המראה


שולה את העדשות מעיניו חושף את צבען התכול הרגוע הנחוש

שוטף את שער ראשו מגלה את צבעו החום כהה ברונטי,


לאחר רגע , הוריד מעליו את חליפת ה"שגריר" זורק אותה לפח

עוטה על פניו מסכת פנים מתקדמת אם יש בעייה, עכשיו הוא "מואפק אל זדיד"

נעמד שלף מחפתו מברג זעיר פותח את הברגים

המצמידים את לוחות הברזל לתקרה

משתחל לתוך חור האיוורור , סוגר אחריו את המכסה

לאחר זחילה של שתי דקות שנראתה כמו נצח

הגיע ליציאה מקומה 10 לקומה 8

נעמד מאחורי ווילון כבד בקומת המשרדים סופר את השניות בליבו

פיצוץ עז הורגש , ההדף , הקול המחליא של פיצוץ והתרסקות זכוכיות

הצעקות ואז שקט ,אבל רק לרגע,

הוא לא התייחס לזה זוכר בליבו את המשימה


כי לאחר מכן הבניין הוצף במאבטחים

רצים,

סורקים

מתערה בתנועת המאבטחים ,

מחסום , הוא סבב אחורה משתחל למטבחון עולה במעלית המזון ,

לקומה 6 נכנס למשרד עובר את המזכירה האיראנית בעלת הרעלה

"מי אתה?"

"עקב הפגיעה והפיצוץ למטה נוהל חירום 29

תביאי את הקוד והמפתחות !!" שקרים לא היה הצד החזק שלו .

הרהר, בזמן שהמציא חרטוטים שלא שמעתם אוזן מעולם

"אין לי סמכות , אני .היא גימגמה .

הוא שלף אקדח.


אין לי זמן ,ק...קח .

"נחמד" ,חשב לעצמו , למדתי את השפה.

נכנס פנימה מוציא מהמחשב את הדיסק אונקי

ושולף את הכונן מהכספת

הריח החונק של השרפה הכה באפו בעוצמה

הוא צעד לכיוון היציאה בטוח בעצמו .


10 שעות קודם,

נהמת מנוע נשמעה,

רכב השגריר הטורקי נעצר בחריקת בלמים עזה

והשגריר נזרק קדימה מוטח קלות במושב הקדמי

סליחה יא סידי

על הכביש היה מוטל אופנוען קסדה שחורה לראשו

לצד האופנוע המחרחר המאבטח יצא לאופנוען

הבעת עצבים מהולה בכעס

מה קרה לך ?

רחמנות לא הייתה הצד החזק של המאבטח , יש להגיד

האופנוען היה מוטל העווית לא טבעית דם ניגר על ראשו

המאבטח רכן לעברו ,בודק דופק,

נתנאל זינק שולח ברך למרכז ביטנו מקפל אותו במהירות על הרצפה, מנטרל אותו

אראל באותו רגע הגיח מבין העצים מנטרל את השגריר במהירות ...

אוקיי , ניקח אותו לדירת המסתור ונחליף זהויות שם.

חזרה להווה .

נתנאל דהר במהירות שיא בין היערות בשבילי עפר משתנים

מגלה את המסוק בעקבותיו

יורה צרור רציף לעברו מרובה ש"שאל " מהנהג של שכירי החרב ,

למפרע הוא הבין שהם לא היחידים שירדפו אחריו .

הכונן מכיל חומר רגיש ביותר שאפשר באמצעותו לכופף את איראן ושותפותיה באזור ,


רוסיה , צפון קוריאה , ועוד

"אראל" ? נשימתו טרופה , מעלה את חברו על הקשר באוזנייה

זיעה קרה נטפה על מצחו.

תוריד את המסוק ממני!!!

אוקיי ,

הכנסתי לך מיקום בפלאפון .

עוד 350 מטר פנה שמאלה וכיכר אחרי ישר ואז ימינה

"מה יש שם?"

תגלה , אראל נינוח כמו תמיד .

לא מצחיק!! נתנאל סחט את ידית הגז עובר את ה190 קמ"ש

"מרכז קניות, קידם אותך?"

תודה קפטן."

אתה עוד תיעצר על נסיעה באדום,

תודה על הדאגה שלך , אבל אני עסוק פה בדברים חשובים יותר .

נתנאל האיץ את האופנוע מגלה שלושה רכבים ואופנוע דוהרים אחריו

שולף את האקדח וירה לעבר האופנוען , לא יודע אם פגע בו רואה שהוא מאט משמעותית

נתנאל נכנס למתחם.

מרכז הקניות

הזכוכיות התרסקו לרסיסים בזכות פגיעת הקליעים

אופנוע עליו רכב נתנאל נגח בעוצמה אדירה בזכוכית הנקייה שהוברקה לפני מספר דקות

גורם לה לקרוס בקול רעש גדול ,

הלקוחות המבוהלים נמלטו לכל עבר אנדרלמוסיה שלמה

נתנאל האיץ וזינק היישר לעבר המדרגות נעות המובילות לקומה העליונה

עולה אותם בתנופה מתייצב למעלה זורק רימון אחורנית ,

יוצא מהמתחם - לרחוב המרכזי,

"כאפייה חמודה הייתה לו"

הודיע לעצמו לאחר "אימוץ" מהיר של כאפייה ומשקפי שמש אלגנטיים

נבלע בהמון בשוק הסואן .

בור הביטחון, תל אביב.

בהתאם לזאת חתם ראש הממשלה בעל החליפה הכחולה והשער המאפיר

יש אור ירוק לתקיפה!


הרמטכ"ל בעל עיני הברזל ישב לצידם של ראש הממשלה ושר הביטחון

בזמן שהם נתנו אור ירוק לתקיפה בעומק איראן

שם אוחסן חומר האורניום המועשר הסודי ,

מטוסי F35 תקפו בלופים,

מפציצים את המתחם ,

עם הנצח לנצח!!!


freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__7910.jpeg






freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__7911.jpeg



freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__91825.jpeg






freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__77394.jpeg


freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__40966.jpeg




freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__74490.jpeg


freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__74489.jpeg
 

קבצים מצורפים

  • freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__74490.jpeg
    freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__74490.jpeg
    KB 117.7 · צפיות: 69
  • הוסף לסימניות
  • #3
יפה מאד!
אני לא כותבת ברמה מקצועית אבל כן קוראת, ואופן הפיסוק של הסיפור הציקה לי ממש
למה אתה יורד שורה בכל משפט? זה ממש מפריע לרצף הכתיבה....
בהצלחה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קודם כל- מדהים!
אני לא כותבת ברמה מקצועית אבל כן קוראת, ואופן הפיסוק של הסיפור הציקה לי ממש
למה אתה יורד שורה בכל משפט? זה ממש מפריע לרצף הכתיבה....
גם אני שמתי לב לחוסר בפסיקים, מרכאות, נקודות, ולחוסר סדר במבנה השורות.
אבל התוכן עצמו- פשוט יפהפה.
יש לך את זה (y)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תודה רבה .
יפה מאד!
אני לא כותבת ברמה מקצועית אבל כן קוראת, ואופן הפיסוק של הסיפור הציקה לי ממש
למה אתה יורד שורה בכל משפט? זה ממש מפריע לרצף הכתיבה....
בהצלחה רבה

קודם כל- מדהים!

גם אני שמתי לב לחוסר בפסיקים, מרכאות, נקודות, ולחוסר סדר במבנה השורות.
אבל התוכן עצמו- פשוט יפהפה.
יש לך את זה (y)
אשמח מאוד אם תיקחו את הקטע שנראה לכם חסר או אפשר לכתוב אותו יותר טוב ותסגננו אותו אתם.
ואני אעשה שינויים.
תודה רבה .
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אשמח מאוד אם תיקחו את הקטע שנראה לכם חסר או אפשר לכתוב אותו יותר טוב ותסגננו אותו אתם.
ואני אעשה שינויים.
תודה רבה .
הכתיבה מעולה, וגם התוכן מרתק וסוחף!
הדבר היחיד שחסר כאן הוא הפיסוק -
אז לקחתי את הקטע הראשון ותיקנתי אותו כדי להמחיש את הרעיון.
מקווה שזה יעזור ולא ירגיש מעצבן - כל הכוונה טובה! :)



מקום לא ידוע,


קול הנפץ נשמע היטב לכל יצור חי שנמצא ברדיוס הקרוב.

הוא הרים את ראשו מסתדר שוב לתנוחת ירי, אוזניו צלצלו מעוצמת הנפץ אך הוא המשיך, טוען שוב ומחליף מחסנית ,מנסה ליצור קו אש ישיר ועמדת הגנה.

פוףףףףף....

מעצור, לא, בדיוק עכשיו...

אין זמן לטעיות, נתנאל זרק את הנשק לתוך חבית שניצבה בגג, מהרהר באירוניה כמה עולה רובה M-4 מהסדרה האמריקאית.

אבל לא היה לו זמן לזה.

הוא קפץ מגג המבנה החד קומתי, זוחל במהירות לעבר השוחה נבלע בשיחים.

"קודקוד קן תחת אש",

המכשיר דמם.

הוא הוריד את ראשו במהירות לשמע המסוק החולף.

כעבור דקת זחילה מהירה הגיע לרכב המאסף.

"היי, זה שלך?"

"מה?" הנהג בהה בו בהלם "ק..קח"

'כל שכירי חרב האלו' הרהר לעצמו.

"תודה על המפתחות, אבל זה בשבילך" הכדור הבודד בקנה הגלוק המוארך עקב המשתיק קול , פינה את מקומו בקול רעש עמום "זה פציעה קלה רק שלא תעשה שטויות אתה יודע..."

"9 , שומע?"

"ב"ה , אתה בסדר? תגיע לנ.צ 9640 ותבצע ניקוי , יש?"

אנחת רווחה נפלטה ממנו.

"קיבלתי, סוף."

הבית התפוצץ. בולע את החמושים ללהבות,

נתנאל מישש בסיפוק את הכונן הקשיח, עולה על אופנועו,

ונעלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני באמת חושב שזה נכון ,כמו שאמרת להאריך את השורות כדי לספק לקורא חווית קריאה רציפה .
והרגשתי אולי יש לי יותר מידי פיסוק?
ואהבתי את השינוי .
תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני באמת חושב שזה נכון ,כמו שאמרת להאריך את השורות כדי לספק לקורא חווית קריאה רציפה .
והרגשתי אולי יש לי יותר מידי פיסוק?
ואהבתי את השינוי .
תודה.
בבקשה!
ולגבי השאלה אם הוספתי יותר מדי פיסוק —
יכול להיות שזה מרגיש ככה כי בטקסט המקורי כמעט ולא היה פיסוק בכלל, אז זה שונה פתאום ובולט.
ניסיתי להכניס פיסוק רק במקומות שנראה לי שזה עוזר להבנה ולזרימה של הקריאה,
אבל כמובן שזו תמיד שאלה של סגנון וטעם אישי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הילדה "המאומצת" תייגתי אותך מפני שאני צריך הסבר איך נכנסת קהילת כתיבה ?
ניסיתי להכנס על ידי להצטרפות לקהילה הקש כאן ומשום מה הוא חוסם אותי
יש לי קטע יפה ובא לי שיקראו אותו וסתם ככה להשתפר בכתיבה .
תודה רבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הילדה "המאומצת" תייגתי אותך מפני שאני צריך הסבר איך נכנסת קהילת כתיבה ?
ניסיתי להכנס על ידי להצטרפות לקהילה הקש כאן ומשום מה הוא חוסם אותי
יש לי קטע יפה ובא לי שיקראו אותו וסתם ככה להשתפר בכתיבה .
תודה רבה.
יש בתחילת העמוד משהו שנקרא קבוצות אתה נכנס לשם ויש לך בסוף קבוצת סופרות מקצועיות
תכנס לשם ואז בצד כתוב" הצטרפות לקהילת כתיבה מקצועית "
תכנס ותצטרף בקלי קלות
נשמח לראות אותך שם בקרוב!!
בהצלחה!!



הסיפור ממש מותח ומעניין לי לא הפריעו הפסיקים...
מחכה להמשך הספור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מטה השב"כ.

התוצאות הגיעו,
ראש מערך המז"פ ניגש לחדר הפיקוד , דופק שתי דפיקות ונכנס פנימה
"יש לנו שם" .
"ארי אני שולח לך את הדו"ח"
תודה על העבודה , משוחרר,
האיש נסוג. ארי פתח את מכשירו , הלם, הוא נעצר ,
"מי זה ?" ראש אגף המבצעים שבר ראשון את הדממה איש שלי , הוא משלנו, נאנח ואז המשיך,
רומז לסגנו , אייל ?
תוציא צו מעצר נתנאל גולן סוכן מספר 8509.
המפקד בט..טוח? , לצערי כן.

יומיים קודם לכן

סריקה אחרונה .
נתנאל ראש מערך האבטחה
הילך מתוח שחיוך מלאכותי מודבק לפניו .
זה עוד מעט נגמר, טפח על שכמו האיש שהופקד על אבטחתו .
הדיפלומט הנוורגי חם מזג בחליפה אפורה חייך אליו
עיניו החומות היוו את ההפך המושלם של שערו הבלונדיני המסודר .
" אני שונא את האנשים שחושבים שזה בסדר לגמרי לבזבז ערב שלם
בשביל הרמת כוסית ושעוד יריעו להם על זה" הרהר בעצבנות קלה
"יעבור לך"
"לעולם לא" ,הגיב לו שחיוך מסתורי עלה בקצה פיו
גורם לעומד מולו להבעת פליאה
"גרם דפלומטיות אין לך אתה" ,
"תאלץ להסתדר" , השיב לו באנגלית רהוטה .
רטט הפלאפון שלו קטע את חוט מחשבותיו "הלו?"
"אני לא שומע אותך".
נתנאל הלך לפינה באולם מתה ממצלמות עוזב את האיש מסמן לעמיתו למלא את מקומו.

בום!!
,קול רעש עמום ,ואחריו בליל קולות ,
היסטריה,
נתנאל רץ לקדמת האולם ,
האקדח בידו , טעון,
ולנגד עיניו הוא ראה את סיוטו מתגשם ,
קליע בודד, אחד , זה מה שהיה צריך כדי להפיל את האיש...

ארבעה ימים קודם לכן,

"לא נכון!
ידו רטטה בזעם מהול בהבנה שהכתה בו,

הוא נשם עמוקות לפני שהמשיך, "מה הפרטים? איך זה קרה ? מה ידוע לנו?
אגרופו הקמוץ הראה על מצב רוחו הירוד
היי, ניעור קל בכתפו והוא המשיך-

"תיתאפס אתה לא ילדה בגנון עם קוקיות !!
עבדו עלינו "
הדובר בעל עיני הנץ נזף בו קלות שולף באגביות זוג פחיות XL מהמקרר הפינתי מנסה להקליל את האווירה

"קח"
ניסה ללא הצלחה יוצאת דופן להרגיע את הרוחות .
"זה אובייקט שלך, חשבתי שתרצה לגמור את העבודה "

העביר את הכדור למגרש שלו
מה השתנה ?
ערמת מסמכים הוטחה על שולחן העץ בחדר התדרוכים...
יש לך את זה ביותר בתמצות, האא. בלי כל האוורסט הזה

בהה בערמת התדריכים במבט של "אין סיכוי שאני קורא את זה "
"זה החיים"
בסדר הרים ידיו כנכנע נותן שלוק אחרון מXL ויוצא מהחדר
"דבר אחרון, הוא עצר ,לא מסתובב עדיין , אתה על הכוונת שלו ,איך לומר ,הוא לא אהב כל כך את הקטע שהרסת לו את ה"הפקה" הגדולה שלו"
"שמתי לב", ענה חיוך עלה בקצה פיו.
אני אמצא איך להפיל אותו.
"אקח את זה לתשומת ליבי."


חזרה להווה.

אייל נכנס פנימה במבט חמור סבר
האולם עדיין הפוך, אנדרלמוסייה שולטת בכל פינה
נתנאל הילך הלוך ושוב במשרד שהפך באופן לא רשמי ,
דעתו מוסחת . "נתנאל?"
אפשר לתפוס איתך מילה ?
לצידו שניים מפקודיו הקשוחים שלו
"מה קרה"? יש התקדמות ?
"בא רגע החוצה" , פניו לא אומרות דבר על הסערה שמתחוללת בו
נו,
"נתנאל יוגב אתה עצור באשמת רצח , תתלווה אלינו בבקשה. אתה יכול לשמור על זכות השתיקה "
רק תגיד לי , מה המניע שלך?
נתנאל החוויר, מה ? מה קרה לך?
" הדי-אן-אי שלך נמצא ליד הנשק !!!"
במבט חתום נתנאל הגיש את שני ידיו .
"סליחה , אמר לפקודו ששלף זוג אזיקים אלקטרוניות
על מה?
ענה לו במבט זועם
"על זה "

