שיתוף - לביקורת הלוואי שכל החרדים היו כמוך...

  • הוסף לסימניות
  • #1
'הלוואי שכל החרדים היו כמוך'.... מי מאיתנו לא שמע את המשפט הזה עשרות פעמים בחייו.

מדובר כביכול במחמאה. מעין תעודת כבוד פרטנית שחרדי מקבל מחילוני מצוי, על היותו חרדי נסבל יחסית, בשונה משאר אחיו המאוסים והמיותרים.

לא פעם חשבתי מה היה קורה אילו היינו אומרים לחילוני 'הלוואי שכל החילונים היו כמוך'?

למרות ההחרגה לטובה שקיבל, סביר להניח שהוא היה מתעצבן ושואל 'מה לא בסדר בחילוניות, מאיפה החוצפה שלך לחשוב שהעגלה שלכם מלאה ושלנו ריקה? תאמין לי שהחילוני הכי גרוע, טוב פי עשרים מהחרדי הטוב ביותר' היה מקנח בזעם.

הבוקר נכנסתי לחוות הטענה של רכבים חשמליים כדי להטעין את הרכב שאין לי. מצאתי שם חילוני תל-אביבי גבה קומה שהילת החשיבות העצמית שלו מקרינה למרחקים עצומים. הוא היה קצת אבוד. שמתי לב שהוא הסתבך בתהליך התשלום וההטענה. הצעתי לו את עזרתי, הוא ממש שמח.

'הרגע קיבלתי את הרכב מהיבואן ואני עוד לא בדיוק יודע איך מתנהגים אתו' שיתף במבוכה.

במהלך ההמתנה הממושכת להשלמת ההטענה, התפתחה בינינו שיחה אנושית נעימה.

ואז כצפוי זה הגיע, לקראת סיום. הוא לחץ לי יד ואמר 'הלוואי שכל ה...'

'חילונים היו כמוך' דרסתי את מילותיו באלה שלי.

הוא היה נבוך ושאל 'למה אמרת את זה'?

'משום שכל החרדים הם כבר די כמוני' עניתי 'עכשיו נותר רק שהחילונים ישתוו לאישיותי הנאצלת' סיכמתי בקריצה.

הוא לא הסכים וענה בנימוס, 'אתה משהו מיוחד, לא כל החרדים ככה'.

הוא בעצמו לא האמין עד כמה מהר הוא יודה בפני שכל החרדים דווקא כן כמוני.

גלשתי עם הרכב החוצה ממגרש ההטענה, ובבואי להשתלב בנתיב הראשי כמעט התנגשתי ברכב נוצץ, לא ברור באשמת מי.

הנהג שמולי פתח את החלון וצעק 'מי נתן לך רישיון? אהה בטח, זה חרדי, אתם כולכם אותו דבר'.

לקח לי ולו שנייה להבין שהוויכוח שניהלנו לפני שלוש דקות הוכרע ברגע זה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
אזהרת 'אל תנסו את זה בבית'!

מסוחרר מהצלחת ההתנצחות מול הטיפוס התל אביבי, החמאתי היום לסודני שמנקה לנו את הבניין:

'כל הכבוד, עבודה טובה' אמרתי לו 'רואים שאתה נקי ויסודי, הלוואי שכל הסודנים היו כמוך'.

הוא פחות התחבר למחמאה... אגב, מישהו יודע אולי איך מחברים בחזרה צלעות שנשברו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קטע מוצלח!!!!
ביותר!!!
נהניתי מכל מילה!

אזהרת 'אל תנסו את זה בבית'!

מסוחרר מהצלחת ההתנצחות מול הטיפוס התל אביבי, החמאתי היום לסודני שמנקה לנו את הבניין:

'כל הכבוד, עבודה טובה' אמרתי לו 'רואים שאתה נקי ויסודי, הלוואי שכל הסודנים היו כמוך'.

הוא פחות התחבר למחמאה... אגב, מישהו יודע אולי איך מחברים בחזרה צלעות שנשברו?
😂😂😂
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
'הלוואי שכל החרדים היו כמוך'.... מי מאיתנו לא שמע את המשפט הזה עשרות פעמים בחייו.

מדובר כביכול במחמאה. מעין תעודת כבוד פרטנית שחרדי מקבל מחילוני מצוי, על היותו חרדי נסבל יחסית, בשונה משאר אחיו המאוסים והמיותרים.

לא פעם חשבתי מה היה קורה אילו היינו אומרים לחילוני 'הלוואי שכל החילונים היו כמוך'?

למרות ההחרגה לטובה שקיבל, סביר להניח שהוא היה מתעצבן ושואל 'מה לא בסדר בחילוניות, מאיפה החוצפה שלך לחשוב שהעגלה שלכם מלאה ושלנו ריקה? תאמין לי שהחילוני הכי גרוע, טוב פי עשרים מהחרדי הטוב ביותר' היה מקנח בזעם.

הבוקר נכנסתי לחוות הטענה של רכבים חשמליים כדי להטעין את הרכב שאין לי. מצאתי שם חילוני תל-אביבי גבה קומה שהילת החשיבות העצמית שלו מקרינה למרחקים עצומים. הוא היה קצת אבוד. שמתי לב שהוא הסתבך בתהליך התשלום וההטענה. הצעתי לו את עזרתי, הוא ממש שמח.

'הרגע קיבלתי את הרכב מהיבואן ואני עוד לא בדיוק יודע איך מתנהגים אתו' שיתף במבוכה.

במהלך ההמתנה הממושכת להשלמת ההטענה, התפתחה בינינו שיחה אנושית נעימה.

ואז כצפוי זה הגיע, לקראת סיום. הוא לחץ לי יד ואמר 'הלוואי שכל ה...'

'חילונים היו כמוך' דרסתי את מילותיו באלה שלי.

הוא היה נבוך ושאל 'למה אמרת את זה'?

'משום שכל החרדים הם כבר די כמוני' עניתי 'עכשיו נותר רק שהחילונים ישתוו לאישיותי הנאצלת' סיכמתי בקריצה.

הוא לא הסכים וענה בנימוס, 'אתה משהו מיוחד, לא כל החרדים ככה'.

הוא בעצמו לא האמין עד כמה מהר הוא יודה בפני שכל החרדים דווקא כן כמוני.

גלשתי עם הרכב החוצה ממגרש ההטענה, ובבואי להשתלב בנתיב הראשי כמעט התנגשתי ברכב נוצץ, לא ברור באשמת מי.

הנהג שמולי פתח את החלון וצעק 'מי נתן לך רישיון? אהה בטח, זה חרדי, אתם כולכם אותו דבר'.

לקח לי ולו שנייה להבין שהוויכוח שניהלנו לפני שלוש דקות הוכרע ברגע זה.
אחד הטובים, גם הרעיון, גם השנינות וגם הכתיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני מנסה לשים אימוגי צוחק על כל הקטעים שלך והעכבר רוטט מצחוק ומתקשה ללחוץ..
כתיבה מטורפתת!! שנונה ומצחיקה! הלוואי שכל הכותבים היו כמוך :p
וואו איזה מילים משמחות. ממלא ונותן כוח. תודה רבה רבה!
חחח
שנון מגניב ומפתיע
אחד החזקים:ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO:
תודה רבה על המשוב המלבב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת החרדים והתקווה
החרדים הם התקווה של האנשים השפויים במדינה


התוכן הבא הוא תוכן שקראתי במאמר שהתפרסם וקיבלתי רשות להעביר הלאה, עם עריכה קלה שלי.

החרדים הם התקווה.

איך שזה נראה, המדינה נמצאת בשפל, ולאט לאט אנו רואים שהיא נשענת על קנה רצוץ.

כוחות עלומים לקחו לעצמם בעלות על המדינה, אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו מרגישים אותם:
בפינוי של ישוב ביו"ש, לדוגמה, חייל התבטא נגד הריסת ביתו וצה"ל הודיע שהחייל יטופל.

אתם מבינים?

בגלל שאתה חייל אסור לך להתבטא גם בנושא חשוב מאוד מבחינתך.
אתה, מבחינת הצבא, כלום.

אם אתה כלום, בפני מי אתה צריך להתכופף? בפני הראש? מי זה הראש? היכן הוא?
בפני חוקים? איזה חוקים? מי אחראי עליהם?
*
זה לא מוסד רבני ש'כופה את דעתו' בשם התורה, שחוקיה חוקי חיים.
אלא מדובר במוסד צבאי שכופה את דעתו בשם האויר. הכלום.
*
וזה הצבא שהתעלם מהתצפיתניות.
שלא מסכים לחייליו להגן על עצמם בגלל 'טוהר הנשק' (אני ממש בעת טוהר הנשק אבל לא במחיר חייו של יהודי).
זו מערכת שלמה, לא ברורה, שגם ביבי (גם הוא לא ממש קשור לעם, בדרכו) לא יודע לתפעל, כי הדלתות שם סגורות, נכנעות בפני אל זר.
מי זו הישות המסתורית שהצבא והמדינה כפופים רח"ל כלפיה?
לא ידוע.

אבל צבא כזה ומדינה כזו שעובדים את האויר,
צריכים כח שמאמין בבורא כדי לצאת מהבוץ.
ברגע שהצבא והמדינה יכנעו לפני הבורא, הכל ייעשה פשוט מאוד.
ואז יהיה שלום בארץ.
*
וזה הכח של העולם החרדי, שבסיעתא דשמיא מסרב להיכנע לאוויר, ומצפה למלכותו השלמה של ה' בעולם.
*
איך המדינה תפסיק להיכנע לאוויר ותתחיל להיכנע לבורא עולם?
1. דעת תורה
2. הקשבה לאזרחים
3. להקים מערך של פקידים מסורים ואכפתיים
4.בהירות לגבי המטרה ומציאת דרכים להגיע לאותה מטרה.
5. הגשמה עצמית ולתת סמכויות אמתיות לכל אזרח לפי הכשרון שלו.
ועוד ועוד...

ויותר מכך: אין יותר היררכיה ואין הסתרה.
יש בהירות בהכל.

אין כזה דבר אזרחים שעובדים קשה למען מנהיגים.
יש כזה דבר שיוויון מלא ומציאת תעסוקה איכותית לכל אחד.
באופן שכל אזרח יזכה להשפיע ולקבל פרנסה יציבה.
@דודה עם החיבור המהמם שהעלית כאן הבאת לי השראה לכיוון שונה לגמרי.
מצהירה מראש - לא בא לקטרג ח"ו על אלה ה'מתבכיינות'. זו הצגת זווית של אלה המחכים ומצפים.

הלוואי והיו לי ילדים

המפגש הכיתתי המיוחל,
סוף כל סוף הולך לקרות.
בכל הסגנונות הוא מתובל,
ככה זה, הן כבר לא ילדות.

הן התחתנו, בנו להן בתים,
בעל-עבודה-והרבה ילדים.
כל אחת מספרת לתומה,
על כל ה'צרות' שבביתה.

לזו אין היכן לשים את הקטן,
בעלה אברך ואין סבסוד.
בעבודתה לא ישרוד הפטפטן,
לשמלתה נצמד תדיר החמוד.

הגברת השנייה בצער מספרת,
כי הגדולה שלה בכיתה מקדמת.
לקרוא ולכתוב היא מתקשה,
והיא, האמא, בדילמה קשה.

ויש גם את ההיא שמתבכיינת,
ואת החברה הזו שמתמרמרת.
את המוגזמת שמשתפכת,
על עוד אחד נוסף שהיא סוחבת.

ויש אותה.
יושבת בצד החדר ושותקת,
עיניה רושפות מעצב, זועקות.
לא לבכות היא מתאמצת,
ועיניה כבר מזמן לא שואלות.

דמעות זולגות במורד לחייה,
על בית ריק ועל קירות לבנים.
לא תשערנה לרגע חברותיה,
את הסערה המתחוללת מבפנים.

היא מנסה בכח לאטום אזניה,
לא לשמוע את מרמורן של הבנות.
מי מספר להן, לסגל חברותיה,
שהלוואי והיו לה מ'מקצת' הצרות?

תודו לו,
על כל לכלוך ויללה,
תודו לו,
על בעיות עם הילדה.

תברכו אותו,
על לילות לבנים,
תברכו אותו,
על מינוס בבנק ממעונים.

אמרו תודה על כל החבילה,
זכרו שכל לכלוך הוא יהלום.
כי קשיים ועול של 'משפחה',
יש מי שעבורו הם בגדר חלום.
כמו קנדלברת כסף בורקת ביום היוולדה. כמו עדשת משקפיים במפגש ראשון עם עין עייפה. כך נוצץ רכבו של שכני, מוטי האובססיבי. הוא שומר עליו כעל בבת עינו.
הוא לא רכב חדש; לאחרונה מלאו לו 17 שנים, אבל הוא נוצץ עד כדי סינוור ועקירת עין – תרתי משמע. אוי לו ל"נהג חדש", כי ישרוט שריטה ברכבו חביבו, גם אם בתום לב.

עד כמה מוטי אובססיבי?
ילדיו נדרשים לחלוץ נעליים בכל פעם שהם נכנסים לרכב.
בתי הספר לא כל כך התחברו לרעיון של תלמידים יחפים במסדרונותיהם. אך מוטי לא ויתר. בסוף הוא מצא להם בית ספר אחד שהסכים.
אז נכון שהוא רחוק. בנגב. ונכון שהכיתה היא אוהל, ושהמורה ורוב התלמידים דוברים ערבית בניב בדואי כבד. אבל הרכב שמור מכל משמר.

פעם הוא נתקע עם רכבו בכביש ירושלים–תל אביב. הוא עצר בצד הדרך והזמין גרר. בנו בן ה־7 היה אתו. הגורר הודיע לו שהוא לא יכול לפנות את רכבו יחד אתו, כי אין לו מקום בגרר גם לאבא וגם לילד.
האב המסור הזדעק; ברור שלא אשאיר אותו לבד. את הרכב, כמובן. הילד כבר יסתדר.

שכן נוסף יש לי, ארי שמו. גם הוא עם תסביכי רכב לא פשוטים, מסוג מעט שונה.
לאחרונה הוא רכש את הרכב הכי מפוצץ בקטלוג.

למרות שלשני שכניי יש תחביב משותף, הם מעולם לא היו קרובים כמו אותו בוקר. מוטי סובב את ההגה בחדות במטרה לחנות מאחורי רכבו של ארי; ידיו לא היו מכוילות באותו בוקר, והוא שרט את רכבו של ארי לכל אורכו.

תקוותו של מוטי שארי לא ברכב התעלפה כשקלטה את ארי מבצבץ מהחלון הכהה.
מוטי, שעל דבר כזה היה שורט את השורט – שריטה תחת שריטה – החל לחשב את אורך השריטות שהוא עומד לספוג בגופו עכשיו.
הוא בחן שוב ושוב את אורכן של השריטות ברכב, מול אורך גופו. כשהבין שהשריטות על הרכב ארוכות יותר מגופו, הניח שארי ייבחן אופציה של שתי וערב, או לחילופין זגזג, בשם הסימטריה הקדושה.
פתאום הוא נזכר שארי הוא שוחט בכיר. משמע, שציפורניו די מגודלות כנדרש בהלכה. עכשיו נוסף לממד האורך של השריטות גם ממד של עומק לא מבוטל.

ליבו הלם בפראות כאשר דלת רכב השרד של הנפגע נפתחה.
ארי חיבק אותו חזק־חזק. מבחינת מוטי זוהי פעולת הכנה מתבקשת לשריטה הגונה. אבל אז הוא הרגיש את הנשיקה הרטובה וראה את החיוך המשתפך מפניו של שכנו.

"אני חב לך תודה ענקית", הפתיע ארי.
"הייתי בדרך לשדה לחפש מגרפה חדה. רציתי לשרוט את רכבי כדי לא לנקר עיניים. אמנם רציתי את הנוחות של הרכב, אבל לא את הקנאה שהיא מייצרת, ואתה עכשיו חסכת לי עבודה רבה".

מוטי לא האמין למשמע אוזניו. הוא יצא מהתאונה הכמעט קטלנית הזאת ללא שריטה.
הוא שחרר אנחת רווחה ארוכה והתפנה להתאבל על השריטות שנוצרו גם ברכב שלו.
בכה, השתולל וכמעט ששרט את עצמו מצער.
שיתוף - לביקורת זה בסדר
"חומוסצ'יפסלט?"
הנהנתי. לא שהבנתי את המילה הארוכה הזאת, אבל ראיתי שכל העומדים לפניי בתור מהנהנים אחריה. הנהנתי גם אני.
בתגובה הוא הקפיץ בלוליינות שישה כדורים שחומים אל תוך הפיתה הפעורה בידו, העמיס אותה במהירות האור בכל מיני דברים טעימים, והניח אותה ביד הפנויה שלי, יד שמאל.

יד ימין חיפשה בכיס את המטבע הזהוב הממוסגר בחישוק כסוף.

מאז שמצאתי אותו אתמול על הגדר של החיפושיות, הוא לא יצא מהכיס לרגע. מידי שלוש דקות וידאתי שהוא לא ברח ממנו בטעות.
בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית וחלמתי על חיפושיות גדולות שרוצות לקחת אותו לעצמן. לא הרשיתי לזה לקרות. סידרתי אותן בשורה ארוכה על הגדר וברחתי משם, ממשש את המטבע בחשש.

ועכשיו יד ימין שלי מיששה, מבוהלת, את האוויר הכלוא בכיס.
המטבע לא היה שם.

"זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה", הוא אמר וחייך אליי.
לא הבנתי איך ידע שאיבדתי את המטבע לפני שהספקתי להגיד לו את זה. אבל חייכתי בחזרה "תודה" שקטה והלכתי משם, מספיק לשמוע את ה-חומוסצ'יפסלט הבא בתור.

אני חייב לשאול את רוני מהי המילה הארוכה הזאת. רוני הוא האח הכי חכם שיש לי. אני בטוח שגם אם היו לי עוד אחים, רוני היה הכי חכם מכולם. הוא תמיד יודע הכל. גאון כזה.

כל הדרך שיננתי "חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומ....".

כשהגעתי הביתה רוני לא היה שם.

מאז לא חזר יותר.
אבא אמר שהוא איבד את זה.

לא ידעתי מהו ה"זה" שרוני איבד, ולא היה לי אח חכם שאוכל לשאול אותו.
ירדתי למטה, סידרתי את החיפושיות בשורה ארוכה על הגדר, ולחשתי לרוני בלב: "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה".
שיתוף - לביקורת יום של גשם
מִי יִתְּנֶנּוּ גֶּשֶׁם \ מִירִי וּסְטֶנְרַיְךְ⁠

בַּקַּיִץ אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ רוּחַ אֱלוּל,
וּבֶאֱלּוּל אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ הוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ אֵימַת הַכִּפּוּרִים,
וּבְיוֹם כִּפּוּר אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ שִׂמְחַת סֻכּוֹת.

וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים מִי יִתְּנֵנוּ גֶּשֶׁם.

אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם לֹא נֹאמַר דָּבָר.
נַעֲמֹד בַּחוּץ, יְחֵפִים,
תַּחַת טְפִיפוֹתָיו הָרוֹקְדוֹת
רֹאשֵׁנוּ שִׁכּוֹר מֵרֵיחוֹ⁠
נִלְחַשׁ לְעַצְמֵנוּ⁠
בְּרָכָה.

יש ימים שהגשם מזכיר לי את מה שאיבדתי.
לא כי הוא נופל, אלא דווקא בגלל מה שלא מצליח לרדת. יש משהו בטיפות המהססות האלה—אלה שמתנפצות על האוויר עוד לפני שהן נוחתות—שגורם לי לחשוב על כל הדברים שלא השלמתי איתם עד הסוף.
פעם הייתי חושבת שגשם הוא ודאות: עננים מתקדרים, הלב מתכונן, ואז הוא פשוט מגיע. היום אני כבר לא בטוחה. הגשם התחיל להתנהג כמו אנשים—מבטיח, נעלם, חוזר בלי אזהרה. לפעמים הוא מגיע רק כדי להזכיר לך שלא הכול בשליטתך; לפעמים הוא מתעכב כדי שתלמדי לחכות.
הגשם השבור הזה, זה שלא מסוגל להחליט אם הוא רוצה להיות סערה או דממה, גורם לי להתעכב על שאלות שלא קיבלו תשובה.
מה עושה אותנו שלמים? האם השלמות נמצאת ברגעים הגדולים, או דווקא בטיפות המאוחרות, הקטנות, אלה שנראות חסרות משמעות אבל מצליחות לגעת במקום שאף סערה לא נגעה בו?
ואולי אנחנו דומים לו יותר ממה שנוח לנו להודות. מתהלכים בעולם כמו ענן מלא—אבל לא יודעים איך להתחיל לרדת. מחזיקים דברים בפנים, עובדים שעות נוספות בלהסתיר. עד שמשהו קטן—ריח של אדמה רטובה, שורה משיר, איזו תנועה כמעט־לא־מורגשת של הלב—מזכיר לנו שהכול בתוכנו מבקש בסך הכול להישפך.
ובאמת, נדמה לי שכל ההתרגשות מהגשם היא קצת מוגזמת.
הוא יורד, הוא מפסיק, הוא שוב מתחרט—ולכולנו יש סבלנות אליו רק כי הוא גשם.
אם בן אדם היה מתנהג ככה, כבר מזמן היינו אומרים שהוא לא יציב רגשית.
אבל משום מה, כשזה הטבע ולא אנחנו, הכול נסלח.
אולי זה היתרון שלו: הוא לא צריך להיות שלם, לא צריך להסביר את עצמו,
לא צריך להתנצל על כל טיפה שנפלה עקום.
הלוואי שגם לנו היו מרשים ככה,
פשוט לרדת.
גם אם בגלל זה אנחנו קצת שבורים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה