ביקורת ספרות הקיר הרביעי - ביקורת ספרות

[אוראל סולטן]

וואו בול בזמן...

תודה רבה!!!

שופכת את שלי... טוב?
יום חמישי שלפני ליל הסדר בעלי בקניות אחרונות אני מכניסה לו משהו אחרון לרשימה, יש מצב שאתה קונה לי ספר?
איזה? הוא שואל..
לא צריך הרבה, שיטוט מהיר בפרוג מעלה מחמאות טובות על הספר הנ''ל (שפה ושם ניסיתי לקרוא אותו אצל הוריי ולא התחברתי.. כי לא קראתי רצוף)
והוא קנה.
וזו הייתה טעות.(טעות חיובית כמובן)
כי התחלתי בשבת שלפני ליל הסדר... ומצאתי את עצמי בליל הסדר לועסת כורך, ומדברת עם עצמי שבאלי לפתוח את הספר להמשיך לקרוא... וב3:00 בלילה שסיימתי לשטוף סלון דביק מיין (עם מגב סיליקון כמובן) ובבית של הרב ישראל אברג'ל תמו השירים האחרונים, אני מוצאת את עצמי עם עיניים טרוטות ממשיכה לקרוא.... ונוסעת לדודים בערד וקוראת עם המנורה מעליי ומפריעה לבעלי בנהיגה (לרגע הרגשתי הרב עובדיה זצוק''ל שהיה לומד בשקיקה בטיסות ונסיעות..)
ונוסעת לחמותי ויורדת לשמור על הילדים בגינה עם הספר....
והספר לא נגמררררררררררר. וכל רגע שמשהו טוב קורה משהו אחר משתבש, ואני מוצאת את עצמי מדלגת משפטים, טסה ברכבת הרים של בליל רגשות.
אני חושבת שהוא השפיע גם על מצב הרוח שלי, (אז מי שמתכנן לקרוא שיקח בחשבון) הייתי קצת בסחרחורת ומערבולת רגשית, הכאב שם פגש בי כל מיני נקודות, נתן לי הרהורים עליי, על הילדות שלי, על ההורות שלי, הקטע עם אמונה בתחנה מרכזית, שגילה טפח והסתיר טפחיים אבל כן נאמר שם באותיות על בחורה שכמעט נפלה בקשרים רעים... וכמה בחורות כאלה אנחנו מכירים לצערינו.... וה' הציל אותה דקה לפני...
בהמשך יצא לי לפגוש אדם אלכוהליסט ששתה 2 בקבוקים באותו יום, ופגע בסובביו בצורה מזעזעת, ויסכה התרסקה אל מול עיניי שוב... (כמה ריחמתי על האישה שלו באותו רגע...)
כציירת ידעתי שבחול המועד לא אוכל לצייר, אז זה מה שמילא לי יום וליל, אציין שאחת הסיבות שאני לא קונה ספרים זו הסיבה הזאת, הם זוללים אותי עד שהם נגמרים...
אציין דבר נוסף במדף הספרים שלי הוא מצטרף לעוד 4 ספרים של דבורי רנד, אם כבר ספר חדש. רק את שלה!
היא סופרת נדירה נדירה ואומנית של נשמה!
יש קטעים שאני קוראת פעמיים ושלוש כדי להבין את עומקם.
בקריאה שניה אני גם ממרקרת משפטי נצח.
אז תודה על הביקורת, סיימתי את הספר בחמישי שעבר. הוא עדיין זולג וזורם בליבי ומחשבותיי....
אבל סופסוף. הגעתי לסוף.

וואו, ביקורת מעמיקה... מתחבר עם כל מילה שנכתבה כאן

 

[אוראל סולטן]

דווקא מסקרן.
אולי בכל זאת תגלה?

כמו שאמרתי: תשאל את מי שמכיר אותי והוא יגיד לך בבירור לפחות על אחד מהם...
בכל אופן, אני מעדיף שלא לגלות. פשוט זה מעט אינטימי...

 

[הפקות ומשחק]

כי התחלתי בשבת שלפני ליל הסדר... ומצאתי את עצמי בליל הסדר לועסת כורך, ומדברת עם עצמי שבאלי לפתוח את הספר להמשיך לקרוא... וב3:00 בלילה שסיימתי לשטוף סלון דביק מיין (עם מגב סיליקון כמובן) ובבית של הרב ישראל אברג'ל תמו השירים האחרונים, אני מוצאת את עצמי עם עיניים טרוטות ממשיכה לקרוא.... ונוסעת לדודים בערד וקוראת עם המנורה מעליי ומפריעה לבעלי בנהיגה (לרגע הרגשתי הרב עובדיה זצוק''ל שהיה לומד בשקיקה בטיסות ונסיעות..)
ונוסעת לחמותי ויורדת לשמור על הילדים בגינה עם הספר....
והספר לא נגמררררררררררר. וכל רגע שמשהו טוב קורה משהו אחר משתבש, ואני מוצאת את עצמי מדלגת משפטים, טסה ברכבת הרים של בליל רגשות.

מזדהה ברמות.
הרגשה שאי אפשר להתנתק ממנו. ולו לרגע.
ואפילו כשיצאנו לקניות, טיולים, חוה"מ וכל מיני...רק חיכיתי לחזור לספר. משהו שלא קרה לי בחיים עם שום ספר.
חד"מש צריך לפנות זמן טכני ורגשי בשביל היצירה המהממת הזאת.
תודה ושוב תודה, @dvory
ואגב, לגבי הכריכה. דווקא אהבתי נורא את הצבע האחיד. את הרעיון עם האוזניות. כריכה מוכשרת! (הפונט שעליה טיפה פחות יפה לדעתי, אבל כל השאר ממש מושך).

 

[אוראל סולטן]

חד"מש צריך לפנות זמן טכני ורגשי בשביל היצירה המהממת הזאת.

צודקת. הדבר העיקרי שנדרש מהקוראים בשביל הספר הזה הוא זמן. הספר ארוך מאוד ועמוק לפעמים (ובהתחלה, כפי שכתבתי, גם טיפ-טיפה מבלבל), אז פנו לכם יום, ושבו בנוח לקרוא את הספר. קריאה במהירות סלאש תחת לחץ לא תתן את תשואותיה פה.

 

[Ayala10]

עכשיו שאני רואה את הכריכה, מותר לומר שאני לא כל כך אוהבת?
עניין של טעם, כמובן.
אז אם אנחנו בענייני ביקורת, ארשה לעצמי לבקר את הכריכה מנקודת המבט שלי:

האוזניות, הקשר, המדבקה (פלסטר?) והשורשים- מספרים את הסיפור בעיצוב גרפי נקי ויפה.
לא אהבתי את הצבע. לא נעים לי בעין.
גם לא את זה שזה רק צבע אחד. אולי יהיה מי שיאמר שזה אופנתי. אוקי שומעת.
הפונט תינוקי משהו בעיניי.
הערה נוספת: אני אישית לא אוהבת כשהגודל של שם הסופר/ת גדול כמו (ולפעמים יותר) משם הספר. נכון, זו סופרת מהמעולות שיש, ושווה לקנות את הספר רק כי זה ספר שלה, ובכל זאת.

לסיכום-
רוצו לקנות!

מסכימה, אם כי לא לגמרי.

כציירת ידעתי שבחול המועד לא אוכל לצייר, אז זה מה שמילא לי יום וליל, אציין שאחת הסיבות שאני לא קונה ספרים זו הסיבה הזאת, הם זוללים אותי עד שהם נגמרים...

וואיי, גם אצלי זה ככה.
אני מרגישה כאילו אני לא כאן, זה גוזל לי מלא זמן... (לפעמים אני ישנה ממש מאוחר (אחרי 2-3) כי אני לא יכולה לעזוב את הספר אבל צריכה לקום בשש בבוקר...)
אבל ספר זה כמו להיכנס לעולם אחר (הדמיון...). אז זה דיי שווה.

 

[צביה ר.]

וואו איזו ביקורת!
מרתקת בפני עצמה, וכתובה באופן מיוחד ושואב.
האמת, איך שראיתי שיצא הספר - כ"כ רציתי לקנות! אבל לא הצלחתי לבחור, כי היו עוד שנורא רציתי (אגב, זה נושא אולי לדיון עתידי - שפע הספרים המטורף שצצים כפטריות אחר הגשם לקראת כל חג וגם בין לבין)...
אבל עכשיו אחרי הביקורת הזאת - אני חייבת!!!