נתנאל שלח את רגלו במהירות
בועט בעיטת צד פוגע בירכו של פקודו , הודף, מפיל אותו
זעקת כאב נשמעה ,
נתנאל שלח יד שולף לו את האקדח
"קלאק"
יורה לעבר האקווריום הענק הניצב לעדו להישפך לרצפה יוצר מחסום טבעי , מלאכותי ביניהם
במהירות, הוא רץ לפתח האולם קולט את המאבטחים נעמדים בשורה חוסמים את היציאה
הוא הסתובב במהירות מזנק , מעל הגדר עולה , וקופץ לצד השני נוחת על האדמה הקשה
נכנס לרנגלר של אייל , בורח.
אייל הגיע כעבור רגע, רגע מאוחר מידי ,
קולט את קצה הרכב יוצא בנהמת מנוע מהרחוב.
המפקד? מה? זעם מעורבב באכזבה על פניו
הרכבים מושבתים. הוא חורר את הגלגלים
מה מעניין אותי תביא את הרכב של אשתך ?
תודיע ל"בור" שהוא נמלט , פלט כעבור רגע אוסף את כל כוחות הנפש שלו לעצמו .
מתכונן למטר צעקות , מוצדק , תלוי את מי שואלים ,

המשך יבוא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נתנאל יוגב אתה עצור באשמת רצח , תתלווה אלינו בבקשה. אתה יכול לשמור על זכות השתיקה "
רק תגיד לי , מה המניע שלך?
נתנאל החוויר, מה ? מה קרה לך?
" הדי-אן-אי שלך נמצא ליד הנשק !!!"
במבט חתום נתנאל הגיש את שני ידיו .
"סליחה , אמר לפקודו ששלף זוג אזיקים אלקטרוניות
על מה?
ענה לו במבט זועם
"על זה "
נתנאל שלח את רגלו במהירות
בועט בעיטת צד פוגע בירכו של פקודו , הודף, מפיל אותו
זעקת כאב נשמעה ,
נתנאל שלח יד שולף לו את האקדח
"קלאק"
יורה לעבר האקווריום הענק הניצב לעדו להישפך לרצפה יוצר מחסום טבעי , מלאכותי ביניהם
freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__54323.jpeg


תודה רבה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
וואו! אותו יופי ועניין בצורה הרבה יותר מוצלחת!!
תמשיך...
הפיסוק השתפר ממש אבל עדיין הייתי מפחיתה קצת בירידת השורות. (יש מצב שזה ג'וק אישי שלי כי אני רואה שרק לי זה מפריע) לדוגמא:
אייל נכנס פנימה במבט חמור סבר
האולם עדיין הפוך, אנדרלמוסייה שולטת בכל פינה
נתנאל הילך הלוך ושוב במשרד שהפך באופן לא רשמי ,
דעתו מוסחת . "נתנאל?"
אפשר לתפוס איתך מילה ?
לצידו שניים מפקודיו הקשוחים שלו
"מה קרה"? יש התקדמות ?
"בא רגע החוצה" , פניו לא אומרות דבר על הסערה שמתחוללת בו
אייל נכנס במבט חמור סבר לאולם שהיה עדיין הפוך, אנדרלמוסיה שולטת בו בכל פינה.
נתנאל פסע הלוך ושוב במשרד שהפך באופן לא רשמי (לא הבנתי את השורה הזאת), דעתו מוסחת.
"נתנאל? אפשר לתפוס איתך מילה?" לצידו שניים מפקודיו הקשוחים.
"מה קרה?" יש התקדמות???
"בוא רגע החוצה."
פניו לא אומרות דבר על הסערה שמתחוללת בו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
"הוא רץ לפתח האולם קולט את המאבטחים נעמדים בשורה חוסמים את היציאה
הוא הסתובב במהירות מזנק , מעל הגדר עולה , וקופץ לצד השני נוחת על האדמה הקשה
נכנס לרנגלר של אייל , בורח."
freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__7244.jpeg
freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__5744.jpeg
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
"הוא רץ לפתח האולם קולט את המאבטחים נעמדים בשורה חוסמים את היציאה
הוא הסתובב במהירות מזנק , מעל הגדר עולה , וקופץ לצד השני נוחת על האדמה הקשה
נכנס לרנגלר של אייל , בורח."
freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__61766.jpeg
freepik__the-style-is-candid-image-photography-with-natural__93995.jpeg
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני הגשתי את הטופס של הצטרפות לקהילת הכותבים, צירפתי כמה קטעים טובים, ונדחיתי באופן קשוח וחד משמעי.....
כנראה שטוב להם בקהילה המצומצמת... יערב להם....אני לבינתיים יוצר לי תמונות AI מרהיבות...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

אז הנה לפניכם סיפור בהמשכים - ככתוב בכותרת עם ניחוח אירופאי ואססיתי
הסיפור מתרחש באיזורים גרמניה, ישראל, מצריים, סין ועוד.
הוא מתחיל בשנת 2002, ומשם עולה ועולה,
אשמח לביקורות, להאררות והערות
לא היה קל לשתף את ה (בה' הידיעה) סיפור שכתבתי
אבל אשמח שתהנו.
פרק 1

מיקום: לייפציג, שכונת פליסנבורג, רחוב ברונר 14, גרמניה. שנת 2002.

לוקה ישב על מדרגות הבית הענק ובהה באוויר, אנשים נכנסו ויצאו מהבית, אמא דמעה מעט, ודניאל ישב ליד השולחן בסבר פנים חתומות ואכל בשקט את ארוחת הבוקר הקבועה שלהם. מדי פעם הוא לגם מכוס המים שנצבה לידו בשקט כדוממת באות הזדהות על פטירתה של סבתא ריטה.

לוקה הביט בשעון, השעה היתה 10:15 בבוקר, ואיש מבני הבית לא זרזו אותו ללכת לבית הספר, לוקה הביט בעיון בתמונה שנפלה לאמא מהיד, תמונה של סבתא ריטה. סבתא ריטה אהבה אותו באמת, היא היתה מקשיבה בחום לכל סיפוריו ומהנהנת בראשה, מעולם לא אמרה לו: לוקה, אתה מדבר יותר מדי, שקול את מילותיך, שלא יעלם לך כוח הדיבור. דניאל כל הזמן היה אומר לו את זה, ואבא היה עונה לו בטון בטוח: לו מצאת מחקר שיוכל להוכיח את דבריך הייתי שמח שהיה נעלם ללוקה כוח הדיבור. לפעמים לוקה, אתה מדבר יותר מהגובה שלך. סבתא ריטה מעולם לא סנטה בו על דיבוריו המרובים ועל אהבתו ללימודי ההיסטוריה. פעמון נשמע לפתע מרחוק. דניאל נעמד בדממה ולקח את צלחתו הריקה אל המטבח, הוא הגיש אותה ליולינה האומנת בשתיקה והתיישב על הספה בדממה. אמא נכנסה בסערה אל הסלון. לוקה? אתה אינך לבוש עדיין? לוקה הביט בתוויה של אמו וניסה להבין את טון דיבורה, האם היא כועסת? או שמא טון של עצבות נשמע בין שברי המילים? הוא התנער ממקומו ואמר, אני לא יודע לשים עניבה, ובכלל, מדוע הבגדים הללו שחורים? אליזה שטראוס ענתה בקול ממהר: לוקה, אנו צריכים ללכת ללוויה של סבתא ריטה, אין זמן לדיבורים קח את בגדיך ולבש אותם במהירות, זוכר את הסיסמה בבית הספר שלך? לוקה ענה בשלווה: הכוח הוא במשמעת. אוני המשיכה בטון קבוע: מצוין, אז לך להתלבש, ובלי דיבורים מיותרים. הילד הרים והוריד את גבותיו בהתרסה ולחש לעצמו תוך כדי הליכה מהירה אל עבר חדרו: ככה הדיקטטורים עולים לשלטון, הכוח במשמעת. אחיו התלווה אליו בחיוך שנמחק לאחר דקה, כשהביט בחדרו של אחיו: לוקה? מה הבלגן הזה? אחיו הקטן שאל בפליאה: בלגן? על איזה בלגן אתה מדבר? דניאל ענה בשתיקה רועמת. לוקה ענה בסלחנות: זה בסדר דניאל, אמא עוד לא העירה לי על הבלגן הזה, יש כאן סך הכל ספרים ומחברות שלא החזרתי אל הילקוט, ילד בן שבע לא אמור לעשות זאת לבדו. דניאל התקרב באיטיות תוך כדי מחאה: הבה ונראה על מה אתה לומד, והאם יש לך שגיאות כתיב. לוקה הסתובב באימה וקפץ תוך כדי שהוא מחפה על ספריו: לא! אני... אני עדיין באמצע שיעורי הבית, אתה לא יכול להסתכל באמצע! דניאל ענה בחומרה: באמצע? היית אמור להיות עכשיו באמצע הלימודים! זוז ותן לי לראות מה אתה מסתיר שם. לוקה הביט בדניאל בעיניים מתחננות: לא.. זה לא מה שאתה חושב.. זה פשוט... דניאל הדף את לוקה בעדינות והביט על הספרים שניצבו- הצטמקו בערימה קטנטנה. " מצרים הקדומה? עליית הנאצים? מרוץ הזהב באמריקה? האם אתה זקן? מדוע אתה קורא על דברים כה משמימים? אתה יודע שאבא לא אוהב שאתה חופר על ההיסטוריה יותר מדי, העתיד שלך די מתוכנן, אז אל תכניס באמצע שטויות". לעג דניאל. לוקה הביט בו בעיניים חכמות: זה מאד מעניי... הדלת נפתחה ושתיהם הסתובבו בבהלה, אבא, פרופסור דוקטור הנרי שטראוס נכנס בשריקה קלה אל החדר. שתיהם עמדו בניסיון הסתרה של ערימת ספרי ההיסטוריה שכלל לא תאמה את גיל הקורא בהם, אביהם שאל בפליאה: אינכם מוכנים? כבר אתם יוצאים! דניאל ענה בצייתנות: אני כבר מוכן אבא, לוקה מתלבש עדיין. הנרי יצא מהחדר וטרק קלות את הדלת. דניאל נזף באחיו: כמעט ועלו עלייך. לוקה ענה בהתרסה: אינני מסתיר דבר. דניאל משך בכתיפיו ויצא מהחדר. אמו ניגשה אליו, סדרה את שיערו ולחשה לו: דניאל, אתה ילד בן 12, כבר גדול מספיק, אנחנו נשלח אותך יחד עם לוקה ללוויה של סבתא ריטה, ואני ואבא נבוא בעוד כשעתיים, יכול להיות שיהיו שם מספר אנשים מוזרים, אך אתם לא תתקרבו אליהם וכמובן שלא תתן ללוקה להחליף איתם מילה, בסדר? תוכל להיות בחברתם של הילדים של דוד נורמן, בסדר? דניאל הנהן בראשו בצייתנות והלך לחדרו של אחיו הקטן.

הוא פתח את הדלת, ולוקה עמד שם בצייתנות לבוש על כל בגדיו, רק שעניבתו היתה מרושלת קמעא. דניאל נגש אליו ושאל ברצינות תהומית תוך כדי קשירתה מחדש של העניבה: עד מתי אצטרך לקשור לך את העניבה, לוקה? מה יקרה כשתהיה עורך דין? מי יקשור לך את העניבה? לוקה ענה בחלמנות: אני לא אהיה עורך דין. דניאל ענה בנזיפה: אז רופא. לוקה ענה בשנינות אשר לא תואמת את גילו הצעיר: רופא כלל לא לובש עניבה, ואני כלל לא עומד להיות רופא. דניאל עצר אותו ואמר: די עם הדיבורים חסרי התועלת הללו, הן מה שאבא ואמא יחליטו אתה תהיה, לא אתה בעצמך. לוקה הסיט את מבטו כנעלב וסנן לעמו בשקט משפטים הנוגדים את דבריו האחרונים של דניאל.

לאחר מספר דקות, רכב שרד יוקרתי חנה מחוץ לגינת ביתם המפוארת, דניאל ולוקה יצאו לבחוץ וחצו את הגינה לאורכה, דניאל לא הסיט את מבטו ימין ושמאל, וצעד בהליכה ישרה כחייל במסדר. לוקה, ובכן, לוקה לעומת זאת, הלך בהליכה מרושלת, נגע בעניבתו, רפרף בשערו, אבק אבק בלתי נראה ממכנסיו, דניאל נעצר בתסכול ושאל: מה יהיה איתך לוקה? האינך יכול רק ללכת בלי לגעת בכל לבושך המסודר? לוקה ענה בתסכול גם הוא: מה עשיתי? סך הכל הזזתי את העניבה, אני אינני במסדר צבאי כרגע ואיש אינו צופה עלינו כרגע. דניאל אנפף בעצבנות. את המשך הדרך לוקה הלך בפנים קפואות כקרח ובצעדים שלא היו מביישים סמל במסדר צבאי. הם נכנסו לרכב ובלו את זמן הנסיעה בפנים חתומות וללא החלפת כל מילה. לאחר כחצי שעה הם הגיעו ל Südfriedhof Leipzig בית קברות כללי, ירוק ויפהפה, מלא בפרחים ובפסלוני זהב. לוקה הביט במקום בעיניים פעורות, מעולם לא היה במקום כזה. הוא פנה לאחיו ושאלו: דניאל מה הם המלבנים הללו? דניאל ענה בקול שרעד מעט: אלו הם מצבות, בפנים ישנם אנשים. לוקה הביט בו בפליאה, ושאל בפליאה גדולה יותר: איך האנשים האלו נושמים מתחת לאדמה? דניאל ענה בקול כעוס: הם לא נושמים בכלל, הם מתים! מתים! אתה מבין? גם סבתא ריטה תכנס לאחת מהמצבות האלו עוד מעט בתוך ארון. לוקה לא הוסיף לשאול עוד את אחיו הבוגר – יודע כל, הוא העריץ את דניאל על ידיעותיו בשלל הנושאים המגוונים. מוחו קדח במחשבות אודות סבתא ריטה, מתה? מה זה אומר בכלל מתה? האם לא יראה אותה יותר? זהו סוג של משחק? הוא צמצם את עיניו וראה לפתע מספר אנשים לובשים חליפות שחורות ומתחתן חולצות לבנות בוהקות, רוב האנשים היו עם זקן אפרפר לבנבן ארוך יחסית, וכולם היו עם בד שחור עגול על ראשם, ולחלקם מגבעות שחורות. הוא התרכז במבטו ולפתע התיישרו גבותיו, הוא פנה לאחד מהם ושאל: אנטשולדיגונג? (סליחה- גרמנית) האיש הסתובב אליו בחיוך מאיר פנים וענה: יו? (אידיש) דניאל שקלט לפתע את השיחה שמתרחשת לפניו פנה לאחיו בגרמנית מהירה וחדה: לוקה, אבא הזהיר אותך לא לדבר עם זרים! אם אבא יגלה שדברת איתם הוא לא יעבור על כך בשתיקה, אני אחראי עליך ואני לא מסכים לך לדבר עם המוזרים האלו. לוקה הביט בו בחמלה וענה לו: דניאל, אני אחראי על עצמי, ואני יכול לדבר עם האדם הזה, הוא לא יעשה לי דבר, וחוץ מזה, למה האדם הזה אמר "יו" ולא "יא"? דניאל ענה בזעם מהול בלעג צרוף: הוא לא יודע איך מדברים כלל, אינך יכול לנהל עמו שיחה. האיש שהבין את עיקרי הדברים שלא נאמרו במהירות ענה באיטיות: אני מדבר אידיש, אייני מגרמניה אנו באנו מפולין, הנפטרת היא דודתנו. לוקה התאמץ להבין את דבריו ושאל בחוסר אמון: האם אתה בן דוד של אימי? האדם הנהן בראשו וחייך חיוך גדול. לוקה אמר באיטיות: לא ידעתי שיש לי קרובי משפחה מוסלמים. גבותיו של האדם התעגלו בתדהמה: מוסלמים? אולי לא הבנתי נכון? לוקה ענה באכפתיות מרובה: אביו של חברי לכיתה, ג'מיל, חובש את פיסת הבד הזו על ראשו, הם מוסלמים אדוקים. האדם ענה בגיחוך קל: אינני מוסלמי אני יהודי אורתודוקסי, ולפיסת הבד שעל ראשי קוראים " כיפה " רוצה גם אחד? שאל בעודו מוציא כיפת בד קטיפתית שחורה מכיסו ומושיט אותה לעבר לוקה. דניאל קפץ כנשוך נחש ותפס את הכיפה מידו של היהודי, הוא צעק: אבא לא מרשה להתקרב לסממנים דתיים כלשהם! לוקה התרחק מהאדם הזה, הוא מסיונר! הוא מנסה להטיף לנו! הוא זרק את הכיפה לאדמה הלחה בבוז והביט בעיניים חודרות לעבר היהודי שכלל לא הבין על מה ההמולה הגדולה. לוקה הביט בעיניים גדולות על אחיו הגדול שהרים את קולו, זוהי כמעט הפעם הראשונה ששמע את אחיו צועק, אך מילותיו לא מצאו חן בעיניו. הוא הרים את הכיפה הקטיפתית מהאדמה ניער אותה ממעט החול שדבק בה, והסתכל בדניאל. דניאל הסמיק למראה הבלגן שחולל, רגיל היה להיות ילד הפלא של משפחתם, ופתאום כזו התפרצות. הוא סינן ל אחיו הקטן: הגש לאיש הזה את הכיפה בלי התחכמויות, לוקה. לוקה החליט דווקא להתחכם ושם את הכיפה על שיערו השחרחר, עיניו הירוקות נצצו בברק של שמחה, והוא אמר לאדם שמולו: דנקע שיין. (תודה רבה – גרמנית) האדם שמולו חייך אליו ואמר: אם הוריך לא מסכימים, אולי עדיף שתוריד את הכיפה. לוקה לא הבין את דבריו ואמר שוב: דנקע שיין. מחכה לבבקשה. האדם שמולו נאנח ונענה לבקשה של נשמעה: ביטע (בבקשה) לוקה הסתובב וצעד באדמה הבוצית לקראת בני דודיו, בניו של דוד נורמן ודודה מיילי. דניאל סנן בזעם עצור: חכה, אבא יראה את זה הוא לא יעבור על זה בשתיקה. לוקה משך בכתפיו.

לאחר כחצי שעה, מכונית שחורה עצרה ליד שער בית הקברות. מתוכה ירדו אליזה והנרי שטראוס – הדורים, מדודים, כל קמט בחליפה ובשמלה מהודק למקומו. נוכחותם מילאה את המקום בהדר צונן.

דניאל הצמיד את ידיו לכיסיו והשפיל מבטו. הוא כבר ידע: אבא יפנה אליו ראשון. ואכן, הנרי סקר אותו במבט חודר וקרא בקול עמוק אך מהודק:



“דניאל. מדוע לא שמרת על אחיך?”

קולו של דניאל רעד, אך הוא ניסה לעמוד זקוף:



“ניסיתי, אבא. הוא… הוא לקח ממני. זה לא בגללי.”



דמעה זלגה על לחיו. הוא מחה אותה בחופזה, אך אביו הבחין.

“אל תנגב בשרוולך,” אמר הנרי בקפידה. “זהו מראה מגונה.”



היד של האב כמעט התרוממה לגעת בכתפו – כמעט – אך נעצרה באוויר ושבה אל צידו.

“לוקה,” קראה האם בקול רגוע-חמור. היא כרעה מולו, מביטה בו היישר בעיניים.



“אמרנו לך לא לדבר עם האנשים הללו. אתה מבין את זה?”

לוקה שתק. שפתיו רעדו.

“לא יהיו פנקייקס מחר,” הוסיפה אליזה באדישות של שופטת, אך קולה נשבר לשבריר רגע. “אני רוצה שתדע – זו לא שעשוע. זו משמעת.”



כשהתרוממה, זעה הדמעה בזווית עינה – אך היא לא נתנה לה ליפול.

הנרי הסיר את הכיפה מראשו של לוקה באצבעות זהירות, כאילו זו חפץ זר שאינו שייך. “שניכם חוזרים מיד. אינכם נשארים כאן.”

העולם עצר. דניאל הרים ראשו, מבטו התחנן.



“לא נהיה… עם סבתא ברגעיה האחרונים?” לחש.

אליזה הישירה אליו מבט. היא שמרה על זקיפותה:

“יש תוצאות למעשים, יקירי. שליטה עצמית – מעל הכול.”

ברקע החל הארון של סבתא ריטה להתקדם, והמתפללים החרדים זעקו בקול: “יתגדל ויתקדש שמה רבה…”

דניאל לא עמד בזה. הוא אחז בידו של לוקה בחוזקה, פניו מוצפות דמעות. לוקה שלף מכיסו ממחטה קטנה, מצוירת בידיים ילדותיות, והושיט אותה.

דניאל לקח אותה באצבעות רועדות, לא בגסות. “בגללך…” לחש, קולו נחנק. “בגללך לא אהיה עם סבתא בפעם האחרונה.”

השניים הסתובבו לאחור, צועדים הרחק. מאחור – הורים זקופים, ארון כהה,ומילים לא מוסברות שהמשיכו לחלחל בחלל האוויר

דניאל המשיך לבכות חרישית, נשימתו נשברה בכל צעד. לוקה, לעומתו, שתק.



עיניו הירוקות ברקו – לא מדמעות, אלא מן השקט הקפוא שעטף אותו.



הוא לא ידע מה לומר לאחיו, לא מצא מילה שתנחם. רק היד הקטנה שלו, שעדיין הייתה בתוך ידו של דניאל, אמרה את מה שהפה לא הצליח: אנחנו לבד בזה. ביחד.
התלבטתי מלא מה האשכול הראשון שאפתח כאן בקהילה.
האם זה יהיה סיפור או קטע כתיבה נחמד.
והרי ההחלטה לפניכם!
*אין בסיפור כוונה חס וחלילה של כפירה או כל דבר אחר. הכוחות בסיפור הם כמו שכתבה יונה ספיר בהקדמת לדופליקטים, הם אולי כח שעדיין אינו התגלה לעולם.
על מנת שלא להגיע על ידי כפירה או כל דבר אחר ח"ו אינני הולך לעשות את הדמויות יהודיות. *

ב"ה הנני ניצב כאן נרגש להתחיל את הסיפור הראשון והקטע הראשון שלי בקהילה!
אשמח שתקבלו אותי בברכה!

──────────────────────────────

פרולוג
---
שנת 620 לארקאנים 1131 לדרטים.

שישה גברים עטויי גלימות שחורות נעו קדימה במהירות על שביל החול, צועדים אל עבר שערי העיר. הם נראו כגוש אחד בעל שישה ראשים, בחושך ששרר.
הם חמקו מבעד לשער העיר מצעידים את פניהם אל עבר הכיכר המרכזית. שקט אפל מבשר רעות ששרר ברחובות, איש לא הפריע להם בדרכם.
השמועה שהופצה בדבר ארקאנים שהפרו את חוקם, הרגו וטבחו, הן בארקאנים ובעיקר בדרטים. גרמה לתושבים להינעל בבתיהם בלי לצאת.
לאחר הליכה קצרה הגיעו השישה אל הכיכר המרכזית. הם נעמדו במעגל כשגבם מופנה כלפי פנים, ופניהם סוקרות את הרחוב בדקדקנות.

אחד מהם מחה כף אל כף בצורה שקטה, וגם האורות הבודדים שהאירו במקצת את הכיכר, כבו באבחת רגע.

הם עמדו כך כמה דקות ללא ניע, עד שהחל אחד מהם בעל שער בלונדיני, למלמל לחשי קסם.

החושך הלך והחמיר , כך שממש היה ניתן למששו , הם אינם יכלו לראות אחד את השני רק שמעו את לחשושיו הבלתי פוסקים של הבלונדיני.

הוא המשיך למלמל ... עד שבין רגע נדלקו כל מנורות הכיכר. השישה מיצמצו בעיניהם למול האור ונדהמו לגלות שהם מוקפים בעשרים גברים העונדים על צווארם את סמל הארקאנים.

"אשמח ממש להבין מורקר," פנה בחור צעיר לעבר הבלונדיני. " מדוע אינך חששת שמא הצבנו שומרים בכל עיר." הוא החל להתקדם לעבר השישה שהיו דרוכים ומוכנים לכל תרחיש.

מורקר לא ענה, והבחור המשיך לדבר. "רואה אני גם שהספקת להסיר מעליך כל סממן ולו הכי קטן של הארקאנים." הבחור נעצר על עומדו במרחק של מטרים ספורים מן ששת עוטי הגלימות.

"אלדור יקירי" החל הבלונדיני לדבר בקול ערסי נקי מכל סממן של פחד. "מייעץ אני לך להתרחק ממני ומחברי עם שומרי ראשך שסבור אתה שאיני יכול לראותם." איש אינו נע בכיכר למשך כמה שניות שלאחריהם האחל אלדור לצעוד אחרונית כמו בלי קשר לדבריו של מורקר.

"בכל מקרה, המצב אינו משחק לטובתך. זה עשרים נגד..." הוא עצר לדבר כיון שכחכוח נשמע מכיוונו של מורקר. "למעשה זה עשרים וארבע." אמר מורקר בבת צחוק, "אבל תמשיך בנאומך המרתק." לעג בארסיות ונדם.

אלדור לא התייחס "תוכל לבחור בין להיכנע עכשיו. לבין להילחם בנו ולהפסיד." הוא נעמד במקומו במעגל והמשיך "אתן לך שתי דקות להחליט." קבע, ושקט ירד על הכיכר.

שני הדקות עברו כששום רחש לא נשמע. "תם זמנך, מה החלטת?" שאל אלדור , בדיוק כששריקה חדה וקצרה פרצה מפיו של אחד מן השישה, וסילוני אש בקעו מתוך כפות ידיהם הישר אל עבר הבחורים שהקיפו אותם.
הבחורים חמקו בזריזות מן האש, התעשתו והחלו להשיב מלחמה. השישה נצמדו אחד אל השני הודפים בתנועות ידיים מהירות את הקללות ששוגרו אליהם.

"וולטריסססס!!!" צעקה רמה נשמעה, וברק כחול פגע הישר במרכז בטנו של אחד מן הבחורים מפיל אותו על הרצה בלי יכולת לנוע.

כמה מן הבחורים האחרים ניגשו אליו כדי לוודאות מה מצבו, אך נסוגו משם כי אחד מן השחורים ניסה לפגוע בשיא העוצמה בכל מי שניסה להתקרב לאזור.

הקרב נמשך כשעוד כמה מן הבחורים נופלים על הרצפה, אך השחורים החלו להתעייף. "לא נחזיק מעמד עוד זמן רב." לחש לבוש הגלימה שעמד בצמוד למורקר. "עליך לפעול עכשיו." הוא נעץ בו מבט, מחכה למוצא פיו. מורקר לא דיבר רק הנהן בראשו לאישור.

מורקר התנתק ממקומו ונכנס אל פנים המעגל וחמשת האחרים מצטמצמים במהירות וסוגרים את הפתח כך שלא יהיה ניתן לראות מה מעשיו.

"מה הוא עושה?" שאל אחד הצעירים את אלדור.

"אני לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה. זה לא נראה טוב בכלל." הוא אמר בחשש, "נראה שנצטרך לסוג אחרונית ולצפות במעשיהם מרחוק.

"אבל תראה..." הצביע בחור גברתן שעמד על ידו, על אחד מן ששת השחורים שהחל להקיא על רצפת הכיכר.

"עדיין, כוחו של מורקר רב. איננו יודעים מה הוא מתכנן שם ברגעים אלו." קבע אלדור וצעק. "עצרו את הקרב!" בחורים נעצרו על עומדם, אך חלקם עדיין היו צריכים לחמוק מן הלחשים של השחורים.

"נעו אחורנית אל מחוץ אל הכיכר , עכשיו." לחש אלדור. והחל פוסע אחורנית ובאיטיות אל עבר אחד מן השבילים היוצאים מן הכיכר.

חלקם היו כבר רחוקים מן הכיכר כזה קרה, ""אומברה...!!!!!!" צרח מורקר ממרכז המעגל.! והחל לשרטט באוויר בעזרת הקמיצה ציור של ירח כסוף. "טנבריס...!" צעק שוב מורקר כשהוא ממשיך לשרטט באוויר.

הבחורים עצרו במקומם מביטים בפחד במחזה. אף אחד מהם לא הכיר את סוג הלחש ההוא, חוץ מאלדור.

"מורטיס!!" בפעם השלישית צעק מורקר, והשלים את הירח הכסוף.

──────────────────────────────


מקווה שאהבתם,
מקווה להעלות חלקים נוספים בתדירות נורמלית.

נ.ב. הגיוני מאד שיש בעיות פיסוק, או אותיות חסרות סומך עליכם שתסתדרו :)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה