עזרה להוסיף שיר?

[ספרי מוסר]

תלוי אם את בוחרת בקריירה כזו ואז את חייבת אומץ כדי לקבל פידבק ולראות כמה את רלוונטית לקהל.


לא קרה לך שכתבת וזרקת? מחקת או רץ לך שיר בראש ולא הורדת אותו לנייר?
קרה לי המון פעמים, בעיקר שיר או קטע שרץ לי בראש והחלטתי שעדיף שישאר שם וייגנז בתאי המח מאשר שיהיה על הנייר ויאבד את המומנט של הכח שנתן לי באותו רגע או של הפריקה או וואטאבר.

נכון
אבל הדבר הזה בפני עצמו הוא מאוד קשה
איך את מסוגלת שזה לא יהיה כתוב?
זה מרגיש אובדן.
אבל כנראה זה בעיה שלי.

 

[קוראים לי #C]

מ

נכון
אבל הדבר הזה בפני עצמו הוא מאוד קשה
איך את מסוגלת שזה לא יהיה כתוב?
זה מרגיש אובדן.
אבל כנראה זה בעיה שלי.

מרגיש לי נכון לא לתעד את התחושות לתמיד,
לתת להן לחלוף
אחרי הרבה פעמים שכתבתי העליתי לארגז בבוידם ובאתי אחרי כמה שנים מחושלת יותר ראיתי שכתבתי שטויות.
אני מייחסת כח למילים ולפעמים עדיף אותן באויר מאשר על הנייר.

 

[דודה]

נכון
אבל הדבר הזה בפני עצמו הוא מאוד קשה
איך את מסוגלת שזה לא יהיה כתוב?
זה מרגיש אובדן.
אבל כנראה זה בעיה שלי.

לא רק שלך...

מרגיש לי נכון לא לתעד את התחושות לתמיד,
לתת להן לחלוף
אחרי הרבה פעמים שכתבתי העליתי לארגז בבוידם ובאתי אחרי כמה שנים מחושלת יותר ראיתי שכתבתי שטויות.
אני מייחסת כח למילים ולפעמים עדיף אותן באויר מאשר על הנייר.

אני דווקא הכי אוהבת לקרוא תכנים שכתבתי פעם, ולגלות כמה הם לא רלוונטיים להיום...
זה נותן לי שיקוף לתהליכים טובים ומבריאים שעברתי עם עצמי, ואין סיפוק גדול מזה...

 

[נסיך על חלל]

לעניות דעתי, הדלה
הכתיבה מלכתחילה לא נועדה להרשים.
בעייני כתיבה היא שפת הלב- כשהוא רוצה לדבר- הוא מדבר ושופך את כל מה שיש לו...(וכשלא נותנים לו להוציא ולדבר זה בהחלט אובדן!!!)
ביקורת?
לעולם תהיה!
מה שהכי הכי חשוב זה שנהיה שלמים עם התוצאה שלנו. וגם אם היא לא מספיק טובה- זה בסדר, זה מה שהלב שלי הוציא כרגע- זה מה שנוצר! וזה הכי הכי יפה ומושלם בעייני. ברור שיש חומרים שיישארו במגירה- לא כי הם לא טובים- אבל יותר בכיוון של בוסר...כן. צמחתי, השתפשפתי. ודווקא הביקורת שקיבלתי- יצרה בתוכי את זה.
עכשיו: לפרסם או לא- זו בחירה.
אצלי- הרצון לפרסם, להעלות, להוציא החוצה- נובע מהרצון לגעת. פחות הפרסום, הרעש...כן כיף לקבל "לייק" או פידבק טוב. אבל כשמישהו יגיד לי: "נגעת בי" זו הצלחה מבחינתי!
פחות משנה לי לאן ייקחו את השירים או הטקסטים שלי- שכל אחד ייקח את זה למקום שלו-שהכי הכי יגע בו.
ומי שזה פחות יתאים לו- זה בסדר.
כשם שפרצופינו שונים- כך דעותינו.

 

[מ. ש]

אל תשתפי את זה פה.
חבל.
מנסיון של שיתופים (גם מיניקים אחרים בעבר...) זה לא שווה את הלפתוח את הלב ולמזוג משם קצת
אף אחד לא תופס מה זה בשבילך
ואף אחד לא יעריך את זה
תמצאי במות אחרות.
וכל אלה שמבקשים פה שכן תשתפי, זה כמו שאחרי פיגוע כל אחד חייב לברר בדיוק מה קרה, למצוא את כל הקשרים המשפחתיים למשהו המת, ולהגיד אחרי שסיפקו את כל סקרנותם, וואו ד' ישמור, איזה פחד, בטוח הוא אמר שמע ישראל? די ואחותו ניסתה לעשות לו החיאה, די איזה פחד, לא באמת.
וזהו, והם ילכו לשון רחוצים ורגועים בלילה ומשפחות אחרות לא יהיה לילה ולא יום.

 

[ספרי מוסר]

אל תשתפי את זה פה.
חבל.
מנסיון של שיתופים (גם מיניקים אחרים בעבר...) זה לא שווה את הלפתוח את הלב ולמזוג משם קצת
אף אחד לא תופס מה זה בשבילך
ואף אחד לא יעריך את זה
תמצאי במות אחרות.
וכל אלה שמבקשים פה שכן תשתפי, זה כמו שאחרי פיגוע כל אחד חייב לברר בדיוק מה קרה, למצוא את כל הקשרים המשפחתיים למשהו המת, ולהגיד אחרי שסיפקו את כל סקרנותם, וואו ד' ישמור, איזה פחד, בטוח הוא אמר שמע ישראל? די ואחותו ניסתה לעשות לו החיאה, די איזה פחד, לא באמת.
וזהו, והם ילכו לשון רחוצים ורגועים בלילה ומשפחות אחרות לא יהיה לילה ולא יום.

לדעתך, אז מה בעצם העניין בקהילה הזאת?
לגבי ההשוואה לפיגוע, בהחלט מסכימה אבל חולקת
מה שקורה עם העם אחרי אסונות זה שכל אחד רוצה להרגיש הכי קרוב, הכי נוצץ ושייך.
כולם סקרנים. ובמחילה, זה מזעזע.
תחושת החיוב הזו נוראה, מבחינתי. ואין שום דבר שמתרץ את זה.
ולא את ההתנהגות.
מה שלא נכון לגבי כתיבת שיר
יכול להיות ששיר מסוים נגע במישהו והוא הולך איתו
נראה לך שמישהו מתלהב כאן סתם והוא לא באמת אהב את מה שכתבתי?
זה עצוב מדי אם כן.

 

[מ. ש]

לדעתך, אז מה בעצם העניין בקהילה הזאת?
לגבי ההשוואה לפיגוע, בהחלט מסכימה אבל חולקת
מה שקורה עם העם אחרי אסונות זה שכל אחד רוצה להרגיש הכי קרוב, הכי נוצץ ושייך.
כולם סקרנים. ובמחילה, זה מזעזע.
תחושת החיוב הזו נוראה, מבחינתי. ואין שום דבר שמתרץ את זה.
ולא את ההתנהגות.
מה שלא נכון לגבי כתיבת שיר
יכול להיות ששיר מסוים נגע במישהו והוא הולך איתו
נראה לך שמישהו מתלהב כאן סתם והוא לא באמת אהב את מה שכתבתי?
זה עצוב מדי אם כן.

אולי לא הבנתי את השאלה.
אצלי, יש שירים או סיפורים שהם סתם, כתבתי סיימתי פרסמתי
אבל יש לי שירים ויותר סיפורים שהגיעו ממקום ממש עמוק אצלי בלב, אני ממש חיה את הסיפורים האלה, נושמת אותם, מדברת אותם, חשבתי שעל זה דיברת.
אחרי חלק דברים שפרסמתי התחרטתי מאוד כי אף אחד לא הבין אותי, את הסיפור שלי.

 

[ספרי מוסר]

אולי לא הבנתי את השאלה.
אצלי, יש שירים או סיפורים שהם סתם, כתבתי סיימתי פרסמתי
אבל יש לי שירים ויותר סיפורים שהגיעו ממקום ממש עמוק אצלי בלב, אני ממש חיה את הסיפורים האלה, נושמת אותם, מדברת אותם, חשבתי שעל זה דיברת.
אחרי חלק דברים שפרסמתי התחרטתי מאוד כי אף אחד לא הבין אותי, את הסיפור שלי.

הבנתי.
מזדהה מאוד.
וזו בעצם היתה השאלה שלי, האם לפרסם כאן שיר שנכתב ממקומות עמוקים בי, ובסוף הוא לא יזכה לכל ערך.
תודה ששיתפת אותי.
נותן לי רובד נוסף של מחשבה.

 

[כותבת הפחדים]

אני חושבת שכדאי לעשות הפרדה.
בשביל מה אני משתפת?
אם בשביל ביקורת, או השתפרות ברמת הכתיבה- מעולה.
אם אני מחפשת הזדהות או שיתוף- זה מצוין, חשוב לקבל פידבק טוב מהסביבה שלך. אבל לשים לב שהכתיבה שנוגעת בך ממלאה אותך, ולא לחפש שהתגובות סביבך הן אלה שימלאו בך את החור שהתבטא בכתיבה. כי הוא עדין ורגיש, ונכון לו להתמלא בינך לבין עצמך.

זו דעתי.

 

[כותבת הפחדים]

ובקשר לדימוי לאסונות שקרו...
הייתי מחליפה אותו במשהו קצת יותר עדין. לא חושבת שאנשים מחפשים לחטט בחיים דרך כתיבה.
אבל מסכימה שחוסר הבנה הוא מתסכל ומוריד. בטח במקום רגיש ואישי...