 

[אוראל סולטן]

וואו איזו ביקורת!
מרתקת בפני עצמה, וכתובה באופן מיוחד ושואב.
האמת, איך שראיתי שיצא הספר - כ"כ רציתי לקנות! אבל לא הצלחתי לבחור, כי היו עוד שנורא רציתי (אגב, זה נושא אולי לדיון עתידי - שפע הספרים המטורף שצצים כפטריות אחר הגשם לקראת כל חג וגם בין לבין)...
אבל עכשיו אחרי הביקורת הזאת - אני חייבת!!!

תודה רבה רבה על המחמאות הנעימות!!!

 

[ליליאן]

כריכה: כמוהן, כמו תמיד, כריכה מושכת ומקורית, הישר מידי הזהב של @לולה הבת. התאוריה שלי: קרעים בשורש - תרתי משמע. האוזניות של אמונה דווקא -כדי להראות לנו שדווקא מי שנראה לנו שסבל הכי קצת, סבל אולי כמעט יותר מכולם. הדבק הוא ניסיונותיה של בקה לתקן, והחוט המושלם מאחורה מרמז לנו שהפתרון לא נמצא בצד שחשבנו. (דרך אגב, שמתם לב שזה אותו גופן כמו של 'בחצר האחורית' ו'אין כמו בבית'?)

אני חשבתי אחרת.
הקרעים הם ארבעה בדיוק.
ארבע ילדים?...

2 האוזניות זה ההורים.
אולי אבא ויסכה?
מצד שני - אולי החוט מאחור הוא יסכה?
או הוא סילבי? או אבי?

חשבתי שדווקא אוזניות על שם הפרק בנפלא שבקה מקליטה מלאמונה פודקאסט.
לאמור,
מתחת לאוזניות נברח מהרעלה. ננשום את עצמנו.
ואולי, תחת האוזניות יכול לבוא ריפוי.
כי שתינו כאן, נפלטות מהכאב.
אל תתני לאוזניות להפריד בינינו. בואי נלך לשם ביחד.

בגדול, זה כל התהליך שהן עשו כאחיות (אם כי מאיפה שבקה תדע לגדל מתבגרת. מניפולטיבית.)

מענין אותי הצבע.
אולי זה סתם צבע שעוד לא היה לדבורי.
אבל מענין אותי אם יש לו רעיון.

 

[מימיי]

אני חשבתי אחרת.
הקרעים הם ארבעה בדיוק.
ארבע ילדים?...

2 האוזניות זה ההורים.
אולי אבא ויסכה?
מצד שני - אולי החוט מאחור הוא יסכה?
או הוא סילבי? או אבי?

חשבתי שדווקא אוזניות על שם הפרק בנפלא שבקה מקליטה מלאמונה פודקאסט.
לאמור,
מתחת לאוזניות נברח מהרעלה. ננשום את עצמנו.
ואולי, תחת האוזניות יכטול לבוא ריפוי.
כי שתינו כאן, נפלטות מהכאב.
אל תתני לאוזניות להפריד בינינו. בואי נתן לשם ביחד.

בגדול, זה כל התהליך שהן עשו כאחיות (אם כי מאיפה שבקה תדע לגדל מתבגרת. מניפולטיבית.)

מענין אותי הצבע.
אולי זה סתם צבע שעוד לא היה לדבורי.
אבל מענין אותי אם יש לו רעיון.

איזה ניתוח מעניין!
ככל שאני מתעמקת בו אני מבינה כמה לא הבנתי כמעט כלום מהעטיפה של הספר..

 

[sh.t.down]

וואו, איזו ביקורת!
תענוג, כאילו היה עוד פרק לספר
קראתי את הסיפור כשהתפרסם בעיתון, בד"כ מה שכבר קראתי משאירה בחנויות הספרים,
שיהיה מקום לשאר החדשים.
לעומת זאת כשהספר הזה יצא, הבנתי שהוא חייב להיות אצלי בארון הספרים,
ספר שהוא נכס.
הדמות של בקה מדהימה.
היה מעניין לקרוא את העבר של יסכה תוך ידיעה ברורה של ההווה שלה- שהיא כבר נשואה פעם שנייה, יש מצב שזה גרם לי מההתחלה לכעוס על הדמות של גרשי, כי ידעתי כל הזמן שבסוף זה יגמר ביניהם.
לגבי הכריכה- מיוחד ממש, לקח לי זמן להתחבר, הצבע הירוק ישר סימל לי מסך ירוק.
כל הספר הרי סובב סביב הבמה של סטייג', אז גם הכיתוב של 'דבורי רנד מציגה:' מתיישב לי יופי עם המסך הירוק.

 

[אוראל סולטן]

אני חשבתי אחרת.
הקרעים הם ארבעה בדיוק.
ארבע ילדים?...

2 האוזניות זה ההורים.
אולי אבא ויסכה?
מצד שני - אולי החוט מאחור הוא יסכה?
או הוא סילבי? או אבי?

חשבתי שדווקא אוזניות על שם הפרק בנפלא שבקה מקליטה מלאמונה פודקאסט.
לאמור,
מתחת לאוזניות נברח מהרעלה. ננשום את עצמנו.
ואולי, תחת האוזניות יכול לבוא ריפוי.
כי שתינו כאן, נפלטות מהכאב.
אל תתני לאוזניות להפריד בינינו. בואי נלך לשם ביחד.

בגדול, זה כל התהליך שהן עשו כאחיות (אם כי מאיפה שבקה תדע לגדל מתבגרת. מניפולטיבית.)

מענין אותי הצבע.
אולי זה סתם צבע שעוד לא היה לדבורי.
אבל מענין אותי אם יש לו רעיון.

רעיון מעניין...
@dvory כתבה שהיא תגלה מה הפירוש שלה אחרי החג. בינתיים נחכה.

וואו, איזו ביקורת!
תענוג, כאילו היה עוד פרק לספר
קראתי את הסיפור כשהתפרסם בעיתון, בד"כ מה שכבר קראתי משאירה בחנויות הספרים,
שיהיה מקום לשאר החדשים.
לעומת זאת כשהספר הזה יצא, הבנתי שהוא חייב להיות אצלי בארון הספרים,
ספר שהוא נכס.
הדמות של בקה מדהימה.
היה מעניין לקרוא את העבר של יסכה תוך ידיעה ברורה של ההווה שלה- שהיא כבר נשואה פעם שנייה, יש מצב שזה גרם לי מההתחלה לכעוס על הדמות של גרשי, כי ידעתי כל הזמן שבסוף זה יגמר ביניהם.
לגבי הכריכה- מיוחד ממש, לקח לי זמן להתחבר, הצבע הירוק ישר סימל לי מסך ירוק.
כל הספר הרי סובב סביב הבמה של סטייג', אז גם הכיתוב של 'דבורי רנד מציגה:' מתיישב לי יופי עם המסך הירוק.

תודה רבה על המשוב!!!

 

[debugger]

אני לא יודעת מה לומר...
כמו תמיד, הכתיבה של דבורי מהפנטת, והסאגה תפורה היטב.
אבל אני בדווקא אומרת "סאגה" ולא "עלילה" כי משהו כאן מציק לי.
זה נכון שנורא אופנתי עכשיו לכתוב על כל מיני נושאים בפתיחות, ונכון שממש טרנדי לפתוח תיבות פנדורה.
אבל ממילא כולם ירוצו לקנות את הספרים שלך @dvory!
אין לי בעיה עם דמויות מורכבות, זה היופי של הסיפור. אבל הסיפור לא צריך להיות המורכבות.

אני יודעת שאני עלולה לקבל מלא דיסלייקים על ההודעה הזו, אבל באמת מעניין אותי לשמוע האם יש מישהו שראה דבר או שניים בחייו, שקריאת ספרים בסגנון הנ"ל עושה לו טוב?
כי לי הספרים האלה מעלים את פרצופה הענוג והמצועף של חברתי לכתה שנהנתה להרגיש פסיכולוגית דגולה לאחר הקריאה...

 

[אוראל סולטן]

אני יודעת שאני עלולה לקבל מלא דיסלייקים על ההודעה הזו, אבל באמת מעניין אותי לשמוע האם יש מישהו שראה דבר או שניים בחייו, שקריאת ספרים בסגנון הנ"ל עושה לו טוב?
כי לי הספרים האלה מעלים את פרצופה הענוג והמצועף של חברתי לכתה שנהנתה להרגיש פסיכולוגית דגולה לאחר הקריאה...

כן. לפחות אצלי באופן אישי. זה מלמד ומחזק ומעצים בשעת קושי, ואפילו יותר.
תקראי את כל התגובות כאן ותביני.