כמו שכתבתי כאן: יום - יומיים וגמרתי את הספר.
וזה קרה בין סמרטוט-למגב-לבישולים-ואפייה. פשוט זה היה חזק ממני.
אחרי שבמשך יומיים חייתי עם הדמויות, אני רוצה לכתוב קצת על הספר.
כל מה שאכתוב הוא מנקודת מבט אישית שלי ולא כביקורת ספרותית.
אז, הנה תקציר מזורז ומקוצר נורא:
הספר בעיקרון מבוסס ברובו על שי, שייע, שייעלה, או בקיצור - רייכמן.
למה מבוסס עליו?
כי כמעט כל מה שקורה בספר, קרה באשמתו. זתומרת, באשמת התקרית האומללה ההיא בה הוא נהרג.
בקיצורם של דברים -
כבר בספר הקודם קראנו על הדו''צ שקרה בין אבריימי בלייך (הבן של ישראל, זה שגרושתו משוגעת), לבין רייכמן.
אבריימי ירה, רייכמן נהרג, וכל הספר בעצם מבוסס על המוות הזה.
אבריימי מתמודד עם פוסט טראומה. בתחילת הספר נראה שהוא מתגבר על זה ומתגייס שוב לצבא, אבל אז קורת תקרית הזויה ואבריימי לוקח פסק זמן מהצבא כדי להשתקם.
אה, כמובן שהמטפל שעוזר לאבריימי להשתקם הוא חנוך. לא חשבתם אחרת, נכון?
אבריימי מתמודד לאורך כל הספר עם ההלם קרב, לא ישן בלילות, ממרר את הימים, ובכללי לא פשוט לו. (ציפיתי שבשלב מסויים בספר אבריימי יאמר בקריצה לאבא שלו או אפילו לחנוך שהגיוני שהוא מרגיש מעורר בנפשו כי זה בגנים, אבל זה סתם היה כיוון מחשבה שלי).
הלאה.
כמו שאמרנו, הספר מבוסס ברובו על רייכמן, אז בואו נתקדם למעגל השני של האיש הזה (אולי בעצם המעגל הראשון?) - אשתו. כלומר, זאתי שבמשך 10 שנים (!!) סירבה לקבל ממנו גט כי הייתה בטוחה שיחזור.
לאורך כל הספר מסופר על ההתמודדות שלה, על הקשר שלה אליו למרות שהם חיו בנפרד במשך שנים. דבורהלה (ככה קוראים לה), רוצה מאוד להתחתן. אממה?! היא עדיין קשורה בנפשה לאיש אחר. או כמו שהיא אמרה (בציטוט לא מדוייק) ''אני לא יכולה להיות נשואה לשני אנשים''.
מרוב שכתוב כל כך הרבה על כמה היא מתגעגעת לשייע, היו כבר כמה קטעים שפשוט דילגתי עליהם. קצת נמאס לי כבר לקרוא על זה. אבל אולי זו רק דעתי.
ועוד אולי, יש מצב שבקריאה משנית כל השיח הזה סביב הקשר של דבורהלה לשייע יותר יעניין אותי. אבל אין לדעת.
בנתיים, ישראל בלייך מספיק להתנתק מהשידוך שהציעו לו עם האלמנה של רייכמן, מתארס, כמעט מתחתן עם אחת מוצלחת והם מבטלים. למה? אה, פשוט הכלה המהוללה לא יכולה נפשית להתחתן עם מישהו שמכור לאלכוהול. ולכו תסבירו לה שהוא לא מכור כבר עשר שנים.
אבל בגלל שהיא לא רצתה להתחתן עם מכור, אחרי שהיא הודיעה לישראל שהכל מבוטל - כדי לברוח מהמציאות הוא שתה כהוגן והגיע לטיפול נמרץ.
ואני סתם שאלה, אם מלכתחילה כולנו ידענו שישראל ודבורהלה מיועדים זה לזו, למה ישראל היה צריך לעבור את הטלטלה הזאת? רק כדי שילמד אצל חנוך שבחיים אסור לנו לברוח מדברים וצריך להתמודד איתם?
בזירה אחרת - מויישי וחוי מגיעים לארץ.
זוג מתוק וחצוף שהתחברתי אליו מהרגע הראשון. אהבתי את הדינמיקה ביניהם, את אופן הכתיבה החופשית והמשוחררת שנכחה בקטעים שלהם, ובכללי את האווירה שהם הכניסו לעלילה.
מתוך אילוצים - חוי ומויישי גרים אצל רותי ושמולי. אבל מה שהיה מאולץ בהתחלה, הפך לדבר מהמם. רותי ושמולי הצליחו להפוך את ההולנדים האלו ליהודים חמודים.
הכי הכי אהבתי את הקטעים שלהם.
היה מעניין, מסקרן ומלא בחיוכים.
בתוך כל הבלגן הזה, נכנסת לחייהם של רותי-שמולי-מויישי-חוי איזה אוקראינית ספק יהודייה, ספק שקרנית מדופלמת, שלא יודעת לגדל את התינוקת שלה. למה, אגב, היא נכנסה לעלילה? הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא פשוט להכניס לרותי את הרעיון של האומנה. אבל כל העניין של הגנבות וכזה - פחות רלוונטי, לא?
או שפשוט הבנתי לא נכון את המכלול של הקטע הזה.
אה, ורגע לפני ששכחתי, יש לנו גם את הינדי ואנשיל.
זוג מתוק. הינדי ממש גיבורה.
היא טסה עם דבורהלה, אנשיל ואסתי התינוקת לארצות הברית כדי לנסות טיפול ניסיוני אצל אנשיל.
בכללי, כל הסיפור של אנשיל לא מתיישב לי טוב, אבל אולי אני פשוט לא מכירה מספיק את התחום של האפזיה, ולכן העניין לא מבוסס אצלי עד הסוף. נטו בעיה שלי, אני יודעת.
מה עוד?
יש את כל הקטע עם טויבי, אבל במחילה מכבודה - אין לי כל כך כח לכתוב עליה, חוץ מזה שהיא יותר התאזנה מהספר הקודם..
בסופו של דבר -
אהבתי את הספר, כנראה שאני עוד אקרא בו הרבה.
נהנתי מהדמויות, אהבתי שיותם וחנוך נוכחים ולא נאבדו לנו באחת הטרילוגיות הקודמות.
תודה רבה ליבי על הספר.
על הכתיבה, על העלילה, על התוכן המשובח.
מקווה שעזרתי לכמה מכם שרצו לדעת את העלילה ולא סיבכתי אתכם יותר

.