הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
סיפור בן 35 פרקים לעת עתה.
מתחיל דווקא בפרק 10 מכיוון שאני מאוד מסתפק האם הסיפור הזה מתאים לפורום הזה.
אמרתי אפרסם פרק אחד מסוף השליש הראשון שמבינים בו כבר את תוכן העלילה.
אולי יעזרו לי התגובות לגבש דעתי בנושא
"את חייבת לצאת קצת, חייבת". יוכי כמו יוכי הייתה נחרצת ומרחמת בעת ובעונה אחת, ובטי התקשתה להסביר מה כובל אותה לביתה.
"ומי ישמור על הילדים?", ניסתה להתחמק, הרגישה טוב בין ארבע כתליו המגוננים של הבית שם היא לא נראית, ואין איש חוקר אודותיה במציאות או בדמיון.
"הילדים?, בשבילם את צריכה לחשוב גם על עצמך, ילדים בריאים צריכים אימא בריאה", יוכי דיברה בהגיון רב, ולרחשי לב לא מבוררים לא היה מקום עדיין להתבטאות. וכך מצאה בטי עצמה מפקידה אוצרותיה בידי בת השכנים ויוצאת לאוויר הלח והמהביל שבחוץ.
"מהו הדבר שהכי מפריע לך במצב החדש?", שברה יוכי השתיקה לאחר הפגישה הנרגשת והשקט הראשוני.
בטי עצמה עיניה לשנייה. "מה שהכי מפריע לי זה נושא רחב שיש מה לדון בו", אמרה במרירות, "אבל הדבר הראשון שצף לי כששאלת זה, הילדים".
"הלילה ההוא?". נענעה יוכי בראשה הנהון מבין.
"תופתעי לשמוע אבל מה שצף בי עכשיו זה לא עצם הדאגה לילדים, אלא מכך שכול עול גידול הילדים, שבמצב החדש הוא מורכב פי כמה, הכול נופל עלי, בעוד הוא" הצמידה בטי לנתי כינויי הפרוד המסורתי "לא צריך להתמודד, לא אם שאלות ללא סוף, ולא אם שום דבר שקשור אליהם. כן, אני יודעת שזה קטנוני שזה מה שמפריע לי, אבל זה מה שעלה בי עכשיו"
"אבל לא הבנתי. מה את רוצה?, את זו שלא מסכימה בשום אופן שהוא יראה את הילדים". לכסנה אליה יוכי מבט.
בטי נעצרה על מקומה מתנשפת, הסוכרים והפחמימות אליהם התמכרה מאז שזה קרה לא הגבירו את כושרה הגופני. "זה כל כך מסובך יוכי, כל כך מסובך". לרגעים רצתה בטי להשעין ראשה על כתף חברתה ולבכות בכי משחרר שלא נבכה מעולם.
"אני רוצה שהילדים יראו אותו, בשבילם, הם צריכים את זה כל כך. אבל אני לא מסוגלת שהוא יתחיל להשפיע על הלבבות הצעירים שלהם. הם כל כך חסרי הגנה!".
"את מרחיקה לכת בפחדים שלך בטי. הגזמת לגמרי!!". הטונים של יוכי עלו כשהיא הייתה נסערת, ובטי השתיקה אותה בהנחת אצבע מתרה.
"את יודעת מה ההבדל ביני לבינך?", אמרה לבסוף לאחר דקת דומיה. "את מסתכלת על ברסלב מבחוץ, אני חוויתי את זה מבפנים:, האש בעיניים, העוצמות של הבהירות בצדקת הדרך ושאין עוד מלבדם. כן יוכי אני לא מגזימה, אם הוא יפגוש את הילדים הוא ישקה אותם את הסם הזה. ילדים קטנים תופסים טוב טוב דקויות כאלה".
"אבל הילדים צריכים אבא", דיברה יוכי פתאום בקולה של בטי ב ופיה של בטי נקמץ.
"הילדים צריכים אבא", אמרה לאט ובהטעמה, "אבל יותר חשוב מזה הם צריכים נפש בריאה ויציבות. ואת זה", קולה התחדד עוד "אני נותנת להם".
באותה השעה ישב נתי בשלושים מטר רבוע שלו, וליבו עייף וכבוי. הוא כבר אכל ושתה, למד והתבודד, והשעון משום מה זז כל כך לאט!. תמיד חשב ששעמום זהו רגש לזקנים וילדים, מעולם לא חלם שהוא, גבר צעיר באמצע החיים ישב ופשוט ישתעמם.
חנוך לא בכה, שולמית לא צחקה, ובטי לא ביקשה. והשקט, שבבית שהיה ביתו עיתים כמה לו כל כך, צרם את אוזנו.
הילדים!, ההיזכרות בהם העבירה בו געגוע עז יחד עם כעס. איזו אחריות זאת שלה לנתק אותם מאבא, על כול ההשלכות שבדבר. אין לזה שום תירוץ שבעולם!. אפילו נניח שישפיע עליהם ברסלב כטענתה, זו הצדקה לנתק כזה?
הכעס התעצם, והוא התלווה בנאמנות לתחושת הבדידות והשעמום, וקוקטייל מלא רעל נוצר בנפשו. כול אירועי החודשים האחרונים צפו פתאום בתודעתו, וקירות החדר כמו סגרו עליו מכול כיוון.
מכשיר הפלאפון צד את עינו כהרי מקלט, מזמין אותו להתקשר למישהו ולברוח מההר געש הפנימי שאיים לכסותו כליל, הוא תפס בו בתקווה, ואז הוא תפס.
"אתה מבין?" נתי היה נסער. המזג אויר השתפר קצת, ומשבי רוח קיררו פניהם המיוזעות. "פתאום הבנתי, שמעולם, אבל מעולם, לא נפגשתי עם עצמי!".
יעקב ידע להקשיב, נותן בהקשבתו אותיות נוספות לנתי לפשט העניין.
"ילד לא יודע מה זה להיפגש עם עצמו, אחר כך בשלב המורכב בין ילד למבוגר, העולם הפנימי בתהליכי בנייה סוערים, לא לפה ולא לשם. ואז נישואים שהם שיא של ביחד, וכול הבלגן של ילדים ופרנסה. המקום הזה סתם לשבת עם עצמי, בלי כלום, כלום. זה לא היה קיים".
"תדע לך", המשיך נתי, מחייך חיוך נבוך, "הפגישה הזאת היא מאוד מפחידה בהתחלה, אתה עושה הכול כולל הכול כדי לברוח ממנה, ללמוד להתפלל לדבר עם מישהו, התחושה הזאת להיות לבד עם עצמך מאיימת מאוד. זה שורש הפחד של שעמום שאין לך לאיפה לברוח מעצמך".
"ואחרי ההתחלה?", חתר יעקב לעצם העניין.
מבט חולמני מעט עלה בעיניו של נתי:, "הנפש עשירה בגוונים, והנשמה היא תמצית של נקיות. באדם יש בלי סוף כוחות, שרוחשים בתוכו, מתכווצים ומרפים, חולקים ומשלימים, תוהים וודאיים. רק צריכים קצת לשים לב וכל החשק המתמיד לבריחה מתנדף".
"וואו!", נפעם יעקב, "זו כזו הולדה של חיים, נתי. ובתור חבר הייתי רוצה קצת לדייק אותך בזה".
צללי ערב החלו לפרוס כנפיהם על העולם, ופנסי הגינה נדלקו באור עמום וחיוור, הרוח התחזקה בהדרגה, ויעקב הנמיך קולו, כמו להשתלב בתפאורה.
"תאהב את עצמך, תחווה כול מה שתיארת, זה טוב, ולא סתם טוב, זה מצוין. זה הבסיס של התבודדות אמתית כשיש לבן אדם את עצמו, וגם לחיי נישואים של ביחד, צריך קודם יוצר האדם, לבד.
ורק שלא יביא אותך החיבור עם עצמך, להתרכזות יתר בעצמך, ולהתעסקות מוגזמת עם רגשותיך, כי המדד לחיבור נכון עם עצמך, שהחיבור הזה מביא אותך באופן אוטומטי לחיבור אמתי עם הזולת וכמובן עם השם. אז החיבור לעצמך הוא חיבור לעצמך ולא ריחוף על עצמך"
"תגיד מה שאמרת בדידות לצורך נישואים התכוונת לנישואים ראשונים או גם לשניים", החזיר נתי שלא ממין העניין ממקום כאוב שנעור בתוכו.
יעקב נשם נשימה עמוקה מרגיש בצביטה עדינה בעמקי ליבו
"אני מבין אותך שאתה בתוך התמונה וקשה לך לראות עוד זוויות, רק תדע שאני כצופה מין הצד מתפלל בלי סוף ומאמין בכול ליבי שהנישואים הראשונים שלך יתקיימו לנצח".
"זה בדיוק הנקודה", הריע נתי כמו סוף סוף הבינו אותו, "אתה חווה הסיפור כצופה מן הצד, אני חוויתי אותו מבפנים. החוסר נכונות שלה לשמוע, לתת מקום לעוד צד, הנוקשות. והאש, אש ההתנגדות בעיניים שלה, כדי שהיא תיתן מקום לברסלב צריך נס. וזו התייחסותי לעניין הנישואים האלה, כדי שהם התקיימו צריך נס".
"ובניסים אתה לא מאמין?" הצביטה בליבו של יעקב הפכה לדקירה פוצעת.
"אתה יודע בוודאי הדיבור של רבנו: כמה קשה לעשות טובה לבעל בחירה. וודאי שאני מאמין בניסים גם אצלי, אבל תבין יש לה בחירה, ובמידת מה לעשות נס שתיתן מקום לאור הצדיק שאני התקרבתי אליו זה יותר קשה מקריעת ים סוף, כי לים אין בחירה, וודאי שלהשם אין בעיה לעשות נס גם לבעלי בחירה, רק ההתייחסות שלי לעניין היא ממקום שלא כל יום מתרחש נס כדברי הרמב"ן הידועים סוף פרשת בא"
"הפלפול שאמרת לי הוא נכון אבל הוא פלפול של שכל, זרוק אותו ותבקש מהשם בתמימות הרבה ועוד תראה צמיחת קרן ישועה" חתם איחל יעקב וקם מהספסל הנוקשה "תמשיך להיפגש עם עצמך, תנצל שעוד יש לך זמן, תכף אתה חוזר הביתה, שם לא יהיה לך הרבה זמן להיות עם עצמך"
"חוזר הביתה", צחק נתי צחוק לא רצוני וזיק חלומי נדלק בעיניו "אילו מילים קסומות"
"זרוק השכל עם כול השאלות והספקות שלו", התבונן יעקב עמוק לתוך החלום שנדלק פתאום בעיניו של ידידו, "ותתפלל. באמת בסופו של דבר מה יהיה זה לא העסק שלך. השם מתגעגע לתפילה שלך. בתמימות. בלי לחקור אחר העתידות. ובלי שום חוכמות".
הם לחצו ידיים בחוזקה, בליבו של נתי תקווה.
מתחיל דווקא בפרק 10 מכיוון שאני מאוד מסתפק האם הסיפור הזה מתאים לפורום הזה.
אמרתי אפרסם פרק אחד מסוף השליש הראשון שמבינים בו כבר את תוכן העלילה.
אולי יעזרו לי התגובות לגבש דעתי בנושא
"את חייבת לצאת קצת, חייבת". יוכי כמו יוכי הייתה נחרצת ומרחמת בעת ובעונה אחת, ובטי התקשתה להסביר מה כובל אותה לביתה.
"ומי ישמור על הילדים?", ניסתה להתחמק, הרגישה טוב בין ארבע כתליו המגוננים של הבית שם היא לא נראית, ואין איש חוקר אודותיה במציאות או בדמיון.
"הילדים?, בשבילם את צריכה לחשוב גם על עצמך, ילדים בריאים צריכים אימא בריאה", יוכי דיברה בהגיון רב, ולרחשי לב לא מבוררים לא היה מקום עדיין להתבטאות. וכך מצאה בטי עצמה מפקידה אוצרותיה בידי בת השכנים ויוצאת לאוויר הלח והמהביל שבחוץ.
"מהו הדבר שהכי מפריע לך במצב החדש?", שברה יוכי השתיקה לאחר הפגישה הנרגשת והשקט הראשוני.
בטי עצמה עיניה לשנייה. "מה שהכי מפריע לי זה נושא רחב שיש מה לדון בו", אמרה במרירות, "אבל הדבר הראשון שצף לי כששאלת זה, הילדים".
"הלילה ההוא?". נענעה יוכי בראשה הנהון מבין.
"תופתעי לשמוע אבל מה שצף בי עכשיו זה לא עצם הדאגה לילדים, אלא מכך שכול עול גידול הילדים, שבמצב החדש הוא מורכב פי כמה, הכול נופל עלי, בעוד הוא" הצמידה בטי לנתי כינויי הפרוד המסורתי "לא צריך להתמודד, לא אם שאלות ללא סוף, ולא אם שום דבר שקשור אליהם. כן, אני יודעת שזה קטנוני שזה מה שמפריע לי, אבל זה מה שעלה בי עכשיו"
"אבל לא הבנתי. מה את רוצה?, את זו שלא מסכימה בשום אופן שהוא יראה את הילדים". לכסנה אליה יוכי מבט.
בטי נעצרה על מקומה מתנשפת, הסוכרים והפחמימות אליהם התמכרה מאז שזה קרה לא הגבירו את כושרה הגופני. "זה כל כך מסובך יוכי, כל כך מסובך". לרגעים רצתה בטי להשעין ראשה על כתף חברתה ולבכות בכי משחרר שלא נבכה מעולם.
"אני רוצה שהילדים יראו אותו, בשבילם, הם צריכים את זה כל כך. אבל אני לא מסוגלת שהוא יתחיל להשפיע על הלבבות הצעירים שלהם. הם כל כך חסרי הגנה!".
"את מרחיקה לכת בפחדים שלך בטי. הגזמת לגמרי!!". הטונים של יוכי עלו כשהיא הייתה נסערת, ובטי השתיקה אותה בהנחת אצבע מתרה.
"את יודעת מה ההבדל ביני לבינך?", אמרה לבסוף לאחר דקת דומיה. "את מסתכלת על ברסלב מבחוץ, אני חוויתי את זה מבפנים:, האש בעיניים, העוצמות של הבהירות בצדקת הדרך ושאין עוד מלבדם. כן יוכי אני לא מגזימה, אם הוא יפגוש את הילדים הוא ישקה אותם את הסם הזה. ילדים קטנים תופסים טוב טוב דקויות כאלה".
"אבל הילדים צריכים אבא", דיברה יוכי פתאום בקולה של בטי ב ופיה של בטי נקמץ.
"הילדים צריכים אבא", אמרה לאט ובהטעמה, "אבל יותר חשוב מזה הם צריכים נפש בריאה ויציבות. ואת זה", קולה התחדד עוד "אני נותנת להם".
באותה השעה ישב נתי בשלושים מטר רבוע שלו, וליבו עייף וכבוי. הוא כבר אכל ושתה, למד והתבודד, והשעון משום מה זז כל כך לאט!. תמיד חשב ששעמום זהו רגש לזקנים וילדים, מעולם לא חלם שהוא, גבר צעיר באמצע החיים ישב ופשוט ישתעמם.
חנוך לא בכה, שולמית לא צחקה, ובטי לא ביקשה. והשקט, שבבית שהיה ביתו עיתים כמה לו כל כך, צרם את אוזנו.
הילדים!, ההיזכרות בהם העבירה בו געגוע עז יחד עם כעס. איזו אחריות זאת שלה לנתק אותם מאבא, על כול ההשלכות שבדבר. אין לזה שום תירוץ שבעולם!. אפילו נניח שישפיע עליהם ברסלב כטענתה, זו הצדקה לנתק כזה?
הכעס התעצם, והוא התלווה בנאמנות לתחושת הבדידות והשעמום, וקוקטייל מלא רעל נוצר בנפשו. כול אירועי החודשים האחרונים צפו פתאום בתודעתו, וקירות החדר כמו סגרו עליו מכול כיוון.
מכשיר הפלאפון צד את עינו כהרי מקלט, מזמין אותו להתקשר למישהו ולברוח מההר געש הפנימי שאיים לכסותו כליל, הוא תפס בו בתקווה, ואז הוא תפס.
"אתה מבין?" נתי היה נסער. המזג אויר השתפר קצת, ומשבי רוח קיררו פניהם המיוזעות. "פתאום הבנתי, שמעולם, אבל מעולם, לא נפגשתי עם עצמי!".
יעקב ידע להקשיב, נותן בהקשבתו אותיות נוספות לנתי לפשט העניין.
"ילד לא יודע מה זה להיפגש עם עצמו, אחר כך בשלב המורכב בין ילד למבוגר, העולם הפנימי בתהליכי בנייה סוערים, לא לפה ולא לשם. ואז נישואים שהם שיא של ביחד, וכול הבלגן של ילדים ופרנסה. המקום הזה סתם לשבת עם עצמי, בלי כלום, כלום. זה לא היה קיים".
"תדע לך", המשיך נתי, מחייך חיוך נבוך, "הפגישה הזאת היא מאוד מפחידה בהתחלה, אתה עושה הכול כולל הכול כדי לברוח ממנה, ללמוד להתפלל לדבר עם מישהו, התחושה הזאת להיות לבד עם עצמך מאיימת מאוד. זה שורש הפחד של שעמום שאין לך לאיפה לברוח מעצמך".
"ואחרי ההתחלה?", חתר יעקב לעצם העניין.
מבט חולמני מעט עלה בעיניו של נתי:, "הנפש עשירה בגוונים, והנשמה היא תמצית של נקיות. באדם יש בלי סוף כוחות, שרוחשים בתוכו, מתכווצים ומרפים, חולקים ומשלימים, תוהים וודאיים. רק צריכים קצת לשים לב וכל החשק המתמיד לבריחה מתנדף".
"וואו!", נפעם יעקב, "זו כזו הולדה של חיים, נתי. ובתור חבר הייתי רוצה קצת לדייק אותך בזה".
צללי ערב החלו לפרוס כנפיהם על העולם, ופנסי הגינה נדלקו באור עמום וחיוור, הרוח התחזקה בהדרגה, ויעקב הנמיך קולו, כמו להשתלב בתפאורה.
"תאהב את עצמך, תחווה כול מה שתיארת, זה טוב, ולא סתם טוב, זה מצוין. זה הבסיס של התבודדות אמתית כשיש לבן אדם את עצמו, וגם לחיי נישואים של ביחד, צריך קודם יוצר האדם, לבד.
ורק שלא יביא אותך החיבור עם עצמך, להתרכזות יתר בעצמך, ולהתעסקות מוגזמת עם רגשותיך, כי המדד לחיבור נכון עם עצמך, שהחיבור הזה מביא אותך באופן אוטומטי לחיבור אמתי עם הזולת וכמובן עם השם. אז החיבור לעצמך הוא חיבור לעצמך ולא ריחוף על עצמך"
"תגיד מה שאמרת בדידות לצורך נישואים התכוונת לנישואים ראשונים או גם לשניים", החזיר נתי שלא ממין העניין ממקום כאוב שנעור בתוכו.
יעקב נשם נשימה עמוקה מרגיש בצביטה עדינה בעמקי ליבו
"אני מבין אותך שאתה בתוך התמונה וקשה לך לראות עוד זוויות, רק תדע שאני כצופה מין הצד מתפלל בלי סוף ומאמין בכול ליבי שהנישואים הראשונים שלך יתקיימו לנצח".
"זה בדיוק הנקודה", הריע נתי כמו סוף סוף הבינו אותו, "אתה חווה הסיפור כצופה מן הצד, אני חוויתי אותו מבפנים. החוסר נכונות שלה לשמוע, לתת מקום לעוד צד, הנוקשות. והאש, אש ההתנגדות בעיניים שלה, כדי שהיא תיתן מקום לברסלב צריך נס. וזו התייחסותי לעניין הנישואים האלה, כדי שהם התקיימו צריך נס".
"ובניסים אתה לא מאמין?" הצביטה בליבו של יעקב הפכה לדקירה פוצעת.
"אתה יודע בוודאי הדיבור של רבנו: כמה קשה לעשות טובה לבעל בחירה. וודאי שאני מאמין בניסים גם אצלי, אבל תבין יש לה בחירה, ובמידת מה לעשות נס שתיתן מקום לאור הצדיק שאני התקרבתי אליו זה יותר קשה מקריעת ים סוף, כי לים אין בחירה, וודאי שלהשם אין בעיה לעשות נס גם לבעלי בחירה, רק ההתייחסות שלי לעניין היא ממקום שלא כל יום מתרחש נס כדברי הרמב"ן הידועים סוף פרשת בא"
"הפלפול שאמרת לי הוא נכון אבל הוא פלפול של שכל, זרוק אותו ותבקש מהשם בתמימות הרבה ועוד תראה צמיחת קרן ישועה" חתם איחל יעקב וקם מהספסל הנוקשה "תמשיך להיפגש עם עצמך, תנצל שעוד יש לך זמן, תכף אתה חוזר הביתה, שם לא יהיה לך הרבה זמן להיות עם עצמך"
"חוזר הביתה", צחק נתי צחוק לא רצוני וזיק חלומי נדלק בעיניו "אילו מילים קסומות"
"זרוק השכל עם כול השאלות והספקות שלו", התבונן יעקב עמוק לתוך החלום שנדלק פתאום בעיניו של ידידו, "ותתפלל. באמת בסופו של דבר מה יהיה זה לא העסק שלך. השם מתגעגע לתפילה שלך. בתמימות. בלי לחקור אחר העתידות. ובלי שום חוכמות".
הם לחצו ידיים בחוזקה, בליבו של נתי תקווה.
