מידע שימושי אמא, על מה את מוותרת? אשכול הטיפים לאמהות עמוסות!

  • הוסף לסימניות
  • #22
גם אני מלבישה בגדים בלילה.
ולכל מי שמכרתי את הרעיון מודה לי מאוד.
גם אני מלבישה בגדים בלילה וזה הגיע למצב שהילדים לא מוכנים פיג'מות בשום אופן כי זה עוד משימה לבוקר.
ולא תאמינו איזה טיפוס נקי ואסתטי אני...אבל עם זאת- פרקטית!
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כל אחד ששם בגד בכביסה צריך לדאוג שיהיה ישר
תנסי ללמד את הבנים שלי ילדי הקשב... אני מאושרת כשזה מגיע בערב לכביסה...
ולא כי הם רעים חלילה או לא מחונכים. פשוט 'לא שמים לב'
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אין כניסה ל:
*שוויגעריות
*אמהות מושלמות שמספיקות הכל כולל לגהץ גרביים:)
*לרשות השופטת ולרשות המבקרת
אני הייתי מסייגת גם את האמהות שיש להן עזרה \ עוזרת...
ואז מגיעות לדברים "החשובים באמת"
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
תנסי ללמד את הבנים שלי ילדי הקשב... אני מאושרת כשזה מגיע בערב לכביסה...
ולא כי הם רעים חלילה או לא מחונכים. פשוט 'לא שמים לב'
באמת לא לכל אחד זה מתאים.
נתתי רעיון למי שזה מתאים לה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מלבישה לילדים בגדים בלילה.
למרות ששערותיה של חמותי סומרות מתחת למטפחת בכל פעם שהיא מתוודעת לנושא.
תודי לה' כל לילה שאת לא מפחדת מפספוסים...
אצלי טיפ כזה מתאים רק לתינוקת כי היא עם טיטול...
לא כולם מפספסים כל לילה ב"ה אבל כולם (חוץ מהגדול)אופציונליים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
גם אני מלבישה בגדים בלילה וזה הגיע למצב שהילדים לא מוכנים פיג'מות בשום אופן כי זה עוד משימה לבוקר.
ולא תאמינו איזה טיפוס נקי ואסתטי אני...אבל עם זאת- פרקטית!
לא יודעת, זכור לי שקראתי פעם באיזה ספר שאסור הלכתית לישון עם בגדים.
אם מישהי יודעת על זה משהו- אשמח לדעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
לגבי קיפול כביסה (זה הבאג שלי):
יש לי מקום מוגדר לסלי כביסה נקיה (לא על המיטה שלי ולא על השולחן בסלון)
ככה גם אם לא קיפלתי הבית לא נהיה הפוך על הראש

יש לי מגרות באמבטיה
אחת של הלבנים של הקטנים
אחת של גופיות קיץ
אחת של גופיות חורף
ככה חוסכת את הריצה להביא להם לבנים כששכחו לקחת איתם...

בנוסף, קניתי סלסלאות נערמות בכל סלסילה שמה בגדים (לא מקופלים) לפי גילאים
התינוק
2 הקטנים
2 הבנות
הבת הגדולה
הבחורה
גרביונים של כל הקטנות

מידי כמה ימים מקפלת ומכניסה לארון (בלי לחץ...)
בכללי- יש לי די הרבה בגדים לכל ילד (יפים ולא יקרים) שלא יהיה לי לחץ לכבס.

אפית עוגות:
אופים עוגות בתבנית גדולה פורסים ומכניסים מיד למקפיא
ככה יש תמיד מלאי של הרבה סוגים, ולא אופים ואוכלים הכל מיד.

מבשלת ביום שישי לשבת כמות כפולה והרבה גיוון (אורז, תפו"א, עוף, קציצות, שניצלים)
ככה יש לי ארוחות צהרים לעוד 2-3 ימים
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
תודי לה' כל לילה שאת לא מפחדת מפספוסים...
אצלי טיפ כזה מתאים רק לתינוקת כי היא עם טיטול...
לא כולם מפספסים כל לילה ב"ה אבל כולם (חוץ מהגדול)אופציונליים...
מה זה משנה אם מחליפים פיג'מה או בגדים? למקרה שלא יפספסו יהיה פחות ילד להלביש. לא כך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
הוויתורים שלי-
-קניתי מדיח
-כבר עלה כאן- לכל ילד גרביים בדוגמא וצבע אחרים. -קניתי במלבושי כבוד. היה להם מידות 36-41 בשתי דוגמאות ובמידה הקטנה יותר בשתי דוגמאות. מתאים לי לארבעת הגדולים. גם לבעלי קניתי בדוגמא שונה (זה כבר אותה מידה של הבנים הגדולים...)
-לפני כמה שנים היו לי 4 קטנטנים והייתי בהריון- כמעט בקריסה- ועבדתי המון שעות מחוץ לבית. כל ערב דאגתי לדברים שקריטיים בשביל היציאה בבוקר. קרי- אוכל ובגדים. שאר הדברים חיכו. למתי? את המינימום בעלי עזר, לפני שבת איכשהו מעל פני השטח היה מאורגן. לאט לאט הרגשתי יותר טוב והצלחתי לאפס.

ועוד משהו שכמובן לא מתאים לכל אחת ולכל קהילה וכו'- עשיתי רשיון.

הויתור הכי גדול שנתתי לעצמי- לסלוח לעצמי אם לא תמיד הכל מתקתק
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
*לא מגהצת חולצות של הגברים ולא תלבושות בחורף. תולים על קולב מיד כשיוצא מהמכונה וזה ממש בסדר.
*לא הופכת שום בגד בקיפול, מי שהפשיט הפוך יקבל הפוך!
*בחורף לא מקלחת את הקטנים בשישי. שישי קצר, נמצאים רק בתוך הבית ולא מזיעים.
*צחצוח שיניים לקטנים רק בתוך האמבטיה בסוף המקלחת, חוסך זמן וליכלוך.
*אוכלים רק בחד פעמי.
*אני מכינה הרבה אוכל זריז, כמו קינואה עם ירקות קפואים וחומוס, או מג'דרה עם ירקות.
תמיד יש לי כדורי פלאפל קפואים ופיתות במקפיא, כשצריך ארוחה בשיא המהירות שולפת פלאפל לתנור, פיתות למיקרוגל, סלט זריז, טחינה, וארוחה משביעה להנאת הילדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
טיפים בחיסכון זמן בהכנת ארוחות??
ותפקידים לילדים קטנים שיכולים גם להקל עלינו?
בבישולים לשבת שיודעים מראש מה בדיוק הולכים להכין, אז מתחילים הכל במקביל ולא אחד אחד. שעת קילוף של כל הירקות לכל מאכלי השבת .בצל מטוגן בכמות לכל מה שצריך ואז פשוט מוסיפים לסירים את הירקות זה לצונט זה המרק זה לעוף וכו' וכו'.
זה ממש רץ בצורה הזו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
מה זה משנה אם מחליפים פיג'מה או בגדים? למקרה שלא יפספסו יהיה פחות ילד להלביש. לא כך?
בגדול נכון אם הכל זורם וכל הכביסות מאורגנות (אנחנו באשכול של אמהות עמוסות שלא תמיד מצליחות לתקתק הכל...) אבל להתחיל לחפש על הבוקר שוב ציצית וגרביים זה ממש מעצבן.
חוץ מזה שילד שמרטיב בגומי של המכנס ממש מציק הרבה יותר ממכנסי פיז'מה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה