בעקבות האשכול שאלתי מכר שלי ד"ר לפסיכולוגיה, והוא אמר ש'כולנו נרקיסיסטים'...
כלומר לכולנו יש מאפיין כזה באישיות להתמקד בעצמנו גם על חשבון הסובבים, במקרים חמורים במיוחד זה מאובחן כהפרעת אישיות נרקיסיסטית, שלעיתים יכולה להיות מלווה בהתעללות שיטתית ומטורפת כמו שתוארה פה.
אבל זאת לא 'מחלה' שהיא משהו אחר לגמרי מהמידות הרעות המוכרות, אלא הקצנה שלהן.
הוא הוסיף שלרוב כל בעל מקצוע יתן אבחנה מעט שונה במקרים כאלו, ברוב המקרים האבחנה היא לא חד משמעית הפרעת אישיות נרקיסיסטית אלא למשל בשילוב עם טראומות.
בבסיס הנרקיסיזם לא קשור לטראומות, אבל לעיתים המצב שלו מחמיר עקב למשל ילדות טראומטית שגורמת לבעיות נפשיות נוספות.
כל זה מפי ידידי הד"ר לפסיכולוגיה שיחי'.
כמה מחשבות על הדברים המעניינים של הפסיכולוג -
למעשה כל מחלת נפש או בעיה נפשית יש לה קווים שנמצאים אצל כולנו במידה כזו או אחרת.
כולנו לפעמים מדמיינים, מפרשים לא נכון, חרדים מדברים מסוימים, כועסים, עוברים ממצב רוח אחד למשנהו, מדוכדכים, אנוכיים, וכדו'.
כשהדברים מאוד מוקצנים ומתמידים - זה כבר פתלוגי.
יש מצבים פחות קשים, שקשה לאבחן אם זה עבר את הגבול או לא, והשאלה היא עד כמה זה מפריע בחיים.
אך במצבים ממש פתלוגיים - מבחינים יותר בקלות.
לכן קריאת רשימות של תסמינים - יכולה לבלבל. כי תלוי במינון ובשילובים ובצורה שזה מתבטא בחיים.
והרבה פעמים קשה לתאר את זה בצורה מספיק טובה. זה לא מתמטיקה.
כאשר יש דברים מוקצנים - הם לא אותו הדבר כמו הבלתי מוקצנים רק ביותר חזק.
למעשה נוצרת מציאות שונה לגמרי.
ההקצנה הגדולה הופכת את המציאות למציאות אחרת.
זה בהמון תחומים בחיים, לאו דווקא בבריאות הנפש.
לדוגמא, להיות ב 40 מעלות חום בחוץ - זה מאוד מציק ומרגיש קשה, לפעמים 'בלתי נסבל'.
להיות ב 100 מעלות - זה אותו הדבר רק במוקצן.
זה נכון , אבל גם לא נכון.
נכון שיש הקצנה בחום, אבל ההקצנה הגדולה הופכת את זה למשהו אחר לגמרי.
וכשנרצה להוכיח ולהקיש דברים ממציאות של 40 מעלות חום על מציאות של 100 מעלות חום - זה לא יעבוד!
אדם כועס - זה לא נעים, זה יכול להבהיל, להרתיע וכו'.
אדם עם התקף זעם בלתי נשלט - הוא כועס בהקצנה -
אבל ההקצנה הזו הופכת את זה למשהו אחר.
לא נוכל להקיש ולהוכיח דברים ממציאות של אדם כועס למציאות של אדם עם התקפי זעם מטורפים.
לא נוכל לטפל בהם בצורה דומה רק במינון מוגבר. אלא נטפל בהם בצורה אחרת.
אני לא מתמצאת מספיק בנרקסיזם.
אולי זה כך: רובינו המכריע אנוכיים, מי יותר ומי פחות.
רובינו המכריע עושים דברים שיהיו לטובתינו, ולפעמים פוגעים בלי משים באחרים, מי יותר ומי פחות.
רובינו המכריע עיוורים לנקודות מסוימות בגלל הסוביקטיביות הגדולה שלנו.
ויש לכולנו עבודה לעשות כדי להתקדם בעניינים אלו.
אם אצל נרקסיסט הדברים מוקצנים בחריפות -
כלומר אם הוא רואה קבוע אך ורק את עצמו, פועל לקמבן אנשים ולעשות מניפולציות ולרסק אנשים - כאילו הוא היחיד בעולם וכולם כאן כמו חפצים למענו בלבד -
זה כביכול הקצנה, אבל זה נהפך למשהו אחר לגמרי.
אם מדברים במושגים של אישיות חולה, ייתכן שמדובר באדם שהוא עיוור לחלוטין לאחרים.
לא מסוגל כלל וכלל (נפשית? מוחית?) לראות אחרים או להכיר בקיומם, אלא רק לצורך תמרונם למען עצמו, שזה כמובן לא נקרא לראות אותם.
אולי הוא כל-כך עיוור, שאין לו מושג או יכולת להבין, שיש אחרים שהם לא נועדו רק למענו.
וזו מציאות שונה לחלוטין מאדם רגיל שעקב סובייקטיביות - יש לו נקודות עיוורות מסוימות.
טוב לדעת, שתסמינים של מחלות ומצבים נפשיים נמצאים בקטן אצל בני אדם בריאים - כדי לא להיבהל מכל תסמין ששומעים עליו.
טוב לדעת, שרק כשזה מוקצן בצורה ברורה - זה בתחום הפתולוגיה.
אך לגבי עצם תפיסת המצב הפתלוגי והצורה איך לטפל בפתלוגיה כזו - לא נכון להקיש מבני אדם בריאים שצריכים לעבוד על המידות.
כתבתי כאן על בריאים מול נרקסיזם ברור וחזק.
האם לתופעת הנרקסיזם יש רצף? - אין לי מושג.
אני מבינה שבאשכול זה כתבו על נרקסיזם אמיתי וחזק.
כללי האתגר:
בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
זמני האתגר:
הנושאים החמים
