פוליטי מינוי דוד זיני לראשות השב''כ

הימור שלכם, בעוד חודש מהיום:

  • דוד זיני ראש השב''כ

  • מינוי מ''מ/אחר

  • רונן בר ראש השב''כ


תוצאות הסקר יוצגו רק לאחר הצבעתכם.
מצב
הנושא נעול.
מתוך אתר המחדש:

זה מה שקרה בדיונים בכנסת על הפסקת כהונת ראש השב"כ​

ברקע צו הביניים של ביהמ"ש העליון בנוגע להדחת ראש שירות הביטחון הכללי, הכושל בתולדות ישראל, רונן בר, חושף שר המשפטים לשעבר חיים רמון, מאחורי הקלעים בנוגע לחוק הקובע כי בסמכות הממשלה להדיח את ראש השב"כ • רמון המליץ לממשלה להשתמש בשירותיו של עו"ד מני מזוז, מול העתירות בבג"ץ

ברקע צו הביניים של ביהמ"ש העליון בנוגע להדחת ראש שירות הביטחון הכללי, הכושל בתולדות ישראל, רונן בר, חושף שר המשפטים לשעבר חיים רמון, מאחורי הקלעים בנוגע לחוק הקובע כי בסמכות הממשלה להדיח את ראש השב"כ.
בפוסט שפרסם ברשת ובמאמר באתר דיומא, כותב מי שהיה אז חבר בוועדה המשותפת לועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, שעסקה בגיבוש החוק: "פשפשתי בפרוטקולים של הכנסת ולא האמנתי למראה עיניי – מני מזוז, אז המשנה ליועמ"ש ולימים היועמ"ש בעצמו ושופט בבית המשפט העליון, מסביר באופן חד וברור כיצד משרד המשפטים שסייע בהכנת החוק, מציע לכתוב ביחס לסיום כהונתו של ראש השב"כ "רק הוראה כללית, שהממשלה – לא ראש הממשלה – רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום כהונתו. בלי להיכנס לעילות".
"אני הייתי אז חבר בוועדה המשותפת לועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט שהוקמה לעניין חוק השב"כ, שנידון בין 1998 ל-2002. במהלך הדיונים, מני מזוז המליץ לנו חברי הכנסת שלא לקבוע בחוק עילות מוגדרות לסיום כהונתו של ראש השב"כ, משום שהעיקרון המנחה שיש לקבוע בחוק הוא שראש שירות לא יכול לכהן אם אין לו את אמון הממשלה. כל חברי הוועדה קיבלו את עמדתו, וכך נקבע בחוק" משחזר רמון.
השר וחבר הוועדה לשעבר, חושף כי "בכירי השב"כ והיועצים המשפטיים של השב"כ שהשתתפו בדיונים על ניסוח החוק מאוד לא אהבו את סעיף 3(ג) שמסמיך את הממשלה להדיח את ראש השב"כ לפני תום כהונתו, וניסו בטיעונים מטיעונים שונים להביא לביטולו. אבל חברי הכנסת, הייעוץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, דחו את עמדתם והיה ברור להם שחייבים לקבוע בחוק ברחל בתך הקטנה שהממשלה יכולה להדיח את ראש השב"כ, בכל סיטואציה שהיא.

כאשר עוזר ראש השב"כ העלה מצב שראש השב"כ "עושה חקירה מיוחדת, בעלת רגישות פוליטית, והממשלה לא מעוניינת שהוא ימשיך בזה ומחליטה על פיטוריו" והציע להתנגד לסעיף הזה, השיב לו חבר הכנסת טומי לפיד, אביו של ראש האופוזיציה הנוכחי, בפסקנות: "לא ייתכן שלממשלת ישראל לא תהיה סמכות לפטר אותו". לתשומת לב הקורא יאיר לפיד.
לדברי רמון, גם "כאשר יועמ"ש השב"כ טען שאין צורך לקבוע בחקיקה את סמכות הממשלה להדיח את ראש השב"כ לפני תום כהונתו משום שלפי "כללי פרשנות מקובלים הגוף הממנה הוא הגוף שיכול לפטר", המשנה ליועמ"ש מזוז לא היה מוכן לשמוע על כך וענה לו: "חייבים לכתוב במפורש". בישיבה מוקדמת יותר של הוועדה, מזוז היה נחרץ עוד יותר: "הנחת המוצא היא שראש שירות, כמו מספר תפקידים נוספים, לא יכול לכהן אם הוא לא נהנה מאמון הממשלה".

מזוז אף הגדיל וציין כי בסמכות הממשלה לפטר ראש שב"כ אפילו באופן חפוז: "הממשלה היא הממנה לפי הצעת ראש הממשלה, אז גם הפסקת הכהונה תהיה לפי הצעת ראש הממשלה. אם זה עניין חיוני יכול ראש הממשלה לכנס ישיבה דחופה, אפילו במשאל טלפוני".
רמון מסיים את דבריו בעצה לממשלה: "לפיכך, בדיון הקרוב בבג"ץ על פיטורי ראש השב"כ אני ממליץ לממשלה לקחת את עו"ד מני מזוז לייצג אותה, כדי שיסביר לחבריו בבית המשפט העליון לא רק מדוע הממשלה יכולה להדיח ראש שב"כ מהיום להיום, בלי לציין שום עילה, אלא שבמדינה דמוקרטית שבה השלטון האזרחי הוא השולט על ארגוני הביון, לא ניתן לכפות על ממשלה נבחרת ראש שירות ביטחון פנים שהיא אינה רוחשת לו אמון".
 
בן גביר לרונן בר:
1742766123042.png
 
דבר כמו זה שהיה הערב, לא היה מעולם באולם ישיבות הממשלה: השר בן גביר צפה בדיווח בערוץ 12 על חקירת השב״כ נגד המשטרה, פרץ לאולם הישיבות וצרח על ראש השב״כ רונן בר. הוא התקרב לעברו והעימות כמעט התפתח לקטטה בין השניים. רק במאמץ רב הם הופרדו. השרים והפקידים היו בהלם.
ברק סירי
 
מהדורת הבוקר | הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו לקאהן וחכם ב'קול חי': "לו הייתי בצוותו של נתניהו הייתי חושש הבוקר לחייו. כבר אי אפשר לסמוך על ראש השב"כ"

עוד אומר ברדוגו: "אמש נחשפנו לפרשיית 'רונן-גייט', היא לא הוכחשה ע"י אף אחד. המסמכים מדברים על שיחות והתנהלות חמורה בתוך השירות שמצטרפת לפרשיית המסמכים. אנחנו יודעים שזרקו אנשים לכלא ותפרו להם סיפורים ועכשיו נחשף מדוע"
 
בן גביר בהצהרה בפתח ישיבת הסיעה:

ממקורותיי אני יודע לומר היום בוודאות: מדובר באיסוף חומר על מפכ"ל המשטרה רב ניצב דני לוי.

אני רוצה להסביר לעם ישראל מה קרה פה: שום גורם כהניסטי כביכול לא מונה ולא חדר למשטרת ישראל. כל המינויים שלי היו של קצינים ותיקים, מוערכים, ובכירים מתוך המשטרה עצמה.

מה שכן היה פה – זה ראש ארגון חשאי, שקשר קשר וקנוניה לביצוע סיכול ממוקד נגד ראשי ארגונים ביטחוניים מקבילים - השב"ס והמשטרה.

אבל חמור מכך! רונן בר קשר קשר נגד נציגי ציבור נבחר במדינה דמוקרטית, כשהוא מורה לאסף מידע מפליל על נבחרי ציבור, על שרי ממשלה.

אני לא מתכוון לשתוק על הדברים הללו. בכוונתי לדרוש מראש הממשלה להקים מיידית ועדת בדיקה ממשלתית, שתחקור את ניסיון ההפיכה וההתנהלות העבריינית של ראש השב"כ.

ליאור קינן
 
אבישי גרינצייג:
בג״צ ידון ב-8 לאפריל ב-8 עתירות שונות נגד פיטורי רונן בר. בדיון יישמעו טיעונים של לא פחות משמונה גופים שונים שעטרו לבג״ץ. חלק מן העתירות נכתבו עוד לפני אישור הממשלה והוגשו ללא מסד עובדתי רלוונטי כדי להספיק להגיע ראשונים. אף אחד מן העותרים איננו הנפגע הישיר בעצמו, רונן בר.
 
השופט בדימוס, אשר קולה, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת ברשת ב':
"אני לא רואה משבר חוקתי. יש חוק שאותו צריך לקיים. החוק אומר כי הממשלה רשאית לפטר את ראש שב"כ".
 
ח״כ יצחק קרויזר:
״חבריי, חברי הכנסת והשרים, הגיע הזמן לדאוג. כל עוד רונן בר ממשיך לכהן בתפקידו ולו יום אחד נוסף, אל תתפלאו אם גורמים חשאיים מהשב״כ יופיעו במשרדיכם - לא כדי לעזור או להגן, אלא כדי להאזין ולרגל״.
 
ראש הממשלה וממשלת ישראל הגישו את תגובתם לבקשות לצו ביניים בעתירות בעניין העברת ראש השב"כ מכהונתו, באמצעות עורך-הדין ציון אמיר.

עיקר הטענות בכתב התגובה:

1. הסמכות להעברת ראש השב"כ נתונה לממשלה על-פי הדין. הממשלה החליטה פה אחד להעבירו מכהונתו. אחריות הממשלה על השב"כ היא חלק מאחריותה לביטחון המדינה. לכן, הסוגיה אינה שפיטה.

2. הנפגע העיקרי מההחלטה בחר שלא להופיע בפני הממשלה ולהציג את טיעוניו, ואף בחר לא לעתור לבג"ץ בעניין. בפסק דין "פוקס נגד היועץ המשפטי לממשלה (מנדלבליט)" נקבע כי אין לדון בעתירה של עותרים ציבוריים בעניין שבו יש נפגע אישי, ישיר ומובהק שבחר שלא לעתור לבג"ץ שכן "הם מתעברים על ריב לא להם".

3. בתהליך החקיקה של חוק "שירות הביטחון הכללי" ובדגש על הסעיף שמסמיך את הממשלה לסיים את כהונת ראש השב"כ לפני תום תקופת כהונתו, הבהיר המשנה ליועמ"ש דאז, מני מזוז, כי הנחת המוצא היא ש"ראש שירות לא יכול לכהן אם הוא לא נהנה מאמון הממשלה". אי אפשר לכפות על ראש הממשלה והממשלה המשך עבודה עם ראש שב"כ שאינו נהנה מאמונם.

4. אין שחר לטענה כאילו החקירות בעניין קטר גרמו להחלטה להעביר את ראש השב"כ מכהונתו. הסדר הכרונולוגי של האירועים מוכיח את ההיפך, ובכל מקרה ראש הממשלה לא חשוד בשום עבירה ולא נמצא בניגוד עניינים.

5. מכתבו של ראש השב"כ לממשלה שבו הודיע שאין לו אמון בממונים עליו והטיח בהם האשמות שווא, הוא בפועל מכתב התפטרות.

בשל כל אלה ועוד, ראש הממשלה והממשלה מבקשים לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.
 
שימו לב, מדברים הרבה על קיום החלטות בג"צ. והנה, בג"ץ הורה לכל המשיבים להגיב לבקשה לצו ביניים בענין העברת ראש השב"כ מתפקידו עד היום. הגשות עד השעה 17:00 נחשבות להגשה במועד. ראש הממשלה והממשלה הגישו את תגובתם במועד. אבל בטח תנחשו שהיועצת המשפטית לממשלה טרם הגישה תגובתה ואפילו לא הגישה בקשת אורכה. יודעים מדוע? כדי שהיא תוכל לקרוא בעיון את מה שרה"מ והממשלה הגישו (באמצעות הייצוג הנפרד) ולעשות מקצה שיפורים על הטיוטה שהכינה... לפני שהיא מגישה. זו אגב, ההגדרה ל"חוסר תום לב". והדפוס חוזר. כך היא נהגה בכל העתירות בהן היה לראש הממשלה ולממשלה ייצוג נפרד.

קסטל
 
סביבת ראש הממשלה: ראש השב״כ רונן בר, שהתבלבל בין תפקיד של עובד ציבור לנבחר ציבור, פנה למזכירות הממשלה וביקש להשתתף בדיון בממשלה ב-9 בפברואר, שעסק בנושא הקמת ועדת חקירה לאירועי השבעה באוקטובר - וסורב.

לאחר מכן, שיגר ראש השב״כ את מכתבו, בו ניסה לקבוע לממשלה איזו ועדה תקום ומתי - וביקש לחלק אותו לכל שרי הממשלה, דבר חריג כאשר מדובר בעובד ציבור הכפוף לממשלה.

לא רק שתוכן המכתב לא הוסתר מהשרים - אלא שלאחר שמזכיר הממשלה הודיע לשרים על המכתב ותוכנו, העבירו השרים ביקורת חריפה על ראש השב״כ בשל ההתערבות הפוליטית והפסולה שלו בעניין שהינו בסמכות הממשלה.
 
דבר כמו זה שהיה הערב, לא היה מעולם באולם ישיבות הממשלה: השר בן גביר צפה בדיווח בערוץ 12 על חקירת השב״כ נגד המשטרה, פרץ לאולם הישיבות וצרח על ראש השב״כ רונן בר. הוא התקרב לעברו והעימות כמעט התפתח לקטטה בין השניים. רק במאמץ רב הם הופרדו. השרים והפקידים היו בהלם.
ברק סירי
לשכת השר לביטחון לאומי:

כל אמירה שאפילו רומזת על עימות פיזי בחדר בין השר בן גביר לרונן בר, או ניסיון לעימות כזה, היא לא רק ספין שנועד להסיט את תשומת לב מהחקירה הפוליטית והמאפיוזית שעליה הנחה בר, אלא גם בבחינת הוצאת דיבה.

מספר כתבים פרסמו את השקר ונאלצו לפרסם הבהרה או למחוק. השר מבהיר כי כל פרסום שיקרי בנושא יגרור תביעת דיבה.

אכן השר בן גביר ביקר בחריפות ואף הרים קול על רונן בר, סבור שהוא עבריין שחתר תחת יסודות המשטר הדמוקרטי, אולם לא היה כל אירוע שמתקרב לעימות פיזי - מדובר בשקר מוחלט. השר בן גביר ישב בצד השני של אולם הישיבות, רחוק מרונן בר, ואף אחד לא "נאלץ להפריד".
 
בן כספית כל המצב בממשלה: "העולם השתגע וכלום לא קרה. בן גביר היה בדוקאי של שב"כ, אמר לי פעם אחד מראשי השב"כ - הכול באשמתינו, ההמלצה לא לגייס אותו מתנקמת בנו עכשיו. כל הממשלה הזו היא ממשלה של נקמות"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשמח לחוות דעת מה כדאי לעשות
יש לי הצעה מיחזור חיצוני טובה והצעה פנימית פחות טובה אבל בפנימית יש לי גם מסלול של קלצ שקיים עם ריבית 4% שאם אני עושה מיחזור פנימי אני לא נוגעת בו אבל במיחזור חיצוני לא אפשרי להשאיר את זה ככה (נתנו לי שליש קלצ של 4.5)

ההצעה שנתנו לי בפועלים מחזור פנימי:
93000 שח במשתנה לא צמודה כל 18 חודשים עוגן פלוס 1.1 נכון להיום מציג ריבית כוללת של 4.64 אחוז לתקופה של 180 חודשים
77000 שח בריבית פריים מינוס 0.5 לתקופה של 180 חודשים
137000 שח בריבית קבועה לא צמודה של 4.76 אחוז לתקופה של 180 חודשים.

ויש את המסלול הקיים 81000 קלצ ל22 שנה בריבית 4%

ההצעה החיצונית מבנק לאומי: (מזרחי אמרו לי שהם לא יכולים להתחרות מול הצעה כזו)
135000 קבועה לא צמודה ל180 חודשים 4.5% (15 שנה)
132500 פריים-0.6% ל180 חודשים (15 שנה)
132500 משתנה לא צמודה כל שנתיים עוגן פלוס 0.99 ל14 שנה

מה אומרים? (מתלבטת מאוד לגבי לקיחת המשכנתא החיצונית- נראה לי יותר טובה למרות שאין לי את הקלצ של ה4%)

(מה שיש לי כרגע ואני רוצה למחזר:
135867 קבועה צמודה ריבית 3% ל22 שנה
75721 פריים מינום 0.25 ל22 שנה
81,872 קבועה לא צמודה ריבית 4% ל22 שנה
91,592 משתנה צמודה 3.850% ל22 שנה)

תודה רבה!
הקדמה לפני ההקדמה: סיפור מתח ססגוני ונהדר המיועד לבעלי משקפיים בלבד. אם אין לכם משקפיים או עדשות – אל תקראו. לא לקרוא אמרתי! תפסיקו הרגע.
(לא שיש לי בעיה שתקראו, למה לא ובכיף, אבל זה משעמם. מאוד מאוד משעמם. הכי משעמם שיש. אם בא לכם להשתעמם, ברוכים הבאים.)
יאללה. לנשום עמוק, לספור עד עשר, זהו. אין חרטות.


אז עשיתי את זה. עשיתי את זה! טדאם, טדאם, עשיתי את זה.

מאז שאותו מאורע היסטורי קרה (שבוע ויום) - כל בנאדם שאתרע מזלי לפגוש מבקש לשמוע ממני על זה. היות לכך ובהתאם לזאת כבר כואב לי האצבעות להקליד, ולכן אני מעלה את כל סבב קורות חיי הלייזר שלי מהתחלה ועד הסוף, כולל כל הפרטים, למען ישמעו הכל וייראו.
(ולמען העובדה שמהיום והלאה, בכל פעם שמישהו רוצה לשמוע איך היה, אתן לו לינק לכאן).

ובכן, קבלו אותו! סיפור העוועים המופלא שלי על ניתוח לייזר:
הכל, מהתחלה, אמצע וסוף (הפי אנד, ב"ה).
כל השאלות / הפרטים / ההתעניינויות / הלבטים / הדקויות ועוד באשכול אחד, בחצי מחיר.

שלוש, ארבע ו, מתחילים.

*

חחח, מה חשבתם, כזה מהר מתחילים?
קודם אזהרה מראש:
זה הולך לצאת ארוך. מאוד מאוד ארוך. הכי ארוך שיש. יש לי מלא בבטן ובאופן כללי אני אוהבת לדבר, אז כדאי לכם להכין קפה ולכבות טלפונים.
עשיתם את זה? יופי.
הכל מוכן, בוא נצא לדרך.

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשסיימתי את ההכנות הנפשיות לעבור לעדשות.
אני אדם שבאופן כללי נרתע מדיבורים על עיניים, קל וחומר מנגיעה בעיניים. כך שהמעבר לעדשות היה תהליך נפשי, מנטלי, רגשי וייחודי ארוך ומטלטל.
כאמור, לפני כחודשיים הגעתי למסקנה מיושבת בדעתי שהגעתי לשלב המספק כדי לסיים את תהליך ההכנה,
וכעת הגיע הזמן לעבור אליהן, העדשות הממתינות.
רגע לפני שקבעתי תור, באתי לרופא העיניים שלי בשאלה: שלום אדוני, מה דעתך על לייזר?
תשובתו: דעתי חיובית.
באותו יום השתנו חיי.

עכשיו ככה, להלן הווידוי ולהלן המידות שלי (שהיו שלי!) - תאחזו חזק בכיסא:
עין ימין פלוס אחת וחצי,
עין שמאל פלוס חמש.
ותוסיפו צילנדרים.
בקיצור, בלגנים.

הלכתי בתחילה לאסותא לבדיקה. נתנו לי הצעת מחיר של שמונה וחצי אלף (מאוחדת). אמרתי אוקי, אחשוב על זה. יש לי זמן.
התקשרתי ללווינגר ואמרו לי בין משהו כמו 8 ל11. אמרתי נו נו, אם עושים אז ברור שאצל אסותא.
בעצלתיים התקשרתי לרב בני פישר, לשאול איפה הוא ממליץ. תשובתו: הכי טוב אצל לווינגר עצמו, ואם לא אצלו עצמו אז אצל אירית בכר עצמה.
יעני, כך או כך, יוצא לי פלוס אלף שקל!
(הסבר, למי שלא בקיא בנושאים חיוניים שכאלה: גם במרפאה של לווינגר וגם במרפאה של אסותא, אם רוצים את הרופא הראשי בעצמו צריך לשלם עוד אלף שקל. והרב פישר אמר לעשות אצל אחד משניהם).

טוב. אז התקשרתי ללווינגר לקבוע תור לבדיקה. אומרים לי: וואלה! יש לנו בדיוק הנחה של מאוחדת! אם את עושה אצלנו עד סוף ספטמבר יש הנחה קלה. (קלה, מתוקה כזאת, מכירים את הבובות האלו?)
מסתכלת בשעון, הראשון לספטמבר. אני כזה - אוקי, תקבעי לי תור להחודש.
לא פרצמן, אין כזה דבר: את קודם צריכה לעשות בדיקה, והתור הראשון לבדיקה הוא רק ב30 בספטמבר. כלומר אם הוא לא מכניס אותך לניתוח באותו יום של הבדיקה את מפסידה את ההנחה...
אוף!
בימים הקרובים ניסיתי לקדם את התור בכה ובכה, אין. אפס. כלום. בלית ברירה הוחלט לחכות ל30 בספטמבר, ולראות אם הוא יכול להכניס אותי באותו יום לניתוח.

הזמן עובר.
שבועיים תמימים חלפו.

עד שביום שלישי בהיר אחד, לפני שבוע וקצת, אני מתקשרת למרפאה לשאול אם התפנה תור.
בינתיים לוחשת פרק תהילים קצר, למרות שאני לא מאמינה שיש סיכוי.
ואז.
פתאום.
לפתע.
בחבטה.
אדירה.
חחח סתם. הפקידה בטלפון אומרת שכן, התפנה תור.
מתי?
למחר.
וואו. לרגע אני נרתעת, בסוף אומרת לה בסדר. תקבעי לי למחר. רבע לתשע בבוקר, בדיקה. ובעז"ה, כך היא אומרת, אכנס לניתוח עד סוף החודש.
יום למחרת אני מגיעה לבדיקה.
מקצרת כדי לקצר, אבל פלללם באותו ערב הייתי בניתוח.

עכשיו קצת על סוג הניתוח:
בגלל המספרים המופרעים שלי, הוחלט שעליי לעשות ניתוח אינטרלאסיק, שזה לא הניתוח הרגיל. בניתוח הרגיל יש זמן החלמה של שבועיים בערך, אבל בניתוח שלי - זמן ההחלמה הוא שלוש שעות!
מחר, כך מצהיר לווינגר, את באה לפה בנהיגה.

ואוו. חיוך מאושר עולה על שפתיי ואור דבילי מבליח בעיניי. למה דבילי? כי העושר הוא רק עד הקופה:
(מאוחדת אמרנו, דא? ואינטרלאסיק, חרשו?)
יוצא לי 14,400.
וזה אחרי הנחה!
התעלפתי במקום, ואחרי שהתעוררתי עשו לי הנחה ל11 וחצי. לאחר התייעצות קצרה הוחלט שטדאם, טדאם, הולכים על זה.
(אל תסתכלו עליי ככה. יש לקחת בחשבון שבמצב שלי - כל זוג משקפיים עלה לי אלף שקל, והייתי צריכה לחדש כל שנה בערך. ככה שתוך אחת עשרה שנים אני מכסה את הפער, ועוד יוצאת עם רווח).

עד כאן להקדמות. ועכשיו, יאללה! מגיעים לחלק הכי מרתק!
הניתוח עצמו.
מקדימה ואומרת שהחלק הזה לא לבעלי לב חלש. אני מספרת אותו רק כי בשבוע האחרון דיברתי עם הרבה אנשים וכולם אמרו לי שזה כל כך עזר להם שסיפרתי בפרוטרוט, שיידעו למה להתכונן. אבל למי שזה לא רלוונטי אין צורך לקרוא (אלא אם כן סתם בא לכם תיאור ססגוני).
אז ככה.

באה בערב למרפאה (עם מלווה, חובה).
נכנסת לחדר ניתוחים לבד. אסור עם ליווי.
מטושטשת עדיין מהטיפות ששמו לי בבוקר בבדיקה, חלשה באופן כללי. נכנסת לניתוח, אחות אוחזת לי ביד, אני מסוחררת וחלשה ורוצה להתעלף.
(אגב, הערה חשובה עכשיו: מדגישה שבכלל יש לי רגישות לעיניים. לא אצל כולם החוויה קשה כל כך, הבנתי שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים את הניתוח. רק אצלי משהו השתבש, התנצלויותיי).
וככה זה הלך.

עשרים מנתחים מסביב. (טוב, לא באמת עשרים, אבל ראיתי הכל כפול). אני מטושטשת ומכווצת.
העיניים עצמן מורדמות, אבל העצמות מסביב חיות ובועטות.
קר בחדר. עשרים המנתחים גוהרים עליי ומותחים לי את העיניים לרוחב 4 מטר. שמים לי צבתות ותופסנים כדי שהעין לא תברח. אני מכווצת וסגורה. לא מצליחה לפקוח עיניים. הרופאים מנסים בכה ובכה, נואשים מזה שאני כל הזמן מתכווצת. העיניים שלי קטנות, אני נאנקת מכאבים (זה לא באמת כואב, אבל תחשבו שלוחצים לכם מסביב העין חזק עם תופסנים. זה לוחץ, וכשמפחדים - זה גם כואב.)
אחרי שמצליחים לתפוס את העין מעבירים אותי לשלב הראשון של הניתוח.
השלב הראשון לוקח 7 שניות בכל עין.
אהה! שמעתם נכון. 7 שניות.
בכלל, הניתוח בעצמו הוא רק 15 שניות בסך הכל לעין. לא יודעת למה היה נראה לי שהוא שעה.
(ה15 שניות לא כוללות את הזמן שלקח עד שתופסים את העין עם המצבתות, אבל עדיין, הניתוח עצמו מאוד קצר.)

עוברת את השלב הראשון. הרופאים מריעים בצהלה, מורידים את הצבתות. איכשהו אני מגלה שפיצים, פינצטה קוראים לזה בעברית, ממש ליד - בררר - העין שלי. עכשיו עוברים לשלב השני. אני מכווצת ממתח. לא רואה כלום. יש לי לחץ בעין ואולי גם רטוב, לא יודעת. רוצה לישון. פתאום רואה אור אדום וירוק. מתוך הערפול אני קולטת שזה הלייזר. מסתכלת על הלייזר. שייגמר כבר. שייגמר.

ואז זה נגמר.

מקימים אותי מהמיטה. אני מגלה בהלם שאני עדיין חיה. ואפילו רואה!
יוצאת החוצה להתאוששות. מטושטשת לגמרי. מרגישה אחרי טראומה.
קחו בחשבון שבכל הזמן הזה - לא כאב לי בכלל! אפס כאבים. רק היה לחץ. פיזי ורגשי.
קוראים למלווה מבחוץ. מסבירים לנו על הטיפות. אני לא שומעת כלום, רק רוצה לישון ולישון. אחרי שאני מסיימת התאוששות של כמה דקות המנתח יוצא ובודק שהניתוח עבר בהצלחה. "אחלה ניתוח פרצמן!" הוא מריע בצהלה, וזה אחרי שבניתוח עצמו הם השתגעו מזה שברחתי להם כל פעם.

וזהו. והלכתי הביתה. והייתי מסוחררת ומטושטשת עד בחילה כל הלילה. הלכתי לישון מיד.
בבוקר אחר כך הייתי במשרד...

היום הלכתי לבדיקה נוספת של שבוע אחר כך.
טפו טפו, טדאם, טדאם,
הודו להשם כי טוב:
אפס ימין, אפס שמאל.

The end;

__________
אגב, לידיעה: בניתוח אינטרלאסיק זמן ההחלמה הרשמי הוא אומנם רק 3 שעות, אבל אף אחד לא מספר מראש על זה ששלושה ימים אחר כך אני צריכה להיות עם משקפי מגן מכוערים, ככה שזה לא כזה נחמד להגיע יום אחר כך לעבודה. וגם אסור להתאפר שבועיים. וגם יש מיליוני טיפות לטפטף טיפ טף.
עד כאן לבינתיים. נראה לי.
סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....
אתגר קשרי מילים נוסף, מתחלף כל יום ב-13:00

מוזמנים לשלוח רעיונות לאתגר sheva.motion בג'ימייל
וכן אם יש רעיון למשחק מילים אחר שאשמח לבנות.

- ללא התחייבות לאתגר מדי יום
- ללא התחייבות לרמה גבוהה... מי שקל לו מדי, שייתן לילדיו הרכים לפתור

ועוד משחק נחמד שיצרתי בין לבין
אפשר לשנות את רמת הקושי בגלגל השיניים
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה